law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 11.03.2008

מדינת ישראל - נגד - חאתם עראף

לתקציר פסק הדין
ת"פ (קריות) 714/04
מדינת ישראל
נ ג ד
חאתם עראף
בית משפט השלום קריות
[11.03.2008]
כב' השופט מרדכי ארגמן
בשם המאשימה - עו"ד סבירסקי ליאורה
בשם הנאשם - עו"ד אלי שחף ועו"ד סלעי
גזר דין
1. הנאשם הורשע לאחר הודאתו בעבירות, המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.
לפי עיקרי עובדות כתב האישום, בהם הודה הנאשם לאחר שמיעת הראיות, לרבות עדותו של הנאשם במסגרת פרשת ההגנה, הנאשם הפעיל וניהל ללא רשיון עסק, דיר לגידול חזירים במתחם חזיריות אפק שבשטח המועצה המקומית אעבלין (להלן:"החזיריה").
בכתב האישום נאמר, בין השאר, כי:
ן‚§ בין השנים 2001-2004 ובמיוחד בתאריכים: 13.5.02, 22.7.02, 30.7.02, 7.8.02, 4.9.02, 19.9.02, 3.10.02, 21.10.02, 4.12.02, 23.12.02, 6.1.03, 19.1.03 12.3.03, 26.3.03, 1.4.03, 9.4.03, 28.8.03, 21.1.04, 22.1.04, 1.3.04, הזרים הנאשם את שפכי החזיריה ללא טיפול אל נחל אבליים, הזורם בסמוך ובמקביל לקו אספקת מי השתייה של חברת מקורות. מנחל אבליים זרמו השפכים לנחל נעמן ומשם לים התיכון. בכך גרם הנאשם ללכלוך רשות הרבים, זיהום מקורות מים עליים וחשש לזיהום מי תהום.
ן‚§ בתאריך 14.3.02 נצפתה מכולה מלאה בפגרים בכניסה לחזיריה, אשר דם זורם ממנה לסביבה תוך גרימת צחנה עזה ומוקד לדגירת זבובים ויתושים. כמו כן בתאריכים 13.5.02, 30.7.02 ו- 6.1.03, אף נצפו פגרי חזירים מחוץ למכולה.
ן‚§ במסגרת ע.פ 2633/02 ,2890 שנדון בבית המשפט המחוזי חיפה בפני כב' השופטים דר, כהן ועמית, ניתן ביום 22.1.03 צו לסגירת החזיריה החל מיום 1.4.03, אלא אם עד אז תפתר בעיית השפכים לשביעות רצונו של המשרד לאיכות הסביבה. למרות זאת, הנאשם לא הסדיר את בעיית השפכים והמשיך להזרימם גם לאחר 1.4.03 תוך הפרת הצו של בית המשפט.
במעשיו אלה, נאמר בכתב האישום ביצע הנאשם את עבירות כדלקמן:
א. ניהול עסק ללא רשיון - עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 (להלן:"חוק רישוי עסקים"), ביחד עם סעיף 1 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 ופריט 3.2 בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995.
ב. זיהום מים - עבירה על סעיף 20 ב (א) ו- 20ב (ב) ביחד עם סעיף 20 כא לחוק המים, התשי"ט - 1959 (להלן:"חוק המים").
ג. לכלוך רשות הרבים- עבירה על סעיפים 2 ו-13 (א)(5) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984 (להלן:"חוק שמירת הניקיון").
ד. גרימת ריח חזק ובלתי סביר -עבירה על סעיפים 3 ו- 11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א- 1961 (להלן:"חוק למניעת מפגעים").
ה. אי קיום צו של בית משפט- עבירה על סעיפים 16 ו- 18 לחוק רישוי עסקים.
כאמור הנאשם הורשע בעבירות אלה במועדים הרבים המפורטים לעיל וזאת על פי הודאתו אשר ניתנה ביחס למקצת העבירות ביום 7.12.2005 וביחס לשאר העבירות - ביום 24.1.2008.
2. ההיבטים הכלכליים שבבסיס ביצוע העבירות
חומרתן של העבירות בהן קא עסקינן נובעת, בין השאר, מן ההחצנות השליליות הנודעות להן בתחומים הכלכליים, האקולוגיים והבריאותיים ומחומרת תוצאותיהן ההרסניות הן ברמה האקולוגית הלאומית, הן ברמה של הקהיליה התעשייתית, והן ברמה הפרטנית, לא למותר, איפוא להביא את עיקרן של ההחצנות השליליות הללו.
ן‚§ המניעים הכלכליים שבבסיס ביצוע העבירות;
החזיריה של הנאשם, איננה מוסד צדקה או מלכ"ר, אלא גוף כלכלי, שעשיית רווח היא היא ההצדקה לקיומו. דא עקא, שהנאשם הגדיל את רווחיו על חשבון פגיעה חוזרת ונישנית על ידי הזרמת: "שפכי החזירייה ללא טיפול אל נחל אבליים, הזורם בסמוך ובמקביל לקו אספקת מי השתייה של חברת מקורות, ודרכו לנחל נעמן ולים התיכון וזאת תוך לכלוך רשות הרבים, זיהום מקורות מים עליים וחשש לזיהום מי תהום", והכל אף מבלי שלנאשם ניתן היתר לניהול העסק, בשל כך שלא מצא לנכון לעמוד בתנאים שהיה עליו לעמוד בהם על מנת שהרשות המוסמכת תיתן לו היתר לנהל את עסק החזירייה, זאת במשך התקופה הארוכה עד מאוד כאמור לעיל. המסר שעל ביהמ"ש לשדר לנאשם ולכלל הצבור הוא, שרווח כלכלי המושג בעבירות הפוגעות בערכים החיוניים והחשובים של הצבור, לא ישתלם. לא בכדי העמיד המחוקק, בסעיף 20כא לחוק המים, את העונש בגין העבירה שעניינה זיהום מקורות מים, לאמור:
"... 20כא. העובר על הוראה מהוראות סימן א1, דינו - מאסר שנה או קנס 350,000 שקלים חדשים, ואם היתה העבירה נמשכת - מאסר שבעה ימים או קנס נוסף של 23,200 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר שקיבל התראה בכתב ממי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לענין זה, ובהתאם למועד שנקבע בהתראה" (ההדגשות שלי מ.א.)
בהתאם לאמור בסעיף 4(ד) לכתב האישום בו הודה הנאשם, התראה כאמור בסעיף 20כא, לפיה הנאשם נדרש מיידית להפסיק את הזיהום, נשלחה אליו ביום 28.7.02 בדואר רשום, כך שבנוסף לשנת מאסר או קנס בסך 350,000 ₪ עבור כל עבירה, ניתן להטיל על הנאשם גם מאסר של 7 ימים או קנס נוסף של 23,200 ₪ עבור כל יום שבו נמשכו העבירות לאחר 28.7.02.
נוסף לכך, לעבירה שעניינה; ניהול עסק ללא רשיון, קבע המחוקק בסעיף 14 (א) לחוק רישוי עסקים, לאמור:
"14. (א) אדם שעסק ללא רשיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי או שלא קיים תנאי מתנאי רשיון או היתר זמני או שלא קיים הוראות תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב, דינו - מאסר שמונה עשר חדשים; ... ואם עסק או לא קיים כאמור אחרי שקיבל התראה מאת הממונה על המחוז.... מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן - הממונה על איכות הסביבה)... דינו - קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכה העבירה אחרי מתן ההתראה".(הדגשה שלי מ.א.)
לפי סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 הקנס שנקבע לעבירה שדינה למעלה משנה מאסר ולא יותר מ- 3 שנים הוא, 67,300 ₪. זאת ועוד לפי סעיף 4(ג) לכתב האישום בו הודה הנאשם, ביום 28.7.02 נשלחה אליו בדואר רשום התראה כאמור לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, כך שהחל מיום 28.7.02 ניתן להטיל על הנאשם גם קנס נוסף בסך 1300 ₪ בהתאם לאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, עבור כל יום שבו נמשכה העבירה.
לעונשים אלה יש להוסיף את העונשים להם הנאשם צפוי בגין העבירות, שעניינן: לכלוך רשות הרבים- עבירה על סעיפים 2 ו-13(א)(5) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984;גרימת ריח חזק ובלתי סביר -עבירה על סעיפים 3 ו- 11 לחוק למניעת מפגעים, וכן את העונשים בגין אי קיום צו של בית משפט - עבירה על סעיפים 16 ו- 18 לחוק רישוי עסקים שדינה שנתיים מאסר, וקנס נוסף לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין או שבעה ימי מאסר לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר הוצאת הצו. כאמור, כנגד הנאשם ניתן צו לפיו עד ליום 1.4.03 היה עליו לפתור את בעיית השפכים לשביעות רצונו של המשרד להגנת הסביבה, אך הנאשם לא עשה כן. לא זו אף זו, מעיון בפרוטוקול בתיק שלפני ניתן אף להתרשם, כי גם במהלך הדיונים בעניינו עדיין לא הופסקה ההפרה, כך למשל בישיבה מיום 15.5.06 ציינה התובעת כי: "המערכת לטיפול בשפכים שהנאשם הזמין במהלך הדיון בתיק הנוכחי, הגיעה לארץ והותקנה, אלא שעדיין אנו לא יכולים לערוך בדיקות לבדוק את טיב התוצאות", ב"כ הנאשם הצטרף לדברי התובעת. (ע' 25), ואילו בישיבה מיום 18.9.06 ציינה כי: "בשלב זה הודיעו לי ב"כ הנאשם שתוך חודשיים אמור להגיע החלק השני של המתקן ולפיכך לאחר מכן נצטרך לעשות את הבדיקות..." (ע' 26), ולבסוף בישיבה מיום 14.12.06 הודיעה התובעת כי: "המתקן לא פועל עדיין..." ולכן ביקשה מבית המשפט לקבוע את התיק להמשך שמיעת ראיות התביעה. (ע' 27).
ן‚§ הנזק הכלכלי הנובע מן הפגיעה האקולוגית במי הנחל שזוהמו;
הנזק האקולוגי, שנגרם למי נחל אבליים ולסביבתו, שאליו הוזרמו הקולחין של חזיריית הנאשם, הינו משני סוגים; הנזק מן הסוג האחד הינו, נזק בלתי הפיך, ואילו הנזק מן הסוג השני הינו, נזק, שייתכן וניתן יהא, בהשקעת משאבים כלכליים ניכרים, מצד הרשויות הלאומיות והמוניציפליות לתקנו ולצמצם את השפעותיו ההרסניות במידה זו או אחרת. בכך טמון נזק כלכלי.
ן‚§ הפגיעה בעקרון ה"שוויון " בקרב קהיליית מגדלי החזירים;
הרווח הכלכלי, שצמח לנאשם כתוצאה מאי נקיטת האמצעים הדרושים למניעת ביצוען של העבירות, דהיינו; תחת אשר יוציא הנאשם את סכומי הכסף הדרושים על מנת לטפל כיאות בשפכים, במתחם החזירייה שלו, העדיף לחסוך את הכספים הדרושים ולהזרים את השפכים של חזירייתו, לרשות הרבים, לעבר נחל אבליים, רווח זה יצר חוסר שוויון בינו, כמגדל חזירים, לבין קהיליית שאר מגדלי החזירים, המקפידים להשקיע את המשאבים הדרושים למניעת ביצוע עבירות דומות. הרווח של הנאשם בעניין זה הינו כפול; מחד הוא נמנע מלהשקיע את המשאבים הכלכליים הדרושים למניעת העבירות ובו זמנית הוא מעניק לעצמו יתרון בעצם הפגיעה בעקרון השוויון לטובתו.
ן‚§ הנזק הכלכלי הפוטנציאלי העלול להיגרם כתוצאה מהנזקים הבריאותיים העלולים להגרם לציבור בכללותו ולפרטים הנפגעים.
מפעם בפעם הצבור "מתבשר", כי כתוצאה מנגישות הצבור למקורות מים מזוהמים, כמו פרשיית נחל "קישון" וכיו"ב, נפגעה בריאותו במפגעים אלה ואחרים ובמחלות אלה ואחרות וזאת כתוצאה מהזיהומים הטמונים בו. זיהומים שאינם גזרה משמיים, אלא גזירה מידי אדם. נזקים אלה יכול שיתגלו רק לאחר זמן רב ותוצאתן מי ישורנה. מי שמרשה לעצמו לזהם את מי הנחלים ואת מי התהום, על-ידי הזרמת שפכים מזהמים והכל בגלל בצע כסף, צריך לחשוב על הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם לפרט. ודוק, כי כאשר הדבר נעשה מתוך מניע של רווח כספי, זה מעלה את חומרת העבירה עשרת מונים. מעבר לנזק הבריאותי הפוטנציאלי האמור, המשאבים הכלכליים הדרושים ברמה הלאומית וברמת הפרט, כדי לרפא את הנפגעים אם יהיו כאלה חלילה, עלולים להרקיע שחקים.
3. לא אוכל שלא לציין, לדאבון הלב, כי שיקוליו הכלכליים של הנאשם, כפי הנראה, שאבו עידוד, וכן הלכו והתעצמו מעת לעת, ממחדליהם של גורמי האכיפה במשרד לאיכות הסביבה, אשר למרות שידעו על ביצוע העבירות החוזרות ונישנות, לא נקטו בצעדים הדרושים למניעת ביצוען במשך תקופה ארוכה למדי. תמוה הדבר שרק ביום 7.4.04 הגישה המאשימה כתב אישום בשל עבירות שבוצעו בשנת 2001 והמשיכו להתבצע במהלך השנים 2002, 2003 ו-2004. אילו עמדה המאשימה על המשמר והיתה מגישה כנגד הנאשם כתבי אישום על כל הפרה בנפרד, או על כל מקבץ הפרות קרובות זו לזו בנפרד, וזאת מיד לאחר גילוי ביצוע העבירות, הרי המאשימה היתה מביאה למצב שבו;
ן‚§ המאשימה היתה מעמידה את הנאשם על חומרת מעשיו עוד בשנת 2001 או לכל המאוחר, בשנת 2002 , כך הנאשם היה מובא לדין סמוך לביצוע העבירות;
ן‚§ לא היה מקום לטענת ההתיישנות שנטענה ע"י ב"כ הנאשם, ולתיקון כתב האישום ע"י מחיקת העבירות שבוצעו לפני 7.4.02.
ן‚§ ניתן היה להטיל על הנאשם קנסות ואף עונשי מאסר בגין אי קיום צו בית משפט, החל מיום 1.4.03 בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק רישוי עסקים.
ן‚§ מעודד ממחדליהם של גורמי האכיפה מטעם המאשימה, הנאשם הירשה לעצמו להמשיך בביצוע העבירות מתוך ההנחה כי: "לית דין ולית דיין"
אוסיף ואציין, כי לאור זאת שכתב האישום הנוכחי כולל תאריכים רבים ולאור הזמן הרב שחלף מאז תחילת ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום, סבר הנאשם, כפי הנראה, כי התביעה לא תוכל להוכיח את העבירות המיוחסות לו ולפיכך כפר בעובדות כתב האישום. רק ביום 7.12.05 הגיש הנאשם מסמך שכותרתו "הודעה ובקשה (בהסכמה) מבית המשפט" לפיו הוא מודה ברוב עובדות כתב האישום, אך אליה וקוץ בה, הנאשם המשיך לכפור בכל העבירות שיוחסו לו לאחר 1.4.03 וכתוצאה מכך המשיכו להתנהל דיונים ושמיעת ראיות התביעה במשך כשנתיים נוספות ורק לאחר תום פרשת התביעה ושמיעת עדותו של הנאשם במסגרת פרשת ההגנה, החליט הנאשם, בישיבה מיום 24.1.08 לחזור בו מכפירתו לגבי אותן עובדות שבהן לא הודה בהודעתו מיום 7.12.2005, ולאחר שהודה בהן הורשע על פי הודאתו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בכללותו. התנהלות זו של הצדדים הביאה לניהול מסכת דיונים ושמיעת ראיות במשך כארבע שנים.
4. לאור האמור, ובטרם אגש לקביעת העונש, לא למותר ללמוד דבר מה על עמדת ההלכה הפסוקה, עובר לעונשים הראויים בעבירות בהן קא עסקינן. הנה כי כן;
בתיק פ-1880/04 (בימ"ש קריות) מ"י נ' "מילואות" - חב' לפיתוח משקי מפרץ חיפה בע"מ, ואח', נדונו הנאשמות בגין עבירות דומות, שאף הן נמשכו בין אוקטובר 2003 לבין ספטמבר 2004, ובהסדרי טיעון הושתו על הנאשמות העונשים דלקמן:
ן‚§ על נאשמת 1 - קנס בסך 100.000 ₪ והתחייבות בסך 200.000 ₪;
ן‚§ על נאשמת 2 - קנס בסך 150.000 ₪ והתחייבות בסך 300.000 ₪;
ן‚§ על נאשמת 3 - קנס בסך 500.000 ₪ והתחייבות בסך 800.000 ₪;
ן‚§ על נאשמת 4 - קנס בסך 350.000 ₪ והתחייבות בסך 700.000 ₪;
בתיק פ- 8753/02 (בימ"ש קריות) מ"י נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', הנאשמת מס' 1 הודתה בסדרת עבירות, שעניינן הזרמת שפכים ממקור יבשתי לים וכן בעבירות, שעניינן השלכת פסולת ולכלוך לרשות הרבים. לאחר שהנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ופרשת התביעה הגיעה לקראת סיום הודיעו הצדדים על הסדר טיעון לפיו, כתב האישום נגד נאשם 2 יימחק, כמו"כ כתב האישום בתיק נוסף, פ- 1750/03, שהתנהל במקביל נגד הנאשמים בעבירות דומות אף הוא יימחק והוסכם בין הצדדים שביהמ"ש ישית על הנאשמת מס' 1 קנס בסך 300,000 ₪ והתחייבות בסך 300,000 ₪. ביהמ"ש לא קיבל את ההסדר, שלא עמד בכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה, והשית על הנאשמת קנס בסכום המירבי, בסך 584,000 ₪.
בת"פ 6059/02 מ"י נ' פז חברת נפט בע"מ ואח', הורשעה הנאשמת בעבירה שעניינה זיהום מים, אי מניעת זיהום מים בתחנת דלק, עבירות לפי סעיפים 20ב' (א) (ב) + סעיף 20כא לחוק המים וכן בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, ובהסדר טיעון לעונש שהציגו הצדדים והתקבל על ידי ביהמ"ש הושת על הנאשמת קנס בסך 450,000 ₪ והתחייבות על סך 900,000 ₪ למשך שלוש שנים, בגין העבירות בהן הורשעה.
בת"פ 594/04 מ"י נ' חליל לפרעוני, הורשע הנאשם בעבירות דומות לעבירות בתיק שלפנינו, למעט העבירות של: גרימת ריח חזק ובלתי סביר - עבירה על סעיפים 3 ו- 11 לחוק למניעת מפגעים; ולמעט אי קיום צו של בית המשפט המחוזי חיפה - עבירה על סעיפים 16 ו- 18 לחוק רישוי עסקים. על הנאשם שם הושתו קנס של 300,000 ₪ והתחייבות על סך 500,000 ₪. ערעורו של הנאשם לבת המשפט המחוזי חיפה, בע"פ 2495/07 על הכרעת הדין ועל חומרת העונש (ר' שפירא, מ' פינקלשטיין וצ' קינן) נדחה, וכך גם רע"פ 10470/07, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש, מפי כב' הש' ג'ובראן נדחה.
6. בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ואת היקפן הנרחב. כן טענה כי רק תוספת הקנס המקסימאלית שניתן להטיל על הנאשם בגין הימשכות העבירות מגיעה לסך של 12,694,400 ₪ ולאור זאת היא ביקשה להשית על הנאשם קנס גבוה שלא יפחת מ- 1,000,000 ₪. כמו כן ביקשה ב"כ המאשימה להפעיל התחייבות בסך 250,000 ₪ שניתנה בע.פ 2633/02, 2890 ולחייבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות בסכום כפול מהקנס שיפסק. בנוסף לכך, ביקשה ב"כ המאשימה ליתן צו סגירה לעסקו של הנאשם.
7. בטיעוניו לעונש טען הסניגור המלומד, כי הנאשם קיבל רשיון עסק לשנת 2007, וכי מדובר בעסק שמפרנס כ- 65 משפחות. כמו כן לטענתו מדובר בנאשם שתורם לקהילה, ולחיזוק דבריו הגיש מכתבים שקיבל הנאשם לעניין זה (נ/3).
לטענתו עד שנות ה-90 כל החזיריות בארץ היו מזרימות את השפכים לנחלים ללא טיפול, לא היו הוראות בעניין וכך נהגו כולם. בשנת 1994 הנאשם חנך מתקן חדשני לטיפול בשפכים הכולל מפרדה מכנית שגם ממנו היו הנוזלים לאחר הפרדה מוזרמים לנחל. רק לקראת סוף שנות ה-90 הוא נדרש למצוא פתרון לנוזלים אחרי הפרדה, והונחה ע"י המשרד להגנת הסביבה להתחבר למתקן טיהור של שותפות המגדלים, אך הנאשם לא יכל לעשות כן עד שנת 2003 מפאת סירובה של שותפות המגדלים.
עוד טוען ב"כ הנאשם כי בע.פ 2633/02 בית המשפט המחוזי החמיר עם הנאשם בשל כך שמדובר בעבירה מתמשכת ולכן לטענתו אין להחמיר שוב בעונשו של הנאשם.
8. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, ובשים לב למהות העבירות בהן הורשע הנאשם; לתדירות ביצוען; להתראות שקיבל, ולאי קיומו של צו בית המשפט המחוזי חיפה שניתן במסגרת פסק הדין בע"פ 2633/02, ולאחר שלקחתי בחשבון את טיעוני הצדדים לעונש, הנני דן את הנאשם לעונשים דלקמן:
ן‚· אני דן את הנאשם/ת לתשלום קנס בסך 450,000 ₪ או 36 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו/ה.
ן‚· הקנס ישולם ב -10 תשלומים, של 45,000 ₪ בכל 1 לחודש, החל מיום 1.4.08
ן‚· הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הנקיון.
ן‚· הנאשם יחתום על התחייבות בסך: 500,000 ש"ח, או 36 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר, להימנע במשך שלוש שנים מהיום, מלעבור עבירה של זיהום מים עבירה לפי סעיף 20 כא לחוק המים תשי"ט - 1959 וכן שלא יעבור עבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 ויורשע בה.
ן‚· היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 50 ימים.
ן‚· הנאשם הורשע בענייננו בעבירות המפעילות את ההתחייבות בסך 250,000 ₪ שנפסקה בע.פ 2633/02 ,2890, כך שלפי סעיף 76 (א) לחוק העונשין: "יהא דינו של סכום זה, לענין גבייתו מן המורשע ולענין מאסר במקום תשלום, כאילו היה קנס שהטיל בית המשפט שציווה על מתן ההתחייבות".
ן‚· הנני מצווה על הנאשם לסגור את המפעל, ואולם; על מנת לאפשר לנאשם למצות את ההליכים לקבלת רשיון, אני דוחה את מועד כניסתו לתוקף של הצו ליום 10.6.08 למען הסר כל ספק, בית- המשפט מבהיר לנאשם, כי עצם דחיית כניסתו לתוקף של צו הסגירה ליום 10.6.08, אין בכך משום מתן רשות כלשהי לנאשם להמשיך בניהול המפעל או בביצוע עבודה כלשהי במפעל, לא במפורש ולא במשתמע.
ניתנה והודעה היום 11.03.08 בנוכחות הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים