law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 08.12.2005

1. בארי רפאל ואח' - נגד - 1. נצבא חברה להתנחלות בע"מ,2. נצבא חברה להחזקות 1995 בע"מ (נמחקה),3. פלדמן אריה ואח'

ת"א (תל-אביב-יפו) 3386/98
ת"א (תל-אביב-יפו) 1077/99
ת"א (תל-אביב-יפו) 1079/99
ת"א (תל-אביב-יפו) 1478/00
1. בארי רפאל ואח'
נ ג ד
1. נצבא חברה להתנחלות בע"מ
2. נצבא חברה להחזקות 1995 בע"מ (נמחקה)
3. פלדמן אריה ואח'
בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו
[08.12.2005]
כב' השופטת אחיטוב - הרטמן הדסה
בשם התובעים : עו"ד ננר יהושע
בשם נתבעת 1 - עו"ד אורי ברימר ואח'
בשם נתבעת 2 - עו"ד ירון אלחנני
בשם הנתבעים 3 - עו"ד אורי רוזנברג
פסק דין
1. לפני ארבע תביעות מאוחדות, שהוגשו בשנים 1998-2000. ת.א 1478/00 הוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים ושלוש התביעות האחרות הוגשו בבית המשפט המחוזי בת"א.
ביום 27.2.00 ניתנה החלטה ע"י המשנה לנשיא בית המשפט העליון כתוארו אז, השופט ש' לוין, כי ארבע התביעות תידונה במאוחד בבית המשפט המחוזי בת"א.
עוד יצוין, כי נתביעות בתיקים אזרחיים 1079/99, 1078/99 ו- 1077/99 הוגשו נגד הנתבעים 1-21 ואילו התביעה בת.א. 3386/98 הוגשה כנגד נתבעים 1-2 בלבד.
התובעים הינם חברי וגמלאי אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן- "אגד"), אשר מתוקף חברותם באגד נדרשו להחזיק מניות בנצבא חברה להתנחלות בע"מ, שהוקמה כדי שתהיה הבעלים של נכסי הנדל"ן של אגד (להלן-"נצבא התנחלות" או "נצבא").
תביעת התובעים הינה בגין נזקים שנגרמו להם, לכאורה בשל ירידת ערך מניותיהם בנצבא התנחלות, כשזו העבירה את נכסיה לנצבא חברה להחזקות 1995 בע"מ (להלן-"נצבא החזקות"), שהייתה בבעלותה; ומאוחר יותר מכרה כ-20% ממניותיה בנצבא החזקות לאשטרום נכסים בע"מ (להלן-"אשטרום") וגרנית הכרמל נכסים (1993) בע"מ (להלן-"גרנית"). מכירת המניות הייתה במסגרת עיסקה, אשר נחתמה בין נצבא התנחלות, נצבא החזקות, אשטרום וגרנית (ת/8-ת/7).
ביום 12.12.01 הגישו הצדדים רשימת פלוגתאות, אשר קיבלה תוקף הסכם ע"י השופטת שרה ברוש. מאוחר יותר ביקשו התובעים לחזור בהם מרשימת הפלוגתאות, אך בהחלטתו מיום 2.11.03 דחה השופט המנוח ד"ר עדי אזר את בקשתם.
ביום 25.3.03 נמחקה הנתבעת 2 - נצבא החזקות, בהחלטת השופט אזר ז"ל.
משמע הנתבעים הם נצבא התנחלות וכן הדירקטורים ורואה החשבון של נצבא התנחלות (להלן- "הדירקטורים").
ביום 27.4.03 נדחתה בקשת דחיה של התביעה על הסף שהוגשה ע"י הנתבעים בהחלטתו של השופט אזר ז"ל.
בין לבין נעתר בית המשפט לבקשת חלק מן התובעים, כי הם יימחקו מן התובענה.
ביום 3.11.03 החל שלב שמיעת הראיות בפני.
2. תקציר גרסת התביעה
התביעה טוענת, כי בשנים 1995-1996 התנהלות נצבא התנחלות והתנהלות הדירקטורים שבראשה, הביאו לפגיעה משמעותית בערך מניות התובעים.
כאמור, עיקר הטרוניה של התביעה, מיוחסת לעסקות שנחתמו בין נצבא התנחלות, אשטרום וגרנית, אשר במסגרתן העבירה נצבא התנחלות את נכסיה לחברת נצבא החזקות, ולאחר מכן מכרה 20% מאחזקותיה בנצבא החזקות לאשטרום וגרנית ועוד כ-10% לציבור.
לטענת התביעה העברת נכסים זו בוצעה ללא תמורה סבירה ובכך הביאה לירידה משמעותית של ערך מניות התובעים.
עוד מלינה התביעה, כי שינוי המנגנון המיוחד בנתבעת שעל פיו מבוצעת הערכת שווי מניות אינו משקף את הערך הנכון וגם בכך ניזוקו התובעים.
התביעה מוסיפה וטוענת, כי יפויי הכוח לפיהם בעלי מניות הסמיכו לכאורה, נציגים להחליט בשמם באסיפת בעלי המניות, נחתמו בכפיה ובחוסר תום לב. משמע, התובעים לא נתנו את הסכמתם לשינויים בנצבא התנחלות, שינויים אשר הביאו לירידת ערך מניותיהם.
3. תקציר הגנת נצבא התנחלות
נצבא טוענת, כי התביעה הנה אקדמית ומוקדמת, שכן התובעים טרם פדו את מניותיהם ואין הם רשאים כעת לפדותן (בשל "הקפאה" שאינה קשורה להליך דנא, בעלי המניות אינם רשאים לפדות את מניותיהם בנצבא התנחלות, ה.א).לאמור, בכל מקרה טרם נגרם נזק לתובעים.
בנוסף נצבא מכחישה את טענותיה של התביעה בכל הנוגע לפגמים הלכאוריים בעסקה המדוברת, באופן החתמת התובעים על יפויי הכוח ובאופן הערכת שווי המניות.
4. תקציר הגנת הנתבעים 3-23
הדירקטורים ורו"ח כופרים בטענות התביעה וטוענים, כי לא נגרם נזק לשווי מניות התובעים עקב "העברת נכסי נצבא", שכן זו קבלה תמורה ראויה בדמות מניות בחברת הבת נצבא החזקות.
5. הפלוגתאות בין הצדדים כפי שנקבעו ברשימת הפלוגתאות:
"טענת התובעים היא, כי בידם עילת תביעה כנגד נצבא חברה להתנחלות בע"מ (להלן: "החברה") והדירקטורים של החברה (נתבעים 3-21 בת.א. 1077/99 - להלן:"הדירקטורים"), בקשר עם העברת נכסי החברה לנצבא החזקות 1995 בע"מ (להלן: "נצבא החזקות"), הקצאת המניות לאשטרום נכסים בע"מ (ו/או לתאגיד השולט בה או בשליטתה - להלן "אשטרום") ולגרנית הכרמל נכסים (1993) בע"מ (ו/או לתאגיד השולט בה או בשליטתה - להלן "גרנית") וההנפקה לציבור, כמפורט להלן, וזאת בלבד:
1. החלטות האסיפות הכלליות של החברה, שדנו בנושאים הללו לרבות בתיקון תקנה 39 לתקנון החברה כחלק מהמהלך הכולל, התקבלו שלא כדין, הואיל ולטענת התובעים הם לא זומנו באופן אישי (ההזמנות פורסמו בעיתונים) והואיל ונעשה באסיפות אלה שימוש ביפויי כוח שנחתמו על החלק תוך אילוץ.
כמו כן, לטענת התובעים, ההחלטות בנושאים הללו נתקבלו ללא בדיקת הנתונים ע"י הדירקטורים. (פסקה זו הוספה בכתב יד, ה.א).
2. כתוצאה מהפגמים שנפלו בקבלת ההחלטות כאמור בסעיף 1 לעיל, ניזוקו התובעים כמפורט להלן:
2.1 הערכת שווי הנכסים של החברה, לצורך העברתם לנצבא החזקות ולצורך הקצאת המניות לאשטרום ולגרנית ואח"כ לצורך ההנפקה לציבור, נעשתה בחסר (בשווי נמוך משווים הכלכלי), וכתוצאה מכך נגרע, באופן יחסי, ערכן של מניות נצבא החזקות שהוחזקו ע"י החברה, וכתוצאה מכך נגרע גם ערכן של מניות החברה.
2.2 עצם הפיכת החברה לחברת אחזקות והכנסת שותפים (גם אם במיעוט) לנצבא החזקות - החברה המחזיקה בנכסים, גורעת משווי המניה של החברה ולא ניתן לכך ביטוי בשיקוף ערך אחזקות החברה בנצבא החזקות.
3. כתוצאה מכל האמור לעיל התובעים טוענים, כי הפגיעה בערכה של כל מניה של החברה שבידם הינה ההפרש בין 3,466$ לבין ערך המניה כפי שנקבע על ידי רואה החשבון של החברה במועד הגשת התביעה.
4. התובעים תובעים הנזק המפורט לעיל מהחברה ומהדירקטורים.
5. כל טענות התובעים דלעיל מוכחשות על ידי הנתבעים והנתבעים כופרים בזכויותיהם הנטענות של התובעים וזאת מכל הנימוקים המפורטים בכתבי בי-דין שהוגשו על ידם."
הנה כי כן, רשימת הפלוגתאות צימצה את הסעדים המבוקשים לסעד כספי בלבד ואת הטענות המשפטיות לאמור ברשימת הפלוגתאות בלבד (כאמור בהחלטת השופט עדי אזר ז"ל מיום 25.3.03, עמ' 11-12 לפרוטוקול).
אי לכך כל טענה שאינה כלולה ברשימת הפלוגתאות מהווה הרחבת חזית אסורה ולא תידון. ברם, מרשימת הפלוגתאות עולה שהרחיבה את התביעה הנטענת כנגד כל הנתבעים, על אף שלא כל התביעות שאוחדו כללו את הדירקטורים כנתבעים.
6. הראיות והעדים
19 עדים הועדו, כולם מטעם התביעה.
אין ספק, כי בפני התביעה עמדה משימה לא קלה, אם לנקוט לשון המעטה, שכן עדיה אשר היו חיוניים לביסוס גירסתה נחלקו לשלוש קבוצות:
א) עדים המזדהים עם אינטרס התובעים;
ב) עדים המזוהים עם אינטרס הנתבעים שהם: מנכ"ל נצבא התנחלות, רו"ח שלה והדירקטורים;
ג) עדים מקצוענים בתחום הכלכלה, הכספים ושמאות מקרקעין.
ממילא, הוגשו לבית המשפט: תשקיף הנפקה של נצבא החזקות (נ/1) והערכות שווי של נכסי נצבא התנחלות.
חשוב לציין, כי לא הוגשה חוות דעת ייעודית לעניין הגורמים לירידת השווי במניות התובעים.
ד י ו ן
7. הטענה בדבר אי קבלת אישור האסיפה הכללית- הרחבת חזית אסורה?
התביעה העלתה טענה, לפיה הכנסת השותפים האסטרטגיים, אשטרום וגרנית, הייתה טעונה אישור אסיפת בעלי המניות.
הנתבעים מלינים, על כך כי טענה זו חורגת מרשימת הפלוגתאות, המוסכמות, משמע הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.
ברם, לשיטת התביעה יש לדחות את טענת הרחבת החזית האסורה משני טעמים:
הראשון, סעיף 1 לכתב הפלוגתאות מציג את הטענה, כי הדירקטוריון קיבל את ההחלטה ללא בדיקה הולמת, אי לכך הבאת ההחלטה בפני האסיפה הייתה מרפאת את הפגם. רוצה לומר, סעיף 1 לרשימת הפלוגתאות מכיל את הטענה האמורה.
הטעם השני הוא, כי הטענה הורחבה בדיון והנתבעים לא התנגדו, לאמור הרחבת החזית הוכשרה בשתיקת הנתבעים.
דין הטעם הראשון להידחות מכל וכל, פרשנות התביעה של סעיף 1 לרשימת הפלוגתאות נעדרת אחיזה בלשון ובתכלית. ברשימת הפלוגתאות אין דבר בנוגע לטענה לפיה על הדירקטוריון היה להביא את ההחלטה בפני האסיפה הכללית.
באשר לטעם השני, התביעה לא הפנתה לנקודת זמן כלשהי בפרוטוקול, בה לפי גישתה, הורחבה החזית ללא התנגדות. הפנייתה של התביעה לעדותו של גיא יובל (בעמ' 32 לפרוטוקול), אינה מהווה לה לעזר, שכן בנקודה זו הוגשה התנגדות להרחבת חזית (ש' 26 לעמ' 32).
הנה כי כן התביעה לא הראתה, כי בהסכמה הורחבה החזית.
לפיכך הנני קובעת, כי שאלת אי הבאת ההחלטה לדיון בדבר צירוף השותפים אשטרום וגרנית בפני אסיפת בעלי המניות, הנה הרחבת חזית אסורה ואיני נדרשת לה.
8. ניגוד ענינים - הרחבת חזית אסורה?
טוענים הנתבעים, כי טענת התביעה לפיה למנכ"ל ולפרופ' סוארי היה ניגוד עניינים אינה עולה ברשימת הפלוגתאות.
התביעה ייחסה נושא זה לפלוגתא על פיה הדירקטוריון לא בחן את הנתונים כראוי (סיפא פלוגתא 1).
הנני מקבלת את טענת התביעה, בהקשר זה ולא כפלוגתא נפרדת, ניתן לטעון כי אי בחינת הנתונים ע"י הדירקטורים מכילה גם את אי בחינת ניגוד העניינים של הגורמים הממליצים, כל שאכן היו וכל שאכן השפיעו על הדירקטוריון בקבלת ההחלטה.
באשר לטענות אחרות בדבר הרחבת חזית על ידי התביעה, אדון בהן במידת הצורך.
9. היעדר עילה?
הנתבעים טוענים, כי אין לתובעים עילה כנגדם. שכן למשנתם,אם תתקבל גרסת התביעה לפיה ירידת ערך מניות התובעים נובעת ממכירה בהפסד של אחוזים מנצבא החזקות. אזי, זהו נזק, המקים עילת תביעה לנצבא התנחלות כנגד הדירקטורים ואילו לתובעים עילה אך ורק במסגרת "תביעה נגזרת". מאחר ועסקינן בתביעה אישית, גורסים הנתבעים, כי יש לדחותה בשל היעדר עילה. הנתבעים הפנו לע"א 3051/98 - ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואח' . תק-על 2004(3), 2328 (להלן- "עניין דסק"ש").
התביעה גורסת, כי יש לאבחן את עניין דסק"ש מן המקרה שלפנינו. היא משתיתה את טענתה על שלושה אדנים: הראשון, בהלכת דסק"ש דובר בעיקר על תביעה ייצוגית. השני, עניין התביעה האישית הושאר בצריך עיון. שלישית, עניין דסק"ש עוסק בחברה ציבוריות ואילו נצבא התנחלות הנה חברה פרטית.
איני יכולה לקבל את טענת התביעה, כי יש לאבחן את הלכת דסקש. אכן קיים שוני בין ענין דסק"ש למקרה דנן, אולם, ההבדלים שציינה התביעה אינם מייתרים את העקרונות והרציונלים שנקבעו בדסקש.
על כן אתייחס לדברי הנשיא ברק בעניין דסק"ש שהינם משמעותיים לעניניינו:
"נראה לנו כי במצב הדברים הרגיל, אין להכיר בחובה מושגית של נושאי משרה בחברה כלפי בעלי מניותיה, אך בשל התנהגותם אשר גרמה לבעל המניות נזק (משני), הנגזר מהנזק (הראשוני) שנגרם לחברה עצמה. לעניין נזק זה, הזכות היא של החברה, והנזק (הראשוני) הוא שלה. הפיצוי בגין נזקו של בעל המניה לא יבוא בדרך של הכרה בזכותו שלו כלפי מנהלי החברה (או בעלי השליטה). הפיצוי יבוא במימוש זכותה של החברה ובהענקת פיצוי לה על נזקה. עם מתן הפיצוי לחברה יבואו בעלי המניות על סיפוקם... ככלל, התרשלות כלפי החברה לא תקים זכות ברשלנות לבעל המניות, אך בגין הנזק שבפחיתת שווי מניותיו. אפילו כך, מוצא אני לנכון - כפי שעשיתי בפרשת רוטברד - להותיר גם כעת בצריך עיון את האפשרות, שבנסיבות מיוחדות ביותר תוכר בכל זאת עילת תביעה אישית של בעל מניות כלפי מי שהזיק לחברה, ולו עקב ירידת שווי המניות שבידיו. ניתן להעלות על הדעת מצבים חריגים, בהם האמצעים הקיימים לפיקוח ולבקרה על יוצרי סיכונים כלפי חברות אינם מעוררים הרתעה מספקת, או לא יוצרים את התמריץ הראוי להגשת תביעה נגזרת, במידה כזו שראוי יהיה להטיל אחריות אישית כלפי בעלי המניות. כן ניתן להזכיר בהקשר זה את החריגים שמנתה השופטת שטרסברג-כהן בפרשת "מגן וקשת" (בעמ' 326) לעקרון התביעה הנגזרת. זאת, על אף שהדוגמאות הנמנות שם עוסקות במידה רבה בנזק ישיר וייחודי שנגרם לבעל המניות התובע, עד כי ספק אם ניתן להגדירן כחריגים להלכה הכללית." (עמ' 2339-2340 לעניין דסק"ש).
ובעניין מגן וקשת קבעה השופטת שטרסברג-כהן:
"הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק אותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה - בדרך כלל - לבעל מניות, עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה.
לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, ביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט."
(ע"א 2967/95 - מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות . פ"ד נא(2), 312 ,עמ' 327-328. ההדגשות אינן במקור, ה.א).
התביעה הטילה את יהבה על פסיקתו של השופט גרוניס בעניין חסקי הקובע:
"במקרים מיוחדים, כאשר הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר עילת הקיפוח, לא יהיה בכל מקרה הכרח לבחור במסלול של תביעה נגזרת על מנת לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם לחברה... בהקשר זה יש לציין כי תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות אפשרית גם כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות בחברה. כידוע, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בקביעת הסעדים ההולמים במקרה של קיפוח בעלי מניות". (רע"א 9646/04 - חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ ואח'. תק-על 2005(1), 627, פסקה 5. ההדגשות אינן במקור, ה.א).
חשוב להעיר כי השופט גרוניס דן שם במקרה של "חברה פרטית, שבה יש שני בעלי מניות עיקריים ושהתנהלה על בסיס יחסי אמון וידידות בין מנהליה, שגם החזיקו בעקיפין במניותיה" (עמ' 628 לעניין חסקי), כן קובע השופט גרוניס כי גישתו נכונה "במקרים מיוחדים" (ההדגשה באיזכור לעיל). לפיכך, איני רואה שוני של ממש בין פסיקתו של השופט גרוניס לפסיקתו של הנשיא ברק, אשר משאיר בצריך עיון "שבנסיבות מיוחדות ביותר תוכר בכל זאת עילת תביעה אישית של בעל מניות כלפי מי שהזיק לחברה".
כלומר, שני השופטים קובעים, כי הכלל הוא תביעה נגזרת ורק במקרים מיוחדים, כשהדבר נדרש תותר תביעה אישית.
התביעה טענה, כי פקודת החברות מהווה הדין התקף לעניינינו ולא חוק החברות החדש ולכן, לטענתה, יש לבסס את עילת התביעה נגד הדירקטורים גם לפי ס' 96 לפקודה.
ברם, עניין דסק"ש ו"מגן וקשת" דנים בתביעות שאף הן הוגשו (ונולדו), טרם כניסתו לתוקף של חוק החברות. על כן אין בטענתה של התביעה כדי לדחות את תוקף הקביעות הנ"ל.
עוד ייאמר, כי התביעה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד גיסא היא טוענת כי דין התביעה להידון ע"פ פקודת החברות ומאידך גיסא מנסה להיבנות על עניין חסקי הדן בתביעה לפי ס' 191 לחוק החברות החדש (שלטענתה כאמור אינו חל על התביעה דנן).
אין להתיר ניסיון זה.
במצב דברים זה מתייתר הצורך לדון בטענת הנתבעים לפיה דיון בסוגיית סעיף 191 הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.
התביעה הפנתה לפסיקתה של השופטת פרוקציה אשר הכירה בחובת אימון של מנהלים "לנהוג בהגינות וביושר כלפי בעלי המניות בכל הכרוך להליכי שינוי מבנה ההון והצעת הרכש." (ע"א 741/01 - מאיר קוט נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל ו-3 אח'. תק-על 2003(2), 1612, עמ' 1617).
יש לאבחן פסיקה זו מעניינינו, שכן שם דובר על "נזק ישיר" שנגרם לתובע ולא "נזק משני": "נטען כי הפרת חובות האימון במובנים אלה הביאה את המערער לידי טעות בהנחות-המוצא בדבר שווי החברה ולידי הסכמה שלא מדעת לגיוס ההון ולדילול הון המניות שבידיו מ%12.5 ל1%." (עמ' 1615 לע"א 741/01).
במילים אחרות, פסיקתה של השופטת פרוקצ'יה דנה בהטעייה ובאי מסירת מידע מדוייק לבעלי המניות, וזהו אינו המקרה בעניינינו, לפיכך אין המקרה משליך לדיון דנן.
סיכום הדברים: הכלל הוא כי בגין נזק שנגרם לחברה ובאופן יחסי לבעל המניות, ניתן לתבוע אך ורק במסגרת תביעה נגזרת, ורק במקרים מיוחדים המנויים בפסיקה דלעיל, ניתן להתיר תביעה אישית.
ארחיב ואומר, כי לכלל זה היגיון משפטי; אם תותרנה, ללא סיבה מיוחדת, תביעות אישיות של בעלי מניות, כי אז נושאי משרה בכירה בחברות יהיו חשופים לסיכון כפול: תביעה מצד בעלי המניות ותביעה מצד החברה בגין אותו אירוע. מצב אשר יביא להתדיינות מיותרת ולהרתעת יתר של מנהלים, אשר בגין כל החלטה שלהם, שאינה ניראת נבונה בעיני בעל מניות פלוני, יהיו חשופים לתביעה ישירה מצידו. כמו כן, אנו עלולים לפרוץ בהמשך את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת (החברה) אשר חוצץ בין בעלי המניות ובין נושאי המשרה בחברה ואשר הינו בעל חשיבות בשוק הכלכלי.
ומן הכלל אל הפרט: בעניינינו, בפי התובעים שתי טענות: הראשונה- העברת הנכסים לנצבא החזקות והכנסת השותפים האסטרטגיים נעשתה ללא בדיקה הולמת של הדירקטוריון וכתוצאה מכך נגרם נזק לנצבא התנחלות שבסופו של דבר הביא לירידת ערך בשווי המניות של נצבא התנחלות.
השניה- ההחלטה בדבר שינוי תקנה 39 התקבלה שלא כדין, ללא זימון התובעים לאסיפה או/ו על ידי שימוש ביפויי כוח שהוצאו בכפיה.
בנוגע לטענה הראשונה, עסקינן בנזק משני, לכן שומה עלינו לבחון האם קופחו התובעים ביחס לשאר ציבור בעלי המניות, או שמא קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להתיר הגשת תביעה אישית על אף שאין מדובר בקיפוח המיעוט?
באשר לטענה השניה: מדובר בנזק ישיר שנגרם לתובעים ולא בנזק משני, לכן אין מניעה לתובעו במסגרת תביעה אישית.
9.1 קיפוח המיעוט?
התביעה טענה לקיפוח התובעים והסתמכה על ע"א 2699/92 - בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים . פ"ד נ(1), 238 ,עמ' 246-247. שם פסקה השופטת שטרסברג-כהן, כי יש לפרש את המונח קיפוח מיעוט באופן ליברלי, תוך בחירה במבחן התוצאה גם כאשר המניעים נחזים להיות "כשרים".
הנתבעים טענו, כי טענת הקיפוח הנה הרחבת חזית אסורה של רשימת הפלוגתאות.
יש לקבל את טענת הנתבעים. רשימת הפלוגתאות אינה מזכירה ואפילו אינה רומזת על טענת "קיפוח המיעוט". יתרה מזו, במסגרת הראיות לא עלה נושא זה לבחינה, כל שצויין הוא, כי באגד ובנצבא קיימות קואליציה ואופוזיציה (חקירה ראשית של גיא יובל, עמ' 31), אולם לא היה בדברים אלו משום דיון בטענת קיפוח. לא בכדי, טענה התביעה קיפוח בעלמא ולא הפנתה לפרוטוקול או לראיות, שכן הדברים לא עלו.
אי לכך הנני קובעת שהטענה נדחית בשל הנתון שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה, וכאמור הטענה לא נבחנה בראיות ולפיכך גם מבחינה ראייתית דינה להידחות.
9.2 נסיבות מיוחדות?
התובעים לא טענו כי האמצעים הקיימים, כגון תביעה נגזרת לא היו משרתים אותם. כמו כן, קיימים אלפי בעלי מניות (כעולה מחקירה ראשית של עופר ארדמן, עמודים 134- 136 וחקירה נגדית של גיא יובל בעמ' 37), בנסיבות אלה כאשר התובעים מהווים פחות מאחוז אחד מסך בעלי המניות ואין הם מופרדים בנזק משאר בעלי המניות היה עליהם לתבוע בהליך תביעה נגזרת, "הליך זה מהווה את "דרך המלך" להתערבות מותרת של בעל מניות בעמידה על זכויות החברה, מקום שאלה מופקרות על-ידי מנהליה." (פסקה 20 לפסיקתו של הנשיא ברק בעניין דסקש).
סיכומו של עניין, דין הטענה, כי הדירקטורים קבלו החלטות בעניין צירוף השותפים והקמת נצבא החזקות ללא בדיקת הנתונים, להידחות בשל היעדר עילה במסגרת תביעה אישית. בהתאם לכך מתייתר הצורך לדון בסוגיות משפטיות בדגש על סוגיית הנזק ראייתי, שמשמעותן רלוונטית רק במסגרת בחינת הטענה הנ"ל .
הנה כי כן, השאלות שנותרו לבחינה הינן:
1. האם ההחלטה בדבר שינוי תקנה 39 התקבלה שלא כדין, אם על ידי שימוש ביפויי כוח שהוצאו בכפיה ואם על ידי כך שהתובעים לא זומנו כנדרש?
2. במידה ואירעו הפגמים הנ"ל, כולם או מקצתם: מהו הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכך והאם יש להטיל את האחריות בגין נזק זה על הנתבעים?
כאן תוער הערה כללית: הבאה לציין, כי בפלוגתא מס' 1 נכתב: "החלטות האסיפות הכלליות של החברה, שדנו בנושאים הללו לרבות בתיקון תקנה 39 לתקנון החברה כחלק מהמהלך הכולל, התקבלו שלא כדין".
חשוב להבהיר, כי במסכת הראיות התברר, שלא היו "החלטות", אלא החלטה אחת לענין שינוי תקנה 39, כאמור העיסקה בין נצבא התנחלות לאשטרום וגרנית לא הובאה לאישור אסיפת בעלי המניות.
זאת ועוד, עסקינן בתביעה לפיצויים ולא בתביעה לפסק דין הצהרתי. לאמור "בטלות" בשל פגמים, ככל שהיו, תבחן באספקט של נזק בר פיצוי.
10. האסיפה לענין שינוי תקנה 39- שינוי קביעת שווי המניה
תקנה 39 לתקנון הישן (ת/14) קבעה כדלקמן:
"שערוך נכסי החברה יבוצע ע"י רואה החשבון של החברה פעמיים בשנה... תעודה חתומה ע"י רו"ח המפרטת את קביעתו תשתמש (צ.ל תשמש, ה.א) הוכחה מכרעת ביחס לערך המניות ועל פי מחיר זה תבוצע העברה."
ביום 8.6.97 התכנסה אסיפת בעלי המניות וביטלה את תקנה 39, תחתיה הותקנה תקנה 39 חדשה (ת/16), המתאימה למעשה את התקנון למצב החדש- על פיו ערך נכסי נצבא התנחלות מושפע גם משווי שוק של מניות נצבא החזקות ולא רק משווי חשבונאי.
טענת התביעה היא, כי התובעים לא זומנו לאסיפה כדין וכן, כי חלק מיפויי הכוח שנעשה בהם שימוש בטלים, מן הטעם שנחתמו בכפיה.
10.1 על האווירה הכללית בנצבא התנחלות:
עת/2 גיל ניוטון, מנהל כ"א באגד ולשעבר מנהל עבודה וסדרן, מעיד:
"שאלתי איפה האסיפה והוא לא ידע להשיב, לא היה מעורה ולא היה מעודכן. אמר לי שיש אסיפה, היה תאריך וביקש שאחתום (על יפוי הכוח, ה.א). שאלתי על מה הנושא ומה מדובר - לא ידעו להשיב." (חקירה ראשית עמ' 69 לפרוטוקול)
"לא היו לנו באגד שום אסיפות הסברה, למיטב זכרוני, אף אחד לא בא להסביר על מה מדובר ומה הולכים לעשות ואיזה הליך הולך להתבצע. אני לא קבלתי שום דף או ניר או הסבר... לא קבלנו מעולם דוח, בעלי המניות לא קבלו מעולם דוח כזה, הדוחות נשארו בתוך הנהלת נצבא התנחלות." (שם עמ' 71 לפרוטוקול).
וגיא יובל, חבר ונהג באגד, העיד:
"לא הוזמנתי לאף אסיפת דירקטוריון. מה שנאמר לא בצורה רשמית אלא על ידי עובדים ושיחות תוך כדי עבודה כאשר הועלו השמות של חב' אשטרום וגרנית." (חקירה ראשית עמ' 27).
וממשיך:
"אני קיבלתי את נ/1 (התשקיף של נצבא אחזקות, ה.א) בהשאלה. לאחר שנודע לי על קיומו של המסמך ניסיתי להגיע אליו. מכל מי שביקשתי באותה עת נתקלתי בתשובה שלילית או שאין לו את המסמך או שמסרב לתת לי, למעט מנהל אגף הכספים באגד באיזור צפון שהסכים להשאיל לי את המסמך הזה ביום שישי בשעה 14:00 תוך התחייבות שביום ראשון בשעה 07:00 או במוצאי שבת המסמך יוחזר אליו". (עמ' 31).
מנחם ניוביץ, דירקטור בנצבא התנחלות בתקופה שבין 1995 לבין 1998 ואחד הנתבעים, הכחיש את הטענה כי בעלי המניות לא עודכנו על תהליכי החברה:
"היו פרסומים בסניפים, על גבי לוחות המודעות - זה אני יודע באופן אישי. זה הופיע גם בביטאון הפנימי שאיני זוכר בבירור את שמו." (עמ' 87 חקירה ראשית).
אייל גרוס, מנהל סניף באגד בשנים 2000-1996, העיד, כי הוא סיפר לבעלי המניות, אשר החתים על יפויי כוח על מה תדון אסיפת בעלי המניות (עמ' 299 חקירה נגדית).
10.2 אופן ההחתמה על יפויי הכוח
העיד אייל גרוס:
"זה התבצע בצורה כזאת, מנהל האזור...אריק פלדמן. בכנס מנסי"ם (מנהלי סניפים, ה.א) חילק מעטפות". כל מנהל סניף היה מקבל "מעטפה עם מספר של יפויי כוח והיה אמור להחתים את החברים." (עמ' 283 לחקירה ראשית).
יפויי הכוח היה נחתם כשהוא ריק, "אין פה נגד ואין פה בעד ואין פה גם בשביל מי, יש רק שם ובזה נגמר הסיפור, חתימה וזהו" (שם, עמ' 287).
וממשיך: למנהלי הסניפים היה תמריץ להחתים על יפויי הכוח, שכן
"מנהל סניף שיביא יותר, הוא מקובל והוא עושה את העבודה, הוא שלנו". "באגד מנהל סניף נמדד לא לפי השכל, לא לפי כלכלית, לא לפי יכולת, לפי מספרים (מספרי החתמות, ה.א)... ולפי זה בודקים בדיוק מה אתה שווה". (שם בעמ' 283).
מתוקף תפקידו, למנהל הסניף ישסמכות רבה מול הנהגים:
"יש לו הרבה סמכויות, הוא יכול אם הוא רוצה ללטף, אם הוא רוצה ללכת ביד קשה, סניף זה משפחות, זה הרבה מעבר לעבודה ומנהל סניף יכול, יש לו כוח לקבוע הרבה לעומק, לשנות סדר יום של כל אדם, תנאי עבודה." (בעמ' 282).
לגבי עצמו העיד אייל גרוס:
"הכנסתי אחד, אחד לחדר, חלק זה הלך בטוב וחלק זה הלך קצת יותר קשה". ובחדר "מתחילה מערכת הלחצים ואם אני לא מצליח לעשות את זה לבד בתור מנהל סניף, יבואו אחרי זה עוד כמה בעלי תפקידים ויבוא עוד מזכיר ובסוף הבן אדם יחתום, ככה זה עובד." (שם עמ' 283-284).
בהמשך העיד, כי "בסביבות 90%" מבין אלו שהיו בסניף שלו חתמו (עמ' 285 שם).
ראוי להעיר, כי על אף העובדה שאייל גרוס אינו נמנה עם התובעים הוא אישר בעדותו שאסף כסף מחברי סניף כדי ללכת לעו"ד ננר שיגישו את התביעה (עמ' 290 חקירה נגדית). משמע, אין לייחס לעדותו אובייקטיביות - וכמוהו כאחד התובעים.
גיא יובל, תמך בדבריו של גרוס:
"תפקידו של מנהל הסניף לנהל את הסניף, הוא אחראי על שיבוץ נהגים, על שיבוץ רכבים, על מכסת שעות נוספות, אישור ימי חופש, בסניפים מרוחקים מהמרכז הוא מגלם את הקשר בין הנהל למנגנון הניהולי של אגד, ובהקשר של יפויי הכח - הוא גם נציגה של קרן הגמלאות או נצבא התנחלות או הנהלת האגודה הנהלת אגד כלפי החברים. אני אישית עד לתופעה שמנהלים לא מעטים היו עושים שימוש בתפקיד מנהל הסניף לצורך החתמת החברים על יפויי הכח." (חקירה ראשית עמ' 27).
גיל ניוטון (עת/2), הוסיף:
"נהג תלוי במנהל הסניף בפרנסתו בצורה הכי ברורה. אם אתה עושה משהו שלא מוצא חן בעיניו או במקרה זה לא חותמים על מה שלא מוצא חן בעיניו הוא יכול לשנות את סידור העבודה, לא לתת שעות נוספות, לתת רכב ישן יותר ועוד." עם זאת גיל ציין, כי "לי זה לא קרה בפועל, אף אחד לא מעז להתעסק איתי." (חקירה ראשית עמ' 68 לפרוטוקול).
"...מנהל הסניף וחברי ועדת פיקוח, וחברי המזכירות הופיעו בסניפים. מנהל במשרד כח אדם משתתף גם הוא במאמץ הכללי להחתים כמה שיותר על יפוי כח" (חקירה נגדית עמ' 73).
אריק פלדמן, יו"ר מזכירות אגד ומי שהיה מנהל צפון באגד ודירקטור בנצבא התנחלות, אישר שהוא אישית היה מיופה הכוח במרבית ייפויי הכוח וכי הם היו מוחתמים ע"י מנהלי הסניפים. (עמ' 369-370 לחקירה ראשית של פלדמן).
כמו כן, פלדמן העיד, כי "זה הנוהג שהיה שנים במסגרת של תהליכים של אסיפות כלליות במסגרת נצבא התנחלות" (עמ' 372 לחקירה ראשית של פלדמן).
אשר רוזנפלד, גמלאי של אגד משנת 2002 ואחד התובעים, העיד, כי מנהל הסניף שלו יעקב מילשטיין "בא אלי תוך כדי עבודה שאנחנו היינו בסניף נמצאים, הוא בא עם דף נייר, יש בחירות לחב' נצבא, בוא תחתום בבקשה על ייפוי כוח שאנחנו נוכל להצביע בשמך...אני סירבתי לחתום על ייפויי הכוח האלה."
לגרסתו בעקבות סירובו היחס אליו השתנה: "באתי למנהל הסניף לבקש חופשה, לצאת חופשה מסוימת או משהו כזה, הוא אמר, יש צורכי תנועה, אני לא יכול לתת, הוא לא אמר לי במפורש שזה כתוצאה מזה שאני לא חתמתי אלא עשו את זה בצורה דיפלומטית, או סידורים לבקש עבודה נוספת, ימי שישי נוסף, לא נתנו, אמרו אין, יש אנשים שלפניך, אתה יכול לקחת, מה שמגיע לך לפי הספק, זה תקבל."
(עמ' 414-415 לחקירה ראשית של אשר רוזנפלד).
יעקב מילשטיין, מנהל סניף כפר-סבא הנזכר לעיל, נשאל האם הוא זוכר פניה של רוזנפלד וציין "לא זכור לי" (עמ' 435 לחקירה ראשית של מילשטיין). בנוסף מילשטיין בעדותו אישר, שיפויי הכוח היו נחתמים בלא שצויין בהם את מי ממנים (עמ' 439 לחקירה ראשית).
ורד יצחק, גמלאי אגד, נהג לשעבר ואחד התובעים, העיד, כי מנהל הסניף בצפת "היה מחתים אותנו בלנקו, היה לו טופס, אפילו לא היינו מסתכלים על, ייפוי כוח לא ייפוי כוח, היה אומר ורד יאללה תחתום". "האמנתי למנהל הסניף, האמנתי לסדרן." ולכן חתם. (עמ' 449 לחקירה ראשית)
הנה כי כן, עדויות אלו לא נסתרו ויש בהן כדי לבסס את טענת התביעה, לפיה לפחות חלק מיפויי הכוח נחתמו בכפיה.
11. האם זומנו כדין התובעים לאסיפה?
תקנה 118 של תקנות נצבא התנחלות (ת/14) קובעת:
"חרף האמור בתקנות 52, 115, 117 (מסירה בדואר לבעל המניות, ה.א) הרי פרסום הודעה בדבר קיום אסיפה כללית רגילה או יוצאת מן הכלל בשני עתונים עבריים יומיים, תחשב לכל ענין ודבר כמסירת הודעה כהלכה בדבר קיום האסיפה, מועדה, מקומה וסדרי יומה."
הנתבעים הגישו פרסומים בעתונים: "גלובס" ו"מעריב" בהם הופיעה הודעה בדבר האסיפה (נ/8-נ/9). כן עולה מרשימת הפלוגתאות, כי אין מחלוקת לעובדה שאכן היה פרסום בעיתונים.
התביעה לא סתרה עובדות אלו וגם לא סתרה את תוקף התקנה הנ"ל על מקרה דנא.
אמור מעתה התובעים זומנו כנדרש על פי תקנות נצבא התנחלות.
12. נפקות הפגמים ביפויי הכוח
משה ריבק יו"ר מועצת המנהלים של נצבא התנחלות בתקופה הרלוונטית אישר, כי מרבית יפויי הכוח היו בידי מנהלים בכירים (עמ' 245-246 לחקירה ראשית).
גם אם יש בעדות זו כדי לבסס ידיעה סובייקטיבית או למצער קונסטרוקטיבית של הדירקטורים לקיום פגמים ביפויי הכוח או אפילו הפרת חובת אימון, לא ניתן לפסוק כמבוקש ע"י התובעים, לאור העובדה, כי טרם התגבש הנזק ואבאר את עמדתי:
בשלב זה מניות התובעים אינן ניתנות למכירה, שכן הן "הוקפאו" וסוגיית ההקפאה אינה עומדת לבחינה בתובענה זו.
משמע, לא ניתן בשלב הנוכחי כאשר התובעים טרם מכרו את מניותיהם, לכמת את נזקם, שכן מחיר השוק הנוכחי, אשר לגביו טוענים התובעים, כי הוא מזיק עמהם עשוי להשתנות בעתיד, זאת נדע רק לאחר המכירה. פועל יוצא מכך, שגם לא ניתן לדון באחריות הנתבעים לנזק כל עוד לא אמדנו אותו, שכן לא ניתן לדון בשאלת צפיות הנזק ללא קביעה מהי מידת הנזק.
לא זו אף זו, שעה שימכרו התובעים את מניותיהם (אם בהפסד) יהיה צורך לבחון את הקש"ס בין שינוי תקנה 39 לבין הנזק. לאמור, עד כמה, אם בכלל נגרמה ירידת ערך המניה בעקבות שינוי אופן הערכת שווי המניה (תקנה 39) וזאת לאור הפגמים האחרים שעלו בטיעוני התביעה ואשר לגביהם לא התרתי הדיון.
מכל המקובץ מתחייבת המסקנה כי דין התביעה בגין הפגמים ביפויי הכוח להידחות בשל היות התביעה מוקדמת.
13. סוף דבר
למותר לציין, כי המסקנות דלעייל ייתרו כל צורך להיכבד ולהכנס לבחינת חוות הדעת השמאיות והאחרות אשר הוגשו לתיק וממילא להתייחס לעדויותיהם של עורכיהן.
התביעה נדחית לאור הנימוקים שפורטו לעייל.
עם זאת, מאחר ומצאתי פגמים ביחס אל בעלי המניות ובהחתמה על יפויי הכוח, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ו (8 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים

המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים