law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 29.10.2006

כוחיי נורית - נגד - 1. רשות שדות התעופה,2. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ,3. QAS ישראל בע"מ

בש"א (ראשון-לציון) 4337/06
ת"א (ראשון-לציון) 616/06
כוחיי נורית
נ ג ד
1. רשות שדות התעופה
2. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ
3. QAS ישראל בע"מ
בית משפט השלום בראשון-לציון
[29.10.2006]
כבוד השופטת דליה גנות
בשם המבקשת : עו"ד רונית וולף
בשם משיבה 1 - עו"ד שאולה ברג
בשם משיבים 2-3 - עו"ד גרוס
החלטה
1. בפניי בקשה לפסלותי מלישב בדין. הבקשה הוגשה על ידי הגב' כוחיי נורית (להלן: "המבקשת" או "התובעת").
העובדות הצריכות לעניין
2. התובעת ילידת 1954 הגישה תביעה לפיצוי בשל נזק גוף שנגרם לה לטענתה בשל אשמם של הנתבעים.
הנתבעים 2 ו-3 הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנותה, ולאחר שהתובעת הגיבה לבקשה, והנתבעים הגיבו לתשובתה, כתבתי החלטה בבקשה, וזאת בהתאם לסמכותי על פי תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
לאחר כתיבת ההחלטה והדפסתה, ולאחר שקראתיה פעם נוספת, סברתי כי נכון יהיה להכריע בבקשה לאחר העדת התובעת באשר לנסיבות פציעתה, ומשכך, ובהתאם לסמכותי על פי תקנה 146 לתקנות, התבקשה התובעת להעיד על נסיבות פציעתה. ודוק: הבקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התישנותה, התבססה על סע' 15 לחוק התובלה האוירית, תשכ"ב-1962 וסעיף 29(1) לאמנת ורשה הקובעים תקופת התיישנות בת שנתיים ימים. משכך, נודעה חשיבות מיוחדת לשאלה האם סע' 17 לאמנת ורשה חל על המקרה אשר בפניי אם לאו, וכפועל יוצא - לנסיבות פציעתה של התובעת.
3. יובהר הבהר היטב כי חקירתה של התובעת לא היתה מגמתית, ולא לוותה בתנועות ידיים, וצר לי על התיאור המופרך אשר משרה אווירת שוק, ולא היא כמובן. מטרתה האחת והיחידה של העדת התובעת היתה קבלת הרקע העובדתי הנכון מכלי ראשון - מפי התובעת - באשר לנסיבות המדוייקות בהן ארעה התאונה, על מנת שניתן יהיה להכריע בבקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות.
4. בתום חקירתה של התובעת הבעתי דעתי כי על פי דברי התובעת עצמה, ובהנחה כי דבריה אמת הם, אין מנוס מהמסקנה המשפטית כי התובענה התיישנה. ודוק: בהתאם לתקנה 241(ד) לתקנות יכולתי להכריע בבקשה ללא העדת התובעת, ולמרות זאת בחרתי להעידה על מנת להיות משוכנעת בנכונות הכרעתי.
בהמשך לדבריי בתום חקירתה של התובעת, ביקשה ב"כ התובעת להמציא פסיקה נוספת על מנת לשכנעני כי בנסיבות עובדתיות זהות לנסיבות המקרה אשר בפניי, נדחתה טענת ההתיישנות, ולמרות התנגדות הנתבעים, ועל מנת שהצדק ייראה וייעשה, התרתי לב"כ התובעת להמציא את הפסיקה הרלבנטית, מתוך מחשבה שמא הצדק עם ב"כ התובעת, ויש לדחות את הבקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנותה.
5. ב"כ התובעת בחרה משיקולים השמורים עימה שלא לצרף את הפסיקה הרלבנטית, על אף היענותי לבקשתה, ובמקום זאת פעלה בשני מישורים: במישור האחד - הגישה תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים, ובמישור השני - הגישה בקשה לפסילתי.
6. לעניות דעתי, אין בבקשה זו כל ממש, והיא לא באה לעולם אלא על מנת לנסות מזלה של התובעת אצל שופט אחר, בתקווה ששופט אחר לא יסבור כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות.
הלכה פסוקה היא כי
"פסילת שופט אינה עניין של מה בכך, ואין היא נעשית על נקל. אין די לחשש גרידא באשר לאפשרות שהשופט היושב בדין גיבש דיעה מוגמרת בהליך שבפניו (ע"א 8108/98 אל-על נתיבי אויר לישראל
נ' רויטל זילברשלג, תק-על 99(1) 1030, 1031, וכן ראה ע"א 3400/05
"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' ויקטור בסון, תק-על 2005(4)
71, 73; ע"א 838/06 שמעון ביטון ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2) 2402, 2404; ע"א 363/06 שמואל חובב נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', תק-על 2006(2) 3219, 3220).
בהמשך קבע בית המשפט:
"במקרה שבפני קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות-משפטיות הנוגעות במישרין לטענותיה של המערערת. אכן, חזקה על בית המשפט כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענות הצדדים לגופן" (ע"א 8108/98 שם, בעמ' 1031).
5. המבחן אשר נקבע בפסיקה לעניין פסלותו של שופט הינו מבחן האפשרות הממשית, לפיו:
"על המבקש להראות אפשרות ממשית של משוא פנים"
(ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375, 380 (להלן: "פרשת ידיד"); בג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 587-586; ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 623-622; ע"א 6332/05 יהושע ולדהורן נ' שלמה נרקיס, תק-על 2005(4) 1742, 1744; ע"א 44/06 שמעון שקד נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו); ע"א 401/06 קרקעות עמק במרחב 1998 בע"מ נ' נעאמנה פאוזי בע"מ (פורסם בנבו).
בפרשת ידיד הבהיר כב' הנשיא מ. שמגר (כתוארו אז) את יסודות מבחן האפשרות הממשית בהבהירו כי
"משמעותו היא שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באוביקטיביות הדרושה" (שם, עמ' 381).
כב' הנשיא מ. שמגר (כתוארו אז) אף פרסם מאמר בעקבות פרשת ידיד, בו הסביר ופירט כי
"השאלה איננה מה הרושם שיווצר בציבור הרחב או מה תגובתו של האדם הסביר. כמוסבר - 'האפשרות הממשית' עניינה בהתרשמותו הכללית של בית המשפט ממכלול הנסיבות שנוצרו במשפט, ועל בית המשפט להשיב לשאלה אם אלו יוצרים יסוד לסכנה שהשופט יהיה בעל דיעה קדומה כזאת, שיהיה בכך כדי לשלול יכולתו לקיום משפט צדק. חשד בלבד אינו די לעניין זה; גם חשד סביר אינו יוצא מגדר חשד בלבד, ובכך לא סגי"
("על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" בספר "גבורות לשמעון אגרנט" (התשמ"ז) 87, 107).
בבג"צ 2148/94 (שם, בעמ' 608-607) הבהיר בית המשפט כי
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה
(סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך
רגיל של המשפט ("המשחק המכור")".
(וכן ראה ע"א 2861/04 יעקב טוויל ואח' נ' סולל בונה בע"מ ואח', תק-על 2004(2) 699, 701; ע"א 181/05 חב' אבתיר בע"מ ואח' נ' ציונה שנקר, תק-על 2005 (1) 2005, 2006; ע"פ 3953/06 ז'וז'ו אסרף נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 3472, 3473; ע"פ 2585/06 גדעון יצחק ואח' נ' מפגש האושר בע"מ ואח', תק-על 2006(2) 3501, 3502; ע"א 879/06 יהודה קרשין נ' תמר דן ואח', תק-על 2006(2) 558, 559).
בבג"צ 2148/94 (שם, בעמ' 590-580) הבהיר בית המשפט:
"לא מעטים המקרים בהם בעלי דין נתפסו באמירה של שופט במהלך הדיון באולם בית המשפט, או מחוץ לאולם, כדי לטעון שיש בהם ביטוי לדעה קדומה, ולכן גם עילה לפסול את השופט. עיון בפסקי הדין שניתנו במקרים אלה מלמד כי בית משפט זה אינו נחפז לפסול שופט בשל אמירות כאלה, אלא הוא בודק היטב בכל מקרה אם אמנם קיימת אפשרות ממשית של דעה קדומה, בהתאם למבחן המשפטי המקובל".
(וכן ראה ע"א 3318/06 דב קינמוני ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ ואח', תק-על 2006(3) 333, 334) ובע"א 3196/06 מלתם אקרם נ' ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה - האוניברסיטה העברית בירושלים, תק-על 2006(2) 3655, 3656 הבהיר בית המשפט במפורש כי
"עוד נקבע זה מכבר, כי בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה, לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. דעה כאמור, אשר הובעה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת טיעוני הצדדים, אין בה, ככלל, כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט... כשופט מקצועי, האמון על מלאכת השפיטה, חזקה עליו כי בטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו. על כן, אין להבין את התבטאות בית המשפט בהליך קדם המשפט כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת".
(וכן ראה י. מרזל "דיני פסלות שופט" (התשס"ו-2006) 192-191).
6. ומן הכלל את הפרט: בעניין אשר בפניי נערך דיון בשאלת התיישנותה של התובענה, ודוק: התובענה טרם נדונה לגופה, והדיון כולו נסב סביב השאלה האם התובענה התיישנה, אם לאו. לא זו אף זו, בית המשפט התרשם לחיוב מהתובעת, ואף הבהיר לב"כ הצדדים כי גירסתה במהלך עדותה מקובלת עליו כגירסת אמת, וכי על סמך גירסתה היא, קרוב לוודאי שהתובענה התיישנה. לא זו אף זו, בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ התובעת להמציא פסיקה התומכת בטענותיה, וזאת למרות התנגדות הנתבעים. האם מכל האמור ניתן להסיק חשש למשוא פנים?? ודאי שלא, ואין אלא להצר על הגשת בקשה זו.
עוד יובהר כי בתום עדותה של התובעת התנהל שיג ושיח בין בית המשפט לבין באי כח בעלי הדין, ובמסגרת זו הובעה דעתי שגם אם התובענה לא התיישנה, יתכן שקיים אשם תורם מלא של התובעת להתרחשות התאונה. יובהר הבהר היטב כי לא קבעתי נחרצות, ולא ניתן היה להסיק מדבריי כי בכל מקרה תידחה התובענה, וצר לי על כי ב"כ התובעת לא דקדקה בלשונה בבקשתה ולא הבהירה כי מעולם לא נאמר, ואף לא נרמז, כי בכוונתי לדחות את התובענה.
7. באשר לטענה כי הפרוטוקול אינו משקף את הדיון לאשורו - מדובר בטענה שאין בה כל ממש. בית המשפט נוהג תמיד להקריא את תשובות העד לפרוטוקול, וכך כל באי האולם שומעים את אשר נכתב. לא זו אף זו, ב"כ התובעת לא הלינה במהלך הדיון או לאחריו באשר לנכונות הפרוטוקול, ודומה כי גם טענה זו לא באה לעולם אלא לצורך הגשת הבקשה לפסילתי.
8. סוף דבר, מדובר בבקשה אשר אין בה כל ממש, והיא נדחית.
9. התובעת מתבקשת להודיע בתוך 10 ימים האם היא מבקשת לערער על ההחלטה, שאז יעוכב הדיון עד מתן פסק דין בערעור.
באם לא יוגש ערעור, תינתן החלטה בבקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנותה.
המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ז' בחשון, תשס"ז (29 באוקטובר 2006) בלשכתי.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים