law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 05.07.2005

מדינת ישראל - נגד - 1. פנחס בן מנשה טל,2. שבי בן סימן-טוב קטשוילי,3. שבתאי בן משה שאלון,5. יעקב בן נאג'י מנע

ת"פ (תל-אביב-יפו) 40346/00
מדינת ישראל
נ ג ד
1. פנחס בן מנשה טל
2. שבי בן סימן-טוב קטשוילי
3. שבתאי בן משה שאלון
5. יעקב בן נאג'י מנע
בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו
[05.07.2005]
כב' השופט גורפינקל צבי
בשם המאשימה : עו"ד חזן וקורן
בשם נאשם 1 - עו"ד ויניצקי
בשם נאשם 2 - עו"ד אבו גוש
בשם נאשם 3 - עו"ד לנדשטיין
בשם נאשם 5 - עו"ד משגב
הכרעת דין
בכתב האישום נטען כי נאשמים 2, 5 ו-7 הינם עובדי אגף המכס והמע"מ במשרד האוצר.
נאשם 2 הינו עובד מכס החל משנת 1989. בתקופה הרלוונטית היה ממונה פרוייקטים באגף המודיעין של המכס ביפו. במסגרת תפקידו היתה לו גישה למידע הנוגע לפעולות אגף המודיעין של המכס.
נאשם 5 הינו עובד מכס החל משנת 1983. בתקופה הרלוונטית היה מבקר חשבונות בכיר בבית המכס ביפו. במסגרת תפקידו היתה לו גישה למידע הנודע לפעולות אגף המודיעין של המכס.
נאשם 7 הינו עובד מכס החל משנת 1991. בתקופה הרלוונטית היה מעריך בבית המכס באשדוד. במסגרת תפקידו היה מקבל לידיו מאת עמילי המכס חישובי מיסי יבוא עבור טובין המגיעים לנמל, בודק נכונותם ומאשרם. מתוקף תפקידו היה בעל גישה למאגר המידע של המכס.
בין חלק מהנאשמים קיימים קשרי משפחה ובין היתר קשרי חברות ארוכים.
במועדים שונים קשרו הנאשמים קשר, יחד עם יצחק סדן, חשוד נוסף אשר קיבל מעמד של עד מדינה, להבריח מכולות סיגריות מזויפות לארץ במסווה של יבוא רהיטים. יצויין כי שיעור המס המוטל על סיגריות גבוה לאין שיעור מזה המוטל על יבוא רהיטים.
על פי נהלי שחרור הטובין המיובאים, קיימים 4 הליכי שחרור המדורגים ברמות בדיקה שונות, בין א' ל- ד', כאשר הקפדנית ביותר היא א' ובהליך ד' מיובאים טובין ע"י יבואנים המוכרים כמייבאי סחורות מסוג מסוים ואמינים ואין הטובין נבדקים כלל.
לשם קידום הקשר נהגו הנאשמים לאתר חברות המייבאות רהיטים אשר לגביהן קיימת סבירות גבוהה כי ינותבו להליך ד'.
עובר לביצוע היבוא בדק נאשם 7 האם אכן שחרור הסחורות ינותב להליך ד'.
במסגרת מימוש הקשר, סיכמו ביניהם הנאשמים, כי על מסמכי היבוא של המכולה יירשם מספר "טוקמן" כמספר טלפון דרכו אמורה חברת ההובלה ליצור קשר עם היבואן לצורך שחרור המכולה. יצויין כי "טוקמן" הינו מכשיר טלפון נייד הנרכש ע"י צרכן ללא מסירת פרטים כלשהם ולפיכך לא ניתן לאתר את בעליו.
האישום הראשון כנגד נאשמים 1, 2,- "פלורידה 1"
בחודש ספטמבר 98' הציע נאשם 2 ליצחק סדן את עזרתו במכס נמל אשדוד ואת גיבויו כעובד מודיעין לצורך הברחת מכולות לארץ. לאור הסכמתו להצעה זו, יצר נאשם 1 קשר עם סדן והם קבעו להיפגש. במהלך אותו חודש נפגשו נאשמים 1 ו- 6 עם סדן וקשרו קשר להברחת מכולת סיגריות מזויפות. ההסכם ביניהם כלל את הסעיפים הבאים:
1. היבוא ייעשה בשמה של חברה הידועה כחברה המייבאת רהיטים.
2. במסמכי היבוא יירשם בכזב כי הסחורה המיובאת הינה רהיטים.
3. נאשם 6 יפנה לנאשם 7 על מנת שהאחרון יבצע בדיקה במחשבי המכס שמטרה לוודא שהמכולה המיובאת לא תעבור הליכי בדיקה.
4. סדן ייבא את הסחורה המוברחת וידאג לשחרורה.
5. נאשמים 1, 6 ו- 7 יקבלו תמורה כספית עבור פעולותיהם ביבוא המכולה.
במסגרת מימוש הקשר בחר סדן לייבא את המכולה בשמה של חברת פלורידה רהיטים בע"מ, העביר את השם לידיעת נאשם 1, זה העבירה לנאשם 6 וזה העבירה לנאשם 7 אשר ביצע בדיקות במחשב המכס ואישר כי הסחורה מנותבת להליך ד'.
במועד לא ידוע הזמין סדן מכולת סיגריות מזויפות מסין, הנחזות לתוצרת MARLBORO ובה 820 קרטונים, ע"ש פלורידה 1. סוכם כי במסמכי היבוא יירשם כי הסחורה המיובאת היא רהיטי קש.
לאחר הגעת המכולה לנמל אשדוד, פנה סדן, באמצעות איש קשר, לסוכן מכס אשר על סמך הרישומים הכוזבים, הנפיק רשימון הכולל את פרטי היבואן, פרטי המכולה, תכולתה וחישוב המיסים לצורך שחרור המכולה.
הנאשמים זייפו את חותמת חברת פלורידה והטביעו אותה על שטר המטען של המכולה. כמו כן זייפו חתימת מורשה מטעם החברה.
בתאריך 28.12.98 שוחררה המכולה פלורידה 1 על סמך הרישומים הכוזבים, ללא בדיקתה וללא שנגבו בעבורה המיסים המוטלים על יבוא סיגריות.
בדרך זו השתמטו הנאשמים מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,491,954 ₪.
בתאריך 2.1.99 הובלה המכולה למקום אחסון ותכולתה נמכרה.
סדן שילם לנאשם 1 80,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום השני כנגד נאשמים 1, 2 - "פלורידה 2"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,647,264 ₪.
סדן שילם לנאשם 1 80,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום השלישי כנגד נאשמים 1, 2, 3, 5- 2 מכולות "אברהם כהן"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,770,477 ₪ עבור המכולה אברהם כהן 1 ו- 3,851968 ₪ עבור המכולה אברהם כהן 2.
סדן שילם לנאשם 1 160,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 5, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום הרביעי כנגד נאשמים 1, 2, 3, 5 - "וייסמן 1"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,649,147 ₪.
סדן שילם לנאשם 1 80,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום החמישי כנגד נאשמים 1, 2, 5- "פרוגרס 1"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 4,000,000 ₪.
סדן שילם לנאשם 1 80,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום השישי כנגד נאשמים 1, 2, 5 - "פרוגרס 2"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,500,000 ₪.
סדן שילם לנאשם 1 80,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום השביעי כנגד נאשמים 1, 2, 5 - "וייסמן 2"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 4,293,488 ₪.
סדן שילם לנאשם 1 40,000$ עבור חלקם של נאשמים 1, 2, 6 ו- 7. הסכום חולק בין הנאשמים.
האישום השמיני כנגד נאשמים 1, 2, 5 - "הדסית"
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 3,194,467 ₪.
האישום התשיעי כנגד נאשמים 1, 2, 5 - "טטריס"
המכולה לא שוחררה עקב חשדות המכס בדבר הברחה.
הנאשמים ניסו להשתמט מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 1,807,342 ₪.
האישום העשירי כנגד נאשמים 1, 2, 5 - "זגה"
המכולה שוחררה מנמל חיפה ונתפסה ע"י עובדי המכס בעקבות חשד בדבר הברחה.
הנאשמים השתמטו מתשלום מס קניה ומע"מ בסך 1,739,762 ₪.
העבירות המיוחסות לכל הנאשמים:
1. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
2. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 לחוק הנ"ל.
3. זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - עבירה לפי סעיף 418 לחוק הנ"ל.
4. שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק הנ"ל.
5. הכנת תעודת מכר שאינה נכונה - עבירה לפי סעיף 212(א)(3) לפקודת המכס (נוסח חדש).
6. הגשת רשימון כוזב - עבירה לפי סעיף 212(א)(4) לפקודה הנ"ל.
7. הגשת הצהרה שאינה נכונה - עבירה לפי סעיף 212(א)(6) לפקודה הנ"ל.
8. הטעיית פקיד מכס - עבירה לפי סעיף 212(א)(9) לפקודה הנ"ל.
9. הברחת טובין - עבירה לפי סעיף 211(א)(1) לפקודה הנ"ל.
10. מכירת טובין מוברחים - עבירה לפי סעיף 212(13) לפקודה הנ"ל.
11. עשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קניה - עבירה לפי סעיף22(א)(5) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב - 1952.
12. מסירת ידיעה כוזבת - עבירה לפי סעיף 22(א)(1) לחוק הנ"ל.
13. מסירת ידיעה כוזבת - עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976.
14. שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס - עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק הנ"ל.
בנוסף מספר עבירות המיוחסות לחלק מהנאשמים:
1. תיווך בשוחד - עבירה לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין - מיוחסת לנאשמים 1, 2,
2. קבלת שוחד - עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין - מיוחסת לנאשמים 2, 5
3. הפרת אמונים - עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין - מיוחסת לנאשמים 2, 5
4. גילוי בהפרת חובה - עבירה לפי 117(א) לחוק העונשין - מיוחסת לנאשם 5
5. מתן שוחד - עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין - מיוחסת לנאשם 3
6. סיוע לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415, 32 לחוק העונשין - מיוחסת לנאשם 5
7. סיוע להברחה - עבירה לפי סעיף 211(א)(1), 218 לפקודת המכס (נוסח חדש) - מיוחסת לנאשם 5
8. ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא, 34ד לחוק העונשין - מיוחסת לנאשמים 1, 2
ביום 13.11.00 הוגש כתב האישום ובו 11 אישומים. בין המעורבים בפרשה אנשי מכס ועובדי ציבור.
בטרם החל ניהול ההוכחות בתיק, הודו הנאשמים 4, 6, 7, 8 ו- 10 בחלקם בפרשה.
מסכת ההברחות התגלתה במקרה כאשר איציק סדן, עד המדינה, רכש בידיעת יתר המעורבים מכולה בשם "ויסמן 2" אשר הכילה 1000 קרטוני סיגריות, ובעקבות טעות שחלה הגיעה לנמל חיפה במקום לנמל אשדוד ונוצר קושי בשחרורה בשל מספר טלפון מסוג "טוקמן" שגוי שהיה רשום על גבי שטר המטען של המכולה. לאור קשר שנוצר עם חברת "ויסמן" ובו נשלל כל קשר בין החברה לבין המכולה שהוזמנה על שמה, הגיש מנהל החברה תלונה במשטרה והחלה חקירה סמויה שבסיומה נתפסו מכולות נוספות ביניהן "הדסית", "טטריס" ו"זגה 1".
מחוות דעת של חברת "פיליפ מוריס" עולה כי הסיגריות שנתפסו במכולות מזויפות.
מעדותם של חוקרי מכס עולה כי לאחר תפיסת המכולה "ויסמן" נעשתה עבודת מחשב רבה ונמצאו מכולות עם פרופיל דומה. מדובר היה במכולות שהכילו פריטים דומים, משקלים זהים והן יצאו מאותם נמלי מוצא.
לדברי העד משה חזקיהו, עמיל מכס אשר אליו הופנו המבריחים לצורך שחרור מכולת "ויסמן 2", האדם שהגיע אליו טען שהוא מחברת "ויסמן" ושעליו לשחרר מכולה ובה רהיטים. הוא מסר לו מסמכים ושילם בשיק בנקאי.
מעדותה של דורית בוקובזה עולה כי בהמשך פנו חוקרי המכס לחברת סלקום וקיבלו פלט שיחות של הטלפון שמספרו הופיע בכרטיס ביקור וכן פלט שיחות של משה חזקיהו, ממנו למדו כי הספרה החסרה במספר ה"טוקמן" שעל גבי שטר המטען היא 1.
ממסמכי מכולה זו עלה כי עמיל המכס שטיפל בשחרור המכולה הוא שמעון כהן. בחקירותיו מסר כי מלבד "ויסמן 1" טיפל בשחרור מכולות נוספות של חברות רהיטים שאינו מכיר ואשר יצאו מאותו נמל מוצא. שמן של המכולות "אברהם כהן", "פלורידה" ו"הדסית". בעקבות דברים אלה נתפסה המכולה "הדסית" כשעליה רשום שמו של ניסים אביסידריס, הנהג שהוביל את הסחורה. אביסידריס נחקר והן בחקירתו והן בעדותו אישר את דבריו של שמעון כהן. כמו כן מסר כי טיפל בהובלת המכולה והוביל את החוקרים למחסן בו נפרקה המכולה. במקום נתפסו ע"י החוקרים 662 קרטוני סיגריות מזויפות, כשעל גביהן היתה אזהרה של משרד הבריאות על מנת ליצור רושם כי מדובר בסיגריות אמיתיות. עוד מסר העד כי את הובלת במכולה הוא ביצע שלא דרך משרד ההובלות אלא הלקוח הובילו למקום הפריקה ולאחר מכן, שלא בנוכחותו, פרק את המכולה. גם בעת פריקתן של המכולות "ויסמן 1" ו"אברהם כהן 1+2" התבקש שלא להיות נוכח במקום.
העדה דורית בוקובזה מסרה כי באשר למכולות "אברהם כהן" ו"פלורידה", גם כן התעורר חשד שכן עמיל המכס היה שונה, ארץ מקור הסחורה שונה וכיו"ב, על כן נעשתה עבודת מחשב וכשבעלי החברות נשאלו האם ביקשו לייבא סחורה ענו בשלילה. מכאן ואילך נבדקו כל המכולות המיועדות להגיע ארצה ושפרופילן דומה. כך התגלתה המכולה "ויסמן" שהיתה בלב ים וכעולה מדבריו של יצחק תורג'מן, עובד "צים", שונה שמה, בעודה בלב ים, ל"טטריס". מבדיקת מסמכי המכולה עלה כי עמיל המכס שטיפל בשחרורה הוא פיני בן-דוד. הן בחקירותיו והן בעדותו מסר כי טיפל בשחרור המכולה עבור אדם בשם אבי גולן אשר הופנה אליו ע"י נאשם 5, אותו הוא מכיר קודם לכן. כמו כן ציין כי בעבר שלח אליו נאשם 5 אדם נוסף עבורו הוא טיפל בשחרור מכולות המכילות רהיטים. כאן עלה שמן של שתי מכולות "פרוגרס".
באותה העת עסק מדור ההערכה של המכס, בראשות דורית בוקובזה, לבצע ניתוח מקיף של פלטי שיחות של עשרות טלפונים, בין היתר מספרי ה"טוקמן" שהופיעו על גבי שטרי המטען של המכולות. מניתוח הפלטים עלו שמות של מספר מעורבים מרכזיים בפרשה ובין היתר שמותם של נאשמים 1, 2, 3 ו- 5.
בהמשך נתפסה מכולה "זגה 1" ובה נמצאו 405 קרטונים של סיגריות מזויפות מסוג מרלבורו ומרלבורו לייט. למכולה ניתן לצאת מהנמל ונערך אחריה מעקב. המכולה רוקנה ע"י המכס באופן יזום והיא מולאה בחול. בהמשך פנו חוקרי המכס לחברת "צים" על מנת לאתר את המבריחים. ב"צים" הוקלטה שיחת טלפון שנערכה בין פקידה מטעמם לבין בחור שענה לשם אבי בעל טלפון "טוקמן" ומאוחר יותר התברר כי היה זה נאשם 2 והוא אף הודה בכך בחקירותיו. בתאריך 30.9.99 הגיעה המכולה, בליווי סמוי של המשטרה ושל מחלקת החקירות של המכס, למושב יכיני בדרום ושם נתפסה.
לדברי עד המדינה, איציק סדן, כל קרטון של סיגריות הכיל 500 חפיסות.
חוקר המכס אפי פירסט ויהודית שטיינמץ שהיתה אותה עת ממונה ישירה על הליך שחרור המכולות, חישבו את גובה המס שנגרע מאוצר המדינה בגין הברחות אלה.
עדותו של סדן
בתאריך 22.11.99 נחתם עם איציק סדן הסכם עד מדינה. הרקע להפיכתו לעד מדינה היה בעקבות גילויו כי נאשם 2 ביקש קודם לכן להיות עד מדינה ולהפלילו. סדן מסר כי כשנעצר לראשונה לא שיתף פעולה עם החוקרים עד אשר שמע בקלטות את הודעתו של נאשם 2 שחשף את מעורבותו של סדן ושלו בפרשה. אז טען כי זה מה שהביא אותו לחתום על הסכם עד המדינה, לאחר שהבין שלא יוכל להפליל את נאשם 2 יותר ממה שכבר הפליל את עצמו.
מעדותו של צביקה רחמים עולה כי סדן לא הסכים למסור דבר באשר לדבר על מעורבותו של נאשם 5 בפרשה.
העדים אידלמן ודודי בר מסרו כי על אף מעורבותו של איציק סדן בפרשה, עובדי הציבור הם הדמויות העיקריות. סדן היה מעורב דיו על מנת שייחתם עימו הסכם עד מדינה אך אינו העבריין העיקרי בפרשה.
מעדויות החוקרים, שערכו את ההסכם עם סדן, עולה כי ההבנות היחידות אליהן הגיעו עם סדן הן שהוא יספר את כל הידוע לו באשר לראשי ההתארגנות ולמעורבים העיקריים.
סדן טען לאורך כל הדרך כי הוא היחיד שדאג למימון המכולות, הוא לווה כספים והבטיח להחזיר כפל הסכום, לא היה מאחוריו כל גוף מממן.
איציק סדן פירט את תכולת המכולות וכן מסר גרסתו באשר לרקע הבאתה של כל מכולה:
מכולת "פלורידה 1"
שם החברה גוייס מבעלי חברת "פלורידה" שהיתה אותה עת בקשיים כלכליים וזאת בעבור סכום של 5000 ₪. המכולה הכילה 820 קרטוני סיגריות ובמסמכיה נרשם כי היא מכילה רהיטי קש.
בחקירתו מיום 23.11.99 מסר סדן את חותמת החברה אשר באמצעותה זויפו מסמכי המכולה.
מכולת "פלורידה 2"
במקרה זה השימוש בשם החברה נעשה ללא רשות בעלי החברה. המכולה הכילה 850 קרטוני סיגריות. מספר טלפון ה"טוקמן" שהיה רשום על גבי שטר המטען של המכולה הינו טלפון שהוחזק ברשותו של סדן על מנת שבעת הגעת המכולה לנמל חברת ההובלות תיצור קשר עימו ולא עם חברת "פלורידה".
מסמכי המכולה המזויפים בהם נרשם כי המכולה מכילה רהיטים שהגיעו מסין נרשמו על ידי סדן כשאת רשימת המלאי הכין, לדבריו, נאשם 1.
מכולות "אברהם כהן 1, 2"
שם המכולות גוייס ללא ידיעת ואישור בעלי החברה. המכולות "אברהם כהן 1, 2" הכילו קרטוני סיגריות מזויפות. "אברהם כהן 1" הכילה כ- 879 קרטונים ו"אברהם כהן 2" הכילה כ- 898 קרטונים.
מספר טלפון ה"טוקמן" שהיה רשום על גבי שטר המטען של המכולות היה שייך לסדן והוא הודה כי השתמש בשם "דני" שהיה רשום על גבי שטר המטען.
לדבריו, קיבל את מסמכי המכולות מנאשמים 2 ו- 3 כשאת ה- packing list וחשבון המכר הכין נאשם 2 לפי הנוסח שהוא (סדן) הכין.
שתי המכולות נפרקו במחסן הנמצא בצומת סגולה בפתח-תקווה וסדן מסר כי נכח במקום ועזר בפריקה ובהמשך הגיע למקום נאשם 3 והביא עימו אנשים נוספים על מנת שיעזרו בפריקה.
מכולת "ויסמן 1"
שם המכולה גוייס ללא אישור בעלי החברה. המכולה הכילה כ- 850 קרטוני סיגריות מזויפות. גם כאן הודה סדן כי השתמש בשם "דני" הרשום בשטר המטען של המכולה.
לדבריו, קיבל את שטר המטען, ה- packing list וחשבון המכר מנאשמים 2 ו- 3 ועל חשבון המכר הוא חתם בעצמו.
פריקת המכולה נעשתה בצומת עד הלום ושם נכחו נאשמים 2, 3 והוא.
מכולות "פרוגרס 1, 2"
לדברי סדן, הוא לא היה שותף בהבאת מכולות אלה. אולם לאחר שעיין במסמכי המכולות הודה כי ה- packing list וחשבון המכר הוכנו בנוסח שלו.
מכולת "ויסמן 2"
שם המכולה גוייס ללא ידיעת ואישור בעלי החברה. המכולה הכילה כ- 1000 קרטוני סיגריות מזויפות.
סדן הודה שמספר ה"טוקמן" שרשום במשטר המטען שייך לו.
מכולת "הדסית"
המכולה נתפסה ובה 662 קרטוני סיגריות מזויפות.
לדברי סדן, נאשם 1 יזם הבאת מכולה זו. את השם קיבל מנאשם 2, בדק אותו המחשבי המכס והעבירו לנאשם 1. מספר ה"טוקמן" שהופיע בשטר המטען של מכולה זו לא היה מוכר לו.
סדן הודה כי שלח אדם עם תעודת זהות גנובה וכרטיס ביקור לעמיל המכס, שמעון כהן, על מנת שיטפל בשחרור המכולה.
לדבריו, פריקת המכולה נעשתה בפיקוחו של נאשם 1.
מכולת "טטריס"
המכולה נשלחה מסין ובדרכה לארץ, בעודה בלב ים, שונה שמה לאור בעיות בשחרורה המכולה "ויסמן 2". המכולה נתפסה בנמל ובה 421 קרטוני סיגריות מזויפות.
לדברי סדן, הוא לא היה שותף בהבאת מכולה זו.
מכולת "זגה 1"
המכולה נשלחה מסין ונשאה את השם "טטריס" ובדרכה לארץ שונה שמה ל"זגה" וזאת לאור תפיסת המכולה "טטריס". המכולה נתפסה ובה 405 קרטוני סיגריות מזויפות. במקום תכולתה הוכנס חול ונערך אחריה מעקב עד הגיעה לאזור הפריקה, שם נתפסו ונעצרו הנוכחים בפריקה.
לדברי סדן, הוא גייס את שמה של המכולה אך טען כי מלבד זאת אין לו כל קשר אליה.
סדן מסר כי החותמות שנשאו את שם המכולות הובאו על ידו ללא אישור מהחברות וכך גם מכשירי ה"טוקמן" אותם ניתן לרכוש ללא צורך בהזדהות ולדבריו שימשו לתקשורת עם עמילי המכס ואנשי הקשר במכס.
במהלך פרשת ההגנה עלתה טענה מצד ב"כ הנאשמים כי החוקרים לא היקשו על סדן וויתרו לו במספר נושאים עליהם לא הסכים להשיב.
אורי ליאתים, אחד החוקרים, מסר בעדותו כי לא נעשה כל וויתור וכל שאלה נשאלה מספר רב של פעמים, כך גם השאלות הקשות.
בחודש אוקטובר 1999 התלונן ב"כ נאשם 3 במשטרה נגד סדן בטענה כי סדן פנה אל נאשמים 2 ו- 3 בהצעה כי עבור 200,000$ הוא יימנע מלמסור עדות ויעזוב את הארץ. לאור זאת הוגש כתב אישום נגד סדן ויהודה קקון, שהיה מעורב גם כן, ויוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש הליכי משפט. בעקבות זאת בוטל הסכם עד המדינה עם סדן אך חרף זאת הוחלט שלא להעמידו לדין בגין העבירות נשוא כתב האישום בתיק זה.
ביום 14.4.05 חזרה בה המאשימה מכתב האישום שהוגש נגד סדן בגין עבירות אלה בבית משפט השלום בת"א.
לדברי סדן, הקשר שלו ושל הנאשמים נוצר דרך נאשם 5 אשר הכיר בין סדן לבין נאשם 2. במהלך שיחות ביניהם התוודע נאשם 2 לניסיונו הרב של סדן בעסקים ובייבוא וזה החליט להכיר בין סדן לבין בן דודו, נאשם 1. לדבריו הן בחקירותיו והן בעדותו בבית המשפט, באחד המפגשים עלה נושא ההברחות, כשנאשם 2 אמר שבמידה ויצטרך עזרה כלשהי בנמל אשדוד, הוא יעזור דרך חברו. בהמשך אמר לסדן כי ייתן לחברו את מספר הטלפון של סדן וזה יתקשר אליו. בעקבות זאת יצר נאשם 1 קשר עם סדן והם קבעו להיפגש. הפגישה נערכה באחד מימי השישי בחודש ספטמבר 1998. בפגישה נכחו נאשמים 1, 6 וסדן ובמהלכה הציעו נאשמים 1 ו- 6 לסדן לעזור לו בהברחת סחורות ובייחוד סיגריות שהברחתן, לדבריהם, רווחית ביותר, וזאת בעבור סכום של 80,000$ למכולה. עוד הוסבר לו באותה פגישה כי עליו לרכוש בעצמו את הסחורה וכן לגייס שם של חברה אשר אין דופי בעברה ולא תיראה חשודה.
בהמשך תיאר סדן את הבאתה של מכולת "פלורידה 1" ולדבריו, הוא מסר שם של חברה ואת מספר הח.פ. שלה לנאשם 1 ועליו היה לבדוק שהחברה נקייה מכל רבב וסחורתה צפויה לעבור במסלול ד' שהוא הדרך הקלה והפשוטה ביותר. כמו כן דאג לחשבונית יבוא, שטר מטען ורשימת מלאי. לאחר מכן, עם קבלת מספר הרשימון של המכולה, העביר זאת לנאשם 1 והוא, באמצעות מספר רשימון, בדק האם המכולה שוחררה אם לאו ובמידה ויש תקלה, דאג לשחרור המכולה. סדן מסר כי עבור תהליך זה שילם לנאשם 1 80,000$.
בפרשת ההגנה, לא חלקו באי כוח הנאשמים על גובה הסכום אשר לטענתו של סדן שילם בעבור תפקידו של נאשם 1.
תיאור זה הנוגע למכולה "פלורידה 1" זהה בכל המכולות.
בעת הזמנת מכולת "פלורידה 2",מסר סדן כי נאשם 2 פנה אליו ואמר לו שיש לו בן דוד שמתמצא ביבוא סחורות וביקש להכיר ביניהם. סדן הסכים ולאור זאת נערכו בינו ובין נאשם 2 ובן דודו, נאשם 3, מספר מפגשים שבמסגרתם הסכימו לייבא יחד סיגריות כשהמימון יתחלק בין סדן לנאשם 3. 70% יממן נאשם 3 ו- 30% יממן סדן.
באשר למכולת "פלורידה 2" אישר סדן כי הוא טיפל בכל הנוגע לייבואה ואת כל התקבולים שקיבל העביר לנאשם 3.
בנוגע לשתי מכולות "אברהם כהן", מסר סדן כי מכולות אלה נרכשו ע"י נאשם 3 בסין, בעת נסיעתו עם נאשם 2. הסיכום בינו לבין נאשם 3 היה שנאשם 3 ידאג לכל הקשור לרכישה ולשיווק והוא עצמו ידאג לשחרור המכולה, זאת על מנת למנוע חשיפתם. את התקבולים העביר, לדבריו, לנאשם 1 אשר חילק את הכסף בין הנאשמים. בשלב ההתחשבנות הכספית, מסר סדן, כי לעיתים היה נוכח גם נאשם 2.
כך היה גם ברכישת המכולה "ויסמן 1".
ביבוא מכולת "ויסמן 2", מסר סדן כי התעוררה בעיה בשחרור המכולה שנוצרה עקב טעות במספר ה"טוקמן" שהיה רשום בשטר המטען של המכולה. בסופו של דבר הגיעה המכולה לנמל חיפה במקום לנמל אשדוד ועל הנאשמים היה להגיע לנמל חיפה על מנת לשחררה.
ביבואה של מכולת "הדסית" הוסכם בין סדן לנאשם 1 כי סדן יטפל בשחרורה של המכולה אך הוא למעשה לא היה קשור בהבאתה והיא הוצגה בפניו מיוזמתו של נאשם 1. את שם המכולה, מסר כי קיבל מנאשם 2 ובעבור יבואה קיבל מנאשם 1 סכום של 30,000$ אשר בו התחלק עם נאשם 2.
לאחר תפיסת המכולה "הדסית", מסר סדן כי נאשם 2 הורה לו "לרדת למחתרת" והוא נסע לתאילנד.
סדן מכחיש כל קשר למכולות "פרוגרס 1, 2", "טטריס" ו"זגה 1".
באשר לנאשמים 1 ו- 2 מסר סדן כי איתם היה בקשר רציף לכל אורך הדרך ובכל מהלך הנוגע ליבוא המכולות. את נאשם 6 טען שראה אותו רק בפגישה הראשונה בה הועלה נושא ההברחות. באשר לתפקידו של נאשם 1, מסר כי הוא היה יותר מאיש קשר עבורו, היה מעין שותף. לגבי נאשם 2, מסר כי בכל עניין טכני פנה לנאשם 1 ובכל עניין אחר פנה לנאשם 2 שהיה אחראי לכל נושא המודיעין.
עדותו של שמיר(נאשם 6)
שמיר נחקר במשטרה ובמכס, הודה בחלקו, הפליל את שאר הנאשמים אך טען כי לא ידע מהי הסחורה המוברחת. בנוסף, הוביל את החוקרים אל כספי העבירה שנמצאו בביתו ושיתף פעולה ברוב החקירות.
בכל הנוגע להתארגנות, אישר שמיר בבית המשפט את הדברים שמסר בחקירותיו וביניהם את דבריו של סדן. גם את טענת המאשימה לפיה עוד בטרם הכירו הנאשמים את סדן, תכננו להפיק רווחים מהברחת סחורות תוך הסתמכות על קשריהם עם אנידג'ר שהיה מעריך בנמל אשדוד, אישר שמיר.
את תפקידו בשרשרת ההברחות תיאר שמיר בכך שעליו היה למצוא מספר חברה ומספר רשימון אותם היה מוסר לנאשם 1.
שמיר הודה שכל נושא יבוא המכולות התחיל ממנו אך לא היתה לו כוונה בשום נקודת זמן להבריח סיגריות.
הטענה כי שמיר יזם את כל הפרשה נולדה לאחר הרשעתו של שמיר אך הוא עצמו טען לכל אורך הדרך כי לא הוא הגה את הרעיון.
כמו כן מסר כי בשיחות שהיו בינו לבין נאשמים 1 ו- 2 עלה נושא יבוא מכולות והצהרת תכולתן כרהיטים. לדבריו, נאשם 2 ייעץ להם אילו פריטים עליהם לרשום ברשימון והוא שהעלה את הרעיון של רישום רהיטים.
בעדותו בבית המשפט הכחיש שמיר קיומן של פגישות בהן נכח נאשם 2 והכחיש את הדברים שמסר בחקירותיו, משכך הוכרז עד עויין.
שמיר אף הכחיש כי הוא היה יוזם הפגישה הראשונה עם סדן.
עוד מסר בעדותו כי הוא ונאשם 1 רימו את סדן בכך שאמרו לו כי באמצעות קשריהם במכס אשדוד לא יבדקו המכולות אותן ייבא. לטענתו, עשו זאת לשם בצע כסף על ידי כך שיעלו את המחיר שיגבו מסדן בגין שירותיהם.
בהמשך דבריו אישר שמיר את חלוקת התפקידים כפי שתוארה ע"י סדן. לדבריו, לאחר הפגישה הראשונה לא שוחח עוד עם סדן.
באשר למכשירי ה"טוקמן", מסר שמיר כי הוא ונאשם 1 החליטו לרכוש מכשירים אלה שכן קשה יותר לזהות את בעליהם מאשר במכשירי טלפון סלולריים רגילים. לפיכך הוחלט כי התקשורת בין כל המעורבים, בכל הנוגע למכולות, תהיה באמצעות מכשירי ה"טוקמן".
שמיר פירט בעדותו את שמות החברות שהעביר לאנידג'ר לבדיקה, ביניהן "ויסמן", "פרוגרס", "הדסית", "טטריס" ו"אברהם כהן". את השם "זגה" אמר שאינו מכיר, אך יתכן שמסר גם את השם הזה.
באשר לסכום הכסף שקיבל עבור תפקידו, מסר שמיר כי מדובר בסכום של 40,000$ עבור כל מכולה, בעוד שמחקירות סדן עלה כי הוא שילם 80,000$ עבור כל מכולה. עוד ציין שמיר כי סכום הכסף שחולק נקבע ע"י נאשם 1 ולהם לא היתה מילה בנושא. לפיכך שולמו לו ולאנידג'ר 10,000$ לכל אחד וידע כי גם לנאשמים 2 ו- 5 אמור נאשם 1 לשלם. כמו כן טען כי קיבל תשלום עבור ארבע מכולות בלבד בעוד שבפועל בדק יותר שמות וכן הוברחו יותר מכולות. לכך לא היה לשמיר הסבר.
בהודעתו נשאל שמיר מתי נפגש בפעם האחרונה עם נאשם 1 והוא השיב שזה היה ביום שבת אחה"צ, אז סיפר לו נאשם 1 כי נתפסה מכולה על שם "טטריס". באשר לתכולת המכולות שהוברחו, מסר שמיר כי עד לשלב מסוים סבר כי המכולות הכילו מוצרי אלקטרוניקה או מכונות מזל. בעת הפריקה לא נכח אף פעם. באחת הפגישות נודע לו כי מדובר בסיגריות ואישר כי בפגישה האחרונה בין הנאשמים, שהתקיימה ערב מעצרם ידע בוודאות שמדובר בסיגריות.
לדבריו, הפגישה האחרונה התקיימה מתחת לביתו, כאשר הגיעו נאשמים 1 ו- 2 על מנת למסור לו על תפיסתה של מכולת "זגה 1".
חרף העובדה כי שמיר מסר בחקירותיו שנאשם 2 לקח חלק בפגישות שהתקיימו טרם להברחות ובמהלכן, בעדותו בבית המשפט מסר כי לא ידע על מעורבותו של נאשם 2 עד לפגישתם ערב מעצרם.
ביום מעצרם ב- 4.10.99 נערכו חיפושים ברכבו של שמיר ושם נתפסו שטרי מטען ומסמכים נוספים הקשורים למכולות "פרוגרס", "ויסמן" ו"הדסית". שמיר מסר אז כי קיבל מסמכים אלה מנאשם 1.
במהלך החיפושים בביתו, נתפס סכום של 140,000$ אשר, לדבריו, קיבל מנאשם 1.
באשר לנאשם 5, מסר כי שמע את שמו במפגש שהיה בעת חנוכת הבית של נאשם 2 אך לא היה כל קשר ביניהם. זאת עולה גם מפירוט שיחות הטלפון.
שמיר מסר כי הקשר היחיד של אנידג'ר למעורבים הוא דרכו.
עדותו של טל (נאשם 1)
בעת מעצרו הכחיש טל כל קשר לפרשה, וכאשר נשאל באשר להתקשרות שהיתה בין הטלפון הנייד שלו לזה של סדן, לא השיב. באשר לסכום של 100,000$ שנתפס אצלו השיב כי זהו סכום שקיבל בירושה מסבו חצי שנה קודם לכן.
בעדותו בבית המשפט, כחמש שנים לאחר מעצרו, שינה את גרסתו והודה במרבית עובדות כתב האישום ובהן כי באותה עת היו ברשותו שני טלפונים ניידים האחד רגיל והשני "טוקמן", הוא השתתף בפגישה בה הועלה נושא ההברחות לראשונה ב- 9/98, במשך תקופת ההברחות קיבל מסדן שמות של חברות ומספרי ח.פ. שלהן והעבירם לשמיר ולאחר שקיבל אישור מאנידג'ר העבירם חזרה לסדן, ביום ההברחה קיבל מספר רשימון, העבירו לשמיר שהודיע לו כשהמכולה הותרה, קיבל תמורה כספית עבור חלקו, השתתף בפגישה שהיתה מתחת לביתו של שמיר ערב מעצרם.
טל מסר כי הוא הוגדר כאיש הקשר ובמסגרת תפקידו קיבל שמות של חברות ומספרי ח.פ. שלהן, אותן מסר לשמיר על מנת שיבדוק את טיב החברות ויוודא עם אנדג'ר שהמכולה עם השם שייבחר לא תיבדק במכס. לאחר הבדיקה מסר את המידע לסדן.
טל הודה כי את השמות "פלורידה" ו"אברהם כהן" רשם בארגונית שלו, כפי שנתפסו, וכן הודה כי נדרש לבדוק את השמות "ויסמן", "הדסית", "זגה" ו"פרוגרס". הוא טען כי בדק שמות אלו עבור סדן, מה שלא מתיישב עם טענתו של סדן כי לא היה מעורב כלל בהברחת המכולות "זגה" ו"פרוגרס".
טל הודה כי החזיק בטלפון נייד וב"טוקמן" וכן שהיה בינו ובין סדן קשר אינטנסיבי.
כשעומת עם העובדה כי באותו יום בו הגיעה לארץ המכולה "ויסמן 2" ביצע 35 שיחות טלפון למעורבים בפרשה, ביניהם סדן, נאשם 2 ושמיר לא סיפק תשובה לכך.
באשר לפגישה שהתקיימה מתחת ביתו של שמיר ערב מעצרם, טען טל כי הוא ונאשם 2 לא הגיעו על מנת לספר לשמיר על תפיסת המכולה אלא לדבר על נושאים אחרים, כמו כן מסר כי שמיר ידע הרבה לפני פגישה זו על כך שהסחורה המוברחת היא סיגריות.
טל טען כי הוא שימש רק כאיש קשר וכי הדמות הדומיננטית מאחורי הפרשה הוא שמיר. יש לציין כי גרסה זו נשמעה לראשונה בבית המשפט, כ- 5 שנים לאחר גילוי הפרשה.
טל הכחיש את דברי סדן, לפיהם התקשר אליו לראשונה על מנת לקבוע פגישה, בה נולד רעיון ההברחות וטען כי היה זה שמיר שפנה אליו וסיפר לו על פגישה שנקבעה והציע לו לקבל סכום לא מבוטל של כסף עבור מעט עבודה. לדבריו, הוצג לסדן ע"י שמיר כאיש הקשר.
לדבריו, שמיר אמר לו שעליו להיות בקשר טלפוני עם סדן ועל כך יקבל עמלה מכספו.
דבריו אלה של טל אינם מתיישבים עם דברי סדן לפיהם רוב השיחות נוהלו בינו לבין טל ותכליתה של הפגישה הראשונה היתה לבדוק כיצד טל יוכל לעזור לו ע"י ניצול קשריו במכס.
למרות שטל מסר כי יוזם הפגישה היה שמיר ולא נאשם 2, הוא ציין כי את ענייני הכספים תיאם עם היחידה בת"א, שם עבדו נאשמים 2 ו- 5.
יש לציין כי במהלך חקירתם של סדן ושמיר, לא עומתו עם גרסתו זו של טל שאינה עולה בקנה אחד עם גרסתם.
למרות שטל אישר בבית המשפט את דברי סדן באשר לתפקידו בהברחות, הוא הקטין את חלקו בכך שטען שהיה שותף להברחת ארבע מכולות בלבד ועבור כל אחת קיבל 40,000$ אשר אותם מסר לשמיר לצורך חלוקה בין יתר המעורבים. הוא עצמו קיבל, לטענתו, 4000$ עבור כל מכולה. גרסה זו אינה מתיישבת הן עם גרסתו של סדן והן עם גרסתו של שמיר. דבריו של שמיר בעניין זה הם כי סדן שילם לטל עבור כל מכולה 40,000$ מהם העביר לשמיר 20,000$ עבורו ועבור אנידג'ר ובידי טל נותרו 20,000$ אותם חילק בין המעורבים הנוספים. בתגובה לכך השיב טל כי הוא לא חילק כסף לאף אחד והעביר את מלוא הסכום לשמיר. גם סדן מסר כי ידע שטל מחלק כסף לנאשם 2 מאחר ונושא זה עלה במספר שיחות שהיו ביניהם.
גם בנושא זה לא עומתו סדן ושמיר באשר לגרסאותיהם השונות מגרסתו של טל.
סדן מסר בעדותו כי במהלך הבעיות שהתעוררו בשחרורה של המכולה "ויסמן 2" היה בקשר רציף עם טל ונאשם 2 ומסר כי טל ידע עוד לפני עמיל המכס כי המכולה שוחררה. אולם טל מסר בעדותו כי הקשר שלו עם סדן היה רק לעניין הנושא הכספי ולא מעבר לזה.
גם מעיון בפלטי הטלפונים עולה כי באותו יום היו שיחות רבות בין טל לסדן ולטענתו של טל, סדן היה מתקשר אליו בכל אותה התקופה באופן אובססיבי.
טל טען תחילה כי לא היה לו קשר למכולות "פרוגרס" ולאחר מכן מסר כי היה לו קשר למכולות אך מי שהביאן הוא סדן. כשנשאל מדוע, אם כך, ביום הגעת המכולה "פרוגרס 1" לנמל התקשר פעמים רבות לנאשם 2 ולשמיר ולא אף פעם אחת לסדן, השיב כי ייתכן שסדן התקשר אליו מטלפון אחר ולא זה שהצהיר שהיה ברשותו.
מפלטי שיחות הטלפון של טל עלה כי התקשר לעמיל המכס פיני בן דוד ביום שחרור המכולה "טטריס" כ- 6 פעמים. כשנשאל על כך, השיב כי אין לו קשר לפיני בן דוד וכי ייתכן שמישהו אחר השתמש במכשיר הטלפון שלו והתקשר, אין לו הסבר לכך.
עוד עולה מפלטי שיחותיו של טל כי יומיים לאחר הגעת המכולות "פלורידה 2" ו"אברהם כהן 1 ו- 2", התקשר כ- 15 פעמים לערבים מהשטחים וכך גם שיחות נוספות יום לאחר מכן. כשעומת עם הטענה שהתקשר לצורך הפצת הסיגריות לערביי השטחים, השיב כי אינו מכיר את האנשים האלה ולא התקשר אליהם, ייתכן כי עלו לו על השיחות היוצאות, לא היה בידו הסבר. לטענת בא כוחו, לא הוכח כי אותם ערבים אליהם, כביכול, התקשר הנאשם, הם מפיצים או עבריינים. הנאשם הסתמך גם על עדותה של דורית בוקובזה לעניין השיחות היוצאות, לפיה אין הוכחה ברורה בדבר זהות המשתמש בטלפון בזמן נתון.
באשר לטענתו של שמיר כי המסמכים שנתפסו ברכבו הובאו ע"י טל, השיב כי המסכים לא הובאו על ידו ושמיר אמר זאת בכדי להקטין את חלקו בפרשה.
כתגובה לדברים שאמר סדן אודותיו, טען טל כי היה לסדן קל לדבר עליו ולהפליל אותו ואינו יודע מדוע. אולם בעת עדותו של סדן הוא לא עומת עם טענה זו ע"י בא כוחו של טל.
כשנשאל טל מדוע דבריו נשמעים לראשונה בבית המשפט, 5 שנים לאחר גילוי הפרשה, השיב כי לא היה לו ניסיון בחקירות במשטרה ועל כן בחר אותה עת שלא להשיב לשאלות החוקרים. כמו כן מסר שסדן איים עליו באותה תקופה. לאחר 5 שנים, כשפחת חששו מעד המדינה, הסביר את מניעיו לשתיקתו. טענתו בבית המשפט היתה כי נגרר לפרשה זו בעקבות חברו שמיר, אשר הבטיח לו סכום כסף גובה תמורת עבודה קלה ואשר לטענתו היו נמוכים בהרבה ממה שקיבלו המעורבים האחרים בפרשה.
לטענת ב"כ הנאשם, בסביבות חודש ספטמבר 98 נפגש הנאשם לראשונה עם סדן ושמיר ובמהלך המשפט ניסתה התביעה להסתיר את עובדת היותו של שמיר בפגישה, אך שמיר עצמו העיד כי לקח חלק בפגישה זו. כן, עולה מעדותו של הנאשם ומעדות שמיר, כי מטרת פגישה זו היתה היכרות בין הנאשם לסדן ונושא הכספים הוסדר קודם לכן ולא באותה פגישה. לטענת הנאשם ובא כוחו, הוא לא התעניין ולא ביקש לדעת יותר ממה שנמסר לו, הסתפק בתפקידו כאיש קשר ובתמורה שהובטחה לו תמורת תפקיד זה בלבד. לטענתו, מעורבותו זניחה ביותר, הוא לא נסע מעולם לסין ולא לקח חלק פעיל ביבוא. מעדותו של שמיר עולה כי הוא שניהל את העבודה בשל היותו איש מכס שהכיר והבין את הנושא. הטענה היא כי השתמש בנאשם כאיש קשר בלבד שכן אינו מתמצא כלל בנושאי המכס ודברים התומכים בכך הם כי סדן הוא שארגן וניהל את ההליך שכלל בחירת נהג ואיזור לפריקת המכולות, מכירת תכולתן וכיו"ב. לטענת ב"כ הנאשם, הוא לא לקח חלק בארגון זה ועל כן אינו שותף לפרשה.
עוד עולה מטענות ב"כ הנאשם, כי חיבור הסכומים בהם מודים הנאשמים תואם את הסכום שנמסר ע"י הנאשם בעדותו ואינו עולה בקנה אחד עם עדותו של סדן.
גרסתו של הנאשם בתגובה לטענת התביעה כי נעשו בינו לבין סדן ושמיר שיחות טלפון רבות, היא כי חלקו של הנאשם בפרשה היה ליצור קשר בין שמיר וסדן וזאת עשה באמצעות שיחות טלפון ומכאן הסיבה לקיומן של שיחות טלפון רבות בינו ובין השניים.
עדותו של שבי (נאשם 2)
ביום המעצר ב- 4.10.99 נחקר שבי 9 פעמים. ב- 13.10.99 כשהוצג לו קובץ ממחשבו האישי המכיל חלק ממסמכי המכולה "זגה 1", החליט לשתף פעולה והודה בחלקו בפרשה. נוסף על כך, הפליל גם את המעורבים האחרים פרט לנאשמים 1 ו- 3 שהם בני דודיו ואת שמותיהם בחר שלא להזכיר.
בעדותו בבית המשפט הכחיש חלק מהדברים שמסר במשטרה ואשר הוקלטו.
בעוד שבהודעתו בחקירותיו סירב לדבר על בני דודיו, נאשמים 1 ו- 3, באמרו כי אינו מעוניין לדבר על ה"אנשים שלו", בבית המשפט מסר כי אותם אנשים עליהם נמנע מלדבר הם דווקא אנשיו של סדן וגם כעת אינו מעוניין להזכירם. כשנשאל הכיצד מתיישב הדבר שה"אנשים של סדן" הם ה"אנשים שלו" לא היה הסבר לדבריו.
שבי הודה בחלק מעובדות כתב האישום הן בחקירותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, ביניהן הודה באשר למעמדו ותפקידו במכס לרבות חשיפתו הגבוהה למידע אשר בהמשך מסר לסדן, האחריות הרבה שהיתה לו. עוד הודה באשר להתארגנות - הודה כי הכיר את סדן דרך נאשם 5 ויצר עימו קשר לצורכי הברחות, הודה באשר להעברת כספי העבירה בינו ובין נאשם 5 בעת שהיו בעבודתם, באשר לנסיעותיו עם נאשם 3 לסין ולטורקיה שמטרתן היתה רכישת מכולות "אברהם כהן 1, 2" ו"ויסמן 1" עובדה אשר הודה בה במהלך חקירותיו אך הכחיש בעדותו בבית המשפט, קבלת שוחד אשר שולם לו וחלקו הועבר לנאשם 5, תפיסת מסמכי מכולת "זגה 1" ממחשבו האישי וכן הכנתו את מסמכים אלה אך, לטענתו בבית המשפט היה זה לבקשתו של סדן וכן בקשר שלו למכולות "פרוגרס" וקבלת תשלום עבור הברחתן.
כמו כן הודה כי קישר בין המעורבים ועל כך תוגמל וכן כי ידע שמדובר בהברחת סיגריות.
בעת שחקר את נאשם 5 הועלו עובדות שחלקן הוכחש ע"י שבי בעדותו בבית המשפט ולמעשה אישר את נכונותן בעת הטחתן בנאשם 5. העובדות שאושרו על ידו היו כי בינו ובין נאשם 5 נערכו מפגשים רבים שנגעו לעניין שותפותם בהברחות ושחלקם התקיימו בביתו של נאשם 5, נסיעות משותפות לשניהם ומפגשים משותפים עם סדן, העברת כספי עבירה משבי לנאשם 5, ידיעתו של נאשם 5 כי סדן נתפס בפרשת סיגריות מוברחות ועל כן בחר לדלל את קשריו עימו ובדיקת חברת "טטריס" במחשב המכס לאחר הידיעה על בעיות בשחרור המכולה "ויסמן 2" ועל מנת להחליף את שמה ל"טטריס".
אלכס ישע, ראש היחידה באותה עת, העיד על היותו של שבי עובד מכס מוערך שנחשף לחומר מסווג ביותר. בעדותו מסר כי כל המידע שמגיע לאגף המכס מנותב באופן אוטומטי למערכת המודיעין הארצית שהיתה חשופה בפני שבי.
גם שבי אישר בעדותו כי היה חשוף לחומר מודיעיני מסווג ביותר.
בעדותו בבית המשפט הודה שבי כי בחקירותיו במשטרה מסר שכל ענייני הכספים התנהלו בינו ובין נאשם 5 בבניין המכס ביפו, שם התבצעה העברת הכספים.
מהראיות עולה כי שבי ביצע בדיקה מודיעינית אודות נאשם 3, בן דודו, בשנת 1999. כשנשאל מדוע עשה זאת, השיב כי קיבל הוראה לבדוק בעלי רכב מסוג "מרצדס" או כאלה שגרים בסביון, בשל עניין הקשור בפשיעה רוסית, ושמו של נאשם 3 עלה. לשאלה מדוע הסתיר זאת כשנחקר במשטרה, השיב שייתכן שלא רשמו כל מה שאמר.
שבי הודה בחקירותיו במשטרה כי הכיר בין סדן לבין נאשם 1. אולם בעדותו בבית המשפט הודה כי קשר בין המעורבים אך בחר להעלים את חלקו של נאשם 1 וטען כי הקשר הראשוני נוצר בין נאשם 5 לשמיר. טענה זו חסרת כל היגיון, אינה מתיישבת עם גרסאות יתר המעורבים בפרשה ונמסרה לראשונה בבית המשפט, 5 שנים לאחר גילוי הפרשה. זאת ועוד, מעדות סדן עולה כי שבי הוא זה שהגה את נושא הברחת הסיגריות והוא זה שהציב את הדרישות וחילק את התפקידים בין המעורבים.
עוד מסר בחקירותיו במשטרה כי הוא בקושי מכיר את שמיר ולא טען כי הוא היוזם, או איש הקשר של נאשם 1. כשהתבקש ליישב את סתירות שבדבריו, השיב כי אמר זאת בשלב שבו הכחיש הכל. ומאוחר יותר המציא גרסה לפיה שמיר הוא היוזם ומאחר שחשש מסדן, הציע להסתתר מאחורי נאשם 1 שהוא איש הקשר עם סדן. דברים אינם עולים בקנה עם דברי שמיר לפיהם יום אחד התקיימה פגישה בה השתתף גם סדן וזו הפעם הראשונה בה נפגשו. יש לציין כי שמיר לא עומת בעדותו עם טענה זו שסותרת את דבריו של שבי.
בעדותו בבית המשפט הודה שבי כי קיבל תשלום עבור חלקו בפרשה, אולם כפר בגובה הסכום ובמספר התשלומים, כעולה מעדותו של סדן. כאן המקום לציין כי סדן לא עומת בעדותו עם הפרטים שמסר באשר לגובה הסכום ולמספר הפעמים בהם שולמו לשבי כספים עבור חלקו.
גם כאן בחר שבי להעלים את חלקו של נאשם 1 ולהגדיל את חלקו של שמיר. לטענתו, מעולם לא קיבל כסף מנאשם 1 וכשהוא אומר "איש קשר" כוונתו לשמיר ולא לנאשם 1. זאת על אף שמעדותו נאשם 1 עולה כי במילים "איש קשר" הכוונה אליו, שכן לדבריו, הוא הוצג לסדן כ"איש הקשר" מאחר ותפקידו היה לקבל מסדן שמות ומספרי חברות ולהעבירם לשמיר. כשנדרש שבי ליישב את הסתירה בין דבריו לבין דברי נאשם 1 לעניין, לא סיפק הסבר וטען כי כל אחד היה איש קשר לאו דווקא נאשם 1.
שבי מסר כי לא היתה לו סיבה לחפות על נאשם 5 שכן הנ"ל הפליל אותו בכך שבדברים שמסר הפך את סדן לשותפו. באשר לסדן, מסר כי זה איים עליו ועל כן בחר שלא לחפות עליו.
שבי הודה כי קיבל תשלום עבור המכולה "פלורידה 1". לאחר הברחת מכולה זו ומשראה כי הרווחים בגינה גבוהים, שיתף בעניין גם את בן דודו, נאשם 3. לשם כך ערך היכרות בין נאשם 3 וסדן ונוצרה ביניהם שותפות עסקית שבמסגרתה הובאו 2 מכולות "אברהם כהן" ומכולת "ויסמן 1". שבי ונאשם 3 נסעו לסין לשם הבאת הסיגריות המזויפות. שבי לא דיווח על כך למקום עבודתו אלא הצהיר כי לקח חופשת לימודים לבחינות. שבי הודה בחקירותיו במשטרה על נסיעות לסין ועל כך ששם נרכשו הסיגריות המזויפות. בעדותו בבית המשפט אישר את דבריו במשטרה לפיהם נסע לסין אך הכחיש כי מטרת הנסיעה היתה הבאת סיגריות מזויפות.
לאחר תפיסתו של סדן בהברחת מכולת "ויסמן 1" המשיכו המעורבים בהברחת מכולות ללא ידיעתו. שבי מסר בחקירותיו במשטרה כי מכולות "פרוגרס 1, 2" הובאו ע"י אנשיו של נאשם 5 והוא עצמו קיבל כסף מאיש הקשר. בהודעה מוקלטת מחקירתו מסר שבי כי היו 2 מכולות שהובאו מתורכיה, ועבורם קיבלו הוא ונאשם 5 10,000$.
באשר למכולות אלה ציין סדן בחקירתו כי הוא אינו מעורב בהבאתן אך מעיון במסמכי המכולות עולה כי אמר שלא יתכן שמי שמעורב בדבר פעל ללא ידיעתם של שבי או של נאשם 1 מאחר ונוסח החשבונית זהה לנוסח שהוא עצמו ערך לגבי המכולות הקודמות ובכך היו מעורבים שבי ונאשם 1.
גרסתו של שבי באשר למכולה "ויסמן 2" לא עקבית. תחילה טען בעדותו בבית המשפט כי לא היה מעורב בהבאתה וידע על כך רק כשהתעוררו בעיות בשחרורה. בהמשך אישר כי ידע בזמן אמת על הבאת המכולה ועל הבעיות בשחרורה. לבסוף אישר את דברי סדן ביחס לאותה מכולה, לרבות העובדה שסדן סירב לשלם לנאשמים 80,000$ עבור שחרור המכולה כיוון ששחרר אותה בסופו של דבר בעצמו.
כשנשאל כיצד מתיישבת טענתו הקודמת לפיה שמיר היה הוגה רעיון הברחת המכולות עם העובדה שביום שחרור המכולה לא היו כלל שיחות בינו לבין שמיר בעוד שבינו ובין סדן ונאשם 1 היו שיחות רבות, השיב כי השיחות הרבות שהיו באותו יום בינו ובין נאשם 1 היו על מנת שדרכו יועבר מסר לשמיר מנאשם 1.
שבי הודה בחקירתו על הברחת מכולות "זגה" ו"טטריס" ועל השתתפותו ברכישתן. לטענתו, השקיע ברכישת המכולות כ- 160,000 ₪ שמהווים כ- 30% מהעלות הכוללת של שתיהן. הוא אף הודה בבדיקת השם "טטריס" במחשבי המכס ולטענתו גם נאשם 5 אמור היה להשקיע במכולות אלה. בהמשך הודה כי פנה לנאשם 5 וביקש ממנו המלצה על עמיל מכס שיוכל לעזור לו בשחרור מכולת "טטריס", לטענתו, נאשם 5 הפנה אותו לפיני בן דוד שטיפל בעבר בשחרור המכולה"פרוגרס".
מהודעותיו של פיני בן דוד ומעדותו בבית המשפט עולה כי האדם שפנה אליו בנוגע לשחרור מכולת "טטריס" הזדהה בשם "אבי גולן" וציין שהופנה ע"י יעקב מנע (נאשם 5). לדברי נאשם 5 בחקירתו, שבי ביקש ממנו לבדוק במחשבו את החברות באמצעותן הבריח בשיתוף עם סדן מכולות סיגריות וכן סיפר לו כי הזדהה בשם אבי גולן בפני עמיל המכס.
שבי אמנם לא הודה כי הזדהה בשם אבי גולן אך הודה כי פנה אליו בנוגע לשחרור המכולה "טטריס".
מעדותו של אבי חדד עולה כי בתאריכים הסמוכים להגעת המכולה "טטריס" ביצע שבי שאילתות לגביה במחשבו. לעניין זה טען שבי כי ביצע את השאילתות לבקשתו של סדן שהוא זה שייבא את המכולה. כשנשאל מדוע סדן פנה דווקא אליו בבקשה שיבדוק את המכולה, השיב כי הוא ביצע בדיקות מודיעיניות עבור מבריחים ופושעים. עוד טען שבי לעניין זה כי בדיעבד התברר לו שהובאו שתי מכולות מסין על שם "ויסמן", האחת של סדן והשניה לחבורה אחרת ולכן הוא וחבורתו שינו את שם המכולה שיובאה על ידם ל"טטריס".
כאן המקום לציין כי סדן לא נשאל ע"י ב"כ של שבי באשר לטענה זו שהוא זה כי שהביא את מכולות "זגה" ו"טטריס".
בעדותו בבית המשפט מסר שבי כי לא היה קשור להבאת מכולות "זגה" ו"טטריס" ושיקר כשאמר בחקירתו שהיה שותף לרווחים וידע את העלויות מאחר ושמע זאת מסדן.
בחקירותיו במשטרה הודה שבי כי היה אחראי לרכישת מכולת "זגה 1". העד אביעד דור חי פירט את הבדיקות שביצע שבי לעניין מכולה זאת ואת הממצאים. ביחס למסמכי המכולה, מסר שבי בחקירותיו, כי הכין אותם במחשבו הביתי.
כשנשאל סדן בעדותו לגבי חלקו של שבי באשר להכנת מסמכי המכולות, השיב כי לא ראה את שבי מכין את המסמכים ולאור שיחותיו עם שבי בנושא, הבין כי שבי הכין אותם ממחשבו האישי בביתו.
בעדותו בבית המשפט מסר שבי כי הכין את המסמכים במחשבו בעבודה ולא במחשבו האישי. טענה זו אינה מתיישבת עם הגרסה שמסר בחקירותיו לפיה הכין את המסמכים במחשבו הביתי.
בעדותו הודה שבי כי ב- 3.10.99, ערב מעצרם של המעורבים בפרשה, התקיימה פגישה בה סיפרו הוא ונאשם 1 לשמיר אודות החקירה.
בעדותו מסר שבי כי כל חלקו בפרשה היה יצירת הקשר הראשוני בין המעורבים וכי קיבל סכומי כסף עבור 4 מכולות בלבד. דברים אלה אינם מתיישבים עם דברי סדן לפיהם שילם לנאשם 1 כסף עבור כל המכולות שהוברחו. כששבי נשאל עבור מה קיבל את הכסף אם כל חלקו היה ביצירת הקשר הראשוני בלבד, השיב כי באמת אינו יודע על מה, כנראה על שתיקתו. גם דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו של סדן, לפיהם בכל שאלה שהיתה לו הנוגעת לעניין המכולות פנה לשבי מכיוון שידע שיש לו היכולת ללוות את העניין מבחינה מודיעינית, מה שאמור היה להוות הצלחה ולהבטיח את נושא יבוא הסיגריות.
יש לציין כי בהודעה מוקלטת אישר שבי כי הוא היה אחראי על כל נושא המודיעין הקשור בהברחות. יפים לעניין זה גם דברי נאשם 1 שמסר בעדותו כי במהלך התקופה עדכן ויידע את שבי בכל המתרחש.
כמו כן בעדותו בבית המשפט כשנשאל ע"י המאשימה כיצד שיתף פעולה עם מבריחי סיגריות שעוברים על החוק בהיותו עובד מכס מוערך, השיב כי סבר שהקשר עם סדן יועיל לו על אף שידע כי עסקיו מפוקפקים.
הנאשם טוען בסיכומיו כי ייצוגו לקה בחסר ושל כך לא ניתנה לו הזדמנות ראויה לחקור עדי תביעה וכן לא נתאפשר לו ע"י בית המשפט להחליף ייצוג על אף שבית המשפט נוכח לדעת כי הקשר בינו ובין בא כוחו נותק, ובשלב מסוים של המשפט נאלץ לייצג עצמו לבדו.
לטענתו, הסמכות העליונה עבור סדן היתה נאשם 5, שהיה הפוסק הסופי מבחינתו והוא שנתן אישור וגיבוי לכל פעולה. נכון שהוא עצמו קישר בין שמיר לנאשם 5 והודה כי אלמלא נוצר הקשר, לא היו קורים הדברים שקרו, אך לטענתו, סביר להניח ששמיר היה מוצא מישהו אחר שיעזור לו לשווק את מרכולתו, שהרי זה היה תפקידו היחיד בחוליה.
באשר לטענתו של סדן, לפיה את השם "הדסית" קיבל מנאשם 2, משיב הנאשם כי נאשם 5 היה זה שבדק את השם ולטענתו דבריו של סדן תמוהים לאור העובדה שעד כה הוא זה שמסר את שמות המכולות, אם כך מדוע פתאום הוא מבקש שיבדקו שם עבורו.
באשר לטענת סדן, לפיה נכח גם הוא בתצפית על פריקת מכולת "ויסמן 1" שהיתה באיזור צומת "עד הלום", טען הנאשם כי באותו יום עבד ביפו עד השעה 17:00 והפריקה נערכה באותה שעה ועל כן לא יתכן כי נכח שם.
טענת החוקרים היתה כי זייף מסמכים במחשבו האישי שנתפס וכהוכחה לכך הביאו קובץ משוחזר המכיל את מסמכי היבוא של מכולת "זגה 1". לטענת הנאשם, מדובר במוצג כוזב שהמסמכים שבו אינם זהים למסמכי המכולה ופעולה זו של החוקרים, היא שגרמה לו להודות ולהפליל את עצמו. לדבריו, מסמכי המכולה הוכנו במחשבו בעבודה ולא במחשבו הביתי ולטענתו, כאשר הגיע לביתו דני עזרא, מומחה למחשבים מטעם המכס, הוא "שתל" מסמכים אלה במחשבו.
כן טוען הנאשם כי התביעה רדפה אותו ואת בני משפחתו בשל מוצאם וכי מלכתחילה כתב האישום היה מפלה ומגמתי. בהמשך מוסיף כי לתביעה היו ידיעות מודיעיניות רבות הנוגעות לסדן ואנשים נוספים הקשורים אליו הדבר הפצת סיגריות מוברחות וידיעות אלה נעלמו כלא היו או שהוצאו עבורן תעודות חיסיון על מנת להגן על סדן.
לדבריו, במהלך החקירה, הודה בדברים שלא ביצע. באשר למזכר שנערך ע"י צביקה רחמים, לפיו לאחר שסדן שמע בקלטת כי הנאשם מבקש להיות עד מדינה, החליט לעשות זאת בעצמו. אך לדברי הנאשם, לא אמר דברים אלה מעולם ולא קיימת קלטת כזו.
הנאשם מתריס כנגד שכחת התביעה לצרף לכתב האישום את אחיו של סדן על אף שסדן עצמו מודה בחקירתו במכס כי אחיו ייבא מכולה עם מכונות מזל והליך שחרורה נעשה תוך מתן שוחד למעריכים במכס.
לטענתו של יהודה קקון אשר הופיע ביום 6.2.03 במשטרה והודיע כי בדה מליבו את כל הסיפור מאחר ושבי לקח ממנו כסף ולא החזיר לו ולכן המציא סיפור לפיו סדן לא יעיד נגדו אם ישלם לו סכום מסוים של כסף. לטענתו, ניסה להחזיר את כספו שלו בחזרה ולכן המציא את כל הסיפור אודות חזרתו של סדן מעדותו תמורת תשלום כסף.לטענת הנאשם, הוא מעולם לא נדרש להשיב לטענות אלה של קקון ולא זומן לחקירה בעניין. בהמשך לכך, נקבע ע"י התביעה כי הוא ונאשם 3 אינם עדים אמינים.
לגרסת הנאשם, סדן היה אחראי לשחרור המכולות וקשריו עם נאשם 5 היו הדוקים. סדן הוא שזייף את חותמות החברות אשר על שמן היו המכולות המוברחות, הוא הסתייע באנשים נוספים לצורך ההברחות אך בחר שלא להזכיר את שמותיהם, שכן הסכים לדבר רק על טל, שבי ושוטה. לטענתו, הסחורה המוברחת אינה סיגריות אלא מכונות הימורים שהרי זהו עיסוקו העיקרי של סדן.
לטענת התביעה כי תחילה אמר שבקושי מכיר את שמיר, טוען הנאשם כי זה היה בשלב בו הכחיש את מעורבותו בפרשה.
התביעה טענה כי נסע עם נאשם 3 לסין על מנת לרכוש סיגריות ולייבאן לארץ והוא עצמו השיב בחקירתו כי קיבל כספים משמיר תמורת יבוא מכולות ואת הכספים האלה השקיע ברכישת סיגריות. לטענתו, מסר גרסה זו מאחר ורצה לספק הסבר הגיוני לשאלה היכן נמצא הכסף וניסה להסתיר את העובדה שהפיק רווחים בכדי שגובה הערבויות שהיה עליו להפקיד על מנת להשתחרר, יופחת.
לטענת הנאשם, דבריו של סדן, לפיהם שילם לנאשמים 80,000$ ולא 40,000$ כדברי שמיר, נובעת מהעובדה שסדן לקח את הכספים לעצמו, רימה את שותפיו וסחט מהם כסף רב המסתכם במאות אלפי דולרים.
עדותו של שבתאי שאלון (שוטה)/נאשם 3
בתקופה הרלוונטית היה נאשם 3 איש עסקים אמיד ותר אחר הזדמנויות עסקיות.
בחקירותיו במשטרה הכחיש כל מעורבות בפרשה וכן כל קשר או היכרות עם סדן.
עם זאת, בחקירותיו הסביר מספר נושאים, בין היתר את נסיעותיו לחו"ל יחד עם נאשם 2, התקשרויות טלפוניות בין מכשירי ה"טוקמן" וכיו"ב.
בעדותו בבית המשפט טען כי שיתף פעולה עם החוקרים וענה על שאלותיהם. אולם כשחזרו פעמים רבות על אותן שאלות לא ענה מאחר והם דרשו שיאמר דברים לא נכונים.
העדים יוסי אורן ואורי ליאתים, שגבו את הודעותיו, מסרו בעדותם כי על אף שאינו מבין את השפה העברית על בוריה, הבין את השאלות שנשאל ואף ענה עליהן בבירור.
נוסף על כך, כשנה לאחר חקירתו, מסר שוטה הודעה במשטרה נגד סדן בחשד לניסיון לשיבוש מהלכי משפט.
בחקירותיו במשטרה מסר שוטה כי אינו מכיר את סדן וכשהוצגה בפניו תמונתו, השיב כי ייתכן שראה אותו אך לשאלה האם היו ביניהם עסקים משותפים השיב שלא.
מפלטי שיחות הטלפון עולה כי בין שוטה לסדן היו התקשרויות רבות, אך כששוטה עומת עם כך, השיב שאינו זוכר עם דיברו בטלפון אך לא היה ביניהם כל קשר עסקי.
בעדותו בבית המשפט מסר שוטה גרסה הפוכה, לפיה הוא מכיר את סדן דרך נאשם 2, בן דודו והסברו לכך שבחקירתו הכחיש היכרות עימו היה כי לא זיהה את סדן בתמונה שהוצגה לו ע"י החוקרים אך כשנאשם 2 מסר לו כי שמו של אותו אדם איציק אז הבין במי מדובר, שכן החוקרים הציגו אותו בתור יצחק.
באשר לנסיבות היכרותו עם סדן, ציין כי הם נפגשו בחנוכת הבית של נאשם 2. לאחר פגישה זו החלו שיחות ביניהם הנוגעות ליצירת קשרים עסקיים. לטענתו, סדן סיפר לו על אפשרות ליבוא בשר מאוסטרליה. אולם דבריו של סדן בעניין זה היו כי שוטה הוא שהעלה את רעיון ייבוא הבשר והציע לו לקחת חלק בכך.
שוטה הודה בחקירותיו כי נסע עם נאשם 2 להונג קונג, לסין ולתורכיה אך הכחיש כי מטרת הנסיעה היתה יבוא סיגריות ותשובתו לגרסתו זו של סדן, היתה כי ככל הנראה סדן ידע על הנסיעות מנאשם 2 והוא לא הבין את שיחתם. לטענתו מטרת הנסיעות להונג קונג היתה להביא בגדים זולים משם לרוסיה ומכיוון שאינו מבין אנגלית ביקש מנאשם 2 להצטרף אליו כמתורגמן.
גם בנוגע לנסיעתם המשותפת לתורכיה, הסביר שוטה כי נאשם 2 הצטרף אליו על מנת להיות מתורגמן. יש לציין כי נאשם 2 לא מסר גרסה זו.
באשר למכולות "אברהם כהן 1, 2" ו"ויסמן 1" הכחיש שוטה כל קשר אליהן, בעוד שסדן מסר, לגבי מכולות אלה, כי שוטה טיפל ברכישת הסחורה, האחסנה והשיווק. כמו כן מסר כי הוא ושוטה נכחו בעת פריקת המכולות.
ביום הפריקה של מכולת "זגה 1" נראתה מכוניתו של שוטה באיזור הפריקה. כשנשאל על כך, לא הכחיש כי מכוניתו היתה שם אך טען כי באותו זמן היה בדרכו לאשדוד לרכוש גבינה ומאחר וטרם הוכנה, נסע ברכבו והגיע בטעות לאיזור הפריקה.
לטענתו של סדן, בינו ובין שוטה התגלע סכסוך כספי בעקבות יבוא המכולות. שוטה הכחיש טענה זו. זאת ועוד שוטה טען כי לא העביר ולא קיבל מסדן כספים. לטענתו, סדן ניסה להפליל אותו ואינו יודע מדוע.
מפלט שיחות הטלפון עולה כי בוצעו שיחות טלפון רבות בין שוטה לסדן בסמוך לימים בהם הגיעו המכולות לארץ וכן שיחות בין שוטה למכשירי ה"טוקמן" שמספריהם הופיעו על שטרי המטען של המכולות.
בחקירותיו נשאל שוטה על קרבתו לנאשם 2 והשיב כי הם נפגשים פעם בשבוע - עשרה ימים ונמצאים בקשר טלפוני. כשנשאל בעדותו בבית המשפט על ההתקשרויות הרבות שהיו בינו לבין הנאשם 2, שינה את גרסתו והשיב כי היה ביניהם קשר הדוק ובכל דבר אפילו הפעוט ביותר התקשר אליו. כשנשאל על ההבדל בין גרסאותיו, השיב כי היתה לו בעיה בתרגום.
באשר לשיחותיו התכופות עם סדן סמוך להגעת המכולות "פלורידה 2" ו"אברהם כהן 1, 2", מסר כי סדן היה זה שהתקשר אליו פעמים רבות והוא לא הבין את דבריו. גרסה זו אינה מתיישבת עם פלטי השיחות, מהם עולה כי רוב בשיחות יצאו ממכשיר הפלאפון של שוטה לזה של סדן. בתגובה לכך מסר שוטה כי הוא לא התקשר יתכן והיה זה נאשם 2 שהתקשר מאותו מכשיר פלאפון. אך גם הסבר זה אינו מניח את הדעת, שכן מפלטי השיחות עולה כי היו שיחות לסדן הן ממכשיר הפלאפון של שוטה והן מזה של נאשם 2 בסמיכות קרובה מאוד.
גם סביב הגעתן של מכולות "ויסמן 2", "טטריס" ו"זגה 1" היו שיחות טלפון רבות ממכשירו של שוטה לזה של סדן ושל נאשם 2, לשוטה לא היה הסבר לכך.
שוטה מסר בחקירתו ובעדותו על אדם בשם אבשה אלשווילי וטען שהוא חברו מילדות. בחיפוש שנערך בביתו של אבשה נמצאו סיגריות. מפלטי שיחות הפלאפון עולה כי בסמוך להגעת המכולות, בהן היה מעורב שוטה, היו שיחות רבות בינו ובין אבשה. כששוטה נשאל על כך, השיב כי יתכן והנשים שלהם שוחחו ביניהן מאותם מכשירי פלאפון.
ב"כ הנאשם טען כי דינן של ההודעות שנגבו מהנאשם בעת חקירותיו להיפסל ואין לייחס להן כל משקל שכן ההודעות נגבו ללא סיוע מתורגמן, בעת שהנאשם אינו מבין את השפה העברית ודובר גרוזינית. בעדותו בבית המשפט, הסביר הנאשם את שתיקתו בחקירה בכך שחקרו אותו תחת לחץ, החוקרים הוחלפו בתכיפות והוא לא הבין את השפה. החוקר אורי ליאתים העיד לעניין זה, כי הנאשם אמנם טען שאינו מבין טוב עברית אך ההודעה הוקראה לו, הוא לא השיג עליה וחתם את שמו. אילו לא היה מבין את אשר הוקרא לו, לא חייב היה לחתום. כמו כן, לדברי העד חורי חברון, הנאשם אמר לו כי אינו מבין עברית היטב אך הבין את שאלותיו.
באשר לטענת התביעה, כי נאשם 3 לא מסר מעולם תגובה מפורטת לכתב האישום וכי תגובתו הועלתה לראשונה בבית המשפט כחמש שנים לאחר מעצרו לראשונה, טוען ב"כ הנאשם כי מעולם לא נתבקשה מהנאשם תגובה לכתב האישום מעבר לכפירתו הכללית, וזאת בשל התנהלות ממושכת של ההליכים טרם החל המשפט.
בפי ב"כ הנאשם דברים רבים באשר לעד המדינה, סדן, ואשר לעדותו הכבושה, לגרסתו. לטענת ב"כ הנאשם, נתגלו סתירות רבות בעדותו של עד המדינה, לרבות שקריו לאור היום. השקר העיקרי של עד המדינה, שמציין ב"כ הנאשם, הינו לעניין דברים שמסר בהודעתו, לפיהם בעת פגישתו עם נאשם 3 נכח אדם נוסף שיכול לאשר קיומה של הפגישה, שמו דני והוא גר בת"א. כשנשאל על כך בעדותו בבית המשפט טען כי אדם זה לא קיים ואף ניסה לטעון כי מסר שם של אדם אחר ולבסוף, טען כי אותו אדם מסר בחקירתו גרסה שלא הפלילה אותו ועל כן אינו מוכן להביא לחשיפתו. מאוחר יותר אף טען כי אחיו היה נוכח באותה פגישה אך טענה זו התבררה כשקרית.
אחת הטענות שהועלו פעמים רבות ע"י באי כוחם של הנאשמים, היתה בנוגע להסכמות שנעשו עם סדן באשר לנושאים לגביהם אינו חייב לדבר. לטענת ב"כ נאשם 3, סדן בחר להפליל את הנאשם על מנת למנוע חשיפתם של המממנים העיקריים לפעולותיו. עפ"י מזכר שערך נצ"מ יעקב פלג, ממפלג הונאה, פנה סדן בבקשה לשתף פעולה עם המפלג ובתוך כך למסור פרטים על העבירות שבוצעו על ידו ועל ידי מעורבים אחרים בפרשה, בין היתר, עדות על מעורבים מאנשי המכס, שיטת ההברחות, דרכי המימון והמממנים וכיו"ב. לדברי ב"כ הנאשם 3, מכל אלה נמסרה עדות אך ורק כנגד הנאשם ומבלי לציין שמות מממנים נוספים. לדבריו, סדן הכיר את הנאשם במסגרת עסקיו והרי הנאשם הינו אדם אמיד, שאינו יודע היטב עברית ובהיותו כזה ועולה מחבר העמים, קל יהיה להאמין כי הוא משויך לארגון פשיעה בינלאומי ועל כן יתקבל כחשוד פוטנציאלי.
ב"כ הנאשם מפנה למחדל בעניין חשיפת השתלשלות העניינים שהביאה לחתימת הסכם עד המדינה רק בעת מתן עדותו של החוקר צביקה רחמים בבית המשפט. העד החל להעיד בדבר העובדות המתייחסות לחקירתו של סדן והפיכתו לעד מדינה, אולם עדותו הופסקה ע"י בית המשפט היות והפתיעה את ההגנה נוכח העובדה שלא תועדה מעולם. הסברו של העד לעניין היה כי אין מחלקה זו עובדת כשם שעובדים חוקרי המשטרה וזאת אף לעניין התיעוד. העד הוסיף ואמר כי אילו היה עליו לתעד כל פעולה שנעשתה בתיק זה, היו בתיק מאות מזכרים וכי החשובים שבהם תועדו.
הנאשם 3 עתר לבג"צ בעקבות החלטת הפרקליטות שלא להעמיד את סדן לדין על אף ביטול הסכם עד המדינה עמו. בקשתו היתה להעמיד את סדן לדין בגין עבירות חמורות יותר וכן בפרשת ההברחות היות והוא העבריין המרכזי ויש למצות עמו את הדין. העתירה נדחתה, אולם נקבע כי ההתייחסות לגבי סדן תהיה כאל עד מדינה ככל שהדבר יידרש לצורך סיוע לעדותו. בסופו של דבר העיד סדן בבית המשפט כנגד שאר המעורבים בפרשה כשלמעשה טרם החל משפטו בו הואשם בקשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש הליכי משפט. לדעת ב"כ הנאשם, מדובר בעובדה כבדת משקל שכן מדובר בעד בעל אינטרסים בטרם הסתיימו נגדו ההליכים.
בעדותו של סדן בבית המשפט, טען כי הסכים לעסקת טיעון בתיק אבל לדבריו, לא ביצע את המיוחס לו אלא הודה בכדי לעזור לחבר שהיה שותפו. סדן כפר בעדותו בכל המיוחס לו וטען כי לא פנה מעולם לאף אחד מהנאשמים ולא הציע תמורה כספית עבור חזרה מדבריו. בימ"ש השלום אישר לסדן לחזור בו מהודאתו וביטל את הרשעתו. הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום שהוגש כנגדו וזאת בטענה כי חומר הראיות היה ממילא גבולי והפרקליטות התלבטה לגביו. זאת ועוד, לטענת הפרקליטות חומר הראיות כורסם בשל הודעתו של יהודה קקון בה מסר כי הוא עצמו בדה את כל הסיפור מליבו ולסדן לא היתה יד בכך. לאור זאת ביקשה התובעת לחזור בה מכתב האישום. ב"כ הנאשם מתריס כנגד הפיכת הודעת המדינה לבג"צ למסמך חסר ערך וכנגד העובדה כי על אף שלא היה כל שינוי במצב הראיות, הוחלט לבטל את כתב האישום בעניין שלעיל. כמו כן טוען כי התביעה פעלה בחוסר תום לב בכך שבחרה לחשוף את הודעתו של קקון מספר ימים לפני מועד הגשת הסיכומים ומבלי שהתייחסה להודעה זו במהלך המשפט או בסיכומיה. זאת ועוד, להגנה לא היתה הזכות לחקור מי מהעדים בנוגע להודעה זו.
בכל הנוגע לנשוא כתב האישום שבפנינו, חוזר ב"כ הנאשם 3 על דברי עד המדינה לפיהם נאשמים 2 ו- 3 רכשו את המכולה "אברהם כהן 1" בהונג קונג ועת היו שם יצרו עמו קשר טלפוני וכן הוא התקשר אליהם. לטענת ב"כ הנאשם 3, אין כל רישומי התקשרות התומכים בעדות זו.
כמו כן, לדברי סדן, נאשם 3 הגיע בעצמו לסייע בפריקת המכולות שלעיל, אולם לטענת הנאשם, הוא עבר ניתוח בגבו ואין זה ייתכן כי עזר בפריקת מכולות.
התביעה ביקשה כי בית המשפט יפעיל סמכותו מכוח סעיף 184 לחסד"פ וירשיע את נאשם 3 גם באישום העשירי הנוגע למכולה "זגה 1" שכן, לטענתה, הנאשם נשאל לגבי מכולה זו וניתנה לו הזדמנות להתגונן. לעניין זה, טוען ב"כ הנאשם כי לא ניתנה לנאשם כל אפשרות להתגונן בפני אישום זה שכן היה מופתע מהאשמתו בעניין זה ולא עלה בידו לחקור עדי תביעה הנוגעים לדבר. לעניין זה מפנה ב"כ הנאשם להודעתו של שמעון מדינה, נהג המשאית שהוביל את סחורות מכולת "זגה 1", לפיה לא היו עוד רכבים באיזור פריקת המכולה.
באשר לטענה כי נוהלו שיחות בין מכשיר הטלפון של הנאשם למעורבים בפרשה, טוען ב"כ הנאשם כי לא ניתן להוכיח שהיה זה הנאשם עצמו שדיבר בטלפון והוא מסתמך על דבריהם של העדים דורית בוקובזה ויצחק גוטמן, לפיהם, לא ניתן לקבוע את זהות המשתמש בטלפון בזמן נתון. לטענת ההגנה, היה על התביעה להוכיח את זהות מקבלי השיחות ומיקומם ומשלא עשו כן, לא ניתן לקבוע כי מדובר בראיית סיוע.
עוד טוען ב"כ הנאשם כי לאור דברי העד שמיר, לפיהם, יש כמה שמות של אנשים שברור שעמדו מאחורי רעיון הברחת הסיגריות והם לא נמצאים בכתב האישום, ההגנה סבורה כי החלטת התביעה את מי להעמיד לדין ואת מי לא פוגעת בזכויות הבסיסיות של הנאשם.
עדותו של יעקב מנע (נאשם 5)
מנע נעצר ביום 4.10.99 ונחקר 7 פעמים.
בחקירתו הראשונה הכחיש כל מעורבות בפרשה.
העד יורם טיבי, מסר כי השם "טטריס" הוזכר ע"י מנע בחקירתו על אף ששם זה לא הוזכר ע"י אף אחד מהחוקרים ומנע נשאל רק בנוגע ל"אבי גולן" שהופנה על ידו לעמיל המכס פיני בן דוד לצורך שחרור מכולה זו.
בשלב מסוים בחקירה החל מנע לשתף פעולה ומסר את גרסתו באשר לפרשה. בינו ובין נאשם 2 נערכו 2 עימותים.
בעדותו בבית המשפט טען כי הגיע חולה לחקירות וההודעות נגבו ממנו שהיה נתון בכאבים ועל כן אין לייחס להן משקל וכי מסר את הדברים תחת לחץ שהופעל עליו בדמות המאהבת שלו, פרחיה מנדלר.
העד רפ"ק אביעד דור חי מסר בעדותו כי כאשר הנאשם לא חש בטוב הופסקה חקירתו. גם העד דודי בר, שגבה מהנאשם הודעה, מסר כי הנאשם נשאל ממי וכיצד ידע על הברחת סיגריות לארץ ולא השיב במשך קרוב ל- 50 דקות ואז טען כי הוא לא חש בטוב וביקש להפסיק את החקירה.
בעדותו בבית המשפט המציא מנע גרסה אחרת מזו שמסר בחקירותיו ולדבריו רק בעת חקירותיו הבין שמדובר בהברחות ועד אז לא ידע ולא היה קשור לכך. לטענתו לא מכיר אף אחד מהמעורבים פרט לנאשם 2.
העד מיכאל הלוי מסר כי הנאשמים 2 ו- 5 היו חשופים לכל סוג של מידע מודיעיני שהוזן במחשבי המכס לרבות מידע הקשור בפרשה.
העד אלכסנדר ישע, הממונה על מנע, מסר כי היו בידיו סמכויות ייחודיות.
מנע עצמו הודה כי מתוקף תפקידו נחשף באופן שוטף למידע מודיעיני חשוב ומסווג.
העדים עמיר קרון, אופיר זילברמן ואבי חדד הסבירו בעדותם את ההבדלים בין 2 הרשתות שהיו בשימוש עובדי המכס. הרשת בה השתמשו מנע ונאשם 2 היתה רשת שע"מ ששימשה את עובדי המע"מ. בעזרת רשת זו בדקו מנע ונאשם 2 טיב חברות מבחינה מודיעינית.
לדבריו של עמיר קרון, בתאריכים 18.8.99 ו- 1.9.99 ביצע מנע שאילתות ברשת זו לגבי חברת "טטריס" וב- 22.6.99 וב- 25.8.99 ביצע שאילתות לגבי חברת "הדסית".
לדברי נאשם 2 הוא שילם למנע כסף עבור הבדיקה שערך בכל יום על מנת לברר אם לא רשום דבר חשוד על חברה כלשהי.
לפי דבריהם של נאשם 2 וסדן, הקשרים בין מנע לסדן היו הדוקים. מנע הכחיש זאת בעדותו.
בחקירתו במשטרה מסר מנע כי הוא יודע שסדן ונאשם 2 הכירו לפני כשנה ומאז החל הקשר שכלל תכנון הברחת מכולות סיגריות. כשנשאל איך מתיישבים דברים אלה עם טענתו המאוחרת לפיה רק בחקירותיו נודע לו על הפרשה, השיב כי אז רק חשד אך לא ידע בוודאות, וכשסדן ונאשם 2 דיברו על כך בפניו, סבר שמדובר בהתרברבות. בנוסף, ציין מנע בחקירותיו כי בעקבות תפיסתו של סדן באפריל 1999, חדל מלהתקשר לסדן, גם כאן דברים אלה אינם מתיישבים עם גרסתו המאוחרת לפיה ידע על הפרשה רק בחקירותיו.
באשר למכולות "פלורידה 1, 2" ו"אברהם כהן 1, 2", מסר נאשם 2 בחקירתו כי שילם למנע 8000$ עבור מכולה זו.
באשר למכולות "פרוגרס", מסר העד פיני בן דוד, עמיל המכס שטיפל בשחרורן, כי האנשים שהופנו אליו לטיפול בשחרור הופנו ע"י מנע. כך נלמד גם מפלטי שיחות הטלפון שהיו בין מכשירי ה"טוקמן", שמספריהם הופיעו בשטר המטען של המכולות, לבין פיני בן דוד. נאשם 2 מחזק דברים אלה בעדותו. טענתו של מנע בעניין זה היא שנאשם 2 הוא שביקש ממנו שם של עמיל מכס.
במהלך החקירות עלה שמו של יהודה קקון, כמי שקשור בהברחת מכולת "פרוגרס", אולם קשר זה לא הוכח.
מפלטי שיחות הטלפון של מנע, עולה כי ביום הגעת מכולת "פרוגרס 2" לארץ היו שיחות טלפון רבות ממכשיר הפלאפון של קקון לזה של מנע. כשנדרש לספק הסבר לכך, השיב כי אין לו תשובה, צריך לשאול את קקון.
עוד עולה מפלטי שיחות הטלפון, כי ביום 1.9.99 בו הגיעה לארץ מכולת "ויסמן 2" ונוצרו בעיות בשחרורה, התקשר סדן למנע ושוחח עימו שיחה שארכה 9 דקות. מנע לא הכחיש בעדותו קיומה של שיחה זו, אולם טען כי אינו יודע לשם מה התקשר אליו סדן באותו יום משום שלא רצה לפרט את מטרת השיחה ואמר לו שידבר עם נאשם 2. לטענה כי השיחה ארכה 9 דקות, השיב כי יתכן והיה בלבול בפלטים או טעויות בהדפסה. בגרסה מאוחרת יותר מסר מנע כי נזכר שבשיחה הארוכה שהיתה לו עם סדן סיפר לו סדן על כך שהוא מעוניין להבריח סחורה לארץ תחת השם "ויסמן" ובידיעתו של נאשם 2. כשנשאל מדוע בגרסתו הקודמת מסר שאינו יודע לשם מה התקשר אליו סדן, השיב כי היה חולה באותו יום בו מסר את ההודעה הקודמת.
מעדותו של אופיר זילברמן, אשר תיאר את רשימת השאילתות שהפיק מנע אודות חברת "הדסית", עולה כי בתאריך 25.8.99 הפיק מנע שאילתות שונות אודות חברת "הדסית", בין היתר שאילתא בעניין נתונים מודיעיניים, נתוני יבוא ויצוא, נתוני עסקאות עם החשב הכללי באוצר, מצב חשבון, דרכי התנהגות במע"מ וכיו"ב.
בחקירותיו מסר מנע כי מעולם לא שמע את השם "הדסית" ולא זכור לו שבדק חברה זו, יתכן שבדק אותה לפי מספר עוסק.
בבית המשפט שינה את גרסתו ואישר כי בדק חברה זו במחשבי המכס ולטענתו עשה זאת מאחר וראה ידיעה אודות חברה זו בעיתון "גלובס" והתעניין במאזן הכספי שלה והתאמתו לזה שקיים במע"מ. זאת מתוקף מתפקידו כאיש מודיעין, שתפקידו לבדוק ידיעות בעיתונים בכל יום. וכאשר נשאל מדוע חיכה 5 ימים מיום פרסום הכתבה ועד הבדיקה, השיב כי לעיתים נוצר עיכוב באיתור החברה וידיעות הקשורות אליה, פעולה כזו לוקחת זמן.
כאמור, גרסה זו בנוגע לבדיקת חברת "הדסית" נמסרה בבית המשפט, כ- 5 שנים לאחר התפוצצות הפרשה בעוד שבחקירות במשטרה הוכחש כל קשר לחברת "הדסית" או לבדיקתה.
שנשאל מדוע בדק את השם "הדסית" גם ב- 22.6.99 וגם ב- 25.8.99 לא השיב תשובה ברורה.
בתאריכים 18.8.99 ו- 1.9.99 בדק מנע במחשבי המכס את חברת "טטריס". מעדותו של אלכסנדר ישע עולה כי מנע חיפש ידיעות על חברה זו. בחקירותיו הודה מנע בבדיקת שם החברה לצורכי הברחות, אולם בעדותו בבית המשפט התכחש להודעותיו ומסר כי ביצע את הבדיקה לבקשת נאשם 2 שמחשבו נתקע, מבלי שידע מהי מטרת הבדיקה. מהראיות עולה כי נאשם 2 בעצמו בדק את חברת "טטריס" באותו יום כך שטענתו של מנע בדבר היות המחשב תקוע שקרית.
בעקבות בעיות בשחרורה של מכולת "ויסמן 2" החליטו מנע ונאשם 2 לפנות לעמיל מכס אחר מזה שעובד עם סדן וכך הופנה נאשם 2 ע"י מנע לעמיל המכס פיני בן דוד. מנע אישר בחקירותיו כי הוא הפנה את נאשם 2 לפיני בן דוד ועוד מסר כי פיני התקשר אליו ואמר לו שאדם בשם אבי גולן יצר עימו קשר ואמר שמנע הפנה אותו. מנע אישר כי מייד ידע שמדובר בנאשם 2 ואמר לפיני שהוא מכיר אותו.
לדברי פיני בן דוד, הוא אמר למנע שאותו אדם בשם אבי גולן נראה בעיניו חשוד מאחר ונתן לו סכום כסף גבוה בדולרים.
בעדותו בבית המשפט הכחיש מנע כי ידע שמדובר בנאשם 2 שפנה לפיני בן דוד, וטען כי בעקבות החקירה הבין שאבי גולן הוא נאשם 2. בהמשך עדותו אישר כי הוא זה שהפנה את נאשם 2 לפיני בן דוד ושהנ"ל התקשר אליו בנוגע לסכום של 1000$ שהושאר אצלו.
גרסתו של מנע בנוגע לקבלת כספים היתה עקבית ולפיה לא קיבל כספים כלל. דברים אלה מסר בם בחקירותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט.
דבריו אלה לא עולים בקנה אחד עם דברי נאשם 2 שפירט מספר פעמים בהם העביר למנע כסף עבור חלקו בפרשה. לטענתו הוא עצמו קיבל כסף עבור 4 מכולות ובכל פעם העביר חצי מהסכום למנע. מדובר ב- 2 מכולות עבור כל אחת קיבל 16,000$ והעביר מחצית הסכום למנע ו- 2 מכולות, עבור כל אחת קיבל 20,000$ והעביר מחצית הסכום למנע. לדבריו, העברת הכספים התבצעה בבניין המכס ביפו. דברים אלה מתחזקים מדבריו של העד דניאל שירץ, חבר לעבודה של נאשם 2 ומנע, שמסר כי השניים הרבו להסתודד ולנעול את הדלת על מנת שאחרים לא יוכלו להיכנס, זאת על אף העובדה שלא היו ביניהם קשרי עבודה או כפיפות מקצועית.
בתגובה לכך השיב מנע כי רק פעמיים נפגשו הוא ונאשם 2 בחשאיות כאשר הנאשם 2 העביר לו כסף עבור עבודתו במטה הבחירות של ש"ס.
גם שמיר מסר כי למיטב ידיעתו נאשם 2 ומנע אמורים לקבל חלק מהכסף.
ב"כ הנאשם טוען בסיכומיו כי בפגישה הראשונה, בה נרקם הקשר לראשונה, אמר נאשם 1 כי את העניינים הכספיים סגר עם ת"א. לטענתו, באמרה זו של נאשם 1 הסיקה המאשימה שבאומרו ת"א כוונתו לנאשמים 2 ו- 5, בעוד שבפגישה זו טוען כי נאשם 5 כלל לא השתתף.
נאשם 2 טען בעדותו כי שילם לנאשם 5 כספים עבור יבוא מכולות "פלורידה 1, 2" ו"פרוגרס 1, 2". לטענת ב"כ הנאשם 5, שתי מכולות "פרוגרס" הובאו מתורכיה לאחר ביקורם של נאשמים 2 ו- 3 שם, ואין כל סיבה שישולם לנאשם 5 כסף עבור מכולות אלה, שכן לא היה שותף באף צורה שהיא להבאתן. בהמשך מוסיף ב"כ הנאשם ומצטט את דברי המאשימה, לפיהם אינה יכולה לבקש מביהמ"ש לקבוע כי נאשמים 2 ו- 3 הם עדים אמינים, ולעניין זה טוען כי המאשימה אינה יכולה לבקש מביהמ"ש שלא להאמין לו בעניין מסויים אך לקבל את דברים כאמינים בעניין אחר.
לעניין מכולות "פרוגרס 1, 2" מביא ב"כ הנאשם את דבריו של עד המדינה, לפיהם כשנשאל מי היה יוזם הבאת מכולות אלה, השיב כי אינו יודע אך סבור שאחד מהם היה יהודה קקון. לטענת ב"כ הנאשם, העובדה כי התקיימו שיחות בין הנאשם לקקון, אינה מוכיחה דבר וזאת מאחר ואין, לטענתו, כל ראיה פוזיטיבית הקושרת את קקון להברחת מכולות "פרוגרס 1, 2" ולפיכך לשיחות הטלפון אין כל משמעות.
כמו כן העיד סדן כי לא היה לו כל קשר עסקי עם הנאשם 5 ונאשם 2 אף העיד בבית המשפט כי לא היתה לו אפשרות לסייע להברחות מבחינה מודיעינית.
כך גם, לדברי ב"כ הנאשם, שמיר לא ציין בחקירותיו כי לנאשם 5 היה חלק בהברחות או שקיבל כספים מגורם כלשהו עבור חלקו בהברחות. הוא מוסיף וטוען כי אף מפלטי הטלפונים עולה כי לא היה קשר טלפוני בין שמיר לנאשם 5. רק בחקירתו החוזרת בבית המשפט, ניסה שמיר, לדברי ב"כ הנאשם 5, להזכיר את שמו של הנאשם בעוד שבחקירותיו הקודמות לא הזכיר כלל את שמו כמעורב בהברחות.
הנאשם, לדברי בא כוחו, לא החזיק כלל בטלפון מסוג "טוקמן" כשם שהחזיקו יתר הנאשמים.
לעניין מכולות "פלורידה", הרי שהובאו מהונג קונג ע"י נאשמים 2 ו- 3 ולנאשם 5 אין כל קשר אליהן ולפיכך תמוהה טענת נאשם 2, לפיה שילם לנאשם 5 עבור יבוא מכולות אלה.
לטענת המאשימה כי הנאשם 5 בדק את שמות המכולות "הדסית" ו"טטריס" במחשב שע"מ, טוען בא כוחו כי לבדיקה שכזו, באם התקיימה, לא היה בכדי לסייע להברחת המכולות, שכן הבדיקה נעשתה בשלב מאוחר בו היו המכולות בדרכן לארץ. כמו כן כניסות למחשב שע"מ אינן יכולות להועיל, לדבריו, למי שמבקש לבדוק מראש פרופיל חברה. על מנת לבדוק זאת, יש להיכנס למחשב המכס ולטענתו, אף שהיה לו קוד כניסה למחשב זה, מעולם לא עשה בו שימוש. לשם כך יפים גם דברי העדים יורם טיבי, יהודית שטיינמץ, עמיר קרון ואלכת ישע, לפיהם אין כל אפשרות להיכנס למחשב המכס מבלי שהכניסה תירשם. וכאמור, הפעמים היחידות בהן נרשמה כניסת הנאשם למחשב המכס בעת בדיקת השמות "הדסית" ו"טטריס" כלל לא רלוונטיות לנושא הברחת המכולות.
שתי כניסותיו של הנאשם למחשב המכס בנוגע למכולת "טטריס" היו לאחר רכישת המכולה ולדברי הנאשם, הן נעשו על ידו לבקשת נאשם 2 שבעצמו לא טען מעולם כי שילם לנאשם 5 עבור הברחת מכולות אלה.
הנאשם טען כי בשלב מסוים בו חשו הנאשם 2 ובני משפחתו, נאשמים 2 ו- 3 שנוצר עליהם לחץ והפרשה עומדת להתגלות, ביקש להפחית מהלחץ עליהם ע"י סיבוכו של נאשם 5. ולשם כך ביקש ממנו להיכנס למחשבו ולבדוק את מכולת טטריס בטענה שמחשבו נתקע. לטענת הנאשם 5, הוא ביקש זאת כשידע בבירור כי הכניסות למחשב יירשמו ובכך ישאיר נאשם 5 עקבות שאותן יוכלו לגלות מאוחר יותר.
באשר למכולת "ויסמן 2", טוען ב"כ הנאשם 5 כי המכולה שוחררה לאחר בעיות שנתגלו בעת השחרור ולנאשם לא היה כל קשר לכך. אמנם בוצעו שיחות טלפון בין הנאשם לסדן, אך הן התקיימו יומיים לאחר שחרור המכולה ועל כן אינן מעידות דבר על מעורבות הנאשם בהברחת מכולה זו, מה גם שהמחלוקת הכספית שהתעוררה, לדברי סדן, היתה בינו ובין נאשמים 1 ו- 2.
באשר לטענת הנאשם 2, לפיה נתן לנאשם 5 כספים כאשר הסתודדו בעת עבודתם, טוען ב"כ הנאשם כי טענה זו חסרת שחר, שכן מדוע שנאשם 2 ייקח על עצמו סיכון כה גבוה במסירת סכומים גבוהים כ"כ לנאשם 5 דווקא במקום עבודתם. טענת הנאשם 5 לעניין זה היא כי נאשם 2 עבד במטה הבחירות של ש"ס והוא שמסר לו כספים עבור עבודתו זו. זו היתה הסיבה היחידה להסתודדויות ביניהם ולא היתה כל סיבה נוספת. לעניין זה הזכיר ב"כ הנאשם 5 גם את דבריו של העד אלכס ישע, שמסר כי בין הנאשמים 2 ו- 5 היו יחסי עבודה שכן עבדו באותה יחידה ולא נראה בכך שום דבר חריג.
עמיל המכס, פיני בן דוד, מסר בעדותו כי פנה אליו אדם בשם אבי גולן שהופנה ע"י הנאשם 5. נאשם 5 הודה כי הפנה את נאשם 2, לבקשתו, לאותו עמיל מכס לשם טיפול בשחרור מכולת "טטריס". ככל הנראה, וכעולה מהראיות, אותו אבי גולן הוא בעצם נאשם 2 שהזדהה בשם בדוי. הנאשם 2 שהזדהה, כאמור, כ"אבי גולן" שלח אדם בשם רוברט שנתן לפיני בן דוד סכום של 1000 דולר במזומן ולא הוחתם על ידו על טופס כנדרש בעת מסירת הכסף.
ביום שחרור המכולה התקיימו 7 שיחות טלפון שיצאו ממכשיר הטלפון של נאשם 1 לפיני בן דוד. זאת בעוד שבין נאשם 5 ופיני בן דוד לא היתה אף שיחת טלפון אחת. פיני בן דוד, שלטענת ב"כ הנאשם 5 הינו אדם שאינו בוחל באמצעים על מנת לחלץ עצמו מאחריות פלילית, הפליל את נאשם 5 בהציגו אותו כאחראי לשחרור המכולה. לטענת ב"כ הנאשם, מה שאירע בפועל הוא שנאשם 2, בראותו כי הטבעת מתהדקת סביב צווארו, ביקש להפליל את נאשם 5 ע"י כך שביקש ממנו שם של עמיל מכס שיוכל לטפל בשחרור המכולה. נאשם 2 שלח אדם שיתן סכום של 1000 דולר לעמיל המכס ויעזוב את המקום מבלי להזדהות ולחתום על טופס כנדרש ומכאן מבלי ליידע את רשויות המכס. בכך ביקש נאשם 2 לטמון פח לנאשם 5.
הנאשמים 1 ו- 3 הכחישו בחקירותיהם במשטרה כל מעורבות בפרשה ורק כ- 5 שנים לאחר מכן מסרו גרסה באשר למיוחס להם בכתב האישום.
הנאשמים 2 ו- 5 אמנם מסרו את גרסתם בחקירות במשטרה אך בעדותם בבית המשפט העלו טענות חדשות.
איציק סדן הוכרז כעד מדינה וההסכם עימו בוטל לאחר שפנה לנאשמים 2 ו- 3 בהצעה כי עבור סכום של 200,000$ שישלמו לו, יעזוב את הארץ ולא יעיד במשפטם. לכאורה ניתן לטעון כי מדובר במעשה פלילי המעיד על חוסר יושר ובעד לא אמין שלא ניתן לייחס משקל לעדותו, אולם לא די בכך על מנת לשלול את גרסתו שכן, ההודעות שמסר מפורטות ומדוייקות ומתיישבות עם חלק גדול מדברים שמסרו הנאשמים. כמו כן לא ניסה למזער את חלקו, תיאר בפירוט את שיטת ההברחות ואת חלקו שלו ולא העצים את חלקם של יתר המעורבים. כשנשאל שאלה שלא היה בטוח בתשובתו אמר זאת. מנגד לעדותו של סדן עומדות עדויות הנאשמים אשר אינן עולות בקנה עם הנאמר בהודעותיהם וסותרות אחת את השניה. ניתן לראות כי הנאשמים בעדויותיהם מבקשים להפליל אחד את השני ומכחישים דברים אשר הם עצמם מסרו בחקירותיהם.
על כן אני קובע כי עדותו של עד המדינה, על אף הקשיים שבמהימנותה אך לאור עקביותה ובייחוד לאור היותה תואמת חלק גדול מעדויות הנאשמים, עדיפה על עדויותיהם.
הן מעדותו המפורטת של עד המדינה, איציק סדן, והן מפלטי שיחות הטלפון הרבים שהופקו, עולה כי היתה התארגנות קודמת שבאה לידי ביטוי בקיומן של פגישות והתקשרויות טלפוניות רבות בין הנאשמים עובר לתקופת ההברחות ובמהלכה.
מדבריהם של נאשמים 1 ו- 2 הנתמכים בעדותו של סדן והן בעדותו של שמיר, ניתן לראות כי לנאשם 1 היה חלק מרכזי בפרשה ובשיתוף עם נאשם 2 הוציאו לפועל את רעיון הברחת הסיגריות המזויפות תחת מסווה של רהיטים. ראיה נוספת הקושרת את נאשם 1 היא סכום הכסף שנתפס אצלו ואשר לא עלה בידו לספק לכך הסבר הגיוני וההסבר היחיד שהיה בפיו הוא כי מדובר בכסף שניתן לו בירושה מסבו ולצד טענה זו טען טענה נוספת לפיה מצבו הכלכלי היה בכי רע באותה תקופה. אולם כשנדרש ליישב את הסתירה בדבריו, לא הצליח.
נאשם 1 הודה במרבית עובדות כתב האישום ובהן, בהחזקת מכשיר "טוקמן", השתתפות בפגישה בה נולד רעיון ההברחות לראשונה, קבלת שמות ומספרי ח.פ. של חברות, קבלת אישור מאנידג'ר והעברתם לסדן, קבלת מספר רשימון ביום ההברחה ולשמיר לאחר שוודא את שחרור המכולה, קבלת תמורה כספית ונוכחותו בפגישה שהתקיימה תחת ביתו של שמיר ערב מעצר המעורבים בפרשה. כמו כן הודה כי הוא קשור למכולות "פלורידה" ו"אברהם כהן" ששמותיהן נרשמו בארגונית שלו וכן כי נדרש לבדוק את השמות "ויסמן", "הדסית", "זגה" ו"פרוגרס". הודאתו של נאשם 1 בעובדות אלה, הנתמכת בדבריהם של סדן ושמיר אודות חלקו בפרשה ובפלטי שיחות הטלפון שיצאו ממכשירו הנייד, מביאה למסקנה האחת והיחידה כי הוא היה שותף בהברחת כל המכולות. ובהתבסס על דבריהם, ניתן לראות כי נאשם 1 לקח חלק מרכזי בפרשה, היה מהוגי הרעיון והוא שקיבל את הכספים וחילקם בין היתר.
נאשם 2 הודה בחלקו בפרשה שעה שהוצג לו קובץ ממחשבו האישי המכיל חלק ממסמכי המכולה "זגה 1". העובדות בהן הודה הן באשר למעמדו ותפקידו במכס וחשיפתו הרבה למידע אשר מסר לסדן, היכרותו עם סדן שנוצרה דרך נאשם 5 ויצרית קשר עמו לצורך הברחות, העברת כספי עבירה בינו ובין נאשם 5, נסיעותיו לסין ולתורכיה יחד עם נאשם 3 לצורך רכישת מכולות, הכנת מסמכי מכולת "זגה 1" וחלקו בהברחת מכולה "פרוגרס". חלק מעובדות אלה הוכחשו בעת עדותו בבית המשפט לאחר שהודה בהן בחקירתו.
בעת חקירתו את נאשם 5 עלו עובדות חדשות שבעצם הטחתן בנאשם 5 אף הוא עצמו הודה כי התקיימו, בהן קיום מפגשים בהם חולקו כספי העבירה והחלפת שם המכולה "ויסמן" ל"טטריס" בעודה בלב ים. עוד הודה בחקירותיו כי הכיר בין סדן לבין נאשם 1 וכי קיבל תמורה כספית עבור חלקו בהברחת מכולת "פלורידה 1". לאחר הברחת מכולה זו, שיתף בקשר גם את בן דודו, נאשם 3. לצורך כך ערך היכרות בין סדן לנאשם 3 שבמסגרתה הובאו מכולות "אברהם כהן" ו"ויסמן".
באשר למכולות פרוגרס, טענתו היתה כי מכולות אלה הובאו ע"י נאשם 5, אך טענה זו אינה מתיישבת עם שאר העדויות, לפיהם מכולות אלה נרכשו בתורכיה על ידו ועל ידי נאשם 3 בנסיעתם המשותפת.
הנאשם 2 הודה אף בבקשתו שם של עמיל מכס מנאשם 5 ופנייתו לפיני בן דוד.
טענתו של הנאשם בבית המשפט, לפיה אינו יודע עבור מה קיבל תמורה כספית וכי חלקו היה ביצירת הקשר הראשוני בלבד, אינה מתיישבת עם דברי סדן לפיהם, פנה לנאשם 2 בכל בעיה שהתעוררה מאחר וידע כי אפשרותו להיחשף למידע מודיעיני גבוהה. טענתו זו אינה עולה בקנה אחד אף עם הודעותיו בחקירתו, בהם הודה כי חלקו היה דומיננטי בהרבה.
מכל האמור לעיל, המסקנה היא כי נאשם 2 נטל חלק פעיל ביותר בפרשת ההברחות והיה מיוזמי הרעיון ומהמוציאים לפועל. הנאשם, לאור כל העדויות, השתתף בהברחת כל המכולות המיוחסות לו בכתב האישום.
נאשם 3 הודה בעדותו בבית המשפט כי מכיר את סדן דרך בן דודו, נאשם 2. זאת על אף שהכחיש כל היכרות עם סדן בהודעותיו הקודמות במשטרה. אף מפלטי שיחות הטלפון, עולה כי בינו לבין סדן היו שיחות טלפון רבות, עובדה אשר הכחיש בהודעותיו.
הנאשם הודה כי נסע לסין ולתורכיה יחד עם נאשם 2 אך הכחיש את מטרת הנסיעה, בעוד סדן מסר כי מטרת הנסיעה היתה הבאת סיגריות מזויפות, טענה אשר אושרה על ידי נאשם 2 בהודעתו.
נאשם 3 הכחיש כל קשר למכולות "אברהם כהן 1, 2" ו"ויסמן 1" ואילו דברי סדן היו כי הנאשם טיפל בכל הנוגע לרכישת הסחורה המוברחת, האחסנה והשיווק ולדבריו, הנאשם אף נכח בעת פריקת המכולות.
מהעדויות עולה כי ביום פריקת המכולה "זגה 1" נראה רכבו של נאשם 3 באיזור הפריקה.
מפלטי שיחות הטלפון עולה כי בין נאשם 3 לסדן היו שיחות רבות בימים הסמוכים להגעת המכולות "פלורידה 2", "אברהם כהן 1, 2", "ויסמן 2", "טטריס" ו"זגה 1" לארץ וכן שיחות בינו לבין מכשירי ה"טוקמן" שמספריהם הופיעו על שטרי המטען של המכולות. לעניין זה טען נאשם 3 כי סדן הוא זה שהתקשר אליו ולא להיפך, אך מעיון בפלטי השיחות ניתן לראות כי לא כך היה הדבר. משעומת נאשם 3 עם עובדה זו, טען לחילופין כי נאשם 2 הוא שהתקשר ממכשיר הטלפון שלו ודיבר עם סדן, אך גם טענה זו אינה הגיונית מאחר ובפלטי השיחות ניתן לראות שיחות טלפון שביצע נאשם 2 ממכשירו שלו לסדן בסמיכות גבוהה לשיחות שבוצעו ממכשירו של נאשם 3.
באשר לנאשם 5, עפ"י דבריהם של סדן ושל נאשם 2, קשריהם של סדן ונאשם 5 היו קשרים חבריים הדוקים.
נאשם 2 מסר בעדותו כי שילם לנאשם 5 כסף תמורת חלקו בהברחת מכולות "פלורידה 1, 2" ו"אברהם כהן 1, 2". בנוגע למכולת "פרוגרס", מסר פיני בן דוד כי מי שטיפל בשחרור המכולה הופנה אליו ע"י נאשם 5. כך גם נלמד מפלטי שיחות הטלפון שבוצעו בין מכשירי ה"טוקמן" ומדבריו של נאשם 2 לעניין זה. במהלך החקירות נקשר שמו של יהודה קקון כמי שמעורב בהברחת מכולת "פרוגרס". מעיון בפלטי שיחות הטלפון של נאשם 5, נראה כי ביום הגעת מכולת "פרוגרס 2" יצאו שיחות טלפון רבות ממכשירו של קקון לזה של נאשם 5.
עוד עולה מפלטי שיחות הטלפון כי ביום הגעת המכולה "ויסמן 2" עת התעורר קושי בשחרורה, התקשר סדן לנאשם 5 והשניים שוחחו במשך 9 דקות. הנאשם לא הכחיש קיומה של שיחה זו.
מעדותו של אופיר זילברמן עולה כי נאשם 5 הפיק שאילתות מודיעיניות שונות אודות חברות "הדסית" ו"טטריס" אשר על שמן הוברחו מכולות. הנאשם הודה בחקירותיו כי היה זה לצורכי הברחות, אולם בבית המשפט הכחיש דברים אלה וטען כי בדיקת חברת "טטריס" נעשתה לבקשת נאשם 2 שטען כי מחשבו לא תקין ואינו יודע לשם מה. אולם, מהראיות עולה כי נאשם 2 עצמו בדק במחשבו את שם החברה "טטריס" בדיוק אותו יום ועל כן, טענה זו של נאשם 5 מסתברת כטענה שקרית.
גרסתו של נאשם 5 בנוגע לקבלת כספים היתה עקבית. הוא טען הן בחקירתו והן בעדותו בבית המשפט כי לא קיבל תמורה כספית עבור חלקו בפרשה. אולם, גרסה זו אינה מתישבת עם דברי נאשם 2 שטען כי שילם לנאשם 5 עבור חלקו והתשלום התבצע בפגישות חשאיות בשעות עבודתם. דברים אלה מקבלים חיזוק מעדותו של דניאל שירץ שמסר כי השניים נהגו להסתודד בחדרים ולנעול אחריהם את הדלת זאת על אף שלא היו בינם כל קשרי עבודה או כפיפות מקצועית.
דברי נאשם 5 בחקירותיו ובעדותו היו סותרים ולא עלו בקנה אחד. הסבריו לכך היו מעורפלים ולא התיישבו עם ההיגיון. תחילה טען כי היה חולה בזמן החקירות והשיב לשאלות החוקרים על מנת שיניחו לו. לאחר מכן טען שהחוקרים לא רשמו את דבריו בדיוק ולבסוף טען כי רק בזמן החקירות "קשר את הקצוות" והבין שמדובר בהברחות מה שלא ידע קודם לכן.
בהתחשב בתפקידו ביחידת המודיעין של המכס וכאדם המופקד על זיהוי וקליטת הברחות מהסוג הזה, ניתן לומר שדבריו לא הגיוניים וכי אין אדם מתאים ממנו לחשוד בתופעה מהסוג הזה.
בהצהרתם כי הסחורה המיובאת הינה רהיטים, קיבלו הנאשמים במרמה פטור על מתשלום המסים המוטלים על יבוא סיגריות. על פי חישובים שערכה יהודית שטיינמץ, לעניין המס שאמורים היו לשלם הנאשמים על יבוא סיגריות, גובה המס שנגרע מאוצר המדינה בגין הברחת המכולות הוא 37,780,595 ₪.
במעשיהם המתוארים תכננו הנאשמים מראש, בקפידה ובמודעות מלאה הברחת מכולות ובהן סיגריות מזויפות שנרכשו מבעוד מועד בסין, הונג קונג ותורכיה, במסווה של רהיטים כשאת שמות המכולות גייסו מחברות רהיטים המוכרות להן מתוקף תפקידיהם השונים במכס במרמה. מעשיהם של הנאשמים היו מורכבים ונעשו בשיטתיות ובמשך תקופה ארוכה. חמורה שבעתיים העובדה כי מדובר בעובדי ציבור, בהם עובדים מובחרים של יחידת המודיעין של המכס, אשר היו נגישים וחשופים למידע מסווג, אותו ניצלו לתועלתם האישית באופן לא חוקי.
במעשים אלה התחמקו הנאשמים מתשלום מסים כחוק ובכך הונו את אוצר המדינה. כמו כן הפיקו הנאשמים רווחים גבוהים ממכירת הסחורה המזויפת שהבריחו.
באשר לנאשמים 2 ו- 5, הרי שנאשם 2 הודה בקבלת סכומי כסף עבורו ועבור נאשם 5 על חלקם בפרשה הכולל סיוע וליווי מודיעיני וכן עבור שתיקתם כעובדי יחידת המודיעין של המכס וידיעתם אודות ההברחות. בהיותם עובדי מכס ובקבלתם תשלום בעבור ביצוע בדיקות מודיעיניות אודות החברות במסגרת תפקידם, נהנו למעשה מקבלת שוחד.
מכל האמור לעיל, ניתן להסיק על מעורבותם של כל הנאשמים בפרשה נשוא כתב האישום ועל כן אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
ניתנה היום כ"ח בסיון, תשס"ה (5 ביולי 2005) במעמד הצדדים.

המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים