law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 11.04.2005

1. אברמוביץ אבנר,2. אומסי גיא,3. אזולאי אשר,4. אזולאי יריב,5. אטיאס יהודה,6. אלטשולר גלינה,7. אשחר אילן,8. בגירוב ריבה,9. בנימונוב חנוכה,10. בן דוד רוני,11. גורקוב סטניסלב,12. גרנות רינת,13. דהן יצחק,14. דהן מנחם,15. דהן מרדכי,16. דודי שרי,17. דורון רוזה,18. ורואי ענת,19. זאיציק סטניסלב,20. זנדינקו ולרי,21. חיים ראובן,22. חממי צפריר,23. טאומין מרה,24. יעקבי משה,25. לוי גיל,26. לוי דגן,27. לוינגר דימיטרי,28. לומברוזו לאוניד,29. לסרי יורם,30. מזרחי סילביה,31. עמרם צבי,32. צרור עמוס,33. קאופשטיין עדי,34. קימל ירון,35. קרוגלוב בוריס,36. קרפ אסף - נגד - 1. סולל בונה בע"מ,2. חוד" בע"מ",3. שיכון עובדים בע"מ

ת"א (ירושלים) 1042/97
ת"א (ירושלים) 1042/97
1. אברמוביץ אבנר
2. אומסי גיא
3. אזולאי אשר
4. אזולאי יריב
5. אטיאס יהודה
6. אלטשולר גלינה
7. אשחר אילן
8. בגירוב ריבה
9. בנימונוב חנוכה
10. בן דוד רוני
11. גורקוב סטניסלב
12. גרנות רינת
13. דהן יצחק
14. דהן מנחם
15. דהן מרדכי
16. דודי שרי
17. דורון רוזה
18. ורואי ענת
19. זאיציק סטניסלב
20. זנדינקו ולרי
21. חיים ראובן
22. חממי צפריר
23. טאומין מרה
24. יעקבי משה
25. לוי גיל
26. לוי דגן
27. לוינגר דימיטרי
28. לומברוזו לאוניד
29. לסרי יורם
30. מזרחי סילביה
31. עמרם צבי
32. צרור עמוס
33. קאופשטיין עדי
34. קימל ירון
35. קרוגלוב בוריס
36. קרפ אסף
נ ג ד
1. סולל בונה בע"מ
2. חוד" בע"מ"
3. שיכון עובדים בע"מ
בבית המשפט המחוזי בירושלים
[11.04.2005]
כב' השופט משה רביד
בשם התובעים - עו"ד גולן ששי
פסק דין
רקע
1. הנתבעת, חברת שיכון ופיתוח לישראל (להלן- הנתבעת), עוסקת בבניה ובשיווק של פרויקטים נדל"ניים. בין השנים 1994-1995, מכרה התובעת לתובעים בתים מוכנים, אשר נבנו בשיטה הקרויה "בניה קלה". הבתים האמורים נבנו בחו"ל ולאחר שהושלמה בנייתם, בין החודשים ספטמבר 1992 למרץ 1993, יובאו לארץ ומוקמו ביישוב קציר. הבתים הובאו לקציר מטעם ממשלת ישראל, באמצעות משרד הבינוי והשיכון (להלן - משהב"ש) על ידי צדדי ג', שווקו על ידי הנתבעת ונרכשו על ידי התובעים, אשר היו זכאי משהב"ש.
הבתים שיובאו היו משני טיפוסים: האחד, אשר יובא מארה"ב, ויכונה להלן "מבנה אמריקאי", והשני, אשר יובא מהולנד, ויכונה להלן "מבנה הולנדי".
2. חלק מהתובעים הם קונים מקוריים אשר מכרו זכויותיהם לקונים משניים. תובעים אחרים הם קונים משניים אשר רכשו את הבתים מהקונים המקוריים. האחרים, והם הרוב, רכשו את הבתים ישירות מן הנתבעת ולא העבירו את זכויותיהם לאחרים.
ההסדר הדיוני
3. בהסכמת הצדדים מיום 28.6.00, מונה המהנדס רפאל גיל כמומחה מוסכם של בית המשפט (להלן - המומחה). על המומחה הוטל לבדוק שמונה בתים - ארבעה בתים לבחירתם של התובעים וארבעה בתים לבחירתם של הנתבעת וצדדי ג' (סעיף 1.1 להסכם). עוד נקבע (סעיף 5 להסכם), כי הצדדים אינם מסכימים להרחבת חזית לעומת הנטען בכתב התביעה, היינו: אין לטעון מעבר לליקויים וחומרתם, כעולה מכתב התביעה.
4. בין הצדדים נוהל משא ומתן במטרה לסיים הסכסוך בדרך מהירה ולמנוע "סחיבתו" לאורך שנים, לאור מספרם הרב של התובעים, ובד בבד להשתדל למנוע פגיעה בזכויותיהם בשל קיצור הדרך הדיונית. ביום 10.12.04 הודיעו ב"כ הצדדים, כי הגיעו להסדר נוסף שהוכתב לפרוטוקול. בהודעת הצדדים נאמר:
"אנו מוכנים לקבל את ההצעה של בית המשפט, שלפיה חוות הדעת שהוגשו עד היום, כולל חקירת המומחה ושאלות ההבהרה וכן התצהירים של הצדדים שיוגשו והמסמכים שיצורפו אליהם יהיו לפני בית המשפט שיתן פסק דין מנומק על פיהם ללא חקירות נגדיות, לאחר שישמע את סיכומי ב"כ הצדדים. פסק הדין יהיה רק ביחסים שבין התובעים הנתבעים וצדדי ג' וד'. היחסים בין האחרונים יוכרעו בנפרד".
בהחלטה שנתתי, בה אישרתי את ההסדר, הוספתי, כי בהסכמת הצדדים נשללה האפשרות להגיש חוות דעת חדשות.
5. בפועל נבדקו באופן מדגמי רק שישה מן הבתים, משום שאחד מן הבתים הנותרים (בית משפחת יהודה) נבחר הן על-ידי התובעים והן על-ידי הנתבעת והצדדים ג' וד', ואילו הבית הנוסף לא נבדק מאחר שנעשה בו שיפוץ יסודי. בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, ניתן יהיה לגזור מהבתים שנבדקו את הנזקים שנגרמו לבתים האחרים. כמו כן, יכלו הצדדים להתייחס בסיכומיהם לשאלות של עגמת נפש, פיתוח סביבתי, מסירה באיחור וכל טענה אחרת המופיעה בכתב התביעה.
להלן אדון רק בטענות שהועלו בסיכומיהם של באי כוח הצדדים.
טענות התובעים
6. התובעים הגישו תצהיר אחד המתייחס לכלל טענותיהם, שבו נכללו טענות פרטניות של חלק מהם. טענות אלו הוצגו בנספחים שצורפו לתצהיר.
הטענות הכלליות בתצהיר:
(1) התובעים חתמו על חוזי רכישה בנוסח זהה. מוצג ת/5 מתייחס לרכישת "מבנה הולנדי" ומוצג ת/6 מתייחס לרכישת "מבנה אמריקאי". המפרטים הטכניים והתשריטים ערוכים בניגוד לחוק וחסרים בהם פרטים. קיימת זהות כמעט מלאה בליקויי הבניה בבתים השונים בישוב, ובמיוחד ניכרת זהות כאמור בתוך קבוצת הבתים המכונים "מבנה הולנדי" ובתוך קבוצת הבתים המכונים "מבנה אמריקאי".
(2) חלק מהתובעים (להלן - הקונים המשניים) רכשו את הבתים מן הרוכשים המקוריים אשר המחו להם גם את זכות התביעה כלפי הנתבעת ובהסכמתה. בשל הליקויים שנתגלו, נמכרו הבתים לקונים המשניים במחיר נמוך, אשר שיקף את מצבם של הבתים. חלק מהמוכרים נדרשו על-ידי הנתבעת לחתום, בניגוד לדין, על מסמך העדר תביעות.
(3) הבתים נמסרו באיחור, עם ליקויים, אינם ראויים למגורי אדם ולא ניתן לתקנם ולשפצם. התובעים פנו לנתבעת בדרישה לתקן הליקויים, אך הנתבעת התעלמה מן הפניות, טענה בתחילה, כי הנושא בטיפול ולאחר מכן התנערה מחובתה בנימוק, כי תיקוני הבדק מתעכבים בשל העדר תקציב (ת/48/8 ו-ת/50/8). עקב כך, נאלצו חלק מן התובעים לתקן הליקויים בבתים על חשבונם.
(4) חלק מהתובעים השכירו את הבתים לשוכרים בדמי שכירות חודשיים. דמי השכירות אשר נעו בין 170$ - ל- 240$ לבית היו מתחת לשווי השוק. קונים אחרים נטשו את הישוב בלא שהצליחו להשכיר את בתיהם.
(5) הנתבעת בחרה במודע שלושה בתים לבדיקתו של המומחה, כאשר שניים מהם עברו קודם לכן שיפוץ מסיבי. בחוות דעתו לא נתן המומחה ביטוי לנתון זה וציין, כי בשני הבתים הללו מצא אך ליקויים מזעריים.
(6) ליקויים פרטניים:
(א) אין בידוד ואיטום בבתים - יש בבתים עובש ורטיבות. הקבלן מרח באופן רשלני שכבת בידוד מעל פני הקרקע. טענת המומחה, כי לא הבחין ברטיבות ולכן אין למרוח שכבת בידוד, אינה הגיונית, כפי שניתן לראות בתמונות המצביעות על עובש ורטיבות במשקי הריצוף (ראו התמונות בת/3 עמ' ג, ו, ז, י, כח, כט, לז, לח', המצביעים על העדר בידוד ועל רטיבות).
(ב) אין קירות תמך ואין יישור קרקע - הנתבעת הייתה חייבת לבנות קירות תומכים בחזיתות ולדאוג ליישור הקרקע, החצר הקדמית והחלק האחורי של הבתים. חלק מהדיירים יישרו בעצמם את השיפועים בהשקעה של עשרות אלפי שקלים, כדי למנוע סכנה בטיחותית ואובדן הנאה מחצרות הבתים. מחדלה האמור של הנתבעת גורם להתדרדרות אבנים מן הצדדים האחוריים של הבתים, ובחזיתות הבתים קיימים שיפועים תלולים הגורמים לאנשים למעוד ואף היו שנזקקו לטיפול רפואי. בשלב החתימה על החוזים, לא נאמר לתובעים כיצד יראו המגרשים. בתשריט שהוצג לא צוינו השיפועים. מן הפרוספקטים אשר נמסרו לתובעים לא ניתן ללמוד דבר על קיומם של מדרונות. האמור באותיות קטנות, בסעיף 3.11.1 למפרט, כי "בחלק מחצרות יהיו שיפועים", אינו נכון, שכן ברוב החצרות יש שיפועים ובכדי ליישרן, נדרשים בין 70 ל-100 קוב חול, לכל אחת. חלק מן התובעים יישרו את הקרקע ושילמו מכיסם עבור עבודה זו.
(ג) מסלעות - החומות והמסלעות בחלק מן הבתים נבנו באופן רשלני מבלי לשים מלט בין האבנים המשתלבות. כתוצאה מכך נופלות אבנים ומתדרדרות ואף קיימת סכנה של מפולות. חלק מן התובעים תיקן את המסלעות על חשבונו.
(ד) פלטות רקובות וסדוקות - הקירות החיצוניים בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" בנויים מפלטות עץ שנרקבו. ישנם רווחים גדולים בין הפלטות וישנו צורך להחליף את לוחות העץ שנרקבו ולצבוע אותם. הבתים עמדו כארבע שנים ללא הגנה, בלא שנצבעו ולכן נרקבו הלוחות. הבתים מטיפוס "מבנה הולנדי", עשויים לוחות מצמנט שנפרמים ונוצרים סדקים עמוקים בין הקירות. את תיקון הקירות יש לבצע לפי הנחיות המומחה מטעם התובעים, שכן הדרך שהציע המומחה נוסתה בעבר ללא הצלחה. הטענה, כי התובעים אמורים היו לצבוע את הקירות מידי שנה בשנה, אינה מעשית, שכן מדובר בהוצאה כספית נכבדה. יתרה מזו, בעת חתימת ההסכם, לא הוזהרו התובעים כי עליהם לעמוד בהוצאה שנתית זו. לא זו אף זו: חלק מן התובעים נוהג לצבוע את הבתים מידי שנה אך ללא תועלת.
(ה) ריצוף - הריצוף בבתים מטיפוס הולנדי שוקע. שקיעת המרצפות גורמת להצטברות מים בעת שטיפת המרצפות ולהצפות בחורף. האריחים מאיכות ירודה וחלקם יצאו ממקומם. אין להסתפק בהמלצת המומחה, כי צריך להחליף רק חלק מן המרצפות ויש להחליף את כל המרצפות.
(ו) שטיחים - בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" הותקנו השטיחים על משטח בטון גלי שאינו ישר. השטיחים הרקיבו והתובעים נאלצו להחליפם.אצל שתי משפחות שנדגמו הוחלפו השטיחים על-ידי הנתבעת ולכן לא התייחס המומחה לפגם זה (ת/11/23 - ת/12/23). כמו כן, יש מרצפות פגומות בחדרי האמבטיה.
(ז) גגות - בבתים מטיפוס "מבנה הולנדי" מכוסים הגגות ברעפים, אשר מפאת כובדם יצרו בטן בתקרות הבתים, משום שחישובי הקונסטרוקציה היו שגויים. לדברי המומחה, המרווח בין האגדים הנו 120 ס"מ ולא 80 ס"מ. לו היו הלוחות במרווח של 80 ס"מ ביניהם, לא היתה נוצרת בטן. בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" עשוי הגג שינגל (מעין יריעות פלסטיק), המודבק לקונסטרוקציה. ברוב הבתים עפו היריעות עקב הרוחות העזות באזור. בכל חורף חודרים מי גשמים לבתים וגורמים להצפה.
(ח) האמבטיות - בבתים מטיפוס "מבנה הולנדי" הורכבו האמבטיות בגובה 58 ס"מ במקום 40 ס"מ וללא דיפון. בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" הורכבו האמבטיות בגובה 35 ס"מ במקום 40 ס"מ וללא דיפון. חוסר דיפון גורם לפגמים באמבטיות.
(ט) הצנרת - ישנם רעשים קשים בעת פתיחת ברזי המים, משום שהצנרת לא הותקנה כראוי ואינה מקובעת. הפתרון שהציע המומחה - להתקין שסתום לחץ, פוגע בלחץ המים ואינו פותר את הבעיה.
(י) דלתות הפנים קצרות מדי - לטענת המומחה אין חריגה מהתקן, אך הדבר אינו נכון. יש רווח של 3 ס"מ בין הרצפה לדלת, והדבר גורם לבעיה במיזוג האוויר של הבית וכן פוגע בפרטיות, שכן ניתן לשמוע שיחות שמתנהלות בכל חדר בחדרים האחרים בבית.
(יא) צבע - צריך לצבוע את הבתים לאחר סיום התיקונים.
(יב) מזחילות - בחלק מן הבתים אין מזחילות (מרזבים) ובאילו, שבהם יש מזחילות - הרי הן במצב ירוד ביותר שכן החיבורים של חלקי המזחילות נעשו ברשלנות - הריתוכים רופפים והדבר גורם לנזילות בחורף. העדר המזחילות גורם לרטיבות בקירות הבתים.
(יג) חלונות - חלונות האלומיניום מתפרקים ומרקיבים והיו במצב זה בעת קבלת הבתים. עקב מצבם של החלונות גם לא ניתן לפתוח אותם.
(יד) נזקים לרכוש - עקב הרטיבות בבתים ובשל ביצוע עבודות הבנייה ברשלנות, נגרמו נזקים לרכוש בבתים, כגון עובש וטחב, ובעיקר אמורים הדברים לגבי ארונות המטבח. חלק מן התובעים החליפו את הארונות הללו.
(טו) תשלום תוספת - התובעים זכאים לתוספת של עד 50% מהמגיע להם עבור התיקונים, שכן כל דייר זכאי לבחור בקבלן שייראה בעיניו ואין הוא חייב להצטרף לאחרים ולקבל הנחה ב"קניה מרוכזת".
(טז)תוספת מע"מ - יש להוסיף מע"מ לסכומים שיפסוק בית המשפט בגין שכירת הקבלנים לביצוע העבודות.
(יז) מדור - המומחה קבע כי יהיה על התובעים לפנות בתיהם למשך שלושה שבועות, בכדי לבצע התיקונים הנדרשים. במשך זמן זה יזדקקו התובעים למגורים בבית מלון. פרק זמן זה אינו מספיק, ועל הנתבעת לספק להם מדור למשך שלושה חודשים. כמו כן על הנתבעת לשאת בתשלומים בגין הוצאת התכולה מן הבתים והחזרתה אליהם בתום השיפוצים, ולשאת בהוצאות הביטוח של התכולה והפסד ימי עבודה.
(יח)עוגמת נפש - התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש בשל מצב הבתים שקיבלו, המגורים בתנאים בלתי נסבלים עקב הליקויים בבתים, הרטיבות, העובש והצורך לפנות את הבתים כדי לתקן הליקויים בהם.
(יט) מסירה באיחור - הבתים נמסרו לתובעים באיחור ממוצע של כשישה חודשים (בהמשך נאמר בתצהיר, כי האיחור היה בין ארבעה לשנים עשר חודשים). גם כאשר נמסרו הבתים לתובעים, לא ניתן היה לגור בהם בשל מצבם בעת המסירה, ובשל היעדר חיבור לרשת החשמל. לכן נזקקו התובעים לפרק זמן נוסף כדי להכשיר הבתים למגורים. רק חלק מן התובעים פוצו ובסכומים פעוטים.
(כ) חוסר ניקיון - הבתים נמסרו לתובעים כשהם מלוכלכים. התובעים נגררו להוצאות נוספות בשל הצורך לנקות את הבתים והחצרות. המומחה אמד את הסכום המגיע לתובעים, בגין הוצאה זו, בסך של 500 ₪.
התובע אדיר רגב
7. אדיר רגב (להלן - רגב) רכש שני בתים מן הנתבעת. על-פי הסכם הרכישה התחייבה הנתבעת למסור לרגב את שני הבתים עד לחודש אוגוסט 1995, שלמים ומוכנים למגורים.בפועל, נמסרו הבתים ביום ה-25 לחודש אוקטובר 1995, באיחור של למעלה מחודשיים. בעת שאמור היה רגב לקבל החזקה בבתים, סרב לקבלם בשל הליקויים שמצא בהם - חלונות שבורים, דלת כניסה שבורה, מערכת חשמל לא תקינה ורטיבות בכל חלקי הבתים.
ביום 15.11.95, קיבל רגב את החזקה בשני הבתים, תחת מחאה, לאחר שהבטיחה הנתבעת כי תשלים את ביצוע התיקונים בבתים, לפי רשימה שנערכה ביום כניסתו של רגב אליהם. בפועל, בוצעו מספר תיקונים בבתים, אך הללו היו רק למראית עין.
ביום ה-20.3.96 פנה רגב שוב לנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים לפי רשימה שצירף, אך הנתבעת התעלמה מכך. גם פניות נוספות של רגב לא נענו. הנתבעת המליצה על עריכת תיקונים קוסמטיים בלבד. מחדלה של הנתבעת לתקן את הליקויים בבתים רק העצימו אותם.
עקב הבנייה הלקויה סובל רגב מחדירת חרקים לבתים. לדבריו, נעוצה הסיבה לחדירת החרקים בהיקוות מים רבים מתחת לבתים בשל תכנון לקוי של ניקוז המים. עבור ההדברה שילם רגב סך של 237 ₪. בנוסף, בשל בעיית הניקוז האמורה, לא נפתרה גם בעיית הרטיבות והעובש, שבעטיה החליף רגב את ארונות המטבח ושילם סך של 6,000 ₪.
פגם נוסף בבתים נובע ממילוי הקירות בפוליאוריטן מוקצף - חומר רעיל הפולט ציאנידים ויודידים בעת שריפה. בארצות מתוקנות מוגבל חומר זה לשימוש חיצוני בלבד. גם בישראל מופיע חומר זה ברשימת החומרים המסוכנים בתקנים הישראליים בנושא עמידות מבנים ובשריפה. במפרט הטכני הושמטו אזהרות והתראות - אותן מחויב הקבלן לציין מכוח חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן - חוק המכר) והללו ניתנו רק בחוברת לדייר, עם כניסתו של רגב לגור בבתים.
רגב תובע שהנתבעת תחזור ותתקן את הליקויים בבתים. בקשתו היא, כי בתקופת התיקונים יאופשר לו להתגורר מחוץ לבתים. יחד עם זאת, יש לפצותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, לאור האמור.
תביעה קטנה של רוני סודאי
8. רוני סודאי (להלן - סודאי) הגיש תביעה קטנה נגד הנתבעת בבית משפט השלום בחדרה (ת"ק 3041/01). את תביעתו, בגין חדירת מים בין קיר חדר השינה לאמבטיה, העמיד סודאי על סך של 9,000 ₪. לדבריו בכל פעם שמישהו מתקלח חודרים מים מחדר האמבטיה לחדר השינה. הסכום שנתבע מבוסס על הצעת מחיר שקיבל סודאי מבעל מקצוע לשם תיקון הליקוי, הוצאות שהוציא כדי לנסות לתקן את הפגם וכן הוצאות משפט.
טענות הנתבעת
9. הנתבעת הגישה תצהיר מטעמה שנערך על-ידי יפים רויטברג, מנהל ומהנדס ראשי באגף התחזוקה. לטענת הנתבעת היא לא הייתה צד להסכמים בין משהב"ש לבין צדדי ג'. הבתים הוזמנו, סופקו והוקמו ע"י צדדי ג' עבור משהב"ש. הנתבעת לא הייתה צד להתקשרות האמורה ולא הייתה מעורבת בה. הנתבעת לא הייתה חברה קבלנית ולא היתה מעורבת בשום שלב של הבנייה. הנתבעת הייתה חברה משכנת ותו לא, ומתפקידה היה לנהל את הבתים שנמסרו לה בכל הקשור למכירה, אכלוס וטיפול בהם. הבתים נמסרו לנתבעת אך לאחר שאושרה השלמתם על ידי משהב"ש על-פי הוראות החוק, הצווים והתקנות להם היתה בנייתם כפופה.
10. התובעים ידעו על אופן בניית הבתים, בתים מיובאים אשר נבנו בהתאם להוראות התקנות והצווים הנוגעים לבניה קלה (ראו להלן). נתונים אלה הוצגו לתובעים על-ידי נציגי הנתבעת ואף פורטו במפרטים הטכניים. הנתבעת מכרה את הבתים לפי המחירים וההנחיות שקיבלה ממשהב"ש, ובמחירים מיוחדים ואטרקטיביים לזכאי משהב"ש. התובעים אף זכו להנחה במחיר קניית הבתים בשיעור של 10%.
11. לחלק מן התובעים, הם הקונים המשניים, אין עילת תביעה. הקונים הם בעלי זכות התביעה כלפי הנתבעת. הקונים אמנם המחו לקונים המשניים את הזכויות האובליגטוריות בבתים, אך אין כל ראייה, כי המחו לקונים המשניים גם את זכותם לתבוע את הנתבעת לפיכך, אין לקונים המשניים זכויות תביעה כלפי הנתבעת. גם הסכמי הרכישה שבין הקונים לקונים המשניים אשר באו תחתיהם, אינם מפרטים בחוזה המכר ליקויים בבתים שרכשו. לא זו אף זו: התובעים טוענים, כי חוות הדעת שהוגשו מטעמם נערכו בסמוך לקבלת הבתים, כך שהקונים המשניים היו מודעים לטענות, כי קיימים ליקויים בבתים ואף יכלו לבדקן, אך חרף זאת בחרו לקנות את הבתים. בנוסף, לא ייתכן שהנתבעת תפצה פיצוי כפול הן את הקונים המקוריים והן את התובעים - הם הקונים המשניים לעניין זה.
תובעים אחרים מכרו את זכויותיהם בבתים ועל אף שהמחו זכויותיהם לקונים, מופיעים בתביעה כתובעים. זולת זאת, התובעים שמכרו את בתיהם קיבלו עבורם מחיר מלא וגבוה מזה ששילמו בעבור רכישתם, ולכן אין הם יכולים לטעון להפסד כספי.
12. חלק מן התובעים אינו זכאי למלוא הסעד הכספי, שכן תביעתם הוגשה רק בשם אחד מבני הזוג, אשר רכשו את הבתים, ולא בשם שניהם. לאור זאת, צריך הפיצוי להיות יחסי לזכויות התובעים בכל אחד מהבתים וזאת כדי למנוע מצב בו תעמוד הנתבעת בפני תביעה נוספת של בן הזוג האחר, אשר לא היה צד לתביעה הנוכחית.
13. אין ממש בטענת התובעים, כי המפרטים והתשריטים הנם בניגוד לחוק. יתרה מזו, המדובר בטענה כללית ללא פירוט בצידה.
14. רוב התובעים, בעת שקיבלו הבתים לחזקתם, חתמו על גבי אישור קבלת החזקה בבתים שרכשו, כי לא היו בהם ליקויים. רק חלק מן התובעים פירט מספר מצומצם של ליקויים קטנים וזניחים.
15. תובעים אשר בנו תוספות בנייה ועשו שינויים בבתיהם, חתמו על טופס לפיו הם אחראים לנזקים ולליקויים שייגרמו עקב השינויים, ולכן אין הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו בעקבות תוספות הבנייה. זהו המקרה של משפחת ראובן, אשר נבחרה על-ידי התובעים כבית מדגמי לבדיקה.
16. ערך הבתים אינו גבוה. אין אלה בתי פאר. הבתים נקנו במחיר ממוצע של 140,000 ש"ח ולכן השכרה של בית בדמי שכירות של 240$ לחודש הנה תשואה שנתית של 10% על הנכס. זוהי תשואה גבוהה ולכן לא ניתן לטעון שנגרם לתובעים נזק בשל דמי השכירות הנמוכים שקיבלו עקב מצב הבתים. יש עוד לזכור, כי שיעור דמי השכירות בשוק החופשי מושפע גם מנתונים נוספים, כגון: המצב הכלכלי, המצב הביטחוני באזור קציר והמצב בשוק הבנייה באופן כללי. על התובעים הנטל להוכיח, כי דמי השכירות המשולמים להם אינם כנהוג בשוק החופשי ואת הנזק - הפער בין דמי שכירות הנהוגים לכאורה בשוק החופשי לבין דמי השכירות שקיבלו. בנוסף, הסכמי השכירות שצורפו אינם מתייחסים לבתים המדגמיים, אשר נבחרו על-ידי הצדדים, שכן רק בתים אלה משמשים אבן בוחן לקביעת נזקי התובעים. הנתבעת גם לא בדקה את הבתים שהושכרו ולכן אינה יודעת את מצבם.
17. טענת התובעים, כי "מטבע הדברים לא שמרו קבלות על שיפוצים", כשבאופק עומדת על הפרק הגשת תביעה משפטית, או כשתלויה ועומדת תביעה משפטית, מצביעה על קיומו של ספק באמיתות טענותיהם, שכן הם אלה שצריכים להוכיח תביעתם.
18. לאחר מסירת הבתים, ערכו התובעים והנתבעת רשימות בדק, והנתבעת תיקנה את הליקויים שנמצאו. התובעים אישרו ביצוע התיקונים, ולא הודיעו על ביטולו של אישור זה. גם לאחר שנעשו התיקונים נענתה הנתבעת לא אחת לפניות התובעים ותיקנה פגמים וליקויים נוספים. התובעים עצמם צרפו אין סוף מכתבי תשובה של הנתבעת המתייחסים לפניותיהם. התובעים לא אולצו לחתום על מסמך כלשהו ואף לא הודיעו על ביטולו של מסמך כלשהו שנחתם על ידם בחלוף האילוץ הנטען על-ידם ואשר מוכחש. התובעים אף אינם מפרטים על אלה טפסים אולצו לחתום וכיצד בא האילוץ האמור לידי ביטוי.
19. הבתים אשר נבחרו על-ידי הנתבעת לבדיקתו של המומחה, נבחרו באקראי ובתום לב. גם הטענה, כאילו הבתים שבחרה הנתבעת שופצו באופן נרחב, אינה נכונה. יתרה מזו, מאחר שתובעים רבים שיפצו בתיהם וערכו בהם שינויים רבים, סביר ונכון כי גם בתים אלה יצורפו למדגם. בית משפחת דהן אינו נכלל במדגם ולכן אין להתייחס אליו.
20. הליקויים בבתי התובעים
(א) בידוד ורטיבות - המומחה קבע, כי בכל אחד מששת הבתים שבדק לא היתה חדירת מים. המומחה אף ביקר בביתו של אברמוביץ ביום שירד גשם, אך לא מצא בו רטיבות. לדברי המומחה נמצא ביתו של אברמוביץ במצב של חוסר תחזוקה. גם אם החלו להתגלות סימני רטיבות חדשים כשש שנים לאחר אכלוס הבית אין לנתבעת אחריות בנושא זה. המומחה לא חפר בדירת אברמוביץ, אך זאת מפני שלא נמצאו סימני רטיבות בביתו. לעומת זאת, בדירת ראובן חפר המומחה לבקשתו של האחרון, אך לא מצא ליקוי בשכבת האיטום. המומחה קבע מהי עלות התיקון, אך אין לשלמה כיוון שאין ליקוי.
(ב) קירות תמך - הנתבעת לא היתה חייבת לבנות קירות תומכים. הדבר לא הובטח במפרט הטכני. בסעיף 3.11.1 שבמפרט כתוב: "גינה - אין, יישור חלקי בלבד, בחלק מהחצרות מדרון עם שיפוע". הנתבעת לא התחייבה ליישר חצרות. המומחה, בחוות דעתו, קבע, בהתייחס לביתו של אברמוביץ, כי "עקב העובדה שמפרט הדירה מציין שבחלק מן החצרות יהיה מדרון עם שיפוע אין כל ליקוי בכך שחצר זו נמסרה לדיירים עם שיפוע קרקע טבעי, שכן אין כל התחייבות של המוכר ליישר חצר זו". קביעה זו חוזרת גם בקשר לבתים האחרים שנבדקו. קירות תמך או גדרות נבנו היכן שהתעורר הצורך לבנות קירות כאלו (משפחת הראל). קירות שנוספו או הוגבהו על ידי התובעים לא היוו משום תיקון אלא היו בגדר שינוי של חצרותיהם. המומחה שלל את הטענה כי מדובר בסכנה בטיחותית. המומחה הוסיף וקבע ש"אין כל ליקוי בכך שמעט אדמה נסחפת כתוצאה מגשמים מתחת לגדר". אין זה מתקבל על הדעת, כי מי שקונה בית אינו יוצא לשטח כדי לראות את מיקומו. מכל מקום, אלה שבאו ליישוב קציר ראו "בית על גבעה". התובעים, בניגוד לטענתם, יכלו להתייעץ עם מהנדס. בנוסף, אם אין היתר לבנות קירות, הרי זו הראיה כי מראש לא תוכנן לבנות קירות תמך. המומחה קבע עלות של בניית קירות תמך, אך קבע במקביל, כי הנתבעת אינה חייבת לשלם עבור בנייתם שכן אין ליקוי. המומחה הוסיף, כי אולי עדיף היה לבנות קיר תומך קטן שמעליו רשת, אך אמירה זו אינה מחייבת אותה.
(ג) מסלעות - המומחה לא מצא במסלעות סכנה בטיחותית. לו היו סלעים מתדרדרים היה רואה המומחה פגיעות בדפנות החיצוניים של הבתים, אך הוא לא הבחין בפגיעות כאלה.
(ד) קירות חיצוניים - בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי", בהם גרים משפחות הראל, חג'ג' ושפירא, קבע המומחה, כי לא נמצאו חלקים שבורים. כל אחד מן הדיירים קיבל חוברת ובה הוראות לתחזוקת הבתים. בחוברת נאמר, כי רצוי לצבוע את הבתים בשלוש שכבות צבע פעם בשנה. תחזוקה זו של הקירות ובכלל זה צביעתם הנה באחריותם של התובעים ולא של הנתבעת. מי שנהג כך וצבע פעם בשנה את ביתו - שמר עליו במצב טוב. אין לחייב את הנתבעת במחדלי התובעים. הסדקים בקירות נוצרו בשל אי קיום ההוראות בחוברת התחזוקה ולכן אין הנתבעת צריכה לשאת בהם. לגבי קירות חיצוניים בבתים מטיפוס "מבנה הולנדי", בהם גרות משפחות אברמוביץ, ראובן ויהודה, קבע המומחה, כי התפרים בין לוחות הצמנט-בורד נפרמו ויש לסגור אותם בחומר אטימה גמיש. יחד עם זאת, הוסיף המומחה וקבע כי אין חדירת מים ורוח. לטענת הנתבעת טעה המומחה טעות חשבונית באשר לעלות התיקון, וכן טעה בקביעתו, כי התפרים בין לוחות הבטון נפתחו ויש לתקנם בחומר אטימה גמיש. מדובר בתפרים מתוכננים ולכן אין ליקוי. בנוסף, גם המומחה מטעם התובעים לא אמר שצריכים ליצוק שכבת בטון סביב הבתים מטיפוס "מבנה הולנדי".
תחשיבם של התובעים לתמחור הליקוי, בהנחה שקיים, נשלל על ידי המומחה. חרף בקשתו של המומחה, לא מסרו לו התובעים את התמחור שלהם, כדי שיוכל לבחנו. גם טענת התובעים, כאילו אברמוביץ כבר ביצע את התיקון עליו המליץ המומחה, נתגלתה כלא נכונה. המומחה ביקר בביתו של אברמוביץ ושלל את טענתו.
המומחה טען כי הבתים אשר לא תוחזקו, נסדקו (כמו של משפחת שפירא), ואילו בתים שתוחזקו, לא נסדקו. התיקונים של קירות החוץ יכולים להיעשות על ידי קבלנים מזדמנים ואין צורך בפיקוח.
אברמוביץ הוריד קיר בביתו, וכתוצאה מכך זז הקיר החיצוני של ביתו. קירות אחרים לא זזו.
(ה) ריצוף בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" - משפחות הראל, חג'ג' ושפירא גרות בבתים מטיפוס זה. המומחה טעה במסקנתו, כי על האריחים מקרמיקה חל תקן ישראלי 1629. תקן זה אינו חל על אריחי קרמיקה. תקן ישראלי 314 מתיר עיוותים בפני אריחי הקרמיקה.
כל שיש לעשות בבתים הללו הוא לפרק את הריצוף בחדר אחד ולהעביר מן האריחים שפורקו מספר אריחים לחדר אחר, בו ליקויים קטנים בריצוף. המומחה אף סיפק פתרון בתשובותיו לשאלות ההבהרה, לבעיית השוני בגוונים של אריחי הקרמיקה, אשר יועברו מחדר לחדר. המומחה אמר, כי אין לבצע החלפת ריצוף כוללת והוסיף, בתשובות לשאלות ההבהרה, כי אין מדובר בליקויים נרחבים. לדעת המומחה, הטענה, כי אריחי הקרמיקה הנם מאיכות ירודה, אינה נכונה.
(ו) גגות ותקרות - המומחה קבע, כי אין בגגות בעיה בטיחותית. קביעתו נסמכת גם על קביעתו של מומחה ממכון התקנים, שנשלח לבדוק את הבתים. הליקויים עליהם הצביע המומחה כגון סידוק, מסמרים בולטים וכו', אינם ליקויים משמעותיים. סך האורך של חיבורי הקרומים הוא בין 4.5 ל-6.5 מטר. המהנדס איכנבאום, אשר מונה על-ידי המומחה לבקשת התובעים, קבע כי התקן החל על המבנה הוא 412. בסעיף 201.4 של התקן נקבע, כי שקיעה מותרת היא עד 4.25 ס"מ. המהנדס איכנבאום לא מצא בשום מקום שקיעה באגדים המתקרבת לשקיעת התקן המותרת של 4.25 ס"מ ולא נמצא נזק כתוצאה משקיעתם של האלמנטים בתקרה.
המומחה קבע כי אין תקן ישראלי, המחייב כי האגדים יהיו במרווחים של 80 ס"מ ולא נעשתה כל טעות זולת הטעות של מכון התקנים, אשר תוקנה על-ידי המהנדס איכנבאום. בסעיף 3 לחוות דעתו נקבע, כי האגדים נמצאו מתאימים לתפקידם.
גם בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" לא מצא המהנדס איכנבאום בעיה. בשני טיפוסי הבתים - ששת הבתים שבדק המומחה - הוא לא מצא חדירת מים.
(ז) אמבטיות - האמבטיות עומדות בתקן ויש להן דיפון מלא, כפי שציין המומחה. התקן הישראלי, תקן 1205, קובע כי ניתן להתקין אמבט עד לגובה של 60 ס"מ ולכן אין לקוי בגובה שבו הותקנו האמבטיות.
(ח) אינסטלציה - רעשים מהצנרת - המומחה קבע, כי תובעים שהתקינו מפחית לחץ פתרו את הבעיה. לדברי המומחה אברמוביץ אישר בפניו, כי התקנת מפחית לחץ פתרה את הבעיה. המומחה גם שלל בחקירתו את טענת התובעים שיש בעיה בכך שהצנרת אינה מקובעת לקירות.
(ט) דלתות פנים - הדלתות בנויות לפי התקן וכפי שמקובל. לדעת המומחה, מקובל לבנות דלתות עם רווחים כאלה, על פי התקן, ולכן אין להחליפן. אין חולק, כי בדלתות חוץ אין מרווח בין הדלת לרצפה. המומחה לא מצא בבתים שאותם בדק מעבר של רטיבות או של רוחות בין הקירות.
(י) ארונות מטבח - ארונות המטבח של התובעים טובים וראויים ואין בהם ליקויים. לדברי המומחה, כל שיש לעשות הוא תיקונים פרטניים שאינם משמעותיים.
(יא) ניקוז גגות - המומחה קבע, כי בכל הבתים שראה, אין בעיה בניקוז הגגות. לדבריו, בבית משפחת חג'ג' הותקנו המזחילות באופן המונע תנאים בלתי תברואתיים, כנדרש בתקנות הל"ת, ומכיוון ששטח הגג המתנקז לכיוון אחד קטן מ-40 מ"ר, אין צורך להשלים את התקנת המזחילות בכל היקף הגג.
(יב) ביצוע עצמי - המומחה קבע תוספת של עד 50% כסף עליון. לדעת הנתבעת סף זה גבוה מדי והתוספת צריכה להיות קטנה עד זניחה.
(יג) נזקי רכוש - המומחה קבע, כי אין רטיבות ולכן גם אין נזקים. המומחה לא התייחס לנזקים בבתים מעבר לארונות שלגביהם קבע המומחה פיצויים בסכום זניח.
(יד) החלונות - המומחה לא קבע שחלונות הבתים במצב של ריקבון. גם אין לטעון, כי החלונות אינם ניתנים לפתיחה משום שניתן לפתחם והדבר נכון לגבי שני טיפוסי הבתים.
(טו) פינוי בתים - פינוי הבתים אינו נדרש, וכך גם קבע המומחה. באף אחת מחוות הדעת לא נאמר, כי צריך לפנות את הבתים. המומחה גם לא קבע לגבי אף אחד מן הבתים, כי התיקון יארך שלושה השבועות. המומחה הפריז בפרק הזמן לביצוע התיקונים. ניתן לבצע את התיקונים בכ-30%-40% פחות מהזמן שקבע המומחה. המומחה העיד כי בחלק מהבתים אין צורך בפינוי כל הבית וניתן להסתפק בפינוי חדר אחר חדר. כך הדבר גם בביתו של אברמוביץ, שם יש בעיה של ליקוי בריצוף. המשפחה היחידה, לגביה קבע כי המומחה כי עליה לפנות את ביתה בעת עריכת השיפוצים, היא משפחת יהודה, אשר ביתה מטיפוס מבנה הולנדי ועליה לפנותו למשך 7 ימים, אם כי התיקונים יימשכו 14 יום. משפחת יהודה עשתה בביתה שיפוצים נרחבים ובני הזוג אף חתמו על טופס "תוספות בניה ושינויים", שבו קיבלו על עצמם אחריות לשיפוצים שעשו. נראה שבשל שיפוצים אלה קבע המומחה, כי על משפחת יהודה לפנות ביתה למשך 7 ימים. מאחר שכאמור, משפחת יהודה חתמה על טופס "תוספות בניה ושינויים", שבו קיבלה על עצמה אחריות בגין השיפוץ שעשתה, אין הליקויים באחריות הנתבעת. לעומת זאת, אצל משפחת ראובן יימשכו התיקונים רק 10 ימים. אם יימצא כי יש לפנות תובעים מביתם לצורך עריכת תיקונים, לא יכול לעלות משך הפינוי על 7 ימים. כל הליקויים האחרים שיש לתקן בבתים הנם ליקויים קטנים ולכן פינוי התובעים מבתיהם לשם תיקון הליקויים האמורים בבתים, אינו סביר. בעיית הריצוף קיימת רק בבתים מטיפוס "מבנה הולנדי" והראייה, כי העלות לפיצוי בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" קטנה ב-70% מן העלות בגין הבתים מטיפוס של "מבנה הולנדי".
(טז)עגמת נפש - התובעים קנו בתים במחיר מסובסד במסגרת בנייה לזכאי משרד השיכון. אין לתת פרס לתובעים שלא תחזקו את הבתים כראוי ואינם חפצים בתיקונים, אלא בכסף.
(יז) איחור מסירה - הנתבעת אינה חייבת בתשלום פיצויים על איחור במסירה. בסעיף 5 לחוזי הרכישה עוגן תשלום פיצוי מוסכם והוא שולם לכל תובע שהיה זכאי לו ודרש אותו. מי שקיבל את הפיצוי המוסכם מיצה את זכותו החוקית לקבל פיצוי ואינו זכאי לפיצוי נוסף. הפיצוי המוסכם ישולם רק אם היה איחור במסירה מעבר ל-90 יום (או 60 יום כפי שנאמר בחלק מהחוזים) ולכן ישולם הפיצוי רק עבור תקופת איחור שמעבר ל-90 יום (או 60 יום, בהתאם) (סעיף 5(ד)(ה) לחוזה). רובם המוחלט של התובעים בחרו לקבל את הפיצוי המוסכם (ראו נ/60). מרבית התובעים קיבלו את הבתים במועד של 90 יום או בתום תקופה זו. מי שקיבל באיחור את ביתו פוצה בסך של 500 ₪ לחודש (בחוזים שצרפו התובעים והנתבעים הפיצוי המוסכם נע בין 499 ₪ לחודש, צמוד למדד ל-558 ₪ צמוד למדד). אין לקונים המשניים, אשר לא רכשו את בתיהם מן הנתבעת, זכות תביעה כנגדה, שכן אין כל התחייבות חוזית או אחרת של הנתבעת כלפי מי שרכשו בתים מהקונים המקוריים.
טענת התובעים, כי אינם זוכרים את מועד כניסתם לבתיהם, אינה ראויה להישמע. בחוזי הרכישה מצוין המועד בו אמורים היו התובעים לקבל את החזקה בבתים שקנו. על התובעים להשוות את החוזים לטופסי אישור קבלת החזקה בפועל, עליהם חתמו, וכך לחשב את מספר חודשי האיחור במסירה. אין זה נכון שטפסים אלה אינם מדייקים באשר למועד קבלת החזקה בבתים. כל התובעים נכנסו לבתים מיד עם קבלת החזקה בבתיהם או מספר ימים לאחר מכן. הפרוספקט (ת/49) אמנם נוקב במועד כניסה בחודש ספטמבר 1994 אך אינו יכול לסתור התחייבויות מפורשות בחוזים ספציפיים ולכן לא ניתן להסתמך עליו. יתרה מזו חלק מן התובעים רכש את הבתים בשנת 1995 ולכן אינו יכול כלל להסתמך על האמור בפרוספקט.
(יח) ניקיון - התובעים לא התלוננו, בעת קבלת הבתים, על לכלוך ולא רשמו זאת על גבי טפסי קבלת הבתים. המומחה לא קבע שהבתים היו זקוקים לניקוי וכי הנתבעת אחראית לניקיונם.
טענות צדדי ג'
21. צדדי ג' התייחסו רק לנקודה אחת שבמחלוקת והיא: התוספת שיש לשלם בגין ביצוע על-ידי קבלן. לטענת עורך התצהיר מטעם צדדי ג (המהנדס יעקב דובדבני), יש להבחין בין מקרים בהם ייעשו התיקונים על-ידי קבלן מזדמן עבור כל תובע בנפרד לבין מקרה בו מתאגדים התובעים יחד לבצע את התיקונים. על-פי ניסיונו הפער הוא רק 25%, אך בהתחשב במצב השוק כיום, התוספת לקבלן אינה צריכה לעלות על 20%.
טענות צד ד'
22. המבנים אשר סופקו על-ידי יחידי צד ג' היו מבנים מסוג "בניה קלה" כמוגדר בתקנות התכנון והבניה (בניה קלה - הוראת שעה), תשנ"א-1991 (להלן - בניה קלה) ועל-פי הוראות מפרט מכון התקנים לבתי קבע נמוכים למגורים מת"י מפמ"כ 422, שקבע מכון התקנים הישראלי (להלן - מפמ"כ 422). מפמ"כ 422 מרכז הדרישות בנוגע לבתים בני יחידות דיור אחת או שתיים, המשמשים למגורי קבע, הן על-ידי הפנייה לתקנים רשמיים קיימים והן על ידי השלמת הדרישות החסרות בנוגע לבתים אלה. מפמ"כ 422 מאפשר בניה בסטייה מן הדרישות הסטאטוטוריות, שהיו נהוגות לגבי בניה רגילה, אך אין משמעותם של השינויים האמורים משום ויתור על איכות בניה סבירה או הסכמה לסטנדרט בניה שאינו ראוי.
23. צדדי ג' מסרו את הבתים לנתבעת על מנת שזו תשווקם לציבור. הנתבעת קיבלה לידיה את הבתים לאחר שהתקבל אישור מכון התקנים כי הללו עומדים בדרישות מפמ"כ 422, אליו מפנות התקנות.
דיון
המומחה
24. הרבה דיו שפך לחינם ב"כ התובעים בניסיון להכפיש את המומחה. לא מצאתי ממש בטענות שהועלו נגדו, הן במישור האישי והן במישור המקצועי. חוששני, שבסיס תרעומתם של התובעים כלפי המומחה הוא מיעוט הסכומים שהמליץ לפסוק להם, לטענתם, בהשוואה לחוות הדעת שקיבלו מן המומחה מטעמם ובכך פגם בציפיותיהם לקבל סכומים נכבדים. אין זו הפעם הראשונה בה מתגלים פערים גדולים בין חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים לבין חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט. גם לאחר שעיינתי בתמונות וצפיתי בקלטות, לא אוכל לומר כי קיימים נתונים אובייקטיביים שיגמדו את חוות דעת המומחה ויתנו לה משקל פחות.
25. לאחרונה יצא מתחת ידו של חברי המלומד, השופט גל, פסק דין בת"א (י-ם) 83/95 אסרף נ' אדלר ובנו חברה להשקעות בע"מ (פורסם באתר המשפטי נבו), בו סיכם את ההלכה בנושא היחס שבין חוות דעת המומחה המוסכם לבין שיקול דעתו של בית המשפט ומידת התערבותו בחוות דעתו של המומחה:
"14. ... חוות-דעתו ניתנה, כאמור, על יסוד הסכמת הצדדים. על טיבה של הסכמה זו נאמר בפסיקה, שהיא 'כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות-הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים' (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568 מול ז'). זאת ועוד, עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים במקרה כזה להביא ראיות נוספות, ממילא מצטמצמת יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה. לפיכך, הביקורת מתמקדת, בעיקר, בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו, כפי שמצאו את ביטוין בחקירתו הנגדית (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189 מול ו'). חוות-דעת מומחה נהנית, אפוא, ממעמד מיוחד 'עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטית והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה'" (ע"א 558/96 שיכון עובדים הנ"ל, בעמ' 569 מול ג'-ד').
בהמשך, נאמרו בפסק הדין הדברים הבאים:
"18. הלכה היא, כי אף שההכרעה הסופית בעניין קביעת הממצאים לגבי השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין נותרת תמיד בידי בית המשפט, לא בנקל הוא יסטה מחוות-דעתו של מומחה אשר מונה על-ידו. בהקשר לכך נפסק בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (תק-על 90(2) 532, בסימן 4 לפסק הדין):
'משממנה בית המשפט מומחה על-מנת שחוות-דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם-כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן'.
דברים דומים, באשר להכרעה הנותרת בידי בית המשפט, נאמרו גם בע"א 821/88 א' לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי אבו (פ"ד מד(2) 771, 778 מול ד'-ו', מתוך הדברים שנאמרו בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446)".
המומחה עשה עבודה יסודית. הוא בדק את הבתים כפי שנדרש ועיין בתיקים הטכניים של החברה ההולנדית CIRCLE HOME B. V. והתיקים של החברה מארצות הברית, M. W. BUILDERS.
26. בהתאם להסכמה הדיונית, היה רשאי כל צד להציע למומחה לבדוק ארבעה בתים מטעמו. בפועל, וכפי שהובהר לעיל, בדק המומחה רק ששה בתים משום שהבית האחד, ביתה של משפחת יהודה, נבחר על-ידי שני הצדדים ואילו את הבית האחר, ביתה של משפחת דהן, לא ניתן היה לבדוק משום שמשפחת דהן ערכה שיפוץ יסודי בבית והרחיבה אותו, כך שלא ניתן היה לברר מה היו הליקויים בבית. לאור זאת בחן המומחה רק ששה בתים: מטעם התובעים נבדקו הבתים של משפחות אבנר, אברמוביץ, מיכאל, שפירא וראובן. מטעם הנתבעת בדק המומחה את הבתים של משפחות חג'ג' והראל. הבית של משפחת יהודה, אשר נבחר כאמור על-ידי שני הצדדים, נבדק אף הוא.
כל הליקויים שמצא המומחה בבדיקתו הנם ליקויי ביצוע, למעט הליקוי בנושא חלונות ההזזה, שמקורו בתכנון.
כפי שעולה מהאמור להלן, אימצתי את רוב הממצאים שבחוות הדעת של המומחה, למעט אלו שבפרוש סטיתי מהם מנימוקים שפרטתי בכל מקרה שבו סטיתי מחוות הדעת שלו.
בחירת הבתים על-ידי הצדדים
27. ב"כ התובעים טען נגד בחירתה של הנתבעת בבתים שעברו שיפוץ שכן לא ניתן לעמוד על היקף הליקויים המקוריים אשר היו באותם בתים. טענה זו יש לדחות. ברור מן הראיות, כי היו עוד בתים אשר עברו שיפוץ או שינוי, ולכן בבואי למצע את הנזק, לא ניתן להתעלם מנתון עובדתי זה. יתרה מזו, מחובתו של ניזוק להקטין את הנזק ולא להגדילו. אין חולק שאי תיקון ליקויים במועד מוקדם אך מגדיל את היקפם וחומרתם. לא זו אף זו: ב"כ התובעים אמנם העיר על בחירה זו, אך לא ביקש את התערבותו של בית המשפט בעניין (ראו פנייתו בפקס לבית המשפט מיום 30.8.00).
ליקויים - בניה בניגוד לתקנים
28. טענה חוזרת ונשנית בסיכומי התובעים כולם, עניינה: חריגה מן התקנים והתקנות. טענה זו דינה להידחות. לפי סעיף 12 לחוק התקנים, תשי"ג-1953 (להלן - חוק התקנים) רשאי רק מכון התקנים לקבוע התאמתו של מצרך לתקן או לתקן ישראלי (ראו סעיף 8 לחוק התקנים באשר להגדרת "תקן ישראלי רשמי" או "תקן ישראלי") ולהוציא תעודה על-כך. בהקדמה להוראות מפמ"כ 422, הנוגע לבתים מבניה קלה, נאמר כי על בתי הקבע לעמוד בכל דרישות החוקים והתקנים הישראליים, זולת אלה שהושמטו - כפי שיובהר בהמשך. תעודות, המאשרות התאמת הבתים משני הטיפוסים למפמ"כ 422, ניתנו על-ידי מכון התקנים (ראו ב/1 וב/2, נספחים לתצהיר צד ד'). לפי סעיף 16 לחוק התקנים, רשאי שר התעשייה והמסחר לפטור ממילוי אחר דרישות תקן רשמי בדרך כלל או לתקופה מוגבלת. צו התקנים (בתים מבניה קלה - פטור ממילוי אחר תקנים רשמיים), תשנ"ב-1991 (להלן - צו התקנים) מגדיר "בתים מבניה קלה" - "כמשמעותם במפרט מכון התקנים מס' 422 מפברואר 1991". בסעיף 2 לצו נאמר, כי "יבוא או מכירה או העברה בכל דרך מדרכי ההעברה, של מוצרים המורכבים בבתים מבניה קלה אשר יובאו על ידי משרד הבינוי והשיכון במסגרת מכרז מס' 315/91 ומכרז מס' 321/90, יהיו פטורים ממילוי אחר דרישת התקנים הרשמיים שבתוספת, ובלבד שאותם בתים מבניה קלה עמדו בתנאי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתים מבניה קלה), תשנ"ב-1991". השר עשה שימוש בסמכותו, המעוגנת בסעיף 16 לחוק התקנים דלעיל, ובהתאם לצו התקנים, פטר הבתים מבניה קלה, מעמידה בדרישות התקנים הרשמיים המופיעים בתוספת לצו. בפועל, נדחים התקנים הרשמיים, כפי שמופיעים בתוספת לצו התקנים, מפני מפמ"כ 422 וצו התקנים אוסר יבוא בתים מבניה קלה, זולת אם עמדו בדרישות מפמ"כ 422. תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (בניה קלה - הוראת שעה), תשנ"א-1991 קובעת, כי בנייה בהתאם למפמ"כ 422, כפי שקבע מכון התקנים, חלה רק על היתרי בניה שניתנו עד ליום 31.3.92 וצו התקנים (בתים מבניה קלה - פטור ממילוי אחר דרישות תקנים רשמיים) (תיקון), התשנ"ב-1992 האריך את תוקף הפטור האמור עד ליום 31.3.93. (בשאלה של תחולת התקנים הרשמיים כאשר חל מפמ"כ 422, בהנחה שמדובר בהיתרים שניתנו עד ליום 31.3.93, ראו פסקה 56, להלן).
29. לאישור התקן חשיבות מרובה. כפי שנאמר על ידי השופטת פרוקצ'יה (כתוארה אז) בת"א (ירושלים) 100/94 מרדכי שכטר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 99(3) 1722 (עמ' 19 לפסק הדין):
"קיומו של תו תקן נועד לאשר בפני כולי עלמא, כי המוצר עומד בדרישות האיכות הפורמליות..."
יש לזכור כי הליך התקינה מסור רק למכון התקנים. מטרת חוק התקנים הוא להבטיח רמה נאותה של טיב המוצרים. מכון התקנים הוא שמוסמך לאשר מפרטים וכללים טכניים לרבות הגדרות טכניות כתקן ישראלי (סעיף 5 לחוק התקנים) ולהשגיח על ייצור המוצרים בהתאם לכללים שקבע. תפקיד התקינה של מכון התקנים נועד להגן על הציבור כדי להבטיח את בטיחותם, איכותם וטיבם של המוצרים (ת"א 100/94, הנ"ל, עמ' 8), כפי שנעשה במקרה שלפנינו.
30. התובעים טענו נגד חוקיותו של המפרט והוסיפו כי חסרים בו פרטים, אך לא השכילו להעלות טענות פרטניות, המראות, כי אכן המפרט האמור אינו חוקי וכי אינו מקיים או סותר את צו מכר דירות (טופס של מפרט), תשל"ד-1974, את הוראות חוק המכר ואת צו התקנים.
נזק מיוחד
31. התובעים מתארים בתצהירם נזקים שונים, שנגרמו לבתים ולתכולתם, וכן נזקים בגין מסירת הבתים באיחור. דין טענות אלה להדחות. ראשית, בכל הנוגע לפגמים בבתים, הרי הבסיס לנזקים הוא חוות הדעת של המומחה אשר מונה מטעמו של בית המשפט. שנית, טענות התובעים הן טענות בעלמא. אין ברשות התובעים כל ראייה להוצאותיהם, הוצאות נכבדות לטענתם, בדמות קבלות וכיו"ב. תהייה זו מתעוררת ביתר שאת לאור העובדה שהתובעים הכינו עצמם לתביעה משפטית. משפחת ראובן, לדוגמא, צרפה הצעת מחיר אך לא טרחה לצרף קבלות או חשבוניות, שיוכיחו כמה שילמה למי שעשה השיפוצים בביתה. הכלל הוא שלא די בהוכחת נזק, אלא יש גם להוכיח שיעורו (ע"א 769/86 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 589; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 807-810; רע"א 2371/01 אינשטיין נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(5) 787, 792; ע"א 7905/98 Aerocom C. C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397-398; ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי נבו). משפחת חג'ג' זכאית לפיצוי בגין שיפוצים שערכה בביתה, שכן את השיפוצים ביצע גדעון חג'ג' בעצמו(כפי שעולה גם מצפייה בסרט הוידיאו) ולכן אין בידו להמציא קבלות. לאור האמור, יש לפצותו בסך של 4,800 ₪ בגין תיקון הסדקים בין לוחות הגבס וצביעת הקירות (הפיצוי זהה לסכום שקבע המומחה למשפחת שפירא), וזאת בנוסף לפיצויים שקבע המומחה.
מחיר הבתים והשפעתו על שיעור הפיצויים
32. הנתבעת וצדדי ג' וד' חוזרים שוב ושוב על הטענה, כי התובעים רכשו את בתיהם במחיר מוזל ולכן אל להם להלין על מצב הבתים אשר רכשו. טענה זו יש לדחות. ראשית, מי שרוכש דירה רשאי להניח כי הדירה (או הבית בענייננו) הוקמה בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 והתקנות שהוצאו מכוחו. אם לא מילא המוכר חובה זו, עליו לשאת באחריות לנזק שנגרם לקונה, אלא אם יראה כי יש טעם הפוטר אותו מחובה זו (ע"א 166/87 חמני נ' אדטו-לוי, פ"ד מג(3) 104, 110). בענייננו, אין בחוזים כל אמירה מפורשת, כי רוכשי הבתים שילמו מחיר נמוך יותר בעבורם בידיעה כי יש פגם ידוע בבניה, וכי הקונים הסכימו לרכוש הבתים עם אותם פגמים ספציפיים, בסכומים אשר עליהם הוסכם. אין בהסכמה על מחיר פלוני או אלמוני, כשלעצמה, משום שחרור המוכר מהתחייבות כלשהי (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 66; פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (י-ם) 385/83 חכם נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, לא פורסם).
תביעה על-ידי בן זוג אחד
33. בן זוג שלא הגיש תביעה עד היום - הרי תביעתו התיישנה, כך שהחשש מפני כפל פיצוי הנו חשש שווא. יתרה מזו, ניתן להתנות תשלום הפיצוי במתן כתב שיפוי אם וכאשר התובע הוא רק אחד משני בני הזוג. אינני סבור כי חל בענייננו סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (א' ברק חוק השליחות (תשנ"ו-1996, כרך א'), בעמ' 64; ע"א 409/79 טירר נ' רג'ואן, פ"ד לה(1) 458, 460-461; מ' דויטש"ריבוי נושים" דיני חיובים - חלק כללי (תשנ"ד-1994) בעמ' 331, 364-368), אך לזכות התובעים עומד סעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע כדלקמן:
"(א)שנים שמגיע להם חיוב אחד, חזקה שכל אחד מהם רשאי לדרוש את קיומו, ובלבד שלא ייפרעו מהחייב יותר מן המגיע ממנו; החייב רשאי לקיים את החיוב כלפי אחד הנושים, לפי בחירתו, כל עוד לא ניתן פסק דין לטובת הנושה האחר.
(ב) חזקה על נושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים; קוים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו".
(דויטש, שם, בעמ' 334-335, 342, 364; ע"א 717/88 רוכורגר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מילר, פ"ד מה(2) 284, 292; ע"א 1567/99 סיון נ' שפר, פ"ד נז(2) 913). לאור האמור, אם שלמה הנתבעת לתובע יחיד, אזי יצאה ידי חובתה וממילא פקע חובה לנושה הנוסף.
הנתבעת מסתמכת על ע"א 559/87 חשאי נ' רונן, פ"ד מו(1) 229, 233, שם דובר על בעלות דיירים ברכוש משותף. כאשר ברכוש משותף עסקינן, חשוב להבין כי לכל דייר בעלות נפרד במנה המתמטית, בשונה מבעלות בחלק פיסי ספציפי ברכוש המשותף. לשון אחר: לכל דייר אך חלק יחסי במכלול הרכוש המשותף ושיעור הבעלות נקבע בדרך כלל לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח רצפת הדירות הכולל. בשל עקרון הבעלות היחסית, הגיע הנשיא שמגר, כתוארו אז, למסקנה, כי כאשר נתבע פיצוי כספי, זכאי הבעלים הספציפי לפיצוי ששיעורו כשיעור חלקו היחסי ברכוש המשותף. בע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203, 210-211, היה השופט חשין נכון לתת לדיירים פיצוי מלא בגין הפגמים ברכוש המשותף, לו הוכח בפניו, כי הדיירים מצאו קבלן המהימן על כולם לבצע התיקונים ברכוש המשותף, תוך פיקוח ובקרה כי כספי הפיצויים אכן יוצאו על תיקון הליקויים. ואולם, מאחר שהדיירים לא טענו ולא הוכיחו, כי בכוונתם לתקן את הליקויים, קבע השופט חשין, כי אין לפסוק להם פיצויים מעבר לחלקם היחסי ברכוש המשותף.
הבעלות במשפט הישראלי היא מסוג Tenancy in common (בעלות יחסית בכל פרודה ופרודה בנכס) כפי שעולה משילוב הסעיפים 27-28 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (י' ויסמן, דיני קניין - בעלות ושיתוף (תשנ"ז-1997) 126, 128-129; מ' דויטש קניין (תשנ"ז-1997, כרך א') בעמ' 486-487), היינו: לכל שותף חלק מתמטי יחסי בנכס. פסק דינו של הנשיא שמגר אינו מתייחס להפרת החיובים החוזיים של המוכרת כלפי קוני הבתים. הנשיא שמגר ביסס את פסק דינו על הפגיעה בזכות הקניינית ברכוש המשותף של כל תובע. לכן, פסק הנשיא שמגר פיצויים לכל דייר, בהתאם לחלק המתמטי היחסי שלו ברכוש המשותף ובהתעלם מן החיובים החוזיים שבחוזי הרכישה. בענייננו התביעה נסבה על הפרת חיובי הנתבעת כלפי התובעים ולכן צריך לחול סעיף 59 האמור (מ' דויטש "ריבוי נושים" דיני חיובים - חלק כללי (תשנ"ד- 1994) בעמ' 359-364).
אי משלוח הודעות על ליקויים
34. הנתבעת והצדדים האחרים טענו כנגד זכותם של התובעים לתבוע משום שלא התריעו על הליקויים במועד. בסיכומיהם וויתרו הנתבעת והצדדים האחרים על טענה זו ויפה נהגו (ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(3) 83, 88-92; ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 214, 223-229).
תובעים שלא הגישו תצהירים
35. תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "סמכות לצוות על הוכחת עובדות על ידי תצהיר", קובעת כדלהלן:
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו או שעובדה פלונית תוכח על ידי תצהיר, בין אם הוגשו כבר תצהירים אחרים בעניין זה ובין אם לאו ורשאי הוא להורות, על אף האמור בתקנה 158, כי בעלי הדין יגישו תצהירים במועד אחד;
(ב) לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.
תקנה 168 האמורה מסמיכה את בית המשפט להורות לבעל דין להקדים ולהגיש תצהיר ובו עדותו של עד וכן להורות לבעל דין, כי עובדה פלונית תוכח בתצהיר, עוד בטרם מתנהל הליך ההוכחות במשפט. במקרה שלפנינו, לא הגישו חלק מן התובעים תצהירים מטעמם, חרף הוראת בית המשפט. במקרה הרגיל, וכפי שמורה תקנה 168 האמורה, הרי בהיעדר מסיבות מוצדקות, לא יורשה תובע, אשר לא הגיש תצהיר, להביא עד מטעמו וכן לא יורשה להוכיח אותה עובדה שהיה עליו להוכיח בתצהיר (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) בעמ' 489; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003) בעמ' 259-260; ראו גם ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 790 - 791). יחד עם זאת, די בחוות דעתו של המומחה המוסכם כדי להוכיח הליקויים והסכומים המגיעים בגין כל ליקוי וליקוי, גם בבתיהם של אותם התובעים אשר לא הגישו תצהיר (ע"א 6092/00, שם) וזאת גם כעולה מההסדר הדיוני, שלא סייג עצמו מאלה שלא הגישו תצהירים. ואולם מובן, כי אין בחוות דעתו של המומחה כדי לפצות אותם התובעים אשר לא הגישו תצהירים מטעמם, בגין ראשי הנזק האחרים, אשר לא נדונו בחוות דעתו של המומחה, היות שבהיעדר תצהיר אין כל הוכחה לאמיתותם של ראשי הנזק הנטענים (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003) בעמ' 260; ראו גם רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבניין נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 643).
התובעים שלא הגישו תצהיר לתיק בית המשפט הם אלה:
בוזגלו חיים; ברטוב ערן רינת; גאוי משה ובטי; מזרחי איתן; פריטיקו ריטה; טרסנקו סרגיי ואוקסנה; יצחקי יעל; נמיר יורם וג'ואנה; סליבנוב לריסה וויקטור. תובעים אלה יפוצו רק בגין הליקויים שמצא המומחה.
דין הטענות הפרטניות
בידוד
36. לטענת התובעים, כאמור, שכבת הבידוד נמרחה ברשלנות על-ידי הקבלן. המומחה לא חפר ולא בדק אם נעשה בידוד והדבר אף עולה מן התמונות שהוגשו כמוצגים. בחוות דעתו קבע המומחה, כי בדירת אברמוביץ אין חדירה של מים מאזור קורות היסוד לתוך המבנה וכי גם אברמוביץ טען בפניו כי אין חדירות מים לביתו. המומחה הוסיף וקבע, כי אין ליקוי בעובדה שנעשה איטום על קורות היסוד, על בסיס צמנטי תחת איטום על בסיס ביטומני. בשאלות הבהרה נשאל המומחה, האם בדק אם נעשה בידוד מתחת למפלס הקרקע של הבית. המומחה השיב כי בדק את הבית פעמיים ולא מצא בו סימני רטיבות ועוד הוסיף, כי הביקור השני נערך ביום שבו ירד גשם בישוב קציר. גם אם נתגלו סימני רטיבות בביתו של אברמוביץ, הרי הללו נתגלו בחלוף שש שנים מיום האכלוס, היינו: לאחר תום שנות האחריות והבדק, ולכן אין הנתבעת אחראית לליקוי זה. מאחר שלא נתגלו סימני רטיבות בבית וכן אברמוביץ והמומחה מטעמו טענו, כי אין חדירה של מים לבית, לא ערך המומחה, בניגוד לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו, חפירות לעומק הקרקע. אמנם יש פס קטן שבו לא נעשה בידוד עד סוף קורת היסוד, אך אין עדות לחדירת מים משם. הרטיבות הקיימת בבית משפחת אברמוביץ - מקורה בהורדת קיר ניצב בחדר השינה, מה שיצר מרווח בין הריצוף לקיר החיצוני. לאותן מסקנות הגיע המומחה אף ביחס לביתה של משפחת ראובן, אשר גם בו נעשה איטום על בסיס צמנטי ולא ביטומיני. בבית משפחת ראובן בוצעה חפירה במקום שביקש לבצעה מר ראובן ונמצא, כי בקטע בו חפר המומחה, נעשה איטום.
לא מצאתי שממצאיו של המומחה בנושא הרטיבות קועקעו בידי ב"כ התובעים.
קירות תומכים ויישור הקרקע
37. בסעיף 3.11.1 למפרט הטכני נאמר: "גינה - אין, ישור חלקי בלבד, בחלק מחצרות מדרון עם שיפוע". לטענת המומחה אין הנתבעת חייבת ליישר את השיפועים, מאחר שלא התחייבה לכך. זאת היא מסקנה משפטית שיש לבחון האם יש לה ביסוס. לאור זאת, אבחן האם האומנם התחייבה הנתבעת ליישר את השיפועים.
סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן) אוסר על הטעיית צרכן בכל עניין מהותי בעסקה, דוגמת השימושים האפשריים במוצר, הסיכונים הכרוכים בשימוש בו, דרכי הטיפול בו, אחזקתו וכיו"ב. חוק הגנת הצרכן (סעיפים 2, 3, 5 ו-6) מחייב את המוכר לספק מידע מלא וברור לגבי המוצר, ובענייננו: הבית אשר הרוכש עתיד לקבל והזכויות הנלוות אליו לחוק (א' זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (התשמ"ז-1987) בעמ' 116-117). על המוכר לציין בחוזה ובמפרט את כל הפרטים החשובים, בצורה ברורה וניכרת לעין, כדי למנוע הטעיה. אין להסתפק אך באמירות סתמיות במפרט, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בענייננו בסעיף 3.11.1 למפרט: "גינה- אין, ישור חלקי בלבד, בחלק מחצרות מדרון עם שיפוע". דומה שאין כל קשר בין חלקי המשפט. לו דובר בבניה עתידית, צריכה הייתה הנתבעת להעמיד את התובעים על מידת שיפועו של המדרון בתום הבניה. מנוסח הסעיף, כפי שקיים במתכונתו הנוכחית, לא יכול רוכש פוטנציאלי לדעת מה יהיה המצב הטופוגרפי בתום הבניה והאם מחובתה של הנתבעת או שמא מחובתם של הקונים, בכפוף לקבלת היתר, ליישר השיפועים כדי למנוע סכנה של התדרדרות אבנים או נפילה. אין זה נהיר, האם מתחייבת הנתבעת ליישור חלקי של חלק מן המדרונות של כל תובע או האם הכוונה היא, כי בחלק מן החצרות אשר בהן מצוי שיפוע, ייעשה יישור חלקי או האם הכוונה היא ליישור חלקי בגינות. ניסוח עמום שכזה עתיד היה להוביל לאי התאמה בפרשנות הסובייקטיבית של הצדדים לגביו, ובכך יש טעם לפגם. יחד עם זאת, אין זה לב המחלוקת בענייננו. במקרה דנן, יש להבחין בין אי התאמה, בגינה נוטל הקונה, בעת כריתת החוזה, סיכון לגבי המצב העתידי - אז חובת הגילוי רחבה יותר, לבין מקרה, בו מודע הקונה, או יכול להיות מודע למצב העובדתי בשטח. במצב דברים זה, רואה הקונה או יכול לראות את מכלול הנתונים של המצרך אשר קנה ובמקרה זה - בית, ובכפוף לידיעה זו, כורת הקונה חוזה עם הקבלן. חוזה שכזה, אשר נכרת על סמך הנתונים הגלויים, מגשים רצונו של הקונה ויש להניח שהדבר מוצא ביטויו גם במחיר הקניה. במצב דברים זה, אין כל טעות או הטעיה מצד המוכר שכן הכל גלוי ושקוף. לפיכך, בענייננו, אם בחר הקונה לקנות בית תוך הכרת מצבו הטופוגרפי של השטח, אין לו להלין אלא על עצמו. לו חפץ מי מן התובעים למתן את השיפוע, היה עליו להיכבד ולבקש זאת מהנתבעת. המקור הנורמטיבי להלכה זו הנו סעיף 12 לחוק המכר, החל גם על חוק הגנת הצרכן, לפיו לא יכול הקונה להסתמך על אי התאמה אשר ידע אודותיה בעת כריתת החוזה (א' זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (תשמ"ז-1987) בעמ' 280-282; ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פ"ד נו(5) 198, 215-217). במקרה דנן, אין המדובר בתקן או בחיקוק אשר בניגוד להם נבנה הבית, אלא המדובר הוא במצב טופוגרפי של השטח אשר ניתן לראותו ולזהותו ללא כל קושי, כפי שניתן גם לראות בעת צפייה בסרט הוידיאו (ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, 226; ת"א (י-ם) 4534/86 טל נ' שיכון עובדים בע"מ, תק-של 91(4) 3, 10). המצב בשטח היה גלוי לעין, שכן הבתים הושלמו ונמסרו למשהב"ש בין השנים 1993-1994, בטרם חתמו התובעים על חוזי רכישה עם הנתבעת. על משקל דבריה של השופטת נאור, בע"א 8124/00, שם, ייאמר במקרה דנן, כי התובעים, אשר ראו את השיפועים בעצמם או לחילופין, ויתרו על ביקור במקום, לא יוכלו לטעון להפרת החוזים על-ידי הנתבעת. בפועל, חתמו התובעים על החוזים מבלי שטענו נגד המצב בשטח, לאחר שכבר עמדו הבתים על תילם. התובעים, כעולה מסעיף 12.2 לתצהירם, הסתמכו על הפרוספקט (ת/49) ועל בסיסו קיבלו את הצעת הנתבעת למכירת הבתים, בשלב הטרום חוזי. עוד עולה מתצהירם של התובעים, כי מי שחזה בפרוספקט (ת/49), הגם שלא ביקר בישוב קציר, עובר לחתימתו על החוזה, למד או יכול היה ללמוד מתוכנו של הפרוספקט, אודות המצב בשטח ועל סמך מה שראה, בחר להתקשר בחוזה עם הנתבעת. אשר על כן, בשלב בו נכרתו החוזים, היינו: עם חתימת הצדדים עליהם, הפך הפרוספקט האמור לחלק בלתי נפרד מהם (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד נ(1) 826, 834; ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, 472; ע"א 6271/95 אשר נ' פרויקט גן העיר בע"מ, פ"ד נה(1) 577, 582-583; א' זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (התשמ"ז-1987) בעמ' 277, 280). לאור האמור, הרי אם נמנע מי מן התובעים מלחקור במה שראה, הן בפרוספקט והן בשטח, מפני שלא רצה לדעת או מפני שלא ייחס לכך חשיבות - הרי אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ולבטח אין לו פתחון פה.
לסיכום ייאמר, כי הסעיף 3.11.1, כפי שמופיע במפרט, אינו מחייב את הנתבעת למתן שיפועים קיימים חרף עמימותו. אפילו נגרוס אחרת, הרי מנועים התובעים, לאחר שכבר חתמו על החוזים עם הנתבעת, לטעון כי מחובתה של זו ליישר את השיפועים. מי שלא העיר על הפגם ולא עורר כל טענה במועד, בטרם חתם חוזה עם הנתבעת, החמיץ ההזדמנות להעלות טרוניותיו באשר למצב השיפועים בגינתו ולתבוע סעד כלשהו במסגרת זו.
38. יתרה מזו, מחוות דעתו של המומחה עולה, כי אין השיפועים שנמסרו לתובעים, מסוכנים. באשר לדירת משפחת הראל (עמ' 38 לחוות הדעת) מצא המומחה, כי עקב הגשמים קיים מעט סחף של אדמה מתחת לגדר. בדירת משפחת שפירא (עמ' 26 לחוות הדעת) קבע המומחה, כי המדובר הוא בשיפוע מתון של כ- ÷30, הקטן מן השיפוע הטבעי של הקרקע. אי לכך, אין סכנה של התדרדרות אבנים ולכן גם אין ליקוי. גם אצל משפחת ראובן (עמ' 3 לחוות הדעת) לא מצא המומחה חדירות מים, דרדור אבנים או סחף, שיעידו על קיום בעיה בשיפוע. בחוות דעתו המתייחסת למשפחת אברמוביץ, קבע המומחה (עמ' 2-3), כי משפחת אברמוביץ הגביהה את הקיר התומך ויישרה את פני המגרש ואין פגם בכך שהבית נמסר למשפחת אברמוביץ עם שיפוע טבעי. המומחה לא סטה ממסקנתו גם כאשר הופנה לנספח ב, תמונה 2 בת/3 - דירת משפחת אברמוביץ. גם באשר לביתה של משפחת יהודה (עמ' 3-4 לחוות הדעת) שלל המומחה סכנת התדרדרות. לדבריו, בחלק העליון של המגרש הוקמה גדר למנוע הגעה ומעבר למדרון ועוד ציין, כי עקב הקמת הגדר אין סכנה שמי מהדיירים ייפגע או ייפול ממדרון זה (ראו גם התייחסות המומחה לבית משפחת חג'ג' בעמ' 30 לחוות הדעת). גם בחקירתו הנגדית (עמ' 7-9), שלל המומחה סכנת התדרדרות של בני אדם בכלל וילדים בפרט. הוא גם לא מצא, בעת ביקורו בבתים שנדגמו, סימנים לפגיעות אבנים בדפנות החיצוניים של הבתים או סלעים בתוך החצרות. המומחה קבע כי ניתן להסתפק בגדרות שנבנו. גם לאחר שעיינתי בתמונה לא אוכל לומר שמסקנתו האמורה של המומחה מופרכת. אין זה, אפוא, המקרה בו גורם השיפוע לסיכון עקב תנאי השטח ומשכך, ניתן, מכוח ההוראות האמורות, לחייב את הנתבעת ביישור השיפוע ובבניית קירות תומכים. בהקשר זה יצוין, כי אין כל התחייבות מצד הנתבעת לבנות קירות תומכים. היה מקום לחייבה לעשות כן, לו נסתבר, כי הגדר שנבנתה, מרשת, אינה בטיחותית. התובעים גם לא הצביעו על חובה לבנות גדר בטון, כאשר במפרט נאמר ב"רחל בתך הקטנה" בפריט 3.13:
"גדר בחזית ובצידי המגרש: קיר תומך מבטון מצופה אבן (לכיוון החזית בלבד) ומעליו גדר סבכה או רשת בהתאם לצורך. גדר בין חצרות צמודות: קיר תומך במידת הצורך גדר רשת בגובה 1 מ' או מסלעה, הכל לפי המקרה ולתנאי השטח".
המומחה מצא, כי הנתבעת מילאה אחר תנאי זה, זולת לגבי משפחת הראל ומשום כך חייב את הנתבעת, בהתבסס על סעיף זה, לשלם למשפחת הראל עבור בניית קיר תומך. לא התרשמתי, גם לאחר עיון בתמונות, כי המומחה טעה במסקנותיו.
מסלעות
39. לטענת ב"כ תובעים התרשלה הנתבעת בכך, שלא שמה מלט בין האבנים המשתלבות. כתוצאה מכך נופלות אבני המסלעה ומתדרדרות, מה שגורם לסכנות בטיחותיות. עוד נטען, כי תובעים רבים תקנו המסלעות בעצמם. טענה זו נשללה על-ידי המומחה, אשר כאמור, לא מצא בעת ביקוריו במקום סימני פגיעות של אבנים בדפנות החיצוניים של הבתים או סלעים בתוך החצרות, וכן לא מצא כי המסלעות נבנו באופן, שאינו עונה על האמור בסעיף 3.13. המומחה קבע לגבי משפחת שפירא, כי הנתבעת אמורה הייתה לגשר על הפרש המפלסים בין החצרות באמצעות בניית מסלעה, אך לא עשתה כן. עקב זאת, נאלצה משפחת שפירא ליצוק קיר נמוך בגובה של כ-30 ס"מ על מנת לגשר על הפרש המפלסים, ולפיכך יש לזכותה בבניית קיר לכל אורך הגדר, בסכום אותו קבע המומחה.
הקירות החיצוניים של הבתים
40. בתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" - התובעים אשר רכשו בתים אלה אינם טוענים, כי לא נאמר להם בחוברת ההדרכה, אשר קיבלו, כי עליהם לצבוע את הבתים אחת לתקופה בשלוש שכבות צבע, אלא לטענתם, המדובר הוא בהוצאה כספית גדולה שעלותה כעלות משכורת חודשית. טענה זו אין בידי לקבל. אין בתצהיר התובעים הערכת מחיר של צביעת בית מטיפוס "מבנה אמריקאי". ועוד, כנגד טענתם של התובעים באשר לעלות הצביעה יש לזכור, כי ברור שקניית בית מעץ עולה פחות מאשר בית שנבנה בנייה מקובלת, כך שטרוניית התובעים אינה כצעקתה, אפילו אם נכונה (ראו גם עדות המומחה בעמ' 13, שורות 3-5). יתרה מזו, בתים מטיפוס זה נבנים במדינות אחרות, כגון ארצות הברית, וניתן לראות שהם מחזיקים מעמד שנים רבות, אם טורחים הדיירים לשמור על תחזוקתם (עדות המומחה בעמ' 12; ראו גם קדמי על הראיות (תשס"ד-2003) בעמ' 627-638). בנוסף, איני יודע מה כתוב בחוברת, אשר על האמור בה הסתמך המומחה, בחוות הדעת. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובעים קיבלו החוברת בהתאם לדרישות מפמ"כ 422, סעיף 107. על ב"כ התובעים, שהתנגד להגשת החוברת האמורה, מוטל הנטל להראות כי האמור בה מטעה ומשלא עשה כן, יוצרת התנגדותו חזקה שבעובדה לחובתם של התובעים, שכן "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1), 499 , 509-510). יתרה מזו, בסיפא של המפרט הטכני, בחלק ד, שעניינו "תחזוקה והדרכה", נאמר:
"למפרט זה מצורפת חוברת הסבר, הנחיה והדרכה לשימוש ותחזוקה של הדירה והבית שנערכה על ידי היצרן/הקבלן. חוברת זו אינה חלק מן המפרט אולם הוראותיה מחייבות את הרוכש בכל הקשור לשימוש ותחזוקה, חתימת הרוכש על מפרט זה מהווה אישור לקבלת החוברת הנ"ל".
על משמעותה המשפטית של חתימה זו נאמר בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149, כהאי לישנא:
"כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתה (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אב, פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)".
משחתמו התובעים על המפרט הטכני ואף אישרו, כי קיבלו החוברת, קמה חזקה עובדתית כי ידעו את האמור בה ותוכנה. אם נמנעו מלקיים את הוראות התחזוקה שבחוברת - הרי אין להם להלין אלא על עצמם.
משפחות הראל וחג'ג', כפי שנוכח המומחה, צבעו את הקירות החיצוניים במסגרת תחזוקה עצמית ולא נמצאו בבתיהן חלקים שבורים. משפחת שפירא, לעומת זאת, לא קיימה את הוראות התחזוקה ולא צבעה את הבית ולו פעם אחת למן היום בו קיבלה אותו לחזקתה ועד למועד ביקור המומחה. לאור זאת, חייבת הנתבעת לשלם למשפחת שפירא בעבור הליקויים הקטנים שמצא המומחה בקירות החוץ, כאמור בחוות דעתו (עמ' 17-18), אך אינה חייבת בצביעת המבנה מחדש.
41. בתים מטיפוס "מבנה הולנדי" - בבתיהן של משפחות אברמוביץ וראובן מצא המומחה, כי התפרים בין לוחות הצמנט-בורד נפתחו וכן מצא המומחה מספר סדקים שלא באזור התפר. לטענת משפחת אברמוביץ, הקיר המערבי של הסלון זז הצידה. בחקירתו הנגדית, הסביר המומחה, כי בעל המקצוע אשר ביצע עבודות השיפוצים והריסת הקירות בביתה של משפחת אברמוביץ, היה בלתי מקצועי (עמ' 13), וזוהי הסיבה לתזוזת הקיר המערבי, כאמור.
בביתה של משפחת ראובן, מצא המומחה סדקים בהיקף החיבורים בין הפלטות וכן עמד על בעיה של חוסר מישוריות. המומחה דחה בחקירתו הנגדית את הטענה, כי הקיר "ברח" החוצה ותחת זאת הבהיר, כי נראה שזאת בעיה של ריצוף פנלים. המומחה הסביר כי יש שם פלטות גבס פנימיות, וייתכן שפלטת הגבס אינה מישורית. היות שהחיבור אינו מישורי, מקבלים מרווח בין הריצוף ואז נעשה הקיר קעור (עמ' 13-14 לפרוטוקול). המומחה קבע בחוות דעתו מהן העלויות בגין תיקונים הללו. הטענה שעורר ב"כ התובעים, כי קיימת בעיה של ביסוס, נעדרת תשתית בחומר הראיות המצוי לפניי, ולכן יש לדחותה. גם באשר לטענת ב"כ התובעים בנוגע לאופן חלוקת הסכום שקבע המומחה, אשר הוקדש ברובו לצביעה ואך חלקו הקטן יוחד לתיקון התפרים - הרי זו לא בוססה או נסתרה (ראו גם ת/2 תשובה 1.5).
ריצוף הבתים
הערה כללית
42. אינני מקבל את טענת ב"כ התובעים, כי צריך להחליף את כל הריצוף. מקום בו ניתן לפרק ריצוף בחדר האחד ולהחליף את האריחים שנשברו בחדרים האחרים, באלה שפורקו, אין מקום לחייב הנתבעת בתשלום נוסף. פתרון זה אפשרי כמובן, רק אם התאמת הצבעים בין האריחים בחדרים השונים הנה סבירה. הטעם לכך הוא כי "אין הניזוק צריך לקבל פיצויים מעבר לנזקו. הפיצוי צריך להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה" (ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, 477). יודגש, כי הניזוק זכאי לפיצוי, לא פחות מן המגיע לו לפי הכלל האמור, אך גם לא יותר מכך. לפיכך נראה, שמסקנת המומחה במקרים שבהם סבר שאין להחליף את כל הריצוף, ראויה הן מהבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית. ואכן, בע"א 9085/00 הנ"ל, במסגרתו דובר במרצפות פגומות בשיעור של 10%, אישר בית המשפט המחוזי את מסקנת המומחה, כי אין להחליף את כל הריצוף ובית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב במסקנה זו (שם, עמ' 471).
בנוסף אינני מקבל גם את טענתו של ב"כ התובעים, כי יש להחליף את כל השטיחים בבתים מן הטיפוס "מבנה אמריקאי", מאחר שכולם רקובים. הטענה האמורה, כי השטיחים כולם רקובים, לא הוכחה. אף לא תובע אחד צרף חשבונית או קבלה כדי להוכיח, כי השטיחים כולם הוחלפו על-ידי מרבית התובעים, כפי שנטען בסעיף 12.6 לתצהיר.
בתים מטיפוס מבנה "אמריקאי"
43. בית משפחת הראל - המומחה מצא בביתה של משפחת הראל חוסר מישוריות בריצוף במטבח וכן חוסר פילוס באמבטיה. לדעתו, יש לפרק הריצוף במתחמים אלה תוך שמירה על פילוס השטחים ומישוריותם. בחדרי השינה, הסלון והפרוזדור הודבקו שטיחים על גבי בטון מוחלק. בבדיקה שערך המומחה, מצא הלה חוסר מישוריות רב. לאור זאת קבע המומחה, כי יש להסיר השטיחים, להחליק פני הבטון ולהתקין שטיחים חדשים תחתיהם. בנוסף, בבדיקת החיפוי הקראמי, בקיר הדרומי של חדר השירותים, נמצאה סטייה באנכיות. סטייה זו - מקורה בחוסר מישוריות של לוח הגבס, הסוטה בשיעור של מעל ל- 1.5 ס"מ לכל גובה המחיצה. בעניין זה קבע המומחה, כי מאחר שלא ימצא חיפוי קראמי להשלמת קיר זה, בעל מרקם וגוון זהה לזה הקיים, יהיה צורך להסיר את כל החיפוי מקירות החדר ולבצעו מחדש, לאחר תיקון הקיר. בביצוע החיפוי האמור יתוקנו גם הליקויים שנמצאו בחיפויים בשאר קירות החדר.
44. בית משפחת חג'ג - המומחה מצא שקיעה ושיפוע של הריצוף במטבח. מאחר שמדובר בשטח קטן יחסית ומאחר שלא ניתן לבצע תיקון מקומי של הריצוף, יש לרצף את כל המטבח מחדש באופן מפולס ומישורי; גם בחדר האמבטיה נמצא, כי הריצוף חסר פילוס ומישוריות, ולכן יש לרצף אזור זה מחדש. שאר הליקויים שנמצאו במטבח ובחדר האמבטיה יתוקנו; בחדר השינה הצפון- מערבי נמצא גם כן שיפוע. המומחה קבע, כי יש להסיר השטיח, ליישר את רצפת החדר ולהדביק שטיח חדש מקיר לקיר.
45. בית משפחת שפירא - משטח הריצוף באמבטיה משופע וסוטה מן הפילוס וכן ישנה בעיה של חוסר מישוריות. לדעת המומחה, יש לרצף מחדש את חדר האמבטיה, תוך שמירה על פילוס; במטבח נמצא אריח שבור וכן ארבעה אריחים בהפרש מפלסים של 1 מ"מ, בינם לבין האריחים הסמוכים. אם גוון ומרקם האריחים בחדר האמבטיה מתאים לריצוף המטבח מבחינת המידה והגוון, יש לקחת חמישה אריחים, אשר יפורקו מחדר האמבטיה, ולהתקינם במטבח במקום האריחים ששקעו וכן במקום האריח השבור. אם הגוון והמרקם אינם מתאימים לאריחים במטבח, או שלא יהיו בנמצא אריחים להחלפה באותה מידה וגוון, יהא צורך לקחת אריחים מבתים אחרים, בהם בוצע כבר פירוק אריחים. סבורני, כי פתרון זה אינו ראוי. מאחר שהנתבעת לא חפצה בעבר לתקן הליקוי האמור, אין צריכה משפחת שפירא להזדקק לחסדיהן של משפחות אחרות. לכן, במקום הסכום שקבע המומחה, הוא 530₪, יבוא סך של 950₪ (הסכום נקבע תוך התייחסות לעלות ההחלפה המלאה של הריצוף באמבטיה אצל משפחת חג'ג').
באשר למישוריות השטיח - בסלון יש שקע של כ-1 ס"מ לאורך 1.40 מטר וכן שקע נוסף של כ-0.9 ס"מ לאורך 1.10 מטר. במסדרון קיים שיפוע וכן קיימת גבעה מקומית, הגורמת לחוסר מישוריות נוסף. מאחר שהשטיח במסדרון ובסלון הנו מאותו גוון יש להחליפו לאחר תיקון התשתית גם בסלון, ולבסוף, יש להתקין פס הפרדה שיגן על קצה הריצוף.
בתים מטיפוס "מבנה הולנדי"
46. בית משפחת אברמוביץ - בחדר השינה של ההורים, נמצאה שקיעה של הריצוף במרכז החדר, ולכן יש לרצף החדר מחדש באריחים, הדומים ככל הניתן לאריחי הריצוף הקראמי בבית; במטבח נמצאו שלושה אריחים פגומים שיש להחליפם; בחדר האמבטיה נמצא אריח אחד פגום; בבית נמצאו עוד חמישה עשר אריחים פגומים. האריחים שיוצאו מחדר השינה של ההורים ישמשו כמלאי אריחים להחלפת אלה הפגומים בבית.
47. בית משפחת ראובן - המומחה לא מצא כי יש בעיה במישוריות המשטח המרוצף. נמצאו חמישה אריחים, אשר בינם לבין האריחים הסמוכים הפרש המפלסים הוא מעל 1.5 מ"מ; במטבח נמצא אריח אחד, אשר הפרש המפלסים בינו לבין האריח הצמוד לו הוא 1.2 מ"מ; בחדר שינה צפוני נמצא אריח אחד שקוע; מאחר שאין ברשות הצדדים אריחים זהים להחלפה, יש לפרק לגמרי חדר שינה אחד מאריחיו, והאריחים שיפורקו יהוו מלאי להחלפת הריצוף אשר שקע. את חדר השינה המפורק, ירצפו מחדש (ראו גם דבר המומחה בעמ' 16-17 לחקירתו הראשית).
48. בית משפחת יהודה - בבדיקת מישוריות הרצפה, נמצא חוסר מישוריות בכניסה למטבח מכיוון הסלון, בשיעור של 1.8 ס"מ, במדידה בסרגל באורך של שני מטרים. כמו כן, נמצא שיפוע בריצוף, בשיעור של 0.5% באזור הסלון. חוסר המישוריות והשיפוע האמור סוטים מן המותר במפמ"כ 353, ששימש בזמנו אמת מידה לביצוע הריצוף הקראמי. יש לפרק את כלל האריחים בסלון, במטבח ובמסדרון ולהניח אריחים חדשים בעלי מרקם וגוון דומים. בבית נמצאו ששה אריחים שבורים. יש לשמור על חלק מן האריחים כמלאי להחלפת האריחים הפגומים ביתר החדרים.
הגגות
49. בטרם אדרש ספציפית לטענות הצדדים באשר לליקויים בגגות הבתים, אדון תחילה בנושא מינויו של המומחה הנוסף, מר צבי איכבאום (להלן - איכבאום). במה דברים אמורים? המומחה ביקש לבחון, האם מסקנותיו באשר לבניה בעץ, וליתר דיוק: לאגדי העץ בתקרות הבתים מטיפוס "מבנה הולנדי", הנן נכונות, וזאת לאחר שמשפחת אברמוביץ לא חדלה להתלונן על בעיות בגג ביתה, כפי שיובהר בהמשך. בחוות דעתו, המתייחסת לבית משפחת אברמוביץ, כתב המומחה כי "מכיוון שמדובר בנושא בטיחותי ממדרגה ראשונה ונושא תכנון קונסטרוקטיבי של גגות העשויים מאגדי עץ הוא נושא במומחיות שכן קונסטרוקטורים מעטים בלבד יודעים לתכנן נכון גגות שכאלו, אזי בקשתי שנושא פרטי הגג ייבדק על ידי מומחה לגגות עץ ולאגדי עץ אשר משמש גם כמומחה מטעם מכון התקנים הישראלי לנושא זה". המומחה, אשר הגדיר את איכבאום כ"אורים ותומים בנושא של אגדי עץ" הבהיר, כי בחר בו דווקא, לאור ניסיונו המיוחד בתחום וכאמור, בשל היותו יועץ לוועדות התקנים (עמ' 14 לחקירתו; על היחס בין מומחה כללי למומחה ספציפי ראו ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203, 210).
בסיכומיו, מלין ב"כ התובעים על מינויו של איכבאום על ידי המומחה. חוששני, כי ב"כ התובעים החמיץ את השעה ודין טענה זו, אשר הועלתה לראשונה רק בסיכומים - להידחות. ב"כ התובעים לא הגיש, למן מינויו של איכבאום, כל בקשה לפסילת חוות דעתו ואף חקר את המומחה, הן בנוגע למניעיו למינויו של איכבאום (עמ' 14 לחקירתו של המומחה) והן על תוכן חוות דעתו של איכבאום (עמ' 15). גם לאחר מכן לא העלה ב"כ התובעים כל התנגדות למינוי זה ולא ניסה לקעקע מניעיו של המומחה למנות את איכבאום, כמומחה לעניין אגדי העץ בבתים מטיפוס "מבנה הולנדי"; חוות דעתו של איכבאום צורפה לחוות דעתו של המומחה המתיחסת למשפחת אברמוביץ, באין פוצה פה ומצפצף; אף לאחר שצורפה חוות דעתו של איכבאום, לא ביקש ב"כ התובעים לחקרו על חוות דעתו. מכך יש ללמוד, כי אין חולק על תוכן חוות דעתו של איכבאום - מה עוד שאין כל ראייה נוגדת לדבריו. מי ששומר הדברים בלבו, אינו יכול להלין כעבור זמן על מינוי מומחה נוסף. הדבר דומה להרחבת חזית או לשינוי חזית. מי שאינו מתנגד לשינוי חזית בו במועד, אין לו להלין - אלא על עצמו (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(2) 1, 26; ע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום, פ"ד נג(5) 529, 535-536).
50. בית משפחת אברמוביץ - בחדר השינה של ההורים נמצאה שקיעה בתקרה. איכבאום, אשר בדק את ביתה של משפחת אברמוביץ, לא מצא בשום מקום שקיעה המתקרבת לשקיעת התוכן המותרת, היא 4.25 ס"מ. נמצאה שקיעה במחבר, אשר חיבורו לתקרה השתחרר. בחישוב סטטי, שערך איכבאום, נמצא, כי האלמנטים בתקרה מתאימים לתפקידם. לאור זאת, נקבע כי השקיעה בתקרה נגרמה כתוצאה משחרור מחברי הפלטות של התקרה ולא מבעיה באגדי הגג (עמ' 3 לחוות דעתו). לפיכך, קבע איכבאום כי יש לחזק את מחברי הפלטות של התקרה ולהוסיף חיבורים לאגדים במידת הצורך. בעיה זהה לזו שנתגלתה בבית משפחת אברמוביץ, נמצאה גם בבית משפחת ראובן, שם השקיעה היא 3 ס"מ והסיבה לה הנה חיבורן הרופף של פלטות התקרה לאגדים. כך המצב גם בבית משפחת יהודה, שם השקיעה היא בין 2-3 ס"מ. גם במקרה זה, קבע איכבאום, אשר בדק את הבית, כי שקיעת האגדים אינה מתקרבת לשקיעת התוכן המותרת, 4.25 ס"מ. השקיעה, במקרה זה, נבעה משחרור מחברי הפלטות של התקרה ולא מאגדי הגג. כאמור, איכבאום לא נחקר על חוות דעתו. נראה לי, שלאור מומחיותו וניסיונו בבניה מעץ ובשל העובדה שלא נחקר נגדית, יש לקבל את ממצאיו בנקודה זו ולדחות את טענות ב"כ התובעים לגבי חוסר באגדים. לכך תצורף העובדה, כי מכון התקנים בדק אף הוא את הבתים בשטח, ואין כל ראיה כי ממצאיו שלו שונים (עמ' 15).
התובעים טוענים, כי בבתים מסוג "מבנה אמריקאי" עשויים הגגות משינגל (מעין יריעות אספלט), שהוא חומר קל מאד, ולכן עפו חלק מן היריעות, המודבקות לקונסטרוקציה, עקב הרוחות החזקות באזור (סעיף 12(7) לתצהירם).
בבית משפחת הראל לא נמצאו ליקויים בתקרה, אשר עלולים לגרום לקריסתה. בבית משפחת חג'ג' לא ניתן היה לבחון את הטענה כי התקרה גלית מאחר שהמשפחה דאגה לצביעת כל קירות הפנים. בבית משפחת שפירא נמצאה חוסר מישוריות במספר תקרות ועוד נתגלה כי שתי חתיכות של רעפי שינגלס עפו.
עינינו הרואות, כי אף תובע בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" לא טען, כי יריעות גגו עפו. בנסיבות אלה יש לדחות את טענת התובעים בנדון.
אמבטיות
51. בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" - האמבטיה בבית משפחת הראל הנה בגובה של 37 ס"מ; גובה האמבטיה בבית משפחת חג'ג' הוא 30 ס"מ; גובה האמבטיה בבית משפחת שפירא הוא 37 ס"מ.
בתים מטיפוס "מבנה הולנדי" - בבתים של משפחות אברמוביץ, ראובן ויהודה גובה האמבטיות הוא 58 ס"מ ולכן עומד בדרישות, כאמור להלן.
לטענת המומחה, גובה כלל האמבטיות עומד בדרישות מכון התקנים מפמ"כ 422, הקובע בסעיף 404.2, כי פני האמבטיות צריכים להיות בגובה 45-60 ס"מ מעל הרצפה. לחילופין נקבע במפמ"כ 422, כי מותר להתקין את מתקני התברואה באופן שיתאימו לתקנים הלאומיים החלים על מבנה זה. גובה האמבטיה בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" תואם את התקן האמריקאי ANSI A 112.19.4 M STANDARDS. לדעתי, טעה המומחה בעניין זה. במפמ"כ 422 עמ' 2, ה"ש 1, נאמר "בהעדר תקנים ישראליים לרכיבים או לחומרים של הבתים אפשר לבדוק את התאמתם לתקנים לאומיים", היינו: כל עוד קובע מפמ"כ 422, הוא התקן הישראלי, כי גובה האמבטיות יהיה בין 45 ס"מ ל-60 ס"מ מפני הרצפה הגמורה, אין להידרש לתקן לאומי. גם עיון בפרק 4 במפמ"כ 422 אינו מלמד על תחולתם של תקנים אחרים, זולת אלה שנזכרים ברישא של הפרק. הנתבעת טוענת, כי חל תקן 1205, לפיו גובה האמבטיה צריך להיות עד לגובה 60 ס"מ. תקן כזה לא הומצא לי ולכאורה נוגד הדבר את לשונו המפורשת של סעיף 404.2 למפמ"כ 422. הנתבעת חדלה בעניין זה, כפי שהראיתי, שכן מפמ"כ 422 אינו מפנה לתקנים לאומיים אחרים כאשר חלים תקנים רשמיים. המומחה אמד את פירוק האמבטיות והרכבתן מחדש בסך של 129₪. סכום זה יש להוסיף לפיצויים המגיעים לתובעים בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי".
המומחה לא התייחס בחוות דעתו לטענת חוסר דיפון באמבטיות. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית (עמ' 17-18), הבהיר המומחה כי בדק את הנושא פעמיים. בתשובתו לשאלות הבהרה קבע, כי תחתיות האמבטיות מדופנות. המומחה הסיק מכך, כי תחתית האמבטיה תמוכה, היינו: האמבטיה מבוטנת כנדרש. המסקנה מכך, כי אין צורך לדפן את דפנות האמבטיה וגם הוראות מכון התקנים, נכון לאותו מועד, לא דרשו זאת.
דפיקות בצנרת
52. הטענה היא, כי בעת פתיחת הברזים נשמעות דפיקות. המומחה לא קיבל הטענה שהסיבה לרעש היא חוסר קיבוע של הצינורות. לדעתו, מפחית לחץ יפתור את הבעיה. משפחת אברמוביץ התקינה מפחית לחץ והבעיה נפתרה. בתשובה לשאלות הבהרה העיד המומחה כי מר אברמוביץ אמר לו שהתקנת מפחית לחץ פתרה הבעיה של רעשים בצנרת. גם בחקירתו הנגדית (עמ' 18) חזר המומחה על עמדה זו והוסיף, כי כאשר טען מר ראובן בפניו כי הסיבה לרעש הנה חוסר קיבוע של הצנרת, ביקש המומחה לבדוק טענה זו על-ידי פתיחת הקיר, אך מר ראובן סרב לפתיחת הקיר. בנסיבות אלה, סברת המומחה לא נסתרה ולכן יש לקבל את הפתרון שהציע.
דלתות פנים קצרות מדי באשר למרווח בין החלק התחתון של הדלתות לפני הריצוף
53. בית משפחת הראל - דלת חדר השינה של ההורים - 20 מ"מ; דלת חדר השינה של הילדים - 15 מ"מ; דלת חדר האמבטיה - 18 מ"מ; דלת חדר השירותים - 15 מ"מ; דלת היציאה למרפסת שירות - 12 מ"מ; בית משפחת חג'ג' - דלת חדר שינה צפון- מערבי - 2.5 ס"מ; דלת חדר שינה צפון-מזרחי - 2.6 ס"מ; דלת חדר האמבטיה - 2 ס"מ; דלת חדר השירותים - 1.6 ס"מ; בית משפחת שפירא - המרווח הוא כ-2.5 ס"מ; בית משפחת אברמוביץ - מרווח כ-2 ס"מ. בית משפחת יהודה - דלת חדר שינה מזרחי - 1.5 ס"מ; דלת חדר שינה מערבי - 2 ס"מ; דלת חדר שירותים - 1.8 ס"מ; דלת חדר אמבטיה - 1.5 ס"מ; דלת בין אמבטיה לחדר שירות - 1.5 ס"מ.
54. לטענת המומחה, קובע סעיף 305.2.1.2 למפמ"כ 422, כי מכלולי דלתות עץ סובבות יעמדו בדרישות התקן הישראלי ת"י 23.6, למעט דרישות התפעול המכאני. ת"י 23.6, אשר פורסם בחודש דצמבר 1990, לא דרש, כי המרווח בין תחתית הדלת לפני הריצוף יהיה עד 4 מ"מ. הדרישה האמורה, כפי שמציין המומחה, להגבלת המרווח שבין תחתית הדלת לפני הריצוף פורסמה בת"י 23.6, רק בחודש מאי 1992, לאחר שכבר החלו לבדוק את תיק המבנה במכון התקנים ולאחר שנתקבל היתר לבניית מבנים אלה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה-אלונה. אשר על כן לא חל התיקון של ת"י 23, היינו: הדרישה למרווח מינימאלי של 4 מ"מ בין הריצוף לתחתית הדלת, על בתי התובעים בענייננו. ויותר, מבהיר המומחה, כי צו התקנים קובע פטור מדרישות ת"י 23. למעלה מן הצורך יש להוסיף, כי כיום ת"י 23.6 מאפשר, כי המרווח בין תחתית הדלת ועד לפני הריצוף יהיה עד 3 ס"מ על מנת לאפשר מעבר אוויר חוזר של מיזוג אוויר.
55. אדון בטענות המומחה על פי הדרך בה בחר לילך הוא. תחילה אבחן, האם חל ת"י 23 המקורי או שמא חל ת"י 23 המתוקן. אחרי כן, אבדוק האם יש ככלל, מקום לתחולת ת"י 23 על הבתים מבניה קלה, בענייננו.
56. תחולת ת"י 23 המקורי או המתוקן - מדברי המומחה עולה, כי על בתיהם של התובעים לא חלה הדרישה למרווח מקסימאלי של 4 מ"מ בין תחתית הדלתות לבין פני הריצוף, שכן התיקון האמור נערך אחרי שנתקבל היתר לבניית הבתים האמורים.
בניית הבתים הושלמה בין החודשים ספטמבר 1992 למרץ 1993, ומכירתם לתובעים הייתה בין השנים 1994-1995, היינו: בעת השלמת בנייתם של הבתים האמורים היה בתוקף ת"י 23.6 המתוקן (כבר מאז חודש מאי 1992) אשר קבע מרווח מינימאלי של עד 4 מ"מ. בנסיבות אלו, נכון למועד השלמת הבתים, לא תאמו הדלתות הפנימיות את הוראות התקן המתוקן. אינני יודע מה המועד בו ניתן ההיתר, אותו הזכיר המומחה, ומה קבע ת"י 23 המקורי בעת מתן ההיתר, בטרם תוקן בחודש מאי 1992. המועד המדויק מצוי בידיעת הנתבעת, והיה עליה להציגו בבית המשפט כאשר טענה לתחולת התקן המקורי. הדבר לא נעשה, ולכן יעמוד לה הדבר לרועץ.
בנוסף, ואף חשוב מכך, יש להדגיש כי חיובי הצדדים מתגבשים במועד כריתת החוזה, ולא במועד השלמתו, ובענייננו - מועד מסירת הבתים. כאשר מדובר בהתחייבות למסור דירה העומדת בדרישות התקנים, החובה לבנות בהתאם לתקנים אלה אינה תלויה במועד הוצאת היתר הבניה, אלא היא מתגבשת במועד החתימה על החוזה, ולעתים אף במהלך הבנייה, זולת אם קיימת הוראה מפורשת הנוגעת למועד קבלת היתר הבניה. גישה זו עומדת בניגוד לפרקטיקה המנהלית והחקיקתית, ממנה ניתן ללמוד כי די בכך שהבניה תואמת את התקנים והתקנות, אשר היו קיימים במועד הרישוי, בניגוד לפרקטיקה המנהלית והחקיקתית ממנה ניתן ללמוד כי די בכך שהבניה תואמת את התקנים והתקנות, אשר היו קיימים במועד הרישוי.
נראית לי דעתו של א' זמיר, כי המועד הקובע לעניין תחולת התקנים והתקנות, אשר יחולו על הבניה, הוא מועד כריתת החוזה או לחילופין מועד הבניה - כאשר הדבר תלוי בנסיבות (א' זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (התשמ"ז-1987) בעמ' 347-356; השוו ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 792). מובן כי המוכר אינו חייב ואף אינו יכול למלא אחר דרישות תקנים שאינם קיימים בעת הבניה, אך עליו לעמוד באופן סביר באלה אשר בתוקף במהלך הבנייה, עד למועד השלמתה. במקרה שלנו, ברור כי הן במועד הבנייה והן במועד כריתת החוזה חל ת"י 23.6 המתוקן, הדורש שהמרווח לא יעלה על 4 מ"מ, ולכן לעניין זה הדין הוא עם התובעים ולא עם המומחה.
בהביעי עמדה זו, איני מתיימר לקבוע כי כל אימת שחל שינוי כלשהו בתקנות ובתקנים החלים לעניין בנייה, שומה על המוכר או על הקבלן מטעמו לשנות תוכניות הבניה ולהתאימן תדירות לתקנים המתחדשים. אין לפגוע במהלך עבודתו של הקבלן תוך חיובו להתאים את תוכניות הבניה, חדשות לבקרים, לכל שינוי, ולו המזערי ביותר בתקני הבניה. כך למשל, אין לצפות מן הקבלן להרוס בניין שזה מכבר עומד על יסודותיו, אך בשל שינוי בתקן הקיים. הדרישה מן הקבלן להתאים עצמו לשינויים המתחוללים בתקנים ובתקנות בתחום הבניה, צריכה להיות מידתית וסבירה. נדמה שלזאת התכוונו התובעים, כאשר טענו כי דלתות בתיהם צריכות היו מלכתחילה להיות ארוכות יותר. ברי לכל, כי שלב הצבת הדלתות בפתחיהם השונים של בתי המגורים, הינו בין שלביה הסופיים של הבנייה, אם לא האחרון שבהם. אי לכך, לא היה בהתאמת גודלן של הדלתות לתקני הבניה החדשים, כדרישתם של התובעים, כדי להטיל על הקבלן נטל אשר לא יכול היה לעמוד בו. דרישה סבירה והגיונית היא, אשר היה על הנתבעת בענייננו להחיל על בתיהם של התובעים.
57. תחולת ת"י 23 על בתים מבניה קלה - לא נעלם מעיניי, כי סעיף 1 לצו התקנים מתייחס לבתים מבניה קלה - "כמשמעותם במפרט מכון התקנים מס' 422 מפברואר 1991". עיון בהקדמה למפמ"כ 422 מראה, כי זה מחיל את ת"י 23 בקובעו "בתי הקבע יעמדו בכל דרישות החוקים והתקנים הישראליים" (ובסעיף 102 שבו אף מוחל ת"י 23.6 על בתים מבניה קלה, מפורשות). מכאן ניתן היה לטעות ולחשוב כי ישנה סתירה בין מפמ"כ 422 האמור לבין צו התקנים, הקובע כי ת"י 23 לא יחול על בתים מבניה קלה, שנתקיימו בהם תנאי סעיף 2 לאותו הצו, ולבין צו התקנים (בתים מבניה קלה - פטור ממילוי אחר דרישות תקנים רשמיים) (תיקון), התשנ"ב-1992, אשר האריך את תוקף הפטור האמור עד ליום 31.3.93. איני סבור כי חלה סתירה בין ההוראות האמורות שכן סעיף 1 לצו התקנים המגדיר "בתים מבניה קלה" אך מפנה להגדרה המופיעה במפמ"כ 422, ולא לתוכן האמור בו. מן האמור לעיל, אין אלא להסיק כי ת"י 23, ובפרט הוראת ת"י 23.6, אינו חל על הבתים בענייננו, אך אין במסקנתי זו כדי לדחות טענותיהם של התובעים ולקבל עמדתה של הנתבעת.
58. ראשית, על הנתבעת הוטלה החובה, להביא לתשומת ליבם של התובעים, בלשון ברורה, אילו תקנים אינם חלים על הבניה ומהו תוכנם ומשמעותם. המדובר הוא בבנייה יוצאת דופן, שאינה נפוצה בארץ ולא הייתה נפוצה, נכון לתקופה המדוברת או להיום. מחובתה של הנתבעת היה לסבר אוזני התובעים ועיניהם "ברחל בתך הקטנה", בין בחוברת ההדרכה ובין במסגרת המפרט, ולהודיעם במה שונה הבנייה הקלה מן הבנייה הרגילה. בנסיבות אלה, לא היה גילוי נאות מצד הנתבעת ומשכך, אין היא יכולה להסתמך על טענתה, כי ת"י 23 המעודכן אינו חל. סעיף 11(3) לחוק המכר, תשכ"ח-1968, שעניינו "אי התאמה" קובע, כי "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם". סבורני, כי במקרה זה אין המדובר באי התאמה זניחה. כל הקונה בית או דירה זכאי למעט פרטיות ואין הוא חייב להשלים עם סיורים מודרכים של חרקים למיניהם, המתקיימים בביתו או בדירתו, אך בשל אורך הדלתות. איל זמיר (בספרו חוק המכר, תשכ"ח-1968 (תשמ"ז-1987), בעמ' 257) מתייחס למצב של אי התאמה בהציגו כדוגמא מכונית, אשר כל מערכותיה מתפקדות כראוי, אך אם ישנן שריטות על גבה, אזי תלקה זו באי התאמה (עוד ראו א' זמיר עקרון ההתאמה בקיום חוזים (תש"ן-1990) בעמ' 211, 225-231, 249-250). כאשר חפץ מוכר לשלול תחולתו של תקן מסוים, אפילו מופיע הדבר בדבר חקיקה (ובענייננו - צו התקנים כמפורט דלעיל), מחובתו להבליט עניין זה על מנת שהקונה ידע, כי תקן פלוני או תקנה אלמונית אינם חלים על הדירה שקנה. הוא הדין אם נבנה בית כלשהו בניגוד לתקנים - אזי מחובתו של המוכר להפנות תשומת ליבו של הקונה לכך שהדירה נבנתה בניגוד לאותם התקנים ולמשמעות הדבר (ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פ"ד נו(5) 198, 215-217; א' זמיר חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) בעמ' 317-323). בע"א 101/88 אנדס - תכנון הנדסה ובניה בע"מ נ' אילוז, פ"ד מד(2) 582, 585-586, מסתמך בית המשפט על דברים שנאמרו בע"א 213/80 שמעונוף נ' ברוכים, פ"ד לז(3) 808, 813, כדלהלן:
"מטרתו של חוק המכר (דירות) היא להביא לידיעת הקונה, בצורה ברורה ומובנת - וללא הסתתרות וערפול מאחורי אמירות כלליות וגורפות ומבלי להבליע גופי דברים, שלהם משמעות כספית חשובה, בתוך ריבוי דברים טפלים ובלתי חשובים - מה הן כוונותיו האמיתיות של המוכר, ומה הן הזכויות אשר הוא, הקונה, רוכש הימנו (ראה ע"א 118/78 גוב ארי חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' כהן פ"ד לג(1) 805, 812). כדי להבטיח שאכן הובאו הדברים לידיעת הקונה והובנו על-ידיו, חובה היא על המוכר לצרף לחוזה מיפרט, ובו תיאור הדירה וכל הכלול בה(כאמור בטופס שבתוספת לצו מכר דירות (טופס של מפרט)), ואם מבקש המוכר לשנות מן התקנון המצוי בקשר לזכויות שבבית המשותף, חייב שינוי זה להופיע במפורש במיפרט הנ"ל או במסמך המצורף לחוזה ובו פרטים בקשר לשינוי זה. ייחוד והבלטה אלה מטרתם להסב את שימת לבו של הקונה לשינויים אלה. הצורך בהגנה מיוחדת זו על קונה הדירה נובע ממעמדוהנחות של הקונה מבחינת כוח המיקוח, יכולת התמרון וניסוח החוזה לעומת הקבלן בונה הדירה, וזאת כאשר מדובר במצרך חיוני ביותר, הן לפרט והן מבחינת האינטרס הציבורי והחברתי, ובסכומי כסף ניכרים וגדולים (וראה: ע"א 148/77 רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ"ד לג(1) 617, 625, 637)" (ראו גם ע"א 750/88 אברהם רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' אגמי, פ"ד מד(4) 861, 865).
לסיכום נקודה זו יובהר, כי גם בעמידתה של הנתבעת בדרישות התקנים והתקנות החקוקים למיניהם אין כדי לפטור אותה מאחריות בשל אי התאמת הדירה או חלקים ממנה למפרט, לתוכניות שצורפו למפרט, לשימוש רגיל ואיכות בינונית (לרבות מבחינת היציבות, העמידות והבטיחות של המתקנים השונים והיעדר מפגעים אסתטיים ואקוסטיים) ולתיאור הדירה בחוזה (לרבות מצגים הנחשבים כחלק מהחוזה). כיוצא בזה, התאמת הדירה לתיאור שבמפרט ובתוכניות שצורפו לו איננה פוטרת מאחריות לאי התאמה ביחס לתקנות התכנון והבניה, ככל שהדבר נוגע לתיאור החוזי של הדירה או של הפרויקט בו היא כלולה, או ביחס לסטנדרטים המקובלים או המוסכמים של נוחיות, אסתטיקה ושימושיות (א' זמיר חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) בעמ' 269-271).
שנית, ניתן לעגן מסקנתי האמורה על דרך הפניה לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע, כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". הסעיף האמור עוסק בהשלמת פרטים מקום שלא נקבעו מפורשות בחוזה או על פיו (דנ"א 1792/00 מדינת ישראל נ' שדמון, פ"ד נו(5) 643, 668; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה-1995) בעמ' 316 - 322). בענייננו, אין המדובר בלאקונה אלא בחסר, הטעון השלמה נורמטיבית. גם אם שולל צו התקנים תחולתו של ת"י 23, לא יכול המוכר, בהתבסס על הצו האמור, לעשות ככל הישר בעיניו. כך למשל, לא יכול קבלן למכור דירה עם דלתות, אשר הרווח בינן לבין הרצפה הנו כחצי מטר. דוגמא זו מגיעה אמנם לכדי אבסורד והשכל הישר לבדו יתקומם נגדה, אף ללא כל עיגון בנורמה משפטית קיימת. היכן עובר קו הגבול? נראה לי, שמקובל לקבוע בחוזי מכר דירות, בין במפורש ובין במשתמע, כי המרווח בין הרצפה לסף התחתון של הדלתות יהא קטן ככל האפשר. לא כך נהגה הנתבעת. המרווחים בין הדלתות, כפי שראינו, חורגים מן המקובל. לקיומו של תקן או להיעדרו אין כל נפקות כאשר המרווח האמור אינו סביר. ויותר, המסקנה אליה הגעתי תואמת את החובה לפרש חוזים על פי עקרון תום הלב (שלו, שם, בעמ' 315-316; רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2 213, 232).
על יסוד האמור לעיל, יש להוסיף, לאור דברי המומחה (בעמ' 19), 350₪ לא כולל מע"מ, בעבור החלפת כנפיים לכלל הדלתות בכל בית נתון.
ארונות מטבח רקובים
59. בביקורו בבית משפחת הראל, מצא המומחה, כי הפלטה התחתונה בארון המטבח רקובה. לדעתו, הסיבה לכך נעוצה בנזילת מים מן המרווחים שבין משטח העץ וחיפוי הקיר, אשר הוחלף על ידי הדייר ונראה שזאת הסיבה לכך שלא נמצאו סימני נזילה. מחד טוען המומחה כי משפחת הראל יכלה לחדש את הבידוד בעצמה, אך נמנעה מעשות כן, וכי בעת שביקר המומחה מטעם התובעים בבית, פקעה תקופת הבדק של שנה, כבר שלושה חודשים קודם לכן. למרות זאת, לא נמנע המומחה מלפסוק למשפחת הראל פיצוי חלקי. המומחה קבע כי על הנתבעת לשאת בעלות של 100₪ בגין ביצוע חידוש האיטום, וכי על משפחת הראל לשאת בעלות של 350₪ בעבור החלפת העץ (עמ' 27 לחקירתו הנגדית), שכן עלות הנזק אשר נגרם כתוצאה מאי הפסקת הנזילה חלה על משפחת הראל, אשר לא דאגה להקטין הנזק מבעוד מועד. המדובר הוא בהוצאה פעוטה שיכולה הייתה למנוע את הנזק. גם אצל משפחת ראובן נמצאה נזילה בין משטח הארון לקיר. לדברי המומחה יש לבצע איטום בין כיור- ברז, משטח למניעת מעבר מים וכן להחליף את תחתית הארון. יש לשלם למשפחת ראובן את הסכום שפסק המומחה - 350 ₪.
ניקוז גגות מזחילות ומרזבים
60. משפחות חג'ג' ושפירא - המומחה הסתמך על תקנה 7.5.4.2 מתוך ההוראות למתקני תברואה, תש"ל-1970 (הל"ת), אשר תוקנו בשנת 1999, הקובעת, כי ניתן לנקז גג משופע או קטע של גג משופע על ידי שפיכה חופשית, ובלבד שהשטח המוטל המרבי של הגג לא יהיה גדול מ-40 מ"ר. המומחה קבע, כי היות שהמזחילות במבנה זה הותקנו על הגגות באופן שמונעות הן תנאים בלתי תברואתיים לדיירי הבניין, כנדרש בתקנות הל"ת, ומאחר ששטח הגג, המתנקז לכיוון אחד, קטן מ- 40 מ"ר, אין כל צורך להשלים התקנת המזחילות בכל היקף הגג, שכן המזחילות הקיימות הן על-פי האמור בתקנות. טעה המומחה בקביעתו האמורה, בהסתמכו על תקנה 7.5.4.2 האמורה, שכן התיקון האמור משנת 1999, אינו חל בענייננו, כפי שהודה מאוחר יותר גם המומחה, מאחר שהתובעים קיבלו הבתים בטרם נכנסה תקנה זו לתוקף (ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 792). לאור האמור, יש צורך בהתקנת מזחילות בבתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" ובהתאם לתשובת ההבהרה של המומחה (לשאלה 1.3), יש לחייב הנתבעת בסך 1,450₪ למשפחות חג'ג' וכן למשפחת שפירא אשר בביתה אותרה בעיה דומה.
משפחת הראל - משפחת הראל הסירה את כל המזחלות אשר על גג ביתה, מ"סיבה כלשהי", כפי שציין המהנדס יצחק חייט, אשר ביקר בבית עוד בטרם ביקר בו המומחה. לפיכך קבע המומחה, כי אין כל טעם לדרוש השלמת המזחילות בגג זה.
החלפת החלונות
61. יש לקבל המלצת המומחה ולהחליף את כל החלונות לחלונות אנכיים, בהם ניתן יהא להזיז גם את האגף העליון ולנקות את תריס הגלילה.
צביעה כללית
62. הנתבעת חבה בצביעה כללית בבתים בהם היו ליקויים, אשר הצריכו לאחר תיקונם צביעה כללית. חובה זו חלה על הנתבעת בבית משפחת הראל; בבית משפחת חג'ג' אשר ערכה שיפוצים נרחבים בעצמה, ובבית משפחת אברמוביץ. על הנתבעת לשלם לכל אחד מן התובעים האמורים סך של 3,500₪.
תשלום מע"מ, הצמדה, ריבית ותוספת ניהול
63. יש לחייב הנתבעת בתשלום תוספת של 50% לסכום הפיצוי בגין תיקון הליקויים, כפי שקבע המומחה (ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 462, 479). כמו כן יש לחייב הנתבעת בתשלום ריבית והצמדה מיום מתן חוות דעתו של המומחה, שכן הערכת הפיצוי של המומחה נכונה ליום נתינתה, וראויה הייתה אילו באותו היום היו מקבלים התובעים את הפיצוי בעין ומתקנים בתיהם. מאחר שלא זה המצב, הרי למן המועד, בו נתן המומחה חוות דעתו, יש לפסוק הצמדה וריבית שכן בדרך זו מובטח הפיצוי בערכו הריאלי (ע"א 2196/93 מכבסת שלג החרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 744, 747). פסיקת הריבית ניתנת בגין עיכוב התשלום והשימוש בכספים על ידי החייב ואילו ההצמדה נועדה לשמור על ערכו הריאלי של הכסף. (ד' קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך (תשנ"ו-1996) בעמ' 3, 335). בניגוד לעובדות, אשר נתבררו בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ, תק-על 2004(1), 296, לפיהן נקבע, כי איש מן התובעים לא הוציא כספים לתיקון הליקויים ולכן לא נגרם לו חיסרון כיס, הרי בענייננו, הוציאו התובעים כספים לשם תיקון הליקויים, אך לא הביאו ראיות לשיעור הוצאותיהם האמורות. אין בכך כדי לשלול מן התובעים בענייננו פיצוי כנגד חיסרון כיסם, ויותר, זכאים הם אף לתוספת מע"מ על הסכום שנפסק (ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה, פ"ד נח(3) 673, 680).
איחור במסירה
64. התובעים העלימו בתצהירם את העובדה, כי חלק נכבד מהם קיבל את הפיצוי המוסכם. לא רק שחלק מן התובעים קיבל את הפיצוי המוסכם, אלא הם אף הפצירו בנתבעת לפצותם בכסף (ת/24/8, ת/26/8, ת/1/24, ת/11/24 ונ/60).
כאשר נקבע בחוזה פיצוי מוסכם, זכאי הנפגע לפיצוי זה ללא הוכחת נזק. התובע אינו חייב להוכיח שנגרם לו נזק וכן אינו חייב להוכיח שיעור הנזק. די שיוכיח כי החוזה הופר (ע"א 162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים (1990) בע"מ, פ"ד נח(4) 193, 202). לחילופין, רשאי הנפגע לוותר על זכותו לקבל פיצוי מוסכם ולתבוע את נזקו הממשי. לא הועלתה כל טענה בתצהירם של התובעים, כי מי מהם חתם על הסכמתו לקבל את הפיצוי האמור, בנסיבות בהן חל פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעניינו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו" (ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, תק-על 2004(2) 403). במילים אחרות, התובעים, אשר קיבלו פיצוי מוסכם, בחרו לקבלו מבלי להוכיח נזקם. לאור זאת יש לדחות תביעתם של כל אותם אלה, אשר חתמו על הסכמתם לקבל את הפיצוי המוסכם בשל איחור במסירה, ובחרו שלא לתבוע את נזקם הממשי (ע"א 7903/01 א.ש.צ.נ. צוות נכסים ויזמות בע"מ נ' שמעון זילברברג בע"מ, תק-על 2003(2) 1403; ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, 122 - 123; ע"א 758/87 קאופמן נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מד(2) 60, 65). בסעיף 14 לתצהירם, טענו התובעים כי רבים מהם "אינם זוכרים ולא הצליחו לברר בכמה זמן קיבלו את ביתם באיחור ולכן לא צוינו חודשי האיחור לגביהם ברשימה". ניתן ללמוד מאמירה זו כי חלק ניכר מן התובעים אינו יודע מתי אמור היה לקבל את החזקה בבתים ומתי בפועל קיבל אותם. בנוסף, אין כל ראייה, כי גם לאחר שקיבלו התובעים את החזקה בבתים, לא יכלו לדור בהם מאחר שלא היה חיבור לרשת החשמל. לא רק שאין ראייה על משך הפיגור במסירת החזקה לחלק מן התובעים, אלא גם אין ראייה מה שיעור הנזק המיוחד שנגרם להם, הווה אומר, כמה נאלצו לשלם עבור שכירת דירות עד לתקופה בה צריכים היו לקבל את החזקה בבתים. בנסיבות אלה התביעה לפיצוי בגין איחור במסירה נדחית לגבי אלה שקיבלו את הפיצוי המוסכם ואילו התביעה לפיצוי מיוחד נדחית, כי הנזק במיוחד לא הוכח. התובעים שלא קיבלו את הפיצוי המוסכם בהתאם לרישומי הנתבעת, יקבלו פיצוי זה החל מהמועד שבו היו אמורים לקבל את הבתים על-פי החוזים שכרתו, עד למועד המסירה בפועל. כל תובע, כאמור, יקבל את הפיצוי בהתאם לנוסחה שבחוזה שאותו כרת עם הנתבעת.
65. לאור זאת, קמה שאלה נוספת והיא ממתי יש לחשב את הפיצוי? התשובה לשאלה זו תלויה בניסוח החוזה (ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה, פ"ד נח(3) 673, 679-680), ובסעיף הפטור הספציפי, המופיע בענייננו כסעיף ה', בהאי לישנא:
מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי: -
(1) רק במקרה של איחור או פיגור ע"י החברה במסירת החזקה בנכס בפועל לרוכש - מעבר ל-90 יום לאחר מועד המסירה הצפוי הנ"ל או לאחר אותו מועד כפי שנדחה ע"י נסיבות מצדיקות כאמור - לפי המאוחר שבהם, ולמשך אותה תקופת איחור או פיגור בלבד (להלן - "תקופת הפיגור במסירה") תהיה החברה חייבת לפצות את הרוכש, לפי דרישתו בפיצויים כמפורט להלן.
(2)...
(3) פרט לתשלום ע"י החברה ו/או קיזוז ע"י הרוכש, של סכום הפיצויים המוסכמים שיגיע לרוכש כאמור לעיל, לא יהיה הרוכש זכאי והחברה לא תהיה חייבת או מחויבת לשלם לרוכש פיצויים ו/או דמי נזק אחרים כלשהם בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף שייגרם לרוכש (אם בכלל) עקב ו/או בקשר עם כל דחייה ו/או כל איחור ו/או כל פיגור בתאריך המסירה בפועל לעומת מועד המסירה הצפוי הנ"ל".
נראה לי, כי נוסחו של סעיף הפטור, כפי שמופיע בחוזים שנכרתו בין התובעים לבין הנתבעת, זהה לנוסח שעמד לפני המשנה לנשיא, השופט אור, בע"א 10944/02 האמור, כדלהלן:
"מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי - (1) רק במקרה של איחור או פיגור ע"י החברה במסירת החזקה בנכס בפועל לרוכש - מעבר לתשעים יום לאחר מועד המסירה הצפוי הנ"ל או לאחר אותו מועד כפי שנדחה ע"י נסיבות המצדיקות כאמור - לפי המאוחר שבהם, ולמשך אותה תקופת איחור או פיגור בלבד (להלן: תקופת הפיגור במסירה) תהיה החברה חייבת לפצות את הרוכש לפי דרישתו, בפיצויים כמפורט להלן".
השופט אור קבע, כי אין לפסוק פיצוי בגין איחור של עד שלושה חודשים, על סמך האמור בסעיף זה, אלא אך לאחר שנקפו שלושה חודשים ודומה, שזאת היא הפרשנות אותה עליי לאמץ גם בענייננו. יחד עם זאת חשוב לציין, כי בחוזה המכר, אשר צורף לתצהירם של התובעים, הוא חוזה לרכישת בית "ממבנה הולנדי" אשר נכרת בין הנתבעת לבין רחל נבו, שונה פרק הזמן מ-90 ימים ל-60 ימים, הדבר אינו גורם לשינוי בפרשנות המשפטית שיש להעניק לסעיף האמור, אלא אך במספר הימים אשר מעבר לו, לא תחול תניית הפטור - 60 ימים במקום 90 ימים.
בע"א (ת"א) 583/84 גורי נ' חברת רובינשטיין בע"מ, פ"מ תשמ"ו(3) 359, 365, התייחס בית המשפט לסעיף פטור אשר נוסח כדלהלן:
"מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מותנה בזאת במפורש כי איחור במסירת הממכר שלא יעלהעל 90 יום לא ייחשב כהפרת הסכם זה ולא יזכה את הרוכש באיזה פיצויים שהם".
מלשון הסעיף ומתכלית החוזה, במסגרתו נקבע מועד מדויק למסירת הדירה, הסיק בית המשפט, כי אם עלה האיחור על תשעים ימים, אין חלה תניית הפטור. תנייה זו אך נועדה להמריץ את הקבלן לסיים הבנייה במועד, ולהבהיר לו כי אם יהא האיחור מעבר לפרק זמן הקבוע, יחויב בפיצוי מלא. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה בבר"ע 372/85 רובינשטיין נ' גורי, לא פורסם.
כך גם נפסק בשורה של פסקי דין - במסגרתם נוסח הסעיף בחוזה, הפוטר את הקבלן מאחריות במקרה של איחור במסירה לפרק זמן מוגדר, היה שונה מזה שבענייננו (ראו ע"א 4337/02 ירמיהו עייני חברה לבנין בע"מ נ' קו-אופ צפון היפרשוק רשתות שיווק בע"מ, פ"ד נח(1) 799, 805-806; ע"א 1339/97 קאופמן נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ, מד(2) 60, 65; ע"א 1632/98 ארבוס נ' אברהם רובינשטיין ושות' - חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נה(3) 913, 924; ת"א (ירושלים) 1213/87 זמירו נ' יובל גד בע"מ, לא פורסם; החלטה מיום 11.11.01, בת"א 1284/99 אנקונה נ' מבנה רב דירות, תק-מח 2001(3) 3162). יצוין, שהנשיא שמגר, בפרשת גורי מדגיש כי אם חברת הבנייה אינה מרוצה מפרשנותו של בית המשפט פתוחה בפניה הדרך לנסח באופן שונה את הסעיף הנוגע לאיחור במסירה.
למניעת ספק אוסיף, כי הסעיף הנוגע לאיחור במסירה אינו מקפח את התובעים (ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג(1) 183, 189-191; ו' לוסטהויז ט' שפניץ חוזים אחידים, 271-273 (תשנ"ד-1994).
66. התובע רגב הוכיח, כי אכן נכנס לביתו לאחר שלושה חדשים מאחר שלא היה לו חיבור לרשת החשמל. בנסיבות אלה יש לפסוק לו פיצוי מוסכם בשיעור של 553₪, כשהוא נושא ריבית וצמוד מיום 6.4.95. אין המדובר בפגם זניח, אשר ניתן לטעון, כי אינו מונע כניסה לבית במועד בו הועמד לרשותו של רגב (ע"א 531/88 עצמון נ' מרכז כלל ירושלים, פ"ד מד(2) 755, 763-764).
עילות התביעה
67. חלק מן התובעים שמרו על זכויות התביעה שלהם נגד הנתבעת אף לאחר שהמחו זכויותיהם בבתים לקונים המשניים. החלק האחר מורכב מתובעים אשר בחרו לתבוע מכוח עילות נזיקין, לאחר שרכשו את הבתים מן הקונים המקוריים. לתובעים, אשר מכרו בתיהם, קיימת תביעה חוזית ואין עילת תביעתם פגה רק משום שמכרו את בתיהם, שכן עילת התביעה התגבשה ברגע שקיבלו לחזקתם בתים פגומים. אין ראייה, כי הללו המחו את זכויות התביעה לאלה אשר רכשו מהם את הבתים (ע"א 669/86 שכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"ד מג(1) 353, 354-355; ע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486, 494).
בע"א 669/86 שיכון ופיתוח בע"מ נ' ידין, שם, 354-355, אומר בית המשפט כדלהלן:
"השאלה, אם זכויותיהם האובליגטוריות של המשיבים נותרו בעינן עם העברת הדירה, תלויה בנסיבות. במקרה שלפנינו אך ברור הוא, שהמערערת מנסה להתחמק מן ההתחייבויות החוזיות שנטלה על עצמה. היא טוענת שזכותם של כל המשיבים פקעה עקב ההעברה, ומאידך גיסא היא כופרת או אמורה לכפור בזכותם שלהקונים לתבוע אותו נזק. אך במקרה שלפנינו ברור הדבר מן הראיות, שהמשיבים שיירו לעצמם עם המכירה את הזכות האובליגטורית לתבוע את נזקיהם".
במקרה דלעיל, כמו במקרה שלפנינו, חוזרת אותה נתבעת על הטענה, כי מחד, אין התובעים אשר המחו זכויותיהם זכאים לפיצויים ומאידך, אין הקונים המשניים, אשר זכויות הקונים המקוריים הומחו להם, זכאים לפיצוי. אין ספק שמדובר בטענה חסרת תום לב, מה גם שמדובר באותה נתבעת אשר על אף פסיקת בית המשפט העליון, אינה חדלה מלמחזר טענותיה. יתרה מזו, הנתבעת החתימה את הקונים המקוריים, אשר מכרו בתיהם, על כתבי וויתור והבהירה כי אם לא יעשו כן, לא יוכלו להמחות זכויותיהם. כפיית הקונים המקוריים, לחתום על כתבי הוויתור האמורים, הייתה בגדר שימוש בלתי נאות, ואף שימוש לרעה של הנתבעת, בתפקידה הציבורי והתנהגותה זו אף מוכתמת בחוסר תום לב (ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, 233-239).
היש מקום להנחה, כי מחיר הבתים שנמכרו לקונים המשניים הושפע גם ממצבם בעת שנמכרו? קונה מקורי, אשר מכר דירתו, לא יהא זכאי לפיצוי בעבור עלויות התיקון בגין אי ההתאמות בין המצוי בבית לבין האמור בחוזה, בהיעדר ראייה לכך שמכר דירתו בהפסד (ת"א (ת"א) 1171/95 שוחט נ' רמט בע"מ, פורסם באתר המשפטי נבו). מעיון בחוזים עולה, כי הקונים המשניים היו מודעים לפגמים בבתים אשר רכשו וכי המוכרים שמרו על זכותם לפיצויים (ת/4/7-ת/7/7; נ/8-נ/49). נתון זה צריך היה לבוא לידי ביטוי גם במחיר ששלמו הקונים המשניים לקונים המקוריים ואין לי ספק שמודעות הקונים המשניים הקרינה בפועל על מחיר הרכישה. לכן, בנסיבות מקרה זה, מסקנתי שונה ממסקנתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א (ת"א) 1171/95 עניין שוחט; עוד ראו ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' סלמן, תק-על 2004(1) 296; ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, 864-865.
68. חשש נוסף, אשר העלתה ב"כ הנתבעת הוא, כי הקונים המקוריים והקונים המשניים עלולים לזכות בפיצוי כפול. חשש זה - דינו להידחות. אם המזיק, ובמקרה זה המוכר, פיצה את הקונה או את קונה המשנה, לא ייחשף לתביעת נזיקין נוספת מצד הנפגע האחר, אלא אם נפגעו שניהם - אז יהא על המזיק לפצות כל אחד מהם בגין נזקו שלו (א' זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (התשמ"ז-1987) בעמ' 300). בנוסף, תביעתו של מי שלא תבע עד היום התיישנה, כך שמדובר בחשש שווא.
לאור האמור, וההעדר טענה כי לקונים המשניים נגרמו נזקים אחרים ונוספים, תפצה הנתבעת את הקונים המקוריים בגין ליקויי הבניה (כפי שנקבע להלן, בפסקה 80, להלן). לשתי הקבוצות ישולמו פיצויים בשל עגמת נפש בשיעור נמוך יותר, מאחר שכל אחת מהן סבלה נזק קטן יותר בהשוואה לתובעים, אשר לא מכרו בתיהם (ת"א 1760/96 (י-ם) אוטמזגין נ' כדורי פיתוח עירוני, פורסם באתר המשפטי נבו). אין לפסוק פיצויים לקונים המקוריים, אשר מכרו בתיהם בשל הצורך לפנות את הבתים ולא בשל הצורך לצבוע אותם לאחר ששופצו. כמו כן, אין לפסוק פיצוי לקונים המשניים בשל איחור במסירת הבתים או בשל אי ניקוי הבתים בעת מסירתם, אך יש לפסוק להם פיצויים בגין צביעתם, ובשל הצורך לפנותם במידת הצורך.
69. כאמור, מן התצהירים ומן החוזים, אשר הובאו לעיל, לא עולה הטענה, כי הקונים המקוריים המחו זכויותיהם ובכלל זה, זכויות התביעה שלהם לקונים המשניים (ראו גם נ/51 - ממנו עולה, כי הומחו רק הזכויות החוזיות ולא זכיות התביעה). לפיכך, לקונים המשניים עומדות עילות תביעה רק בנזיקין - רשלנות והפרת חובה חקוקה, שכן מחובתו של קבלן, להקים בית בטוח לשימוש ולמגורים (ע"א 451/66 קורנפלד נ' שאולוב, פ"ד כא(1) 310, 325; ע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486,494; ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג(1) 183, 201-202 - פסק הדין מסתמך על סעיף 7 לחוק המכר, אליו התייחסנו לעיל; ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 261; ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון בליבאום ז"ל, פ"ד מט(5) 485, 498; ת"א (ת"א) 419/85 בליבאום נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"מ תש"ן(1) 228, 241-242). ניתוח יפה, הנוגע לקיומה של עוולת הרשלנות במקרה דנא, ניתן למצוא בדבריו של סגן הנשיא (כתוארו אז), השופט וינוגרד, אשר החיל עוולה זו, מכוח מדיניות משפטית, על מקרה דומה, הנוגע לקבלן שהתרשל (ת"א (ת"א) 433/85 שיכון עובדים בע"מ נ' בליבאום, פ"מ תשמ"ז(1) 89, 99, 100-105). הנתבעת וצד ג' לא כפרו בקיום יסודות עוולת הרשלנות והעוולה של הפרת חובה חקוקה. לכן איני נדרש להוכחת יסודותיהן של העוולות האמורות, כפי שנדרש לעשות סגן הנשיא וינוגרד בפסק דינו, ביחס לעוולת הרשלנות. השוני בין העילות הניזקיות לבין העילה החוזית, אף משליך על היקף הסעדים, להם זכאים התובעים בענייננו. מחד, יתכנו מקרים - בהם יהא סכום הפיצוי נמוך יותר משום שיהיו ראשי נזק שלא ניתן לפסוק בגינם פיצוי ומאידך יתכנו מקרים, אשר בעטים לא ניתן יהא לתבוע מכוח החוק משום שלא נשלחה הודעה על דבר הליקויים והמוכר לא היה מודע להם (סעיף 4א לחוק המכר).
70. הנתבעת טענה, כי הקונים המשניים הסתכנו מרצון בעת שרכשו את הבתים מן הקונים המקוריים, שכן היה ביכולתם לעמוד על טיבם ולבדקם, ואם בחרו, חרף זאת, לקנותם - הרי אין להם להלין אלא על עצמם. אף כאן אין חדש תחת השמש. הנתבעת, כהרגלה, חוזרת שוב ושוב על טענות שכבר נדחו (ת"א (י-ם) 674/83 אשכר נ' שכון ופיתוח לישראל בע"מ, פ"מ תשמ"ו(2) 3, 7-8). אין בפני שום ראייה כי התובעים, הקונים המשניים לצורך העניין, ידעו על היקף הנזק והסכימו לקבלו. הגנת הסתכנות מרצון אינה חלה בענייננו משתי סיבות: ראשית, לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אין להגנה זו תחולה כאשר מדובר בעוולה של הפרת חובה חקוקה או כאשר עוולת הרשלנות הנטענת נובעת מאי מילוי חובה חקוקה (טדסקי ואח' דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (תשל"ז) בעמ' 332-333; ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - נתניה, פ"ד מו(5) 727, 756; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 138 - 139). שנית, לא הועלתה הטענה, כי הקונים המשניים הסכימו לקבל עליהם את הסיכון של פגיעה ברכושם ללא פיצוי. בע"א 1354/97 עכאשה נ' מדינת ישראל, נאמר:
"ההגנה של "הסתכנות מרצון" חלה אם הניזוק 'ידע והעריך או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו' (סעיף 5 לפקודת הנזיקין). קיומה של ההגנה של הסתכנות מרצון מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ידיעתו של התובע אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק למצב זה; רצון הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. הרצון להסתכן חייב להתבסס, איפוא, על ידיעת מצב הדברים שגרמו לנזק. ידיעה זו אינה רק ידיעה של העובדות היוצרות את הסכנה כי אם הערכת מהותה של הסכנה (Prosser & Keeton On the Law of Torts (5th Ed., 1984) 487). באשר לדרישת ה"חשיפה", אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק, אלא חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113, 147). הגנת ההסתכנות מרצון תעמוד לנתבע רק בנסיבות בהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי (ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, פ"ד מו(5), 727)".
(ראו גם טדסקי ואח' דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (תשל"ז) בעמ' 327-329; ראו בנוסף החוזה נ/9, אשר נכרת בין הקונה המקורי אברהם מרדכי בן חיון לבין התובע אברהם באומל, במסגרתו נאמר בסעיף 3(א), כי התובע באומל מודע לתביעה שהוגשה נגד הנתבעת).
71. השיקול, העומד ביסוד הטלת אחריות על הנתבעת הוא, כי מכירת דירה על ידי מי שקנה דירה ממוכר, כמוגדר בסעיף 1 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, אינה משפיעה על הקצאת הסיכונים. למוכר אין ציפייה סבירה להיפטר מאחריותו אך בשל כך שהקונה מכר הדירה לאחר. גישה אחרת תגרע מן התמריץ למכור דירות, אשר אינן לוקות באי התאמה (א' זמיר חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) בעמ' 282). אינטרס הציבור מחייב, כי המוכר ישא באחריות לנזקים ולא הקונה, שכן המוכר הנו במעמד קרוב יותר לעריכת ביטוח. חיוב מוכר, בתיקון ליקויי הבניה או בתשלום פיצוי, יתמרץ המוכר להקפיד על בנייה נאותה בהתאם לתקנות ולתקנים הרלוונטיים. החלופה האחרת הנה הטלת ההוצאות על הקונה. דרך כלל, לא יוכל הקונה, לאחר שהוציא הוצאה עצומה מבחינתו לרכישת הדירה, לעמוד בהוצאות התיקון אשר כשלעצמן - לא פעם אינן קטנות (השוו: ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, 226-227).
72. שאלה אחרת היא האם זכאים הקונים המשניים לפיצוי, במובחן משאלת קיומה של עילת תביעה. מאחר שקבעתי, כי הקונים המקוריים רכשו הבתים במחיר גבוה יותר מזה בו מכרו בתיהם לקונים המשניים, אזי אך מובן הוא, שהקונים המשניים שילמו מחיר, המביא בחשבון את עובדת קיומם של הליקויים. לכן לא נגרם לקונים המשניים נזק כספי עקב מצבם של הבתים, אותם רכשו. לאור האמור, יש לדחות את תביעת הקונים המשניים לפיצוי בגין ליקויים בבתיהם (בכפוף לאמור בפסקה 68, לעיל).
עגמת נפש
73. הנתבעת טוענת, כי תיקנה את הליקויים בבתים בתום תקופת הבדק ואף לאחר מכן. ברם, כפי שעולה מחוות דעת המומחה, מן התמונות בהן צפיתי ובעיקר מסרט הוידיאו - התיקונים האמורים, אם נעשו, לא צלחו. חלפו כעשר שנים והנתבעת לא הצליחה להביא התובעים למגורים בבתים ראויים ולא עוד, אלא אף מתנערת הנתבעת מחובתה הראשונית לתקן את הבתים. הנתבעת אף טענה כי אין בידה אמצעים כספיים לתקן את הבתים (ת/8/48 ו-ת/8/50). אמנם כיום, אין בדירות סימנים לרטיבות עקב מחדליה של הנתבעת, אך ישנם ליקויים בקירות החיצוניים, בריצוף, בניקוז המים ועוד. גם העובדה שהבתים נמסרו באיחור (הגם שמשכו לא הוכח) גרמה עוגמת נפש לתובעים (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65). בנוסף, הצורך בתיקונים, הלכלוך, האבק ואי הנוחות אשר תיגרם לתובעים והצורך לעזוב את הבתים, בגין תיקונם של ליקויים קשים המחייבים הוצאתם של בני הבית - אף הם נתונים שיש להביאם בחשבון (שם). בהקשר זה יש להצטער שהנתבעת הטיחה בנתבעים כי אינם חפצים בשיפוצים כי אם בכסף, כאשר הנתבעת אינה מוכנה גם כיום להצהיר על הסכמתה לתקן את הליקויים בבתי התובעים ואפילו לא את בתיו של רגב, שהצהיר במהלך שמיעת הסיכומים כי אינו חפץ בפיצויים כי אם בתיקון הליקויים. אף כאן נהגה הנתבעת בחוסר תום לב. הפיצויים בגין עגמת נפש אינם עומדים ביחס ישר לסכומים הדרושים לתיקונים (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65-66). בת"א (מחוזי י-ם) 1760/96 אוטומזגין נ' כדורי פיתוח עירוני, אשר פורסם באתר המשפטי נבו, נאמר מפי חברי, השופט צבן:
"ליקויי הבניה פגעו באיכות החיים של התובעים ובמידת הנאתם מן הדירות אותן רכשו במיטב כספם וגרמו להם לסבל ולעגמת נפש. בנוסף על כך, התובעים סבלו מטרדות עקב ניסיונותיהם הכושלים של אנשי הנתבעת לתקן את הליקויים. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ו. זיילר (כתוארו אז) בת"א (י-ם) 725/80 בני יצחק ואח' נ' שיכון ופיתוח:
'דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו ומתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד' (מצוטט בת"א (י-ם) 875/89 מוגדסי נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ ואח', תק-מח 91(2) 852, וכן ראה ת"א (י-ם) 884/91 הנ"ל).
כמו כן, תיגרם לתובעים עגמת נפש נוספת הקשורה בביצוע תיקוני הליקויים ויש להביא גם גורם זה בחשבון".
פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש מקורה בצדק מתקן. על המפר או המזיק לפצות את הנפגע בגין נזקיו הממוניים והלא ממוניים (פורת שיקולי צדק בין הצדדים לחוזה ושיקולים של הכוונת התנהגויות בדיני החוזים של ישראל, עיוני משפט כב 647, 683). הפיצוי יפסק בתנאי שהוא עומד במבחני הציפיות והסיבתיות. פסיקת הפיצוי תלויה באומד דעתו של בית המשפט ועליו לזכור שאין הפיצוי בא להעניש את המפר או המזיק, אלא מטרתו השבת המצב לקדמותו. בראש נזק זה ניתן לפסוק פיצוי בשל הליקויים בבתים ובשל האיחור במסירה (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 40-41; ע"א 675/85 שמייסר נ' הודסמן, פ"ד מד(1) 133,138; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65; ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מיוסט, דינים עליון לד 611).
לאור האמור, בהתחשב בעובדה שהליקויים לא תוקנו במשך יותר מעשור, וכן בהתחשב בעובדה שגם לתובעים חלק כלשהו במצבם הירוד של הבתים, יש לפסוק לכל משפחה 25,000 ₪. תובע, אשר מכר את ביתו, יקבל פיצויים בסכום הנמוך ב-15% מן הסכום האמור (ת"א (מחוזי י-ם) 1760/96 שם) ואילו משפחה שיש לפנותה מן הבית כדי להחליף הריצוף בו - תקבל פיצוי עודף בשיעור של 10%.
ניקיון
74. בגין ראש נזק זה, יש לפסוק לתובעים פיצוי בסך 500 ₪. הפיצוי יינתן רק לתובעים שפנו בכתב והצביעו על הניקיון בחצר ביתם.
רגב - צרף שתי קבלות בגין ראש נזק זה: האחת, על סך 117₪ מיום 15.8.01 והשנייה, על סך 120₪ מיום 12.3.02. יש לשפותו על סכומים אלה.
פינוי הבתים
75. המשפחות, אשר בבתיהן יש לצבוע את כל החדרים, זכאיות לפיצוי בגין עזיבת הבית למקום מגורים זמני, למשך חמישה ימים. תובעים, אשר בבתיהם יש להחליף הריצוף בחדר אחד בלבד, זכאים לפיצוי עבור שהותם מחוץ לביתם בהתחשב בהיקף העבודה של החלפת הריצוף. הפיצוי המוערך הוא 1,000 ₪ ליום. אין צורך לאחסן הריהוט ותכולת הבית, של תובעים שאמורים לפנות את הבתים מחוצה לו.
תביעתו של רוני סודאי
76. סודאי תבע פיצוי, במסגרת תביעה קטנה, בגין רטיבות בקיר שבין חדר השינה לאמבטיה ואף הביא הצעת מחיר עבור תיקון זה, בסך 7,137₪. סבורני, כי יש לפסוק לו סכום זה בצירוף ריבית והצמדה מיום 18.10.01. מאחר שסודאי העמיד תביעתו האמורה על סך של 9,000₪, ישולם לו ההפרש בין הצעת המחיר שהציג לבין הסכום אשר נתבע, עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו. בנוסף ישולמו לסודאי הוצאות משפט בסך של 124₪ בצירוף ריבית והצמדה.
אכיפת החוזה של רגב
77. רגב תבע אכיפת החוזה שלו עם הנתבעת ולא פיצוי כספי. הנתבעת וצדדי ג' וד' לא נענו לאתגר (ראו הודעתם מיום 13.3.05).
בנסיבות אלה ומאחר ורגב הוא חלק מההסדר הדיוני לא אוכל, למורת רוחי, לאכוף את החוזה על הנתבעת. לפיכך יחול ההסדר הדיוני גם רגב. עם זאת, אין לכחד שתגובת הנתבעת והצדדים האחרים, מצביעה על חוסר תום לב מצידם. הם לא חסכו שבטם מהתובעים, שלטענתם ניפחו את תביעתם, אך כאשר עמדו לפני האתגר לתקן את הליקויים בבתי רגב, קיבלו פיק ברכיים.
78. לא הובאה בפניי כל חוות דעת מטעם מומחה, באשר לסיכון הטמון בקירות ביתו של רגב. לפיכך, לא אוכל לקבוע האם קיים סיכון בחומר המצוי בין קירות ביתו.
שלוש הערות
79. בטרם אסכם תוצאותיו האופרטיביות של פסק הדין, מצאתי לנכון להביא מדבריו של השופט שמגר (כתוארו אז), אשר עמד על החשיבות שבקניית דירה או בית, בע"א 148/77 רוט נ' ישופה בניה בע"מ, פ"ד לג(1) 617, 623-625, כדלהלן:
"...במציאות הכלכלית הישראלית... הפך הדיור לחלק גדול מן האוכלוסייה למוקד של מאוויים אשר השגתו קשה כקריעת ים סוף, הכרוכה לא אחת בהשתעבדות להסדרים כספיים סבוכים... בשל שיקולים ציבוריים... אין לדעתי לראות בחוזה מכר של דירה, הסכם להספקתו של מצרך מהשורה ועל רקע שיקולים דומים ראה המחוקק גם צורך בהתערבות בחופש כריתת החוזים בתחום זה, בחוקקו את חוק מכר, דירות, תשל"ג-1973... במה דברים אמורים: הבעלות על מקום מגורים וההתקשרות החוזית בקשר אליו הפכה אצלנו לנושא חברתי וכלכלי ראשון במעלה, החורג מתחום בהשפעתו ובמשמעותו מתחום יחסי מסחר כפשוטם...
מעמדו של הקונה מבחינת כוח המיקוח והתמרון וניסוח החוזה אינו זהה, בחלק ניכר מהמקרים, לזה של בונה הדירה אף אם אין נזקקים לחוזה אחיד והמחסור במצרך ומחירו הגדל והולך יוצרים תלות רבה במצבים מזדמנים אשר בהם חופש הבחירה של הקונה הולך ומתמעט. משמע, מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעתים קרובות מדי הבסיס של שוויון המעמד והאיזון בין הצדדים הכורתים את החוזה...".
(ראו לעניין זה גם א' זמיר חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) בעמ' 50-51; א' זמיר עקרון ההתאמה בקיום חוזים (תש"ן-1990) בעמ' 239-240).
הדברים האמורים, המשקפים את המאמץ והקושי הכרוך ברכישת דירה או בית, והעובדה, כי רכישת דירה הנה אחת העסקאות הגדולות והקשות ביותר צריכה להקרין על פרשנות חוזה המכר בענייננו וביתר שאת, על ביצועו בתום לב ובהגינות כלפי התובעים.
עוד ברצוני להדגיש כי טענות צדדי ג' כי לבתים נגרם בלאי מאחר ולא אוכלסו מיד, ראוי היה לה שלא תישמע. בת"א (ירושלים) 100/94 מרדכי שכטר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, שם, עמ' 31, טענה התובעת כי הסירה אחריותה מהבתים שמכרה לרוכשים משום שהבתים לא אוכלסו מספר שנים. טענה זו נדחתה על-ידי השופטת פרוקצ'יה בשתי ידיים, באומרה:
"נימוק זה קשה לקבל. גם אם עמדו המבנים בלתי מאוכלסים במשך מספר שנים, אין בכך כדי לפגוע בטיב הבנייה בכל הקשור לטיב החומרים שנעשה בהם שימוש ובאשר לרמת הביצוע הכללית, למעט אולי בהיבט של גימורים. ההישענות על העדר איכלוס של המבנים במשך תקופה מסוימת כעילה להסרת אחריות לאיכות הבניה אינה יכולה להתקבל".
הערה אחרונה: התובעים הלינו על ירידה בערכם של הבתים שרכשו מהנתבעת. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו על-ידי השופט לוי בע"א 4487/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רחובות נ' מ. לוסטרניק ובנו חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נז(5) 529, 536:
"שווי השוק של מקרקעין יכול להיות מושפע ממספר רב של גורמים, כמו מיקומם, טיבם ושטחם, אך לעתים נודעת השפעה לגורמים נוספים, כמו גורמים חברתיים, כלכליים, פוליטיים, מדיניים, דתיים ורבים אחרים".
לא זו בלבד שאין בידי הערכות שמאי מוסכמות על כך, הרי אין ספק שמיקום הישוב והמצב הפוליטי השפיעו אף הם על ערכם של הבתים, בתקופה הנדונה.
80. משהגענו עד הלום, כל שנותר הוא לסכם את שיעורי הפיצויים אשר על הנתבעת להעביר לידי התובעים, בהתאם לפירוט הבא:
בתים מטיפוס "מבנה אמריקאי"
משפחת הראל
א. בניית קיר תומך - 3,300₪.
ב. תיקון קירות ותקרות גבס וצביעה כללית - 4,020₪.
ג. תיקון הריצוף - 1,880₪.
ד. הסרת שטיחים, יישור פני הבטון והתקנת שטיחים חדשים - 4,170₪.
ה. חיפוי קראמי בקיר חדר השירותים - 730₪.
ו. פירוק אמבטיה והרכבה מחדש - 129₪.
ז. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
ח. חידוש האיטום במטבח - 100₪.
ט. החלפת החלונות לחלונות אנכיים - 4,950₪.
י. צביעה כללית של פנים המבנה כולל הכנה לצבע - 3,500₪.
סה"כ ליקויים - 23,149₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבורפיקוח קבלני - 34,713.5₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 5,901.295₪.
סה"כ 40,615₪ (מעוגל).
פינוי הבית לצורך צביעה - 5,000₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת הראל - 70,614.80₪ .
משפחת חג'ג'
א. תיקון הסדקים בין לוחות הגבס וצביעת הקירות - 4,800₪.
ב. תיקון קירות ותקרות הגבס - 4,020₪.
ג. חוסר מישוריות וחוסר פילוס בריצוף המטבח וחדר האמבטיה - 1,880₪.
ד. הסרת שטיח ויישור רצפת החדר בחדר שינה צפון מערבי - 1,500₪.
ה. פירוק אמבטיה והרכבה מחדש - 129₪.
ו. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
ז. התקנת מזחילות - 1,450₪.
ח. החלפת החלונות לחלונות אנכיים - 4,950₪.
ט. צביעה כללית של פנים המבנה כולל הכנה לצבע - 3,500₪.
סה"כ ליקויים - 22,579₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבורפיקוח קבלני - 11,289.5₪.
סה"כ - 33,868.5₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 5757.645₪.
סה"כ (מעוגל) - 39,626₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
פינוי הבית לצורך צביעה - 5,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת חג'ג' - 69,626₪.
משפחת שפירא
א. מסלעות - 3,860₪.
ב. קירות פנים ותקרות - 4,800₪.
ג. ליקויים בריצוף - 950₪.
ד. הסרת שטיח במסדרון ובסלון, יישור תשתית והתקנת שטיח - 2,570₪.
ה. פירוק אמבטיה והרכבה מחדש - 129₪.
ו. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
ז. התקנת מזחילות - 1,450₪.
ח. החלפת החלונות לחלונות אנכיים - 4,950₪.
סה"כ ליקויים - 19,059₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבור פיקוח קבלני - 9,529.5₪.
סה"כ - 28,588.5₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 4,860 ₪.
סה"כ - 35,448.5₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
פינוי הבית לצורך תיקון הריצוף - 2,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת שפירא - 62,448.5 ₪.
בתים מטיפוס "מבנה הולנדי"
משפחת אברמוביץ'
א. סגירת התפרים בין לוחות הצמנט-בורד - 2,300₪.
ב. ליקויי ריצוף - 3,700₪.
ג. חיזוק מחברי הפלטות בתקרה והוספת אגדים - 350₪.
ד. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
ה. צביעה כללית של פנים המבנה כולל הכנה לצבע - 3,500₪.
סה"כ ליקויים - 10,200₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבור פיקוח קבלני - 5,100 ₪.
סה"כ 15,300₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 2,601₪.
סה"כ פיצוי בגין ליקויים - 17,901₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
פינוי הבית לצורך צביעה - 5,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת אברמוביץ - 47,901₪.
משפחת ראובן
א. סגירת התפרים בין לוחות הצמנט-בורד - 2,300₪.
ב. ליקויי ריצוף - 2,950₪.
ג. חיזוק מחברי הפלטות בתקרה והוספת אגדים - 350₪.
ד. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
ה. חידוש האיטום במטבח - 100₪.
סה"כ ליקויים - 6,050₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבור פיקוח קבלני - 3,025₪.
סה"כ - 9,075₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 1542.75₪.
סה"כ ליקויים - 10,617.75₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
פינוי הבית לצורך תיקון ליקויי ריצוף - 6,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת ראובן - 41,617.75₪.
משפחת יהודה
א. ליקויי ריצוף - 7,250₪.
ב. חיזוק מחברי הפלטות בתקרה והוספת אגדים - 350₪.
ג. החלפת כנפיים לדלתות - 350₪.
סה"כ ליקויים - 7,950₪.
בצרוף תוספת של 50% בעבור פיקוח קבלני - 3,975₪.
סה"כ - 11,925₪.
בצירוף מע"מ בשיעור 17% - 2027.25₪.
עגמת נפש - 25,000₪.
פינוי הבית לצורך צביעה - 7,000₪.
סה"כ פיצויים למשפחת יהודה - 45,952.25₪.
סה"כ הפיצוי הממוצע
81. (א) פיצוי ממוצע לבית מטיפוס "מבנה אמריקאי" יעמוד על - 67,563.1₪.
(ב) פיצוי ממוצע לבית מטיפוס "מבנה הולנדי" יעמוד על - 45,157₪.
(ג) תובעים שמכרו את בתיהם מטיפוס "מבנה אמריקאי" יקבלו סך57,479.77₪
(ד) תובעים שמכרו את בתיהם מטיפוס "מבנה הולנדי" יקבלו סך 33,740.25₪.
(ה) תובעים שהם קונים משניים של בתים מטיפוס "מבנה אמריקאי" יקבלו - 27,583.34₪.
(ו) תובעים שהם קונים משניים של בתים מטיפוס "מבנה הולנדי" יקבלו 27,250 ₪.
(ז) תובעים שלא הגישו תצהירים ורכשו בתים מטיפוס "מבנה אמריקאי", זכאים לפיצוים בסך - 42,563.17₪.
(ח) תובעים שלא הגישו תצהירים ורכשו בתים מטיפוס "מבנה הולנדי" זכאים לפיצויים בסך - 19,481.25₪.
(ט) מי שפנה בכתב לפי רישומי הנתבעת ודרש ניקוי חצרות הבתים שקנה יקבל סך של 500 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. פיצוי זה מגיע רק לתובעים שרכשו את הבתים במישרין מהנתבעת.
(י) התובעים שלא קיבלו את הפיצוי המוסכם בהתאם לרישומי הנתבעת, יקבלו פיצוי זה החל מהמועד שבו היו אמורים לקבל את הבתים על-פי החוזים שכרתו, עד למועד המסירה בפועל. כל תובע, כאמור, יקבל את הפיצוי בהתאם לנוסחה שבחוזה שאותו כרת עם הנתבעת.
(יא) רגב - יקבל פיצוי בגין מסירת הבתים כשהם מלוכלכים כדלקמן: לפי קבלה על סך 117₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 15.8.01 ולפי קבלה על סך 120₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 12.3.02. כמו כן, יש לפצותו, כאמור בחוזה שנחתם עמו, פיצוי מוסכם על האיחור במסירת הבתים בסך של 553₪, הנושא ריבית וצמוד מיום 6.4.95. פיצויים אלה הם בנוסף לפיצויים שרגב זכאי להם לפי התבחינים (קריטריונים) דלעיל.
(יב) סודאי זכאי לסך של 7,137₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 18.10.01. כמו כן יש לפסוק לסודאי סך של 1,863 ₪ בגין עגמת נפש, מאחר וכתב תביעתו לא תוקן.
82. הסכומים שנפסקו לתובעים בגין הליקויים ישאו ריבית והצמדה מיום מתן חוות הדעת של המומחה. הסכומים בגין עגמת נפש ופנוי הבתים ישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.
הנתבעת תשא גם בשליש מהוצאות המשפט ובכלל זה חוות הדעת שהגישו התובעים. כמו כן, תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד של התובעים בשיעור 15% מהסכום הפסוק.
ניתן היום ב' בניסן, תשס"ה (11 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים