law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 25.01.2006

אבו באדר בדר - נגד - המשולש לקרמיקה ושיש (1998)בע"מ

עב' (באר-שבע) 4452/03
עב' (באר-שבע) 5590/03
אבו באדר בדר
נ ג ד
המשולש לקרמיקה ושיש (1998)בע"מ
בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע
[25.01.2006]
כבוד השופט אילן סופר
בשם התובע - עו"ד אנואר אלחג'וג'
בשם הנתבעת - עו"ד תאופיק ג'בארין
פסק דין
1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית.
הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובע להחזר הלוואות שניתנו לתובע, לתשלום עבור חומרים אותם לקח מהנתבעת מבלי לשלם עבורם, בסך של 140,902 ₪.
הדיון בשתי התביעות אוחד בהתאם להחלטה מיום 3.11.04.
2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי קרמיקה ושיש.
3. התובע הועסק על ידי הנתבעת כאיש מכירות בסניפה בבאר שבע, החל מסוף 1998 ועד מרץ 2003. לפני כן עבד התובע מאז 1995 באותו מקום עבודה, אבל בניהול של חברה בשם "מרצפות המשולש בנגב בע"מ".
טענות התובע
4. התובע טוען, כי לא קיבל שכרו מהנתבעת בגין החודשים 8/02 ועד ל- 5/03 - מועד סיום עבודתו, וזאת לאחר שהודיע לנתבעת על כוונתו להפסיק עבודתו, חודשים רבים לפני כן.
5. התובע טוען, כי עקב אי תשלום שכרו, כמפורט לעיל, ראה עצמו מפוטר והפסיק להתייצב במקום העבודה.
6. לאור האמור, ולאור נסיבות הפסקת העבודה, טוען התובע כי על הנתבעת לשלם לו תשלום בגין פיצויי פיטורים, וכן שכר עבודה בגין החודשים 8/02-5/03.
7. עוד טוען התובע, כי על הנתבעת לשלם לו בגין חופשה שנתית ודמי הבראה.
טענות הנתבעת
8. הנתבעת טוענת, כי התובע הפסיק עבודתו מיוזמתו, מבלי ליתן כל הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים כבדים לנתבעת.
9. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל מהנתבעת ומנהליה הלוואה על סך 100,000 ₪, וכן סכום נוסף על סך 40,000 ₪, אשר אותם הוסכם כי התובע ישיב אל הנתבעת בדרך של ניכוי ממשכורתו. בנוסף, קיבל התובע מהנתבעת סחורה שכללה קרמיקה, פורצלאן, מקלחון וכלים סניטרים נוספים בסך כולל של 50,000 ₪. הנתבעת טוענת, כי נכון להיום חייב התובע לנתבעת סך של 75,000 ₪.
10. לאור האמור, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לשכר עבודה שכן הוא זה שחייב לנתבעת כספים, כמו כן טוענת הנתבעת כי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורין מאחר והפסיק עבודתו, כמפורט לעיל, מיוזמתו, וזאת על מנת להתחמק מתשלום עבור הלוואה וחומרים שקיבל מהנתבעת.
11. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא עבד בחודשים המצוינים על ידו בכתב התביעה וכי בחלק מהחודשים עבד מספר ימים בלבד.
12. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום בגין חופשה והבראה, מאחר וקיבל כל הזכויות המגיעות לו בגין רכיבים אלה, ולחילופין תביעות אלו התיישנו.
הכרעה
13. המחלוקת בתיק זה משתלבת בשתי התביעות, ועניינה מהו סכום הכספים והמוצרים שקיבל התובע מהנתבעת: התובע טוען בין השאר, כי לא קיבל שכר מאז 8/02 ועד 5/03, ובשל כך התפטר. לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי שכרו של התובע שולם באמצעות פרעון חובו לנתבעת, כפי שנעשה עוד לפני 8/02, ואף בסיום עבודתו של התובע נותר התובע חייב לנתבעת כספים, ובשל כך בחר להתפטר.
14. נקדים ונאמר, כי מלאכת דליית הראיות בתיק זה, משולה הייתה לפיתרון תשבץ, שגם בסיום פסק הדין יוותרו חלקים ממנו לוטים בערפל. לא תמיד נמצאה התאמה, בין הסכומים שנטען על ידי הנתבעת ששולמו לתובע, ובין הסכומים שהתובע מודה בקבלתם, או הסכומים שקיימות אסמכתאות לתשלומם. על כן, טבעי שבתיק זה, ינתן משקל למהימנות של העדים, אשר יש בה כדי לתת חיזוק והשלמה במקום בו הדבר נדרש, או שבו קיים חוסר ראייתי.
15. נבחן תחילה מהם הסכומים בהם מודה התובע:
א. תשלום עבור הדירה שרכש- בסך 50,000 ₪-
נבהיר כי תשלום זה אינו מושא המחלוקת בתיק זה, כי לכאורה לשיטת התובע, תשלום זה בא במקום שכר בחודשים 11/01 עד 8/02 כפי שציין זאת בתצהירו בסעיפים 7-5:
"בחודש 11/01 סיכמתי עם הנתבעת כי שכר העבודה שלי מחודש 11/01 עד 8/02 אקבל בסוף (בחודש 8/02), כלומר עבור 10 חודשים הנ"ל אקבל בחודש 8/02 50,000 ₪ וזאת בהתחשב בעובדה שקניתי דירה מחב' "אחים אוזן" וזה ממועד שהתחייבה בו החברה למסור הדירה וכך יועבר אליה שאר הסכום.
בחודש 8/02 אכן קיבלתי 2 שיקים בסך של 50,000 ₪ (כל שיק בסך 25,000 ₪) ומיד נמסרו לחב' אחים אוזן ע"ח רכישת הדירה. ... מצ"ב קבלה מאת אחים אוזן ומסומן "ג".
הפעולה הנ"ל נעשתה בהסכמתה ובידיעתה של הנתבעת, חסכתי דמי שכר עבודתי עבור 10 החודשים הנ"ל כדי לשלם עבור רכישת הדירה כפי שצוין לעיל".
ב. תשלומים נוספים בסך 58,000 ₪-
הצדדים צירפו מסמך אשר היו לו כמה גרסאות (ת/1), (נ/6) בו פורטו הסכומים שחייבים הצדדים זה לזה.
הממונה על התובע, מנהל הנתבעת, מר נובאני אגבאריה, סיפר כי המסמך נכתב על ידי התובע , ונמסר לאחיו של מר אגבאריה, לאחר שהתובע סיים לעבוד (עמ' 37שורות 8-15). התובע התייחס למסמך זה (נספח א' לתצהיר מר אגבאריה) בישיבה מיום 3.11.04, ואישר כי הוא כולו בכתב ידו. בישיבה מיום 13.5.05 סיפר כי מצא את המסמך המקורי, והוא אינו כולל את החלק התחתון (ת/1). התובע אישר, כי עד לחלק "וכולל"- הכתוב בו "מינוס" ו"פלוס", הוא בכתב ידו, וכל השאר הוא תוספת (עמ' 25, שורות 7-8). לפי המסמך ניתן לראות שבחלקו הראשון נערך חשבון של המגיע לתובע, ובחלקו השני רוכזו הסכומים תחת הטור "פלוס", כלומר הסכומים המגיעים לתובע, ו"מינוס" הסכומים המגיעים לנתבעת.
בחלק הפלוס נרשמו:
27,000 חופשים
2,450 הבראה
7,500 חודש 2+3
6,500 חודש ינואר
3,000 יתרה מ- 2002
61,450 ₪ - סה"כ
התובע הסביר, כי 15,000 ₪ מס הכנסה, הם סכומים המגיעים לתובע בשל חוק הנגב (עמ' 25, שורות 14-15).
בחלק המינוס נרשמו:
18,000 ₪ ו- 40,000 ₪ - סה"כ - 58,000 ₪.
מנוסח חלק זה של המסמך ניתן להבין, כי נכתב לאחר חודש מרץ 2003, מאחר והוא מתייחס לשכר חודשים 1/03-3/03.
מהחלק התחתון של המסמך ניתן להבין שתשלום השכר מ- 11/01 עד 12/02 מסתכם ב- 103,000 ₪, כשמגיע מהתובע לנתבעת כנראה 100,000 ₪, ועל כן היתרה המגיעה לתובע היא 3,000 ₪. עוד נרשם, כי השכר של חודשים 1/03, 2/03 ו-3/03 בסך של 18,000 ₪ והוא שולם ע"י קבלת החומר.
יש לציין, כי הסכומים של שכר 1/03-3/03 מופיעים גם בחלק העליון של המסמך בטור של ה"פלוס". התובע טען שהחלק התחתון של המסמך לא נכתב על ידו, ועל כן אינו מסכים לו.
המסמך המקורי הוגש על ידי התובע (ת/1) ובו לא מופיע החלק התחתון. לצערנו, מאחר ותיק המוצגים אבד, לא ניתן יהיה להתרשם מהמסמך המקורי, והאם הוא נחתך או שהוסף לו חלק אחר. מכל מקום, די לנו בכך שהתובע מודה באמור בחלק העליון של המסמך שם נכתב, כי הוא חייב לנתבעת 58,000 ₪.
ממסמך זה ניתן להסיק- כי אין לתובע תביעות בגין שכר עד סוף 2002, למעט יתרה של 3,000 ₪. יתרה זו, כמו התשלומים עבור חודשים ינואר- מרץ 2003 מתקזזים מול חובו של התובע לנתבעת.
ג. תשלומים- "דמי כיס"-
מר אגבאריה צירף לתצהירו קטעים מיומן משרדי בו נרשמו תשלומים שהתובע גבה מלקוחות והעבירם לכיסו בהסכמת הנתבעת (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). בצד חלק מהסכומים מופיעה גם חתימת התובע. כך אישר התובע כי קיבל במזומן 350 ₪, 500 ₪ וברז פרח טייגר, 200 ₪ וכן כבש ששוויו 1,200 ₪ (עמ' 23, שורות 7-16).
מר אגבאריה סיפר, כי התובע נהג לגבות כסף מלקוחות והוא היה מושך את הכסף לכיסו, תוך שהדבר נרשם כאמור בנספחים ב'-ג' לתצהירו (עמ' 35-36).
ד. הזמנת מוצרים מהנתבעת-
בתצהירו כתב התובע בסעיף 11, כי לפני כניסתו לדירה אותה רכש, דרש מהחברה המשכנת, כי ירכיבו לו ריצוף מסוג פורצלן מבריק. לטענת התובע, חברת האחים אוזן הזמינה את הריצוף והיא אף שילמה עבור כך. לתצהירו של התובע, צורפה ההזמנה והחשבונית (נספח ד'), אך לא ראינו קבלה על תשלום. בעניין זה, העיד מר מקסים ביתן, אשר שימש כמנהל עבודה בפרויקט בו רכש התובע את דירתו; לפי דברי מר ביתן, התובע לא רצה את הריצוף הסטנדרטי שהחברה סיפקה, והוא הביא ריצוף אחר מהנתבעת. לאחר שהורכבו האריחים, היה צריך לפרקם ולהרכיב חדשים, מאחר וההרכבה לא הייתה לשביעות רצון התובע. עוד הובאו מהנתבעת ג'קוזי וכן קרמיקה למרפסת (עמ' 7, שורות 10-22). החשבוניות שצורפה לתצהירו של התובע, מתייחסות רק לריצוף מסוג פורצלן אך לא לקרמיקה או לג'קוזי. כך או כך, יש לזכור שהתובע מודה בסכום של 17,000 ₪ שהוא חייב לנתבעת, עבור חומר כפי שנרשם ב- ת/1 וב- נ/6. אמנם לגבי חלק זה, התובע טוען, כי לא נכתב בכתב ידו אך למול העדויות האחרות, ברור לנו שגם חלק זה משקף נכונה את החשבון שבין הצדדים.
16. להוכחת טענות הנתבעת בקשר לסכומים אותם חייב לה התובע, הציגה שני שיקים (נ/11, נ/12), שניתנו לאביה של אשת התובע, מר חמאדן נעמאן, על סכום של 6,750 ₪ כל אחד, ולטענתה הם חלק מסדרה של ארבעה שיקים. השיקים הם של "מרצפות המשולש בנגב בע"מ", החברה אשר הפעילה את החנות לפני הנתבעת; ניתן לראות כי שמו של חמדאן נעמאן הוסף כמוטב, ועל גבי השיק מופיעה חתימתו של מר מחמד נובאני, ושל חמדאן נעמאן.
לטענת הנתבעת כאמור בתצהירו של מר אגבאריה נובאני בסעיף 6, שני השיקים הנ"ל הם חלק מסדרה של ארבעה שניתנו לתובע במסגרת הלוואה על סך 40,000 ₪.
מר חמאדן נעמאן העיד בפנינו וסיפר, כי קיבל את השיקים אבל הוא אינו יודע ממי (עמ' 59-60). התקשינו להאמין למר נעמאן, ואנו מוצאים שעדותו רצופה התחמקויות וניסיון שלא לומר את האמת - לפיה השיקים הגיעו אליו מחתנו.
כזכור, התובע מודה בקבלת הלוואה בסך 40,000 ₪ כעולה מ-ת/1 - שהוא חלק מהמסמך שהתובע מודה בכתיבתו ובאמור בו.
17. הנתבעת הגישה שיק שניתן לתובע והוא מילא בו את שם אשת התובע, נילי אבו באדר (נ/3). התובע טען, כי שיק זה הופקד בחשבון אשתו, אולם במקומו ניתן מזומן לנתבעת. כראיה- צירף צילום דף חשבון (ת/3) בו ניתן לראות הפקדת שיק ב- 7/2 ומשיכת מזומן בסך 5,800 ₪.
לא הוכח על ידי התובע, כי המזומן הגיע לידי הנתבעת, גם לא כי שיק זה דווקא הוא שנפרע לתוך החשבון, ועל כן, יש גם בו כדי להוכיח כי הנתבעת העבירה שיק זה לתובע.
18. הנתבעת העידה את מר שי אמונה, שרכש דירה מהתובע, אך בסופו של דבר העסקה בוטלה (ת/2 ), והתובע רכש ממנו רהיטים משומשים, ובתמורה קיבל זכות לרכוש מוצרים מהנתבעת בשווי 5,000 ₪ (עמ' 50, שורות 4-12). בעניין זה נאמר, כי לא הובאו ראיות לשווי המוצרים שנלקחו ועל כן, לא ניתן לקבוע את שווי הסכום.
19. בכל אלו ניתן לקבוע, כי בין התובע לנתבעת שררה מערכת יחסים של אמון הדדי, כאשר התובע קיבל כספים מלקוחות עבור הנתבעת, וחלקם העביר אליו. הייתה לתובע יד חופשית בחנות של הנתבעת, עד כדי כך שניתן היה למשוך משם מוצרים בלי לשלם עבורם, וכן התובע גם קיבל סכומים לא מבוטלים מעבר לכך.
על מידת האמון שרחשה הנתבעת לתובע, ניתן גם לראות בעובדה שהתובע בשנת עבודתו האחרונה בנתבעת, למד במקביל לימודי עבודה סוציאלית. בשנה זו, התובע נדרש לבצע הכשרה מעשית שלוש פעמים בשבוע בין השעות 08:00 עד 15:00, בלשכת הרווחה בישוב כסייפה (נ/4). התובע טען, כי רק פעמיים בשבוע נעדר מהעבודה והוא השלים את השעות, כי מדובר בעבודה במשמרות.
מאחר ולנתבעת יש חנות אחת בבאר שבע, ואשר שעות הפעילות שלה כפי שטען מר אגבאריה, הן 09:00 עד 19:30 (עמ' 31, שורות 27-28), ברור לנו כי התובע עבד פחות שעות בגלל לימודיו, ולמרות זאת המשיך וקיבל את אותו שכר, דבר שגם בו יש ללמד על מערכת היחסים הטובה והקרובה שהייתה בין הצדדים.
20. התביעה להפרשי שכר- 8/02 עד 5/03
כפי שניתן לראות מ- ת/1, מסמך אותו התובע הודה כי ערך וכתב בעצמו, אין לתובע כל טענה לגבי תשלום שכר עד 12/02, וזאת למעט סכום של 3,000 ₪. בנוסף, לפחות לגבי חודש 8/02 התובע מודה, כי קיבל תשלום במסגרת 50,000 ₪ אשר שולמו ע"י הנתבעת לחברת האחים אוזן (סעיף 5 לתצהירו). גם לפי טופס 106 של התובע לשנת 2002 (נספח א-7 לתצהיר התובע) עולה, כי התובע קיבל שכר בשנת 2002 בשיעור כולל של 72,683 ₪. הנתבעת צירפה אף את תלושי השכר של התובע לחודשים 11/02 עד 3/03 לכתב התביעה של הנתבעת (ת/3). אמנם הסכומים המופיעים בתלושים אינם תואמים את אלו שהתובע רשם כמגיעים לו ב- ת/1, אבל ברור לנו כי על סמך התלושים, טופס 106, ו- ת/1 הייתה התחשבנות בין התובע לנתבעת. התחשבנות זו, הביאה לכך שהתובע לא קיבל לידיו את סכומי המשכורת, מאחר והדבר קוזז על חשבון הסכומים שהנתבעת שילמה לתובע.
21. לגבי החודשים אפריל ומאי 2003, ניתן לקבוע כי התובע לא הוכיח כי עבד בהם בנתבעת, ונראה שגם בא כוחו הסכים לכך. ברשימת המוסכמות מטעם התובע שהוגשה ביום 22.6.04, נרשם במוסכמה 1 כי התובע עבר בשרות הנתבעת משנת 98' ועד 3/03. אמנם במוסכמה 2 נרשם כי התובע לא קיבל שכר מ- 8/02 ועד 5/03, אך באין עבודה אין גם שכר.
בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם זיידרמן ביום 28.6.04, הודיע ב"כ התובע כי רשימת המוסכמות שהוגשה ע"י הנתבעת מקובלת עליו. ברשימה זו נרשם במוסכמות, כי התובע עבד אצל הנתבעת מסוף 1998 ועד 2003 או בסמוך לכך.
אמנם בנספח ג' לתצהירו של מר אג'באריה נרשם, כי התובע קיבל סכומי מזומן מלקוחות בתאריכים 11.04.03, ב- 25.4.03 וו- 6.5.02, אולם כפי ששנינו קודם, אלו דמי כיס שהתובע קיבל ללא שהוכח היקף העבודה של התובע. יחד עם זאת, מצאנו בכתב התביעה של הנתבעת בסעיף 3 לו, כי התובע עבד אצל הנתבעת עד סוף אפריל תחילת מאי. בסיכומי הנתבעת מצאנו, כי הנתבעת מחזיקה בטענה זו, ובסעיף 2 לסיכומים היא חוזרת על האמור בכתב התביעה, לפיו התובע סיים עבודתו בסוף אפריל תחילת מאי.
22. מכאן יוצא, כי התובע קיבל את שכרו בגין החודשים 8/02 עד 3/03 וזאת במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים. אולם התובע זכאי לשכרו בגין חודש אפריל ועד תחילת חודש מאי, כפי שקיבל בחודשים הקודמים. חודש אפריל- 5631 ₪, חודש מאי (6 ימים)- 1,126 ₪. מאחר והיתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים בקשר לסכום החוב של התובע, ישאו סכומים אלו ריבית והצמדה כחוק בלבד.
פיצויי פיטורים
23. משהוכח כי התובע קיבל את שכרו בחודשים 8/02 עד 3/03 בדרך של קיזוז הסכומים מחוב התובע לנתבעת, יוצא כי טענת התובע לפיה התפטר לאחר ששכרו לא שולם במשך חודשים ארוכים - הוכחה כלא נכונה. על כך נוסיף, כי התקשינו להאמין לתובע בעדותו בפנינו; התובע עשה רושם של אדם פיקח שיודע לעמוד על זכויותיו, יודע בדיוק מה מגיע לו ובוודאי שלא היה מסכים לעבוד ללא תמורה תקופה כה ארוכה. הגרסה לפיה המעסיק היה מעדיף שעובד זה ימשיך לעבוד גם בגלל החוב של העובד, היא המסתברת וההגיונית ביותר.
על כן, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית.
פדיון חופשה שנתית
24. לטענת התובע, לא קיבל חופשה כלל במשך שלוש השנים האחרונות.
הנתבעת טוענת, כי התובע ניצל את ימי החופשה במהלך לימודיו.
נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית, ניתנת בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית בתש"א- 1951.
25. מעיון בתלושי השכר שצירפה הנתבעת לכתב תביעתה (ת/3) עולה כי בחודש 7/02 שולמו לתובע 6 ימי חופשה.
בגין השנה השלישית והרביעית לעבודתו, זכאי התובע ל- 28 ימים, ובגין השנה החמישית 16 ימים. סה"כ- 44 ימים, ובניכוי 6 הימים שקיבל התובע, סה"כ- 38 ימים. על פי שכרו האחרון של התובע בסך 5,131 ₪ הוא זכאי ל- 7,799 ₪= 38* 5131/25.
סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.03 ועד התשלום בפועל.
דמי הבראה
26. התובע טוען, כי לא שולמו לו דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות.
מתלושי השכר של התובע עולה, כי בגין השנה הרביעית, קיבל התובע בחודש 9/02 דמי הבראה בסך 2,143 ₪ עבור 6 ימי הבראה.
עבור השנה הרביעית והחמישית זכאי התובע ל- 7 ימי הבראה לכל שנה. מכאן, כי התובע זכאי לדמי הבראה עבור השנה הרביעית בקיזוז מה שקיבל- ליום אחד, ועבור השנה החמישית ל- 7 ימים סה"כ- 2,456 ₪= 8*307.
סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.03 ועד התשלום בפועל.
תביעה להחזר כספי הלוואה ושווי מוצרים שנלקחו ע"י התובע
27. מנגד הנתבעת דרשה החזר כספי הלוואה בסך 40,000 ₪, כספים שקיבל התובע מלקוחות בסך 40,350 ₪ וכן חומרים בשווי 47,858 ₪.
מאחר והתובע הודה במסמך ת/1, כי הוא חייב סך של 58,000 ₪, כאשר מנגד טען כי חייבים לו הבראה, חופשה, אשר נפסקו לו כאמור, שכר 1/03-3/03, אשר בהתאם לתלוש השכר מדובר ב- 16,861 ₪ ברוטו, לא הוכחו הסכומים של מס הכנסה מכוח חוק הנגב, וכך גם לא הוכחה היתרה של 3,000 ₪ לשנת 2002.
על כן, יש להפחית מהסך של 58,000 ₪ את שנפסק לטובת התובע בתיק זה בגין הבראה וחופשה וכן את שכר חודשים 1/03-5/03.
סוף דבר
28. הנתבעת תשלם לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,450 ₪, בגין פדיון חופשה שנתית-
7,799 ₪. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.03 ועד התשלום בפועל.
עוד תשלם הנתבעת לתובע סך של 5,631 ₪ בגין שכר חודש אפריל 2003, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.03 ועד התשלום בפועל. וכן סך של 1,126 ₪ בגין שכר חודש מאי 2003, אשר ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.03 ועד התשלום בפועל.
התובע ישלם לנתבעת סך של 58,000 ₪, בניכוי הסך של 16,861 ₪, עבור שכר חודשים 1/03- 3/03, וכן היא זכאית לקזז את שנפסק לחובתה, כך שהתוצאה של פס"ד לאחר הקיזוז היא שהתובע ישלם לנתבעת סך של 24,127 ₪:
24,127 ₪ = 33,873 ₪ - 58,000 ₪
הסכום ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.03 ועד התשלום בפועל.
מאחר והתביעות ההדדיות התקבלו בחלקן, אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ו (25 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים