law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 01.01.2006

יוסף טננבאום - נגד - המוסד לביטוח לאומי

עב"ל 1288/04
יוסף טננבאום
נ ג ד
בית הדין הארצי לעבודה
[01.01.2006]
בפני: סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט עמירם רבינוביץ, השופט שמואל צור,
נציג עובדים מר אבישי ספיר, נציג מעבידים, מר דני בר סלע
בשם המערער - עו"ד ישראל יונגר
בשם המשיב - עו"ד שלומי מור
פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
1. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לצירוף נכויות משתי תאונות עבודה בהן נפגע, וזאת בהתאם לסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק) ובהתאם לתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות).
2. המוסד דחה את תביעתו, וגם בית הדין האזורי בחיפה, בפניו התבררה תביעתו של המערער לצרוף נכויות, דחה את התביעה (בל 001621/02; סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור מר מאיר זמיר ומר קובי עזרא).
3. הרקע העובדתי לתביעה, מושא הערעור, הוא זה:
א. המערער, יליד 1945, עבד כמנהל משמרת במתקן לייצור חומצה זרחתית בחברת חיפה כימיקלים (להלן - החברה) החל משנת 1969 ועד לפרישתו מהחברה עקב מצב בריאותו ביום 1.5.1995.
ב. ביום 19.10.1993 הגיש המערער תביעה למוסד בשל ירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק.
ג. ביום 31.12.1997 קבעה ועדה רפואית לעררים, כי למערער נגרם ליקוי שמיעה כתוצאה מעבודתו, וכי נותרה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% בגין ירידה בשמיעה (10%) וטנטון (10%) למפרע מיום 19.10.1993 (להלן - הפגיעה הראשונה).
ד. ביום 13.11.1994 בשל תקלה בצנרת החברה נשפכה על פלג גופו התחתון של המערער חומצה זרחתית בחום העולה על 100 מעלות צלזיוס (להלן - הפגיעה השניה).
ה. המערער הגיש ביום 25.12.1994 תביעה להכרה בפגיעה השניה כתאונת עבודה.
ו. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 29.12.1997, כי כתוצאה מהפגיעה השניה נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור 15% המורכבת מדרגת נכות מותאמת בשיעור 10% על פי סעיפים 5(1) א - ב למבחנים לתקנות העוסקים בליקויים בדרכי הנשימה בתוספת 5% על פי תקנה 15 לתקנות.
4. בית הדין האזורי נימק את דחיית התביעה לצירוף נכויות בכך, שלא הוכח שליקוי השמיעה פגע בכושר השתכרותו או גרם להפסדים בשכרו של המערער, וכי משאלה הנתונים לא ניתן לראות את הנכויות של המערער כבעלות אופי מצטבר שפגעו בכושר השתכרותו.
5. בהשגתו על פסק דינו של בית הדין האזורי טען המערער בתמצית את הטענות הבאות:
א. לפקיד התביעות יש סמכות לבדוק שני נתונים בלבד. האחד, האם יש בדרך קבע ירידה בהכנסות ביותר מ - 50%. השני, האם החיבור של הנכויות יזכה את התובע בקצבה.
אם מתמלאים שני תנאים אלה נפתח שער הכניסה לוועדה הרפואית, שהיא זו שצריכה לקבוע, אם יש מקום לצרף את שתי הנכויות.
ב. תקנה 12 ממוקמת בפרק העוסק בוועדות רפואיות. הוועדה הרפואית היא זו שצריכה להחליט אם הצמצום בהכנסה נגרם מצירוף שתי הנכויות.
ג. הקשר בין האופי המצטבר של הנכויות לבין הפגיעה בכושר ההשתכרות לפי סעיף 121 לחוק, אינו צריך לפעול באופן בלעדי.
ד. משהודה המוסד, כי המערער חדל לעבוד אחרי הפגיעה השניה, וכי אכן יש ירידה בהכנסות המערער כדרישת התקנות מיד לאחריה, די בכך, כדי להעביר את נושא צירוף הנכויות לוועדה הרפואית.
ה. יש לקבל את חוות דעת ד"ר שלוסברג, שהוגשה על ידי המערער, ולא נסתרה על ידי המוסד.
6. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען בתמצית את הטענות הבאות:
א. בית הדין האזורי צדק, כאשר קבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות ובין הפגיעה בכושר ההשתכרות.
ב. הנטל להוכיח קשר זה מוטל על המערער והוא לא עמד בו.
ג. קביעת בית הדין האזורי, כי לא חל צמצום בהכנסת המערער לאחר הפגיעה בשמיעה היא קביעה עובדתית, שבית הדין לא יטה להתערב בה.
ד. בית הדין האזורי קבע, כי פרישתו של המערער מעבודתו, אשר הביאה לירידה בהכנסותיו נבעה מפגיעתו השניה בלבד.
ה. גם אם בחינת הקשר בין האופי המצטבר של הנכויות והצמצום בהכנסות צריכה להיעשות על ידי הוועדה הרפואית, הרי במקרה דנן הוכח למעלה מכל ספק, כי אין כל קשר בין הדברים, ולכן אין להעביר את עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית.
7. א. במוקד המחלוקת מושא ערעור זה, עומדת פרשנותם של סעיף
121 לחוק הביטוח הלאומי ושל תקנה 12 לתקנות, שזו לשונם:
"121.על אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה.
12. הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:
(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות; בפסקה זו, "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק;
(2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה:
(א) קיצבה במקום מענק;
(ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16.
12א. הועדה או ועדה רפואית לערעורים לפי תקנה 27 (להלן - הועדה לערעורים), לפי הענין, תקבע את דרגת הנכות המצטברת לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה העבודה הנסיבות כאמור בתקנה 12.
12ב.(א) הועדה או הועדה לערעורים, לפי הענין, תקבע מחדש, בהתאם למבחנים שהם בתוקף ביום הקביעה, את דרגת הנכות המצטברת לפי אחוזי הנכות שבתוספת לגבי כל פגיעה בעבודה המובאת בחשבון לענין צירוף דרגות הנכות.
(ב) דרגת נכות מצטברת תחושב באופן ובסדר המפורטים בתקנה 11(ב).

(ג) עקב פגיעת עבודה נוספת באותו אבר - לא תוגדל דרגת נכות כאמור בסעיף 121 לחוק מעל לדרגת נכות מקסימלית שבמבחנים לגבי אותו אבר.
(ד) הוראות סעיף 114 לחוק יחולו, בשינויים המחוייבים.
(ה) בקביעת דרגת הנכות המצטברת רשאית הועדה או הועדה לערעורים להחיל הוראות תקנה 15".
ב. על פי סעיף 121 לחוק, רשאי השר לקבוע נסיבות בהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה, אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה עבודה.
ג. מכח סעיף זה תוקנה תקנה 12 שקובעת, כי הנסיבות לפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מהעבודה הן אלה:
1. כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה העבודה בדרך קבע את ההכנסה מהעבודה, או ממשלח יד ב-50% או יותר.
2. צירוף דרגת הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה:
א. קצבה במקום מענק.
ב. דרגת נכות כאמור בתקנה 16.
ד. תקנה 12א. קובעת את חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לוועדה בקשר לקביעת דרגת הנכות המצטברת.
על פי חלוקה זו פקיד התביעות הוא, לכאורה, האיש המוסמך לקבוע, אם התקיימו התנאים המנויים בסעיף 1 ו-2 לתקנה 12 לתקנות. כלומר, פקיד התביעות הוא זה שצריך לקבוע, אם כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צומצמה הכנסת הנכה מן העבודה ב-50% או יותר, והוא שצריך לקבוע, אם צירוף דרגות הנכות מזכה את המערער בקצבה במקום מענק, או בדרגת נכות כאמור בתקנה 16 לתקנות.
אישור פקיד התביעות לקיומם של שני תנאים אלה פותח את שער הכניסה לדיוני הוועדה הרפואית, שהיא זו שצריכה לקבוע את דרגת הנכות המצטברת.
ה. הסמכות המוענקת לפקיד התביעות בעניינים אלה קבועה, לכאורה, במפורש בתקנה 12א לתקנות במילים: "לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה הנסיבות כאמור בתקנה 12". נסיבות אלה הן כל אלה הנזכרות בתקנה 12, לרבות הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות.
ו. הענקת סמכות לפקיד התביעות בכל הנוגע לקביעה, האם חל צמצום ב - 50% או יותר בהכנסתו של נפגע העבודה לעומת הכנסתו לפני הפגיעה היא טכנית עובדתית, אך הענקת סמכות גם לגבי קביעת הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות והצמצום בהכנסות, מחייבת חוות דעת רפואית, ואין היא בתחום מומחיותו של פקיד התביעות.
ז. מבחינת לשון החוק והתקנות (פירוש מילולי) ניתן היה לסבור, כי רק אם שתי הנכויות גם יחד הם שגרמו לירידה ב-50% או יותר מהכנסות הנכה, יש מקום לבחינת צירוף הנכויות, אך אם רק אחת מהנכויות גרמה לכך, אין מקום להתיר את בחינת צירוף הנכות האחרת, לנכות שגרמה לבדה לירידה בהכנסות. מאידך, ניתן גם לסבור, בעיקר על פי תכלית החוק, כי אם נכות אחת גרמה לירידה בהכנסות, קל וחומר שיש להתחשב בנכות האחרת, כדי לראות את מכלול הפגיעה בנכה, ולא להתעלם מהנכות האחרת, שוודאי גורעת ממצב בריאותו של הנכה ומוסיפה לכאורה, רעה על רעה.
ח. בית דין זה פירש פירוש רחב וליברלי את הזכות לקביעת דרגת נכות מצטברת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסקי הדין המפורטים להלן:
בדב"ע שם/132-0 חיים אדלר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ב 144, 148 - 150 (להלן - פס"ד אדלר) נאמרו הדברים הבאים:
2. מכאן - על דרך ההיקש - לענייננו. הכניסה לועדה רפואית, האמורה לקבוע את הנכות המצטברת, מותנית באישור מוקדם מאת ה'עומד בשער', כי 'צרוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה (...) בקצבה' (תקנה 12(2)(א) לתקנות). אי מתן האישור שולל מהנכה את הזכות להיבדק ע"י ועדה סטטוטורית המורכבת מומחים מקצועיים, אשר 'תקבע מחדש, בהתאם למבחנים... את דרגת הנכות המצטברת...' (תקנה 12ב(א) לתקנות). בתקנות, ישנה ערובה שהנכה יקבל בסך הכל, דרגת נכות לא נמוכה יותר אך גם לא גבוהה יותר, מזו שהיתה נקבעת לו, אילו נגרמו פגימותיו בתאונה אחת. ראיית הנפגע, על כל ליקוייו, ובכלל זה השפעת הגומלין של הליקויים והפגימות אחד על השני, והשפעתם המצטברת על כשר עבודתו - ראיה זו יש בה כדי למנוע את העוול שבשיטה הקודמת, לפני הוספת סעיף 63א לחוק.
3. עיון בפסק הדין שבערעור מראה שאין פגם אם הולכים לדרכה של השופטת. אך יש לראות את מטרת החוק, ולאורה, לפרש את התקנה פירוש שיהיה גם INTRA VIRES וגם יתיישב עם המטרה: מתן אפשרות לנכי עבודה, שכושר עבודתם צומצם במצטבר, מעבר לנכות הנפרדת בגין כל תאונה - להיבדק ע"י ועדה רפואית. מכאן שיש לסלק, מלפני הכניסה לועדה רפואית, כל מכשול - בפירוש ברוח האמור לעיל, מביא לסילוקו.
מכאן לשאלה הבאה, שהיא השאלה המכרעת.
4. מה גדר סמכותו של פקיד התביעות בבואו למיין את התביעות המוגשות לו לפי תקנה 12 לתקנות? כמי ש'עומד בשער' כל שעליו לעשות הוא לקבוע, קביעה ראשונית, אם צרוף הדרגות 'עשוי לזכות, וכו'...' ואל לו לשים עצמו תחת או במקום (ושמא, מעל ל-) ועדה רפואית. אין הוא יודע, ואין מצפים ממנו שידע, כיצד עשויה ועדה רפואית לקבוע 'מחדש' את הנכות המצטברת מה יהיו שיקוליה הרפואייים בבואה להעריך את מיכלול מיגבלותיו ופגימותיו של הנכה. הדיבור 'דרגת נכות' שבתקנה 12(2) לתקנות ('צרוף דרגות הנכות מעבודה') אין חובה לפרשו לצרך תקנה זו פירוש המוציא, מלכתחילה, הזדקקות לתקנה 15. הדיבור הנ"ל מופיע מספר רב של פעמים בתקנות בהקשרים שונים וממילא, במשמעויות שונות. וכשהמדובר, לא בקביעת דרגות נכות (ע"י ועדה רפואית) אלא בהערכה מקדמית ע"י מי שאינו רופא, כתנאי לבדיקה ע"י רופאים, הרי שדי לו, לפקיד התביעות בשלב זה של ההליך, בצרוף הקביעות (15% - 12.5%) שעל פיהן הוא עצמו הורה בשעתו, לשלם למבוטח גימלאות נכות" (ההדגשות הוספו - ע.ר.).
ח. על פי פס"ד אדלר נראה, שתכלית צירוף הנכויות רחבה יותר ממה שעשוי להשתמע מפירוש מילולי של הוראות החוק והתקנות. תכלית זו היא לגרום לכך, "שהנכה יקבל בסך הכל דרגת נכות לא נמוכה יותר אך לא גבוהה יותר מזו שהייתה נקבעת לו אילו נגרמו פגימותיו בתאונה אחת" (פס"ד אדלר בעמ' 150 למעלה).
ט. עוד ניתן להסיק מפסק דין אדלר, כי תפקידו של פקיד התביעות הוא במידה רבה טכני, והוא מתמצה בקביעה ראשונית, לכאורית, האם צירוף הדרגות עשוי לזכות את הנפגע בקצבה במקום מענק וכיו"ב. אין פקיד התביעות צריך להיכנס לשאלת הקשר הסיבתי שבין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות, ומכל מקום אין זה העיקר. די בכך שהצטברות הנכויות עשויה לזכות את הנכה בקצבה במקום מענק, כדי ליתן לו את כרטיס הכניסה לוועדה, שהיא זו שצריכה להחליט בשאלה הרפואית.
כל פרשנות אחרת, כפי שעלולה להשתמע מהפירוש המילולי של התקנות, היא אולטרה וירס להוראות החוק ותכליתו הבאות לאפשר צירוף נכויות בצורה גמישה וליברלית.
י. על פרשנות ליברלית ורחבה זו חזר בית דין זה בדב"ע מא/147-0 המוסד לביטוח לאומי - מנדל קרטנשטיין פד"ע יג' עמ' 211, 216 - 218 (להלן - פס"ד קרטנשטיין) בו נאמרו הדברים שרצוי לחזור עליהם בהרחבה כלשונם:
"2. עת באים לדון בשאלה היחידה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי, והיא גם שאלה העומדת לדיון בערעור זה - צריך להיות מודעים לכך שעצם הזכות לכך שבקביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה תובא בחשבון אף נכות קודמת, 'אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של הנכה מעבודה' קמה מכוח החוק (סעיף 63 א) ולא מכוח תקנה 12 לתקנות. כל אשר תלוי בתקנות הוא קביעת 'נסיבות שלפיהן תובא בחשבון... נכות קודמת...'. יש להשאיר איפוא, בצריך עיון, אם ישנה נפקות לתנאי שבתקנה 12(1) של צמצום הכנסה 'ב-50%' דווקא עת החוק מסתפק ב'פגיעה ניכרת בכושר השתכרותו של נכה העבודה'; הוא הדין בתנאי בתקנה האמורה לפיו 'צמצום' ההכנסה צריך שיהיה 'כתוצאה' מהאופי המצטבר של הנכויות בעוד שהחוק נוקט לשון 'עקב האופי המצטבר'. לא ליזמה כזאת בתקנות התכוון המחוקק עת הסמיך לקבוע בתקנות 'נסיבות שלפיהן תובא בחשבון... נכות קודמת'. 'נסיבות' כאלה אכן תמצא בתקנה 12(2)...
3. כדי ליתן פירוש נכון לסעיף 63א לחוק ולתקנות מכוחו, טוב לעמוד על הטעם שבסעיף 63 לחוק, שסעיף 63א בא להגשימו. אין כל קושי לעמוד על הטעם וההגיון שבסעיף 63 לחוק, עת בא עם חקיקת חוק הביטוח הלאומי, ומדובר בשורת פגיעות מתאונת עבודה. מקורו של הרעיון שביסודו של הסעיף היא הבעיה שהיתה קיימת עוד בטרם נחקק חוק הביטוח הלאומי וזכויותיו של עובד שנפגע בתאונת עבודה נקבעו על פי חוק פיצויי תאונות עבודה משנת 1947. אך חשוב היה הכלל שאין מצרפים נכויות מתאונות שונות, כי הרי האחריות היתה על כל מעביד ומעביד, וצירוף היה מקשה על קבלה לעבודה של נכה מתאונה קודמת. הטעם שבכלל זה המשיך לפעול עם חקיקת חוק הביטוח הלאומי, משום שניתן היה לאמר שבגין תאונות קודמות קיבל כבר הנפגע פיצוי בהתאם לחוק דאז. הטעם חדל לפעול משחלפו השנים ורוב הבעיות עקב מעבר בין שיטה לשיטה חלפו ולא היו עוד. על כן בא סעיף 63א ומרכך במידה מסוימת את התוצאה שרואים בנפגע קטעים קטעים של פגימות במקום לראות את מצבו כשלמות. מצב זה, שבו עדיין לא בוטל כליל סעיף 63, במידה ומדובר בצירוף נכויות מתאונות, מחייב פירוש ליברלי של סעיף 63א לחוק ופירוש דווקני לתקנות מכוח אותו סעיף, במידה ואותן תקנות יש בהן כדי לצמצם.
האמור בתקנה 12(2) לתקנות אינו מותיר כר לפירושים והאמור בו הוא אכן בגדר קביעת 'נסיבות' לעניין סעיף 63א לחוק. לא כן עת מדובר באמור בתקנות 12(1) לתקנות.
4. סעיף 63א אינו בא לשנות מידת נכותו של מי שנפגע בתאונות עבודה... הסעיף בא לסלק מצב שבו אין המשיב זכאי לכל קיצבה רק משום שהגיע למצבו עקב שתי תאונות ולא עקב תאונה אחת. לשון אחר - מאחר וכל אחת מהתאונות לא הביאה ל-20% נכות, אין הוא זכאי לקיצבה, אף משאין חולקים על כך שנכותו עתה היא 25% - מידת נכות המזכה בקיצבה...
5. תחילה ייאמר שהחוק אינה דורש שה'פגיעה בכושר ההשתכרות' או בלשון תקנה 12 - 'צמצום הכנסתו מעבודה' יהיו 'תוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות' כאמור בתקנה, אלא יבואו 'עקב האופי המצטבר של הנכויות'. המחייב את לשון החוק, ואם המלה 'תוצאה', שלה העדיפו להיזקק בתקנות, רומזת על בלעדיות הקשר הסיבתי, עדיפה לשון החוק והמלה 'עקב' שבסעיף 63א' אינה חדשה בו... גם לענייננו ייאמר, כי יראו קשר סיבתי מספיק בין האופי המצטבר של הנכויות ובין הפגיעה ב'כושר ההשתכרות' אף אם לא פעל בלעדית...
7. בין כך ובין כך: 'פגיעה ניכרת (של) כושר השתכרותו' או 'צמצום הכנסתו' של פלוני 'עקב' נכות היא בראש ובראשונה שאלה של עובדה, ואין היא דומה לקביעת דרגת נכות על פי הפריטים שמשמשים לקביעת דרגת נכות, בין לעניין פגיעה בעבודה ובין לעניין 'נכות' בקשר לפרק ו 2 לחוק.
החוק מחייב אמנם קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה ב'כושר השתכרותו של הנכה'. כבר פסקנו כי על 'כושר השתכרותו', של פלוני יש לעמוד בראש ובראשונה מהמצב למעשה, ורק משיוכח כי המצב למעשה אינו מעיד על אותו 'כושר', יחפשו נתונים אחרים.
משנקבעה דרגת הנכות על פי הפריט הישים, ובאים לפעול לפי סעיף 63א לחוק ובמסגרתו כלפי תקנה 12 - עומדת לפני בית הדין שאלה שבעובדה ועליה יש להשיב לפי מכלול הנתונים' (ההדגשות הוספו - ע.ר.).
יא. על פי פס"ד קרטנשטיין הוראות סעיף 63א לחוק- הוא סעיף 121 לחוק בנוסחו דהיום - הוא מורה הדרך לפרשנות הזכאות לדרגה המצטברת, ואילו תקנה 12 משתלבת בפרשנות, כל עוד אין היא עומדת בסתירה להוראת סעיף 121 לחוק. על פי פסק דין קרטנשטיין, בעיקרו של דבר, יש לשים את הדגש לקיום התנאי הקבוע בתקנה 12(2), דהיינו הזכות לקצבה במקום מענק ופחות לדרישה בתקנה 12(1). לא הירידה בהכנסה היא העיקר, אלא לכל היותר הפגיעה הניכרת בכושר ההשתכרות, וזו תיקבע על פי מכלול הנתונים העובדתיים ובראש ובראשונה מן המצב למעשה.
יב. במקרה הנוכחי, מושא ערעור זה, גם אם היינו יוצאים מתוך נקודת מוצא, שפקיד התביעות הוא זה שצריך לקבוע, האם התקיים הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות ובין הירידה בהכנסות, או ליתר דיוק הפגיעה בכושר ההשתכרות של הנכה (סעיף 121 לחוק) היינו מגיעים למסקנה, כי התמלאו התנאים הקבועים בחוק ובתקנות להעברת הדיון לוועדה הרפואית, כדי שתקבע את דרגת הנכות המצטברת של המערער.
יג. סעיף 121 לחוק מציב תנאי של פגיעה במידה ניכרת בכושר ההשתכרות עקב האופי המצטבר של הנכויות ולאו דווקא ירידה בהכנסות. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת שקיימת ירידה בהכנסות עקב הפגיעה השניה, וסביר להניח שהייתה ירידה בכושר ההשתכרות, להבדיל מירידה בהכנסות, עקב הפגיעה הראשונה.
על פי הנתונים העובדתיים עבד המערער תקופה מסוימת בסביבה רועשת. הפגיעה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, שללה מן המערער את האפשרות לעבוד בסביבה של רעש, ובכך צמצמה את מרחב האפשרויות הבלתי מוגבלת לעבודה בסביבת רעש, למי שאין לו ליקוי שמיעה וטנטון. בכך נפגע כושר ההשתכרות של המערער להבדיל מירידה למעשה בשכר, ודי בכך.
יד. ועיקר העיקרים הפרשנות הליברלית של בית דין זה לגבי הזכות לדרגת נכות מצטברת, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה שצוטטה לעיל, אינה יכולה שלא להביא למסקנה חד משמעית, לפיה בנסיבות הקיימות הנכויות משתי הפגיעות מן הראוי שתבואנה בשערי הוועדה הרפואית כדי שתקבע אם ובאיזו מידה מקנות הן דרגת נכות מצטברת למערער. הרי המצב למעשה הוא שאכן בעקבות הפגיעה השניה הפסיק המערער לעבוד. זהו המצב למעשה. הפגיעה הראשונה, לכאורה, מרעה את מצבו הבריאותי הכללי של המערער, שהרי הגיונית שני ליקויים חמורים במבט כללי מליקוי אחד.
בסופו של דבר תכלית סעיף 121 היא לקרב עד כמה שאפשר את דרגת הנכות של מי שנפגע כמה פגיעות במספר תאונות, לדרגת הנכות שהיה זוכה לה, אילו נפגע באותן פגיעות בתאונה אחת. תכלית זו תוגשם במקרה זה בהעברת ההחלטה לוועדה, כדי שתחליט בעניין הדרגה המצטברת.
8. סוף דבר - הערעור מתקבל. התיק יועבר לוועדה הרפואית לקביעת דרגת הנכות המצטברת.
המוסד ישלם למערער הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן בהעדר הצדדים היום, א' טבת, תשס"ו (1 ינואר 2006).

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים