law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 15.01.2008

פוקס דב - נגד - 1. מטבחי סמל בע"מ,2. מגדל חברה לביטוח בע"מ,3. הדר חברה לביטוח בע"מ,טופז מטבחים ישראל בע"מ (צד ג')

ת"א (תל-אביב-יפו) 32131/00
פוקס דב
נ ג ד
1. מטבחי סמל בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. הדר חברה לביטוח בע"מ
טופז מטבחים ישראל בע"מ (צד ג')
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[15.01.2008]
כב' השופט אברהם קסירר
בשם התובע : עו"ד א. קנר ואח'
בשם הנתבעות 1-2 - עו"ד נ. לביא ואח'
בשם הנתבעת 3 : עו"ד צ. רפפורט ואח'
בשם צד ג' : עו"ד ד. שריזלי ואח'
פסק דין
התובע, יליד 1950, עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 17.8.1994, כאשר החליק בעת עבודתו כנגר במפעל הנתבעת 1, וכן בגין נזקי גוף שנגרמו לו במשך שנות עבודתו כתוצאה מחשיפה לרעש במפעל הנתבעת 1.
הנתבעת 1, מטבחי סמל בע"מ, הינה חברה לייצור מטבחים וארונות אשר היתה מעסיקתו של התובע (להלן: "מטבחי סמל"); הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, והנתבעת 3, הדר חברה לביטוח בע"מ, ביטחו את מטבחי סמל בביטוח חבות מעבידים בתקופות שונות (להלן ובהתאמה: "מגדל" ו"הדר").
בכתב תביעתו, טען התובע כי מטבחי סמל אחראית לשני אירועי הנזיקין כמתואר לעיל, ועל כן חייבת היא לפצותו על מלוא נזקיו כתוצאה מאירועים אלו, הן מכוח אחריותה הישירה בנזיקין והן מכוח אחריותה השלוחית למעשי עובדיה ושולחיה. עוד טוען התובע כי יש להחיל בנסיבות המקרים את הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" ולפיו על מטבחי סמל להוכיח כי לא התרשלה במעשיה. בנוסף טוען התובע כי התאונות אירעו כתוצאה מרשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או בשל הפרת חובות שבחוק מצד מטבחי סמל ו/או מי מטעמה, בכך שבין היתר, לא סיפקה לתובע אמצעי מיגון לרבות אוזניות כהגנה מפני הרעשים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו; הנהיגה שיטת עבודה לקויה; לא ערכה בדיקות רעש כנדרש; לא ערכה לתובע בדיקות תקופתיות; לא הדריכה את התובע כנדרש; נהגה בניגוד לאמור בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות שעל פיה; לא דאגה למשטח עבודה ולסביבת עבודה נקיים וחשפה את התובע לסכנת מעידה והחלקה.
בכתב ההגנה המתוקן מטעם מטבחי סמל ומגדל, מודה מטבחי סמל כי היתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, אך הכחישה חבותה לאירועים אשר נובעים לטענתה ממצב רפואי קודם שאינו קשור לעבודתו בשירותה. עוד טענה כי מגדל ביטחה את מטבחי סמל בפוליסת חבות מעבידים מ- 1.1.1997 ועד 31.12.1997 בלבד וכי ביתר התקופה, בוטחה מטבחי סמל על-ידי הדר או על-ידי מבטחת אחרת. בעניין זו הוגשה הודעת צד שלישי כנגד הדר. באשר לטענת התובע בדבר ליקוי שמיעה טוענות הנתבעות כי מקורו בגילו ו/או במצבו הרפואי הקודם של התובע ואין כל קשר לעבודתו במטבחי סמל. כן טוענות הנתבעות כי "אשמתו" של התובע היא שגרמה לנזק בשמיעתו.
בכתב ההגנה מטעם הדר, הכחישה הדר חבותה, הנזק הנטען והקש"ס ביניהם. כן נטען כי האירועים המפורטים בכתב התביעה אירעו בשל "רשלנותו" ו"אשמתו" של התובע עצמו.
ההודעות לצדדים שלישיים.
מגדל הגישה הודעת צד שלישי כנגד הדר. הדר הגישה הודעת צד שלישי כנגד טופז מטבחים ישראל בע"מ (להלן: "טופז מטבחים ישראל"). בהודעת צד שלישי כנגד טופז מטבחים ישראל נטען שהצד השלישי היתה הבעלים ו/או המחזיקה של חצרים, מכונות וציוד במפעל וכן היתה מעבידתו של התובע במשך 12 שנים, קודם שהחל לעבוד במטבחי סמל. עוד טוענת הדר כי התובע הועסק על-ידי טופז מטבחים ישראל הצד השלישי באזורים המאופיינים במוקדי רעש במשך 12 שנים ועל כן, מקור הנזק בשמיעתו של התובע, או עיקר הנזק, נגרם עקב עבודתו של התובע אצל מעסיקתו הקודמת, טופז מטבחים ישראל.
בכתב ההגנה מטעם הצד השלישי, טופז מטבחים ישראל, נטען כי התובע מעולם לא עבד אצלה אלא בחברת טופז תעשיות מטבחים (1990) בע"מ, וזאת, בין השנים 1990-1991.
להערכת פגימותיו של התובע תוצאת האירועים הנטענים בכתב התביעה הגישו הצדדים חוות דעת מומחים רפואיים בתחום הא.א.ג ובתחום האורטופדיה. בהחלטה מיום 8.10.2002, ולאור הפער בחוות דעת הצדדים, מונו ד"ר משה אנגלנדר וד"ר גד ולן כמומחים רפואיים מטעם בית המשפט. עיקרי חוות הדעת יפורטו להלן.
בפרשת התביעה העיד התובע עצמו וכן ד"ר אלי שטיינברג וד"ר שלמה משה (לצורך הגשת תעודות רפואיות).
מטעם הנתבעים העידו מר אלברט מוהדב (בעל המניות במטבחי סמל) ומר מקס רוזנטל (מנהל הייצור במטבחי סמל).
מטעם הצד השלישי העיד מר אורי שמעוני (מנכ"ל חברת טופז מטבחים ישראל (1996) בע"מ).
עוד הוגשו מסמכים, תע"צ ומל"ל.
עיקרי העובדות הצריכות לענייננו ושהוכחו כדבעי:
1. התובע, יליד 1950, נגר בעיסוקו במשך 35 שנה, מהיותו בן 14 שנה.
2. החל משנת 1980 (לערך) ועד שנת 1989 עבד התובע בחברת מטבחי טופז בע"מ, אשר לימים, נכנסה להליכי כינוס ופורקה. לאחר פירוקה ועד לסוף שנת 1992, עבד התובע בחברת טופז תעשיות מטבחים 1990 בע"מ. החל מסוף שנת 1992 ועד ליום 1.12.1997, הועסק התובע במטבחי סמל (הנתבעת 1).
3. בין השנים 1992 - 1996 בוטחה מטבחי סמל בביטוח חבות מעבידים בהדר.
בשנת 1997 בוטחה מטבחי סמל בביטוח אחריות מעבידים במגדל.
(הודעה מוסכמת של הצדדים לבית המשפט מיום 6.12.2005).
האירוע הראשון:
4. ביום 17.8.1994, בשעות הבוקר המוקדמות ובתחילת יום העבודה (סמוך לשעה 06:00 - 06:30 בהתאם לעדות התובע - עמ' 2 לפרו') ניגש התובע לאחת המכונות בנגרית מטבחי סמל על מנת לנסר קרשים למדפים. בטרם החל התובע במלאכת ניסור הקרשים, הוא החליק על פיסת פורמייקה שהיתה מוטלת על הרצפה, ונפל. וכדבריו בתצהירו:
"בתאריך 17.8.94, בתחילת יום העבודה, היה עלי לנסר קרשים למדפים במסור חשמלי מדגם "קרייזיק". ניגשתי למכונה, אך עוד בטרם התחלתי בעבודת הניסור החלקתי על פיסת פורמייקה שהיתה מוטלת על רצפה, בסמוך למכונה, החלקתי, מעדתי ונפלתי. אציין, כי הרצפה היתה מלוכלכת מפסולת נסורת, שבבים דקים ופורמייקה, ואוסיף, כי פסולת הפורמייקה מאוד חלקה, וכאשר הצד הצבעוני של הפורמייקה מונח על הרצפה, הצד העליון משתלב בצבע הרצפה, ואילו הצד התחתון, הצבעוני, מאוד חלק בבואו במגע עם הרצפה".
יצויין כי בעדותו בבית המשפט, טען התובע כי החליק כאשר הלך אחורנית על מנת להחזיר את עגלת העבודה למקומה.
5. התובע פונה ממקום העבודה באמבולנס לבית החולים וולפסון בחולון, נתקבל לחדר המיון בשעה 07:51 ושוחרר בשעה 10:51 (אישור בית החולים אשר מסומן כנספח ג' לתיק המוצגים מטעם התובע. מסמכי חדר המיון לא נמצאו).
6. בעקבות התאונה, התלונן התובע על כאבי ראש, צוואר וכתף ימין (תעודות רפואיות המסומנות כנספחים ד'-יב' לתיק המוצגים, עדות התובע בעמ' 20, 25, 31 לפרו', ובעדותו של ד"ר שטיינברגר).
7. התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 13.9.1994, שלאחריה, שב לעבודתו במטבחי סמל (סעיף 10 לתצהיר התובע, תעודות מחלה המסומנות כנספחים יג'-יד' לתיק המוצגים, עדות התובע בעמ' 11 לפרו'). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.
8. במשך היום, כדבר שבשגרה ובהיותם תוצרי לוואי בעבודת הנגרייה, מצטבר לכלוך של נסורת, שבבים ושאריות עץ ופורמייקה על רצפת הנגרייה. בסיומו של כל יום עבודה (או כמעט בכל יום), היו העובדים במטבחי סמל אמורים לטאטא ולנקות את הרצפה, איש איש את עמדתו, ובמקום בו אין עובד קבוע, אמור העובד האחרון באותה עמדה לדאוג לניקיונה (עדות התובע ותצהירו של מר רוזנטל). יחד עם זאת, לא היה פיקוח יומיומי של מי ממנהלי מטבחי סמל על הניקיון (עדותו של מר רוזנטל).
נזק מתמשך - נזקי השמיעה:
9. התובע, במשך כל שנות עבודתו כנגר, מעולם לא עשה שימוש באטמי אוזניים כנגד הרעש.
10. בשנת 1997 אובחן התובע כסובל מבעיות שמיעה.
11. במפעל מטבחי סמל לא נערכו בדיקות ניטור מפלסי רעש מטעם משרד העבודה והרווחה (מוצג ל').
עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם, ובתמצית:
התובע טוען כי במסגרת תפקידו כנגר במטבחי סמל, הוא ניגש בבוקר יום 17.8.1994 לאחת מהמכונות במקום על מנת לנסר קרשים למדפים. בטרם החל במלאכתו, הוא החליק על פיסת פורמייקה שהיתה על הרצפה. התובע טוען כי הרצפה היתה מלוכלכת מפסולת נסורת, שבבים ופיסות פורמייקה שנותרו, כנראה מיום העבודה הקודם. הפורמייקה הינה חלקלקה וכאשר צידה הצבעוני מונח על הרצפה, הצד העליון משתלב בצבע הרצפה. זו היתה תחושתו של התובע הגם שלא ראה בדיוק על מה בדיוק החליק.
התובע בסיכומיו, טוען לאחריותה של מטבחי סמל לאירוע התאונה בכך שלא קיימה נהלי עבודה מסודרים לגבי נקיון סביבת העבודה ו/או לא פיקחה על נהלים אלה, ובכך למעשה, לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה.
לעניין נזקי השמיעה, טוען התובע כי במשך שנותיו כנגר, הוא נחשף לרעש הנובע מהמכונות הגדולות אשר בנגריות. עוד טוען התובע כי מעולם לא עשה שימוש באטמי אוזניים וכי אלה כלל לא סופקו לו על ידי מי מטעם מטבחי סמל. התובע טוען כי עבודתו במטבחי סמל היתה כרוכה בחשיפה יומיומית ורבת שעות לרעש, כי הוא לא נשלח לבדיקות שמיעה, כי הוא לא הודרך לגבי אמצעים להגנה מהרעש המזיק, כי לא היו במפעל שלטים המזהירים מפני הרעש, כי למיטב ידיעתו, לא בוצעו במטבחי סמל בדיקות לניטור הרעש. בתגובה לטענת מטבחי סמל כי העובדים קיבלו אטמי אוזניים וכי היו שלטים המזהירים מפני הרעש, טוען התובע כי לא סופקו אטמים אישיים לכל עובד ועובד אלא נתלו אטמי אוזניים לצידן של המכונות בנגריה לשימוש העובדים. ממשיך התובע וטוען כי במידה והיו עובדים בסמוך למכונה פועלת, הם לא היו עושים שימוש באטמי אוזניים אך הם כן היו נחשפים לרעש הבוקע מאותה המכונה. לעניין השלטים, טוען התובע כי השלטים שכן היו מוצבים לא הנחו כי יש להתגונן מפני הרעש, אלא לכל היותר, בעת שהם עצמם הפעילו את המכונה. התובע מפנה בעניין זה לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובטיחות עובדים ברעש) התשמ"ד-1984. התובע טוען בסיכומיו כי המומחה מטעם בית המשפט אינו מחלק את הנזק בין תקופת העבודה במטבחי סמל לבין תקופות העבודה הקודמות. לפיכך, במקרה של נזק אחד אשר נגרם על ידי שני מזיקים, בזה אחר זה, אך לא ניתן להפריד את תרומתו של כל אחד מהם, כל אחד מהמזיקים אחראי לנזק כולו, יחד ולחוד. בעניין זה טוען התובע כי אילו היתה מטבחי סמל מפנה את התובע לבדיקות שמיעה תקופתיות, היה ניתן לדעת מה מצב שמיעתו של התובע בתחילת עבודתו במטבחי סמל.
מטבחי סמל והדר, טוענים כי התובע נפל במקום בו עושים שימוש תדיר בעצים, וכחלק מהעבודה, נופלים שבבים, נסורת, חלקי פורמייקות וחלקי עץ אותם לא ניתן לנקות בכל רגע נתון. עוד טוענים הנתבעים כי לתובע אין הסבר מדוע החליק ונפל. התובע לא בדק להיכן הלך ואיפה דרך והאם הרצפה נקיה ובטוחה להליכה. עצם העובדה שהתובע נפל אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה כאשר תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח בעבודה בו ארעה. מכל מקום, הליכתו של התובע אחורנית היא שגרמה לתאונה והאחריות המלאה מוטלת על התובע. לחילופין, יש לייחס לתובע אשם תורם כדי 100%. עוד טוענים הנתבעים כי התובע הודה כי מעולם לא התריע או התלונן על חלקי פורמייקה שעפים תוך כדי עבודה לרצפה וכי התובע העיד כי לא שמע או ראה עובד מחליק באזור בו הוא עצמו נפל.
לעניין נזקי השמיעה, טוענים הנתבעים כי התובע היה חשוף לרעש במשך כל שנות עבודתו כנגר וכי דווקא לאור הטכנולוגיה המתקדמת, יש ירידה יחסית של הרעש הבוקע מהמכונות כיום לעומת מכונות ישנות מלפני 20-30 שנים. עוד טוענים הנתבעים כי התובע הודה כי הוא אינו מסכים לעבוד עם אטמי אוזניים למרות שאטמים כאלה סופקו לכל העובדים וכן שהיו תלויים ברחבי המפעל שלטי אזהרה בנושא. הנתבעים אף טוענים כי עדות התובע הינה עדות יחידה בלא שהובא כל אדם נוסף שיוכל להעיד על תנאי העבודה במטבחי סמל. התובע נמנע מלצרף חוות דעת בטיחותית לעניין מפלסי הרעש במפעל. על כן, לא הוכח לטענת הנתבעים קיומו של "רעש מזיק" במקום. עוד טוענים הנתבעים כי בוצעו בדיקות שמיעה לעובדים על ידי ניידת שהיתה מגיעה פעם בשנה - שנתיים.
עוד טוענים הנתבעים כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין נכותו של התובע לבין עבודתו במטבחי סמל וכי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי ליקויי השמיעה של התובע והטינטון, החלו למעשה עוד בטרם תחילת עבודתו של התובע במטבחי סמל. הנתבעים טוענים כי לאור בדיקת השמיעה אשר נערכה לתובע בשנת 1993 ולאור הערכת המומחים כי נזקי השמיעה מתגבשים בשנות העבודה הראשונות, יש מקום לפיכך, לייחס את נזקי השמיעה של התובע למקומות עבודתו הקודמים ולא לייחסם למטבחי סמל. לחילופין, יש לחלק את נזקיו של התובע בשנות עבודתו כנגר ולייחס לכל מעסיק את חלקו בנזק, ולהטיל אחריות על מטבחי סמל, על פי מספר השנים שבהן עבד התובע לעומת כלל שנות עבודתו כנגר. לחילופי חילופין, יש לחלק את הנזק בחלקים שווים למקומות העבודה בהם עבד התובע.
עוד טוענים הנתבעים כי מטבחי טופז ישראל אחראית לנזקי התובע בגין שנות עבודתו אצלה.
מגדל טוענת בסיכומיה רק לעניין נזקי השמיעה של התובע שכן בזמנים הרלוונטיים לאירוע הנפילה, היא לא היתה המבטחת של מטבחי סמל. מגדל מצטרפת לטענות מטבחי סמל והדר בסיכומים מטעמם ומוסיפה כי התקופה בה ביטחה את מטבחי סמל כל עוד התובע עבד בה, היתה תקופה של 11 חודשים ועל כן, תקופה כה קצרה לעומת תקופת עבודתו של התובע כנגר במשך 30 שנה, בטלה בשישים ואין כל מקום לחיוב בגינה.
טופז מטבחים ישראל טוענת כי לא היתה קשורה להעסקתו של התובע וכי היא עצמה הוקמה ביום 14.1.1996 - למעלה מ- 4 שנים לאחר תום העסקתו של התובע על ידי חברת טופז תעשיות מטבחים 1990 בע"מ. עוד טוענת טופז מטבחים ישראל כי כבר בכתב ההגנה מטעמה בשנת 2001 היא טענה כי היא לא היתה מעסיקתו של התובע כי אם חברה אחרת, וכך גם המשיכה לטעון במשך השנים בדיונים שנערכו ובמכתבים שכתבה להדר, וכן בתצהיר העדות הראשית מטעמה. למרות כל זאת, ממשיכה הדר וטוענת לחבות של טופז מטבחים ישראל.
המצב המשפטי, הכרעה ועיקרי נימוקים.
האירוע הראשון.
עדותו של התובע לעניין נסיבות האירוע הראשון ו/או נסיבות פינויו לבית החולים הינה עדות יחידה של בעל דין. עדות התובע ביחס לעובדות האירוע הוכחשו על ידי מר רוזנטל, הן בתצהיר העדות מטעמו והן בחקירתו מיום 20.3.2007. ברם, הכחשתו של מר רוזנטל הינה בבחינת "אי ידיעה" להבדיל מידיעה שהתרחשות כזו לא ארעה והוא לא הכחיש כי נציג ממטבחי סמל חתם על טופס פגיעה בעבודה המיועד למל"ל. בנסיבות אלו מצאתי לבכר גרסת התובע לעניין עצם קרות אירוע הנפילה ונסיבותיה משום מהימנותה ובגיבוי התיעוד הרפואי וההודעה המאושרת על ידי המעביד.
האם חבות הנתבעות בנזיקין בגין האירוע הראשון?
בחינתה של עוולת הרשלנות והמודלים אשר נקבעו ליישומה (ר' לדוגמה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח') מהווים, בעבר ובהווה, אבני דרך בבחינת סוגייה משפטית זו. הפסיקה הנוגעת לעוולת הרשלנות הינה רחבה וברוב המקרים מודולרית.
ברי, כי הוכחת קיומם של יסודות הנזק, האשם והקשר הסיבתי בין השניים הקבועים בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והמהווים את יסודותיה של עוולת הרשלנות ניתנים לבחינה באופן שבו ראשית יבחן המעשה / המחדל לגביו נטען כי גרם לנזק, ואם עולה המעשה בגדר התרשלות אזי יבדקו נסיבות המקרה גופא לרבות שיקולים הנוגעים לקביעתה של חובת זהירות. על יסוד שני אלו תקבע קיומה של אחריות - לחיוב או לשלילה.
לעניין בחינת עוולת הרשלנות - קיומה או דחייתה, והטעמים לבחינתה כאמור לעיל, נמצאנו למדים בפסק דינו של כבוד השופט לוי, ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ:
"מודלים משפטיים שונים עשויים לשמש ביישומה של הוראה זו ובבחינת האחריות על-פיה. דרך הניתוח השגורה בפסיקתנו היא זו המקדימה את בחינת קיומה של חובת זהירות, כמסגרת נורמטיבית הגודרת את הדיון כולו, לשאלת ההתנהגות אליה מתייחסת החובה. בשלב הראשון של אופן ניתוח זה נבחן ההצדק שבהטלתה של חובת זהירות עקרונית ("חובה מושגית"), ואם זו אינה נשללת, נפתחת הדרך לבדיקת קיומה של חובת הזהירות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ("חובה קונקרטית"). בשלב שני, לאחר שנמצא יסוד להטלתה של חובת זהירות - עקרונית ופרטנית כאחת - מתמקדת הבחינה בשאלה כלום הפר המזיק את חובתו זו (ראו ע"פ 186/80 יערי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר ואח', פ"ד לז(3) 757; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113).
כשלעצמי ביכרתי, חרף כך שהצדדים גזרו את טיעוניהם בפנינו על פי מידותיו של מודל זה, לילך בדרך אותה התווה חברי, השופט א' ריבלין בע"א 2625/02 נחום הנ"ל, בעמ' 401 (וראו גם הערתו בע"א 10083/04 גודר נ' המועצה האזורית מודיעים ואח', טרם פורסם, מיום 15.9.05, בפסקה השביעית לפסק-דינו). כמו שם, סבורני כי במקרה שבפנינו מוטב נידרש תחילה למחדלים אשר, כנטען, גרמו לנזק, ורק לאחר בירור השאלה אם עולים הם כדי התרשלות מצד המדינה, נפנה לבדוק כלום נסיבות המקרה, כמו גם השיקולים הנוגעים בדבר, מצדיקים קביעתה של חובת זהירות וכך - על יסוד השתיים - הטלתה של אחריות בעוולת הרשלנות. גישה זו, לא רק שעולה היא בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו, יש בה, להשקפתי, לתרום לבהירות הדיון ולמקדו בשאלות הצריכות הכרעה. דומה, כי אגב כך נוכל אף לפשט מעט את הניתוח המושגי המורכב, להשקפתי יתר על המידה, המלווה לעיתים קרובות את עוולת הרשלנות (ראו, בפרט, י' גלעד "על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הנזיקין הישראלי" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 319)".
אם כך, תבחן ראשית שאלת ההתרשלות, דהיינו האם נקטה הנתבעת בהתנהגות בלתי סבירה, וזאת במישור הפיזי של המעשה או המחדל, יחד עם המרכיב הנורמטיבי לאורו תקבע מידת סבירותו של המעשה או המחדל האמור. באם ימצא כי מעשי/מחדלי הנתבעת מהווים התרשלות, תבחן בשלב השני חובת הזהירות ותנאיה המצטברים (הקירבה בין הצדדים, הוא "מבחן השכנות", יחד עם שיקולים המצדיקים את שלילת החובה). שלישית ייבחן יסוד הקשר הסיבתי בין ההתנהגות לגביה נטען כי היא עולה כדי התרשלות והנזק הנטען.
האם נקטה מטבחי סמל בענייננו בהתנהגות בלתי סבירה אשר יש בה כדי לחייבה ברשלנות? התשובה לכך חיובית, והיא המסקנה הנובעת מנימוקים עובדתיים-פיזיים מחד ונימוקים נורמטיביים מאידך, אשר עיקרם יפורט להלן:
האירוע בגינו עותר התובע לחייב את הנתבעות הינו פציעה בעקבות החלקה על רצפת הנגריה במסגרת עבודתו. על-פי גרסת התובע בכתב התביעה ובתצהירו, ההחלקה נבעה לפי מיטב ידיעתו כתוצאה מהימצאותה של פיסת פורמייקה שהיתה מונחת על הרצפה, בסמוך לעמדה בה היה אמור לעבוד באותו הזמן. בחקירתו, טען התובע כי החליק על פיסת הפורמייקה עת הלך לאחור.
על פי תקנות הבטיחות בעבודה ופקודת הבטיחות בעבודה וכן על-פי ההלכה הפסוקה (ר' לדוג' ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' חיים מריומה) על המעביד לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה ונעדרת סכנות ולחילופין חייב הוא בהספקת אמצעים למניעתן. במקרה דנן עסקינן במפעל מסוג נגרייה, אשר בו מתבצעות עבודות ניסור ועיבוד עצים ומטבע הדברים וכתוצר לוואי של פעילותה הרגילה של הנגרייה מצוייה במקום פסולת של נסורת עצים, פורמייקה ושאריותיה, אבק ולכלוך. כעובדה, כך אף בענייננו. במצב דברים זה צפה המעביד או היה עליו לצפות קיום סכנה של נפילה מחמת הפסולת הפזורה בסביבת העבודה, כך אף בענייננו הוכח כי הנתבעת 1 צפתה הסיכון שבפסולת העץ הפזורה במקום העבודה, וודאי גם צריכה היתה לצפות, ומשכך אף נתנה הנחיות לעובדים לדאוג לניקיון עמדות העבודה וסביבת העבודה.
אך בהטלת חובות ניקיון על העובדים אין די, שכן על הנתבעת 1 היה לפקח על ביצוען של הוראות אלו ולוודא כי סביבת העבודה נקייה וחפה מסכנות, לכל הפחות לעת הגעתם של העובדים למקום העבודה.
ברם, ועל אף חובותיה אלו, לא פיקחה ולא וידאה הנתבעת 1, הלכה למעשה, כי בסיום יום העבודה או בתחילת יום העבודה, תהיה סביבת עבודה נקייה, מסודרת וחפה מסכנות ככל שהדבר מתיישב עם מהות העבודה. במצב דברים זה, ובשים לב כי בהתאם לגרסת התובע קיומם של שבבי עץ ופסולת תוצאת עבודת בעמדת החיתוך מיד בתחילת יום העבודה, מצאתי כי מחדלי הנתבעת 1 עולים כדי התרשלות.
עוד יוער, כי בבחינת תוחלת הנזק עולה כי יכול היה המעביד בענייננו לפעול - אם על ידי העסקת עובד ניקיון ואם על ידי אכיפת ההנחיה המחייבת את העובדים לנקות את סביבת העבודה בה עבדו לעת סיום יום העבודה ואולי אף במהלכה, על מנת למזער את הסיכון - בעלות נמוכה יחסית, למניעת הנזק או לכל הפחות להפחתת הסיכון על ידי שמירה על סביבת עבודה בטוחה ונקייה.
לסיכום, שוכנעתי לקבל את גרסת התובע לנסיבות האירוע והתרחשותו, וכן שוכנעתי לחייב את הנתבעת 1 באחריות לאירוע דנן, וזאת בגין מחדליה כמפורט לעיל.
נזק מתמשך - נזקי השמיעה.
בעבודתו כנגר במטבחי סמל, עסק התובע בעבודות ניסור וחיתוך המוגדרות בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד - 1984, כעבודות ותהליכי עבודה שהעובד בהם נחשב כעובד ב"רעש מזיק" (סעיף 1 ותוספת 1 לתקנות).
תקנות הבטיחות בעבודה כאמור ופקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] מחייבות את המעביד, בין היתר, להפחית באמצעים טכניים את מפלסי הרעש, לספק ציוד מגן אישי לעובדיו בכלל ומגיני אוזניים בפרט, לערוך בדיקות סביבתיות תעסוקתיות תקופתיות, לערוך לעובדים בדיקות רפואיות תקופתיות ולתלות שלטי אזהרה. "לספק" בהקשר זה - במשמע גם לוודא שימוש.
בבחינת הראיות עולה כי לא צורפה ראיה כלשהי לכך שנעשו בדיקות לניטור מפלס הרעש. יתרה מזו, בניגוד לאמור בתצהירו, טען מר רוזנטל בחקירתו כי הבדיקות שבוצעו במפעל הם בדיקות שמיעה וכי הוא אינו חושב שהחוק מחייב לערוך בדיקות רעש. מנגד, צרף התובע אישור משרד העבודה והרווחה על כך שלא ביצעה בדיקות כלשהן אצל הנתבעת. בנוסף, לא צורפה כל ראיה לכך שנעשו בדיקות בריאותיות תקופתיות לתובע (למעט בדיקה אחת בשנת 1993, כשנה לאחר כניסתו לעבודה). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את עדות מנהל מטבחי סמל. מצאתי כי למעשה, הפרה הנתבעת חובה חקוקה ויש לראות בה כאחראית ל"נזק ראייתי" כך שאין ראייה באשר לתקינות רמת הרעש במפעל ואין ראייה לפיה פגיעתו של התובע אינה קשורה לחשיפה לרעש במקום העבודה, רעש שאין מחלוקת כי היה קיים.
ראו בעניין זה דברי כב' השופט וגנר בת"א (שלום - חיפה) 3032/98 כנפי חנניה נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל:
"ומן הכלל אל הפרט; במקרה שבפני, הגם שבנוגע לתאונה הקשה בקשה הנתבעת לשכנעני בדבר קיומן של בדיקות מסוימות, לא שוכנעתי כי הנתבעת מילאה אחר חובותיה הנ"ל לא בקשר לנזק השמיעה אף לא בקשר לאירוע התאונה. בהעדר בדיקות בתחילת העבודה עם קבלתו של התובע לעבודה ובהעדר בדיקות תקופתיות, אשר לא שוכנעתי כי התבצעו כסדרן, לא ניתן לקבוע איזה נזקי שמיעה נגרמו לתובע באיזה שלב ויש בכך משום "נזק ראייתי" לתובע אשר למעשה מעביר את הנטל על שכם הנתבעת להראות כי לא היה בתנאי הרעש המזיק לגרום לפגימות התובע".
לעניין אספקת אמצעי מיגון לעובדים, הצהיר התובע, העיד בחקירתו וטען בסיכומיו כי מעולם לא עשה שימוש באטמי אוזניים, וכי בכל מקרה, לא ניתן לשים אטמים לאוזניים בעת שימוש במכונה עליה עבד.
"ש. אתה מנסיונך יודע שצריך לשים אטמי אוזניים.
ת.לא.
.....
ש. בחיים שלך לא שמעת על אטמי אוזניים.
ת. באף נגריה מאז שאני מכיר את עצמי לא ראיתי בנגריה שעובדים עם אוזניות.
.....
ש. אף אחד לא עובד?
ת. לא עובדים. אין דבר כזה לעבוד עם אוזניות.
.....
ש. כלומר, לפי דעתך כנגר ותיק אסור לעבוד בנגריה עם אטמי אוזניים.
ת. זה לא שבנגריה, על מכונה כמו קרייזיק לא עובדים עם אטמי אוזניים".
(עמ' 38-40 לפרוטוקול)
בנוסף העיד התובע כי ממילא לא סופקו לו אטמי אוזניים או אוזניות.
"ש. הבנתי. המעביד שלך אומר שהיו אטמי אוזניים במקום ואוזניות, אבל אתה אומר,
ת.מעולם לא היה.
ש. אבל אתה אומר שגם אם היה,
ת.לא היה, לא אני אומר, כי לא היה,".
(עמ' 47 לפרוטוקול)
לעומת זאת, מר רוזנטל ומר מוהדב הצהירו כי הם מספקים לעובדים במטבחי סמל אטמי אוזניים בעת קבלתם למפעל, ומנחים אותם לעשות שימוש באטמים בזמן העבודה.
בחקירתו, שינה מר מודהב את גירסתו וטען כי האטמים או הכיסויים לאוזניים אינם מסופקים אישית לכל עובד אלא מונחים ליד כל אחת מהמכונות במפעל:
"ש. רישום, העובד הזה קבל?
ת.לא, אנו תולים אותם על הקיר או שמים אותם במגירה של כל מכשיר ומכשיר.
ש. של כל?
ת.של כל כלי וכלי. לדוגמה, בנושא הזה, אם זה המסור, אז תלוי ליד המסור אטמי אוזניים.
ש. כלומר, אתם,
ת.ליד כל כלי וכלי יש את החלק הבטיחותי שלו.
ש. ואותם אני צריך לדחוף לאוזן?
ת. אותם אתה צריך לכסות את האוזן.
ש. אחרי העובד הקודם שהיה לפני, את אותם אטמים? זה לא אטמים אישיים לכל עובד?
ת. לא. יש שמה אטמים, בכל מחלקה יש בין 2 ל- 3 עובדים במקסימום. בזמנו אפילו אפשר להגיד שבמחלקה אצלי היינו מפעל קטן, אז אפשר להגיד מקסימום זה שני עובדים במחלקה. אז לכל עובד ועובד יש את האטמים שלו.
ש. מצוין.
ת. זה לא אטמים, זה כיסויים לאוזניים. כיסויים בטיחותיים לאוזניים.
ש. ומה עם אטמים, למה אטמים לא שמתם?
ת. מפני שהכיסויים האלה הם,
ש. יותר פשוטים?
ת. יותר טובים וזה מה שהתאים לנו.
.....
ש. כשאתה נתת אטמים לעובד שהתקבל, אתה לא החתמת אותו, לא רשמת את זה לעצמך באף מקום. נכון?
ת. אני תליתי אותם, אני שוב פעם אומר,".
(עמ' 134-136 לפרוטוקול)
מר רוזנטל העיד בחקירתו כי אין כל מניעה לעבוד עם אטמי אוזניים בנגריה, וכי בניגוד לטענת התובע, הדבר לא מפריע לעבודה. כן העיד מר רוזנטל כי אכן לא מספקים אטמי אוזניים אישיים לכל עובד אלא יש כאלה ליד המכונות וכי העובדים מונחים לעשות שימוש באטמים בזמן עבודתם.
"ש. כאשר הוא על המכונה עצמה, הוא עובד עם אטמים?
ת.צריך לעבוד עם אטמים.
ש. צריך. ואתה מעיר על כך, אתה היית רואה?
ת.כשאני רואה, אני מעיר על כך.
ש. זה לא מפריע לעבודה?
ת.סליחה?
ש. האטמים לא מפריעים לעבודה?
ת.עקרונית לא מפריעים לעבודה. כלומר, צריך לעבוד בשיטה מסוימת, אבל זה לא אמור להפריע לעבודה.
.....
ש. בסעיף 5 כתבת שהוא מקבל אטמי אוזניים?
ת.לא. לא אישית. יש אטמי אוזניים שנמצאים במגירה של הקרייזר.
.....
ש. מה אתה מנחה אותם?
ת. שצריך לעבוד על המכונות עם אטמי אוזניים.
ש. רק על המכונות?
ת. על המכונות עם אטמי אוזניים ובאזורי הרעש.
.....
ת. איפה שיש מכונה עובדת. זאת אומרת, כלומר, אם עובד גם לא עובד על המכונה אבל נמצא ליד מכונה שמרעישה, הוא צריך לשים אוזניות או אטמי אוזניים."
(עמ' 150-151 לפרוטוקול)
לעניין שלטי אזהרה ברחבי המפעל, הצהיר התובע כך:
"באי כוחי הפנו את תשומת ליבי כי מעבידתי טוענת לקיומם של שלטים המזהירים מפני הרעש במפעל ובדבר חובת שימוש באטמים. יתכן ששלטים כאלה הוספו לאחר שעזבתי את עבודתי. בתקופת עבודתי שלטים כאלה לא היו בנמצא".
(סעיף 17 לתצהיר התובע)
מנגד, הצהירו עדי הנתבעת כי במפעל קיימים שלטים בדבר חובת השימוש באטמי אוזניים בעת העבודה, ואף מר מוהדב העיד על כך:
"ש. השלטים האלה. שאלתי את הלקוח שלי, הוא אומר שלא היה שום שלטים. אולי הם הותקנו אחרי שהוא עזב?
ת.לא.
.....
ש. אולי אתה זוכר מתי הם הותקנו?
ת. אני זוכר שמאז שפתחנו, אחרי שעברתי,
ש. מתי פתחתם?
ת. רשמנו, מתי פתחנו?
ש. ואתה לא זוכר?
ת. 84, 83.
ש. וזה אותם שלטים?
ת. לא, אנו מחליפים אותם, אנו מנקים תמיד, אנו משנים מקומות, אנו רושמים שלטים.
ש. חדשים?
ת. חדשים. כל שנה ושנה אנו,
ש. מה היה תוכן השלטים בשנה הזו?
ת. השנה שם?
ש. כן.
ת. לגבי, כל השלטים לגבי המסור, הגנה בעת חיתוך עם המסור,
ש. עזוב את המסור, אוזניים.
ת. הרכבת אטמים בעת הניסור."
בנסיבות אלה וחרף הגרסאות הסותרות לעניין השלטים, מצאתי לקבוע כי מטבחי סמל הפרה חובות חקוקות שהיו מוטלות עליה אשר נועדו מעצם טיבן, להגן על עובדיה ובכללם התובע. התובעת לא ביצעה בדיקות לניטור רעש, לא ביצעה בדיקות תקופתיות לעובדים ואף אם נניח כי היא כן סיפקה אטמי אוזניים או אוזניות ליד המכונות, היא לא הוכיחה את טיבם ואת יעילותם ואף לא את פעולותיה לוודא שימוש בהם. במעשיה של הנתבעת יש משום הפרת חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדיו שכן חובה על המעביד לדאוג למקום עבודה בטוח, לספק לעובדיו אמצעי מיגון ככל הנדרש ולוודא השימוש בהם. ראה לעניין זה פס"ד סובחי וכן ע"א 663/88 שריזיאן נ' לכידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 וע"א 655/80 מפעלי קירור כצפון בע"מ נ' מריאנו, פ"ד לו(2) 592.
בת"א (חיפה) 1790/89 לגאני נ' מ"י, התייחס כב' השופט אריאל לעניין חובת הפיקוח של מעביד על עובדיו:
"...חובתו של מעביד אינה מסתיימת באספקה פיזית של אמצעי מיגון לעובדים מפני נזקים, אפשריים מאופי העבודה. המעביד חייב להדריך באופן סדיר ויעיל לעניין זה, לפקח במישרין על אופן בצוע העבודה הלכה למעשה, ולוודא כי העובדים נוקטים, למעשה, באמצעי הבטיחות המסופקים על ידו. הלכה זו נפסקה בעניין 707/79 וינר את טיקו ואח' נ' אמסלם פ"ד לה' ( 209 (2, 212-211: "הלכה פסוקה היא, כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו, ותוכנה של חובה זו, הוא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל; חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה, עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע".
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי מטבחי סמל הפרה חובת זהירות ובכך גרמה למעשה לנזקו של התובע.
הנכות הרפואית
מטעם התובע הוגשו חוות דעת של ד"ר מרדכי הימלפרב, מומחה בתחום א.א.ג, אשר העריך כי לתובע נותרה 14.5% נכות צמיתה, ושל ד"ר עמיהוד, מומחה בתחום האורטופדיה, אשר העריך כי לתובע נותרה 10% נכות צמיתה.
מטעם הנתבעות הוגשו חוות דעת של פרופ' יונה קרוננברג, מומחה בתחום א.א.ג. ופרופ' נרובאי, מומחה בתחום האורטופדיה. שני המומחים העריכו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.
בהחלטת 8.10.2002 מונו ד"ר גד ולן וד"ר משה אנגלנדר כמומחים רפואיים מטעם בית המשפט.
בחוות דעתו מיום 14.6.2004, קבע ד"ר ולן כי התובע אינו סובל מהגבלה בטווחי תנועת הצוואר, אולם קיימת מחלה ספונדילוטית בעמוד שדרה צווארי עם לחץ על חוט השדרה הצווארי. עוד קבע ד"ר ולן כי בהחלט יכול להיות שבעיה זו הינה תוצאת החבלה מיום 17.8.1994. לאור האמור, קבע ד"ר ולן כי לתובע נותרו 5% נכות צמיתה בתחום האורטופדי. הצדדים הסכימו להערכת המומחה (הודעת הצדדים מיום 6.12.2005).
בחוות דעתו מיום 15.10.2003, העריך ד"ר אנגלנדר כי התובע סובל מירידה בשמיעה ומטינטון ועל כן, קבע כי נותרו לו 14.5% נכות משוקללת בתחום הא.א.ג.
מומחי בית המשפט נחקרו על חוות הדעת מטעמם.
במסגרת ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (טרם פורסם) נקבע כי:
"אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של עדות מומחה ממונה שאינו קרוב אצל הצדדים, ושוב, מבלי לפגוע במומחים אחרים, ככלי המאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות. כמובן שהמומחה אינו בא תחת שיקול דעתו של בית המשפט, אך בתחומים מקצועיים כגון זה שלפנינו, מדובר בכלי עזר הכרחי."
הלכה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה רפואי אותו מינה (ע"א 9598/05 ממן נ' חברת ביטוח "המגן").
לאחר שעיינתי בחוו"ד מומחי הצדדים ונתתי דעתי לעדותם ולטענות ב"כ הצדדים שוכנעתי לקבוע את שיעור נכויותיו הרפואיות של התובע בהתאם לנכויות אשר נקבעו לו על ידי המומחים מטעם בית המשפט, כמפורט לעיל.
האם יש לייחס את מלוא הנכות בגין נזקי השמיעה למטבחי סמל? התשובה לכך חיובית. בפני ד"ר אנגלנדר, המומחה בתחום ה-א.א.ג עמדו העובדות לפיהם עבד התובע במטבחי טופז משך כתריסר שנים בעבר וכי עבר לעבוד בנתבעת 1 לאחר סגירת טופז בשנת 1991. (בעמ' 1 לחוות הדעת). בחלק הדיון ציין ד"ר אנגלנדר כי התובע נחשף לרעש במקום העבודה למעלה מ- 10 שנים וכי "בהחלט סביר שחשיפה כזו תגרום לליקוי שמיעה וטינטון". במסקנותיו, המומחה אינו מחלק את הנזק לתקופות שונות, אלא מייחסו כאמור לחשיפה ארוכת השנים, אולם מוסיף בחקירתו (עמודים 88-90 לפרוטוקול) כי ליקוי השמיעה הינו נזק מצטבר אשר לא התחיל בתקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1. הואיל והנתבעת 1 לא ערכה בדיקות תקופתיות לתובע כפי שהיתה צריכה לערוך וכן לא ערכה בדיקות תקופתיות ביחס לרמת הרעש במפעל (ובכל מקרה תוצאות בדיקות כאמור לא הוצגו בפניי), גרמה בכך הנתבעת 1 לנזק ראייתי, הנתבעת קיבלה את התובע כפי שהוא ועל גולגולתו הרכה, המשיכה להעסיק אותו גם לאחר בדיקה יחידה כשנה לאחר תחילת העבודה, ומשכך ולאור האמור לא נראה לי כי יש לחלק את האחריות לנזקיו בין מעבידתו הנתבעת 1 ומעבידיו הקודמים והמעביד האחרון הוא איפוא שיחוב בנזקים.
אשם תורם
במסגרת יחסי עובד ומעביד, נוטה הפסיקה להקל עם העובד בייחוס רשלנות או אשם תורם לעובד בגרימת נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו:
"כשמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג,שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו ... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון,שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה". (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בעמ נ' אסתר מרציאנו פ"ד לו (2) 592).
האם יש להטיל על העובד רשלנות תורמת במקרה דנן?
תקנות הבטיחות בעבודה מחייבות עובד לעשות שימוש באותם אמצעי מיגון שנופקו לו על ידי המעביד. מחד, טוען התובע כי לא סופקו לו אטמי אוזניים אישיים. מאידך, התובע לא הכחיש כי היו קיימים אטמי אוזניים ליד המכונות ו/או בהישג יד. לאור האמור, מסקנתי היא כי אכן לא סופקו אטמי אוזניים לכל עובד ועובד באופן אישי אלא אלה הונחו ליד כל אחת מהמכונות לשימושם של העובדים. עלינו גם לזכור כי גם אם כן היו מסופקים אטמי אוזניים אישיים לכל עובד ועובד, הרי שהתובע עצמו העיד כי לא היה מוכן או שלא היה יכול לעשות שימוש באטמים בזמן עבודתו על המכונה, וזאת בניגוד לדברי העדים מטעם הנתבעת. התובע אף העיד והצהיר כי לא עשה שימוש באטמי אוזניים אף במקומות עבודה קודמים. התובע נמנע מלהביא עדים להוכחות טענותיו. מאידך, לא שוכנעתי כי ניתנה הדרכה יעילה ומתאימה וכי היה פיקוח מתאים ובקרה על העובדים שאכן הם עושים שימוש באמצעי המיגון באופן שוטף.
לאור כל האמור לעיל נראה לי לייחס לתובע רשלנות תורמת, בכך שלא הקפיד על שימוש באמצעי המיגון אשר הועמדו לרשות העובדים, בין אם באופן אישי ובין אם לאו. את רשלנותו התורמת אני מעמיד בשיעור של 10%.
אחריות הצד השלישי
מטבחי סמל והדר טוענות כלפי הצד השלישי בסיכומיהן כי מאחורי שתי החברות (טופז תעשיות מטבחים 1990 בע"מ וטופז מטבחים ישראל (1996) בע"מ) עומדים אותם בעלי המניות, החברות עוסקות באותו עיסוק, כתובתן זהה והן משתמשות בשם מסחרי דומה הכולל את המילים "מטבחי טופז".
לאור האמור, טוענות הנתבעות בסיכומיהם כי הואיל ועל פי בדיקת השמיעה שנערכה לתובע בשנת 1993 עולה כי התובע החל לסבול מבעיות שמיעה בטרם החל לעבוד במטבחי סמל, הרי שהצד השלישי הינה אחראית בגין נזקי התובע בגין שנות עבודתו אצלה.
מטבחי טופז טוענת בסיכומיה כי מעולם לא העסיקה את התובע וכי היא עצמה הוקמה ביום 14.1.1996, למעלה מארבע שנים לאחר שהתובע סיים לעבוד בטופז תעשיות מטבחים 1990 בע"מ. מטבחי טופז חוזרת בסיכומיה על כל הטענות שהובאו על ידה במסגרת התגובה לבקשה לתיקון ההודעה לצד שלישי.
כזכור, ביום 21.6.2007 לאחר שנשמעו הראיות בתיק, הגישה הדר בקשה לתיקון הודעת צד ג' בה טענה, בין היתר, כי "נוכח ריבוי השמות הקשורים ל"מטבחי טופז" לא נרשם השם המדויק של החברה בה עבד התובע בעבר, ולכן יש צורך כיום, בתיקון טכני בלבד, שבצידו כמובן צורך מעשי, לתקן תיקון טכני בבחינת תיקון טעות סופר את שם החברה שהיא הצד השלישי...".
בתגובה לבקשה, טענה מטבחי טופז כי כבר בכתב ההגנה מטעמה ובלמעלה משמונה הזדמנויות שונות, היא הסבה את תשומת לבה של הדר לכך שהיא אינה בעל דין הנכון במסגרת ההודעה לצד שלישי.
בהחלטת 20.8.2007 נקבע, בין היתר, כי דין הבקשה להידחות וכי למעשה, אין המדובר בתיקון "טכני" כי אם בתיקון מהותי בו מתבקשת הוספת בעל דין חדש. עוד נקבע כי אין רלוונטיות לטענה כאילו מדובר באותם בעלי מניות.
מאישורי המל"ל שהוגשו לתיק עולה כי התובע עבד בחברת "מטבחי טופז בע"מ" משנת 1984 עד שנת 1989 עת נכנסה החברה להליכי כינוס נכסים. בשנים 1990 - 1992 עבד התובע בחברת "טופז תעשיות מטבחים 1990" בע"מ. משנת 1992 ועד לחודש דצמבר 1997, עבד התובע בחברת "מטבחי סמל" בע"מ. הצד השלישי, חברת "טופז מטבחים ישראל (1996)" בע"מ, הוקמה ביום 14.1.1996.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקולי הדיון ובמסמכים אשר הוצגו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי ההודעה לצד שלישי - דינה להידחות.
הוכח בפני כי התובע מעולם לא עבד אצל הצד השלישי וכי הצד השלישי הוקם למעשה למעלה מארבע שנים לאחר תום העסקתו של התובע בחברת טופז תעשיות מטבחים 1990 בע"מ. לא הוכחה בפני הטענה כי בנסיבות המקרה ניתן לייחס את חבותה של חברה א' לבעלי המניות עצמם בחברה, או יתרה מזו, אף לחברה ב' שהיא אישיות משפטית נפרדת, וזאת רק בשל העובדה כי מדובר לכאורה באותם בעלי מניות.
ולדיון בראשי הנזק:
נתונים עיקריים לחישוב: התובע, יליד 1950, בן 58 כיום, נגר מגיל 14. התובע פוטר מעבודתו כנגר בנתבעת 1 בדצמבר 1997, לטענתו בעקבות מצבו הרפואי. כיום עובד כשומר בחברת שמירה בשכר נמוך מזה שהשתכר כנגר. לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום האורטופדי וכן נכות צמיתה בשיעור של 14.5% בתחום הא.א.ג.
בראש הנזק של הפסדי השתכרות:
התובע בסיכומיו טוען כי שכרו הממוצע ב- 8 החודשים שקדמו לפיטוריו, משוערך, הינו 10,878 ₪. לטענתו אין להניח ששכרו היה פוחת אלמלא פגיעותיו, כי כיום ובמומו משתכר הוא 5,000 ₪ ברוטו ולכן יש לפצותו בגין ההפרש בין שכרו עובר לפיטורין ושכרו כיום: לעבר סך של 670,092 ₪ ולעתיד 568,990 ₪.
הנתבעות 1 ו- 3 טוענות בעיקרי סיכומיהן כי יש לשערך את שכרו של התובע בתוספת 80% בלבד באופן ששכרו הממוצע עובר לתאונה עומד היום על 9,661 ₪. כן טוענים הנתבעים כי שכרו של נגר כיום לא הוכח; כי בשנים 2002-2003 היתה תקופה כלכלית קשה במפעל ושכר הנגרים לא עלה; כי נגר שהשתכר שכר דומה לתובע משתכר כיום 8,200 ₪ לחודש; כי התובע היה מפסיק עבודתו כנגד ללא קשר לשמיעתו וזאת בשל גילו; כי בתקופה שמאז פיטוריו ועד שהחל לעבוד כשומר קיבל דמי אבטלה ולא הפסיד שכר וכי התובע מצא עבודה המתאימה לגילו ולמצבו הרפואי ללא קשר לבעיות השמיעה.
הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפסקת עבודת התובע כנגד לבין הירידה הקלה בשמיעה ולכן אין לפצותו בפיצוי כלשהו. לחילופין נטען כי יש לפסוק סכום גלובאלי שישקף תרומה מזערית כלשהי של הירידה בשמיעה והטנטון להפסקת עבודתו כנגר, סכום של כ- 50,000 ₪.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע, המסמכים הרפואיים ואלו הנוגעים לכושר השתכרותו בעבר וכיום, יחד עם עדות מר רוזנטל, שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה כדלקמן:
בסיס שכרו של התובע לצרכי חישוב והערכה הוא ממוצע שכרו בחודשים הקודמים לסיום עבודתו בנתבעת 1, כשהם משוערכים להיום, סך של 10,100 ₪ (מעוגל). יוער, כי לא מצאתי בסיס, בעובדה ובמשפט, לקבל טענות מר רוזנטל בדבר השחיקה בשכרם של הנגרים בנתבעת 1. לעניין זה לא הוצגה כל ראיה הגם שהמידע מצוי ברשותה של הנתבעת 1 וניתן היה לחשפו באופן שלא יפגע בפרטיות העובדים (בשיטת העיפרון הכחול ועל ידי מחיקת שמות העובדים, לדוגמה).
התובע בסיכומיו אינו עותר לפיצוי בגין התקופה שמאז פיטוריו ועד שמצא עבודתו החדשה כשומר, ולכן אין מקום לפסוק לו הפסדי שכר בגין תקופה זו, בשים לב לגרסת הנתבעת לפיה לא היו הפסדי שכר בתקופה זו בשל תגמולי מל"ל (דמי אבטלה).
הוכח, כי התובע משתכר כיום שכר שהוא נמוך משמעותית משכרו כנגר בשירות הנתבעת 1, סך של כ- 5,000 ₪. כמו כן שוכנעתי כי אין לייחס את הירידה בשכר, רובה ככולה, לנכותו בתחום הא.א.ג. והאורטופדיה, אלא את חלקה בלבד, בשים לב כי התובע סבל מנזקי שמיעה עוד במהלך עבודתו בנתבעת 1 ואף קודם לכן וכי לאחר אירוע הנפילה המשיך לעבוד בנתבעת 1 משך כשלוש שנים נוספות. בנסיבות אלו יש לפצות את התובע בראש הנזק של הפסדי שכר לעבר בסכום של 192,700 ₪, המבטא הפסד חודשי של כ- 1,700 ₪, מעוגל.
ולעתיד: התובע יליד 1950, כיום בן 58, צפוי לעבוד עד גיל 67, משך 9 שנים נוספות. על בסיס הנתונים והשיקולים דלעיל, יפוצה התובע בסך של 160,000 ₪, נכון להיום, בראש נזק זה.
הפרשות פנסיוניות:
התובע עותר לפיצוי בגין הפסד הפרשות פנסיוניות בשיעור 70% מההפרש בין שכרו בנתבעת ושכרו כשומר כיום עד תום תוחלת חייו, סך של 406,520 ₪.
הנתבעות 1 ו- 3 טוענות כי ראש נזק זה לא נכלל בכתב התביעה, לא הוזכר בתחשיב הנזק מטעמו וכי לא הוכח כי התובע חבר בקרן פנסיה כלשהי וכי סבל מהפסדים פנסיוניים ולכן יש לדחות דרישתו. הנתבעת 2 הצטרפה בסיכומיה לטענות הנתבעים.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את טענות הנתבעות לעניין זה. הפסד פנסיה מהווה חלק מן הפיצוי הכלול בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד (ר' בספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף", בעמ' 320 ואילך), ומכאן שיש לדחות טענות הנתבעים כאילו נזק זה לא נתבע במסגרת כתב התביעה. יוער, כי התובע מתייחס להפרשות פנסיוניות אף במסגרת תצהירו וקיומן של הפרשות כאלו עולה מתלושי השכר של התובע שצורפו לתצהירו. ברם, לא סופקו נתונים באשר לגובהו המדוייק של ההפסד. בהיות ההפסד הפנסיוני - מעצם טבעו וטיבו - הפסד צופה פני עתיד, ובשים לב כי התובע עובד כיום, יש לאמוד הפסדיו הפנסיוניים בשל הירידה בשכרו - אשר כאמור אינה מיוחסת במלואה לנזקי השמיעה והאורטופדיה מהם סובל - בסכום של 16,000 ₪, נכון להיום.
כאב וסבל.
ביחס לאירוע הראשון, עותר התובע בסיכומיו לקזז את התשלום בגין כאב וסבל כנגד תגמולי המל"ל (כ- 25,000 ₪ נומינלי). ביחס לנזקי הא.א.ג. טוען התובע כי שולם לו מענק נכות בסך של 74,130 ₪ (נומינלי) ואף אותו ניתן לראות כפיצוי הולם בגין נזקיו הלא ממוניים.
הנתבעות 1 ו- 3 טוענות כי באם תקבע חבותן ביחס לאירוע הראשון, יש לפצות את התובע בסך של כ- 5,000 ₪, ואילו עפ"י אישור מל"ל קיבל תגמולים בסך של 24,430 ₪. בגין נזקי השמיעה מוצע 15,000 ₪, ולא לקזז כנגד תגמולי המל"ל בגין הנכות שסכומם הנומינלי הינו 74,130 ₪ (118,144 ₪ משוערך).
הנתבעות 1 ו- 3 עותרות להפחית תגמולי המל"ל המשוערכים.
הנתבעת 2 מצטרפת לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו- 3, וטוענת כי גם אם יוכח שכל הנכות הצמיתה בתחום הא.א.ג קשורה סיבתית אך ורק לעבודתו במטבחי סמל, זכאי התובע לסכום של 30,000 ₪ ₪ בראש נזק זה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לפצות את התובע בראש הנזק של כאב וסבל בגין נזקיו בתחום הא.א.ג והאורטופדיה בסך התואם את מענקי הנכות ששולמו לו בגין האירועים, וזאת כפי עתירתו בסיכומיו כשהם משוערכים להיום.
ניכויים.
ביחס לשני האירועים אין לנכות מענקי נכות שכן שוקללו כפיצוי לנזק הלא ממוני. כן אין לנכות את דמי הפגיעה בהתייחס לאירוע הראשון שכן תקופת אי הכושר שבקשר עם אירוע הנפילה הוצאה מהחישוב בראש הנזק של הפסד שכר לעבר.
כמו כן יופחתו 10% בגין רשלנותו התורמת של התובע בהתייחס לנזקיו הנוגעים לנזקי השמיעה.
חלוקת הנזק בין המבטחות.
התביעה דנן מכילה נזקי התובע בגין שניים - אירוע נפילה מיום 17.8.1994 ונזק שמיעה מתמשך שהוא תוצאת שנות עבודתו כנגר. שיעור הנזק, בהתאם ליחס המתמטי שבין נכויותיו תוצאת אירוע הנפילה (5%) והנזק השמיעתי המתמשך (14.5% משוקלל), הינו יחס של 1:3, ובאופן שיש לייחס לאירוע הנפילה שליש מהפיצוי ולנזק השמיעה המתמשך שני שליש הימנו.
מעיון בתלושי השכר עולה שהתובע החל עבודתו במטבחי סמל ביום 1.2.1992. התובע סיים עבודתו ביום 1.12.1997. סך הכל התובע עבד במטבחי סמל במשך 70 חודשים. חברת הביטוח "מגדל" ביטחה את מטבחי סמל בשנת 1997 בלבד, עובר לכך "הדר" היא מבטחה של הנתבעת 1. בנסיבות אלו, הדר נושאת בנזקים שהם תוצאת אירוע הנפילה, מגדל נושאת ב- 11/70 חלקים מתוך הנזק השמיעתי המתמשך ועל הדר לשאת ב- 59/70 חלקים הימנו.
לסכום הנזק יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כדין, והוצאות משפט.
הדר תשא בהוצאות הצד השלישי, אשר ההודעה כנגדו נדחתה כאמור, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ומע"מ כחוק.
המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' בשבט, תשס"ח (15 בינואר 2008), בהעדר.

המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים