law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 29.03.2007

מדינת ישראל - נגד - 1. ארנבר עדה,2. להב יגאל,3. החברה הכלכלית לקרני שומרון

ת"פ (פתח-תקוה) 3501/01
מדינת ישראל
נ ג ד
1. ארנבר עדה
2. להב יגאל
3. החברה הכלכלית לקרני שומרון
בית משפט השלום פתח-תקוה
[29.03.2007]
כב' השופטת ליה לב-און
בשם הנאשמת 1 - עו"ד חיים עדיני
בשם הנאשם 2 - עו"ד שמואל צאנג
בשם הנאשמת 3 - עו"ד עופר הגואל
גזר דין
1. הנאשמים, ארנבר עדה, להב יגאל והחברה הכלכלית לקרני שומרון, הורשעו על ידי בגרם חבלה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
2. בתקופה הרלוונטית, שימשה הנאשמת 1 כמהנדסת המועצה "קרני שומרון" וכיהנה כחברת דירקטוריון בנאשמת 3 החל מיום ה-15.12.94.
הנאשם 2 שימש כמנכ"ל הנאשמת 3 ומ"מ ראש המועצה, והנאשמת 3 הנה חברה פרטית שאוגדה ב-8.1.93 לצרכי תיירות, בניה ותעשיה, עם זאת אינה רשומה ברשם הקבלנים.
3. עובר לשנת 1997, סוכם בין הנאשמת 3 לבין מועצת קרני שומרון על הקמתן של כ-12 תחנות הסעה.
הוחלט כי את התחנות תייצר הנאשמת 3 והן יוצבו בשטח השיפוט של המועצה.
תוכנן כי התחנות יוצבו על משטחי בטון בעובי 15 ס"מ ורשת ברזל.
עם זאת, חלקן הוקמו על משטחי בטון יצוק וחלקן על משטחי מרצפות.
התחנה נשוא כתב האישום עשויה מעץ, במידות 2 מ' X 3 מ' ובגובה בשיפוע של 2 מ' עד 2.5 מ', יוצרה ע"י הנאשמת 3, והועברה ממקום אחד לאחר, שמולו.
לצורך פירוקה והעברתה, הנאשמת 1 התקשרה לאבי חלה, והנחתה לבנות בסיס ממרצפות בגודל של כ-40 ס"מ X 40 ס"מ, להניחן על אדמת חול מיושרת, ולהקיפן בחגורת בטון, והנאשמת 3 הייתה אמורה לבצע ההעברה והפירוק בפועל.
כך אירע שבמהלך דצמבר 1997, הועברה התחנה למקומה החדש בהנחייתו של הנאשם 2, וכאשר כל אחד מארבעת פינותיה חוברה באמצעות זוית ממתכת בצורת "ר" בברגי עץ לתחנה, ובברגי ג'מבו למשטח.
החיבור למשטח נעשה מבלי שיצקו יסודות בטון לקיבועה, כך שתהיה יציבה ותעמוד גם כנגד כוחות וורטיקליים שיופעלו עליה.
ביום 26.3.98 שעה 07:25, הגיעה ל.כ., קטינה כבת 15 לתחנה ונעמדה בסמוך לה, כשהיא ממתינה להסעה לבית ספרה.
רוח שנשבה אותה עת, הרימה את התחנה שמשקלה כ-1/2 טון, הפכה אותה לאחור, וכפועל יוצא, נפלה על גבה של ל.כ.
כתוצאה מהתאונה, נפגעה ל.כ. בעמוד השדרה בין חוליות L-3 ל-L-4, ונותרה פאראפלגית מתחת לחוליה L-3.
4. לאחר ששמעתי הראיות ולאחר שנים שהתיק התנהל, והיו בו עיכובים ודחיות רבות בשל ההגנה, ניתנה בו הכרעת הדין, ובסופו של יום באיחור גם בשל עומס ניכר על כתפי בית המשפט.
איני רואה צורך לחזור על ממצאי הרשלנות שבהכרעת הדין, אלא רק בקליפת אגוז, ולומר שהופרו חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות כלפי הציבור בכללותו, וכי קיבוע התחנה היה לקוי כי קובעה על משטח לא מתאים בנוי מרצפות, כי העתקת התחנה וקיבועה היו ללא פיקוח של מהנדס וללא תכנון הנדסי באשר לקיבועה, ולא היה שום גורם מקצועי הנדסי שיבצע בקרה על תהליך ההעברה והקיבוע.
באשר לנאשמת 1, נקבע כי מעורבותה בהקמת התחנה היא מכח אחריותה כמהנדסת המועצה וגם ללא הוראות נוהל מכח החוק היה עליה לוודא שהמבנה המוקם בתחום המועצה, פשוט ככל שיהיה, ייבנה תוך הקפדה על כללי ביסוס נכונים ושמירה על כללי בטיחות נאותים ופיקוח, ובהיותה מעורבת בפועל בכל הליכי בניה ואישור במועצה, אחראית היא למעשה - למחדל ולתוצאות.
משידעה היא שאין מהנדס בנאשמת 3 ולא הוכנו תוכניות מפורטות, ואין גורם מאשר מוסמך, הוטלה עליה אחריות מוגברת.
אחריותו של הנאשם 2 היא מכח היותו מנכ"ל הנאשמת 3, ומי שבפועל מעורב היה בהעברת התחנה, חסך כסף לחברה כשלא העסיקו מהנדס, לא אבחן בין בסיס יצוק או בנוי מרצפות ולא וידא שהעיגון יתבצע כראוי, ואין דרך לניתוק הקשר שבין הרשלנות בביצוע לבין התוצאה שקרתה.
5. על רקע כל אלו, ובהתחשב בחלוף הזמן - ביקש עוה"ד מר ממון שיוטלו על הנאשמים 1 ו-2 עונשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, קנסות ומאסרים על תנאי, ועל הנאשמת 3 קנס משמעותי.
בטיעוניו עמד על הצורך בהרתעת הרבים, שיכול ויושג רק בענישה מרתיעה וכואבת, התייחס לאסון האישי הקשה של אותה נערה ל.כ. שמאז אותו היום עברה סדרת ניתוחים, הולכת בעזרת מכשירים, נאבקת יום יום כדי לשלוט בעשיית צרכיה ונפגעה איכות חייה באופן משמעותי.
גם הפשרה שהושגה בתביעתה כנגד קרני שומרון, בשנת 2002, עת קיבלה פיצוי בגובה 2,989,533 ש"ח, אינו יכול בנסיבות להחזיר את שניטל ממנה בשל רשלנותם של הנאשמים.
עוה"ד ממון, עמד על כך שהצהרת נפגע מכח חוק זכויות נפגעי עבירה תובא לידיעתי, בנוסף לכל מה שאמר במסגרת טיעוניו לעונש.
לפנים משורת הדין, התרתי הגשת ההצהרה ועיינתי בה, ואמנם התרשמתי כפי טיעוניו, כי אותה ילדה שעמדה מאחורי התחנה, ניזוקה נזקים שילוו אותה כל חייה, ומאבקה לחיות חיים תקינים, עם כל הצער, יימשך עד כלות הימים.
6. עוה"ד עדיני, זימן לבית המשפט מספר עדי אופי להעיד על קשיי הקליטה של הנאשמת 1, על מאבקה להשתלב בחברה הישראלית ועל הצלחתה בכך ועל כישוריה המקצועיים וההערכה לה היא זוכה.
שמעתי את מר אריה פאר, מהנדס המועצה המקומית מודיעין עלית, ששיבח אישיותה והפרפקציוניזם המקצועי שלה, שמעתי את הגב' נטליה אברבוך, אודות קשיי הקליטה ואישיותה של הנאשמת, שמעתי את מר הרצל בן ארי, ראש מועצת קרני שומרון חולק שבחים על מקצועיותה, רוצה שתמשיך לשרת במועצה, התייחס לסבל שליווה אותה בשנות חיי התיק וביקש להתחשב בה.
שמעתי את מר ארז חן, מהנדס מועצה אזורית 4 שנים, אודות מערכות הלחצים והעומס שעל כתפי מהנדס, והלקחים שהופקו מהתיק, וכן את מר מאיר שטרנברג.
הוצגו לי 3 מסמכים לעיוני, ובהם דברים דומים לאלו ששמעתי.
עוה"ד מר עדיני, חזר על בקשתו למחיקת ההרשעה, בטוענו כי הופקו לקחים מפסק הדין, כי רב סיבלה של הנאשמת 1 בשל ההליך הפלילי בהיבט האישי והמקצועי, כי עלתה מאוקראינה בשנת 1990 ונקלטה עם משפחתה תוך מאבק קיומי רצוף, וכי בשנים שחלפו למעשה באה על עונשה מדי יום ביומו בגין אותו אירוע טראגי.
הופניתי לפסיקה הידועה, ע.פ 2083/96 תמר כתב ולקריטריונים שמנה כב' השופט ד"ר ש. לוין, ונאמר שבשום הזדמנות קודמת באסונות שבתחומי רשויות מקומיות לסוגיהן לא הועמדו מהנדסי עיר ו/או רשות לדין, ובסכמו עמדתו בהיבטים כולם, עתר כי אם לא תבוטל ההרשעה, אסתפק בהטלת קנס.
הגב' ארנבר, בהתרגשות דיברה על יסוריה מאז המקרה לאורך השנים, וביקשה להתחשב בה ולאפשר לה להמשיך לחיות ולעבוד במקום.
7. מטעם הנאשם 2 שמעתי את הגב' לאה ספיר, שהפליגה בשבחו על מסירותו הרבה, מעורבותו בפתרון בעיות ועל תפקודו החיובי בשנים האחרונות בהיותו מנהל משאבי אנוש בתנובה י-ם (באר שבע) ותרומתו לחיי הקהילה.
מר מוצפי, מפקד תחנת כיבוי האש באריאל, שיתפני גם הוא בהשקפתו על הנאשם 2, על היותו ענייני ומקצועי בכל פעולה שעשה, על הרצינות שלוקח דברים ועל הרגישות שלצידה, ועל התנהלותו ומסירותו בעת חרום.
כך גם הוצגו לי מכתבי הוקרה והערכה על תרומתו החברתית לגורמים שונים - כמו מרכז לטיפול בנוער נפגע סמים, קייטנות במגזר הבדואי, סיוע לילדי שדרות, ומכתב הערכה אישי, חתום ע"י מר שלמה וקיל, וכן תוכנית לתחרות בטיחות וטבלה של נתונים אודות ירידה בכמות תאונות עבודה בבאר שבע בשנות עבודתו שם.
עוה"ד מר צנג בטיעוניו, הציג מקבץ פסקי דין הדנים בתאונות בנסיבות הדומות לתאונה דנן, בהם הוטלו עונשים הכוללים מאסרים מותנים וקנסות, הדגיש כי חלפו 9 שנים מאז התאונה בנימוק לביטול ההרשעה והפנה בין השאר לת.פ 1231/01 מחוזי ירושלים, בעניין מ"י נ' קליין מפי כב' השופט בועז אוקון, ולעקרונות שהונחו שם בביטול ההרשעה - עקרונות כלליים וספציפיים - וחזר על השבחים שחלקו לו העדים והתכונות העולות מהמסמכים, הוסיף קורטוב נסיבות אישיות, ועל פי כל אלו ביקש שאמנע מהרשעתו ושלא יימצא מנוע מלשאת נשק ולמלא תפקידים ציבוריים, ולחילופין - שאסתפק בעונש מותנה.
מר להב ביקש לראות המשפט מאחוריו, עם כל הצער האישי והציבורי על הנערה, ועל פגיעה אישית שבעקבות המשפט.
8. אשר לנאשמת 3, זו אינה עוסקת שוב בעבודות קבלניות והיקף פעילותה הצטמצם באופן ממשי, היא נמצאת בגרעונות, מפעילה את הקאנטרי קלאב ועוסקת בהסעות של ילדים במסגרות חינוך מיוחד ונעשה במסגרתה להיטיב איכות חיי התושבים.
עוה"ד הגואל, הזכיר את מוכנותה של החברה בשלב מקדמי לסיים המשפט ללא עדים ולגשת לסיכומים, את העובדה שעם כל הצער - הנערה פוצתה, ובשל המצב הכספי הקשה של החברה, ביקש שאסתפק בקנס סמלי והתחייבות שלא תעבור עבירה נוספת.
9. שקלתי שוב ושוב את בקשת הנאשמים 1 ו-2 שתמחק ההרשעה - ודוחה אני אותה ללא היסוס.
משעסקינן ברשלנות כפי שתיארתי עד כה במתן שירותים לציבור, שבעטיה נפגעה נערה והנזקים ילוו אותה כל חייה, גם חלוף הזמן, וגם היות הנאשמים אנשים נורמטיביים, חיוביים ותורמים לזולת - אין בהם כדי להצדיק סטיה מן השורה, וההיפך ייאמר - מחיקת ההרשעה במקרים מעין אלו - של הפעלת מדיניות "סמוך" כדברי התובע והתעלמות מהצורך במינימום בקרת בטיחות, יהא בה כדי לעודד חוסר תשומת לב לפרטים, עבודה בשיטות לא בטיחותיות, ומכאן - חס וחלילה - הדרך לתאונות ואסונות קרובה ביותר.
אף אחד מהשיקולים שהנחו את כב' הש' לוין בפס"ד כתב ואת כב' הש' אוקון בפס"ד קליין, אינם תואמים הנסיבות שבפרשה דנן, ששם - עניינם של הנאשמים היה בעבירות שוחד ומרמה, וכאן - עסקינן בעבירה תוצאתית שלצידה פגיעה בגוף ובנפש ואין דמיון ביניהם.
במקרים המאופיינים במידת רשלנות מזערית, יכול שבית המשפט יסטה מהכלל ויבטל ההרשעה, אלא - שבמקרה דנן, גם אם הרשלנות תלויה בבורג או בבלטה - היא רשלנות ניכרת ובגינה עפה תחנה שמשקלה חצי טון ברוח שאינה חריגה במקום, ואת זה צריך היה לצפות, כל אדם מן הישוב היה צופה, ובעל מקצוע מחוייב היה לפעול ולמנוע תוצאה מסתברת.
גם לא שמעתי כי בהותרת ההרשעה על כנה יהא יצירת עוול לא סביר לנאשמים, ובמכלול שתואר - אין ולו נימוק אחד שישכנעני בהצדקתה.
לפיכך - הבקשה נדחית.
10. אשר לעונשים הראויים -
לקחתי בחשבון שיקולי את הרשלנות שהביאה לתוצאה קשה ואובדן שמחת חיים של נערה שכל חטאה שעמדה בתחנת הסעה לתלמידים מטעם הרשות המקומית וציפתה להיות מוגנת עד שתעזוב, ותחת זאת - נפגעה באורח קשה.
לקחתי בחשבון כי פוצתה - ומקווה אני שהסכום שקיבלה יסייע בידה לנהל חיים סבירים.
לקחתי בחשבון את הנסיבות האישיות של הנאשמת 1, קליטתה בארץ ותרומתה המקצועית והאישית, התערותה ואהבתה את קרני שומרון, לקחתי בחשבון את תרומתו של הנאשם 2 לחברה ולציבור, וכי אינו עובד שוב בחברה הכלכלית.
כמו כן, לקחתי בחשבון כי הנאשמת 3 צמצמה תחום עיסוקיה ואין לה הון משלה.
איני סבורה שבחלוף 9 שנים נכון יהיה להטיל על הנאשמים 1 ו-2 עונש מאסר ולו גם לריצוי בעבודות שירות, ומשוכנעת אני כי די יהיה ברכיבי ענישה הכוללים עונש מותנה וקנס, להרתיעם מלחזור ולעבור עבירות מכל סוג.
הראיה שאין ולו הסתבכות אחת קלה בעברם וגם לא במהלך 9 השנים מאז האירוע - יש בה לחזק התרשמותי.
גם בעובדה שעד כה לא הועמדו לדין מהנדסי ערים בעבירות רשלנות שבוצעו ברשות אין כדי לפטור מעונש, מששוכנעתי שהיו ראיות להוכחת האחריות ועניין העמדתם לדין בהחלט עונה על אינטרס הציבור.
בשל אלו, נוצר אצלי הרושם שכאשר פונקציונר בכיר אינו עומד לדין, ד"כ זה רק בשל פגם בראיות שנאספו.
אשר לעניין נשיאת הנשק של הנאשם 2 - במידה ויהיה מי שירצה לבדוק כשירותו לשאת נשק לאחר הרשעה בעבירות דנן, אין ספק שהבדיקה תהיה מקצועית ורלוונטית לצרכיו להגנה עצמית. וגם אם קיים קושי משעסקינן בעבירת רשלנות, הרי שטיב העבירה שונה בתכלית ושנים ארוכות חלפו, לא ידוע אם רשיונו לאורך השנים הותלה - וכל אלו - יוצגו, יבדקו וישוקללו ע"י הגורמים המקצועיים, ולא באופן שרירותי.
לפיכך, מטילה אני על כל אחד מהנאשמים 1 ו-2, שאיני רואה לאבחון ביניהם, 10 חודשי מאסר, אותם לא ישאו, אלא אם תוך 3 שנים מהיום יעברו על העבירה בה הורשעו.
כמו כן, מוטל על כל אחד מהם קנס בגובה 5,000 ש"ח, או חודש מאסר תחתיו.
על הנאשמת 3 מוטלים 25,000 ש"ח קנס, וכן תחתם התחייבות באמצעות המוסמכים לחייבה, בגובה 25,000 ש"ח שתוקפה ל- 3 שנים, שלא תעבור עבירה על סעיף 341 לחנ"ש.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, י' בניסן, תשס"ז (29 במרץ 2007), במעמד צד אחד.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים