law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 02.03.2008

א. ע. - נגד - מ. א

תמ"ש (באר-שבע) 1960/06
א. ע.
נ ג ד
מ. א
בית משפט לעניני משפחה - באר-שבע
[2.3.2008]
כב' השופטת ד"ר ורדה בן שחר
בשם התובעת - עו"ד גלבוע אורי
בשם הנתבע - עו"ד אוסנת לבנטל
פסק דין
הרקע
זוהי תביעת מזונות ומדור של שתי קטינות. האחת מ. מ, ילידת 1990 והשנייה ל. מ' ילידת 1993.
כתב התביעה המקורי הוגש ביום 16.1.06. לתביעה זו צורף הקיבוץ כנתבע וכן צורפה האם כתובעת הוצאות שהוציאה, לטענתה, בטרם הוגשה התביעה- "הוצאות העבר". בכתב התביעה המקורי נתבעו עבור שתי הקטינות מזונות בסך 6,790 ₪. לאחר קדם המשפט מיום 9.5.07 והחלטת בית המשפט מיום 27.5.07 הוגש כתב תביעה מתוקן, נמחקו הקיבוץ והאם מכתב התביעה והתובעות העמידו את תביעתן על סך 7,217 ₪, עד הגיע הקטינות לגיל 21.
הורי הקטינות נישאו כדמו"י בשנת 1989.
אבי הקטינות הוא חבר קיבוץ ר. בכל תקופת נישואיהם התגוררו ההורים ביחד בקיבוץ ר. בשנת 2000 עזבה האם עם בנותיה את הקיבוץ.
עובר לעזיבתה את הקיבוץ, אם התובעות חתמה על הסכם, לפיו האב ישלם למזונות כל אחת מבנותיו סך של 1,533 בחודש. סכום זה עודכן בהתאם לעליית המדד ובעת הגשת התביעה הגיע לכדי 3,582 בחודש. בנוסף, על פי ההסכם, היה על האב לשאת במחצית ההוצאות החריגות. הסכם זה לא קיבל תוקף של פסק דין אך האב עמד בהתחייבויותיו על פי אותו הסכם. דמי המזונות שולמו. כמו כן, השתתף האב במחצית דמי הנסיעות של האם עם התובעת 2 לטיפולים רפואיים, במחצית הוצאות קוסמטיקה, מחצית תשלום עבור נסיעת התובעת 2 לפולין וכן במחצית תשלום חוג שבו השתתפה התובעת 2.
לטענת הנתבע, בכל פעם שאם התובעות פנתה אליו להשתתף במחצית הוצאות שהוצאו עבור התובעות הוא שילם את חלקו.
האם גרה עם הקטינות בבית שכור ביחד עם בן זוגה לחיים. במועד התביעה המקורית שילמה האם ובן זוגה דמי שכירות בסך 500 דולר ומסכום זה נתבע חלקן של הקטינות, על פי תחשיב של 40%. במועד הגשת התביעה המתוקנת, המשפחה עברה להתגורר בדירה אחרת, בדמי שכירות של 700 דולר לחודש שמתוכם נתבעו 40% עבור התובעות.
לבן זוגה של האם שתי בנות, המתארחות בבית פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
אם הקטינות עובדת כציירת ציורי קיר ומשתכרת כ-1,250 ₪ בחודש. בחודשי הקיץ היא עבדה בחנות פרחים ולאחרונה החלה לעבוד 12 שעות שבועיות גם ב"ניו-פארם" כעובדת חברת G.M.C . המשכורת היחידה שקיבלה וניתנה להצגה בבימ"ש הסתכמה ב- 1,100 ₪. בנוסף לשכר היא אמורה לקבל תוספת של 1.5% מרווחי המכירות. האם מקבלת עבור התובעות קצבאות מהביטוח הלאומי: קצבת נכות בגין מחלתה של התובעת 2 בסך 2118 ₪ וכן קצבת ילדים בסך 296 ₪.
האם לומדת זו השנה השלישית לימודי תואר ברפואה אלטרנטיבית. דמי הלימוד השנתיים במכללה הם 13,000 ₪.
בן זוגה של האם מרוויח כ- 9,880 ₪ בחודש והוא נושא בתשלום מזונות שתי בנותיו בסך של 2,700 ₪ לחודש.
התובעת 2 סובלת מבעיות בריאות, שהצריכו על פי עדותה של האם עד לפני שלוש שנים, ביקורים רבים בבתי חולים לרבות אשפוזי יום בבית החולים בעיתוי של פעם בחודש. מלפני שלוש שנים, פחתו מספר אישפוזי-היום החודשיים ומאז התובעת 2 מאושפזת אחת לשנה. מלבד זאת, הקטינה עוברת בדיקות תקופתיות שמצריכות ביקורים אצל רופאים מקצועיים שונים. על פי עדותה של האם, גם הביקורים הללו פחתו בשנים האחרונות.
היו תקופות שהאב נשא בנטל ההסעות של התובעת לבתי החולים אך זאת עד שנולדו לו שני בנים תאומים, שאחד מהם חלה במחלת הסרטן ונזקק לסיועו של הנתבע.
כאשר הנתבע לא יכול היה להסיע את התובעת 2 לטיפולים הוא נשא במחצית הוצאות הנסיעה בהתאם לקבלות או לדרישה שהציגה האם.
הנתבע, כאמור, חבר קיבוץ ר. הוא מועסק בקיבוץ בחצי משרה כמנהל ענפי השירות ובחצי משרה נוספת כעובד במפעל "י" שבקיבוץ.
בקיבוץ ר רק רכיב האוכל מופרט.
הנתבע נשוי בשנית ולו שלושה ילדים מהנישואים הללו: בן 8.5 ותאומים בני 5.5.
התקציב המשפחתי עבור חמש נפשות שמקבל הנתבע מהקיבוץ מסתכם ב- 5,660 ₪ לחודש, שמתוכם 3,800 ₪ משמשים להוצאות עבור: תשלום חשמל שהוא בעלות נמוכה מהעלות שמשלם מי שמתגורר מחוץ לקיבוץ, ביגוד ונסיעות. 2,860 ₪ הנותרים משמשים לתשלום עבור הוצאות האוכל של בני המשפחה. את ארוחות הצהרים והערב המשפחה אוכלת בחדר האוכל של הקיבוץ. דמי ארוחה מגיעים לכדי 20 ₪. הנתבע איננו מקבל מהקיבוץ תוספת לדמי הכלכלה עבור אירוח בנותיו - התובעות, בקיבוץ.
בנוסף, נושא הקיבוץ בכל הוצאות חינוך הילדים. כל ילד מקבל מהקיבוץ השתתפות בחוג אחד. בעלות חוג נוסף משתתף החבר.
טענות התובעות
1. בעת הגשת התביעה התובעת מס' 1 הייתה בת 15.5. החיוב לגביה הוא מדין צדקה כשהחיוב חל על שני ההורים. התובעת 2 במועד הגשת התביעה הייתה כבת 13 ולכן חלה חובה על האב לספק את צרכיה ההכרחיים.
2. החיוב מדין צדקה מחייב הוכחת שלושה תנאים: שהנתבע אמיד, שהקטין נצרך וששיעור החובה הוא כדי מחסורו של הנצרך.
3. לטענת התובעות, הנתבע אמיד ובעל יכולת וזאת משום שהוא מועסק בקיבוץ בשני תפקידים, בשתי חצאי משרות, הוא מקבל תקציב משפחתי. רק האוכל בקיבוץ מופרט הקיבוץ. על פי עדותו של הנתבע: "במצב כלכלי בסדר, מחזיק את עצמו". (הכנסות והוצאות הנתבע כפי שפורט ברקע העובדתי לעיל).
3. רמת החיים בקיבוץ, כפי שפורט ברקע העובדתי, זו רמת החיים שהתובעות הורגלו אליה. מכאן מסקנתן, שאם התובעת 1 הייתה ממשיכה להתגורר בקיבוץ הקיבוץ היה נושא בכל צרכיה. בנוסף, התובעת 1 אובחנה כסובלת מהפרעות למידה.
4. לתובעת 2 צרכים מיוחדים בשל הבעיות הרפואיות מהן היא סובלת. התובעת זקוקה לטיפולים שאינם ממומנים על ידי קופת החולים. הוצאות אלו הן בגדר צרכים הכרחיים. התובעת 2 הורגלה לרמת החיים דומה לזו של ילדי הקיבוץ ולכן על הנתבע לשאת בכל צרכיה במלואם. הנתבע צריך לשאת במלוא ההוצאות הכרוכות בביקורים הרבים של הקטינה בבתי החולים ולחלוק עם האם באופן שווה את ליווי התובעת 2 לטיפולים. לחלופין, עליו לשלם לאם עבור עלות זמנה, על פי תחשיב של שכר מינימום. כך גם לגבי הזמן שהאם מקדישה לתובעת בכל אותם פעמים שהיא נשארת בבית בשל מחלתה.
טענות הנתבע
1. הדרישה לשלם לאם הקטינות החזר הוצאות בגובה שכר המינימום עבור טיפול בנערה בת 15 המבקרת בבית ספר, תביעה להחזר מלא של הוצאות רפואיות חריגות, חיוב במזונות בשיעור של 100% עד גיל 21 וכל זאת מבלי להפחית את קצבת הנכות שמקבלת האם בגין התובעת 2 אלא הן דרישות מופרכות, בלתי מדתיות ומנוגדות להלכה הפסוקה.
2. סכום המזונות שנתבע, בתוספת הקצבאות שאם התובעות מקבלת הוא גבוה לעין שיעור מצרכי התובעות.
3. מהוצאות המדור שפורטו לא נוכו ההוצאות של האם, של בן זוגה ובנותיו.
4. בשל גילן של התובעות (כיום התובעת 1 בת 17.5 והתובעת 2 בת 15 ) יש צורך להטיל את החיוב באופן יחסי על שני ההורים. האם לא חשפה את כל הכנסותיה והכנסות התא המשפחתי הנוכחי שלה כנדרש.
5. לא צורפו קבלות לתובענה בגין הצרכים שפורטו, למעט הוצאות המדור. לכן, יש לאמוד את צרכי הקטינות בהתאם למקובל ולשיטתו 1,150 ₪ עבור התובעת 2 ו-950 ₪ עבור התובעת 1.
6. לנתבע אין כל חיוב כלפי אם התובעות. הוכח שהתובעת 2 לא ביקרה בבית הספר בממוצע פעמיים בחודש. לא הוכח שהאם השתכרה אי פעם שכר מינימום או ניסתה להשתכר כך.
7. חיוב בדמי טיפול או בשכר מינימום עבור כל יום בו אם התובעות מלווה את התובעת 2 לטיפול, תקדם מדיניות משפטית בלתי רצויה. אמהות תתחלנה להחליף את הטיפול המסור שלהן בילדיהן, המתחייב על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בטיפול עבור תמורה כספית.
8. הנתבע נישא בשנית, יש לו שלושה ילדים, כשהאחד חולה בסרטן. כל הכנסותיו עבור כל בני משפחתו מאותה קצבה שהוא מקבל מהקיבוץ.
9. הנתבע מבקש לראות בהסכם המזונות עליו חתמה האם עובר לעזיבתה, הסכם המחייב גם את הקטינות ולכן אין להשית על הנתבע חיובים נוספים הנוגעים לאם, כגון דמי טיפול או החזר עבור אובדן השתכרות רעיונית.
דיון
התביעה היא למזונותיהן של שתי קטינות. ביום הגשת התביעה המקורית התובעת 1 הייתה כבת 15 וכיום היא בת למעלה מ-17.5 שנים. התובעת 2 ביום הגשת התביעה המקורית הייתה כבת 13 שנים וכיום היא בת 15.
לאור ההלכה הפסוקה, החובה של הנתבע לספק את צרכיה של התובעת 1, המשתייכת לקבוצת הגילאים 15-18 היא מדין צדקה. החיוב מדין צדקה חל על שני ההורים, כשהמטרה היא לאפשר לילד לקיים רמת חיים לה הורגל (ראה לעניין זה ע"א 591/81, פורטוגז נ' פורטוגז לו(3)449, ע"א גלבר נ.גלבר לח(2)14.
באשר לתובעת 2, קטינה זו השתייכה במועד הגשת התביעה המקורית לקבוצת הגילאים 6-15 ולכן החובה של הנתבע לספק את צרכיה ההכרחיים היא אבסולוטית. מעבר לכך, החיוב הוא מדין צדקה ומוטל על שני ההורים בהתאם לצרכי הקטינה מחד ואפשרויותיהם הממוניות מכל מקור שהוא מאידך (ראה לעניין זה: ע"א 24/64 רושטש יח(4), 264 ע"א 210/82 גלבר לח(2)14, ע"א 393/83דלי, לח(3)613 וע"א 469'84 הדרי נ' שני, לט(3)197).
היקף המזונות נקבע בהתאם לצרכי הקטין וכפי יכולתו של החייב (ראה לעניין זה: 180/80 תמיר נ' תמיר פ"ד לד(4) 499,ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד(4) 529.
הנתבע חבר קיבוץ. על החובה הישירה המוטלת עליו לזון את בנותיו עמדתי בהחלטתי המפורטת מיום 27.5.07, אשר בסיומה הורתי על מחיקת הקיבוץ אשר צורף כנתבע בכתב התביעה המקורי.
אף כי נמחק הקיבוץ מכתב התביעה, מבקשות התובעות לחייב למעשה את הקיבוץ במזונותיהן, שכן הן מבקשות ללמוד ממצבו הכלכלי של הקיבוץ על יכולתו של החייב, ראה סעיפים 44-48 לסיכומיהן.
התובעות קובעות בסיכומיהן שהנתבע "אמיד" ואת זאת הן מסיקות משתיים: ראשית, מאתר אינטרנט שבו מצא בא כוחן פרטים על הקיבוץ ושנית, מהעובדה שהנתבע איננו משלם את המזונות מתקציבו האישי אלא שהקיבוץ נושא בתשלום המזונות.
מצבו הכלכלי של הקיבוץ לא הוכח ולא היה צורך להוכיחו הואיל וכאמור הוא נמחק מכתב התביעה. העובדה שהקיבוץ נוטל על עצמו לשלם במקום הנתבע את המזונות שנקבעו בזמנו בהסכם בין ההורים ולאחר מכן בהחלטה למזונות זמניים, איננה מעידה על כך שהנתבע אמיד אלא שהנתבע איננו מסוגל לשאת בתשלום המזונות מהקצבה שהוא מקבל עבור ארבעת בני משפחתו המתגוררים איתו בקיבוץ, שכן סכום המזונות הזמניים נקבע ל-3600 ₪ בחודש עבור שתי הקטינות ואילו התקציב שמקבל הנתבע עבור חמשת בני משפחתו המתגוררים איתו בקיבוץ הוא בסך 6,600 ₪, כשמקצבה זו משולמות רוב הוצאות המשפחה בת חמש נפשות, הכוללות תשלום עבור מזון, הוצאות מדור, ביגוד, הסעות ותרבות, אף כי התשלום שמשלם חבר קיבוץ עבור ההוצאות הללו הוא נמוך בהשוואה למי שמתגורר מחוץ לקיבוץ. יש לציין, שהתובעות לא הוכיחו כמה מוציא בפועל הנתבע מתוך אותו תקציב שהוא מקבל.
בנוסף, מתוך עדותו של הנתבע עולה, שהוא איננו משלם עבור חינוך ילדיו. בנוסף, כל ילד מקבל בקיבוץ חוג אחד ללא תשלום. סיוע בלימודים מקבלים ילדי הקיבוץ מחבריהם הבוגרים כמו כן הוא איננו משלם עבור הוצאות הבריאות שלו ושל בני משפחתו.
אם התובעות עובדת כציירת. לטענתה, נגרם לה הפסד השתכרות בשל הצורך שלה ללוות את התובעת 2 לבדיקות ולאשפוזים חוזרים בגין מצבה הרפואי של הקטינה.
האם לא הוכיחה את שיעור ההשתכרות שלה מציור ולא את הטענה שלה שנגרם לה הפסד השתכרות בגין מחלת הבת. האם צרפה מסמך אחד שנכתב על ידי משרד הנהלת חשבונות, לפיו היא השתכרתה בשנת המס 2005 בהתאם לדוח שנתי שהוגש למס הכנסה סך של 10,571 ₪. מעדות האם לא ניתן ללמוד על הקשר בין מחלת הבת לשיעור הכנסתה.

"לפני 4 או 5 שנים היו תקופות טובות יותר והיו לי הכנסות שהגיעו לפחות ל- 3,000 ₪ ואפילו יותר אני לא יודעת מה אז היה שונה. אנחנו חיות באותה מדינה ומושפעות מאותם גורמים".
(עמוד 10 מול שורות 17)
מהעדות הזאת ניתן ללמוד, שדווקא בתקופות שהבת ביקרה מספר רב יותר של פעמים בבתי חולים האם השתכרה יותר מאשר כיום, שהבת נזקקת פחות לליווי.
ממה שבא בפני, ניתן לאמוד את הזמן שהקדישה האם לליווי הקטינה לטיפולים בכיומיים בחודש, וזאת עד לפני הניתוח שעברה הבת לפני שלוש שנים ומבלי להתייחס לתקופות של אשפוז ממושך. מהמועד שלאחר אותו ניתוח שחל, כאמור, עוד לפני מועד הגשת התביעה, האם מלווה את הבת לבדיקות בממוצע כאחת לחודש.
מעדותו של הנתבע למדתי, שהוא היה חולק עם האם את ליווי הבת לטיפולים עד אשר אחד מבניו חלה במחלת הסרטן והוא היה טרוד בליווי שלו לבדיקות ולטיפולים.
באשר לתקופה שמיום הגשת התביעה אומרת האם בעדותה (עמ' 8 מול שורה 8):
"מאז התביעה אין לי טענות. הוא בסדר גמור הוא מסייע בהסעות של ל לבת הגדולה יש רישיון משל עצמה".
באשר לקשר בין הטיפולים של התובעת 2 לבין הפסד ההשתכרות של האם, ניתן ללמוד שהאם זכרה רק פרויקט אחד שהפסידה בגין מחלתה של הבת. בעמ' 12 מול שורה 9:
"היו פעמים שביקשו ממני לצבוע שסירבתי דחיתי את העבודה והיא חמקה מבין אצבעותיי אני לא זוכרת להגיד כמה פעמים הפסדתי פרויקטים אך אני זוכרת שבתקופה של ניתוח הראש נאלצתי לדחות עבודה גדולה כי הייתי איתה חודש בבית".
עוד עולה מעדות האם, שהיא לומדת לימודי תואר לרפואה אלטרנטיבית. הלימודים נמשכים ארבע שנים והיא כעת בשנה השלישית (ראה עמ' 6 לפרוטוקול). עלות הלימודים 13,000 ₪ בשנה.
ב"כ הנתבע לא הוכיחה את הקשר בין הלימודים לבין אובדן ההשתכרות אך ניתן לראות את הקשר שבין רמת ההכנסות שירדה לדברי האם בשנים שמאז 2005 לבין הזמן שהיא מקדישה ללימודים.
אם התובעת חיה עם בן זוג, אשר משתכר כ-9800 ₪ בחודש. לבני הזוג חשבון משותף. האם עובדת בעבודות נוספות, בקיץ עבדה במכירת פרחים וכיום במכירת מוצרים טבעיים ברשת ניו-פארם כנציגת חברת G.M.C. מלבד משכורתה היא אמורה לקבל תוספת של 1.5% מהפדיון.
צרכי התובעות
לכתב התביעה המקורי והמתוקן לא צורפו ראיות מספקות מהן ניתן ללמוד את היקף צרכיהן של הקטינות, למעט התשלום עבור המדור והוצאותיו וגם אלה לא הוכחו כדבעי, שכן צורף לכתב התביעה חשבון אחד עבור הוצאות חשמל, מים וארנונה.
באשר למדור בכתב התביעה המקורי, האם התגוררה ביחד עם התובעות ובן זוגה בדירה שעבורה שולם שכר דירה בשיעור של 500 דולר ומאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בבית צמוד קרקע ששכר הדירה עבורו גבוה יותר ועמד על 700 דולר. מסכום זה נתבעו 40% על פי שער דולר של
4.06 ₪.
לאור העובדה שבבית מתגורר גם בן זוגה של אם התובעות וגם בנותיו מגיעות אל הבית פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, אני קובעת שיש לשערך את חלקן של שתי הקטינות בתשלום עבור המדור ב-30% מדמי השכירות, על פי שער דולר של 3.8 ₪ ובסך הכל ישלם הנתבע עבור רכיב זה של המזונות סך של 886 ₪.
באשר להוצאות המדור, לאור החוסר הראייתי קיים קושי להעריך רכיב זה של ההוצאות, אך ממה שבא בפני ולפי תחשיב של 30% מכלל הוצאות החשמל, המים, הטלפון, הארנונה והוצאות החזקת הבית, אני משערכת רכיב זה של המזונות בסך כולל של 600 ₪.
יש לציין, שמעדות האם (בעמ' 9 מול שורה 22) עולה, שהנתבע נושא בעצמו בהוצאות הפלאפון של התובעת 1.
באשר להוצאות החינוך של התובעת 2, האב ישא בהוצאות החינוך בהתאם לקבלה שצורפה בסך
235 ₪ לחודש. לגבי התובעת 1, לא צורף כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על ההוצאות שמוציאה האם עבור חינוכה של קטינה זו. אני אומדת את הוצאותיה בקשר לאב מזונות זה, בסכום דומה של 235 ₪ לחודש.
יש לציין, שלא צורף כל מסמך בקשר להוצאות מיוחדות הנובעות מכך שלתובעת זו לקות למידה.
באשר לשאר הצרכים ההכרחיים של התובעת 2 (מזון , ביגוד הנעלה), מאחר ואלו לא עוגנו במסמכים ולמעשה לא הוכחו כדבעי, ניתן לאמוד צרכים אלה כפי שקבעה הפסיקה (ראה הילכת בן עמי: בר"ע (ת"א)1895/02 ):
"הלכה פסוקה היא כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ושהם בידיעה הכללית השיפוטית עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן"
פסק דין זה צוטט בפסקי דין רבים ומהווה כיום נקודת בסיס לקביעת צרכים הכרחיים. יש לציין, שסכום זה מגיע כיום לכדי כ-1250 ₪.
לפיכך, אני אומדת את צרכיהן ההכרחיים של כל אחת מהקטינות בסך של 1250 ₪ כל אחת.
צרכים מיוחדים
התובעת 2 סובלת מנכות ומבעיות רפואיות המצריכות אשפוזים חוזרים ביקורים במרפאות, תרופות ועזרים רפואיים והוצאות נלוות לאשפוז עבורה ועבור האם המלווה.
הפסיקה הכירה בחובת מזונות לכיסוי צרכים מיוחדים (ראה: ע"א קמחי נ' קמחי ,מג(2) 251 ,254
כמו כן, הכירה הפסיקה בצורך לשלם לאם דמי טיפול במקום שלקטין צרכים מיוחדים (ראה לעניין זה בש"א 4757/92 אילן עביעוז נ' איילת אביעוז ואח' (החלטתו של כב' השופט חשין מיום 9.11.92).
חובת ההשתתפות של האם
המגמה ההולכת ומתפתחת בפסיקה מכוונת לכך שהחיוב במזונות ילדים יושתת על עקרונות הצדק והשוויון בין שני ההורים.
בע"מ 2433/04, צינובוי נ' צינובוי (לא פורסם) נקבע ששיעור סביר של מזונות יקבע על דרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות ביכולת של כל אחד מהצדדים מול הצרכים.
בפרשת אוחנה (ע"מ 367/02) ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה והורה על הפחתת המזונות, תוך שהוא משווה בין ההכנסות של האב להכנסות האם וליתרה הנותרת בידו של האב, אם יישאר על כנו החיוב שקבע לו ביהמ"ש דלמטה. ראה גם תמ"ש (תל-אביב - יפו) 50770/03 - כ.י. - קטין נ' כ.א. תק-מש 2005(4), 107.
ניכוי קצבאות הביטוח הלאומי מתשלום המזונות
ההלכה היא, שיש לנכות את קצבאות הביטוח הלאומי מתשלום המזונות אלא אם כן, קבע בית המשפט סכום מזונות נמוך, תוך שיקלול סכום הקצבה כחלק מתשלום המזונות.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את כל השיקולים ואמדתי את שצריך לאמוד, החלטתי לחייב את האב במלוא תשלום מזונות התובעת 2 לרבות תשלום עבור צרכיה המיוחדים וב 70% מהחיוב עבור תשלום צרכיה של התובעת 1 כשהאם תישא ב30% הנותרים.
לאור כל המקובץ לעיל, אני מחייבת את האב בתשלום מזונות התובעת 2 בסך של 2256 ₪ ועבור התובעת 1 בסך של 1580 ₪ וזאת ממועד הגשת התביעה, בניכוי הסכומים ששולמו ע"ח המזונות.
המזונות ישולמו עד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 וממועד זה, עד הגיען לגיל 21, הוא ישא ב-1/3 מסך המזונות שנפסק עבור כל בת.
בפועל, אינני מחייבת את האב בתשלום דמי הטיפול ובתשלום ההוצאות המיוחדות של התובעת 2, וכנגד זאת אינני מנכה מסכום המזונות את קצבת הילדים וקצבת הנכות בסך 2118 ₪ שתמשיך להיות משולמת לידי האם.
ניתן היום בלשכתי כ"ה ב אדר א, תשס"ח (2 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים