law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 27.02.2008

יונס מוחמד מוסל - נגד - מועצה מקומית ערערה

עב' (חיפה) 916/04
יונס מוחמד מוסל
נ ג ד
מועצה מקומית ערערה
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
[27.02.2008]
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר
נציג מעבידים מר איתן מורג
בשם התובעת - עו"ד יונס אחמד
בשם הנתבעת - עו"ד מירון אילן
פסק דין
לפנינו תביעה להחזר כספים, שקיזזה הנתבעת מגמלתו החודשית של התובע, וזאת כנגד תשלומים שהנתבעת נדרשה להעביר לשלטונות מס הכנסה, כניכוי מס בגין תשלומי פיצויי ההלנה ששילמה לתובע, בגין הלנות שכרו במהלך שנת 1996.
עובדות ורקע:
1. התובע, מר יונס מוחמד מוסלח, (להלן: "התובע") כיהן כראש מועצת ערערה בשנים 1979- 1993. עם סיום תפקידו וכנבחר ציבור היה מר יונס, זכאי לגמלה חודשית בשיעור של 60% משכר ראש המועצה, וזו שולמה לו כסדרה עד לשנת 1996, שאז הפסיקה הנתבעת לשלמה לו ולשלם את שכר לעובדים, בשל גרעון קשה בתקציבה.
2. הנתבעת, המועצה המקומית ערערה (להלן: "הנתבעת" או: "המועצה") הינה רשות מקומית.
3. לאחר תום כהונת התובע, התמנה כראש מועצה מר מוסטפא ג'מאל, אשר כיהן בתפקידו עד שנת 1998.
4. במהלך השנים נקלעה המועצה לקשיים ניהוליים וגירעונות תקציביים, שבעקבותיהם מונתה לה על ידי שר הפנים אז, מר אליהו סויסה, ביום 2.7.1998, ועדה קרואה, במטרה להביא להבראתה. כיו"ר המועצה (ראש הועדה הקרואה) מונה ועמד מר ציון הדר.
5. בתקופה שקדמה למינוי הועדה הקרואה, לא שילמה המועצה את שכרם של עובדיה במועד, ואלה הגישו תביעות רבות גם בגין הלנת שכר, ופתחו תיקי הוצל"פ למכביר. חלק מסכומי החוב נגבו על ידי העובדים בדרך של הטלת עיקולים על כספי המועצה אצל אוצר השלטון המקומי, וחלקם האחר שולם לתוך תיקי ההוצל"פ ו/או ישירות לעובדים על ידי המועצה ובדרך של הסכמי פשרה.
6. כדי להציל את המועצה ובמסגרת הניסיון להבריא אותה נהל מר הדר מו"ו עם נציגי העובדים כדי להסדיר את אלפי התביעות שניהלו התובעים נגד המועצה ולטפל בעיקולים הרבים שהטילו על כפסי המועצה ושיתקו אותה.
7. כך, ביום 08.09.1998 נחתם הסכם פשרה (להלן: "ההסכם הראשון", או: "ההסכם המקורי"), בין וועד עובדי הרשות, וועד המורים והמועצה. מפאת חשיבותו לתביעה זו, נביאו, החל מסעיף 1, כלשונו:
"1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
2. העובדים והמורים מתחייבים כי בתוך 10 ימים ממועד חתימת הסכם זה, ישעו את כל העיקולים, שהוטלו על ידם על כספי המועצה בהוצל"פ, באוצר השלטון המקומי ובכל מקום אחר.
3. א. בתוך 14 יום ממועד חתימת הסכם זה ובכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל, תשלם המועצה לעובדים ולמורים את כל שכר העבודה המגיע להם עפ"י תלושי השכר ואשר לא שולם להם במועד.
ב. המועצה מתחייבת כי החל ממשכורת ספטמבר 1998 ישולם השכר במועד.
4. העובדים והמורים ישעו את כל התביעות, אשר הוגשו על ידם לבית הדין לעבודה בנושאים נשוא הסכם זה, עד לאחר מילוי כל התחייבויות המועצה עפ"י הסכם זה.
אולם, מוסכם על הצדדים שבמידה והמועצה לא תמלא אחר הסכם זה, כולו או חלקו, רשאים העובדים והמורים לחדש את ההליכים המשפטיים ו/או להגיש תביעות חדשות וכל טענת התיישנות, אשר לא עמדה למועצה טרם חתימת הסכם זה, לא תטען ע"י המועצה.
5. א. חובות שנת 1996 הינם כפי שמופיעים ברישומי ההוצל"פ אולם, למועצה, לעובדים ולמורים תשמר הזכות לבדוק את הנתונים המופיעים בתיקי ההוצל"פ, עד ליום 31.10.98.
ב. תיקים בהם נתנו פסקי דין ולא נפתחו תיקי הוצל"פ, יערך החישוב בהתאם לפסקי הדין.
ג. תיקים בהם לא ניתנו פסקי דין, יערך החישוב בהתאם לתלושי השכר.
ד. תיקים בהם נפתחו תיקי הוצל"פ, ישולמו באמצעות ההוצל"פ. תיקים בהם לא נפתחו תיקי הוצל"פ ישולמו באמצעות באי כוחם של התובעים.
6. כל חובות המועצה לעובדים ולמורים בגין שנת 1996 תשולמה במלואם בתשלום אחד, לא יאוחר מתאריך 31.10.98.
7. כל חובות המועצה לעובדים ולמורים בגין הלנות השכר לשנים 8-1997, ישולמו כדלקמן:
א. החוב עבור חודש פברואר 1997, ישולם במלואו, בהתאם לנתוני ההוצל"פ נכון למועד התשלום ובכפוף לאמור בסיפא לסעיף 5.א. לעיל.
ב. החובות בגין חודשים מרץ 1997 ואילך, ישולמו לעובדים ולמורים כדלקמן:
1. כל הפיצויים בגין הלנות השכר המגיעות לעובדים ולמורים משנת 1997 ועד למשכורות אוגוסט 1998 - מירוץ הלנת השכר לגביהם יעצר ב-30/07/98, בכפוף לאמור בסעיף 7(א), אלא אם שולמה קרן השכר במועד מוקדם יותר.
2. הסכום החייב בפיצויי הלנת שכר יהיה הסכום נטו המופיע בתלושי השכר, למעט: אחזקת רכב, דמי הבראה, ביגוד וטלפון. הסכום החייב בפיצויי הלנת שכר יהיה בשיעור 40% בלבד מהסכום הקבוע בחוק ובכפוף לאמור בסעיף 7.ב.1.
3. כל חיובי המס, בגין התשלומים על הלנת השכר, יחולו על העובדים והמורים.
4. תשלומי הלנת השכר יבוצעו ב-13 תשלומים חודשיים שווים, החל מ-20.12.98, ב-20 לכל חודש.
5. תשלומי ההלנה הנ"ל מתייחסים לתיקים לגביהם נתנו פסקי דין בבית הדין לעבודה, לתיקים אשר הוגשו תביעות לגביהם וטרם ניתנו פסקי דין ולתיקים שטרם הוגשו תביעות כלשהן והעובדים והמורים זכאים להלנת שכר עד ליום 30.7.98.
6. תיקים לגביהם נפתחו הליכי הוצל"פ, יהיה הבסיס לחישוב תשלומי הלנת השכר, לרבות אגרות שכ"ו וכד', בהתאם לנתוני ההוצל"פ נכון ליום התשלומים, בכפוף לאמור בסעיף 7.ב.2 וסיפא של סעיפים 5.א. ו-7.א לעיל והם ישולמו דרך ההוצל"פ.
7. בכ-116 פסקי דין, שהוגשו להוצאה לפועל ע"י עו"ד מלחם, ואשר בוטלו ע"י בית הדין ביום 22.6.98, תשא המועצה בתשלום האגרות לתיקים אלה, וכן תשלם שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
8. תיקים לגביהם לא הוגשו תביעות או הוגשו תביעות וטרם ניתן פס"ד בעניינם, יהיה הבסיס לחישוב פיצויי הלנת השכר, נתוני השכר של העובדים בכפוף לסעיף 7.ב.2.
9. חובות בגין תיקים שלגביהם לא נפתחו תיקי הוצל"פ, ישולמו לעובדים ולמורים באמצעות באי כוחם בלבד, למעט האמור בסעיף 3 לעיל.
8. כל החובות לגביהם לא חלים חיובי הלנת שכר, ישאו ריבית בשיעור של 7% בלבד לשנה, וישולמו יחד עם החוב בגינו חלה הריבית. למען הסר ספק מוסכם בזאת כי הריבית כאמור, תחול על פיצויי ההלנה מיום הפסקת מירוץ ההלנה.
9. המועצה תסדיר את כל התשלומים המגיעים לעובדים ולמורים ולקופות גמל, מס וועד וכו', תוך פרק זמן סביר.
10. תביעת העובדים והמורים לתשלום דמי השביתה, ידון בנפרד בין הצדדים ומוסכם על הצדדים כי הדיונים בעניין דמי השביתה לא ישפיעו בכל דרך שהיא על האמור בהסכם זה, ולא יקנו לצד כלשהו עילה להפרה ו/או לביטול הסכם זה.
11. המועצה תחזיר לעובדים את הסכומים שהופחתו משכרם. ההחזר יהיה החל ממשכורת 8/98, למעט סכומים בלתי חוקיים ששולמו בעבר." (נספח ג' ל-נ/3. ההדגשות שלי.).
8. הצדדים חלוקים ביניהם, באשר למה שאירע בתקופה שלאחר ההסכם הראשון. התובע ועדיו טענו כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם הראשון והפרה את הוראותיו ולא שילמה לעובדים את החובות שהתחייבה בגין שנת 1996, ובשל כך המשיכו חלק מהעובדים לפעול נגדה, להטיל עיקולים על כספיה. מנגד טוענת הנתבעת, כי לאחר ההסכם הראשון הבינו העובדים כי הם נדרשים לשלם סכומים לשלטונות מס ההכנסה וכי עלויות המס הינן כבדות, באשר רובם קיבלו עשרות אלפי שקלים פיצויי הלנה, ולפיכך הם ניסו להתחמק מההסכם הראשון כדי להמשיך ולפעול נגד המועצה.
9. בין כך ובין כך, הנתבעת היא שהגישה בחודש 1/1999, תביעה לבית הדין, ובקשה פסק דין הצהרתי שיחייב את העובדים והמורים לפעול בהתאם להוראות הסכם הראשון. (נספח ו' ל-נ/3).
10. לאחר ישיבות רבות שהתנהלו בבית הדין לעבודה בפני כב' השופט הראשי מייבלום ז"ל, ולאחר מכן בפני כב' השופט הראשי כהן, נחתמו ביום 29.4.01 הסכמים נוספים בנוסח זהה בין הנתבעת לבין כל עובד ועובד בנפרד. ובין היתר בינה לבין התובע, שקיבל תוקף של פסק דין. (ראה נספח ז' ל-נ/3). (להלן: "ההסכם השני").
ההסכם זה קבע כדלקמן:
"הואיל ובין הצדדים נחתם ביום 8.9.98 , הסכם פשרה (להלן - "ההסכם המקורי").
והואיל והצדדים מבקשים להוסיף ולשנות חלק מתנאי ההסכם המקורי, ולקבל תוקף של פסק דין לשני ההסכמים הנוכחי והמקורי.
לפיכך הוצהר והוסכם בין הצדדים כדלקמן:
1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
2. ההסכם המקורי תקף ככול שאין הוא סותר או משנה את האמור בהסכם זה במפורש.
3. העובדים והמורים ישעו את כל התביעות, אשר הוגשו על ידם לבית הדין לעבודה בנושאים נשוא הסכם זה, עד לאחר מילוי כל התחיבויות המועצה עפ"י הסכם זה - עם ביצוע התשלום, יסגרו כל התיקים שהעובדים ו/או המורים פתחו כנגד המועצה בכל מקום בו הם נמצאים, ויתחייבו שלא להפעיל התיקים בכל מקום לרבות בתי משפט ו/או בית הדין ו/או בהוצל"פ במקרה בו יש פסקי דין בתיקים הנ"ל.
4. א. חובות שנת 1996 הינם על פי תוצאות הבדיקה שבוצעה לכל תיק בנפרד לכל עובד ע"י רו"ח בני שטיינר, והמצ"ב - והם ישולמו לעובדים תוך 30 יום ממועד חתימת הסכם זה.
ב. בתיקים הנ"ל בגין חובות 1996, בהם יתגלו פערים היוצרים חובות של העובדים כלפי המועצה, המועצה תוותר על החוב ולא תתבע את העובדים בגין סכומים אלו.
ג. בתיקים הנ"ל בגין חובות 1996, בהם יתגלה כי הוגשו ע"י מי מהעובדים תביעות ולא עידכנו את תיק ההוצל"פ למרות שקיבלו את השכר ולפיכך הם קיבלו שכר כפול - תהיה המועצה רשאית לתבוע החזר בגינם.
5. סוכם כי תחשיב הפיצויים של החובות בגין חודשים מרץ 1997 ואילך, כפי שסוכמו בהסכם המקורי יהיה בשינוי של אחוזי הפיצויים לסך כולל של 50% במקום 40% - ההפרשים ישלמו ע"י המועצה לב"כ העובדים בכל תיק, בשלושה תשלומים חודשיים שווים, החל מ-10 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם זה.
מכל תשלום שישולם ינוכה מס בהתאם לחוק, למעט במקרים של עובדים שיביאו אישור פקיד שומה על גובה המס הנכון לגביהם.
6. למען הסר ספק מודגש בזאת כי לעובד או למורה לא יהיו טענות ו/או דרישות נוספות מכל מין וסוג שהוא כלפי המועצה בגין חודשי העבודה המוזכרים בתיק זה.
הוסכם והובהר בזאת כי באם העובד ידרוש תשלומים נוספים, ו/או יפתח ו/או ימשיך בהליכים משפטיים, בגין התיקים הנ"ל, הוא יהיה חייב להחזיר את כל הסכומים שקיבל מהמועצה על פי הסכם זה וההסכם הקודם, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
7. הצדדים מבקשים מבית הדין הנכבד ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין."
11. אין חולק כי במעמד חתימת ההסכם השני, ביום 29/4/01, המועצה כבר שילמה לתובע ישירות (לא דרך הוצל"פ ולא דרך עיקולים), את פיצויי ההלנה שהגיעו לו בגין שנת 1996 בסך של 105,680 ₪ ששולמו לו בשלושה תשלומים בחודש 8/99 סך 21,000 ₪, בחודש 11/99 סך של 42,218 ₪ ובחודש 12/99 42,218 ₪. לטענת התובע הוא קיבל בפועל מסכום זה תשלומי הלנה בסך של 70,620 ₪, ואילו היתרה, נועדה לכסות שכ"ט עו"ד, אגרות והוצאות שונות.
12. אין חולק אפוא, כי המועצה העבירה לידי התובע את מלוא סכום החוב שהגיע לתובע ממנה בגין פיצויי הלנה לשנת 1996, מבלי לקזז מסכום זה את המיסים החלים עליו, וכי רק בשנת 2003 היא פנתה לראשונה לתובע בדרישה שיחזיר לה חלק התשלום שהיא נאלצה להעביר לרשויות המס כניכוי מס במקור בגין כספי פיצויי ההלנה הנ"ל ששולמו לו עבור שנת 1996. כך החלה הנתבעת לקזז משכרו, גמלתו, החודשית של התובע תשלומים על חשבון סכום המס ששילמה עבורו לשלטונות המס, עד למלוא הסכום שנדרש בסך 47,609 ₪.
13. יש לציין כי עתירה דומה לזו שהגיש התובע בפנינו, הוגשה ע"י 50 עובדים נוספים של הנתבעת וזו נדחתה ע"י מותב בראשות כב' סגנית השופטת הראשי, השופטת קציר, ביום 21.3.03, במסגרת בשא 3037/03, עב 3948/03-4001, תוך חיוב העובדים בהוצאות.
טענות הצדדים
להלן טענות התובע:
14. טענתו המרכזית של התובע היא, שהנתבעת קיזזה מהשכר החודשי המגיע לו ממנה את מלוא סכום המס ששילמה למס הכנסה בגין הלנת השכר ששולמה לו עבור שנת 1996, ע"ס 47,609 ₪, כאשר לטענתו, היא לא הייתה רשאית לעשות כן, אלא היה עליה לשלם מכיסה את תשלום המס, מכוח ההסכמים בין הצדדים.
15. מנוסח ההסכם הראשון עולה באופן ברור שכל ההוראות המתייחסות לאופן ביצוע התשלומים עבור הלנות השכר לעובדים בשנת 1996, מצאו ביטוי בסעיף 5, על תתי סעיפיו ובסעיף 6 להסכם זה, ולא נמצאת בהם כל הוראה שהיא, לפיה זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים המגיעים לתובע בגין חובות ההלנה לשנת 1996. מנגד, סעיף 7 להסכם הראשון בא להסיר ספק כי כוונת הצדדים באותו סעיף הייתה להטיל מס על הלנות השכר המגיעות לעובדים החל ממרץ 1997 ואילך בלבד, להבדיל מחובות ההלנה לשנת 1996, והחודשים 2/97-1.
16. גם סעיף קטן 7(א) בהסכם הראשון, נושא הוראה זהה לזו המופיעה בסעיף 5(א) להסכם, דבר המלמד כי ביחס לחובות שנת 1997 רצו הצדדים להפעיל מנגנון שונה מזה שהופעל ביחס לחובות 1996.
17. לשונו של סעיף 5א. ברורה ולא מותירה ספק, כי החובות הנוגעים לשנת 1996 הנם כפי שמופיע בתיק ההוצל"פ ומחייבת את הצדדים לרבות דרישה לניכוי ו/או קיזוז מס במקור, ומשלא עשתה כן הנתבעת עד יום 31.10.98, היא מנועה כיום מלדרוש החזר מס ששילמה עבור חובות שנת 1996.
18. בבוא הנתבעת לשלם את החובות בגין השנים 1997 ו-1998 היא ניכתה במקור את המס והעבירה את הסכומים לשלטונות המס, בהתאם לסעיף 7 ב. 3. להסכם הראשון, ומכאן העובדה שהנתבעת לא עשתה כן ביחס לשנת 1996, מעידה שאומד דעת הצדדים היה להפעיל מנגנון שונה מזה שהופעל ביחס לחובות 1996.
19. גם מכח סעיף 9 להסכם הראשון ניתן ללמוד כי עניין תשלום המיסים, ככל שיהיו, למעט החריג הקבוע בסעיף 7, יחולו על הנתבעת.
20. בהסכם השני התחייבה הנתבעת לשלם לו את פיצוי הלנת השכר בגין מרץ 1997 ואילך, בתוספת 10% כפיצוי הנובע מאי עמידתה בתנאי תשלום חובותיה, כפי שנקבעו בהסכם הראשון.
21. בשני ההסכמים לא בא זכרו של מיסוי בגין הלנת השכר של שנת 1996 עד פברואר 1997 וכי מובן מאליו שהתובע ויתר על 50% מהסכום המגיע לו בגין הלנת השכר עבור התקופה, החל ממרץ 1997 ואילך, בתמורה להתחייבות הנתבעת לשלם לו את חוב פיצויי ההלנה בגין פיצויי ההלנה לשנת 1996 במלואם, ללא ניכוי תשלומי מס החלים על סכום זה.
22. טענת הנתבעת, שעל התובע לשאת בתשלומי המס לתקופה זו, הינה בגדר הטעיה וחוסר תום לב מצדה וכמי שניסחה את ההסכמים בעצמה. מוסיף התובע כי לו היה יודע שהמס יחול עליו, לא היה חותם על ההסכמים.
להלן טענות הנתבעת
23. הנתבעת שוללת את טענות התובע וטוענת מנגד, כי בהסכמים נעשתה הפרדה בין פיצויי הלנות שנת 1996 (100%) לבין פיצויי הלנות שנים מאוחרות יותר (40% ו-50%). מהסיבה שהמורים מיהרו ופתחו תיקי תביעה נגד המועצה בגין הלנת שכרם לשנת 1996, כאשר המועצה באותה תקופה לא תפקדה ולא טרחה להגיש כתבי הגנה, ומרבית פסקי הדין ניתנו בהיעדר הגנה, ובעקבותיהם פתחו המורים תיקי הוצל"פ וגבו את מלוא השכר ופיצויי הלנה באמצעות עיקולים שונים על כספי המועצה. המורים גבו את הכספים הללו עוד בטרם נחתם ההסכם הראשון ולפיכך לא הייתה הנתבעת חייבת לנכות מהם סכומי מס כלשהם ושלטונות המס אמורים לפעול מול כל עובד בנפרד בכל הנוגע לניכויים.
ואילו בגין התשלומים ששולמו לעובדים ישירות ע"י הנתבעת, אם לעובדים ישירות ואם לתיק ההוצל"פ נדרשה הנתבעת לנכות מס ולהעבירו לשלטונות המס.
24. גם התובע עצמו מעיד כי באשר לכספים אותם קיבל ישירות מההוצל"פ, בעקבות פעולת עיקול של באי כוחו, לא ניכתה הנתבעת תשלומי מס.
25. ההסכמים שנכרתו בין המועצה לבין עובדיה השונים, קובעים באופן מפורש שחובת תשלום המס בגין תשלומים ששולמו להם כהלנה, היא על העובדים.
קבלת טענת התובע שהוא יקבל בדיוק כמו המורים, כלומר מבלי שינוכה מס במקור מהסכום ששולם לו, יוצרת מצב לפיו העובדים כדוגמתו יקבלו שיעור פיצויי הלנה גבוהים בהרבה מאלו שקיבלו המורים, ואף מהשיעור הקבוע בחוק הגנת השכר.
26. במסגרת ההליך שבפנינו מלבד התובע העידו גם מר אחמד טאהא יונס (להלן: מר טאהא יונס), מזכיר הנתבעת ומנהל כ"א ומשכורות אצלה החל מחודש 9/71; גב' פאטמה יונס (להלן: גב' יונס), שהייתה עובדת בנתבעת וגזברית הנתבעת בשנים 89-2000; מר מלחם מחמוד, עובד הנתבעת כמנהלן בבי"ס וחבר וועד העובדים בשנת 98; מר ג'אד יונס (לבלן: מר ג'אד יונס), גזבר המועצה מחודש 10/0/1; מר מרוואן יחיא (להלן: מר יחיא), יו"ר ועד המורים בין השנים 97-99.
27. ואילו מטעם הנתבעת העידו, מר ציון הדר (להלן: "מר הדר" או: "הדר"), אשר עמד בראש הועדה הקרואה ורו"ח מר בני שטיינר (להלן: "מר שטיינר" או: "רו"ח שטיינר"), אשר שימש כרואה החשבון של המועצה, בשנים הרלוונטיות לתביעה.
דיון והכרעה
28. טענתו הראשונה של התובע הינה, כי שני ההסכמים נעדרים כל התייחסות לנושא המיסוי וניכוי מס במקור מחוב פיצויי ההלנה שהגיע לתובע בגין שנת 1996, להבדיל מחוב פיצויי ההלנה בגין התקופה החל מ-3/97 ואילך, לגביה נקבע במפורש שיעור הלנה מופחת ל- 40%, שלגביהם נקבע כי חיובי המס יוטלו על העובדים.
התובע טוען כי ההסכם השני נעדר התייחסות לנושא הניכוי במקור בגין שנת 1996, למרות שהוא נחתם לאחר שכבר היה ידוע לנתבעת על דרישת שלטונות המס, לתשלום המס בגין פיצויי ההלנה ששולמו לעובדים עבור שנת 1996, הכל בהתאם להנחיות המפורשות שהתקבלו במועצה ע"י נציבות מס הכנסה, ומזה יש ללמוד שלמועצה היה ברור שהיא זו שתישא בתשלום המס המגיע.
29. אם לעשות סדר, אין חולק בין הצדדים וכך למעשה עולה מנוסח שני ההסכמים, שקיימת התייחסות שונה לנושא המיסוי על פיצויי ההלנה, שהגיעו לעובדים בשתי תקופות. לגבי חוב פיצויי ההלנה לשנת 1996, שתקו ההסכמים בנושא חובת המיסוי, ואילו לגבי פיצויי הלנה שהגיעו לעובדים ולמורים החל מ- 3/97 ואילך, קיימת קביעה מפורשת שכל חיוב מס בגין תשלומים אלו, יחול על העובדים והמורים.
לטענת התובע התייחסות השונה כנ"ל, תומכת בגרסתו שכוונת ההסכמים הייתה לא להטיל עליו את תשלומי המס החלים על חוב פיצויי ההלנה שהגיעו לו מהנתבעת בשנת 1996, וכי הנתבעת היא זו שצריכה לשאת בתשלום המס הזה.
30. באשר לנסיבות שהביאו להתייחסות השונה לשאלת חיובי המס ביחס לשתי התקופות, העיד עד התביעה, מר אחמד טאהא יונס, ואמר כי הסיכום היה שכל חוב פיצויי ההלנה עבור שנת 1996 ישולם במלואו, נטו אם כי לא נרשמה המלה נטו בהסכם. עד זה הוסיף כי אחרי שההסכם הראשון היה כמעט גמור לקראת חתימתו, העלה מר ציון הדר את השאלה, מה עם מס הכנסה, "אז כל הנוכחים אמרו דיברנו על נטו, ואם לא אנחנו קורעים את ההסכם, אז הוא אמר טוב, טוב וכך זה נגמר...נושא מס הכנסה הועלה וירד, אבל לא כתבו נטו בהסכם" (ראה שורות 18-13 בעמ' 7 לפרוטוקול).
מר טאהא יונס הוסיף כי הצורך בהפרדה בהתייחסות לשנים 8-97 ולשנת 96, נוצר בעיקר משום שהמורים כבר קיבלו את מלוא כספי ההלנה שהגיעו להם עבור שנת 96 ושל חודשים ינואר-פברואר 97 במלואם, עוד לפני חתימת ההסכם הראשון באמצעות עיקולים שהטילו בלשכת ההוצאה לפועל על כספי המועצה. משכך עמד ועד העובדים על כך שיהיה שוויון, ושגם יתר העובדים יקבלו את פיצויי ההלנה עבור שנת 96 במלואם, כדוגמת המורים. ואילו ביחס לתקופה החל מ-3/97 ואילך ההסכם "תפס" לגבי שני הועדים ולגביהם סוכם שהעובדים יוותרו על 60% מפיצויי הלנת השכר המגיעים להם וכי כל חיובי המס בגין סכומי פיצויי ההלנה יחולו על העובדים (שורות 27-21 בעמ' 7 פרוטוקול). לדבריו, משהמועצה לא עמדה בתשלומים, הגיעו להסכם השני ובו העלו את אחוז פיצויי ההלנה שיש לשלם לעובדים ולמורים בתקופה השניה ל-50%, כדי לפצות אותם על כך שהמועצה לא עמדה בהסכם הראשון. (שורות 6-3 בעמ' 8 לפרוטוקול).
31. גם עדת התביעה, גב' יונס שחתומה על ההסכם הראשון כגזברית המועצה אז, העידה ואמרה כי לפי זיכרונה הסיבה להתייחסות השונה בעניין המיסוי לשתי התקופות בהסכם הראשון נבע מהרצון להשוות את התנאים והתשלומים בין המורים שכבר קבלו את כל סכומי ההלנה שהגיעו להם, לבין יתר עובדי המועצה, שלא כולם קבלו את פיצויי ההלנה עבור שנת 1996. העדה הוסיפה שלה היה ברור שמה שמקבלים העובדים זה נטו ואם יחול מס הוא יחול על המועצה. (שורות 16-10 בעמ' 15).
32. העד התביעה, מר מלחם ששימש כחבר וועד העובדים ואף הוא חתום על ההסכם הראשון, העלה פרשנות משלו לשוני בהתייחסות בהסכם הראשון והשני לנושא המיסוי ביחס לשתי התקופות, שנת 96 וחודשים 2/97 - 1/97 והתקופה החל מ- 3/97 ואילך. לטענתו העובדים הסכימו לוותר על 60% מפיצויי ההלנה שהגיעו להם בגין התקופה השניה, החל מ - 3/97 ואילך, עקב דרישת נציגי המועצה שהעובדים ישלמו מס מכספי פיצויי ההלנה ששולמו להם עבור שנת 96. העובדים אמרו שאם מפחיתים את שיעור פיצויי ההלנה המגיע להם לכדי 40%, אזי 60% הנותרים של כספי ההלנה המגיעים להם עבור התקופה השניה, החל מ - 3/97 ואילך, יש בו כדי לכסות את המס המגיע עבור שנת 96 שעל המועצה לשלמו (שורות 31-26 בעמ' 17).
33. עד התביעה הנוסף, מר מרוואן יחיא יו"ר וועד המורים ומי שחתום על ההסכם הראשון אישר כי המורים קיבלו את התשלומים עבור פיצויי ההלנה לשנת 96 דרך ההוצאה לפועל ולא נדרשו להחזיר תשלומי מס בגין תשלומים אלו, וכי שני הוועדים הן של המורים והן של העובדים, סיכמו "באופן ג'נטלמני", עם מר ציון הדר כי העובדים יקבלו את מלוא המגיע להם עבור שנת 96, כמו שקיבלו המורים. (עמוד 25 לפרוטוקול). העד מרוואן הוסיף כי מאוחר יותר, חתמו המורים והעובדים על ההסכם השני, שקבע שהם יקבלו עוד 10% מפיצויי ההלנה בגין התקופה השניה החל מ - 3/97 וזאת בתור פיצוי על אי עמידת הנתבעת בחובותיה לפי ההסכם הראשון (שורות 8-2 בעמ' 26 לפרוטוקול). העד הסכים כי כל כסף שקיבלו המורים דרך ההוצאה לפועל לא נוכה ממנו מס הכנסה בעוד שמי מהם שקיבל דרך המועצה, כן נוכה ממנו מס הכנסה. (שורות 10-8 בעמ' 27.)
34. מנגד העיד יו"ר הוועדה הקרואה בתקופה הרלוונטית להסכמים, מר ציון הדר, כי בהסכם הראשון, בסעיף 7' ב' 3, נקבע במפורש כי כל המיסים בגין תשלומי הלנת השכר יחולו על העובדים והמורים. לדבריו ההסכם נחתם על ידי נציגי העובדים, בנוכחות באי כוחם ובהתאם להנחיית בית הדין ולהבנה שהייתה בין הצדדים כי יכולתה של המועצה לעמוד בהסכם תלויה בכך כי הוא יחול על כלל העובדים ללא יוצא מן הכלל. לדבריו, תקופה קצרה לאחר חתימת ההסכם הראשון, התברר כי חלק מהעובדים אינם מוכנים לקבלו, למרות שועד העובדים, החתום עליו, הציגם כמי שמסכימים לו.
35. הדר הוסיף כי לב ליבה של ההתנגדות היה נושא המיסים הואיל והתברר לעובדים כי לא רק שהתשלומים שישולמו להם ימוסו והמס יקוזז לפני העברת התשלומים אליהם, אלא שיהיה עליהם לשלם למועצה גם את התשלומים שהיא אמורה להעביר לשלטונות המס בגין תשלומי המועצה לתיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדה בעבר, בגין הלנות השכר.
36. כן העידו מר הדר ומר בני שטיינר, כי לקראת סוף שנת 1998, התברר שיתכן ועל פי תפיסת שלטונות המס, על התשלומים ששולמו ומשולמים לעובדי המועצה בגין הלנות השכר, יש לשלם מס במקור. לכן ביקש הדר משטיינר, לברר את הסוגיה העקרונית עם שלטונות המס. בהתאם לכך, שלח רו"ח שטיינר, ביום 11.1.1999, מכתב פניה לעו"ד חיה ויטלסון, מנהלת מחלקת ניכויים בנציבות מס הכנסה, ובה העלה את השאלות הללו. (המכתב צורף כנספח ד' לתצהירו של מר ציון הדר - נ/3 וכנספח א' לתצהירו של שטיינר). הדר ושטיינר הוסיפו כי תשובת נציבות המס הייתה חד משמעית ולפיה על המועצה מוטלת החובה לנכות את כל המיסים החלים על העובד בגין תשלום כספי ההלנה לעובדים, בשונה מתיקי ההוצל"פ בהם הוטלו עיקולים ש"תפסו" את כספי המועצה, שאז אין הדבר בשליטת המועצה וחובת ניכוי המס במקור אינה חלה על המועצה אלא על ההוצל"פ. (העתק מתשובת נציבות מס הכנסה צורף כנספח ה' ל-נ/3 וכנספח ב' לתצהירו של שטיינר). בהמשך לכך דרשו שלטונות המס מהמועצה להעביר את סכומי מס המגיעים שבגין תשלומי פיצויי ההלנה לעובדים, וציינו כי ההתחשבנות עם כל עובד בנפרד הינה עניינה של המועצה.
37. לאור האמור הנחה הדר, בהמלצתו של שטיינר, את מחלקת הגזברות של המועצה, לפנות לכל עובד ולבקש שיביא טופס תיאום מס הפוטר את המועצה לנכות את המסים, אחרת יש לחייב את העובד בתשלום המס, ולהתחיל לקזז את הסכום המס המגיע ממנו משכור השוטף לפני שהנתבעת תבצע את התשלום בפועל לרשויות המס.
לדברי הדר ושטיינר, לאחר תקופה קצרה, משהתברר לעובדים כי מהתשלומים שיועברו להם יש לבצע ניכוי מס וכי המועצה דורשת החזר מס גם בגין תשלומי העבר, החלו העובדים לטעון כי ההסכם הראשון אינו תקף ואינו מחייב אותם וחלקם אף חידשו את ההליכים נגד המועצה. בשל נסיבות אלו הורה הדר לעורכי הדין של המועצה להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי כדי שבית הדין יורה כי ההסכם הראשון תקף (העתק מכתב התביעה צורף כנספח ו' ל-נ/3).
38. כך לאחר ישיבות רבות הגיעו הצדדים להסכם פשרה נוסף "ההסכם השני", שעליו, לפי דרישת הדר, חתם כל עובד בנפרד. לדברי הדר, בהסכם השני הסכימה המועצה לשלם לעובדים בגין התקופה מ-3/97 ועד 98 פיצויי הלנה מוגדל בשיעור 50% (במקום 40% שנקבעו ''בהסכם הראשון), וזאת כדי לפצות את העובדים על תשלומי המס שבהם עליהם לשאת בתיקים השונים. כן העיד הדר כי בהסכם השני צוין במפורש כי ההסכם הראשון ישאר בתוקף ולא יבוטל ככל שאינו נסתר על ידי ההסכם השני. עוד נטען כי מעיון בהסכם השני, עולה שאין ספק שנושא החובה לשלם את המיסים בגין תשלומי הלנת השכר, עדיין חל על העובדים, באשר חובה זו בהתאם להסכם הראשון לא בוטלה ולא נסתרה בהסכם השני.
39. באשר להתעוררות הצורך בתשלומי המיסים לשלטונות המס העידו מר הדר ומר שטיינר, כי במהלך 1999, פנה מפקח של מס הכנסה למועצה בדרישה לקבל את פירוט כל התשלומים אשר שולמו לעובדים השונים, בגין פיצויי הלנת שכר במועצה. לדבריהם, המועצה העבירה אל המפקח פירוט מדויק של כל התשלומים ששולמו לכל עובד וכן פירוט כיצד שולמו תשלומים אלו (האם ע"פ הסכם פשרה או בדרך של עיקול או לתיק הוצל"פ). לדבריהם לאחר קבלת הפירוט הודיע מפקח המס לרו"ח שטיינר, כי הסכומים למיסים שעל המועצה להעביר בגין התשלומים ששולמו לעובדים שלא בדרך של עיקול עומדים ע"ס 1,295,000 ₪.
שטיינר ערער על גובה הסכום, וטען כי חלק מהתשלומים כלל לא הגיעו לעובדים מאחר והם כללו שכ"ט עו"ד אגרות וכד'. בהתאם לכך הוסכם כי הסכומים אותם קיבלו העובדים יופחתו ומהם יגזרו סכומי המס של כל עובד. כך ולאחר ביצוע ההפחתה הנ"ל עמד סך סכום הניכויים למס הכנסה על סך של כ-622,000 ₪ (העתק מסיכום הדברים עם שלטונות המס צורף כנספח ג' לתצהירו של שטיינר - נ/4 וכנספח ח' לתצהירו של הדר - נ/3).
40. כאמור, עניין לנו בשני הסכמים אשר יש לפרש אותם כדי להכריע במחלוקת שבין הצדדים, והיא, כאמור, מי אמור לשאת בנטל תשלומי המס בגין פיצויי ההלנה ששולמו לתובע בגין שנת 96 והחודשים 2/97-1.
בבואנו לעשות כך, עלינו להיות מונחים בקביעות ההלכה הפסוקה שעניינה פרשנות חוזה, כפי שזו באה לידי ביטוי ב-דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, מתוך: אתר תקדין, תק-על 2006(2), 1681 ,עמ' 1697), (להלן: דנ"א 2045/05), שם דן בית המשפט העליון ב"דרכי פירושו של חוזה - לשונו של חוזה כתוב, נסיבות כריתתו של חוזה וראיות בעל-פה על אותן נסיבות, תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית, כל אלה ומה שביניהם", בפסק דין זה, אשר ניתן ביום 11.05.06, אישררו שופטי בית המשפט העליון, הלכה קודמת בעניין פרשנותו של החוזה, שנקבעה ב-ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, (להלן: הלכת אפרופים), אותה סיכמה כב' השופטת פרוקצ'יה בדנ"א 2045/05 הנ"ל כדלקמן:
"1. זוהי תמציתה של הילכת "אפרופים" כפי שנוסחה והוגדרה בידי המישנה לנשיא דאז, א' ברק (פרשת אפרופים, שם, עמ' 311-13):
"חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים בקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה, אם לאו. זו תתבהר רק בסיומו של ההליך הפרשני...
אם אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים בהם אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף אינו רלבנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת לפני השופט, על פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה היא המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופייה מהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים...". זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של הגיון...
תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה... זאת ועוד: בגדרי התכלית הסובייקטיבית, נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות... הנה כי כן, לא מבחן דו-שלבי אשר לשונו הברורה או הלא-ברורה של החוזה משמשת נקודת היתוך ראייתית שלו, אלא מבחן חד-שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות".
2. הילכת "אפרופים" ניצבת בזוהרה על מכונה, מוצקה ואמיתית כאז, כן היום. היא הפכה, מאז היתנתה, עוגן פרשני להבנת אומד דעתם של צדדים לחוזה. במורכבותה ובעידונה היא חודרת לעומקה של הדינאמיקה האנושית ונותנת למילים הכתובות את משקלן הסגולי הראוי על רקע הנסיבות האופפות את ההתקשרות בין הצדדים. היא קושרת קשר הרמוני בין המילה הנאמרת והנכתבת לבין ההתנהגות והרקע החיצוני למפגש הרצונות של הצדדים; היא מבקשת להתחקות אחר רצונם האמיתי של הצדדים דרך בחינת התנהגותם האנושית בהשתלבותה עם הביטוי המילולי שניתן לה, למכלול הרמוני שלם. היא מבקשת לתת להוויית החיים ששמה "מפגש רצונות" ו"אומד דעת הצדדים" משמעות עמוקה ואמיתית, ולתרגמה למושגיות משפטית. וכך, בבחינת "אומד דעת" הצדדים לחוזה, משמשים בערבוביה נתונים הבאים מתוכו של המסמך העומד לפרשנות, ומחוצה לו. בחינת כוונת הצדדים למסמך נעשית בשני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו-כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט, ומעגל חיצוני שעניינו התחקות אחר הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים (ע"א 6726/98 אריאב נ' כהן, תק-על 200(2) 363; ע"א 6518/98 הוד אביב נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד"י נה(4) 28, פסקה 7).
כאשר לא ניתן לעמוד על אומד הדעת הסובייקטיבי, תיבחן תכליתו האובייקטיבית של החוזה מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים."
41. בנסיבות מקרינו, בחינת לשונם של שני ההסכמים, לבדה, אינה מעלה תשובה חד משמעית ביחס לשאלה שבמחלוקת.
התייחסות הישירה היחידה לעניין תשלום המס בהסכם הראשון קיימת בסעיף 7.ב.3. להסכם אשר קובע: "כל חיובי המס, בגין התשלומים על הלנת השכר, יחולו על העובדים והמורים".
עדי הנתבעת ניסו לטעון שסעיף זה חולש על כל ההסכם ועל שתי התקופות המצוינות בו, אולם עיון בהסכם הראשון מעלה שסעיף קטן זה ממוקם כתת סעיף של סעיף 7 העוסק בחובות המועצה לעובדים ולמורים בגין הלנות השכר לשנים 8-1997. ועל פניו יש לדחות את טענות הנתבעת בהקשר זה.
42. מנגד ניסו העובדים לטעון כי סעיף 9 להסכם הראשון, הוא הסעיף אשר מטיל חובה על המועצה לשאת בנטל המס על פיצויי ההלנה שישולמו לעובדים ולמורים בגין שנת 1996 וחודשים 2/97-1.
דא עקא שסעיף 9 קובע כך:
"המועצה תסדיר את כל התשלומים המגיעים לעובדים ולמורים ולקופות הגמל, מס וועד וכו', תוך פרק זמן סביר".
מלשון הסעיף ברור כי הוא אינו מתייחס לנושא המיסים למס הכנסה אלא רק לתשלומים המיועדים להבטחת תנאי עבודתם וזכויותיהם של העובדים אצל הקרנות השונות, קופות הגמל ומיסי וועד. תשלומים שמעצם טיבם גם מחייבים ביצוע קיזוז משכרו של העובד ומהתלוש, שכנראה המועצה קיזזה מהתלושים ולא העבירה, ומכאן ציון הדבר בצורה מפורשת בסעיף 9 להסכם הראשון.
43. באשר ללשון ההסכם השני עולה שאף בו אין התייחסות ישירה לעניין תשלומי המס בגין פיצויי ההלנה ששולמו עבור שנת 96 וחודשים ינואר-פברואר 97. כל שקובע ההסכם השני הוא כי ההסכם המקורי (הראשון) תקף, ככול שאין הוא סותר או משנה את האמור בהסכם השני במפורש.
בנוסף התברר כי בהסכם השני הוגדל שיעור פיצויי ההלנה שישולם לעובדים ולמורים, בגין התקופה, החל מחודש 3/97 ועד 8/98, ב-10% נוספים קרי מ-40% ל-50%.
44. כאמור, את אומד דעתם של הצדדים לעניין אי התייחסות מפורשת לנושא המיסוי ביחס לפיצויי ההלנה לשנת 96, יש ללמוד לא רק מלשון ההסכמים, אלא מהנסיבות החיצוניות להסכם, כפי שאלו באו לידי ביטוי בראיות ובעובדות שהוכחו בפנינו.
יש לזכור כי הרקע להסכמים אלו היה ריבוי תביעות שהגישו עובדי הנתבעת בגין אי תשלום שכרם לתקופות ארוכות עקב הקשיים הכלכליים והכשל הניהולי אליו נקלעה המועצה ושהביא בסופו של דבר למינויה של וועדה קרואה על מנת שזו תנהל את ענייניה. מהתשתית הראייתית שנפרשה בפנינו ושנתמכה במסמכים עולה תמונה עגומה של מועצה שלא עמדה בחובותיה כלפי העובדים, אך מצד שני העובדים הציפו אותה בתביעות שכללו דרישה לתשלומי הלנה מלאים בגין העיכוב בתשלום שכרם, קיבלו פסקי דין רבים ופתחו תיקי הוצל"פ והטילו עיקולים על כספי המועצה בעיקר אצל אוצר השלטון המקומי. מצב זה הביא בסופו של יום להסכמה בין העובדים לבין נציגי המועצה שמונו על ידי משרד הפנים למצוא פתרון שימנע קריסת המועצה, ובמובן מסויים ישמור על מקום העבודה של העובדים, כאשר אלו התבקשו באמצעות נציגיהם, וועד העובדים וועד המורים, לתרום את חלקם להבראת המועצה ולאפשר לה לשלם להם את הכספים שהיא חייבת להם, בעיקר בגין השכר ופיצויי ההלנה.
45. מחומר הראיות עולה כי נציגי העובדים בבואם לחתום על ההסכם הראשון עם המועצה ביקשו להשוות את המצב שלהם למצבם של המורים, שהיו יותר זריזים, פתחו תיקי הוצל"פ, הטילו עיקולים וגבו את פיצויי ההלנה שנפסקו לטובתם בגין שנת 1996 במלואם דרך העיקולים.
מכאן אנו נדרשים לטענה שחזרה ונשנתה ע"י עדי התביעה והיא, שמטרת הועד בבואו לחתום על ההסכם הראשון הייתה, להשוות את העובדים למורים.
המסקנה שמבקש התובע להסיק מעובדה זו היא, שהוא והעובדים לא יחוייבו בתשלומי מס בגין פיצויי ההלנה ששולמו להם בגין שנת 1996, כי גם המורים קיבלו את מלוא ההלנה בגין שנה זו ולא חוייבו בתשלומי מס בגין סכומים אלה.
זה המקום לציין שאין בידינו לקבל פרשנות זו, שכן מנסיבות המקרה עולה, שאותו שוויון עליו נלחם ועד העובדים בבואו לחתום על ההסכם הראשון, נוגע לעובדה שגם לעובדים צריך לשלם 100% פיצויי הלנה בגין שנת 1996, כמו ששולם למורים. זאת ניתן ללמוד מהעובדה שביחס לתקופה השניה, אליה מתייחס ההסכם בנפרד, החל מ- 3/97 ועד 8/98, הופחתו פיצויי ההלנה, הן למורים והן לעובדים עד לכדי 40% במקום 100% פיצויי הלנה.
46. לא נעלמה מעינינו טענתו של התובע, שלא היה שותף למשא ומתן לקראת חתימת ההסכם הראשון, שכנראה נסמכת על טענתו של עד התביעה-מר מלחם מחמוד, לפיה הויתור על שיעור הלנה מלא בגין התקופה החל מ- 3/97 ועד 8/98, והסתפקות ב-40% בלבד, נועדה לפצות את הנתבעת בגין תשלומי המס שיכול ותחויב בהם עבור תשלומי פיצויי הלנת השכר ששילמה לעובדים בשנת 96.
47. דא עקא, כי עד התביעה, מר מלחם מחמוד, שהיה חבר ועד העובדים בשנת 98, וחתם על ההסכם הראשון, הוא היחיד מבין עדי התביעה שהעלה את הפרשנות הנ"ל, שאומצה על ידי התובע, בעמ' 17 לפרוטוקול (הדיון מיום 17/2/05, ש' 26 - 32; עמ' 18 ש' 1 - 6).
אך למרות דבריו הנחרצים לכאורה בהקשר זה, משום מה, לא נחקרו שני עדי התביעה הנוספים שגם הם חתומים על ההסכם הראשון ביחס לטענה זו, שאף לא הועלתה על ידם כלל.
העד מר מרוואן יחיא שכיהן בשנים 97-98 כיו"ר ועד המורים וחתום על ההסכם הראשון, נדרש להתייחס לשוני בהתייחסות של ההסכם, להלנות עבור שנת 1996 ועבור התקופה החל מ- 3/97 בהקשר של המיסוי, והוא בחר לומר: "התכוונו שני הוועדים שנעמוד על זה שהעובדים יקבלו את מלוא המגיע להם עבור 96, כמו שקיבלנו אנחנו המורים וזה סוכם באופן ג'נטלמני עם מר ציון הדר". השוואת עדות זו ביחס למה שקבע ההסכם הראשון ביחס להלנה בגין התקופה החל מ - 3/97 ואילך מצדדת במסקנה שהכוונה שעמדה מאחורי הקביעה בעניין פיצויי ההלנה לשנת 96 הייתה שגם העובדים יקבלו 100% פיצויי הלנה כפי שנפסק לטובתם וכפי שהמורים כבר קיבלו בגין תקופה זו, בהתעלם משאלת המיסוי.
למעשה גם עדת התביעה, גב' פאטמה יונס, שהייתה גזברית המועצה בתקופה הרלבנטית לחתימת ההסכם הראשון וחתומה עליו, שנשאלה בעניין ההתייחסות הנפרדת של ההסכם הראשון לתשלומי ההלנה לשנת 96, לעומת תשלומי ההלנה לשנים 98-97, השיבה שהכוונה הייתה להשוות את תנאי העובדים של המועצה עם המורים. שני עדים אלו לא הזכירו כלל את העובדה הנטענת על ידי מר מלחם מחמוד, שכביכול הוויתור על מלוא פיצויי ההלנה והסתפקות ב - 40% בלבד בגין התקופה שהחל ממרץ 97 ואילך, באה כדי לפצות את המועצה על הצורך לשלם את המיסים בגין ההלנות ששילמה לעובדים עבור שנת 96.
בנסיבות אלו אנו קובעים כי מדובר בפרשנות מאוחרת שאינה מתיישבת עם לשון ההסכם, עם נסיבות חתימת ההסכם ועם עדויות עדי התביעה האחרים שהיו מעורבים בכריתת ההסכם ובמשא ומתן לפני כריתתו.
48. בהקשר זה מקובל עלינו ההסבר שמסר מר אחמד טהא, מזכיר המועצה ומנכל כוח אדם ואחראי מזכירות במועצה, שהעיד בפנינו שהוא היה האיש הדומיננטי בין כל המעורבים ואשר הביא לחתימה על ההסכם הראשון ולביצועו. עד זה העיד בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 23 עד 28 ואמר: "המורים קיבלו את הכסף של ההלנה של כל שנת 96 ושל חודשים ינואר פברואר 97, לפני חתימת ההסכם נספח א', ולכן וועד העובדים עמד שיהיה שיוויון ושהם גם יקבלו את הכסף במלואו כמו המורים בגין אותה תקופה.
החל מ - 3/97 ההסכם תפס את שני הוועדים באשר לנושא המיסוי, וסוכם שעובדים יוותרו על 60% מפיצויי הלנת השכר שמגיעה להם, ויקבלו רק 40%, וזה הסיוע שהם נתנו למועצה, ומהסכום הזה ינוכה מס על פי חוק".
ללמדך שהויתור על מלוא פיצויי הפיטורים בגין התקופה החל מ - 3/97 ואילך היווה רק סיוע מצד העובדים למועצה כדי שתוכל להתאושש ולחזור לתפקד.
49. לאורך כל עדויות התביעה שמענו את הטענה שהעובדים מבקשים להשוות את תנאיהם למורים, לכן ומשהמורים קיבלו את מלוא פיצויי ההלנה ולא קיזזו מהם תשלומים בגין המס, גם העובדים זכאים לתשלומי נטו של פיצויי הלנה, ועל המועצה לשאת בנטל המיסוי בגין תשלומים אלו, ככל שהעניין ידרש.
התובע ביקש לבסס את הטענה הנ"ל גם בהסתמך על האמור בסעיף 4 ב' להסכם השני, שאין ספק שהוא נחתם אחרי שכבר היה ידוע למועצה ששלטונות המס דורשים העברת ניכויי המס המתחייבים מתשלומי פיצויי ההלנה ששולמו לעובדי המועצה עבור שנת 96.
סעיף 4(ב) להסכם השני הקובע:
"בתיקים הנ"ל בגין חובות 1996, בהם יתגלו פערים היוצרים חובות של העובדים כלפי המועצה, המועצה תוותר על החוב ולא תתבע את העובדים בגין סכומים אלו".
לטענת ב"כ התובע גם חובות למס הכנסה ביחס לשנת 1996, הינם בגדר "פערים היוצרים חובות של העובדים כלפי המועצה", כהגדרתם בסעיף הנ"ל של ההסכם השני, וגם על זכויותיה בגין גביית חובות אלו מהעובדים ובכלל זה מהתובע, ויתרה המועצה.
50. גם טענתו זו של התובע דינה להידחות. בהקשר זה, מקובלת עלינו עדותו של רו"ח המועצה מר שטיינר בסעיף 17 לתצהירו, שם הסביר מהן אותם חובות שהמועצה ויתרה עליהם. רו"ח שטיינר הסביר כי הסעיף הזה הוכנס להסכם השני לאחר שהתברר כי בחלק מהתיקים יש פערים לטובת המועצה משום שהעובדים הגישו את תביעותיהם על שכר ברוטו במקום נטו, דרשו וקיבלו פיצויי הלנה בגין רכיבים שאינם זכאים בגינם לפיצויי הלנה, בחלק מתיקי הוצל"פ לא הפסיקו את מרוץ הלנת השכר המגיעים לעובדים גם לאחר שהקרן של החוב שולמה במלואה, וחלק מהעובדים הגישו תביעות זהות וכפולות באמצעות שני עורכי דין שונים. על ידי הכנסת סעיף זה ויתרה הנתבעת על דרישת החובות שהתגלו לטובתה בבדיקה שערך רו"ח שטיינר, למעט בנושא של קבלת שכר כפול כי אז עמדה הנתבעת על זכותה לתבוע את החזר השכר כפי שנקבע בסעיף 4 ג' להסכם השני. מכל מקום נוסיף, שהתחייבות הנתבעת בהתאם לסעיף 4 ב' להסכם השני, יכולה להתייחס לזכות העומדת לנתבעת כלפי העובדים, אך בשום פנים ואופן הנתבעת אינה יכולה לוותר על זכות המגיעה לשלטונות מס הכנסה מהעובד.
51. זה המקום לציין כי הרושם שהתקבל לאחר בחינת ושקילת חומר הראיות בתיק הינו שהיעדר ההתייחסות לשאלת המיסוי ביחס לפיצויי ההלנה בגין שנת 96, נעשה מתוך מטרה להשאיר את העניין "בצריך עיון" כדי לא לעורר ויכוח עם העובדים והמורים, לאחר שהוברר שהמורים קיבלו דרך העיקולים את מלוא פיצויי ההלנה, אך בשום אופן לא ניתן להתייחס "להיעדר התייחסות לשאלת המיסוי" לגבי שנת 96, כויתור מצד המועצה על זכות העומדת על פי דין, לרשויות המס לדרוש ניכויי מס במקור ביחס לפיצויי ההלנה ששילמה הנתבעת לכלל עובדי המועצה בשנת 96.
52. בהקשר זה יש לציין כי מי שחייב במס הכנסה זה העובד, ואילו סעיף 164 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) מחייב את המעביד, כמי שאחראי לתשלומה של הכנסת עבודה, לנכות את המס בשעת התשלום ולהעבירו לפקיד השומה.
בנסיבות מקרנו הוברר כי המועצה לא ניכתה את המס בשעת תשלום פיצויי ההלנה לעובד, אלא מאוחר יותר, אבל ברור עניין זה אינו הופך את החוב במהותו לחוב של המועצה.
בהקשר זה נקבע בבג"צ 165/63 יצחק הרפז (פיינברג) נ. הממונה על גביית השכר ואח' פ"ד יז 2581 כדלקמן:
"... המס הוא מס המגיע מהעובד, על הכנסתו של זה. לא המעביד חייב בו אלא הוא משמש זרועו הארוכה של פקיד השומה וחייב לגבותו בעבורו ומטעמו. אמנם חובה היא לנכות "בשעת התשלום", על מנת שהתשלום לאוצר לא ישתהה ולא ידחה. למענו, למען האוצר בלבד, נקבע בחיקוק שהניכוי יעשה בשעת התשלום. ואולם אף מעביד שלא ניכה מס בשעת התשלום, נשאר אחראי בפני האוצר, ..., ואין טעם סביר להניח שמפאת מחדלו לא יהיה רשאי לשיפוי מהעובד".
53. יתרה מזאת באשר למשמעות של ניכויי המס במקור ואחריות המעסיק, ביחס אליו נקבע בהלכה הפסוקה כדלקמן:
"...עומדת שיטת גביית המס של ניכוי במקור. מדובר בשיטה לגביית מס הכנסה, שהוא מס החל על העובד מתוקף סעיף 2(2) לפקודה. חובת ניכוי המס במקור נועדה להביא לאכיפה יעילה של גביית המס ולהוזלת עלות הגבייה. אלמלא השיטה, הייתה מוטלת על כל עובד שכיר החובה להגיש דין וחשבון ולשלם בעצמו את המס על הכנסותיו בכל שנת מס. במסגרת זו נחקק סעיף 164 לפקודת מס ההכנסה הקובע: "כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה... ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו...".
על טיבם של ניכויים שנעשים משכרו של עובד עמדה הפסיקה בע"א 438/90 פקיד שומה, חיפה נ' הד הקריות בע"מ [2], בעמ' 704:
"התמונה המצטיירת מסקירת הוראות הפקודה היא, כי קיים משולש יחסים שקודקודיו הם: רשויות המס, המעביד והעובד. חובתו של העובד נעוצה בעצם קבלת הכנסה מעבודתו, שהיא אירוע המס מבחינתו. חובתו הראשונית של המעביד, שהיא חובת הניכוי במקור, נושאת אופי מינהלי, באשר היא באה רק לשמש צינור להעברת חוב המס של העובד לרשויות המס. חובה זו צמחה על קרקע התפיסה ששיטת הניכוי במקור היא 'השיטה הזולה ביותר הנוחה ביותר והיעילה ביותר לגביית מס'".
מס שנוכה במקור מצוי אפוא עובדתית בידי המעסיק, אך משפטית מדובר בכסף ששולם לעובד, והמעסיק משמש אך כצינור להבטחת העברתו מהעובד לרשויות המס. כבר נפסק, לא אחת, כי "מבחינה מושגית אין המעביד קונה בעלות בכספי הניכוי אלא מחזיק הוא בהם כמעין נאמן של האוצר" (שם, בעמ' 688). למעסיק אפוא נאמנות כפולה במשולש היחסים האמור: הוא נאמן של העובד, בכך שהוא מבטיח לו שיעביר לפקיד השומה את כספי המס שבהם חב העובד ואשר נוכו משכרו; והוא נאמן של המדינה, באשר היא מסמיכה אותו, הלכה למעשה, לגבות עבורו את המס. אי-העברת כספי הניכויים במקור לשלטונות המס, נתפסת אפוא למעשה, כשליחת יד לקופה הציבורית וגניבה ממנה (ע"פ (חי') 332/95 אייזנקוט נ' מדינת ישראל [5]).
הוראת החיקוק העונשית שבסעיף 219 לעיל, נועדה לחיזוקו של כלי המיסוי האמור של ניכוי במקור, לאכיפתו האפקטיבית ולהגנה על רכוש הציבור מפני עיכוב שלא כדין של כספים המגיעים לאוצר המדינה (ראו והשוו רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל).
מהאמור לעיל עולה כי החוב כלפי מס הכנסה הינו חובו של העובד, כך שגם אם הנתבעת יכולה לוותר על זכות המגיעה לה מהעובד, היא בשום אופן אינה יכולה לוותר על זכות המגיעה לשלטונות מס הכנסה מהעובד.
54. באשר לעובדה שהמועצה ניכתה את התשלום בגין המיסים, לא במעמד ביצוע תשלום פיצויי ההלנה לשנת 96 לתובע, אלא מאוחר יותר ולאחר פניית שלטונות המס למועצה להעביר את הכספים, אנו מפנים לדבריו של כב' השופט לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות עובדים" התשנ"ט-1998, עמ' 164 שם נאמר:
"בסעיף 25 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 פורטו הסוגים של ניכויי השכר המותרים. כך מותר לנכות "סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק", והכוונה לתשלומי חובה שונים לשלטונות המס, למוסד לביטוח לאומי או לגופים אחרים, שעה שניכוי השכר מבוצעים מכוח חיקוק. גם אם נמנע המעביד מביצוע הניכויים בעת תשלום השכר לעובד, הוא יהא רשאי לנכותם משכר שיש לשלמו במועד מאוחר יותר".
55. מכל מקום, מה שקובע זה מהות התשלום, ופיצויי הלנה מעצם טבעם, הם תשלום שבעיקרון בדומה לשכר חייב במס הכנסה, ולא משולם בערכי נטו. בנסיבות אלו הענות לבקשת התובע לתשלום פיצויי הלנה מלאים בערכי נטו, משמעו תשלום פיצויי בשיעור גבוה בהרבה מפיצויי ההלנה המלאים שנקבעו בחוק הגנת השכר, ואין ספק כי שעה שמדובר בכספי ציבור, וכספי המועצה הם כאלו, אין להתיר חריגה בתשלומי כספים מעבר לכספים שהחוק מתיר ומאפשר את תשלומם.
56. בהקשר זה מקובלת גם עלינו טענת הנתבעת, שהטלת תשלום המיסים בגין פיצויי ההלנה המלאים ששולמו לתובע בגין שנת 96, הינה אסורה בהיותה מנוגדת להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, וכי מכוח חוק זה זכאית הייתה המועצה לדרוש החזר כספים ששילמה לשלטונות המס במקום התובע.
57. טענה נוספת ממנה מנסה להיבנות התובע היא, שלו היה פותח בזמנו תיקי הוצל"פ, ייתכן ולא היה נדרש לשלם את המיסוי בגין התשלומים, כשם שגם המורים לא שילמו אותו.
בעניין זה, ולפי העולה ממכתב נציבות מס הכנסה (נספח ב' למוצג נ/4), אין קביעה שהמורים פטורים מתשלום מס הכנסה בגין תשלומי פיצויי ההלנה שקיבלו דרך עיקולים, בלשכת ההוצל"פ, אלא שהחובה לניכוי מס במקור, אינה של המועצה, אלא של המשלם, ההוצל"פ. מה גם שאין כל בטחון שרשויות המס לא יפנו למורים באופן פרטני כדי לדרוש את המס המגיע בגין התשלומים שקבלו אולם, גם אם שלטונות המס לא יעשו זאת, אין בעובדה זו כדי ליצור לתובע זכות, שאיננה קיימת על פי דין.
יש להזכיר עוד כי התובע במסגרת עדותו אישר שגם הוא עצמו קיבל תשלומים בגין פיצויי הלנה דרך עיקולים בלשכת הוצל"פ, לגביהם המועצה לא ניכתה מס הכנסה וכנראה שגם שלטונות המס לא חזרו אליו בדרישה לשלם את המס המתחייב.
58. על סמך כל האמור לעיל אנו קובעים שאומד דעתם של הצדדים בעת החתימה על ההסכמים, בכל הנוגע לתשלום המס בגין הלנות השכר לשנת 96 ולחודשים ינואר-פברואר 97, לא יכל היה לחרוג מהוראות החוק, לעניין קביעת הזכות לפיצויי הלנה בשיעור המלא ובעניין מהות התשלום ואופיו ובעיקר ניכויי המס המתחייב ממנו. שתיקת ההסכמים בהקשר זה אינה יכולה ליצור לתובע ולעובדים זכות שאין הדין מקנה להם אותה ועל כן אנו קובעים כי הנתבעת פעלה בהתאם לחוק ולהנחיות נציבות מס הכנסה בהעבירה תשלומי המס המגיעים בגין פיצויי ההלנה לשנת 96, ששולמו על ידה לתובע ישירות, ובקיזוז סכומי המס מגמלתו של התובע.
יובהר כי טענות התובע בעניין גובה המס שנדרש ממנו על ידי שלטונות מס הכנסה, יש להפנות לשלטונות מס הכנסה ולא למועצה שפעלה בהתאם להנחיות ולדרישה שקיבלה ממס הכנסה, לא לפני שביקשה והצליחה להפחית את סכום המס הכולל שנדרשה לשלם עבור כל העובדים.
סוף דבר
59. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות, והיא נדחית בזאת.
לאור תוצאת פסק הדין אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום כ"א ב אדר א, תשס"ח (27 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים