law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 28.02.2008

ד' ת' - נגד - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ

עב' (חיפה) 3180/05
ד' ת'
נ ג ד
קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
[28.02.2008]
כב' השופטת אביטל רימון-קפלן
פסק דין
זהו ערעורה של הגב' תג€™ דג€™ (להלן - המערערת) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר מיום 22.6.05 אשר קבעה כי המערערת נכה כהגדרת מונח זה בתקנון האחיד, בהיקף של 50% למשך שנתיים, החל מחודש 5/05.
הרקע והשתלשלות העניינים
1. המערערת ילידת 9/53 עבדה בבנק המזרחי המאוחד בע"מ בין השנים 1979 - 1999. לציין, כי בסמוך לתום עבודתה של המערערת חלו שינויים במקום העבודה, המערערת פוטרה ולאחר מכן הוחזרה לעבודה בתפקיד אחר , ובשנת 99' פוטרה באופן סופי מעבודתה.
2. במסגרת עבודתה וכחלק מתנאי העסקתה בוטחה המערערת בקרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ (להלן - הקרן).
3. ביום 19.11.2000 הוגשה לקרן תביעתה של המערערת לתשלום פנסית נכות.
רופא הקרן שבדק את המערערת, קבע כי בעיקרון המערערת מחפשת עבודה כפקידה או מזכירה אך אינה מוצאת עבודה, כי נראה לו שיציאה לעבודה תשפר את מצבה הנפשי ולכן אינו מעניק נכות מלאה לצמיתית אלא מאשר 50% למשך 24 חודשים.
4. בהמשך לכך, נשלח אל המערערת ביום 4.1.2000 מכתבה של הקרן, בו הובאה בפניה החלטת רופא הקרן הנ"ל, וצוין כי המערערת רשאית לערער על החלטה זו בפני הועדה הרפואית לערעורים של הקרן.
כמו כן צוין באותו מכתב, כי מעיון במסמכים הרפואיים שהגישה המערערת, עולה לכאורה, כי הנכות שבגינה הוגשה התביעתה לקרן היא תוצאה של פגיעה בעבודה, אשר בגינה הגישה המערערת תביעה למוסד לביטוח לאומי, ולפיכך ולצורך סיכום זכויותיה, על המערערת להמציא בהקדם את כל המסמכים הרפואיים בגין תאונות העבודה, ההתכתבויות עם המל"ל וקביעת המל"ל בעניין זה.
5. המערערת הגישה ערעור על החלטת רופא הקרן, לועדה הרפואית הפנימית של הקרן נכון לאותו מועד (אשר תקרא להלן - הועדה הרפואית של הקרן).
ביום 12.6.2001 דנה הועדה הרפואית של הקרן, בראשות ד"ר ד. שקולניק - מומחית ברפואה תעסוקתית ובהשתתפות ד"ר אבן טוב - רופא אורטופד, ד"ר גרופר - פסיכיאטר וד"ר קציר - רופא פנימי, בערעורה של המערערת.
6. ובהמשך לכך ניתנה החלטתה, כדלקמן:
"בבדיקה פסיכיאטרית:
נראית כפי גילה, הופעה מסודרת אך לא מטופחת, מודע צלול, רמה קוגניטיבית בתחום הנורמה, אפקט רגשני עם נטייה לבכי וגוון חרדתי ודיספורי שבלטו במהלך כל הבדיקה. אין הבעת מחשבות אבדן. אין הפרעות במהלך ותוכן חשיבה, ואין הפרעות בתפיסה שיפוט ותבנה תקינים.
מדובר בתגובה הסתגלותית עם מרכיבים חרדתיים ודיספורים שהחלה כנראה להתפתח לאחר שינוי בתנאי עבודתה והתגברו לאחר פיטוריה. אין מצבה הנפשי דהיום מאפשר חזרתה לעבודה.
החלטת הועדה
אינה מסוגלת לכל עבודה החל ב- 1.6.1999 עד 11.6.2003, לקראת תום התקופה בדיקת ביקורת עם מסמכים רפואיים עדכניים".
7. בהתאם לכך נשלח אל המערערת ביום 25.6.2001 מכתבה של הקרן, בו הובאה בפניה החלטת הוועדה הרפואית של הקרן.
למכתב צורף פרוטוקול הועדה, והודע למערערת, כי במהלך חודש אפריל 2003 עליה לשלוח לקרן מסמכים רפואיים עדכניים לצורך בדיקת הביקורת שתיערך לה.
בנוסף, צרפה הקרן מכתב מקדמה, ובו פירוט קצבת הנכות המלאה הזמנית שאושרה למערערת ותחולת האישור - 1.6.1000 עד 11.6.2003.
8. כמתחייב מהחלטתה של הועדה הרפואית של הקרן, התייצבה המערערת לבדיקת ביקורת ביום 22.5.2003, בפני הוועדה באותו הרכב.
לאחר שבדקה את המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שהציגה, קבעה הוועדה:
"מדברת בקול נמוך, לפעמים בקושי ניתן להבנה, מידע צלול רמה קוגנטיבית תקינה, אפקט מצומצם עם ביטויים אפקטיביים פחות מודגשים מאשר בבדיקה שבוצעה לפני כשנתיים, אין הבעת מחשבות אבדן, אין הפרעות במהלך ותכן חשיבה ואין הפרעות בתפיסה, שיפוט ותובנה תקינים. התרשמות בזמן הבדיקה מהטבה מסויימת יחסית מבדיקתה לפני שנתיים, אך אין בידי הועדה מכתב מפורט מהפסיכיאטרית המטפלת.
החלטת הועדה:
לפנות לרופאה הפסיכיאטרית המטפלת בבקשה לחוות דעת קלינית עדכנית על הטיפול, על התפתחות הטיפול ועל מצבה כיום. לאחר קבלת הנ"ל תסכם הועדה ללא נוכחותה".
9. בהתאם לכך נשלח אל המערערת ביום 22.6.2003, מכתבה של הקרן, בו הובאה בפניה החלטת הוועדה הרפואית של הקרן, אליו צורף פרוטוקול הועדה, והובהר כי בהתאם להחלטת הוועדה, פנתה הקרן לד"ר נטליה שמוגליאקוב, הרופאה הפסיכיאטרית שטיפלה במערערת באותה העת, לצורך קבלת חוות דעת רפואית, וכי עם קבלת חווה"ד הנ"ל תזומן המערערת לבדיקת הועדה הרפואית לערעורים.
כמו כן, חזרה הקרן על בקשתה להמציא את התייחסות המל"ל ביחס לתביעתה של המערערת להכרה בנכותה כתאונת עבודה.
10. ביום 9.7.03 הומצאה לוועדה חוות דעתה של הד"ר נטליה שמוגליאקוב, מהמרכז לבריאות הנפש מחוז חיפה וגליל מערבי.
עם קבלת חוות הדעת, זימנה הקרן את המערערת, במכתבה מיום 30.7.2003, להתייצב לבדיקה בפני הועדה הרפואית של הקרן, ביום 28.8.2003, כשבידה מסמכים רפואיים רלוונטיים לערעורה.
11. ביום 28.8.2003 התייצבה המערערת בפני הועדה הרפואית של הקרן, ולאחר בדיקת המערערת ועיון במסמכים הרפואיים שהוגשו, ובכלל זה חוות דעתה העדכנית של ד"ר שמוגליאקוב, קבעה הוועדה, כי:
"בהמשך לועדה הקודמת מ- 22.5.2003 שלא סוכמה כיוון שלא היה בפני הועדה מסמך עדכני על הטיפול, אומרת שמחפשת עבודה אך מכתביה לגורמים מעסיקים לא נענים, מתארת מצב לא יציב עם ימים טובים וימים שבהם נתפסת במרה שחורה, הפרעות בשינה עם תחושות חנק ועצבנות.
בדיקה פסיכיאטרית:
דומה לבדיקה בוועדה הקודמת והוועדה מתייחסת למכתבה של הפסיכיאטרית המטפלת מתאריך 9.7.2003 שבו מצויינות הסיבות להפניה לטיפול בשנת 1998.
עובדה שכיום עדג€™ קיימים סימני דיכאון וחרדה ורישום התרופות שמקבלת.
החלטת הועדה:
מסוגלת לעבודה ב- 50% משרה מ- 12.6.2003 ולצמיתות".
12. בהתאם לכך נשלח אל המערערת ביום 18.9.2003, מכתבה של הקרן, בו הובאה בפניה החלטת הוועדה הרפואית של הקרן הנ"ל, אליו צורף פרוטוקול הועדה.
בנוסף, הודיעה הקרן למערערת כי הנה רשאית לערער על החלטתה זו של הועדה, בפני ועדת הערעורים לענייני מקפת.
גם במכתב זה, חזרה הקרן על בקשתה להודיעה על תוצאות תביעתה של המערערת כלפי המל"ל.
13. ביום 28.10.2003 הוגשה הודעת ערעור מטעם המערערת על החלטת הוועדה הרפואית של הקרן.
דא עקא, שביום 1.10.2003 נכנס לתוקפו תקנון הפנסיה האחיד שקבע המפקח על הביטוח במשרד האוצר, לקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, ובכלל זה לקרן שבנדון (להלן - התקנון האחיד), אשר החליף את התקנון הקודם של הקרן.
וכך, בסעיפים 81 ו- 82 לתקנון האחיד, נקבע, כי:
"ערעור על כל החלטות הקרן יוגש לערכאה השיפוטית המוסמכת לכך לפי החוק".
בנסיבות אלו, הפסיקה הועדה הרפואית של הקרן, לדון בערעורים חדשים שהוגשו לאחר ה- 1.10.2003 ואילך.
14. משכך, עם קבלת הודעת הערעור, הודיעה ועדת הערעורים של הקרן למערערת, באמצעות בא כוחה, כי אין ביכולתה לפתוח תיקים חדשים לאור הוראותיו של התקנון האחיד.
גם הקרן הודיעה לבא כוח המערערת במכתבה מיום 13.2.2004, כי בהתאם להוראותיו של התקנון האחיד חדלה הוועדת הרפאוית של הקרן מלקבל ערעורים אשר הוגשו לאחר 30.9.2003, ועל כן יש באפשרותה של המערערת, לערער על החלטת הועדה הרפואית של הקרן בפני בית הדין האזורי לעבודה.
15. ביום 3.5.04 הגישה המערערת ערעור לבית דין זה בתיק עב' 1599/04, על החלטת הועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.2003 במסגרתו עתרה להתערבות בית הדין בהחלטה ו/או להחזרת התיק לוועדה בהרכב חדש.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הקרן, טענה הקרן, כי הועדה הרפואית של הקרן פעלה כדין ולפי סמכותה בהתאם לתקנון הפנסיה, ולפיכך, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטה ו/או להחזרת הערעור לוועדה בהרכב חדש.
16. במסגרת הדיון המוקדם בערעור מיום 14.12.04, ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין על ידי כב' הש' פיקרסקי כדלקמן:
"בהסכמת הצדדים, נמחקת התביעה בתיק זה.
עם זאת, בהסכמת הצדדים, התובעת תגיש ערעור לועדה הרפואית לענייני הקרנות הותיקות, על פי סעיף 41 לתקנון האחיד, תוך 60 יום מהיום, ותוכל להביא עימה כל חומר רפואי המצוי ברשותה.
נוכח העובדה שהתובעת פעלה על פי התקנון הישן, והחלטת הועדה הרפואית הקודמת ניתנה ב-28.8.03, ממליץ בית הדין כי התובעת תוזמן להופיע בפני הועדה לאחר הגשת ערעורה בהקדם האפשרי".
17. על יסוד פסק הדין הנ"ל, הגישה המערערת ערעור באמצעות בא כוחה לועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה (להלן - הועדה לעררים) ובהתאם לכך הוזמנה להתייצב בפני הועדה לעררים.
ביום 22.6.05 התייצבה המערערת מלווה על ידי בא כוחה בפני הועדה לעררים, בהרכב: פרופ' י. ריבק - מומחה לרפואה תעסוקתית, פרופ' א. איסקוב - מומחה רפואת שיקום, ד"ר ל. סזבון - נוירולוג מומחה, ד"ר ב. לוריא - גסטרואנטרולוג מומחה.
המערערת המציאה לוועדה תיעוד רפואי, פירטה את תלונותיה ואף בא כוחה העלה טענותיו בפני הוועדה.
כמו כן צירפה המערערת חוות דעת של מומחה פסיכיאטרי מטעמה - ד"ר י. קראוס מיום 8.4.05, לפיה הגיע המומחה למסקנה כי יכולתה של המערערת להשתכר אפסית ויש מקום להכיר את אי כשירותה לכל עבודה, שהיא.
הוועדה בדקה את המערערת, ואף הפנתה אותה לבדיקתו של מומחה פסיכיאטר - יועץ לוועדה - ד"ר ירמיהו הראל, אשר בדק את המערערת באותו יום, וקבע:
"בת 53, נ+4, שמזה כ- 8 שנים סובלת מתחלואה פסיכיאטרית דכאונית חרדתית בעקבות פיטורין בעבודתה ותחושה של השפלה עוינת והתעללות מצד המעסיקים. במהלך השנים מתואר מצב סטטי ללא כל שינויים שאינו מגיב כמעט לטיפול תרופתי. מסקנות:
1. מסוגלת לעבוד ב- 50% משרה למשך שנתיים.
2. עבודה במסגרת כלשהי תיטיב את מצבה הנפשי.
3. מצבה הנפשי זהה לזה שהיה גם ביוני 2003 ולכן גם מתאריך זה ועד לתאריך בדיקתה מסוגלת לעבודה ב- 50% משרה".
בהמשך לכך, ניתנה החלטת ועדת העררים כדלקמן:
"בת 51, מזכירה, אינה עובדת משנת 99, סובלת מתסמונת דכאונית חרדתית ככל הנראה תגובתית לפיטוריה מעבודה. נבדקה ע"י היועץ הפסיכיאטרי לועדה שקבע שעבודה במסגרת כלשהי עשויה להטיב עם מצבה. הועדה ממליצה על 50% משרה לשנתיים.
החלטה
דרגת נכות 50% משרה לשנתיים כלומר 6/05 ועד סוף 5/07
ככל הנראה כך היה מצבה ב- 6/03".
מכאן הערעור שבפנינו.
נימוקי הערעור
להלן, עיקרי טענותיה של המערערת בסיכומיה שבנדון, אשר בהסכמת הצדדים כללו התייחסות גם לטענות שלא הועלו בכתב הערעור המקורי שהוגש:
18. לעניין הרכב הוועדה וחוות הדעת הפסיכיאטרית, עליה הסתמכה הוועדה - טוענת המערערת כי תמוה בעיניה כיצד זה, על אף העובדה כי ערעורה מתמקד בתחום הנפשי לא נכח בוועדה רופא, פסיכיאטר.
מכל מקום, טוענת המערערת, כי חוות הדעת של ד"ר הראל - היועץ לוועדה, אינה הגיונית שכן על אף חומרת ממצאי הבדיקה מסכם היועץ וקובע כי המערערת מסוגלת לעבוד ב- 50% משרה למשך שנתיים, ולא זו אף זו, אלא שעבודה "במסגרת כלשהי תיטיב את מצבה הנפשי".
19. התעלמות הוועדה מן התיעוד הרפואי - טוענת המערערת כי בהחלטתה שבנדון, התעלמה הוועדה מן התיעוד הרפואי הרווי תיאורים בדבר מצבה התפקודי הירוד, כעולה מחוות הדעת של ד"ר סטפן שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית, ממכתבה של הד"ר שמוגליאקוב מיום 9.7.03 וממכתבה 26.11.00, כי החלטתה נעדרת כל דיון ענייני באשר להתרשמות הוועדה מחומרת מצבה של התובעת ובאשר מידת התאמתה לחזור ולהשתלב בשוק העבודה, לאור גילה, השכלתה, מורת חוליה ועברה בפסיכיאטרי.
20. התעלמות הוועדה מקביעות קודמות - לטענת המערערת, בהחלטתה שבנדון התעלמה הוועדה מקביעת הוועדה הרפואית של הקרן מיום 12.6.01.
21. התעלמות הועדה מקביעות המל"ל - מוסיפה המערערת וטוענת כי הוועדה התעלמה גם מהחלטת המל"ל מיום 10.12.00 שם נקבעה למערערת דרגת אי כושר מלאה יציבה. לטענתה, לכל הפחות היה על הוועדה להתייחס לממצאים ולקביעות שהובאו בפניה במסגרת אותה החלטה.
לדבריה, הוועדה אף התעלמה בקביעתה הנ"ל, גם מן האבחון הרפואי שנערך למערערת על ידי המל"ל לעניין קביעת כושר השתכרותה, שם קבע הד"ר יוסף ברגמן, פסיכיאטר, מפורשות, כי לאור מצבה הנפשי אינה מסוגלת לשום עבודה מסודרת ומפרנסת.
וכן התעלמה מהאבחון הרפואי שנערך למערערת, לעניין קביעת כושר השתכרותה, ביום 3.12.00 על - ידי הד"ר נחמנוביץ, מומחה לפסיכיאטריה, גם שם נקבע מפורשות כי לאור מצבה הנפשי אינה מסוגלת לשום עבודה מסודרת ומפרנסת.
22. התעלמות הוועדה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהגישה המערערת - לטענת המערערת, המערערת, החלטת הועדה שבנדון, כמו גם החלטת ד"ר הראל, נעדרות כל התייחסות לחוות דעתו של ד"ר יואב י. קראוס - מומחה לפסיכיאטריה, מיום 8.4.05, אשר הוגשה על ידי המערערת, ממנה עולה כי "ישנם סימנים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות (אלא רק שינויים בעוצמה) המגבילים את התפקוד הנפשי באופן ניכר...", וכי יש להכיר את אי כשירותה לכל עבודה.
עוד טוענת המערערת כי הוועדה התעלמה מכך, שבאותה חוות דעת, נקבעה למערערת נכות בשיעור 50% לפי סעיף 34 ה' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
23. העדר הטבה במצבה הבריאותי והתפקודי של המערערת - מוסיפה המערערת וטוענת כי מן התיעוד הרפואי בעניינה ומקביעות המל"ל ניתן ללמוד על חומרת הפגיעה הנפשית והתפקודית ממנה היא סובלת.
לטענתה, מהשוואת קביעת הוועדה הרפואית הקרן מיום 12.6.01 לקביעות המל"ל מיום 3.12.00 ומיום 10.12.00 ניתן לראות כי על אף הזמן הרב שחלף לא חלו במצב בריאותה הנפשי כל שינוי, שיפור או הטבה.
מנגד, הוועדה אינה מצביעה על כל מסמך אשר יהיה בו כדי להצביע על אותה הטבה נטענת, במצב בריאותה וברמת תפקודה.
24. פגם יסודי בזימון המערערת לועדה הרפואית לעררים - טוענת המערערת ששגתה הקרן משזימנה אותה להופיע פעם נוספת בפני הוועדה הרפואית לעררים, וכי בהתאם לסעיף 29 לתקנון היה על הקרן לזמנה להופיע בפני וועדה רפואית מדרג ראשון, על מנת שרופא הקרן יבחן את המשכיות זכאותה.
לטענתה, ביום 12.6.01 קבעה הוועדה הרפואית לעררים מטעם הקרן כי המערערת אינה מסוגלת לכל עבודה החל מ- 1.6.99 - 11.6.03, ולדבריה "מסיבה לא ברורה" זומנה המערערת להופיע בפני הוועדה הרפואית לעררים, מטעם הקרן.
לטענתה, בעשותה כן, מנעה הקרן מן המערערת ערכאת ערעור נוספת.
יתרה מכך, בהחלטת הועדה הרפאוית של הקרן מיום 22.5.03 ובהחלטת הודעה שבנדון מיום 28.8.03 נקבע כי המערערת מסוגלת לעבודה ב- 50% משרה לצמיתות, בעוד שעל פי סעיף 29 ד' להוראות התקנון, נתונה לרופא הקרן הסמכות ליישם תקופת זכאות העולה על עשרים וארבעה חודשים.
אי לכך, עותרת המערערת לכך שהחלטת הועדה שבנדון תבוטל, ובמקומה, החלטת הועדה הרפואית של הקרן מיום 12.6.01 שם קבעה כי המערערת "...אינה מסוגלת לכל עבודה..." - תוותר על כנה.
25. אשר על כן, עותרת המערערת לכך שבית הדין ישוב ויישם בעניינה של המערערת נכות מלאה ולצמיתות, כמפורט בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 12.6.01.
ולחילופין, כי בית הדין יורה על קיומה של ועדה רפואית נוספת לערערים בהרכב חדש על מנת שזו תבדוק את המערערת ותנמק את החלטתה כנדרש.
עוד מוסיפה המערערת בשולי סיכומיה, כי הואיל והיא שרויה בעיצומו של הליך הערעור מבוקש כי בית הדין יורה למשיבה להכיר במערערת כמי שנשתג€™ו לה מלוא זכויותיה כחברה פעילה בקרן בהיקף של משרה מלאה, ולו מן הסיבה הפשוטה כי הדבר לא יגרום למשיבה כל נזק או הפסד.
דיון והכרעה
26. בפתח דיוננו ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לייחד מספר מילים לטיבו ומהותו של הליך הערעור על החלטת הוועדה, ובאשר להיקף הפיקוח של בית הדין על הועדות הרפואיות הפועלות מכח תקנוני קרנות הפנסיה.
בע"ע 218/03 נתיב - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - מרים שינדלר, עבודה - ועוד, עבודה ארצי, כרך לג (19) 44 [להלן הלכת שינדלר], פתח בית הדין הארצי והבהיר:
"יאמר מיד, כי לשיטתנו, תפקידו של בית הדין אינו להחליף את הוועדה הרפואית העליונה כי אם לפקח על פעילותן של הוועדות הרפואיות בכללן"
והוסיף:
"הקביעה האם אדם הוא 'נכה' ו"שיעור דרגת נכותו' יסודה בקביעה רפואית ועניינה בעיקר במסוגלות המבוטח לעבודה במונחי זמן. בית הדין אינו 'הפורום הראוי' לקביעות אלה. כך, בית הדין אינו בא במקום אחת הוועדות הרפואיות, ובפרט הועדה הרפואית העליונה".
ובהמשך קבע לעניין תפקידו של בית הדין:
"תפקידו של בית הדין הוא לפקח על הפעילויות של הוועדות שהוקמו מכוח תקנות נתיב ולא להחליפן. לאמור, בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדות.
בהיות הוועדות הרפואיות גופים מעין שיפוטיים היקף הביקורת מצטמצם, בעיקרו של דבר, לעילות החריגה מסמכות והפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי"
בדב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418, נקבע בהקשר לכך:
"בית-הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול בנאמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית-הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה".
לאור המבואר לעיל, נפנה להלן לדון בנימוקי הערעור, גם אם לא על פי סדר העלתם בסיכומים.
הטענה בדבר פגם יסודי בזימון המערערת לועדה הרפואית לעררים
27. לטענת המערערת, בעצם זימונה להופיע בפני הוועדה הרפואית לעררים, ולא בפני רופא הקרן, נפל פגם יסודי, עת נמנעה ממנה הלכה למעשה זכות ערעור נוספת ועת נקבעו באותה החלטה הוראות, שונות מן ההוראות אותן מוסמך היה רופא הקרן לקבוע.
28. נקדים ונבהיר, כי המקום להעלות טענה זו, היה בעת קבלת הזימון או לכל המאוחר מיד כאשר התייצבה המערערת, שהיתה מיוצגת על ידי עורך דין, בפני אותה ערכאה שלשיטתה לא היתה מוסמכת לדון בעניינה.
העלאת טענה זו על ידי המערערת בדיעבד, ולאחר שניתנה החלטת אותה וועדה שאינה מקובלת עליה, יש בה משום מניעות מהותית, המצדיקה דחית הטענה על הסף.
אלא שבכך לא סגי.
בענייננו כאמור, המערערת זומנה לוועדה מכח פסק דינו של בית הדין מיום 14.12.04, אשר קבע כהאי לישנא:
"...בהסכמת הצדדים, התובעת תגיש ערעור לועדה הרפואית לענייני הקרנות הותיקות, על פי סעיף 41 לתקנון האחיד, תוך 60 יום מהיום..".
הנה כי כן, כל עוד לא ערערה המערערת על פסק הדין, הוא מהווה מעשה בי דין בכל הנוגע לגוף המוסמך לדון בערעורה של המערערת שבנדון.
לא זו ואף זו.
לא בכדי נמנעה המערערת מלערער על פסק הדין, שכן פסק הדין ניתן בהסכמתה שלה עצמה בשעה שהיתה מיוצגת.
ואם בכך לא סגי, הרי שהיתה זו המערערת עצמה, אשר היפנתה את ערעורה אל "הוועדה הרפאוית לעררים של הקרנות הותיקות" כעולה מכתב הערר שהגיש בא כוחה ביום 12/1/05 (ראה: נספח ט' לסיכומים).
29. הנה כי כן, לא רק שהמערערת הסכימה במפורש להעברת עניינה לוועדה, לא רק שעל יסוד הסכמה זו ניתן פסק הדין מיום 14.12.04, לא רק שהמערערת לא ערערה על פסק הדין (שהפך בינתיים חלוט), ולא רק שהמערערת פנתה ביוזמתה אל הוועדה, אלא אפילו כאשר זומנה המערערת להופיע בפני הוועדה היא לא מחתה על ההזמנה ואף לא העלתה כל מחאה בפני הוועדה שעה שהתייצבה בפניה להשמיע את טענותיה, אלא עד לאחר שראתה כי תוכן ההחלטה אינו לרוחה.
בנסיבות אלו, העלאת הטענה לפיה נפל פגם יסודי בזימון, המביא לבטלות ההחלטה, לא רק שאין לה בסיס משפטי לאור כל המבואר לעיל, אלא שהמערערת מנועה מלהעלותה.
בין אם כך ובין אם כך - אין לנו אלא לדחות את טענתה זו של המערערת מכל וכל.
הטענה לעניין הרכב הוועדה
30. לעניין זה מעלה המערערת תמיהות הכיצד זה, על אף העובדה כי ערעורה מתמקד בתחום הנפשי לא נכח בוועדה רופא פסיכיאטר.
דא עקא שבענייננו, אין חולק כי הוועדה נעזרה ביועץ פסיכיאטרי לוועדה - ד"ר ירמי הראל, ובכך אין מתום.
מכל מקום, גם לעניין זה, אם היו למערערת תמיהות לגבי הרכב הוועדה - המקום להעלותן היה בפתח הדיון בפני אותה ועדה, אשר הרכבה עורר בה תמיהות.
המערערת לא עשתה כן, ולא זו אף זו, אלא שבהמשך להחלטת אותה הועדה לשלוח את המערערת לבדיקה אצל אותה מומחה, אף פנה בא כוחה אל ד"ר הראל במכתבו מיום 21/6/05 (ראה: נספח י' לסיכומים), אליו צירף מסמכים רפואיים ושטח את טענות המערערת באשר למצבה הרפואי, תוך הפניה לאותם מסמכים.
בנסיבות אלו, לא רק שלגופם של דברים אין יסוד לתמיהות אלו של המערערת בדבר הרכב הוועדה, אלא שעצם העלאתן, לאחר שהמערערת התייצבה בפני אותה וועדה, נבדקה על ידי המומחה מטעמה ואף שטחה את טענותיה בפניו, היא כשלעצמה מצדיקה לדחות את טענותיה ותמיהותיה בנדון.
אי לכך, אין לנו אלא לדחות אף את טענתה זו של המערערת.
הטענה בדבר התעלמותהוועדה מקביעות המל"ל
31. כאמור, לטענת המערערת, בקביעתה נשוא ערעור זה, התעלמה הוועדה מהחלטת המל"ל מיום 10.12.00 שם נקבעה למערערת דרגת אי כושר מלאה יציבה וממצאיה, כמו גם מן האבחון הרפואי שנערך למערערת על ידי הד"ר יוסף ברגמן ועל ידי הד"ר נחמנוביץ שני רופאים פסיכיאטרים מטעם המל"ל, אשר מצאו כי לאור מצבה הנפשי אינה מסוגלת לשום עבודה מסודרת ומפרנסת.
32. ראשית, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לציין, כי כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה ציינה כי עיינה במסמכים אלו ואף מצוין כי ב"כ המערערת אשר נכח בוועדה ציטט בפני הועדה קטעים מתוך מסמכי הביטוח הלאומי, כך שטרונית המערערת מתייחסת לכך שהוועדה לא התייחסה לגופם של דברים לממצאים ולקביעות הנ"ל שהתקבלו על ידי המל"ל בקשר עם תביעת הנכות שהגישה המערערת למל"ל.
בדב"ע נד/11-6 מינסוב - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, עבודה ארצי, כרך א(2),568, דן בית הדין הארצי בזיקה שבין קביעות ועדות הנכות של המוסד לביטוח לאומי לבין קביעות הועדות הפועלות מכח תקנוני הפנסיה והבהיר:
"למעלה מן הדרוש נרחיב קמעא בטענה המועלית לא אחת לפנינו שענינה בזיקה בין קביעות ועדות הנכות לענין פרק ו'2 לחוק הביטוח הלאומי לבין קביעות הועדות הפועלות
מכוח תקנות מבטחים.
נכה על פי פרק ו'2 לחוק הביטוח הלאומי הוגד בזו הלשון.
"'נכה' - מבוטח למעט עקרת בית שכתוצאה מלקוי מתקיים בו אחד מאלה:
(1) אין לו הכושר להתשכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- %25 מהשכר הממוצע.
(2) כושרו להשתכר מעבודה או משלח יד וכן השתכרותו בפועל צומצמו עקב הליקוי בין בבת אחת ובין בהגדרה ב- %50 או יותר." מאידך הוגדר נכה על פי תקנה 40 לתקנות מבטחים לאמור:
"נכה - פירושו - אדם שנפגע כושרו לעבוד לתקופה של שלושה חודשים לפחות ואשר כתוצאה מכך אין הוא מסוגל, מחמת מצב בריאותו הגופני או הנפשי להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו הכל כפי שייקבע על-ידי הוועדה הרפואית".
ענינו הרואות כי הגדרת "נכה" בשני המקורות הנורמטיביים - עניינן בנכות תיפקודית, להבדיל מנכות רפואית.
אכן, במרבית המקרים יש קשר בין נכות רפואית לבין נכות תיפקודית - אך אין זה מחוייב המציאות כי יהא שעורן זהה או דומה: כך, יכול ונכות רפואית-ביולוגית לא תפגע, או תפגע אך במעט בנכות תיפקודית, ומאידך יכול ונכות רפואית בשעור מסוים תגרום לנכות תיפקודית בשיעור גבוה ממנה.
עיקרון זה אומץ בפרק ו'2 לחוק הביטוח הלאומי, על פיו על הטוען ל"נכות" לעבור בין היתר, שתי "משוכות": בשלב הראשון תיבחן נכותו הרפואית-ביולוגית של הנכה, אך גם אם יקבעו לו אחוזי נכות רפואיים בשיעור גבוה, הוא לא יוכר כנכה, בלתי אם עבר גם את השלב השני, בו תיבחן נכותו התיפקודית והיא, ככלות הכל, תיקבע את זכאות הנכה לגימלה.
המערערת, לא זו בלבד שהמציאה תעודות רפואיות המצביעות על נכותה הרפואית להבדיל מנכות תיפקודית, לא זו בלבד שמדובר ברופאים מטעמה ולא בהחלטות ועדות הפועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי, אלא גם יכול ותהא מחלוקת בין מומחים רפואיים, ולא הראתה המערערת כל מקור נורמטיבי המחייב את הועדה הרפואית העליונה, באורח כלשהו, לדבוק בקביעות רופאים המחווים דעתם בהקשר לחוק הביטוח הלאומי".
בע"ע 206/99 אורנשטיין נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לה 695, טען המערער כי יש להתחשב במסקנות המוסד לביטוח לאומי בעניין דרגת אי-הכושר של המערער.
בדחותו את הטענה, אימץ בית הדין הארצי את ההלכה שנקבעה בדב"ע נד/11-6 הנ"ל והוסיף עוד:
"באשר לדרגת אי-הכושר של המערער שנקבעה על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ההלכה היא כי אין בהכרח להקיש מכך לעניין דרגת נכות לפי תקנות הקרן" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).
33. הנה כי כן, על פניו, אין מתום בכך שוועדות רפואיות הפועלות מכוח חוקים שונים, יגיעו למסקנות שונות.
לא זו אף זו, אלא שבדב"ע נג/47-1 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה מוגרבי, עבודה ארצי כרך כו(1) 344, נפסק כי:
"כבר נפסק לא פעם, כי ייתכן מצב, שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה והפועלות מכוח חוקים שונים, או פרקים שונים בחוק אחד, יגיעו למסקנות שונות, מאחר ואמות המידה לקביעת נכות שונות בכל אחד מהחוקים, כשם שהן שונות לגבי נכות מעבודה ונכות כללית מכוח החוק"
34. אלא שבכך לא סגי.
אף לגופם של דברים, עיון במסמכי המל"ל אליהם היפנה ב"כ המערערת, מעלה, כי אין כל סתירה בין קביעותיהן של שתי הוועדות הפועלות כאמור מכח מקורות נורמטיביים שונים.
כך, חוות דעתו של ד"ר ברגמן, ניתנה ביום 24.1.00 ואילו קביעתו של ד"ר נחמינוביץ ניתנה ביום 3.12.00, ואמנם אף לאחר מועד זה קבעה הועדה הרפואית של הקרן ביום 12.6.01 כי המערערת אינה מסוגלת לכל עבודה החל מיום 1.6.99 ועד 11.6.03.
עם זאת, וועדה זו קבעה כי לקראת תום התקופה, על המערערת להתייצב לביקורת ולהציג מסמכים רפואיים עדכניים.
כאשר התייצבה המערערת בפני אותה וועדה ביום 22.5.03 (וועדה שמנתה אף היא פסיכיאטר), התרשמה אותה וועדה שקבעה את נכותה המלאה של המערערת ביום 12.6.01 לתקופה שמיום 1.6.99 ועד ליום 11.6.03, מ"הטבה מסוימת יחסית לבדיקתה מלפני שנתיים", אך נמנעה מלקבל החלטה בעניינה של המערערת עד שתקבל חוות דעת קלינית עדכנית מן הרופאה המטפלת במערערת, בדבר הטיפול שמקבלת המערערת, התפתחותו ועל מצבה הנוכחי.
לאחר שקיבלה הוועדה את חוות הדעת של הרופאה המטפלת, ולאחר שעמדה על כך ש"כיום עדג€™ קיימים סימני דיכאון", קבעה וועדה זו כי המערערת מסוגלת לעבודה בהיקף של 50% משרה.
35. הנה כי כן, מלכתחילה לא ניתן להצביע סתירה בין ממצאי או מסקנות הרופאים של הוועדות השונות, כי אם נהפוך הוא הנכון - באותה נקודת זמן, הגיעו הרופאים של שתי הוועדות השונות לאותן מסקנות בקשר לכושרה של התובעת לעבודה.
ההבדל בין שתי המסקנות נעוץ בפערי הזמן שבין בדיקת המערערת על ידי רופאי המל"ל, לבין בדיקתה על ידי הועדה הרפואית של הקרן ביום 22.5.03.
אם בחודש מאי 2003 ובחודש אוגוסט 2003 מצאה הוועדה הרפואית של הקרן כי חלה הטבה במצבה הבריאותי של המערערת, אין בכך כל סתירה לקביעות רופאי המל"ל משנת 2000.
ודוק, בהקשר לכך נפסק בדב"ע נא/122-99 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כד(2), 71:
" טענתו השניה של המבקש - הועדה לא נימקה את הסתייגותה מחוות דעתו המנומקת של ד"ר דביר שהוגשה לה. אף טענה זו דינה להדחות. הועדה קבעה כי ממצאיה הרפואיים שונים מאלה שצויינו בחוות דעתו של ד"ר דביר.
מתחילת דרכו קבע בית דין זה כי ועדה רפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות דעת רפואית המוגשת לה התיחסות "ענינית ומנומקת" (דב"ע ל/0-15, אשר בטרמן נ' המוסד, פד"ע ב, 147, 151); לאמור יש להוסיף: "מנומקת כמתבקש מנסיבות המקרה" (דב"ע לב/0-120, צבי מנחם נ' המוסד, פד"ע ד, 73, 76). משמצאה הועדה כי התשתית העובדתית שעמדה בפני המומחה, "הממצאים הרפואיים", שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה היא, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיו כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת".
מקל וחומר שכך הם פני הדברים בענייננו, עת המסקנות וממצאים השונים מתייחסים לתקופות שונות.
הטענה בדבר התעלמות הוועדה מקביעות קודמות
36. לאור כל המבואר לעיל בפרק הקודם, ברי כי אין בידינו לקבל את טענתה של המערערת, לפיה בקביעתה שבנדון, התעלמה הוועדה מקביעת הוועדה הרפואית של הקרן מיום 12.6.01, בדבר אי כושרה המוחלט של המערערת לעבודה.
כאמור, לאחר ההחלטה מיום 12.6.01, שבה אותה וועדה ובדקה את מצבה של המערערת בחודש מאי 2003 ובחודש אוגוסט 2003, ולאחר שהגיעה למסקנה כי חלה הטבה במצבה של המערערת, קבעה כי היא מסוגלת לעבודה ב-50% משרה.
הנה כי כן, ואם בהחלטה "קודמת" עסקינן - ברי כי הוועדה לא התעלמה מהחלטתה הקודמת של הוועדה הרפואית של הקרן.
הטענה בדבר התעלמות המומחה והוועדהמן התיעוד הרפואי ומחוות הדעת הפסיכיאטרית שהגישה המערערת
37. עד כאן קביעותינו בכל הנוגע לטענותיה הנ"ל של המערערת, ומכאן נפנה להשגותיה של המערערת לגופה של ההחלטה, ונימוקיה.
כאמור, הסמכות הבלעדית לקביעת הנכות והיקפה, נתונה לוועדה הרפואית ובית הדין לא יתערב בקביעות רפואיות, כי אם יבחן, האם התמלאו ההסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; וכן הלאה עניינים הכרוכים בביקורת השיפוטית על החלטות גופים מעין שיפוטיים.
הנה כי כן, אחד התנאים אותם יבחן בית הדין במסגרת הפיקוח השיפוטי על החלטות הוועדות, הוא האם הוועדה נימקה את החלטתה ופירטה אותה באופן שבית הדין יוכל לעקוב אחר הלך מחשבתה שהביאה למסקנה רפואית כזו או אחרת.
ודוק, הנמקתה של הועדה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת מתוך תוכה, ולעמוד על השאלה האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק.
38. ככל שהדברים נוגעים להחלטת הועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.03, הרי שעיון בנימוקיה, על יסוד המסמכים הרפואיים שהועמדו לרשותה של אותה וועדה, מאפשר לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
כך, מלכתחילה מסקנותיה של הועדה הרפואית של הקרן כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטתה מיום 12.6.01, תאמו, כפי שבואר לעיל, את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה נכון לאותה עת ובכלל זה את קביעות רופאי המל"ל (הגם שאין הכרח שכך), בכל הנוגע לתקופה נשוא אותה החלטה היינו מיום 1.6.99 ואילך.
לא זו אף זו וכפי שבואר לעיל, בבדיקתה מיום 22.5.03, איבחנה הוועדה "אפקט מצומצם עם ביטויים אפקטיביים פחות מודגשים מאשר בבדיקה שבוצעה לפני כשנתיים" וציינה כי "התרשמות בזמן הבדיקה מהטבה מסויימת יחסית מבדיקתה לפני שנתיים" הוועדה לא הסתפקה בכך, ובטרם תסכם את מסקנותיה, פנתה מיוזמתה וביקשה לקבל מן הרופאה המטפלת, חוות דעת קלינית עדכנית על הטיפול, תיאור עדכני על הטיפול, ועל מצבה הרפואי הנוכחי של המערערת.
"בהמשך לועדה הקודמת מ- 22.5.2003 שלא סוכמה כיוון שלא היה בפני הועדה מסמך עדכני על הטיפול, אומרת שמחפשת עבודה אך מכתביה לגורמים מעסיקים לא נענים, מתארת מצב לא יציב עם ימים טובים וימים שבהם נתפסת במרה שחורה, הפרעות בשינה עם תחושות חנק ועצבנות.
בדיקה פסיכיאטרית:
דומה לבדיקה בוועדה הקודמת והוועדה מתייחסת למכתבה של הפסיכיאטרית המטפלת מתאריך 9.7.2003 שבו מצויינות הסיבות להפניה לטיפול בשנת 1998.
עובדה שכיום עדג€™ קיימים סימני דיכאון וחרדה ורישום התרופות שמקבלת.
החלטת הועדה:
מסוגלת לעבודה ב- 50% משרה מ- 12.6.2003 ולצמיתות".
לציין, כי באישור הרופאה המטפלת ד"ר שמוגליאקוב מיום 9.7.03, אין התייחסות מפורטת למצב הנוכחי, ברם בשונה ממכתבה מיום 26.11.00 שם מצוין כי מערערת "נעזרת ע"י טיפול באופן חלקי בלבד" הרי שבמכתבה זה, מיום 9.7.03 כי "ממשיכה בטיפול תרופתי ושיחות תמיכה במרפאתנו".
ובאשר למצב רפואי נוכחי, הרי שבשונה מן התיאור לפיו "הופיעו אצלה סימנים של חרדה כללית, חוסר תפקוד, מצב רוח ירוד ירוד, התקפי חרדה, חוסר עניין..." כעולה ממכתבה מיום 26.11.00, הרי שבמכתבה מיום 9.7.03 הסתפקה הרופאה המטפלת, לאחר שתיארה את מצבה בעת קבלתה בהתאם לאמור לעיל, בציון "במצבה הנוכחי עדג€™ ישנם סימנים מתמידים של דיכאון וחרדה".
עיון בהחלטת הוועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.03 מעלה כי הוועדה לא התעלמה מחוות דעת זו, המתייחסת למצבה הבריאותי העדכני של המערערת, ובהצטרפה אל ממצאיה שלה, לפיהם קיים אפקט מצומצם עם ביטויים אפקטיביים פחות מודגשים מאשר בבדיקה שבוצעה שנתיים קודם לכן, ואף עם דבריה של המערערת באותה ישיבה לפיהם היא "מחפשת עבודה אך מכתביה לגורמים מעסיקים לא נענים, מתארת מצב לא יציב עם ימים טובים וימים שבהם נתפסת במרה שחורה...", הדגישה כי הגם שממצאי בדיקתה של המערערת דומים לממצאי בדיקתה מיום 22.5.03, הרי שלאור מכתב הרופאה המטפלת לפיו עדג€™ קיימים סימני דיכאון וחרדה - קבעה למערערת 50% נכות לצמיתות, בשונה מקביעתה מיום 12.6.01 בדבר נכות מלאה.
הנה כי כן, מתוך קריאת חוות הדעת ונימוקיה, כמו גם עיון במסמכים שהונחו בפני אותה וועדה, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה הרפואית של הקרן, אשר הוביל אותה למסקנתה הרפואית בדבר היקף נכותה של המערערת.
39. דא עקא, ששונים הם פני הדברים עת באים אנו להחלטת הועדה לעררים.
בדוננו בהחלטה זו, יש לזכור כי בינתיים הוגשה על ידי המערערת חוות דעת של מומחה פסיכיאטרי מטעמה - ד"ר י. קראוס מיום 8.4.05, בה סקר באריכות את ההיסטוריה הרפואית של המערערת, וקבע יכולתה של המערערת להשתכר אפסית ויש מקום להכיר את אי כשירותה לכל עבודה.
מעיון בחוות דעתו של המומחה - היועץ לוועדה, ד"ר הראל, עולה כי שמע את תלונותיה של המערערת, אם כי אין ציון מפורש, אם עיין במסמכים הרפואיים שהוגשו לוועדה ובאלו מהם.
מכל מקום באשר לתלונות המערערת מציין, ד"ר הראל:
"רקע: לפני 9 ש' פוטרה מעבודתה מאז יש ירידה במצב רוחה מלווה בסימנים חרדתיים לאחר כשנה הוחזרה לעבודה אולם בתנאים פחות טובים וותק, חוותה כהשפלה והתעללות, לאחר תקופה נוספת פוטרה שנית. מאז ובמשך 6 שנים עד היום נמצאת במצב נפשי ירוד דימוי עצמי נמוך.
תלונות סומטיות מרובות. טיפולים תרופתיים עוזרים אך במעט. מדווחת על ירידה בתאבון בלבידו ובהנאה. מאז הפיטורין אינה נהנית משום דבר, מסתגרת, ממעטת לצאת לבילויים ולשמחות משפחתיות. מטופלת מ- 1998 במרפאה לבריאות הנפש בקרית אליעזר.
כיום נמצאת במעקב פסיכיאטרי אחת לחודש (ד"ר .....)"
זאת ועוד, כעולה מחוות הדעת, ד"ר הראל בדק את התובעת ומצא כי:
"בבדיקה:
הופעה חיצונית: נראית כפי גילה.
התמצאות: תקינה מודע צלול.
אפקט: מדוכדך, בוכה במהלך הבדיקה.
חשיבה: קצב ומהלך תקינים.
תוכן החשיבה: עסוקה בקשיי התיפקוד שלה ובעלבון ובהשפלה שעברה במקום עבודתה לפני למעלה מ- 6 שנים.
תלונות סומטיות שונות, אין מחשבות אובדניות, אין מחשבות שווא.
פרספציה: שוללת הפרעות.
שפוט: תקין".
בהמשך לכך, מאבחן ד"ר הראל את מצבה הרפואי של המערערת כסובלת מ:
Prolonged and chronic adjustment reaction with depressive and anxious mood.
אם כי לא ברור אם אבחנה זו זהה לאבחנה של Mixed depressive anxiety disorder כמצוין במכתביה של ד"ר שמוגליאקוב.
מכל מקום, מסכם ד"ר הראל וקובע:
"סיכום: בת 53, נ+ 4, שמזה כ- 8 שנים סובלת מתחלואה פסיכיאטרית דכאונית - חרדתית בעקבות פיטורין בעבודתה ותחושה של השפלה עוינות והתעללות מצד המעסיקים. במהלך השנים מתואר מצב סטטי ללא כל שינויים שאינו מגיב כמעט לטיפול התרופתי.
מסקנות:
1. מסוגלת לעבוד ב- 50% משרה למשך שנתיים.
2. עבודה במסגרת כלשהיא תיטיב את מצבה הנפשי.
3. מצבה הנפשי זהה לזה שהיה גם ביוני 2003 ולכן גם בתאריך זה ועד לתאריך בדיקתה מסוגלת לעבודה ב- 50% משרה".
הועדה לעררים, אימצה את אותה קביעה של היועץ וקבעה בהחלטתה:
"בת 51, מזכירה, אינה עובדת משנת 99, סובלת מתסמונת דכאונית חרדתית ככל הנראה תגובתית לפיטוריה מעבודה. נבדקה ע"י היועץ הפסיכיאטרי לועדה שקבע שעבודה במסגרת כלשהי עשויה להטיב עם מצבה. הועדה ממליצה על 50% משרה לשנתיים.
החלטה
דרגת נכות 50% משרה לשנתיים כלומר 6/05 ועד סוף 5/07
ככל הנראה כך היה מצבה ב- 6/03".
40. לא נעלם מעינינו כי מבחינת התוצאה הסופית, החלטה זו בדבר היקף נכותה של המערערת, זהה להחלטת הועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.03, ואולם בניגוד אליה, קשה לומר, לאחר עיון בנימוקי היועץ לוועדה ובנימוקי הוועדה שאימצה את נימוקי היועץ והחלטתו ככתבם וכלשונם - שניתן לעקוב אחר הלך המחשבה של היועץ או של הועדה, ונבאר.
גם אם מבחינת התוצאה הגיעו היועץ והוועדה לעררים לאותה מסקנה אליה הגיעה הוועדה הרפואית של הקרן ביום 28.8.03, הרי כשבוחנים את הממצאים על פיהם הגיעו למסקנה זו, רב הנסתר על הנגלה.
כמבואר לעיל, מתוך ממצאי הועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.03, אשר הסתמכה על המסמכים העדכניים שהוצגו בפניה נכון לאותה עת, ניתן להבין מדוע הגיעה הוועדה לכלל מסקנה שחלה הטבה במצבה של המערערת, ביחס למצבה בשנים שקדמו לכך או בבדיקה שקדמה לכך, ואולם בחוות דעתו של היועץ, מציין היועץ כי "מזה כ- 8 שנים סובלת מתחלואה פסיכיאטרית דכאונית - חרדתית" ומוסיף במפורש: "במהלך השנים מתואר מצב סטטי ללא כל שינויים שאינו מגיב כמעט לטיפול התרופתי".
אם התכוון היועץ בביטוי "במהלך השנים" לתקופה נשוא הערעור שהחל מחודש 8/03 שאו אז ניתן להבין את ההגיון הטמון בהחלטה, וכיצד זו מתיישבת עם החלטת הוועדה הרפואית של הקרן מיום 28.8.03.
אלא שבפתח דבריו, מציין המומחה כאמור ש"מזה כ- 8 שנים סובלת מתחלואה פסיכיאטרית דכאונית - חרדתית", ואם אמנם כוונתו היתה שמאז שנת 97' מדובר ב"מצב סטטי ללא כל שינויים שאינו מגיב כמעט לטיפול התרופתי", שאו אז קשה מאוד ליישב בין הממצאים ובין המסקנות של המומחה- היועץ והוועדה בעקבותיו, לבין קביעותיה של הוועדה הרפואית של הקרן מיום 28.3.03 ודוק, אף מיום 12.6.01.
לא למותר לציין, שאם כך, אף יש קושי ליישב בין אותם ממצאים וקביעות לבין הממצאים והמסמכים של המל"ל שהוצגו בפני הועדה הרפואית של הקרן, בישיבתה מיום 12.6.01.
הנה כי כן, לא לנו ל"נחש" למה התכוון המומחה, הדברים צריכים להיות ברורים ולעלות מתוך חוות הדעת עצמה, כך שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתם של המומחה-יועץ ושל הוועדה.
כפי שמנינו לעיל, אין כל הכרח שתהיה זהות או דמיון בין החלטות הוועדות שבנדון לבין החלטות וועדות המל"ל, ואף אין הכרח שתהיה זהות בין החלטות הוועדות הדנות לפי אותו חוק.
לא זו אף זו. הועדה לעררים אינה מחויבת לדבוק בהחלטות הוועדה הרפואית של הקרן, והיא מוסמכת להגיע למסקנה אחרת מן המסקנה אליה הגיעה הוועדה הרפואית, או אף לאותה מסקנה מנימוקים אחרים.
ואולם, בעשותה כן שומה עליה לנמק את החלטותיה, בצורה עניינית ומנומקת, באופן שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה.
במקרה זה, לנוכח חוסר הבהירות והעדר הנמקה בהחלטת היועץ- המומחה, אשר אומצה על ידי הוועדה - אין כל אפשרות לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
41. זאת ועוד, בשונה מן הנסיבות בעת שעמדה המערערת בפני הוועדה הרפואית של הקרן, הרי שבעת שהופנתה לוועדה לעררים, ומכח הסכמת הצדדים במסגרת תיק עב 1599/04 מיום 14.12.04, הוגשה על ידיה חוות דעתו של מומחה פסיכיאטר מטעמה, הד"ר קראוס, מיום 8.4.05.
במסגרת חוות הדעת סקר ד"ר קראוס את ההיסטוריה הרפואית של המערערת, את ההליכים שננקטו בעניינה ואת המסמכים הרפואיים שהועמדו לעיונו.
לאחר שדן בתלונותיה של המעערת ובממצאים העולים מן המסמכים, הוא קובע במסקנותיו, כי:
"בקשר לנכות הרפואית הפסיכיאטרית לפי התקנות של חוק הביטוח הלאומי, ישנם סימנים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות (אלא רק שינויים בעוצמה) המגבילים את התפקוד הנפשי באופן ניכר. הגבלה זו מתאימה לסעיף 34ה' (נכות בשיעור 50%). בהשוואה לממצאים בוועדות הרפואיות, בביטוח הלאומי ובקרן מקפת חלה החמרה. יש לציין שההתאמה הסוציאלית מוגבלת בצורה קשה. לאחר הפסקת עבודה מעל לחמש שנים גם הרגלי עבודה ללא ספק פגועים. במצבה הנוכחי, ההגבלות הנובעות מהליקויים הנפשיים והשלכותיהן, יכולתה להשתכר אפסית ויש מקום להכיר את אי כשירותה לכל עבודה. מבחינה סוציאלית גם בגיל 52 כמעט בלתי אפשרי למצוא משרה בשוק העבודה החופשי, אלא רק במסגרת (פרמיסיבית) מוגנת שיקומית".
כפי שציינו לעיל, הוועדה אינה חייבת להסכים עם מסקנותיו של המומחה מטעם המערערת, היא אף אינה חייבת להגיע לאותם ממצאים כמו המומחה מטעם המערערת, ברם שעה שמונחת לפניה חוות דעת מומחה אחר, הקובע בדיוק את ההיפך מקביעתה שלה, שומה עליה להתייחס לאותה חוות דעת בצורה עניינית ומנומקת, לרבות בדרך של דחיית ממצאיה או דחיית מסקנותיה.
בענייננו, והגם שבפרוטוקול הוועדה צוין כי חוות דעת זו היתה בפני הועדה והגם שבמכתבו של ב"כ המערערת מיום 21.6.05 אל היועץ (ראה: נספח י' לסיכומים), מפנה בא כח המערערת את היועץ לאותה חוות דעת - אין כל התייחסות בחוות דעתו של היועץ לאותה חוות דעת, ואף אין כל אזכור האם הונחה בפניו והאם עיין בה.
42. אלא שבכך לא סגי.
המומחה והוועדה בעקבותיו ציינו בהחלטותיהם כי לא רק שהמערערת כשירה לעבודה חלקית, אלא שעבודה במסגרת כלשהי עשויה להטיב עם מצבה.
גם בעניין זה המדובר בקביעה רפואית שבית הדין לא יתערב בתוכנה אלא אם נפל בה אחד הפגמים עליהם עמדנו לעיל בראשית הדברים, ובכלל זה הפגם של חובת ההנמקה.
בדב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים שנזכר לעיל, עמד בית הדין הארצי על מהותו של המונח "עבודה מתאימה", וקבע:
"עבודה מתאימה" מורכבת אפוא מהרכיבים הבאים: סוג העבודה והנתונים האישיים של החבר. מבחינת "סוג העבודה" יש לבדוק את העבודה שעשה החבר בתקופה האחרונה לפני שנוצרה הנכות. אשר למקום העבודה יש לוודא, כי ניתן למצוא לחבר עבודה מתאימה במרחק סביר ממקום מגוריו, כך שהוא אינו חייב לעבור למקום מגורים אחר. אשר לנתונים האישיים של החבר, יש להתחשב בניסיונו ובמעמדו בעבודה, בהכשרתו המקצועית, ברמת השכלתו, ובמצב בריאותו וכושרו הגופני. זאת ועוד, בבוא הוועדות לקבוע אם החבר הינו "נכה" חלקי או מלא, עליהן להתחשב באפשרות להחזיר את החבר לעבודה מתאימה, הן על-ידי החלפת מקום עבודתו והן על-ידי הכשרתו ושיקומו בעבודה אחרת המתאימה לנתונים האישיים שלו".
ובהתייחס למידת ההנמקה הנדרשת, לאור הנסיבות שהונחו בפניו, קבע:
"בבואנו ליישם את העקרונות שנקבעו לעיל במקרה דנן שמנו אל לבנו, כי הוועדה הרפואית לא נימקה את החלטתה באופן מלא אלא הסתפקה בהתייחסות קצרה למצבה הרפואי של המערערת. אין התייחסות לאפשרות לבצע עבודה מתאימה במערכת החינוך, או בעבודה אחרת התואמת את כישוריה, גילה והשכלתה. היעדר הנמקה נאותה בנושא זה, מהווה פגם בהחלטת הוועדה".
אי לכך הורה בית הדין באותו מקרה:
"משמצאנו פגם בהחלטת הוועדה הרפואית, הסעד המתאים להעניק למערערת הוא החזרת העניין לוועדה על-מנת שתבדוק את העניין מחדש, תוך הנמקה מלאה. על הוועדה לפרט מהם סיכוייה להשתלב בעבודה המתאימה לרמת השכלתה או לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים, השכלתה, כישוריה, גילה וכיוצא באלה".
הוא הדין אף בענייננו, עת נמנעה מלהתייחס כלל ועיקר לשאלת סיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה לרמת השכלתה, או לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים, השכלתה, כישוריה, כמו גם גילה.
43. סיכומם של דברים.
הגם שאין בידינו לקבל חלק לא מבוטל מטענותיה של המערערת, הרי שבכל הנוגע לחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה - נראה כי הדין הוא עם המערערת, ולפיכך לעניין זה בלבד, אנו מקבלים את הערעור, ומורים כי עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים, על מנת שתבחון מחדש את המקרה כמפורט להלן.
הועדה תקבל תחילה חוות דעת מנומקת של המומחה - ד"ר הראל, בדבר יכולתה התפקודית של המערערת בתקופה שמחודש 6/03 ואילך, ובדבר נכותה של המערערת על פי הגדרת "נכה" שבתקנון האחיד, היקפה ומישכה, תוך הבהרת העניינים הבאים:
א. האם הביטוי בו נקט המומחה לפיו "במהלך השנים מתואר מצב סטטי ללא כל שינויים שאינו מגיב כמעט לטיפול התרופתי", מתייחס לכל התקופה שהחל משנת 97' ואילך?
ב. ככל שהתשובה בחיוב - יבהיר המומחה:
מה עמדתו לגבי מסקנות הועדה הרפואית של הקרן מיום 12.6.03 בדבר אי כשירותה המוחלט של המערערת לעבודה בשנים 03'-99 (תוך התייחסות לשאלה האם הפער נובע ממצאים שונים או ממסקנות שונות).
מה עמדתו לגבי מסקנות הועדה הרפואית של הקרן מיום 12.6.03 בדבר הטבה במצבה הבריאותי של המערערת ביחס למצבה בסמוך לשנת 2000 (תוך התייחסות לשאלה האם הפער נובע ממצאים שונים או ממסקנות שונות).
מה עמדתו לגבי מסקנותיו של ד"ר קראוס בחוות דעתו מיום 8.4.05 בדבר החמרה מתמדת במצבה של המערערת לאורך השנים (תוך התייחסות לשאלה האם הפער נובע ממצאים שונים או ממסקנות שונות).
ג. ככל שהתשובה לא' בשלילה - יבהיר המומחה לגבי אלו שנים התכוון, ויבהיר מה עמדתו לגבי מסקנותיו של ד"ר קראוס בחוות דעתו מיום 8.4.05 בדבר החמרה מתמדת במצבה של המערערת לאורך השנים (תוך התייחסות לשאלה האם הפער נובע ממצאים שונים או ממסקנות שונות).
המומחה יציין בחוות דעתו אלו מסמכים עמדו בפניו, וכן יתייחס בחוות דעתו, ככל שימצא כי המערערת כשירה להשתלב בעבודה מתאימה בהיקף כלשהו, לסיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה בשים לב לרמת השכלתה, כישוריה גילה ונסיבותיה, או אף לסיכוייה לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים הנ"ל.
לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר הראל תקבע הועדה את מסקנותיה בדבר יכולתה התפקודית של המערערת בתקופה שמחודש 6/03 ואילך, ותקבע את נכותה של המערערת על פי הגדרת "נכה" שבתקנון האחיד, היקפה ומישכה. ככל שתמצא הוועדה כי המערערת כשירה להשתלב בעבודה מתאימה בהיקף כלשהו, תתייחס לסיכוייה של המערערת להשתלב בעבודה המתאימה בשים לב לרמת השכלתה, כישוריה גילה ונסיבותיה, או אף לסיכוייה לעשות הסבה לעבודה המתחשבת בנתוניה האישיים הנ"ל.
הועדה תפרט ותנמק את החלטתה, כך שניתן יהיה לעמוד מתוך ההחלטה, על הלך מחשבתה.
ברי, כי לאחר קבלת החלטת הוועדה, שמורה לצדדים הזכות, אם יסבור מי מהם שיש בכך צורך, לשוב בערעור לבית הדין בהתאם להוראות התקנון האחיד.
44. בטרם סיום, נציין בכל הנוגע לעתירתה של המערערת, למתן הצהרה לפיה נשמרו למערערת מלוא זכויותיה כחברה פעילה בקרן בהיקף של משרה מלאה, כי אין בידינו להיעתר לבקשה זו.
כפי שצוין אף על ידי ב"כ המשיבה במסגרת הדיון המוקדם מיום 4.12.04 בתיק עב 1599/04 הנ"ל, ממילא אין נפקות לקביעה זו, שכן ממה נפשך, אם בעקבות ערעור זה תקבע הועדה לעררים, כי נכון לחודש 6/03 ואילך, היתה התובעת זכאית לפנסיית נכות מלאה, ממילא לא תתעורר כל בעיה. מנגד, אם תקבע בסופו של יום כי נכון לחודש 6/03 ואילך, היתה התובעת זכאית לפנסיית נכות חלקית, ממילא אין בהצהרה כדי להועיל לתובעת.
הנה כי כן, המדובר בהצהרה תיאורטית שממילא אין לה נפקות מעשית.
הטענה לפיה, יש מקום להצהיר כך מן הטעם שממילא לא ייגרם למשיבה כל הפסד מכך, לאו טענה היא.
הוא הדין, באשר להפניות המשיבה במסגרת תשובתה וסיכומיה לכך, שאם חידשה המערערת את תביעתה כלפי המוסד לביטוח לאומי בעניין הנכות שבנדון, ואם ייקבע באותה תביעה שהנכות שבנדון נגרמה עקב תאונת עבודה, לא תהא המערערת זכאית לקצבת נכות כלל.
לעניין זה נציין, שאם יתקיים כל האמור לעיל, חזקה על המערערת שתודיע על כך למשיבה, ורק אז יהיה מקום לבחון את אשר ייקבע, אם ייקבע לגופו, ולברר מהם זכויותיה של המערערת על פי התקנון האחיד.
נכון לעת הזו ועל פי הידוע לעת הזו, המדובר במחלוקת תיאורטית, שאינה דרושה לצורך הכרעת הפלוגתאות בתיק שבפנינו.
45. סוף דבר -
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.
עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר וליועץ המומחה לוועדה, אשר יפעלו בהתאם למפורט בסעיף 43 לעיל לפסק הדין.
לאור התוצאה אליה הגענו - איננו עושים צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים
ניתן היום כ"ב באדר א, תשס"ח (28 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים