law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 28.07.2005

שושני גדעון - נגד - 1. טרטמן אסתר,2. איילון חב' לביטוח בע"מ

ת"א (ירושלים) 7419/02
שושני גדעון
נ ג ד
1. טרטמן אסתר
2. איילון חב' לביטוח בע"מ
בבית משפט השלום בירושלים
[28.07.2005]
כב' השופטת עירית כהן
בשם התובע - עו"ד עדנה אוריון
בשם הנתבעות - עו"ד ג. ראובינוף
פסק דין
1. התובע, יליד 31.7.47 נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.5.02.
2. בשלב ראשון כפרו הנתבעות באירוע התאונה, אולם לאחר שהנתבעת 1 הורשעה בבית משפט לתעבורה, חזרו בהן הנתבעות מהכחשת אירוע התאונה והמחלוקת בתיק הנה בשאלת גובה הנזק בלבד.
חוות הדעת הרפואית
3. פרופ' מושיוב מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. מחוות הדעת עולה כי הפגיעה בתובע התרכזה בברך ימין.
בחוות דעת מיום 28.10.03 קובע המומחה לתובע נכות צמיתה בגובה 30% בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגנים שמצא המומחה אצל התובע.
מחוות דעתו של פרופ' מושיוב עולה כי בבדיקה קלינית נמצאו אצל התובע צליעה אנטלגית, דלדול שרירי ירך ונפיחות הברך והשוק, אי-סדירות מדיאלית קלה, הגבלת תנועה ביישור ובכיפוף ורגישות בולטת על המשטחים המפרקיים (הפרק דיון ומסקנות בעמוד 4 לחוות הדעת).
המומחה קובע כי סביר שהתובע יזדקק בעתיד לניתוח להחלפת הברך.
עברו של התובע
4. עובר לתאונה עבד התובע למעלה מ- 34 שנה בקואופרטיב אגד (עמוד 26 לפרוטוקול). בשנים שלפני התאונה שימש כנהג אוטובוס (שם).
5. השכר הממוצע של התובע (ברוטו) בשנת 2001 היה: 16,526 ₪. שכר זה כולל המרת חופש, אשר אינו מרכיב קבוע בשכר. השכר הממוצע, ברוטו, ללא המרת החופש היה: 14,541 ₪.
6. התובע ערך חישוב של השכר הממוצע מינואר 2001 ועד התאונה והגיע לשכר ממוצע של 15,496 ₪. השכר הממוצע, ללא המרת החופש, בגין אותה תקופה היה: 15,502 ₪. השכר לאחר ניכוי המרכיב של המרת חופש היה: 14,080 ₪.
7. את הפיצוי אחשב לפי השיטה בה בחר התובע, דהיינו לפי שכר ממוצע בתקופה של שנה וחצי לפני התאונה, דהיינו שכר ברוטו בסך 14,080 ₪.
השכר נטו (לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור של 25%) הוא: 10,560 ₪.
8. שכר זה צמוד להיום מיום 1.6.02 מגיע ל- 10,792 ₪.
המצב לאחר התאונה
9. לאחר התאונה לא שב התובע לעבוד באגד, לא כנהג ולא בכל תפקיד אחר (עמוד 45 לפרוטוקול) וביום 1.9.02 הוא פרש לפנסיה.
עד למועד בו הוא פרש לפנסיה קיבל התובע שכר על חשבון ימי מחלה.
10. התובע העיד כי רצה לחזור לעבודתו כנהג אגד (סעיף 4 לתצהיר), הופנה על פי הנהלים לרופא האגודה, ד"ר גביש, שלאחר בדיקה קבע והמליץ שלא ימשיך לנהוג רכב ציבורי, ולכן נאלץ לפרוש לגימלאות (סעיף 4 לתצהיר). עדותו של התובע נתמכת באישור רופא האגודה (ת/2ב').
התובע יכול היה לפרוש לגמלאות גם בגיל 51, גם בגיל 60, וגם בגיל 65 עם פנסיה בשיעור של 51% (עמוד 38 לפרוטוקול) אולם קודם לתאונה הוא לא עשה זאת שכן רצה להמשיך לעבוד (עמוד 52 לפרוטוקול).
התובע לא עבר הליך של פרישה רפואית מאחר והוא צבר את כל זכויות הפנסיה ובמצב כזה לא מפנים עובד להליך של פנסיה מוקדמת מסיבות רפואיות (עדות מר עופר בן סימנטוב בעמוד 61 לפרוטוקול).
11. התובע העיד כי אין לו כישורים או ניסיון מקצועי אחר והוא אינו מסוגל לבצע כיום עבודה באופן קבוע ממושך אחראי ומתמיד (סעיף 4 לתצהיר).
הוא העיד כי אינו יציב וזקוק לקב, אך הוא מתבייש ומשתדל להמעיט בשימוש בו (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית).
בחקירה הנגדית נשאל התובע והשיב שהוא אינו מעוניין לעבוד כנהג מונית (עמוד 46 לפרוטוקול). הוא מסכים שהוא יכול לבצע עבודה בישיבה (עמוד 45 לפרוטוקול) אולם הוסיף כי הוא אינו רוצה להתחייב לעבודה כשהוא לא יכול להתייצב כל יום לעבודה (עמוד 45 לפרוטוקול). עבודה אשר נראית לו מתאימה היא עבודה בבית עסק, אולי כמוכר.
בתשובה לשאלה מדוע לא פתח עסק עד היום, עם הכספים שקיבל מאגד, השיב כי הוא מוגבל, כי אינו יכול כרגע לפתוח עסק וכי הוא משתמש בכסף על מנת לפרנס את משפחתו (עמוד 47 לפרוטוקול).
12. פרופ' מושיוב לא נשאל על ידי מי מהצדדים האם הנכות של התובע מגבילה אותו בנהיגת אוטובוס.
לטענת הנתבעות התובע יכול היה להמשיך ולעבוד כנהג.
13. אין ספק כי הנכות שנקבעה לתובע הנה תפקודית. אין גם ספק כי תהינה לה השלכות תפקודיות גם על עבודה כנהג מונית וגם על עבודה כמוכר בחנות.
הפסד השתכרות
14. התובע מקבל פנסיה חודשית מאגד. מטופס 106 לשנת 2003 עולה כי הפנסיה השנתית שמקבל התובע הנה 84,384 ₪ (7,032 ₪ ברוטו לחודש). מס ההכנסה המשולם הוא 8,866 ₪. הפנסיה החודשית, נטו, היא, אפוא, 6,293 ₪.
התובע צירף תלוש פנסיה של חודש אפריל 2004 ממנו עולה כי הפנסיה היא 6,717 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה בסך 652 ₪, הפנסיה נטו היא 6,065 ₪.
את החישובים בפסק הדין אערוך לפי הנתון הממוצע לשנת 2003, דהיינו פנסיה חודשית של 6,293 ₪.
15. לטענת התובע יש לחשב את הפסדי ההשתכרות על בסיס ההפרש בין שכרו עובר לתאונה ובין הפנסיה שהוא מקבל כיום. לטענתו בגילו המתקדם, נוכח נכותו הקשה ובשים לב להעדר הכשרה בתחומי עיסוק מעבר לזה של נהג אוטובוס, יהיה זה בלתי סביר לצפות כי הוא יוכל למצוא עבודה חלופית אחרת, ממנה יוכל להתקיים בכבוד. על בסיס הנתונים שקבעתי לעיל, ההפרש הנו: 4,499 ₪.
לטענת הנתבעות התובע אינו פועל להקטנת נזקיו ואת הפיצוי יש לחשב בהתאם. לטענתן התובע הודה שהוא יכול לעשות עבודה בישיבה, אך נמנע מלעשות כן, התובע העיד כי עבודה בבית עסק או בתור מוכר יכולה להתאים לו, ולמרות זאת הוא לא עובד.
הנתבעות אף טוענות כי התובע יכול היה להשתלב בעבודה אחרת באגד, אלא שמהראיות עולה כי בכל תפקיד אחר, שאינו נהג, לא היה התובע מקבל פרמיות, שעות נוספות וכד' והנתבעות לא הוכיחו שאם היה התובע משתלב בתפקיד אחר באגד, לא היה נגרם לו הפסד.
התובע נשאל על כך והשיב:
"ש. אג"ד בדרך כלל מנסה להתאים לחברים מוגבלים מקום שמתאים להם.
ת. כן. אבל זה לא נהג, אלא שומר בשער, או פקיד, ואז השכר יורד והפרמיה. אין שעות נוספות, זה יום עבודה וללכת הביתה"
(עמוד 51 לפרוטוקול).
אופציה זו לא הוצעה לתובע, הוא גם לא ביקש אותה, שכן הוא ידע שתהיה ירידה בשכר (עמוד 51 לפרוטוקול).
16. התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו והוכיח כי בפועל התאונה היא הסיבה לכך שהוא הפסיק לעבוד כנהג ועזב את אגד (מכתב של ד"ר גביש ת/2ב').
בהתחשב בגילו של התובע ובנכותו, אני מקבלת את טענת התובע לפיה ספק אם יוכל למצוא עבודה אשר תתאים לו במצבו. התובע השיב, אמנם, כי יוכל לעבוד בישיבה, אך לא הוכח כי ישנם מקומות עבודה פנויים אשר יקבלו אותו לעבודה.
17. נסיבות המקרה שבפני שונות מנסיבות המקרה נשוא ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מה(1) 743 אשר אליו הפנו הנתבעות. באותו מקרה היה מדובר במורה, ואילו התובע נהג אוטובוס. באותו מקרה חזר התובע לעבוד ועבד משך שנתיים לפני שפרש, באותו מקרה נקבע כי לא סיבות רפואיות מנעו מהתובע לחזור לעבוד וכי מעבידיו היו מעונינים שימשיך, ואף התאימו את חדר הכיתה בו לימד, לנכותו. נסיבות אלה כולן לא מתקיימות במקרה שבפני בו הוצגו מכתבים של רופאי אגד המלמדים כי אותם רופאים סברו שהתובע אינו יכול לחזור ולעבוד כנהג, והעיקר, באותו מקרה נקבע כי אין לראות את פרישתו המוקדמת של הנפגע מעבודתו, על נזק הממון שנגרם לו עקב כך, כנובעת מהתאונה, מה שלא ניתן לומר במקרה שבפני.
כפי שנאמר בע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' הנ"ל, אשר אליו הפנו הנתבעות:
"הניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק (ע"א 531/71 לכוביצר נגד רודר, פסקי דין כ"ו (2) 113 בעמ' 118), אך חייב הוא לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו (ראה ע"א 542/66 הנ"ל ע"א 531/71 הנ"ל וכן ע"א 492 ,449/81 בן-לב בע"מ נגד מגד; מגד נגד בן-לב בע"מ, פסקי דין ל"ח (4) 70 בעמ' 77)"
18. בהתחשב בכך שהתובע פרש לפנסיה עקב התאונה, בהתחשב בכך שהתובע לא יכול, כנראה, למשיך ולנהוג אוטובוס, בהתחשב באופי הנכות של התובע, בהתחשב בכך שאין לתובע הכשרה אחרת אשר תבטיח הכנסה ודאית לאחר התאונה, אולם בהתחשב גם בכך שקיים סיכוי שהתובע יוכל למצוא עבודה, אשר תתאים לו, במומו, אני סבורה כי את ההפסדים של התובע נכון יהיה לבסס על שכרו עובר לתאונה, כנהג אגד, ועל הנכות שנקבעה לו על ידי המומחה.
כפי שנפסק מפי כב' השופט אור בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, עמ' 799-800:
"המקרים בהם נוהג בית המשפט להשתמש באחוז הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים בהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד של התובע. בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התיפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התיפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ואחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התיפקודית."
ובהמשך:
"לעיתים, קיימים נתונים לקביעה מה היתה לפי הצפוי השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע כושר השתכרותו הצפוי כתוצאה מהתאונה ומההגבלה שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו".
19. בדרך חישוב זו יש לנקוט הן ביחס לחישוב הפסדי העבר מתום תקופת אי הכושר ועד היום והן לחישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד.
20. תחשיב לעתיד המבוסס על הנכות רפואית (30%) ושכרו של התובע, נטו, עובר לתאונה (10,792 ₪), דהיינו הפסד חודשי של 3,237 ₪, עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם: 94.5453) מגיע ל- 306,099 ₪.
לשם השוואה, תחשיב המבוסס על ההפסד של התובע בפועל (4,499 ש"ח) עד הגיעו לגיל 67 (מקדם: 94.5453) מגיע ל- 425,359 ₪ (חישוב כזה נערך בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת גילאור בת"א (חיפה) 590/94 רחל גולני נ' עירית נתניה ואח' תק-מח 97(4) 411, עמ' 413).
שיטת החישוב בה בחרתי מתיישבת גם עם הטענה לפיה לא הייתה כל הצדקה שהתובע יפסיק לעבוד כנהג אגד, תוך התחשבות בנכותו הרפואית של התובע אשר בנסיבות המקרה יש בה כדי לשקף את הנכות התפקודית המינימלית של התובע.
אעיר בעניין זה כי לא הובאה כל ראיה אשר תתמוך בטענת הנתבעות לפיה לא כל הנכות הרפואית שנקבעה לתובע היא נכות תפקודית.
בשיטת החישוב בה בחרתי, המבוססת על שכרו של התובע עובר לתאונה ונכותו אין לנכות, בנסיבות מקרה זה, את הפנסיה שמקבל התובע מהפיצוי שנפסק, שכן החישוב מבוסס על מצב היפותטי בו התובע לא היה פורש מאגד, לא מקבל פנסיה, אולם עובד פחות, לאור ההשלכות התפקודיות של הנכות.
החישוב שעורכות הנתבעות המבוסס על 30% מההפרש בין שכרו של התובע עובר לתאונה ובין הפנסיה שהוא מקבל מוטעה, שכן הוא מבוסס על כך שמעבר לפנסיה, יוכל התובע להשתכר, וכי עקב התאונה הוא איבד רק 30% מכושרו זה.
את הפנסיה כן יש לנכות אם הפיצוי מבוסס על ההכנסות של התובע בפועל, דהיינו שכר מלא לפני התאונה והעדר הכנסה לאחר התאונה, למעט הפנסיה שמקבל התובע. חישוב אחר יקפח את התובע שכן לא יהיה בפיצוי שייפסק כדי להחזיר את המצב לקדמותו ולפצותו על נזקיו.
21. הנתבעות הציגו מסמכים רפואיים מהם עולה שהתובע התלונן על בעיות גב בשנת 1984 ואף הומלץ לו, באותה תקופה, שלא לעבוד כנהג (נ/1), וכן קיימות תלונות על כאבי גב בשנים 1990 ו- 1995, אלא שמאז המשיך התובע בעבודתו ובשנת 2000 אף עבר לתפקד כנהג.
לו ביקשו הנתבעות להוכיח כי התובע היה מוגבל בעבודתו כנהג גם אלמלא התאונה או כי פרישתו מאגד לא הייתה עקב התאונה שכן כך או כך היה התובע פורש מעבודתו משום שסבל מבעיות גב שלא אפשרו את המשך תפקודו כנהג לאורך זמן, היה עליהן לעשות זאת באמצעות מומחה ביהמ"ש, שכן בהיות התאונה תאונת דרכים, הדרך להוכיח עניינים שברפואה היא רק באמצעות מומחה ביהמ"ש (סעיף 6א' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975).
22. אני דוחה את טענות הנתבעות בדבר חוסר המהימנות התובע. התובע עשה רושם מהימן, ואין בסיס לטענות הנתבעות בדבר חוסר מהימנותו, כפי שאלה מופיעות בסיכומיהן. אעיר כי דווקא הנתבעות הן שהציגו תמונה חלקית כאשר הציגו קלטת אשר בה נראה, לכאורה, התובע עורך קניות ומביא את השקיות הביתה, ורק בחקירה הנגדית של החוקר התברר כי בנו של התובע הלך לפניו במדרגות עם השקיות ואותו בן לא צולם על ידי החוקר.
23. להלן אתייחס לגובה הפיצוי המגיע לתובע.
גובה הנזק
כאב וסבל
24. אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס 7 ימי אשפוז ו- נכות בשיעור של 30% בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה ובסה"כ: 42,215 ₪.
הפסד השתכרות בעבר
25. מיום התאונה ועד למועד בו פרש לפנסיה (שלושה חודשים) קיבל התובע שכר על חשבון ימי מחלה. בגין ניצול ימי המחלה דורש התובע פיצוי לפי שכרו הממוצע קודם לתאונה ואילו הנתבעות טוענות שהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדים ואין מקום לפיצוי.
מטופס גמר החשבון של התובע שנערך עם פרישתו (נ/8) עולה שהתובע קיבל תשלום בגין פדיון ימי מחלה וחופשה. התובע קיבל 34,027 ₪ בגין 95.75 ימים, דהיינו 355.37 ₪ ליום.
התובע ניצל עד לפרישה לפחות 75 ימי מחלה ובגין ניצול ימי מחלה אלה אני פוסקת לו פיצוי בסך של 26,652 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 1.9.02.
26. פרופ' מושיוב קבע לתובע נכות בשיעור של 100% עד ליום 30.11.02 על סמך מסמכים שהוצגו בפניו המעידים על חופשת מחלה שקיבל התובע עד למועד זה.
התובע העיד כי היו בידיו אישורי אי כושר עד ליום 31.3.02 וכי אלה נמסרו לאגד. אישורים אלה לא הוצגו בפני.
ממועד הפרישה ועד ליום 30.11.02 זכאי התובע לפיצוי מלא בגין הפסדיו, ואני פוסקת בגין תקופה זו פיצוי בסך של 13,497 ₪. הסכום כולל הפרשי הצמדה ויש להוסיף לו ריבית בשיעור של 4% מיום 15.9.02.
מחוות הדעת של פרופ' מושיוב עולה כי בתאריך 16.2.03 עדיין צויינו קשיים בהליכה ובמדרגות וכי התובע טופל בפיזיוטרפיה עד יוני 2003.
אני מקבלת את טענת התובע לפיה גם בגין תקופה זו הוא זכאי לפיצוי מלא בגין נזקיו, ואני פוסקת לתובע 17,996 ₪ בגין תקופה זו. הסכום כולל הפרשי הצמדה ויש להוסיף לו ריבית בשיעור של 4% מיום 31.1.03.
27. מיום 31.3.03 ועד היום (28 חודשים) אני פוסקת פיצוי על בסיס 30% משכרו של התובע עובר לתאונה ובסה"כ: 90,653 ₪. הסכום כולל הפרשי הצמדה ויש להוסיף לו ריבית בשיעור של 4% החל מיום 31.5.04.
עזרת הזולת בעבר
28. התובע העיד כי הוא מתגורר בדירה אשר אליה מובילות מדרגות רבות וכי הוא אדם כבד משקל ולכן נאלץ להתגורר בבית אביו ללא ילדיו ורעייתו בתקופה שלאחר התאונה. התובע העיד עוד כי בתקופה זו סעדה אותו אשתו באופן מלא, כל יום עד השעות המאוחרות של הלילה, ובשעות המאוחרות הייתה חוזרת הביתה ומטפלת בבית ובילדים (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית). כך היה חצי שנה לפחות (שם).
אשתו של התובע עבדה בטיפול ילדים בבית. הוא העיד כי מאז התאונה הפסיקה לעבוד (עמוד 48 לפרוטוקול).
בפועל לא העסיק התובע עזרה בשכר (עמוד 49 לפרוטוקול).
29. מחוות הדעת של פרופ' מושיוב עולה כי ביום 24.11.02 צויין שהתובע מהלך ללא עזרה ושהוא נזקק לקב אחד במדרגות. ביום 16.2.03 צויינו קשיים בהליכה ובמדרגות והתובע קיבל טיפולי פיזיוטרפיה עד יוני 2003.
התובע העיד עוד כי עד לחודש יוני 2003 הוא היה סיעודי מלא (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית).
30. בגין עזרה בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי כמפורט להלן:
א. פיצוי בגין תקופת אי הכושר (חצי שנה) - 18,000 ₪
ב. פיצוי מיום 30.11.02 ועד היום (32 חודשים) - 20,160 ₪
הפיצוי נכון ליום פסק הדין ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
הוצאות בעבר
31. בגין הוצאות נסיעה בעבר והוצאות רפואיות, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד ואין להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית.
הפסד השתכרות בעתיד
32. בהתאם לאמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסך 306,099 ₪.
עזרת צד ג' בעתיד
33. התובע העיד כי בעבר נהג לסייע בבית, בטיפול בילדים ובקניות, אך לא עוד (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית). בנכות שנותרה לתובע יש בוודאי כדי להשפיע על יכולתו לבצע את עבודות הבית, לערוך קניות וכד'.
התובע הוסרט על ידי חוקר מטעם הנתבעות כאשר הוא עורך קניות (הקלטת הוגשה וסומנה נ/14). התובע נצפה בקלטת הולך בצליעה, מתהלך באיטיות כשהוא דוחף את עגלת הסופרמרקט, הוא מעביר את השקיות מהעגלה לרכב כשהוא נשען על העגלה עם ידו השמאלית ואת השקיות העביר עם ידו הימנית. התובע נצפה יורד במדרגות עם שקית, כשהוא יורד מדרגה מדרגה (עמודים 64 - 65 לפרוטוקול).
בחקירה הנגדית השיב החוקר כי:
"רואים שהוא לקח רק שקית אחת הלך לפניו בחור שלקח את יתר השקיות. היה קטע שהכנתי את המסרטה ולא ראיתי בדיוק מה קרה אבל ראיתי במדרגות הולך לפניו בחור עם השקיות והוא עצמו הלך עם שקית אחת" (עמוד 67 לפרוטוקול).
34. אין ספק כי התובע, במצבו, מוגבל בביצוע עבודות הבית ועריכת קניות, ונזקק לעזרה. אמנם התובע אינו מעסיק עזרה בשכר, אך זאת בגלל שהנטל נופל על אשתו ובני משפחתו (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של התובע).
35. תחשיב המבוסס על חמש שעות עזרה בשבוע, לכל תוחלת חיי התובע (גיל 80; מקדם: 193.0891) לפי 30 ₪ לשעה' מגיע ל- 121,646 ₪.
אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעתיד.
ניידות
36. אין ספק כי נכותו של התובע מגבילה אותו בניידות.
בגין הוצאות הניידות המוגברות, עקב נכותו, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪.
התאמת דיור
37. התובע מתגורר בדירה גבוהה בבנין ללא מעלית. הוא טוען כי נכותו ברגל קשה ועלית מדרגות הנה קשה ותלך ותכביד עליו עם גילו. בגין התאמת דיור דורש התובע פיצוי בסך של 250,000 ₪.
התובע לא הניח את התשתית הראייתית הנדרשת לפסיקת פיצוי בגין התאמת דיור. בפועל התובע מתגורר באותה דירה ואף עולה במדרגות (אף כי הוא מתקשה). לא הוכח גם כי שינוי מקום מגורי התובע לקומת קרקע או לדירה בבנין עם מעלית תהיה כרוכה בהוצאה כספית, ואם כן, מה גובהה.
אני דוחה, אפוא, את דרישת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה.
ניכויים
האם התאונה היא תאונת עבודה
38. התאונה אירעה בסביבות השעה 10:30. בהודעה לחוקר (נ/6) מסר התובע כי בזמן התאונה הוא היה בדרכו ממשרד נסיעות לעבודה. בעדותו הוא אישר תחילה כי היה בדרכו לעבודה אולם הוסיף כי היה בדרך לעוד חנות חשמל, ומשם לעבודה (עמוד 37 לפרוטוקול).
39. סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כי רואים תאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעה או הליכה של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו.
התובע לא היה בדרכו מביתו או מהמקום בו הוא לן אל מקום עבודתו, אלא מסוכנות הנסיעות, ולפיכך אין בסיס לטענת הנתבעות לפיה מדובר בתאונת עבודה.
התובע אף סטה מדרכו הרגילה לעבודה, על מנת לגשת לסוכנות הנסיעות, וסעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות כי:
"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי..."
טענת הנתבעות לפיה התובע כבר חזר לדרכו המקובלת אינה מעוגנת בחומר הראיות, שהרי התובע טרם חזר לרכבו וטרם חזר למסלול הנסיעה הרגיל מביתו לעבודה, כפי שעולה מהמפה אשר הגישו הנתבעות וצירפו לסיכומיהן.
לעניין סטיה ניכרת והפסקה שאינה עולה כדי סטיה ניכרת ראו את ע"א (ירושלים) 4390/98 אליעזר הורנשטיין נ' סהר חברה לביטוח בע"מ תק-מח 99(2) 4034.
40. התאונה אף לא דווחה לאגד כתאונת עבודה (עדות מר עופר בן סימנטוב בעמוד 63 לפרוטוקול).
41. אני דוחה את טענת הנתבעות לפיה מדובר בתאונה עבודה.
מענקים שקיבל התובע עקב הפרישה
42. לטענת הנתבעות יש לנכות מהפיצוי את הרווח של התובע עקב הפרישה המוקדמת לגמלאות. התובע לא התייחס לטענה זו שעלתה בסיכומי הנתבעות, למרות שביקש רשות להשיב לסיכומים.
עופר בן סימנטוב העיד כי התובע קיבל עבור המניה 369,000 ₪. הוא אף העיד כי שווי המניה משתנה בהתאם להחלטת המזכירות, אולם משנת 1991 המניה צמודה למדד, ואפילו קצת פחות (עמוד 56 לפרוטוקול).
43. אני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה נוצר לתובע רווח עקב הפדיון המוקדם של המניה. יחד עם זאת, את הרווח ניתן לנכות רק אם מניחים שקיים קשר סיבתי בין הפרישה המוקדמת ובין התאונה. הנתבעות לא יכולות לטעון כי אין קשר בין הפרישה ובין התאונה ובד בבד לטעון שיש לנכות את הרווח של התובע מהקדמת התשלומים.
לו היה הפיצוי מבוסס על ההפסדים של התובע בפועל ועל ההנחה שהתובע פרש לפנסיה עקב התאונה (בהתאם לחישוב שערך התובע בסיכומיו), אכן היה מקום לנכות את הרווח של התובע עקב הקדמת התשלום.
אשר לחישוב הניכוי, לפי טבלה ג' לטבלאות ההיוון, העוסקת בחישוב השווי הנוכחי של הפסד חד פעמי הצריך להשתלם בעוד X שנים, השווי הנוכחי של הסכום שקיבל התובע עבור המניה (369,000 ₪) הנו: 258,779 ₪, דהיינו לתובע רווח של 110,221 ₪ עקב הקדמת התשלום.
סכום זה מתקרב להפרש בין חישוב ההפסד לפי הכנסות התובע בפועל (425,359 ₪) ובין חישוב ההפסד על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה ונכותו (306,099 ₪).
44. אשר למענק הפרישה, לא הוצגו בפני כל הנתונים הרלבנטים לצורך חישוב הרווח בגין הקדמת מענק הפרישה, אם אמנם נוצר רווח. לא הוצגו נתונים אודות הדרך בה חושב מענק הפרישה ולא הוכח כי מענק הפרישה שהיה מקבל התובע בגיל 67, היה זהה למענק שהוא קיבל בפועל במועד הפרישה. כל שהוצג הוא גובה המענק שקיבל התובע.
בהעדר נתונים מלאים אין לנכות את הרווח מהפיצוי וזאת בנוסף לטעמים שאליהם התייחסתי בנוגע לניכוי שווי הערך המואץ של המניה.
סיכום
45. הנתבעות תשלמנה לתובע את הפיצויים שנפסקו לעיל.
על הסכומים שנפסקו יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% וכן מע"מ.
כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות המשפט בהן נשא התובע, לרבות אגרת הגשת התביעה, שכ"ט בוחן התנועה ושכ"ט ד"ר חיימסקי בגין חוות הדעת אשר נערכו לצורך הדיון בשאלת החבות.
ניתן היום כ"א בתמוז, תשס"ה (28 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים