law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 18.03.2008

שלום אזולאי - נגד - המוסד לביטוח לאומי

עב"ל 1608/04
שלום אזולאי
נ ג ד
בית הדין הארצי לעבודה
[18.03.2008]
כבוד השופט עמירם רבינוביץ
כבוד השופטת נילי ארד
כבוד השופט רמי כהן
נציג עובדים: מר יהודה יעיש
נציג מעבידים: מר יצחק דויטש
בשם המערער - עו"ד אדוארדו ווסר
בשם המשיב - עו"ד אורה קרן
פסק דין
השופט רמי כהן
1. לפנינו גלגולה השני, בבית-דין זה, של תביעה שהגיש מר שלום אזולאי (להלן: המערער) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), בה תבע להכיר בירידה בשמיעה ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995.
רקע עובדתי
2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן כדלקמן:
א. המערער עובד ברשות הנמלים והרכבות מאז 1964;
ב. המערער החל לעבוד בנמל אילת כסוור;
ג. החל משנת 1966 שימש המערער כמפעיל ציוד מכני כבד;
ד. החל מיום 7.4.1996 שימש המערער כמנופאי בנמל אשדוד;
ה. המערער עבד בקרבת מכונות כמלגזה כבדה 42 טון, על גורר ומנופים שונים;
ו. המערער עבד כל יום במשך 8 שעות;
ז. רק בשנים האחרונות החל המערער להרכיב אוזניות.
השתלשלות ההליכים
3. המוסד דחה את תביעתו של המערער, לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה, משני טעמים: א. על-פי המסמכים שהיו בידי המוסד לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של המערער ואשר הביאו לירידה בשמיעתו ולפיכך אין לראות במחלתו כתאונת עבודה; ב. הנזק בשמיעתו של המערער התפתח על רקע מצב תחלואי טבעי, שאינו קשור בתנאי עבודתו.
4. על החלטה זו הגיש המערער תובענה בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (להלן: ההליך הראשון).
לטענתו של המערער, כשלוש שנים טרם הגשת התביעה, החל לחוש בירידה בשמיעה בעיקר באוזן ימין ואף באוזן שמאל. כמו כן, לטענתו, חש ברעשים וצפצופים תמידיים באוזניו.
המוסד הסכים לראות במערער כמי שעבד בתנאי רעש מזיק בתקופת עבודתו בנמל אילת ובנמל אשדוד.
5. לאור האמור, בית-הדין האזורי מינה את ד"ר א' ברקו-סגן מנהל מחלקת א.א.ג. בבית-חולים "מאיר" (להלן: ד"ר ברקו), כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית- הדין. ד"ר ברקו התבקש להשיב על השאלות הבאות:
"1. האם הירידה בשמיעת התובע [המערער] נבעה מהרעש אליו נחשף במקום עבודתו או שמא מדובר בתחלואה טבעית?
2. האם הירידה בשמיעת התובע הינה מחלת מקצוע?
3. האם חשיפתו של התובע לרעש הובילה לסדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק משלה?".
6. בחוות-דעתו הרפואית, מיום 4.8.2002, פירט ד"ר ברקו את העובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, את הממצאים הרלבנטיים בתיקו הרפואי של המערער ואת בדיקות השמיעה שהונחו בפניו. בסיכום חוות-דעתו, קבע ד"ר ברקו:
"מדובר בגבר בן 65, שאין חולקים על כך שבמסגרת עבודתו נחשף למפלסי רעש מזיקים. רק בשנים האחרונות קיבל אמצעי מיגון לאוזניים. לא קיים מעקב שמיעתי תקופתי כנדרש ואין לכן בידינו נתונים כיצד התפתח ליקוי השמיעה ממנו סובל. בכל מקרה, מסביבות השנים 98-1997 סובל מליקוי שמיעה וטינטון, יותר באוזן ימין. בדיקות השמיעה העומדות לרשותנו, מראות ליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי ב- 2 האוזניים, בולט יותר באוזן ימין, אולם קיים פער בתוצאות בין הבדיקות".
בנסיבות אלו ביקש ד"ר ברקו, כי המערער יבצע בדיקת שמיעה עדכנית וכן בדיקת BERA.
7. עם קבלת תוצאות בדיקות השמיעה שביצע המערער, השלים ד"ר ברקו, ביום 24.10.2002, את חוות-דעתו, וזו לשונה:
"קיבלתי את התוצאות של הבדיקות שביקשתי והרי הממצאים:
1. בדיקת שמיעה, 3.9.02 (מ.ר. ברזילי): ליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי, SRT של 35-40 דציבל מימין ו- 20-25 דציבל משמאל. עקומות שמיעה שיפועיות.
2. בדיקת BERA(9.10.02): סף שמיעה לגירוי נקישה (CLICK) סביב KHZ 3 הוא 55-60 דציבל מימין ו-45-50 דציבל משמאל.
סיכום ומסקנות
מדובר בגבר בן 65, שנחשף שנים רבות למפלסי רעש מזיקים. הנתונים של:
1. זמן הופעת ליקוי השמיעה, יותר מ- 30 שנה מאז תחילת החשיפה לרעש, כשרוב פגיעות השמיעה מתרחשות ב-10 שנות החשיפה הראשונות.
2. ליקוי השמיעה האסימטרי.
3. עקומות השמיעה הלא טיפוסיות.
כל אלה יחד מדברים על ליקוי שמיעה שלא מחשיפה לרעש.
לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט סופר אילן הן:
1. הירידה בשמיעה, ממנה סובל מר אזולאי, לא נבעה מחשיפה לרעש. מדובר בתחלואה אידופטית.
2. לא מדובר במחלת מקצוע.
3. לא פעלה כאן הילכת המיקרו-טראומה" (ההדגשה הוספה).
8. בית-הדין האזורי אפשר להציג למומחה שאלות הבהרה. בחוות-דעתו מיום 13.1.2003, השיב ד"ר ברקו לשאלות ההבהרה שהוצגו בפניו:
"1. [ש. ממה נגרם הטנטון?]
טינטון הוא סימפטום סובייקטיבי היכול ללוות כל פגיעה עיצבית בשמיעה, אם ממצב תחלואתי רגיל או מפגיעת רעש.
2. [ש. האם הטנטון נגרם או הוחמר כתוצאה מהחשיפה לרעש המזיק במקום העבודה?]
כאמור, טינטון יכול ללוות כל פגיעה עיצבית בשמיעה, אך מרגע שנקבע שליקוי השמיעה נובע מפגיעה עיצבית בשמיעה שלא מחשיפה לרעש, הרי ממילא הטינטון, המלווה פגיעה עיצבית זו, אינו נובע מחשיפה לרעש. לקחתי כמובן מאליו שסובל מטינטון תמידי, אך כאמור זה אינו נובע מחשיפה לרעש.
3. [ש. האם ניתן לקבוע באיזה סוג של טנטון מדובר?]
לא ניתן לקבוע אם הטינטון נובע מחשיפה לרעש או לא, אך מרגע שליקוי השמיעה אינו נובע מחשיפה לרעש אלא מסיבה אחרת כלשהי, הרי, כפי שאמרתי, גם הטינטון אינו נובע מחשיפה לרעש".
9. בית-הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר שלום יפרח ומר דב אבדור; בל 1536/01) דחה את תביעתו של המערער, בהסתמך על חוות-דעתו של ד"ר ברקו. בית-הדין קבע, כי חוות-דעתו של ד"ר ברקו הינה חד משמעית ולפיה הירידה בשמיעתו של המערער לא נבעה מחשיפה לרעש אלא מתחלואה אידופטית.
10. על דחיית התביעה, כאמור לעיל, הגיש המערער ערעור לבית-דין זה. בהליך הערעור, בין היתר, הסכימו ב"כ הצדדים כי ההליך יוחזר לבית-הדין האזורי לשם הצגת שתי שאלות הבהרה למומחה הרפואי, כדלקמן:
"1. בבדיקת השמיעה מיום 9.4.97 צוין 'שמאל חבלה אקוסטית'...נבקשך לאשר כי הכוונה לחבלה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק ולהתייחס במנומק לקביעה זו-האם יש בה כדי לשנות את חוות-דעתך?
2. האם תנאי עבודתו של התובע החמירו את הירידה בשמיעתו".
בית-דין זה נתן תוקף של פסק-דין למוסכם על הצדדים וההליך הוחזר לבית-הדין האזורי על-מנת שיפנה למומחה את שאלות ההבהרה המוסכמות (עב"ל 223/03).
11. ההליך הוחזר לבית-הדין האזורי, אשר העביר את שתי השאלות הנ"ל להתייחסותו של ד"ר ברקו. זה השיב לשאלות ההבהרה בזו הלשון:
"א. בדף בדיקת השמיעה מתאריך 9.4.97 רשום על פרטים אנמנסטיים:'ירידה עיצבית ברוב התדרים, שמאל חבלה אקוסטית'. חבלה אקוסטית פירושו ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. משפט זה נכתב, כנראה, ע"י בודק השמיעה, יתכן לפי תוצאת בדיקת השמיעה כפי שהוא מפרש אותה או על סמך פרטים אנמנסטיים מפי הנבדק. זה אינו דבר שאני כתבתי ואינני אחראי על מה שאחרים כותבים גם אם הם רופאים. אינני קשור בשום צורה למסקנות של אחרים ומונתי ע"י בית הדין לתת את המסקנות שלי, כפי שאני רואה את המצב לאור החומר הרפואי שסופק לי ע"י בית הדין. מסקנותיי היו, ונשארו שאין מדובר בחבלה אקוסטית ואת נימוקיי מסרתי בפרוטרוט ואין לי מה להוסיף על כך. ברור, לכן, שאין בה כדי לשנות את מסקנותיי ואת חוות דעתי.
ב. תנאי עבודתו של התובע לא החמירו את הירידה בשמיעתו. לא מדובר כלל על ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש".
12. לנוכח תשובתו של ד"ר ברקו, בית-הדין האזורי לא ראה מקום לשנות את פסיקתו, מהטעמים כדלקמן:
"המומחה הבהיר, כי הרישום בתוצאות הבדיקה מיום 9.4.97, לפיו מדובר בחבלה אקוסטית באוזן שמאל הינה על פי חוות דעתו של בודק השמיעה. לדעת המומחה, הנתונים המופיעים בבדיקה אינם מבססים מסקנה של חבלה אקוסטית בצד שמאל. לנו אין אלא להסכים עם המומחה מאחר שבממצאי בדיקות השמיעה מופיעים בחלק של הסימונים ציור העקומה, ובדיקת תדרי הדיבור. אלו ממצאים. זהו חומר הגלם, וכל השאר הוא מסקנות. הבודק נתן פרשנות או מסקנות לנתונים אלו, מבלי שהוסבר על מה מבוססת הקביעה. לעומת זאת, המומחה ניתח נתונים אלו. בחוות-דעתו מיום 4.8.02 התייחס המומחה לתוצאות הבדיקה ובחוות הדעת מיום 24.10.02 ציין, כי מאחר שמדובר בעקומת שמיעה לא טיפוסיות, ליקוי שמיעה אסימטרי, והופעת ליקוי השמיעה 30 שנה לאחר תחילת החשיפה לרעש (כאשר שלושת המאפיינים נכונים גם לבדיקה מיום 9.4.97), הרי שלא מדובר על ליקוי שמיעה מחשיפה לרעש.
על כן, מהנימוקים שפורטו בפסק הדין מיום 28.4.03 [ההליך הראשון], שבעינם עומדים גם היום ומהנימוקים שפורטו לעיל-אנו דוחים את התביעה".
על פסק-דין זה הערעור שבפנינו.
טיעוני הצדדים
13. בפנינו ביקש ב"כ המערער להורות למוסד להכיר בפגיעת המערער הסובל מליקוי שמיעה שנגרם מחבלה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק או למצער למנות מומחה רפואי אחר.
עיקר טענתו של ב"כ המערער הוא, כי הנמקת המומחה הרפואי, אינה ממלאת אחר הוראות פסק-הדין אשר החזיר את הדיון לבית-הדין האזורי. לגישתו, בנסיבות המקרה דנן, קיימת הצדקה לסטות מחוות-דעתו של המומחה.
ב"כ המערער טען, כי על המומחה לנמק מפורשות מסקנה שונה ממסמך רפואי חד משמעי המונח בפניו-בדיקת השמיעה מיום 9.4.1997. ב"כ המערער ציין, כי גם המומחה מודה, כי מדובר במסמך של בעל מקצוע וכי מסמך זה אושר על-ידי רופא רשות הנמלים.
עוד נטען, כי מעצם חוות-הדעת עולה, כי יכול וקיימות שתי אסכולות לבחינה וניתוח ממצאי בדיקה. אולם, לטענתו, היה על המומחה לנמק ולהסביר, מדוע העדיף את שהעדיף, על פני מומחה אחר, גם אם אין הוא אחראי למה שהאחר כותב.
עוד נטען, כי המומחה התעלם ממסמך זה כבר בחוות-דעתו הראשונה.
14. ב"כ המוסד תמכה בפסיקתו של בית-הדין האזורי.
לטענת ב"כ המוסד, המומחה מילא אחר הוראות פסק-דינו של בית-דין זה, הבהיר את עמדתו בנוגע לרישום בבדיקת השמיעה מיום 9.4.1997 באופן ענייני, ברור וחד משמעי.
דיון והכרעה
15. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי דין הערעור להידחות. בהליך דנן, אין בידנו להושיע את המערער או ליתן פתח מכל סוג שהוא לטענותיו.
16. הלכה פסוקה היא, כי בתי-הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות-דעת המוגשות על-ידי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית-הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית-הדין רבה יותר. חוות-דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית-הדין לחוות-הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון (ניתן ביום 15.5.2007); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 648/06 ניסים לוי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 243/07 אברהם בן אהרון - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2008); עב"ל 310/07 בשארה באסם - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4.2.2008)).
וברוח דומה:
"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.6.2005)).
17. בית-דין זה עמד לא אחת על יתרונותיו של הנוהל שהתפתח בעניין מינוי מומחה רפואי, בהליכים מכוח חוק הביטוח הלאומי, עת מתעוררת שאלה מתחום הרפואה ולאור המגמה לצמצם את עלות ההליך, כדי להבטיח שמבוטח הזכאי לגמלה יקבל אותה:
"בית הדין לעבודה מזדקק למומחה-יועץ רפואי, כי לדעתו דרך זו טובה, מביאה לייעול הדיון, מאפשרת לשני הצדדים עזרה שווה ומונעת מצב שבו צד אחד - לרוב המבוטח - אינו יכול להיעזר במומחה שווה רמה שהצד השני נעזר בו, ומעמיד לרשות בית הדין ידע של מומחה אשר אינו מייצג צד להליך, על כל העולה מכך" (הובא בעב"ל 1373/04 אדוה רביב ואח' - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.3.2005)).
18. עצם העובדה שהמערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מובילה למסקנה, כי הירידה בשמיעה ממנה סובל המערער הינה תוצאה מחשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש, חייבה את בית-הדין, למנות מומחה-יועץ רפואי מטעמו.
19. לאחר שבחנו את כלל חוות-הדעת הרפואיות שיצאו מלפני ד"ר ברקו, לא מצאנו כי נפל בהן פגם. אין אנו מוצאים סיבה לפסילת חוות-הדעת ולמינוי מומחה אחר. לא מצאנו ממש בטענות ב"כ המערער, הן באשר לזהות המומחה והן באשר לקביעות המומחה בחוות-דעתו.
חוות-הדעת שניתנו על-ידי ד"ר ברקו הינן עקביות, מפורטות ומנומקות וכן יש בהן מענה לשאלות שהופנו אליו. ד"ר ברקו קבע באופן ברור וחד משמעי הן בחוות-דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי הירידה בשמיעה ממנה סובל המערער, לא נבעה מחשיפה לרעש אלא מדובר בתחלואה אידופטית.
ד"ר ברקו השיב לשאלות בית-הדין בהסתמך על התשתית העובדתית כפי שנקבעה על-ידי בית-הדין וכן בהסתמך על החומר הרפואי, לרבות תוצאות של מספר בדיקות שמיעה שהונחו לפניו. כמו כן, בהתאם להמלצתו נעשו למערער בדיקות נוספות. ד"ר ברקו ביסס את קביעתו על זמן הופעת ליקוי השמיעה, ליקוי השמיעה האסימטרי ועקומות השמיעה הלא טיפוסיות.
20. עיקרו של הערעור עוסק בשאלה: האם שלילתו הקטגורית של ד"ר ברקו את האמור בטופס הבדיקה שנערכה למערער ביום 9.4.1997 כאחת הקובעת "חבלה אקוסטית" בניגוד לחוות-דעתו, כדין היא.
בבדיקה האודיולוגית שהתקיימה ביום 9.4.1997 צוין ב"פרטים אנמנסטיים: ימין: ירידה עצבית ברוב התדרים. שמאל חבלה אקוסטית".
בניגוד לטענתו של ב"כ המערער, בחוות דעתו מיום 4.8.2002 פרט ד"ר ברקו, בין היתר, את ממצאי הבדיקה מיום 9.4.1997. ד"ר ברקו התייחס בחוות-דעתו לבדיקה, תוך שהוא מפרט את ממצאיה.
נוסיף, בישיבת קדם ערעור שהתקיימה בפני עו"ד ז' כרמלי, ביקש ב"כ המערער להודיע לבית-הדין האם בידו חוות-דעת רפואית התומכת בעמדתו, בדבר הקשר בין מחלת השמיעה לבין הרעש במקום עבודתו.
בהמשך הודיע ב"כ המערער, כי הוא מבקש לקבוע את התיק לדיון בפני מותב. בהודעה נאמר, כי לאחר בחינת החומר ולאחר שיחה עם הלשכה לסיוע משפטי, אין מקום לצרף חוות דעת רפואית. לטעמו, "אין מקום לצרף חוות-דעת מטעם המבקש [המערער] תחת זאת. שהרי, המשיב לא מתחייב לפעול בהתאם לחוות-הדעת שימציא המבקש! יש לזכור, ההליך דנן, אינו הליך על פיו מתבקש בית הדין לקבוע מה הם ליקויי המערער על פי חוות דעת כלשהי ואין כל חובה, כי המערער יוכיח ליקוייו על מנת שייפתחו בפניו שערי משפט, ו/או על מנת שתהייה לכך השפעה כלשהי על עילת תובענה זו. ההליך הינו הליך מהותי, המבקש לפסול את חוות הדעת שהוגשה בשל ליקויים בה ואין בינה ובין חוות דעת אחרת לעניין זה דבר...אין לקשור את מינוי המומחה תחת זה שחדל, לחוות דעת מטעם מי שמיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ואמצעיו דלים".
21. אין בידנו לקבל את טיעונו של ב"כ המערער. אין בפנינו אסמכתא, לא אסכולה ולא אפשרות משפטית לסתור את קביעותיו החד משמעיות של ד"ר ברקו, בדבר העדר קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין עבודתו ותנאי עבודתו.
לעיתים הערות הנרשמות בחלקו העליון של טופס הבדיקה או בשולי הטופס מהוות התרשמות אישית של הבודק או כתיבה של פרטים מפיו של הנבדק.
מטופס הבדיקה עצמו לא עולה בוודאות, כי מדובר ברופא אשר בדק את המערער וגם אם היה מדובר ברופא כאמור, לא הונחה ראשית ראיה לקיומה של אסכולה הסבורה אחרת.
זאת ועוד, ב"כ המערער רשאי היה לצרף חוות-דעת רפואית מטעמו לשאלות ההבהרה שהופנו אל ד"ר ברקו. לבעלי הדין קנויה האפשרות להגיש חוות-דעת מטעמם שתועבר לעיון המומחה מטעם בית-הדין, אף שאינם נדרשים לעשות כן (ראו: עב"ל 162/06 חן זרובבלי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.4.2006)). נימוקיו לאי ביצוע האמור, אינם יכולים לעמוד בכלל נסיבות העניין.
נוסיף, מעת שהדיון חזר לפתחו של בית-הדין האזורי פתוחה הייתה בפני ב"כ המערער האפשרות להזמין לעדות את עורך הבדיקה ולנסות להוכיח את טענותיו. סביר להניח שלאור פרק הזמן שחלף מאז בוצעה הבדיקה, לא ניתן היה לחלץ מפיו של הבודק אינפורמציה אשר תסייע למערער.
22. עוד נוסיף שגם אם הייתה מחלוקת בין שני רופאים, אין מדובר באסכולות נוגדות. טענה בדבר אסכולה רפואית דורשת הוכחה רפואית מהימנה וחד משמעית. לעיתים גם מסקנות שונות, רפואית ועובדתית, נסמכות על אותה אסכולה.
נוסיף, כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה רפואית, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. ברור, כי על האסכולה לבסס קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח לבין הפגיעה בה לקה.
סוף דבר
23. לאור כל האמור הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.
אין צו להוצאות
ניתן בהעדר הצדדים, היום א' באדר ב',תשס"ח (18 במרץ 2008).

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים