law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 02.08.2006

אחמד עבאסי - נגד - 1. חמד חזנות מוזיקה דתית בע"מ,2. חיים זילבר,3. אליעזר פרנסיס

ת"א (ירושלים) 17358/01
אחמד עבאסי
נ ג ד
1. חמד חזנות מוזיקה דתית בע"מ
2. חיים זילבר
3. אליעזר פרנסיס
בית משפט השלום בירושלים
[02.08.2006]
כב' השופט רפאל יעקובי
בשם התובע - עו"ד א. גבע
בשם הנתבעים - עו"ד ל. יוספי
פסק דין
א. התביעה וההליכים שבעקבותיה
1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, עקב תאונה שארעה לתובע ביום 20.1.00.
2. התאונה הנדונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.
3. התובע, שהוא תושב סילואן שבמזרח ירושלים, הוא יליד 5.12.67. במועד התאונה היה כבן 32 שנה. במועד פסק הדין הוא כבן 38 שנים וחצי.
4. במועד התאונה היה התובע עובד של הנתבעת 1, והנתבע 2 היה מנהל הנתבעת 1 ובעליה. הנתבע 3 הוא בעלים של בית דפוס.
5. לגבי נסיבות התאונה כותב התובע בכתב התביעה את הדברים הבאים:
"5. בתאריך 20.1.00, במהלך עבודתו אצל הנתבעים 1 ו-2, נתבקש התובע ע"י הנתבע (הכוונה לנתבע 2, שבציטוט זה יכונה: הנתבע - ר.י.) לבצע אצל הנתבע מס' 3 עבודת חיתוך של גליונות נייר אשר הכילו תמונות של קלטות שהנתבע ביקש לשווק.
התובע פנה אל הנתבע מס' 3 ובקש לתאם הגעתו לבית הדפוס ע"מ ששם יבצעו עבורו את עבודות החיתוך של הגליונות. הנתבע מס' 3 הודיע לתובע ולנתבע כי אינו מסוגל לבצע העבודה באותו יום וכי יוכל לבצעה רק כעבור 3 ימים.
לאור הודעת הנתבע מס' 3 ביקש הנתבע מהתובע לבצע את עבודות חיתוך גליונות הנייר בבית הדפוס בעצמו. התובע סירב לכך בטענה כי אינו מוכשר לבצע את העבודה, מה גם שהבעלים הקודם של הנתבעת, שרגא קופפר, נפגע שנה קודם לכן בתאונה בעת שהפעיל את אותו מכשיר ונפגע באצבעו.
בעקבות אותה תאונה סירב הנתבע מס' 3 לאפשר לאותו שרגא לעבוד באופן עצמי בבית הדפוס.
6. הנתבע מס' 2 דרש מהתובע לבצע העבודה בעצמו עוד באותו יום בטענה שהינו חייב לשווק הקלטות באופן מיידי. הנתבע אף טען כי התנגדות התובע לבצע העבודה מחבלת בעבודה ופוגעת בו באופן אישי והוא יסיק מכך את המסקנות.
7. בעקבות זאת ובלי ברירה נאלץ התובע לבצע בעצמו את חיתוך גליונות הנייר אצל הנתבע מס' 3, והודיע על כך לנתבע מס' 3 אשר התיר לו לבצע העבודה.
לתובע לא ניתנה כל הדרכה או הכשרה או יעוץ לגבי אופן ביצוע העבודה. גם לא היתה כל השגחה עליו בעת ביצוע העבודה באשר הנתבע מס' 3 ועובדיו היו עסוקים אותה עת במקום אחר בבית הדפוס ולא היה להם זמן להדריך התובע ולהשגיח עליו בעת ביצוע העבודה.
8. עבודת החיתוך נעשתה כל פעם ע"ג 250 גליונות נייר יחדיו תוך שימוש בפרס - משקולת במשקל 2.5 טון המחזיקה את גליונות הנייר בעת החיתוך. הורדת המשקולת נעשית לאחר הנחת גליונות הנייר באמצעות לחיצה ברגל על דוושה.
9. תוך כדי העבודה ירדה לפתע המשקולת מבלי שהתובע לחץ על אותה דוושה. התובע הספיק להבחין בכך אך לא הספיק לחלץ את ידו מתחת למשקולת וזו ירדה על אגודל ידו הימנית ומחצה אותו".
6. הנתבעים, בכתב הגנתם, כופרים בנתונים עובדתיים מאלה המצויינים בכתב התביעה, וטוענים, כי מכל מקום, אינם חבים לתובע מאומה בגין התאונה הנדונה.
7. בכל הנוגע לתוצאות הרפואיות של התאונה הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים.
8. התובע הגיש חוות דעת מאת ד"ר א. קרב, אשר בפרק "דיון ומסקנות" שלה נאמרו הדברים הבאים:
"הנ"ל ימני, נפגע פגיעה מגליוטינה שכרתה את כל כרית העור ותת העור באגודל הימני. בניתוח לשחזור החסר בוצע קידום של מיתלה עור ותת-עור מקומי שמטרתו לכסות את החסר במיתלה בעל עובי וריפוד מתאים ועם תחושה. מכיון שהחסר היה גדול מכפי שהמיתלה יכול היה לכסות - בוצעה בנוסף גם לקיחת עור בעובי מלא משורש כף היד. עור זה שלא נקלט היטב הביא לכך שהאיזור אותו היה אמור לכסות - נרפא באופן מישני - והצטלק. הדבר גרם להדבקויות של הגיד המכופף של האגודל, שאחראי על כפיפת הגליל המרוחק. נסיון ניתוחי לשחרור הגיד (טנוליזיס) לא צלח, ולכן הגיד המכופף אינו פועל כלל. עקב כך פועלים המיישרים ללא אנטגוניסט ומנח הגליל המרוחק הוא ביתר יישור. זאת בתוספת העור המצולק והדבוק לעומק וחסר התחושה - גורמים להפרעה תפקודית קשה של האגודל. על פי המימצאים ועפ"י ספר התקנות של המל"ל מגיע שיעור נכותו כדלקמן:
עבור הקשיון הלא נוח באגודל מתאם סעיף 44(1) לסעיף 43(1) ב' - 20% לתקנות.
בהתחשב במינו ובגילו ובירידה הצפויה בהשתכרותו אני ממליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה וקובע את שיעור נכותו בגובה 30% לצמיתות".
9. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית, מאת ד"ר י. קליר, אשר בפרק "סיכום דיון ומסקנות" שלה נכתב כדלקמן:
"מדובר בפציעה קלה יחסית של "תלישת" כרית האגודל והציפורן ממכשיר חד. נראה על פניו שהטרייה וקיצור וסגירה ראשונית היתה נותנת פתרון טוב ומיידי. בהמשך אכן היה צורך בניתוח טנוליזיס של ה-F.P.L והאצבע אף נותרה בישור יתר יחסי.
בדיון צוות מעמיק במח' לכירורגיה פלסטית בי"ח שערי צדק מה-24.1.02 כותב הפלסטיקאי, ד"ר נועם חי, שלנבדק שתי בעיות: כאב בקצה האצבע והפרעה בכיפוף במיפרק הבינגלילי והומלץ על ניתוח קטיעה חלקית של הגליל המרוחק - לא מצאתי רישומים נוספים ולא ברור מדוע לא נותח.
...
אני מסכים עם עמיתי שקיים מצב של "קשיון" של האגודל, מאידך הוצע לנבדק ניתוח "פשוט" יחסית בהרדמה איזורית של קטיעה חלקית של הגליל המרוחק, ניתוח שיפתור את בעיית "הקישיון" והכאב, ניתוח שסיכויי הצלחתו גבוהים ביותר עם אחוז סיבוכים מזערי אם בכלל. וגם אם יכרת כל הגליל המרוחק, גם אז מירב הנכות 15% לפי סעיף 43(1) ג' של קובץ תקנות המל"ל (מעודכן לשנת 2000).
במידה והקטיעה תהיה רק של חלק מהגליל המרוחק, אז הנכות 8% כפי שנקבע בועדת המל"ל [43(1)ד']".
10. בהמשך לישיבת קדם משפט מיום 25.9.03, הגיש התובע חוות דעת משלימה מאת המומחה מטעמו, אשר בה התייחס מומחה זה לניתוח שהציע מומחה הנתבעים באופן הבא:
"בתשובה לשאלות שהעלית בענינו של הנ"ל, ולאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר קליר מה-14.8.03 איני סבור שקטיעה של הגליל המרוחק או חלק ממנו אצל הנ"ל היא נתוח "פשוט". אין נתוח פשוט, וניתוח שבוצע אצל הנ"ל לשחזור האגודל לא צלח בלשון המעטה. אין כל בטחון שניתוח כריתה יסתיים אצלו, עם "סיכויי הצלחה גבוהים ביותר עם אחוז סיבוכים מזערי" להיפך - אני צופה כאן סיכוי רב לסיבוכים קשים שיתבטאו בבעיות קשות בגדם שיווצר לאחר הקטיעה, כאבים קשים עקב הווצרות נורומות של הגדם ואותה נכות וחוסר שימוש באגודל. איני צופה שקטיעה תועיל ולכן מצבו סופי לדעתי".
11. הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת משלימה נגדית, אלא להסתפק בהסתמכות על חוות הדעת המקורית של המומחה מטעמם.
12. בהמשך הדרך, ולאחר שנתברר שלא הושגה פשרה, ולא יהיה מנוס משמיעת ראיות, הושגה "פשרה זוטא", בדמות הסדר דיוני בנושא הרפואי, כהאי לישנא:
"בכל הנוגע למישור הרפואי, מוסכם שאין צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט, וכי מומחי הצדדים לא ייחקרו. כל מה שהוגש מטעם מומחי הצדדים יעמוד כפי שהוא, ובאי כח הצדדים יוכלו לטעון כל שימצאו לנכון" (פרוטוקול 7.2.05, ש' 5-7).
13. בסופו של דבר נשמעו ראיות, ואפילו בהיקף נרחב למדי. מטעם התובע העיד הוא עצמו, והעידו שני עדים נוספים: עארף ג'עפרה (שעבד לפני התאונה הנדונה אצל הנתבעת 1, ותחת ניהולו של הנתבע 2) ועבד אבו סביח, שעבר אצל הנתבע 3, והיה עד ראייה לתאונה. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו-3, וכן העידו הלל זילבר (בנו של הנתבע 2), שרגא קופפר (שהיה האחראי בפועל על העבודה אצל הנתבעת 1), וחוקר פרטי בשם דאוד ג'יהאד.
14. בהמשך לשמיעת הראיות, הוגשו סיכומים בכתב, ומשנשלמה הגשתם, הוכשרה הקרקע לפסיקת הדין.
ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז, ומבנה המשכו של פסק דין זה
15. שקלתי את טענות הצדדים, על רקע מכלול חומר הראיות. הגעתי לכלל מסקנה, כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע על מלוא נזקיו עקב התאונה.
לנוכח העובדה שהנתבעים, אשר היו מיוצגים יחדיו, ע"י אותו משרד עורכי דין, אינם עוסקים בסיכומיהם בחלוקת האחריות בינם לבין עצמם, איני מוצא לנכון להידרש לכך.
16. השלב הבא של פסק דין זה יהיה ביסוס התוצאה בנושא החבות. לאחר מכן יבוא דיון בכל הקשור לנזקים ולפיצויים.
ג. ביסוס התוצאה בנושא החבות
17. התרשמותי משמונת העדים שהעידו במשפט היא כדלקמן:
התובע ושני העדים שמטעמו הותירו רושם מהימן. אין בכל טענות הנתבעים כדי להביא לשינוי התרשמות זו. בכל הנוגע להבדלים מסויימים בין עדויותיהם, הרי שבסופו של דבר, גם אם נמצאו הבדלים מסויימים בין העדויות, אין בכך לשנות את ההתרשמות הישירה שתוארה לעיל. במידה מסויימת, יש אפילו באותם הבדלים, שאינם משמעותיים, כדי לחזק את ההתרשמות החיובית מעדים אלה.
לצערי, איני יכול להצביע על התרשמות דומה מעדי הנתבעים. למעט העד קופפר, אשר בעניינים מסויימים אמר דברים שיש בהם לחזק את גרסת התובע ואת טענותיו, הותירו יתר העדים רושם מאד לא חיובי.
כך הוא במיוחד לגבי הנתבע 2 ולגבי בנו, הלל זילבר. שניהם הותירו רושם של מתחכמים ומתחמקים, באופן בולט, ואפילו חריג. בכל הנוגע לעדותו של הנתבע 2, הרי שהוא ניסה כל העת לטעון, שאינו יודע מאומה, ולהפנות אל בנו הלל שאלות, שהרושם הברור היה שבידיו להשיב עליהן, אלא שהוא לא חפץ להשיב, כדי לצמצם אמירת דברים שאינם אמת, במקום שבו דברי אמת יפעלו לחובת הנתבעים. כמו כן, ובשונה מהקו שלו עצמו (של אי ידיעה), ניסה הנתבע 2 לעזור לבנו הלל במהלך עדותו, באופן בולט במיוחד, אשר הביא להכתבת הערות ספציפיות בעניין זה, המדברות בעד עצמן (ראו פרוטוקול 9.10.05, ע' 22, ש' 29-30, ושם, ע' 27, ש' 17). לגבי עדותו של הלל, הרי שבנוסף למה שנאמר לעיל, עדות זו גם לוותה בתנועות ידיים וגוף, שהיה בהן לתרום להתרשמות השלילית הנ"ל. אם בכך לא די, הרי שבעקבות עדותו של הלל, גם לא הוגשו מסמכים, שאותם היה אמור להגיש, וגם מצב עניינים זה פועל למיעוט ערכן של עדויות אלה, ולחובת הנתבעים. פערים משמעותיים בין תלושי שכר לשיקים שמשכו הנתבע 2 ו/או הלל, או שנמשכו בהוראתם, מחזקים אף הם את הרושם שהאמת אינה תמיד נר לרגליהם של אלה.
לגבי עדותו של הנתבע 3, הרי שגם היא לקתה בהתחכמות ובחמקנות. בכמה עניינים גם נאלץ נתבע זה לאשר לבסוף, דברים ששלל בתחילה (ראו, למשל, פרוטוקול 20.2.06, ע' 43, ש' 10-13).
בנוסף על כל האמור, בין עדי הנתבעים הנ"ל היו גם סתירות לא מעטות.
לגבי עדותו של החוקר, הרי שזו היתה מגמתית ביותר, וניכר היה בה שכל תכליתה לסייע לנתבעים בכל מחיר. בסופו של יום, החוקר מסר מידע על פעילות שטחית ורדודה ביותר שביצע, במגמה ללמד על עסקים שמנהל התובע, כביכול. בחקירתו הנגדית הוא נאלץ לאשר, שלא בצע שום עיסקה עם התובע, למרות שעיסקה כזו יכלה לשמש ראייה משמעותית, לעסקים, כביכול, שמנהל התובע, לטענת הנתבעים. החוקר אפילו לא ביקש לראות את המכונה, שנטען לגביה שנמצאת בבית התובע, אף שלהצבעה על קיומה של מכונה כזו יכולה להיות חשיבות רבה לביסוס טענות הנתבעים בהקשר זה. סיכומו של דבר הוא, שגם עדות זו נטולת ערך ממשי.
18. בהמשך לכל שנאמר עד כה, יש לדחות בשתי ידיים את טענת הנתבעים, כאילו התאונה אירעה בעת שהתובע בצע עבודות פרטיות, ולא עבודות עבור הנתבעים 1 ו-2.
ככלל, כשם שהנתבעים לא הצליחו להוכיח שהתובע בצע עבודות פרטיות לאחר התאונה (ראו לעיל, בסעיף 17, הדברים שנאמרו על התנהלותו של החוקר בהקשר זה), הם גם לא שכנעו כי התובע בצע עבודות פרטיות לפני התאונה. עדיפה בעיניי בהרבה גירסת התובע, הזוכה לתימוכין, בין היתר, מדברי עד הנתבעים קופפר (ע' 31, ש' 11-16; ע' 33, ש' 17-18; ע' 34 ש' 26), ממכתביו של קופפר (ת/7-ת/9) ועוד, כי מה שהנתבעים מכנים עבודות פרטיות, כביכול, אינן אלא פעולות שיווק ותיווך, שבצע התובע עבור הנתבעים 1 ו-2 בתחומי הרשות הפלסטינית.
לגבי התאונה דנן בהקשר זה, הגירסה הנ"ל של הנתבעים עומדת בסתירה למה שנרשם בנ/3, שהוא הודעת הנתבעת 1 על התאונה למל"ל, שנכתבה ע"י קופפר ונחתמה ע"י הלל זילבר, לפיו התאונה ארעה מחוץ למפעל, כאשר התובע "נשלח לחתוך תמונות עבור חמד". הנתבעים לא שכנעו, כי יש להעדיף גירסה אחרת, על פני זו שבאה במסגרת נ/3.
העובדה שגליון התמונות שבעת חיתוכו ארעה התאונה (ת/10) כולל תמונות של מוזיקה יהודית וערבית, גם יחד, מחזקת אף היא את המסקנה הנ"ל. די במה שנאמר לעיל, כדי שגם ללא חיזוקים נוספים, העולים בסיכומי הנתבעים, המסקנה בהקשר זה תהיה ברורה.
19. בהמשך לדברים דלעיל, מקובלת עליי בכללותה גירסת התובע - הזוכה לתימוכין שונים, ואין באותן עדויות הבלתי מהימנות הבאות מחזית הנתבעים כדי לגבור עליה - כי מהלך הדברים שקדם לתאונה היה כדלקמן:
הנתבע 2 אמר לתובע ללכת לבית הדפוס של הנתבע 3, כדי ששם תבוצע עבודת חיתוך של גליונות נייר, עבור קלטות שמשווקת הנתבעת 1. הנתבע 3 מסר, שלא יוכל לבצע עבודה זו בדחיפות, ואז אמר הנתבע 2 לתובע, שהתובע יבצע בעצמו את עבודת החיתוך. גם אם לא אקבל את גירסת התובע, לגבי חילופי הדברים בינו לבין הנתבע 2, בטרם בצע את עבודת החיתוך במלואה, עדיין המדובר בביצוע העבודה מתוך לחץ משמעותי שהפעיל עליו הנתבע 2, ובוודאי לא מבחירה רצונית של התובע.
לגבי מה שקרה בבית הדפוס, מקובלת עליי גם כן גירסת התובע, אשר הנתבע 3 אישר לבסוף את עיקרה (פרוטוקול 20.2.06, ע' 43, ש' 10-13), ובמה שלא אישר, עדיפה בעיניי גירסת התובע והעד אבו סביח על פני גירסתו של הנתבע 3. המשמעות היא, שהנתבע 3 לא רק שאיפשר ביצוע עבודת החיתוך בבית הדפוס שלו, אלא שהוא גם הניח את הגליונות, ובצע חיתוך אחד, ובשל שיחת טלפון שקיבל, הורה לתובע להמשיך בעצמו בעבודה, ללא הדרכה מוקדמת, וללא השגחה עליו במהלך ביצוע העבודה.
20. לעניין התאונה עצמה, התובע טוען, כי המשקולת ירדה על ידו, מבלי שלחץ קודם על דוושת הרגל (סעיף 9 של תצהירו, ת/4). העד אבו סביח טוען, שרגלו של התובע לחצה על הדוושה, כשהתובע פנה ללקיחת חבילת נייר, וכך ירדה המשקולת (פרוטוקול עדותו, ע' 12, ש' 1-2). גם אם ייתכן שמדובר בסברה של עד זה, ולא בעדות על מראה עיניים, אני נוטה לקבל, שבטרם התאונה לחץ התובע על אותה דוושה. במכלול הנסיבות, וכאשר לתובע הזדמן לעבוד על אותה מכונה רק פעמים ספורות לפני כן (ראו, פרוטוקול עדותו, בע' 15), וכאשר גם לגבי אותן פעמים לא היה זה לאחר הדרכה מסודרת, הרי שאין באותה פעולה בלתי מכוונת ובלתי מודעת, של דריכה על הדוושה, כדי להביא להטלת אשר תורם על התובע. בידוע, שלא בנקל יוטל אשם תורם על עובד שנפגע בתאונת עבודה (ראו, למשל: ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז(3) 225, 232). בנסיבות המקרה דנן, אין לומר על הנתבעים, כי הרימו את הנטל המוטל עליהם, כדי לבסס אשם תורם מצד התובע (לעניין הנטל ראו ע"א 741/83 גוריון נ' פרץ, פ"ד לט(4) 266, 273).
21. לנוכח כל שנאמר עד כה, ובהמשך למה שנאמר לעיל, בסעיף 15, הרי שמסקנתי לעניין שאלת האחריות היא, שהנתבעים 1 ו-2, אשר הם המעבידה הפורמלית של התובע (הנתבעת 1), והדמות שפעלה במסגרת אותה מעבידה עובר לתאונה, ושלחה את התובע, תוך לחצים, לביצוע העבודה שבמהלכה ארעה התאונה (הנתבע 2), יחד עם הנתבע 3, שהעמיד לרשות התובע את המכונה המסוכנת, ופעל כפי שפעל, אחראים, יחד ולחוד, לפצות את התובע על כל הנזקים שבגין התאונה.
ד. חוליית קישור
22. לאחר שנמצא לנו, כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לפצות את התובע על כל הנזקים שבגין התאונה, נפנה לעסוק בעניינים הקשורים לנזקים ולפיצויים.
23. בשלב זה נזכיר לעצמנו, כי התובע עותר בסיכומיו לפסיקת פיצויים עבור הפסדי השתכרות (עבר ועתיד) ועבור נזק לא ממוני.
24. נעבור עתה לבחון את הנחוץ, לצורך פסיקת הפיצויים בראשי הנזק הנ"ל, ולאחר מכן, לפסיקת הפיצויים.
ה. נכותו הרפואית של התובע
25. צוטטו לעיל (בסעיפים 8-10 של פסק דין זה) דברי המומחים מטעם הצדדים, וצוטטה גם (בסעיף 12) ההסכמה הדיונית בנושא הרפואי.
26. אין לקבל את נסיונו של התובע, להסתמך על קביעת ועדת המל"ל, כתימוכין להעדפת חוות הדעת של מומחה התובע, על פני זו של מומחה הנתבעים. גם אין לקבל את נסיונם של הנתבעים להסתמך על קביעות המל"ל בהקשר שבו סברו הם שהדבר נוח להם (ראו סעיף 26 של סיכומיהם). בידוע, שקביעותיהן של הוועדות הפועלות מטעם המל"ל אינן רלבנטיות לצורך פסיקת הפיצויים, אלא רק לעניינים הקשורים בניכויים (ראו, למשל: ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית, פ"ד מא(4) 514; ע"א 354/84 ממן נ' קעטבי, פ"ד מא(2) 113; ע"א 387/88 אוחנונה נ' ציון, תקדין עליון 93(3) 535; ע"א 2730/90 שרון נ' וינרט, תקדין עליון 92(3) 500; ע"א 1098/90 יעקב נ' פיטוסי, תקדין עליון 92(3) 695, ועוד). ההסכמה הדיונית בין הצדדים אינה פותחת פתח לנסיונות הדדיים אלה, ואין בה להכשירם.
27. לעניין נכותו הרפואית של התובע עומדת מצד אחד, קביעת המומחה מטעמו, בדבר נכות בשעור 20% (ההגדלה מכח תקנה 15 אינה רלבנטית לעניין זה - ראו, למשל: ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690), ומצד שני, קביעת מומחה הנתבעים, בדבר נכות בשעור 15%, שבאמצעות ניתוח ניתן להפחיתה לכדי 8%.
28. השתכנעתי מחוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם התובע, כי אין להביא בחשבון הפחתה אפשרית בעקבות הניתוח (יעויין במה שצוטט ממנה, לעיל, בסעיף 10 של פסק דין זה). בהמשך לכך, ובכלל, נקודת המוצא, לצורך המשכו של פסק דין זה, תהיה, נכות רפואית בשעור 17%, הנמצאת בטווח (וקרובה לתווך) שבין הנכויות שנקבעו ע"י מומחי הצדדים.
ו. כושר ההשתכרות של התובע, ושעור הפגיעה בו
29. לעניין שכרו של התובע עובר לתאונה, הרי שבהמשך למהימנותם של התובע ושל העד ג'עאפרה, לנתונים שמסר עד הנתבעים קופפר, ולחוסר המהימנות של הנתבע 2 ושל בנו, הלל, איני מקבל את טענת הנתבעים להגדלת שכר התובע לאחר התאונה, באופן שרק אז השתכר כ-4,000 ₪ נטו לחודש, ואני קובע, כי כבר עובר לתאונה עמד שכר התובע מאת הנתבעת 1 על 4,000 ₪ נטו לחודש. בסיכומם של דברים אין בכל הטענות והפלפולים לגבי מספר ימי העבודה בחודש, ולגבי נפקותם של סגרים, כדי לשנות מן המסקנה הסופית הנ"ל, אשר אליה אני מגיע, גם ללא הסתמכות על התמליל ת/12, אשר, כשהוא לעצמו, מחזק את גירסת התובע, (למרות, שעל פני הדברים, אין בטענות הנתבעים (בסעיף 38 של סיכומיהם) כדי להצדיק התעלמות מוחלטת ממנו). גם בעובדה שבכמה תלושים מהתקופה שלפני התאונה מצויין שכר נמוך בהרבה מ- 4,000 ₪, אין כדי לשנות מן המסקנה, בדבר שכר כנ"ל, שכן, ברור, שאצל הנתבעים 1 ו-2 היה פער משמעותי בין מה שדווח לרשויות לבין מה ששולם בפועל לתובע.
בהתחשב במכלול הנתונים, לא אביא בחשבון שכר ברוטו בסך 6,500 ₪ (כעתירת התובע, בסעיף 15.2 של סיכומיו), אלא שכר ברוטו בסך 5,000 ₪.
30. לגבי כושר השתכרותו של התובע בנכותו (שעקב התאונה), הרי, שכפי שעולה ממה שנאמר לעיל, בסעיף 17, איני מקבל את טענת הנתבעים, כאילו לאחר התאונה מנהל התובע עסקים פרטיים הקשורים במוזיקה. אני גם מקבל את טענת התובע, כי במכלול מערכת היחסים שנוצרה עם הנתבע 2 ועם הקשורים בנתבעת 1 לאחר התאונה - בקשר לתביעה דנן, ובכלל - אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא המשיך לעבוד בשירותם לאחר התאונה. מנגד, איני מקבל את טענת התובע, כאילו יש בהשתכרותו הנוכחית, בסך 1,100 ₪ לחודש, מסופרמקט ביריחו, כדי למצות את כושר השתכרותו. אכן, בהתחשב בכך שאין לתובע השכלה פורמלית, ושעבודתו התמקדה בעניינים פיזיים וטכניים, יש משמעות לא מבוטלת לנכות שנגרמה לו בידו הימנית הדומיננטית. עם זאת, קיים בכל זאת סיכוי של ממש שהתובע ימצא עבודה, בשכר שלא יפחת בהרבה מן השכר שהשתכר אצל הנתבעת 1 עובר לתאונה, גם אם במומו, הדבר לא קל, ועלול להעמידו לא פעם בתקופות שבהן לא תהיה לו עבודה.
31. בסיכומם של דברים, אני מעמיד את שעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע על שעור גבוה משעור הנכות הרפואית, אך לא במידה רבה. בהמשך למה שנאמר לעיל, יש לראות בנכות שעקב התאונה ככזו שפגעה ב-25% מתוך כושר השתכרות של 5,500 ₪ ברוטו לחודש לרוב תקופת העבר, ומתוך ציפיה לעתיד ורוד יותר, בין היתר, בשל ההסתגלות לנכות, יש לראות בנכות ככזו שפוגעת ב-20% מכושר השתכרות של 6,000 ₪ ברוטו לעתיד (בהנחה של עלייה מתונה בשכר התובע אלמלא התאונה).
ז. מעקרונות לפיצויים - הפסדי השתכרות (בעבר) ופגיעה בכושר ההשתכרות (לעתיד)
32. לגבי תקופת העבר שעד חזרת התובע לעבודה, במאי 2000, יש לפצות את התובע באופן מלא (בהמשך ינוכו דמי הפגיעה). בהתחשב גם בתלוש השכר של מאי 2000, לצד יתר הנתונים, הפיצוי יעמוד על סכום מעוגל של 30,000 ₪ למועד פסק דין זה (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה).
33. לגבי התקופה שמ-1.6.00 עד 31.8.00, אשר בה חזר התובע לעבוד אצל הנתבעת 1, בתנאים ששררו עובר לתאונה, אין מקום לפיצוי.
34. לגבי התקופה שמתחילת ספטמבר 2000 עד מועד פסק דין זה (71 חודשים), יש לפצות לפי 25% מבסיס שכר של 5,500 ₪, דהיינו, לפי הפסד חודשי בסך 1,375 ₪.
בהתחשב גם בנושא הפרשי ההצמדה והריבית, יעמוד הפיצוי לתקופה זו על סכום מעוגל של 110,000 ₪ למועד פסק דין זה.
35. בכל הנוגע לעתיד - בהמשך למה שנקבע לעיל, הפיצוי יהיה לפי פגיעה בשעור 20% מכושר השתכרות של 6,000 ₪ ברוטו לחודש, דהיינו, 1,200 ₪ לחודש, עד הגיע התובע לגיל 67, בעוד כעשרים ושמונה שנים וחצי.
החישוב יהיה: 1,200 ₪ X 229.7051 (מקדם ל-28 שנים וחצי) = 275,646 ₪.
הפיצוי יעמוד על סכום מעוגל של 276,000 ₪.
ח. מעקרונות לפיצויים - נזק לא ממוני
36. לעניין ראש נזק זה יש להביא בחשבון בעיקר את נכותו הרפואית של התובע, את שני האשפוזים והניתוחים שעבר, וכן את משמעויותיה של הפגיעה ממנה הוא סובל, מבחינת כאבים, סבל ואי נוחות.
37. לאחר שקילת המכלול, ולאור אמות המידה המקובלות לגבי ראש נזק זה, אני פוסק לתובע סך 100,000 ₪, כולל ריבית עד מועד פסק הדין.
ט. ניכויים
38. מסכום הפיצויים הכולל, יש לנכות את מלוא גמלאות המל"ל ששולמו לתובע, ולהקפיא סכום מתאים, בקשר לגמלאות אשר שעורן טרם נקבע (בשל הצורך להשלים מהלכים במל"ל בעניינה של תקנה 15). לעניין זה לא נכונה הטענה שבסעיף 15.4 של סיכומי התובע, כאילו אין להתחשב בגמלאות המל"ל לעניין חיוביו של הנתבע 3. ככל שייתכן הבדל בין נתבע זה לבין הנתבעים 1 ו-2, בכל הקשור למל"ל, הרי שהוא במישור אחר, ולא במה שקשור לתביעה דנן.
39. לפי נ/7, שולמו לתובע דמי פגיעה בסך 18,288 ₪ ביום 4.6.01. יש לנכות מסכום הפיצויים סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד.
40. בנ/7 יש ריכוז של חלק מקצבאות נכות מעבודה שקיבל התובע מן המל"ל, ומצויין גם המענק החד פעמי שקיבל התובע בשעתו.
שעור הגמלאות העתידי, ואפשר שגם שעור הגמלאות לגבי העבר, או חלק מתקופת העבר, תלוי בשאלה אם יוחלט להפעיל את תקנה 15, ואם כן - בכמה.
כדי לאפשר חישוב מדוייק של כל הנחוץ, על יסוד מכלול הנתונים שיתבררו, יש להקפיא גמלאות מל"ל העשויות להשתלם (לעתיד ולעבר) לפי נכות בשעור 30%, שהוא השעור המירבי העשוי להקבע. לאחר שיוחלט בעניין הפעלתה של תקנה 15, או אי הפעלתה, יהיה מקום לערוך חישוב סופי (לעבר ולעתיד).
41. בהמשך לכל שנאמר, ובהתחשב גם באפשרות שיוחלט להפעיל את תקנה 15 בדיעבד, ולהוסיף גמלאות בקשר לכך, אני מורה על הקפאת סכום כולל של 400,000 ₪ מתוך סכום הפיצויים.
י. סיכום וסיום
42. סכום הפיצויים הכולל המתקבל ממה שנפסק לעיל הוא 516,000 ₪.
43. מתוך הסכום הנ"ל יש לנכות את הסכום המתקבל בהתאם למה שנאמר לעיל, בסעיף 39, ולהקפיא סך 400,000 ₪, כפי שנקבע לעיל, בסעיף 41.
44. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע בשלב ראשון את היתרה שתתקבל לאחר ניכוי והקפאה כנ"ל מתוך סכום הפיצויים הכולל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור 20% ממנה, בצירוף מע"מ.
45. הנתבעים ישלמו לתובע, בגדר הוצאות משפט, את הסכום ששילם עבור שתי חוות הדעת של המומחה מטעמו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום, וכן את האגרה ששילם עם הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד.
46. הנתבעים ישאו בתשלום יתרת האגרה.
47. לאחר שיוחלט בעניינה של תקנה 15, יהיה מקום לערוך חישוב כולל (לעבר ולעתיד), ולפעול בהתאם לתוצאותיו. על הסכום שיישאר בידי התובע, מתוך הסכום המוקפא, יתווסף שכ"ט עו"ד, בשעור20% ממנו, בצירוף מע"מ.
48. למקרה שתישארנה מחלוקות, ניתן יהיה לחזור לבית משפט זה למתן פסק דין משלים, שיכריע בהן.
ניתן בהעדר הצדדים היום, ח' באב תשס"ו (2 באוגוסט 2006).

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים