law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 02.03.2008

פלונית - נגד - פלוני

ע"א 9767/07
פלונית
נ ג ד
פלוני
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[2.3.08]
כבוד הנשיאה ד' ביניש
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ש' גליק), שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5780/06
בשם המערערת - עו"ד שלום כהן
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ש' גליק) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5780/06.
1. למערערת ולמשיב (להלן: ההורים) בת משותפת (להלן: הקטינה). לאחר פרידתם, התנהלו ביניהם הליכים משפטיים רבים בענייני רכוש ומשמורת הקטינה. בהחלטה מיום 6.2.2006 נתן בית-המשפט לענייני משפחה בחדרה (כבוד השופטת ש' גליק) (להלן: בית-המשפט) פסק-דין למשמורת קבועה של המערערת על הקטינה והורה, כי הסדרי הראיה הקיימים יעמדו בתוקפם, בהתאם לתסקיר שהגישה פקידת הסעד. על ההחלטה בעניין הסדרי הראיה הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו קבע בית-המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יוחזר לבית-המשפט לצורך דיון מחדש בשאלת הסדרי הראייה. בעקבות זאת, נערכו דיונים בבית המשפט במהלכו התנגדו הצדדים למינוי מומחה לעניין הסדרי הראיה, ונוכח ההידרדרות במצבה הנפשי של הקטינה מונתה לה פסיכולוגית. בית-המשפט הציע לערוך ועדת תסקירים, אשר גיבשה, בסופו של דבר, בשיתופה של פקידת הסעד הראשית לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו-1955, תכנית טיפולית לה התנגדה המערערת.
2. לאור העובדה שאופן הטיפול של הפסיכולוגית לא היה לשביעות רצון המשיב, ונוכח תמיכת פקידת הסעד הראשית בעמדתו, הודיעה הפסיכולוגית כי היא מפסיקה את הטיפול בקטינה. בתסקיר סעד מטעם שירותי הרווחה מיום 1.4.2007 הודיעו פקידות הסעד על גיבוש תכנית טיפולית חלופית שכללה מינוי פסיכולוג חדש אשר ייבחר על-ידי המטפלים של ההורים. המשיב נתן הסכמתו לתכנית והאם הגישה לבית-המשפט התנגדות לתכנית זו. בהחלטה מיום 3.5.2007 (להלן: ההחלטה) אימץ בית-המשפט את התכנית הטיפולית, ודחה בקשת עיכוב ביצוע שהגישה המערערת. כמו-כן, הורה על הגשת תסקיר משלים תוך 45 יום.
3. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו ובקשה לעיכוב ביצועה, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. עם זאת נקבע כי על בית-המשפט להתערב בקביעת זהות הפסיכולוג. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי אין להוציא מכלל אפשרות בחינה מחדש של טיפול על-ידי הפסיכולוגית בכפוף לכך שהמשיב יהיה שותף להליך הטיפולי. לפיכך, הורה בית-המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית-המשפט.
4. בהמשך לפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בערעור, דן בית-המשפט בשאלת הסדרי הראיה של המערער עם הקטינה, והורה בפסק דינו מיום 17.7.07 על חידוש הקשר בין המשיב לקטינה. כן הורה בית-המשפט לגורמי הרווחה ליתן עדכון לבית-המשפט באשר לביצוע פסק-הדין והתקדמות התכנית הטיפולית וטיב הקשר בין המשיב לקטינה.
5. המערערת הפרה, לטענת המשיב, את פסק הדין והלה הגיש נגדה בקשה לביזיון בית-משפט. בפתח הדיון בבקשה, הגישה המערערת בקשה לפסלות המותב, לאחר שמספר ימים קודם לכן, הוגשה על-ידה בקשה דחופה לביטול הדיון בטענה כי בכוונתה להגיש בקשה לפסלות שופט לאור גילוייה של ראיה שלא הובאה לידיעתה. בקשתה זו לביטול הדיון, נדחתה. בבקשתה לפסילת מותב, טענה המערערת כי פסק הדין של בית-המשפט מיום 17.7.2007 ניתן בתביעה שמעולם לא הוגשה, וכי התנהלותו של המותב ואמירותיו במסגרת פסק הדין סותרות את המציאות לאשורה. עוד נטען כי עיון בתיק בית-המשפט העלה ראיה חדשה - המלצות ועדת התסקירים מיום 5.3.2007, שלא הובאה לידיעת המערערת. עוד טענה המערערת כי בית-המשפט דחה את בקשתה לחקור את פקידת הסעד הראשית והמחוזית, וכי מהחלטות המותב וההתבטאויות המופיעות בהן עולה כי בית-המשפט עויין אותה ונוטה חיבה למשיב. המערערת הוסיפה וטענה כי דעתו של בית-המשפט נעולה לאור החלטתו שלא לאפשר לה לעיין ו/או לצלם בעצמה בתיק אלא רק באמצעות בא כוחה. כן טענה המערערת כי יש טעם לפסול את המותב נוכח החלטתו מיום 3.5.2007 בה אימץ שינוי בתכנית טיפולית של הגורמים המטפלים, באשר לחידוש הקשר בין המשיב לקטינה. עוד נטען כי בהחלטה מיום 14.6.2007 ציין בית-המשפט כי נמצא "עודף התדיינות" מצד המערערת שלא לצורך, ואף בכך יש טעם לפסלות. עם הגשת הבקשה לפסילת המותב, נתבקשה תגובת המשיב, שהתנגד לבקשה.
6. בהחלטה מיום 4.11.2007 דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה. בית-המשפט קבע כי פעל ללא משוא פנים ומבלי ש"ננעלה" דעתו. חרף הקשיים בהתנהלות, מילא חובתו לדון ולחזור ולדון בתיק, פעם אחר פעם. עוד קבע בית-המשפט כי הטענה בדבר היות פסק-הדין מיום 17.7.2007 בבחינת "יש מאין" אינה נכונה, וזאת משפעל בהתאם להנחיית בית-המשפט המחוזי שהורה על החזרת התיק לבית-המשפט לשם דיון מחדש בהסדרי הראיה. הטענה לפיה התנהלות בית-המשפט ואמירותיו במסגרת פסק הדין סותרות את המציאות, כך קבע בית-המשפט, אינה נכונה, ומכל מקום על המערערת להעלות את טענותיה בעניין זה בפני ערכאת הערעור ולא בהליכי פסלות. בית-המשפט דחה את טענת המערערת לפיה העובדה שהורה לתייק את התסקיר מיום 5.3.2007 בתיק תסקירים מעידה על כך שדעתו "נעולה", מאחר שבדיווח זה נאמר כי ההורים הביעו הסכמתם לתכנית המוצעת על כל היבטיה. עוד נקבע כי המערערת ידעה את תוכן התסקיר כפי שעולה ממכתב שכתבה וצורף לערעור שהגישה על פסק הדין, ואף בחקירתה הנגדית מיום 12.7.2007 העידה כי הוא בגדר תגובה לועדת התסקירים. בית-המשפט הוסיף וקבע כי אין בידו לקבל את טענת המערערת לפסלות המותב בהסתמך על ציטוטים מהחלטות שונות, ולו מן הטעם שלא נטענו בהזדמנות הראשונה. עוד קבע בית-המשפט כי דחיית בקשת המערערת לעיון בתיק בית-המשפט נעשתה בצדק משאין היא מכוונת כלפי המערערת באופן ספציפי אלא כעניין שבמדיניות ולאור "רגישותם" של תיקי המשפחה. טענותיה האחרות של המערערת נדחו אף הן.
7. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי דעתו של המותב ננעלה בפניה. ראיות לכך היא מוצאת, לטענתה, בכך שבית המשפט בחר ליתן פסק-דין תוך התעלמות מהמציאות ויצירת עובדות יש מאין, בהעדפת גרסת המשיב ללא כל נימוק, תוך התעלמות מכל התסקירים, הדוחות וההמלצות התומכים בגרסת המערערת, ובהסתרת ראייה התומכת בעמדתה. לפיכך, טוענת המערערת, המותב אינו מסוגל עוד לנהל את משפטם של הצדדים באובייקטיביות ובניטראליות המתחייבים.
8. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענת המערערת לפיה פסק-הדין ניתן מבלי שהוגשה תביעת המשיב להסדרי ראיה עם הקטינה, אין בה ממש, וזאת נוכח העובדה כי בית-המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית-המשפט על מנת שידון מחדש בעניין הסדרי הראיה. ניכר בבקשת הפסילה ובערעור כי נובעים הם מחוסר שביעות רצון המערערת מאופן ניהול הדיון על-ידי בית-המשפט ומההחלטות שניתנו במהלך ניהול התיק בפניו, לרבות פסק-הדין בעניין המשמורת וההחלטות בעניין הסדרי הראיה. אף מבלי שיינתן משקל לשיהוי בהן נגועות הטענות, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002) יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006)). בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט - אף מבלי שאדרש להביע עמדה לגופן - ואופן ניהול הדיון על-ידו, מקימים עילת פסלות, ומעוררים אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת.
9. איני מוצאת טעם של ממש בטענת המערערת לפיה לאור העובדה שעל התסקיר שהוגש לבית-המשפט ביום 5.3.2007 נכתב על-ידי המותב "לתיוק בתיק תסקירים" יש כדי להעיד על כך שדעתו של המותב "ננעלה". אין מדובר בראיה חדשה. בית-המשפט ציין בהחלטתו בבקשת הפסלות, כי מפרוטוקול הדיון מיום 12.7.07 עולה כי המכתב שכתבה המערערת לפקידת הסעד הראשית הינו תגובתה לועדת התסקירים. יתרה מזו, תוכן התסקיר שהוגש לבית-המשפט על-ידי פקידת הסעד המחוזית דומה למכתב שנשלח להורים לאחר קיומה של ועדת התסקירים הראשונה, ואין בעובדה שבית המשפט החליט לתייקו בתיק תסקירים כדי להביא למסקנה שדעתו ננעלה.
10. טענת המערערת לפיה לא ניתן לה לעיין בתיק בית-המשפט הינה החלטה דיונית, שאיני רואה לנכון להתערב בה. הלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, לא כאשר מדובר בהחלטה יחידה ולא כאשר מדובר במספר רב של החלטות (ראו: מרזל, בעמ' 174-176; ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.1992)).
11. אשר לטענות המערער בנוגע להערות בית המשפט במסגרת החלטות שניתנו על-ידו, ומבלי שיינתן משקל לשיהוי בהעלאתן, נראה כי אין בהן כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. במסגרת ניהול המשפט, רשאי בית-המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: מרזל, בעמ' 195, 255-256; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפםרייז (לא פורסם, 26.2.2004)). במקרה דנן, הדברים שכתב בית-המשפט בהחלטותיו גם אם יש בהם ביקורת כלפי המערערת, אין בהם כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוני הצדדים בתיק לגופם. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית-המשפט.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיב בסכום של 5,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה באדר א' התשס"ח (2.3.2008).

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים