law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 02.03.2008

עסיס אסף - נגד - גידי תנורים בע"מ

ע"א (באר-שבע) 1155/06
עסיס אסף
נ ג ד
גידי תנורים בע"מ
בית המשפט המחוזי באר-שבע בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[02.03.2008]
כב' השופטים: י. טימור, ס. נשיא - אב"ד
נ. הנדל - ס. נשיא
ש. דברת - שופטת
בשם המערער - עו"ד משה אליה
בשם המשיבה - עו"ד אלירן הראל
פסק דין
כב' השופטת ש. דברת:
1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופטת ט.חיימוביץס.נשיא) בת.א. 1298/04, מיום 23.7.06, אשר קיבל תביעתה של המשיבה וחייב המערער בתשלום סך של 31,348 ₪.
עיקרי העובדות הרלוונטיות לערעור
2.המערער חקלאי העוסק, בין היתר, בגידול ייחורי צמחים. המשיבה הינה חברה לייצור עבודות מתכת.
המערער פנה למשיבה להתקנת מערכת לקירור מהיר של הזרעים. לקראת סוף שנת 1999 קיבל מהמשיבה שתי הצעות מחיר, האחת בעלות 5,100$ לפיה יותקן שולחן קירור הבנוי מתעלות פח מחוררות, מפוח, מנוע ווילון אויר, והשניה בעלות 17,900$ המציעה מערכת אוטומטית לקירור מהיר, הבנויה על מסועים המסיעים את הארגזים עם אויר קר בתת לחץ הגורם לקירור מהיר של הצמחים. המערער בחר בהצעה הזולה יותר.
בינואר 2000 התקינה המשיבה את שולחן הקירור על אביזריו בעסקו של המערער. המערער לא היה שבע רצון מפעולת המערכת משלא קיבל התוצאה הרצויה. במהלך שנת 2001 ניסתה המשיבה לשפר המערכת והחליפה המפוחים שהותקנו. כשהתברר שגם החלפה זו לא הביאה לשיפור, הציעה המשיבה למערער להקים מערכת קירור אוטונומית אשר תביא לתוצאות הנדרשות על ידו. המערער דחה הצעה זו.
ביום 27.1.04 נדרש המערער לשלם את סכום החוב. משלא שעה לדרישה זו, הגישה המשיבה ביום 9.12.04 תובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בקרית גת. לאחר שמיעת הראיות חוייב המערער בתשלום מלוא הסכום. מכאן הערעור.
עיקרי הערעור
3.בהתבסס על שתי הצעות המחיר שהוגשו, קבע בית משפט קמא, כי ההצעה היקרה יותר מהווה מערכת קירור מהיר ואילו ההצעה הזולה יותר- זו שנבחרה- מהווה רק שולחן קירור על אביזריו, ללא התחייבות לתוצאה. שתי המערכות תוכננו ע"י המשיבה, כאשר ההבדל העיקרי הוא כי הזולה יותר היא לא אוטומטית ודורשת כח אדם להפעלתה, ואילו היקרה יותרהינה אוטומטית לחלוטין, לא נדרשכח אדם להפעלתה וכוללת אחריות למוצר. יש להבחין בין אחריות למערכת, שלא היתה כלולה בהצעה הזולה יותר, לבין התחייבות המשיבה לכך שהמערכת הזולה תפעל לאחר התקנתה- מה שלא קרה כאן. המשיבה היתה אמורה לספק למערער מערכת שאמורה לבצע פעולה מסוימת, ולא שולחן רגיל או חומרי גלם בלבד. נסיונות המשיבה לשפר המערכת מלמדים על חובתה לספק מוצר מוגמר.
4.המערכת לא תוכננה ע"י המערער משום שבתקופה הרלוונטית לתביעה לא היה המערער בעל ידע ונסיון בתכנון מערכות קירור ולא הוכח שהוא תכנן המערכת כיוון שהמשיבה לא צירפה תוכניות או הוראות לבניית המערכת כפי שהועברו לה על ידי המערער, לטענתה.
טענתה של המשיבה כי התחייבה לספק חומרי גלם בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות המלמד כי מדובר במוצר אשר נדרש למלא פונקציות מסוימות, כגון הזרמת אויר (פרוטוקול 9.1.06, עמ' 8,10).
בניגוד לקביעת בית משפט קמא, הצדדים הסכימו על ביטול ההסכם ביניהם ועל השבה, באופן בו המערער נטל על עצמו את האחריות לפירוק המערכת, ואילו המשיבה התחייבה לאסוף את המערכת לאחר פירוקה ממשקו של המערער. משפירק המערער את המערכת קיים את חובת ההשבה המוטלת עליו.
תגובת המשיבה
5.הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא אשר העדיף את גרסת המשיבה על זו של המערער.
המערער בחר בהצעה הזולה מבין השתיים ובה שולחן קירור הפועל על יחידת קירור המצויה בעסקו. המשיבה התחייבה לספק שולחן קירור ולא התחייבה לתוצאה. מעדויות המערער ושותפו עולה, כי השולחן על כל חלקיו נועד לשמש מערכת מדפים מחוררים שדרכם אמור לזרום אויר קר, ככל שהופק מיחידת הקירור האחראית על פעולת הקירור, שהיתה קיימת בעסקו של המערער. אויר קר לא הופק עקב פגם ביחידת הקירור של המערער, אך זה הטיל דופי בשולחן, הגם שזה לא נועד מלכתחילה לקרר דבר.
חרף העובדה שעשה שימוש בשולחן זמן רב מבלי שהעלה כל טענה, סירב המערער לשלם בטענה שהשולחן אינו פועל כרצונו.
6. המערער לא הוכיח כי ביטל העסקה. מעדותו של המערער עולות סתירות רבות, כאשר מחד גיסא טוען כי המשיבה הסכימה לביטול ההסכם ולפירוק השולחן, ומאידך גיסא העיד שלא הסכים לפירוק המערכת אלא דרש את תיקונה. המערער גם לא הוכיח כי קיים את חובת ההשבה המוטלת עליו ולכן עליו לשלם את תמורת הממכר.
דיון
7.בית משפט קמא קבע כי המחלוקת בין הצדדים, נעוצה בשאלה מה התחייבה המשיבה לספק למערער- האם מערכת קירור המספקת תוצאה מסוימת או שולחן קירור על כל אביזריו ותו לא. בית משפט קמא קבע כי הראיות תומכות בעמדת המשיבה כי התחייבה לספק שולחן קירור על אביזריו בלבד.
בקביעתו זו סמך ביהמ"ש על הצעות המחיר השונות מילולית האחת מהשניה. ההצעה הזולה יותר, שנבחרה על ידי המערער, היא לספק שולחן קירור על אביזריו הנלווים, והיא תלוייה באוויר הקר שסיפק מנוע הקירור של המערער. בעוד ההצעה השניה, היקרה יותר, היא לספק מערכת שתגרום לקירור מהיר של הזרעים. בהצעה זו גם התחייבות להפעלה ושנת אחריות, בעוד ההצעה שנבחרה כוללת התקנה בלבד.
8. מסקנתו של בית משפט קמא לפיה המשיבה לא התחייבה לתוצאה מסויימת אלא רק לספק ולהרכיב שולחן קירור על אביזריו איננה מדויקת. מנהל המשיבה, מר אדלר, העיד כי שולחן הקירור על אביזריו אמור היה להשען על מערכת קירור שהיתה קיימת בעסקו של המערער. כלומר, היה על המשיבה להתקין את השולחן באופן שישתלב עם מערכת הקירור של המערער, ולכן כללה ההתקנה גם מפוח, מנוע ווילון אויר: "... הוא בא אליי ואמר שיש לו חדר קירור... אני אשים את השולחן שאתה מביא בחדר הקירור, המפוח יקח אויר מחדר הקירור ויקרר את הייחורים, במהירות גדולה יותר... כשהוא ביקש זאת אמרנו אנו נייצר לך את השולחן עם מפוח שידע לדחוף את כמות הקירור שאתה תספק לנו" (פרוט' בית משפט קמא מיום 9.1.06, עמ' 10, ש' 7-9, 16-18). כלומר, אמורה היתה להיות קורלציה בין השולחן למערכת הקירור, באופן שיוזרם אויר על ידי המפוח מחדר הקירור ויקרר את הייחורים שעל שולחן הקירור, כך שקביעת בימ"ש קמא שכל שהוזמן זה שולחן קירור, כחומר גלם, בהסתמך על טרמינולוגיה שבהזמנות אינה מדוייקת, ויש לבחון טרמינולוגיה זו יחד עם עדויות הצדדים. המערכת לא פעלה כנדרש, וכפי שהצהיר מר אדלר "...מהסתכלות ראשונית מסרתי לאסף כי לשיטתי המקור לבעיה נעוץ במערכת הקירור הקיימת מזה זמן רב אשר עליה התבססה שיטת הקירור" (סעיף 12 לתצהיר). מכאן ניתן ללמוד כי המשיבה כן התחייבה לתוצאה. אין מדובר בשולחן רגיל וסטאטי, אלא בשולחן המחובר למפוח האמור להזרים אויר קר ולקיים פעולת קירור של הייחורים המונחים עליו ומטרתו היתה לזרז הקירור. התוצאה שהתקבלה היתה הזרמת אויר אך לא כפי שציפה המערער. לדידו, המערכת "אמורה לקרר 10 ק"ג חומר יבש שנקטף בטמפרטורה של 18 מעלות, לקרר אותו בין 2 ל-4 מעלות בתוך עשרים דקות עד חצי שעה. זה היה כתב הדרישות" (פרוט' 9.1.06, עמ' 18, ש' 5-7).
מנהל המשיבה, מר גדעון אדלר העיד, כי בחודש נובמבר 99' הציע למערערת שתי הצעות עפ"י דרישתה, שכללה תכנון של מערכת אוטומטית לקירור כולל אספקת מערכת הקירור, התקנתה, הפעלתה ושנת אחריות בעלות של 17,900 דולר (סעיף 5 לתצהיר) (נספח ב' לתצהיר) והשניה כללה אך ורק "....אספקת שולחן קירור, מפוח, מנוע ווילון" (בהתאם לדרישות אסף לכך שמערכת הקירור תתוכנן בידו ו/או מי מטעמו ולא ע"י התובעת") המחיר כלל הובלה והתקנה בעלות של 5,100 דולר" (נספח א' לתצהיר). בחקירתו הנגדית מסביר מר אדלר כי שולחן קירור זה כמו שולחן אוכל. אין זה שולחן שתפקידו לקרר. כשנאמר לו ששולחן רגיל ניתן היה לרכוש ב- 500 ₪ עונה "אין דבר כזה שולחן רגיל, בין שולחן יעודי ושולחן שאתה לוקח ליעוד אחר, השולחן היה אמור לתת אויר מלמעלה ולמטה בתעלות המזרימות את האויר לפנים, על ידי זה הוא הופך אויר חם אני אקרא לזה שולחן חימום אם הוא מזרים אויר קר אקרא לזה שולחן קירור, אם ירצה מחר לשים חומר חיטוי אקרא לו חומר חיטוי"(עמ' 7 ש' 11-7).
הוא מאשר שהמערכת אמורה להזרים אויר קר (עמ' 8 ש' 17-18). כשנשאל להבדל בין שתי המערכות עונה שאינו רוצה להתייחס לכך. בסופו של דבר כשחוזרים על השאלה מתרצה ועונה "אני אומר המערכת האוטומטית היא קומפלט. ההבדל בין שתי המערכות - במערכת האוטומטית היא מערכת שנותנת קירור של הארגזים בצורה אוטומטית. היא לוקחת באוטומט צריך להיות קומפלט, קירור קומפלט הכל. הכל נמצא בתוך המערכת הזו" (עמ' 9 ש' 9-12) מסרב לפרט מה כוללת המערכת.
כנשאל אם כך למה הוזמן על ידי המערער שרצה לקצר הזמן הדרוש לקירור עונה:"... אם הוא רוצה לקרר כמות מסוימת שלוקח כרגיל 8 שעות, הוא בא ואומר שרוצה לקרר בעשרים דקות או חצי שעה... ברור שאם היחידה שהיתה לו יכולה לעשות זאת בשמונה שעות, הוא רצה לרדת נניח לשלושים דקות, הוא צריך יחידה פי 16 בגודל. הוא ביקש שולחן קירור לצורך הענין שעליו יניחו את הארגזים עם הייחורים ואת האנרגיה של הקירור הוא יספק לא אנחנו. כשהוא ביקש זאת אמרנו אנחנו נייצר לך את השולחן עם מפוח שידע לדחוף את כמות הקירור שאתה תספק לנו" (עמ' 10 ש' 6-17).
מעדות זו ניתן ללמוד שאכן ההזמנה התייחסה למערכת שמטרתה לקרר הזרעים בקצב מהיר יותר, ושהיא תלויה למעשה במערכת הקירור של המערער, ולכן קביעת בימ"ש קמא, שכל שסופק זה אביזרים אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מנהל המשיבה.
בנוסף טוענת המשיבה שעבדה עפ"י התכנון של המערער אלא שתוכניות אלה לא הוצגו בביהמ"ש ותמוה הדבר. העובדה שהתוכניות לא הוגשו פועלת לחובת המשיבה שכן בעל דין לא ימנע מלהגיש ראיות שיתמכו בעדותו. אי הגשת התוכניות עולה בקנה אחד עם עמדת המערער שלא הוא שתיכנן המערכת אלא רק הסביר את הדרישות והמערכת תוכננה על ידי המשיבה עפ"י דרישות שהציב.
9. מעצם העובדה שהמשיבה ביקשה את נתוני יחידת הקירור, כשהתברר שהמתקן אינו ממלא אחר יעודו, ניתן ללמוד שאף היא סברה שעליה לספק מתקן שיקרר את הייחורים, שאחרת אין כל טעם במתקן שהוזמן.
ביהמ"ש קמא סבר שהעובדה שביום 18.6.01 שלחה המשיבה מכתב (נספח ו' לכתב התביעה) בו ביקשה לספק נתונים אודות חדר הקירור הגודל הנדרש ועוד, מביא למסקה שסביר להניח שלו תכננה מערכת קירור אשר נשענת על חדר הקירור, היו מידות אלה מצויות בידה. אכן מסכימה אני עם ביהמ"ש קמא שזו הדרך הנכונה לפעול, אך מסקנתי היא שונה. מעצם העובדה שהמשיבה ביקשה הנתונים בשלב כזה מלמדת שסברה שעליה להתאים המערכת לחדר הקירור גם מבחינת כמות וגודל המפוחים, אלא שלא טרחה לבדוק הנתונים מלכתחילה.
לא ניתן לקבל שהמשיבה התחייבה לספק אביזרים בלבד, שכן לו כל שהתחייבה היה לספק שולחן ולא שולחן קירור, לא היה צורך בשירותיה. הקושי מקורו בעובדה שמומחיותה של המשיבה אינה בתחום הקירור, אף כי מנסה היא להתעלם מכך. ברגע שהוצבה בפניה הדרישה של העברת האוויר הקר באמצעות המפוחים שאמורה לייצר יחידת הקירור, היה עליה לבחון תחילה הספק יחידת הקירור שבידי המערער, באם יהיה בה לספק קירור מהיר. את ההספק של יחידת הקירור היה צריך לבחון טרם יצור המתקן ולא לאחר אספקתו.
10. המשיבה ידעה המטרה לה נועד המתקן ומחובתה היה לבדוק ולומר למערער שלאור הספק חדר הקירור לא יהא במתקן המוצע כדי להביא לתוצאה הדרושה. לו אכן כל שהתחייבה המשיבה היה שולחן ומפוחים, כאביזרים, לא היתה שולחת ולו טכנאי אחד כדי לתקן את המערכת ולהתאימה, כל שהיה עליה לומר זה רבותי הרי הזמנתם חומרי גלם, אין זה מתפקידי לדאוג שהמערכת תפעל. המשיבה לא עשתה כן כיוון שגם היא סברה שעליה לספק מוצר מוגמר.
המשיבה אישרה שלא בדקה את מערכת הקירור טרם התכנון כיוון שאין זה מתפקידה לברר את מטרת המערער (עמ' 3 לטיעוני ב"כ המשיבה בערעור). טיעון זה הוא בניגוד לעדות מנהל המשיבה שהעיד שידע את מטרת המערכת. הדבר עולה מהאמור בסעיף 5 לתצהיר מנהל המשיבה שבו ציין כי הציע למערער שתי הצעות בהתאם לדרישתו, ודרישת המערער היתה - כפי שאישר מנהל המשיבה - קיצור זמן הקירור. ב"כ המשיבה טען גם שהמשיבה אינה מייצרת מפוחים (עמ' 4 בערעור). כנשאל אם לא היה על המשיבה לבדוק ההתאמה של מערכת הקירור מלכתחילה עונה: "...שלא יעלה על הדעת שחברה של הספקת מתכות וחומרי גלם שהותקנו היטב אמורים לקחת מידה של יחידת קירור שזה לא תחום עיסוקה" (עמ' 4 בערעור). אם כך מדוע ביקשה נתונים אלה בשלב מאוחר יותר וכיצד עולה הדבר עם ההצעה היקרה יותר שלגביה המשיבה מאשרת שהיתה צריכה לגרום לקירור מהיר. ב"כ המשיבה טען בערעור :"...שאני לא מסכים שהמשיבה היא זו שאחראית לכך... בהתאם לתוכנית שהוצגו היינו מעבירים אותם ליועצים בתחום הקירור שמכינים מערכות כאלה ומתקינים זאת במערכת הקירור שלו" (עמוד 4 בערעור שתי פסקאות אחרונות).
אלא מאי בשתי ההצעות שהוצעו ע"י המשיבה אין יחידת קירור. טוען ב"כ המשיבה כי ההצעה האוטומטית, היקרה יותר כוללת יחידת קירור, אלא שזכרה של יחידת קירור כזו לא בא בהצעה. מסקנתי היא, איפוא, שהמערער הזמין יחידת לקירור מהיר של הייחורים אלא שהיחידה שסופקה לא סיפקה התוצאה. המשיבה טוענת - ולא הוכח אחרת - שהפגם מקורו ביחידת הקירור של המערער אלא שהיה עליה לבחון יחידת הקירור טרם ביצוע העבודה.
מנגד לא בדיוק הוברר מה התרחש בין הצדדים טרם ההזמנה ואיש מהם לא נידב אינפורמציה רבה לעניין זה. יש לציין שהמערער הוא מהנדס אלקטרוניקה, תואר ראשון בחקלאות, אדם עם ניסיון בתחום, מפליא הדבר שלא עמד על כך שתיערך בדיקה לגבי הספק יחידת הקירור והאם יהא בה לספק את צרכיו ובכך תרם רשלנות תורמת לכשל שנגרם. אלא שלא יהיה בכך עזר למערער, כיוון שהתביעה שהוגשה נגדו היא תביעה על בסיס חוזי - והוא לא ביטל ההסכם.
11.בית משפט קמא קבע, כי המערער לא ביטל ההסכם, כנדרש בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרתחוזה) תשל"א- 1970 והסכם שאינו מבוטל, אינו בטל מעצמו. מתצהירו של המערער לא ברור אם ביטל ההסכם אם לאו, אולם בחקירתו הנגדית הוברר, שההסכם לא בוטל. בנוסף, קבע בימ"ש קמא שהמערער לא קיים את חובת ההשבה שבסעיף 9 לחוק ולא החזיר למשיבה את המערכת וזאת במשך תקופה של 4 שנים ולמעשה המערכת לא הוחזרה עד היום.
לו סבר המערער שהמשיבה הפרה ההסכם ולא סיפקה הסחורה מן הראוי שהיה מבטל ההסכם, אלא, כפי שקבע בימ"ש קמא, הוא לא עשה זאת ולא החזיר המוצר שקיבל, במשך שנים, אך מנגד לא שילם עבורו. משלא בוטל ההסכם ע"י המערער, אין מנוס מלהשאיר את פסה"ד בעינו.
סוף דבר לו דעתי נשמעת יש לדחות הערעור ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.
י.טימור, ס.נשיא - אב"ד:
אני מסכים.
נ.הנדל - ס.נשיא:
אני מסכים.
הוחלט, כאמור, בפסק דינה של כב' השופטת ש.דברת.
ניתן היום כ"ה באדר א, תשס"ח (2 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים