law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 21.02.2006

ד"ר תאופיק דראג'מה - נגד - 1. שר הבריאות,2. השופט בדימוס ורדימוס זיילר,3. הועדה לפי סעיף 47 לפקודת רופאי השיניים

ע"ש (ירושלים) 5062/05
ד"ר תאופיק דראג'מה
נ ג ד
1. שר הבריאות
2. השופט בדימוס ורדימוס זיילר
3. הועדה לפי סעיף 47 לפקודת רופאי השיניים
בבית המשפט המחוזי בירושלים
[21.2.06]
בפני: כבוד השופטת יהודית צור
בשם המערער - עו"ד פ. פירון ו/או עו"ד י. קרני ו/או עו"ד רנאטו יאראק ואח'
בשם המשיבים - עו"ד ישי אילן
פסק-דין
1. בפני ערעור שהגיש ד"ר תאופיק דראג'מה (להלן - המערער) לפי סעיף 51 לפקודת רופאי שיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 (להלן - הפקודה), על צו מיום 19.6.05 של כב' הנשיא (בדימוס) ו. זיילר המתלה את רשיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של חודשיים ימים, לאחר שקבע כי המערער נהג בדרך שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים.
2. ביום 9.1.01 הוגשה נגד המערער קובלנה (מתוקנת) על התנהגות בלתי הולמת והפרה מתמדת של הוראות הפקודה וכן על הפעלת תאגיד של מרפאת שיניים ללא רשיון. שר הבריאות מינה ועדה לפי סעיף 47 לפקודה (להלן - הועדה) כדי שתבחן את טענות המערער, תשמע ראיות ותמליץ בפניו כיצד לנהוג.
3. הקובלנה מייחסת למערער את המעשים הבאים:
א. הקמה והפעלה של מרפאת שיניים על ידי תאגיד מבלי שיהיה בידו רשיון לעשות כן;
ב. העדר שיתוף פעולה בבירור תלונה שהוגשה נגד המערער על ידי אריאל סורילוב (להלן - פרשת סורילוב). לפי האמור בתלונה, התקין המערער בפיו של סורילוב עשרה שתלים במקום ארבעה, כפי שהוסכם. בנוסף סירב המערער להשיב לסורילוב תותבת זמנית. על פי הקובלנה, המערער לא העביר לד"ר גורדון, רופא השיניים הממונה על מחוז חיפה מטעם משרד הבריאות (להלן - ד"ר גורדון), את מלוא החומר שנדרש לצורך בירור התלונה;
ג. העדר שיתוף פעולה בבירור תלונה נגד המערער שהוגשה לד"ר גודרון על ידי דבורה בראון (להלן - בראון);
ד. העדר שיתוף פעולה בבירור תלונה נגד המערער שהוגשה לד"ר גודרון על ידי פולינה אנדרמן;
ה. העדר שיתוף פעולה בבירור תלונה שהוגשה נגד המערער על ידי תמי דדוש;
ו. ד"ר גורדון ביקש לערוך ביקור במרפאת השיניים של המערער, דבר שבסמכותו לעשות, אולם המערער סירב לאפשר לו למלא את תפקידו.
על פי התיאור העובדתי שבכתב הקובלנה, המערער הואשם בכך שהתנהג בדרך שאינה הולמת רופא שיניים כאמור בסעיף 45(1)לפקודה והתמיד להפר את הוראות הפקודה כאמור בסעיף 45(4) לפקודה.
4. הוועדה שמעה עדים במהלך מספר ישיבות וביום 1.11.04 נתנה החלטת ביניים בה קבעה כי כל מרכיבי כתב הקובלנה המתוקן הוכחו ומצאה כי התנהגות המערער בכל האישומים אינה מקובלת ואינה הולמת רופא שיניים מורשה:
"לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים ינהג בניגוד לחוק ולתקנות בהפעילו, ללא רשות וללא רישיון מרפאת שיניים של תאגיד, ותוך התמדה בכך נוכח התראות ואזהרות שהותרה והוזהר;
לא מקובל על הועדה שרופא שיניים יעכב תחת ידו התקנים רפואיים של מטופל שבטיפולו בשל דרישות כספיות, הנתבעות על ידו, והועדה רואה בכך פגיעה אתית חמורה במיוחד;
לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים לא ישתף פעולה בביקורת מקצועית, ובמיוחד בביקורת בעקבות תלונות של מטופלים;
לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים המצוי (ב)בדיקה ובביקורת, יבחר לעצמו למי הוא ישיב את תשובותיו, ולמי הוא יתיר לערוך ביקורת במרפאתו;" (נספח 4 למוצגי המערער, עמ' 10).
בהחלטה סופית (מיום 15.5.05) המליצה הועדה להתלות את רשיונו של המערער לשלושה חודשים:
"עמדת הועדה היא כי צורת התנהגות הנקבל ותגובותיו, ובמיוחד חוסר תגובותיו, לבקשות הברורים, בארועים שנדונו ונחשפו במהלך ברורי הועדה, פוגעים באמון שצריך להתקיים בין ציבור המטופלים מצד אחד, ובין הרופאים יחד עם המערכת המפקחת שבמשרד הבריאות האמורים לתמוך, להקל ולתת מענה לעומדים מהצד החלש של המשואה;
נפח הארועים שנפרשו בפני הועדה באשר להתנהגות הנקבל, ואופי תגובותיו, יחד עם הפעילות המוסדית, כולל הפעילות המשמעתית, שצריכה להתבצע לשיפור דרכי התקשורת שבין הרופאים ובין המערכת המבקרת שבמשרד הבריאות - מחייבים תגובה משמעתית שתביע הסתייגות מוחלטת מהמחדל של חוסר שיתוף הפעולה מצד הנקבל, כפי שהוכח בדיון זה, בכיוון של שלילת אפשרות התרחשותם של מחדלים דומים בעתיד;
דעתנו היא כי התגובה ההולמת לנקבל והתואמת את הארועים שהוכחו, מצדיקה את התליית רשיונו של הנקבל, הן להרתעתו מהתנהגויות שהודה בהן בפנינו, ואשר הוא מצא הצדקה לביצוען, הצדקה שלא קיבלנוה, והן לגיבוש מאבקו של משרד הבריאות וחיזוק נתיבי התיקשורת עם ציבור רופאי השיניים" (נספח 2 למוצגי המערער, עמ' 5).
5. שר הבריאות האציל לכב' הנשיא (בדימוס) ורדי זיילר, (להלן - הנשיא בדימוס) את סמכותו בהתאם לסעיף 45 לפקודה. ביום 19.6.05 החליט הנשיא בדימוס כדלקמן:
"... בכל הנסיבות הללו אני מאשר, מטעמיה של הועדה, את מסקנותיה בכל הנוגע להתנהגות הנקבל בדרך שאינה הולמת רופא שיניים בכל פריטי הקובלנה, למעט פריטי הקובלנה הנכללים בפרשת בראון.
נוכח צמצום היקף ארועי ההתנהגות הבלתי הולמת, ונוכח הזמן הרב שחלף, אני מעמיד את תקופת התלית הרשיון המומלצת על ידי הועדה על שני חדשים. תחילת תקופת ההתליה תהיה ביום 1.9.05" (נספח 3 למוצגי המערער).
על החלטה זו ועל החלטות הועדה הוגש הערעור בפני לפי סעיף 51 לפקודה.
תמצית טענות המערער
6. לטענת המערער, לא היה בסיס לקביעת הועדה לפיה נהג בדרך שאינה הולמת רופא שיניים בשלוש פרשות. לטענתו, הנשיא בדימוס והועדה לא ביררו כדבעי את טענותיו והתעלמו מהראיות שהיו בפניהם, או שלא הסיקו מהן את המסקנות המתחייבות.
7. המערער טוען כי החלק המרכזי של הקובלנה שעניינו "תלונות", לא עסק בתלונות עצמן והמערער הבין כי לא תוכן התלונות הוא ביסוד הקובלנה אלא הטענה כי לא שיתף פעולה עם ד"ר גורדון בבדיקת תלונות אלה.
8. המערער טוען כי הורשע בעבירה משמעתית בעניין עיכוב התותבת של סורילוב, מבלי שהואשם בה בכתב הקובלנה ומבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן. לטענתו, נעשה שימוש בחומר ראיות שהיה בלתי קביל.
9. המערער טוען כי הקביעה כאילו נהג באופן שהקשה כביכול על תפקודו של סורילוב אין לה כל בסיס בחומר הראיות הקביל. לטענתו, מעשיו בעניין זה התבססו על זכות העכבון ואין הבדל בין מערכת שיניים תותבות ישנה, שאינה בשימוש שהלקוח שלף "מכיסו" (ולא מפיו), לבין משקפיים אופטיות הנמסרות לתיקון והלקוח מסרב לשלם עבור התיקון. המערער טוען כי עניין זה השפיע לחובתו, הן בגיבוש מסקנות הועדה והן בסנקצית התליית הרשיון עליה הוחלט לנקוט נגדו.
10. המערער הסביר כי חוסר שיתוף הפעולה עם ד"ר גורדון אינו אלא מחאה אזרחית לגיטימית על מה שראה כהתנכלות ורדיפה אישית נגדו על ידי ד"ר גורדון. כביסוס לטענה זו טוען המערער כי נאכפו לגביו איסורים הנוגעים להיקף פרסום המרפאה שהיו תקפים בזמנו, באופן מוגזם, מבלי שנאכפו על אחרים. הוא הדגיש שאינו מחרים את משרד הבריאות, כי אם את ד"ר גורדון בלבד.
11. המערער טוען כי הוועדה, כמו גם הנשיא בדימוס, התעלמו מעדות מפתח של המתלוננת בראון שחזרה בה מתלונתה נגד המערער ולטענתו, היתה העדה האובייקטיבית היחידה בפרשה זו. לטענתו, מדבריה של גב' בראון עולה כי ד"ר גורדון לא נהג בפרשה זו כרשות מדינה אובייקטיבית, המונעת על ידי שיקולים ענייניים, אלא 'חיפש' את המערער, ניסה להשיג חומר נגדו והפעיל לחץ עליה כמטופלת שלו, לאחר שלא סיפקה לו את המידע (לטענתו, מידע שלילי עליו) המבוקש.
12. המערער טוען כי סרוב לשתף פעולה עם נושא משרה פלוני - על רקע של מחאה אזרחית תוך נכונות לשתף פעולה עם המערכת השלטונית עצמה, להוציא אותו נושא משרה - איננה יכולה להחשב, בנסיבות העניין, כהתנהגות שאינה הולמת רופא שיניים, אלא כמחאה לגיטימית. לחלופין, כך טוען המערער, גם אם אין מקבלים את הטעמים להתנהגותו עדיין אין היא עולה כדי "הפרת משמעת" עליה ניתן להרשיעו.
13. המערער טוען כי ניהול מרפאה ללא רשיון לתאגיד הוא עניין טכני בלבד. לטענתו, תכלית סעיף 3א' לפקודה הינה למנוע מגורמים שאינם רופאי שיניים לנצל לרעה את החוק ולעסוק בריפוי שיניים. המערער טוען כי כאשר רופא מורשה מפעיל את מרפאתו שלו, תחת מסגרת פורמלית של תאגיד, הדרישה לרשיון היא עניין טכני בלבד. לטענתו, כאשר רופא שיניים מורשה מפעיל את מרפאתו שלו, העונה על דרישות כל דין, חובתו של משרד הבריאות לתת לכך רשיון. לטענתו, אין מקום להרשיע רופא שיניים מורשה, בכך שלצרכי מיסוי הוא מפעיל את מרפאתו כתאגיד, בהאמינו שהעיכוב במתן הרשיון הוא פורמלי בלבד.
14. המערער טוען כי במסגרת ההליך בפני הנשיא בדימוס נשללה ממנו זכות הטיעון שהינה זכות יסוד היורדת לשורש תקינות ההליך ופוסלת אותו ואת ההחלטה שניתנה בעקבותיו. לטענתו, מאחר שהנשיא בדימוס לא אישר את מסקנות הועדה כלשונן, אלא בחר לכתוב הכרעת דין וגזר דין משלו, בה ניתח את הראיות והמסקנות ניתוח עצמאי משלו, היה מקום לאפשר לו להעלות את טענותיו בפניו. המערער טען כי החלטת הנשיא (בדימוס) כוללת התמודדות עם חומר הראיות וסוטה מהמלצות הוועדה בשני עניינים (זיכוי והפחתת העונש), באופן המהווה הפעלת שיקול דעת עצמאי. לטענתו, הליך כזה מחייב לתת למערער הזדמנות הוגנת לטעון טענותיו ושלילתה מאיינת את ההחלטה, או לפחות, מצדיקה ביטולה על ידי בית המשפט.
15. לחלופין, כך טוען המערער, כי גם אם בית המשפט לא יראה לנכון להתערב בהרשעה, אין במה שנקבע נגד המערער כדי להצדיק התליית הרשיון בכלל ובוודאי שלא התלייה לתקופה של חודשיים. לטענתו, מדובר בעונש מהחמורים ביותר במדרג עונשי המשמעת, המסב פגיעה קשה לשמו הטוב של בעל המקצוע ופוגע פגיעה ממשית בפרנסתו ובחופש עיסוקו.
תמצית טענות המשיבים
16. המשיבים טוענים כי אין בסיס לטענת המערער לפיה נפגעה זכותו להתגונן, הן לאור האמור בכתב הקובלנה והן לאור הדיון שנערך בעניינו והסיכומים שהוגשו מטעמו. לטענתם, עולה בבירור כי בפרשת סורילוב, המערער התגונן גם בפני האשמה על האירוע עצמו. המשיבים טוענים כי סעיף 9 לכתב הקובלנה מתייחס לאירוע עצמו המהווה התנהגות בלתי הולמת. לטענתם, הפרשה הראשונה בכתב הקובלנה כוללת הן את המעשה עצמו (סעיף 9 לקובלנה) והן את העדר שיתוף הפעולה של המערער בבדיקת התלונה נגדו (סעיף 12 לקובלנה).
17. לטענת המשיבים, המערער הקים תאגיד ללא רשיון, לאחר שבקשתו לפתיחת מרפאת שיניים סורבה והמשיך להפעיל את המרפאה ללא רשיון, על אף האזהרות הרבות שהוצאו נגדו. המשיבים טוענים כי המערער טען לעניין זה כי עשה זאת לצרכי מס. בכך, לטענת המשיבים, עשה המערער 'שתי רעות', האחת - פתיחת המרפאה ללא רשיון והשניה - נסיון להתחמק משלטונות המס.
18. לטענת המשיבים, המערער לא הכחיש כי לא השיב לסורילוב את התותבת לשיניו. המשיבים סבורים כי אף אם היתה מתקבלת גרסתו בפרשת סורילוב, התנהגות המערער מחייבת הרשעתו בהתנהגות בלתי הולמת. לטענתם, גרסת המערער לא הוכחה כנכונה בפני הועדה אך, אפילו לשיטתו, עצם עיכוב התותבת - בשל סכסוך כספי - כמו גם חוסר שיתוף הפעולה בבדיקת התלונה על ידי ד"ר גורדון הביאו להמלצת הועדה להרשיעו בהתנהגות בלתי הולמת. לטענתם, התנהגות המערער בסוגיה זו הינה מחפירה ומנוגדת לאתיקה הרפואית.
19. אשר לעדותה של גב' בראון, טוענים המשיבים כי, ראשית, ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה דלמטה אלא דנה בשאלות משפטיות בלבד, בפרט כשמדובר בטריבונל מעין שיפוטי. שנית, שאלת האובייקטיביות של בראון מוטלת בספק לאור היותה קשורה בקשרי עבודה עם המערער לאחר שהתלוננה נגדו. זאת ועוד, הוועדה לא נרתעה מלתת משקל לעדותה והנשיא בדימוס החליט לזכות את המערער מסעיפי הקובלנה ביחס לפרשה זו.
20. המשיבים טוענים כי לא יעלה על הדעת שעובד בכלל ורופא בפרט לא ישתף פעולה עם האחראי במשרד הבריאות בשל "מחאה אזרחית" כלשונו. למערער דרכים רבות להתלונן על הממונים עליו, והמערער עשה בהן שימוש (במכתבי תלונה שהגיש, בעתירה לבית המשפט ובבקשה לצו ביניים לפיו יאסר על ד"ר גורדון לטפל בעניינו של העותר). לטענתם, לא ניתן להשלים עם מצב דברים של עשיית דין עצמי.
21. המשיבים טוענים כי לא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת של הנשיא בדימוס. לטענתם, הועדה משמשת כלי עזר והשר - במקרה זה הנשיא בדימוס - רשאי לסטות מהמלצותיה, במיוחד כאשר החליט להקל עם המערער, הן בכך שזיכה אותו מאחד האישומים והן בכך שהקל בעונשו.
22. המשיבים סבורים כי המערער שגה בהבנת ההליך. לטענתם, בפני הועדה ניתן למערער לטעון את כל טענותיו ואף להביא עדים. הועדה שומעת את העדים והטיעונים ונותנת את המלצתה. הנשיא בדימוס, אשר לו הואצלה סמכות שר הבריאות, בוחן את מסקנות הועדה ומחליט. לטענתם, אין מדובר בהמשך של הליך השימוע, אלא בהליך של החלטה בלבד. לפיכך, לטענתם, אין גם פסול בכך שהנשיא בדימוס התבסס על דו"ח הביקורת הפנימית של משרד הבריאות שאינו עוסק במערער אלא בד"ר גורדון.
23. לטענת המשיבים יש לדחות גם את טענות המערער לעניין העונש. המערער הורשע בשורה של מעשים המבטאים התנהגות בלתי הולמת ולא אתית של רופא והענישה בעניינו היתה במידת הרחמים ולא במידת הדין.
דיון והכרעה
24. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת במימצאים שבעובדה שקבעה הועדה ששמעה את העדים והתרשמה מהם מכלי ראשון. בענייננו, נבחנה הקובלנה בחינה כפולה: הוועדה בחנה את האירועים שהובאו בפניה בכתב הקובלנה, בחינה מקיפה ומעמיקה ונתנה את המלצתה לאחר שמיעת טענותיו של המערער ושמיעת העדויות מכלי ראשון. הנשיא בדימוס בחן אף הוא את החומר שבפניו בחינה יסודית ומעמיקה, תוך ניתוח עצמאי של הראיות ומתן החלטה מפורטת ומנומקת. מדובר בועדה בעלת מיומנות בנושא שנבדק, שערכה בחינה מקיפה ויסודית ואשר היה לה היתרון להתרשם באופן בלתי אמצעי מהאמינות ומטיב הראיות שהובאו בפניה.
25. לאחר בחינת טענות הצדדים, מכלול החומר שהובא בפני והמצב המשפטי לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטות הועדה ובהחלטת הנשיא בדימוס. ההחלטות שניתנו ראויות ומאוזנות, הן התקבלו בהליכים תקינים ולאחר בחינה יסודית ומבוססת היטב, כפי שיפורט להלן.
אי שיתוף פעולה מצד המערער
26. אין חולק כי עיקר הקובלנה מבוסס על התנהגותו של המערער בכל הנוגע לאי שיתוף פעולה עם ד"ר גורדון, רופא השיניים המחוזי מטעם משרד הבריאות שתפקידו היה לבדוק את התלונות שהוגשו נגד המערער. הוועדה קבעה בעניין זה מימצאים עובדתיים, מבוססים היטב, לפיהם המערער לא שיתף פעולה עם ד"ר גורדון בבדיקת התלונות:
"לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים ינהג בניגוד לחוק ולתקנות בהפעילו, ללא רשות וללא רישיון מרפאת שיניים של תאגיד, ותוך התמדה בכך נוכח התראות ואזהרות שהותרה והוזהר;
לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים יעכב תחת ידו התקנים רפואיים של מטופל שבטיפולו בשל דרישות כספיות, הנתבעות על ידו, והועדה רואה בכך פגיעה אתית חמורה במיוחד;
לא מקובל על הועדה שרופא שיניים לא ישתף פעולה בביקורת מקצועית, ובמיוחד בביקורת בעקבות תלונות של מטופלים;
לא מקובל על הועדה, שרופא שיניים המצוי בבדיקה ובביקורת, יבחר לעצמו למי הוא ישיב את תשובותיו ולמי הוא יתיר לערוך ביקורת במרפאתו" (נספח 2 למוצגי המערער, עמ' 10).
27. טענת ההגנה המרכזית של המערער בעניין זה היתה כי מדובר באי שיתוף פעולה המכוון נגד אדם אחד בלבד - הוא ד"ר גורדון - ולא כלפי משרד הבריאות בכלל. לטענתו, הרקע לכך היה התנכלות אישית חמורה של ד"ר גורדון כלפיו. הוועדה והנשיא בדימוס דחו טענות אלה ובדין עשו כן.
לכל נילון וגם למערער, לא עומדת האפשרות לבחור מי הגורם המפקח עליו. מהנתונים שעמדו בפני הועדה עולה בבירור כי הקו שהנחה את המערער בהתנהלותו כלפי הממונה מטעם משרד הבריאות ועבר כחוט השני ביחסו לכל פניותיו של ד"ר גורדון אליו, הינו התעלמות מהפניות ואי קבלת סמכותו ומרותו. הממונה הפועל מטעם משרד הבריאות, הוא המפקח והוא האמון על התנהלותן התקינה של מרפאות השיניים ורופאיהן. המערער ראה חירות לעצמו שלא לציית להוראות המשרד ולהתעלם מפניות הגורם המפקח לו הוא כפוף, ובכך לסכל את מילוי תפקידו של הממונה ולמנוע בדיקת התלונות אודותיו. מדובר בדרך של עשיית דין עצמי, עימה לא ניתן להשלים.
28. אם היו למערער השגות על אופן מילוי תפקידו של ד"ר גורדון או טענות לרדיפה אישית ולהתנכלות, היה עליו לברר אותן באמצעים העומדים לרשותו, בהליכים המקובלים, בין בדרך של פניה לממונים על ד"ר גורדון ובין בדרך של פנייה לבית המשפט, אם הטיפול באותן תלונות לא נשא חן בעיניו. המערער אכן ידע לנקוט בדרכים אלה: הוא הגיש תלונות נגד ד"ר גורדון ואף פנה לבית המשפט העליון בעתירה ובבקשה לצו ביניים להורות לד"ר גורדון להפסיק לטפל בעניינו. אולם משעה שנמנע מלנקוט באחת הדרכים המקובלות או שנקט דרך זו אך היא לא צלחה בידיו, אין הוא יכול שלא לקבל את ההכרעות שהתקבלו בתלונותיו שלו ולהוסיף ולהתעלם מפניות ד"ר גורדון אליו ובכך לעשות דין לעצמו, לסכל את עבודות הפיקוח והבקרה על עבודתו ואת בירור התלונות שהוגשו נגדו.
29. המערער טען כי הועדה והנשיא בדימוס התעלמו מראיות אובייקטיביות ואמינות המעידות על כך שד"ר גורדון התנכל לו באופן אישי. המערער מפנה בעניין זה לעדותה של בראון. טיעון זה יש לדחות. ראשית, מדובר בעניינים שבעובדה שברגיל בית משפט לערעור אינו מתערב בהם. אולם גם לגופו של עניין קשה לומר כי מדובר בעדה אובייקטיבית לחלוטין, כטענת המערער, והקשרים שהיו ביניהם לאחר התלונה מעידים על כך. חרף זאת, נקט הנשיא בדימוס גישה מקלה כלפי המערער וקבע כי משחזרה בראון מהתלונה נגד המערער: "יהיה זה בטוח יותר שלא להשתית על תלונה זו מסקנות נגד הנקבל על ביצוע עבירות משמעת. דברים אלו אמורים חרף העובדה שנסיבות שליחתה של הקובלנה, ועוד יותר נסיבות החזרה ממנה אינן ברורות כל צרכן" (נספח מש/2 לתגובת המשיבים). לפיכך זיכה הנשיא בדימוס את המערער מאישום זה.
30. כפי שקבע הנשיא בדימוס, כל התלונות בהם טיפל ד"ר גורדון ניזומו והוגשו על ידי מתלוננים שאין קשר ביניהם וכולן חייבו בדיקה. מדובר בתלונות על מעשים חמורים, במיוחד כלפי רופא ולכן חובה היתה על ד"ר גורדון לטפל בהן בנחישות וברצינות, כפי שנהג. בנוסף לתלונות שהגישו מטופלים שונים של המערער, הוכחו שני אירועים נוספים: האחד - ניהול מרפאת שיניים על ידי תאגיד ללא רשיון והשני סירובו של המערער לאפשר לד"ר גורדון לערוך ביקורת במרפאתו.
31. המערער הגדיל עשות כאשר בטיעונים בעל פה העלה לראשונה את הטענה על ההתנכלות על רקע עברו הצבאי של ד"ר גורדון (תא"ל בצה"ל) והיותו של המערער מכפר ערבי. לטיעון חמור מעין זה לא היה כל בסיס ויש לדחותו.
32. לפיקוח הרפואי על מרפאות השיניים נודעת חשיבות רבה, בעיקר נוכח האחריות הרבה המופקדת בידי הרופאים ונוכח הסכנות הנובעות מהתנהלות לא אחראית ולא ראויה של רופא. מלאכת הפיקוח על פעילות בתחומי הבריאות נועדה להבטיח טיפול נאות ולמנוע טעויות, והעיקר למנוע פגיעה בחולים הנזקקים לטיפול. המערער אמנם הדגיש כי הוא מכיר בחשיבותם הרבה של הפיקוח והבקרה, אך מעשיו והתנהלותו מדברים בעד עצמם ומעידים ההיפך. אין לי אלא להסכים עם דבריו של הנשיא בדימוס, שכאשר משרד הבריאות נדרש לבירור תלונה מסוג זה של מילה כנגד מילה, ולא מועבר החומר הנדרש מצד הנילון, נוצר קושי אמיתי בבדיקת התלונות. אך ברור הוא כי במקרים מסוג זה, צילומי השיניים ותכניות הטיפולים שנתבקשו הם שיכולים לשפוך אור על האירועים נשוא התלונה ולאפשר לגורמי הפיקוח להגיע למימצאים ולמסקנות אודות תפקודו של המערער.
33. לסיכום, מהחומר שעמד בפני הועדה והנשיא בדימוס עולה בבירור כי לא היה בסיס לטענות הקשות בדבר התנכלות אישית של ד"ר גורדון כלפי המערער ובדין נידחו טענות אלה. אולם - וזה העיקר - לא ניתן לקבל מצב דברים בו מבוקר יבחר את הגורם המפקח עליו. תחילה יפנה בדרכים המקובלות נגד אותו גורם ויעלה את טענותיו כלפיו, ומשעה שנדחות טענותיו, הוא עושה דין לעצמו, ומחליט "להדיח" בפועל את אותו מבקר, לא לשתף עימו פעולה ובכך מעלה על שרטון את בדיקת התלונות לגופן. אין מדובר ב"מחאה אזרחית" - לגיטימית - כטענת המערער, אלא במעשה החותר תחת הבסיס של התנהלות תקינה של מערכות ציבוריות ועובדי ציבור בכלל ומערכת רפואית ורופאים בפרט.
לפיכך בדין הורשע המערער בעבירה משמעתית של התנהגות בלתי הולמת בגין אי שיתוף פעולה בבדיקת התלונות שהוגשו נגדו ובסרוב לאפשר ביקורת במרפאת השיניים של המערער.
פרשת סורילוב
34. המערער טען כי לא הואשם ולא הבין כי הוא מואשם בעניין עיכוב התותבת של סורילוב ולכן הרשעתו בעניין זה לא היתה כדין ויש לבטלה. טענת המערער בעניין זה אינה מתיישבת עם האמור בכתב הקובלנה או עם תגובותיו לאישומים נגדו.
בכתב הקובלנה הועלו ההאשמות ברורות נגד המערער בעניין זה לאמור:
"מר סורילוב התלונן שסוכם שהנקבל יבצע 4 שתלים בפיו ובפועל הוא ביצע 10 שתלים. בנוסף כשמר סורילוב לא שילם לנקבל, הנקבל לא החזיר לו תותבת זמנית והוא נותר עם שתלים בלבד בפיו ובכך מנע ממנו אפשרות לתפקוד סביר" (סעיף 9 לקובלנה, נספח מש/3 לתגובת המשיבים).
בהבדל מפרשת סורילוב, יתר הפרשות נזכרו בכתב הקובלנה בתמציתיות, ללא פירוט של האירועים נשוא התלונה. כך, ניתן להבחין בנקל בין ההאשמות הנוגעות לתלונה בפרשת סורילוב לבין התלונות האחרות בקובלנה, אשר הטעם לאיזכורן מתמצה בהאשמה באי שיתוף הפעולה עם ד"ר גורדון לשם בירור התלונות. על פי הקובלנה, לתלונה בפרשת סורילוב, שני ראשים:
א. התלונה גופה, שצוטטה לעיל, אודות התקנת שתלים ללא הסכמה ועיכוב התותבת בידי המערער (סעיף 9 לקובלנה).
ב. אי שיתוף הפעולה עם ד"ר גורדון בבדיקת התלונה (סעיף 12 לקובלנה).
מדברים אלה עולה כי התלונה על עיכוב התותבת הועלתה בקובלנה כפריט העומד בפני עצמו. זאת, בשונה מהסעיפים האחרים הנוגעים לפרשות אחרות, אשר לגביהן הושם דגש על אי שיתוף הפעולה עם ד"ר גורדון ולא פורטו התלונות לגופן.
35. המערער טען כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן בנוגע לפרשת סורילוב. טיעון זה אינו מבוסס ודינו להידחות.
המערער הגיב לטענות שהועלו נגדו לגופן. כך עולה מתגובתו המפורטת שמסר בעדותו בפני הועדה. בהחלטתה התבססה הועדה על דברי המערער בהם הודה מפורשות כי לא החזיר למטופל את התותבת:
"עו"ד רובינשטיין (ב"כ המערער אז - י.צ.):
בכתב הקובלנה סעיף 9 אומרים שלא החזרת לו את התותבת. החזרת לו?
ת. לא
ש. למה?
ת. קודם כול, הוא לא בא לקחת את התותבת מאחר שהיה לו לא נעים אחרי התביעה ששני השיקים שלו חזרו. הוא לא שילם גרוש (א)חד. עשרה שתלים בפיו והוא לא שילם עבורם.
אמרתי לו, בדרך שאתה בא אלי לקבל את התותבת, אנא ממך הבא לי גם את הכסף עבור שני השיקים שחזרו. כנראה שהוא הבין שאין לו לאן לבוא.
...
היו"ר ד"ר קלמן:
כשהוא קיבל את השתלים בפה, התותבת התאימה לרכס?
ת. אני מתאים אותה מיידית מכיוון ששלחתי מידה שאני משלים את הכול, ואחר-כך אני משחיז את הפנים ועושה ריפוד.
ש. אם כך, למה החזקת אצלך אז את התותבת?
ת. כי אחרי ההשתלה מיידית אני אף פעם לא שם את התותבת עד שאני לא מוריד את התפרים, כי יש התנפחות לאחר ההשתלה ואם אני מתאים אותה מיידית היא לא תשב.
ש. מתי הורדת את התפרים?
ת. תמיד 12 יום מיום ההשתלה אני מוריד את התפרים.
ש. אחרי 12 יום, כשהורדת את התפרים, למה לא החזרת לו את התותבת?
ת. הוא לא רצה את זה, מכיוון שהמקום היה רגיש מאוד, וביקש ארכה של עשרה ימים.
ניסיתי, כאב לו כשלחצתי את התותבת שם, ואז התברר שהשיק הראשון חזר, ואחר-כך הוא לא בא חזרה, ואז כל הדברים התחילו להתגלגל בצורה שלילית. בינתיים טיפלתי ולא קיבלתי גרוש עד היום הזה" (פרוטוקול הועדה מיום 5.5.02, עמ' 14).
הועדה בהחלטתה התבססה גם על מכתבו של המערער לד"ר גורדון בו נאמר: "אשר על כן, הסברתי למר סורילוב שאין הוא יכול לקבל את התותבת ואת השיניים הזמניות מבלי שהוא מסלק את יתרת חובו למרפאה. הודעה הגיונית שבעקבותה מר סורילוב הגיב בתוקפנות והתפרעות אלימה כל כך שנאלצתי להזמין משטרה" (החלטת הועדה מש/1 לתגובת המשיבים ונספח ת/9 למוצגי המערער).
גם מסיכומי המערער בפני הועדה עולה כי הוא התגונן לגוף התלונה שהועלתה נגדו בפרשת סורילוב: "הגם שהקובלנה אינה עוסקת באיכות הטיפול למר סורילוב, מפרט ד"ר דראגמה ביתר פירוט מה ביצע ואיך ביצע את הטיפול, הכל על מנת להוכיח כי פעל כשורה" (סעיף 4 ט' לסיכומי המערער בפני הועדה). בקשר לכך ראוי להדגיש כי המערער לא הורשע באיכות לקויה של הטיפול אלא בעיכוב התותבת של המטופל והשארתה אצלו, היינו בהתנהגות שאינה הולמת.
36. עיון בעשרות עמודי הפרוטוקול במהלך מספר רב של ישיבות הועדה בהן נשמעו העדים, מעלה כי למערער ניתנה הזכות להתגונן גם נגד המיוחס לו בסעיף 9 לקובלנה, בנוגע לאי השבת התותבת הזמנית לידי המטופל.
אכן, אין ספק שלב ליבה של הקובלנה הוא עניין אי שיתוף הפעולה של המערער עם הממונה במשרד הבריאות, ד"ר גורדון. עניין זה עובר כחוט השני לאורך כל הקובלנה. לעומת זאת, החלק הנוגע לאי השבת התותבת הינו שולי יחסית לעניין הראשון. לפיכך, שמה הוועדה דגש מיוחד על נושא אי שיתוף הפעולה ובצדק קיימות בפרוטוקול אמירות על כך שהמערער לא הואשם ברשלנות רפואית או בטיב הטיפול. עם זאת, בעניין אי החזרת התותבת לידי המטופל, הבין המערער היטב כי הוא מואשם גם בכך ובפועל גם התגונן בפני טענה זו. יש לזכור כי המערער היה מיוצג לאורך כל ההליכים ונראה כי בא כוחו דאז היטיב לשמור על זכויותיו הדיוניות והמהותיות. לעניין זה די להפנות לחקירה הראשית של המערער שהונחה על ידי בא כוחו בהצגת עמדתו בעניין פרשת סורילוב (ראה עמ' 2-15 לפרוטוקול מיום 5.5.02 וחקירתו הנגדית באותו נושא, עמ' 5-23 לפרוטוקול מיום 20.7.04).
37. טענת המערער כי ההתנהגות שהוועדה יחסה לו בפרשת סורילוב פעלה נגדו בגיבוש מסקנות הועדה והנשיא בדימוס גם בעניינים אחרים, אין לה כל יסוד ודינה להידחות. כאמור, עיקר הקובלנה נגד המערער מבוססת על חוסר שיתוף הפעולה מצידו בבדיקת התלונות שהוגשו נגדו. בעניין זה עמד הנשיא בדימוס על כך שכל התלונות שהוגשו נגד המערער היו מהסוג שחייב בדיקה. בצדק ציין הנשיא בדימוס כי אין מדובר בתלונות סרק אלא במעשים, שבהנחה שהם מבוססים על אדנים של מציאות, חייבו טיפול נמרץ, כפי שפעל ד"ר גורדון, אשר לא זכה לשיתוף פעולה מצד המערער.
לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי בפני הועדה עמדה תשתית עובדתית מספקת להרשעה המשמעתית של המערער בפרשת סורילוב.
38. גם בבחינת ההחלטה לגופה, לא מצאתי הצדקה להתערב בהמלצת הועדה ובהחלטת הנשיא בדימוס. מעיון בהמלצת הועדה ובהחלטת הנשיא בדימוס עולה כי הסוגיות נשקלו באופן ענייני והתבססו, בין היתר, על דבריו של המערער. במקרה זה לא נפגעה יכולתו של המערער להתגונן ולא נגרם לו עיוות דין.
המעשים שיוחסו למערער חמורים אפילו בבחינה המבוססת על גירסתו שלו. עצם עיכוב התותבת בשל קיומו של סכסוך כספי מהווה התנהגות בלתי הולמת מצד רופא ודי בגרסה שמסר המערער בה הוא מודה בעיכוב התותבת - אף אם הטעם לכך הוא סכסוך כספי - כדי לשמש ראיה מספיקה לשם ההרשעה. המערער הודה בעדותו כי לא החזיר את התותבת ובכך יש לסתור את טענותיו כי לא היתה תשתית ראייתית להרשעה בעניין זה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 5.5.02).
ההליך בפני הנשיא בדימוס
39. לטענת המערער נשללה ממנו זכות הטיעון בפני הנשיא בדימוס. לטענתו, הנשיא בדימוס בחר לסטות מהמלצת הועדה ולהפעיל שיקול דעת עצמאי, ולכן היה עליו לאפשר למערער לטעון את טענותיו בפניו. טענה זו אינה מבוססת ויש לדחותה.
40. בירור קובלנה בהתאם לפקודה, בנוי ממנגנון ביקורת כפול. בשלב הראשון הקובלנה מתבררת בפני הועדה, כאשר לנקבל ניתנת ההזדמנות להשמיע את מלוא טענותיו בהתאם להוראת סעיף 47 לפקודה:
"(א) לא יינתן צו לפי סעיף 45 אלא אם ניתנה לאדם שעליו הוגשה התלונה הזדמנות להגיש הגנה בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שמינה השר, בין דרך קבע ובין לענין פלוני. "
הוועדה שומעת את טענות הצדדים, עורכת בירורים, שומעת עדים ונותנת את המלצתה על בסיס הטיעונים והראיות שנשמעו בפניה. אין מדובר בוועדה הפועלת בחלל הריק, מדובר בכלי לשמיעה יסודית ומקיפה של כל טענות ההגנה והראיות של מי שעלול להפגע מהמלצתה.
41. השלב השני של ההליך הינו שלב ההחלטה, בו השר או הגורם לו הואצלה סמכות השר (בענייננו - הנשיא בדימוס) בוחן את החומר שהועבר לידיו, את ממצאי הועדה ואת מסקנותיה ומקבל את ההחלטה. בשלב זה לא נערך שימוע בעל פה, אלא דבריו של הנקבל שהובאו בפני הועדה וכל טיעוניו מונחים בפני הגורם המאשר. זה השלב של קבלת ההחלטה, לאחר שזכות השימוע של הנקבל מוצתה בהליכים שהתקיימו בפני הוועדה. מובן, שפרוטוקול הדיון בוועדה, על כל טענותיו של הנקבל, מונחים בפני השר (או הגורם לו הואצלו סמכויותיו) והוא שוקל את ממצאי הועדה ומסקנותיה ומגבש את החלטתו שלו.
42. השר האציל את סמכותו לנשיא בדימוס. האצלה זו מיטיבה עם המערער שכן היא מאפשרת ביקורת מעמיקה נוספת על בדיקת הועדה. משעה שהסמכות הואצלה לנשיא בדימוס, התלונות זוכות לבדיקה מעמיקה נוספת. נסיונו של הנשיא בדימוס כשופט מועיל רבות לבחינה ולבדיקת ההמלצות. עם זאת, אין בשיפור שנעשה כדי להצדיק שינוי המבנה של מנגנון הבירור והוספת שלבים של זכות שימוע נוספת, מעבר לזו שניתנה למערער בפני הוועדה.
לאור מבנה ההליך המעוגן בחוק, לפיו השימוע והעדויות נערך בפני הועדה, לא מצאתי כל פגם בהליך שהתקיים בפני הנשיא בדימוס.
43. המערער טען כי הנשיא בדימוס טעה בכך שסמך על דברים שאמרה בראון לביקורת הפנימית של משרד הבריאות, למרות שמדובר בראיה שלא הוצגה בהליכים בפני הוועדה ולמערער לא ניתנה אפשרות להתייחס אליה. טיעון זה יש לדחות. הליך הביקורת התקיים לפי בקשת המערער, הודע לו כי לא נמצא ממש בטענותיו והדו"ח נזכר בפרוטוקול דיוני הוועדה (עמ' 50-44 לפרוטוקול הדיון מיום 20.7.04). מדובר בדו"ח ביקורת פנימי של משרד הבריאות שאינו עוסק במערער, כי אם בד"ר גורדון והוא נוגע לטענת הרדיפה שטען המערער כלפי ד"ר גורדון.
בכל מקרה דו"ח הביקורת הינו ראיה אחת ממכלול הראיות והנתונים שעמדו בפני הוועדה והנשיא בדימוס ואין בו כדי לשנות את תמונת המצב בנוגע להתנהגותו הבלתי הולמת של המערער בכך שלא שיתף פעולה עם הממונה במשרד הבריאות (ד"ר גורדון) בבדיקת התלונות שהוגשו נגדו ובכך שמנע את האפשרות לערוך ביקורת במרפאתו.
הפעלת מרפאה ללא רשיון תאגיד
44. המערער הקים בתחילת שנת 1999 מרפאה בשם "מולטיקליניק בע"מ" ללא רשיון, לאחר שבקשתו לפתוח מרפאת שיניים של תאגיד סורבה ביום 6.1.99. למרות זאת, המשיך המערער להפעיל את מרפאתו עד סגירתה בצו.
המערער לא כפר בטענה בדבר פתיחת מרפאת שיניים ללא רשיון. לטענתו, מדובר בפגם טכני בלבד שאין לייחס לו משמעות. טענה זו דינה להידחות. תקנה 2 לתקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים) התשנ"ג-1993 קובעת:
"תאגיד לא יפתח מרפאת שיניים, לא יחזיקה ולא ינהלה אלא אם כן קיבל לגביה רשיון מאת המנהל ובהתאם לתנאיו".
בדין קבעו הועדה והנשיא בדימוס כי בפתיחת המרפאה ללא רשיון, עבר המערער עבירת משמעת. המערער לא נתן כל הסבר מניח את הדעת למעשיו ויש לדחות את טענתו כי מדובר בעניין טכני בלבד. אדרבה, התנהלותו של המערער בעניין זה מצביעה על אותו דפוס חוזר של עשיית דין עצמי והתעלמות מהוראות הממונים עליו. יש לראות בחומרה פתיחת מרפאה לאחר דחיית בקשה לכך וכן את המשך הפעלתה ללא רשיון, על אף שהוזהר שלא לעשות כן.
אין להשלים עם הפרת הוראות החוק ובוודאי אין להקל ראש ולראות בכך עניין חסר חשיבות וטכני בלבד.
טיעון לעונש
45. לחלופין טען המערער כי אין במה שקבעה הוועדה כדי להצדיק התליית רשיון, גם לא לתקופה קצרה. לטענתו, העבירות שיוחסו לו היו בעיקרן בעלות אופי טכני ופורמלי ואין בהן כדי להצביע על התנהגות המצדיקה התליית רשיונו לתקופה כלשהי.
המערער לא שיכנע כי החלטת הנשיא בדימוס לעניין העונש חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור בה. בית משפט היושב כערכאת ערעור נוטה שלא להתערב בהחלטה על עונש משמעתי, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממידת הענישה, משגה בשיקול הדעת או החטאת מטרתו של העונש (ראו: ע"א 4693/90 ד"ר סוסאן נ' שר הבריאות, מ"ו (1) 309). במקרה שבפני העונש שהושת על המערער הינו מאוזן ומידתי, ניתן תוך התחשבות בנסיבות המקילות והוא הולם את חומרת העבירות המיוחסות למערער. אדרבה, הנשיא בדימוס החליט להקל במידת מה מן העונש שהוטל על ידי הועדה שגם היא ראויה וסבירה. הנשיא בדימוס ייחס בהחלטתו משקל לחלוף הזמן, ולצמצום היקף אירועי ההתנהגות הבלתי הולמת והפחית עונשו של המערער בשליש.
46. המערער טען כי העונש שנגזר עליו חמור בהתחשב בכך שמדובר בהרשעה ראשונה. אכן, מדובר בהרשעה ראשונה, אולם הרשעה זו נוגעת למספר מעשים המשקפים דפוס התנהגות לא הולמת ולא אתית של רופא.
המערער הפנה לשורה של פסקי דין המצביעים לדעתו על חומרה מוגזמת של הענישה בעניינו. עיון בפסקי דין אלה מעלה כי הנסיבות בהן שונות, הן מבחינת טיב העבירות והן בהיותם של מרבית המקרים מצויים בתחומים שאינם נוגעים בהגנה על בריאות הציבור, תחום המצדיק מעצם טיבו פיקוח הדוק וכללים נוקשים יחסית.
47. בשולי הדברים אבקש לציין כי יש צדק בטענותיו של המערער על התמשכות ההליכים המתנהלים בפני הועדה. הליך משמעתי - מעצם טיבו - יש לקיימו ולסיימו ב"זמן אמת" שהרי ככלל מדובר באנשים המשרתים את הציבור ויש צורך מידי - מבחינת האינטרס הציבורי כמו גם מבחינת הנילון - ליישם נכונה את תוצאות ההליך המשמעתי. בענייננו, נראה כי ההליכים המשמעתיים התמשכו מעבר למידה הסבירה ובצדק נתן לכך הנשיא בדימוס משקל בהפחתת רמת הענישה. מן הראוי שהרשות המופקדת על ההליכים המשמעתיים תעשה ככל שניתן, כדי לקצר את התמשכותם של ההליכים וסיומם תוך זמן סביר ולא בחלוף שנים ארוכות, לאחר האירועים מושא הקובלנה.
לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.
המזכירות תעביר את פסק הדין בפקס לצדדים.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ו (21 בפברואר 2006).

המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים