law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 14.01.2007

ויזה כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ - נגד - סלומון דב

ת"א (תל-אביב-יפו) 53830/06
ויזה כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
נ ג ד
סלומון דב
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[14.01.2007]
כב' השופט רחמים כהן
החלטה
חברת ויזה כ.א.ל. בע"מ, תאגיד עזר בנקאי המנפיק כרטיסי אשראי (להלן - התובעת), הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד סלומון דב (להלן - הנתבע), לתשלום סך של 46,936.51 ₪, בגין חוב שנצבר בכרטיס אשראי (להלן - הכרטיס), שנמסר לשימושו.
לטענת התובעת, הנתבע חתם על הסכם הצטרפות לקבלת שירותי אשראי (להלן - הסכם ההצטרפות) וביקש לקבל כרטיס אשראי. הנתבע אישר בחתימתו את הסכם ההצטרפות והתחייב לפעול על פי תנאיו. התובעת הנפיקה לנתבע כרטיס אשראי לפי בקשתו והעמידה לרשותו מסגרת אשראי. בהתאם להסכם ההצטרפות, במקרה של הפרת תנאי ההסכם ו/או אי פירעון תשלום, תעמוד כל יתרת האשראי של המחזיק הכרטיס לפירעון מיידי. הנתבע פיגר בסילוק חובו ובכך הפר את תנאי הסכם ההצטרפות ולכן קמה לתובעת הזכות לדרוש פירעון מיידי של החוב, שנוצר כתוצאה מהשימוש בכרטיס. חובו של הנתבע נכון ליום הגשת התביעה הוא 46,936.51 ₪, כולל ריביות הנהוגות אצל התובעת. למרות דרישות חוזרות ונשנות מסרב הנתבע לשלם לתובעת את סכום החוב ולכן הוגשה התביעה.
ביום 9/11/2006, הגיש הנתבע בקשה למתן רשות להתגונן בה טען, כי אין יריבות בינו לבין התובעת שכן בעת הזמנת כרטיס האשראי היה עובד שכיר בבית העסק "מוסך רמות שירותי רכב בע"מ" (להלן - המוסך או החברה), חברה המהווה גוף משפטי נפרד. הזמנת הכרטיס נעשתה על ידי החברה והנתבע חתם על הסכם ההצטרפות כשלוח בלבד מטעם החברה ועבורה. עוד טען הנתבע, כי בטופס צוין, שמבקש הכרטיס הוא המוסך, כמו כן צוין, שהחיובים בגין הכרטיס יועברו לחיוב בחשבון החברה. מעולם לא היתה לו זכות חתימה בחשבון החברה ואין מדובר בחשבונו האישי ולכן אין הוא חב בחובה של החברה ועל התובעת לתבוע את המוסך ולא אותו באופן אישי.
בדיון שנערך ביום 6/12/2006, נחקר הנתבע על תצהירו והתובעת הציגה במסגרת החקירה הנגדית את טופס ההתחייבות המלא, עליו חתם הנתבע ובסופו התחייבות לערבות אישית של הנתבע לטובת החברה, לפירעון חיובי הכרטיס בכל מקרה שבו לא ייפרע החיוב על ידי החברה (ת/1). כמו כן הוצגו לנתבע דפי פירוט העסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי (ת/4) ותמצית שיחות (ת/3) המתעדת שיחות של נציגי התובעת עם "הלקוח" (המוגדר בתרשומת כסלומון דב), בניסיון להגיע להסדר. בדיון טענה התובעת, שהיה זה הנתבע שניהל את השיחות בדבר הסדר החוב עם נציגיה. בתמצית השיחות מצוין, כי ביום 11/4/2006 סוכם עם "הלקוח" בשיחת טלפון שיגיע למחרת היום לחברת כ.א.ל וימסור 36 המחאות ע"ס 1,400. עוד מצוין, כי ביום 12/4/2006 הגיעו לידי התובעת 36 שיקים על סך 1,400 ₪ וסוכם עם הלקוח, כי יבוצע פירעון אחרי החג על מנת שיוכל לעדכן את הבנק. ביום 15/8/2006, נרשמה בתמצית השיחות הערה, כי השיקים חוזרים מהטעם, שהחשבון "מוגבל".
בחקירה הנגדית הודה הנתבע בכך, שחתם על הערבות, ואף הודה שחלק מהרכישות שבוצעו היו לצרכים פרטיים שלו, אולם טען, שהחברה ניכתה סכומים אלה משכרו. כמו כן הכחיש, שניהל שיחות עם הנתבעת וטען, כי פקידה במשרד החברה היא שניהלה את השיחות ואם דיבר עם התובעת היה זה לבקשת בעל החברה ובשם החברה.
דיון
אין חולק, שהחתימה על טופס ההצטרפות היא חתימתו של הנתבע. כמו כן אין חולק, שבוצעו רכישות בכרטיס, שתמורתן לא שולמה. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא בשתי סוגיות עיקריות: הראשונה, מיהו בעל הכרטיס החב בתשלום בגין העסקאות שבוצעו. הסוגיה השנייה היא, חבותו של הנתבע לתשלום החוב מכוח ערבות אישית שנתן לטובת החברה.
בשלב זה איני נדרש לדון בסוגיות אלה לגופן, אלא לבחון האם מראה בקשת הנתבע הגנה לכאורה. שכן "הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לסנן בקשה של אדם, שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, להיאבק על זכותו להיכנס לשערי בית המשפט ולזכות בהכרה כ"נתבע", בתביעה שהוגשה בסדר דין מיוחד זה. עול ההוכחה המוטל עליו בשלב זה הוא מצומצם... אין הוא חייב להראות בשלב זה כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגירסה העובדתית המועלית בבקשה..." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 374).
זהות בעל הכרטיס
לטענת התובעת, הנתבע הוא שהזמין את הכרטיס ושמו היה מוטבע עליו, הוא היה בעליו ועשה בו שימוש בפועל, ולכן עליו לשלם את החוב. מנגד טוען הנתבע, כי הכרטיס הוזמן על ידי החברה, שהתחייבה לתשלום הכספים מחשבונה בבנק, חתימתו על הסכם ההצטרפות היתה כשלוח בלבד והרכישות האישיות שבוצעו על ידו באמצעות הכרטיס נוכו משכרו ולכן החברה היא החייבת בפירעון החוב ולא הוא. מעיון בהסכם ההצטרפות עולה, שמדובר בהסכם המיועד לבתי עסק והמבקש להזמין את הכרטיס הוא "מוסך רמות" ולא הנתבע והכתובת למשלוח דואר וכרטיס האשראי היא כתובתה של החברה. בהסכם מופיע שמו של הנתבע, כמחזיק הכרטיס והוא מוגדר כעובד שכיר במוסך, המשמש בתפקיד מנהל. ההסכם נחתם על ידי הנתבע ביום 10/7/05 ולצד חתימתו מופיע שם בית העסק "רמות שירותי רכב בע"מ".
מההסכם עולה לכאורה, שהנתבע חתם על הסכם ההצטרפות בשם החברה והכרטיס הונפק לו בתוקף תפקידו כמנהל בחברה. התובעת לא ציינה בכתב התביעה את העובדה, שמדובר בהסכם להצטרפות בית עסק, עובדה מרכזית וחיונית לבירור התביעה. כמו כן, צילום ההסכם שצורף לכתב התביעה קטוע בראש העמוד ובסופו, כך שלא ניתן לראות את כותרת ההסכם וכמעט ולא ניתן להבחין שחתימת הנתבע היתה בשם החברה. בחקירה הנגדית טען הנתבע כנגד העובדה ששמו מופיע כמחזיק הכרטיס (עמ' 2 לפרוטוקול): "כשהנפיקו את הכרטיס נאמר לי על ידי נציג של ויזה שהכרטיס הוא של העסק, כרטיס עסקי, ואני כנציג העסק שמי הופיע על הכרטיס".
סתירה התגלתה בגרסתו של הנתבע, כאשר במסגרת החקירה הנגדית טען: "אני שכיר בחברה, לא מנהל, לא בעל בית, לא בעל מניות, נתבקשתי על ידי בעל החברה לגשת ולהסדיר לו בשם החברה והבקשה ניתנה בשם חברת רמות, עם מספר חשבון של החברה, להוציא כרטיס אשראי לחברה..." טענה זו מנוגדת להסכם ההצטרפות, בו מוגדר הנתבע כמנהל. כמו כן, העובדה שהנתבע מורשה חתימה על הסכם הצטרפות, שיש בו כדי לחייב את החברה מבחינה כספית, מלמדת על מעמדו בחברה ועל כך שלא מדובר בעובד גרידא, שהרי לא כל עובד בחברה מקבל לידיו כרטיס אשראי. טענת הנתבע, כי נתבקש לגשת ולהסדיר את הנפקת הכרטיס בשם החברה היא טענה קשה, שכן לא מדובר בהסדרת כרטיס אשראי לחברה, אלא בהנפקת כרטיס אשראי שהוא יהיה המחזיק והמשתמש בו.
מעיון בדפי פירוט העסקאות עולה, כי הרכישות שבוצעו בכרטיס מגוונות, אינן מתאימות לשימוש הצפוי מכרטיס אשראי של מוסך וניכר, כי בוצעו בו רכישות אישיות. כך קיים חיוב למלון לוט, חיובים שונים לחנויות מזון, תכשיטים, חנות לחיות, חנות נעליים וחנות ניו פארם. חיובים אלה מגיעים לסכומים נכבדים מדי חודש. הנתבע אישר בחקירה הנגדית, כי ביצע בכרטיס רכישות אישיות, אולם טען כי סכומי הרכישות האישיות נוכו משכרו (עמ' 1-2 לפרוטוקול):
ש. יש כאן בכרטיס שימושים אישיים כמו כל בו יהודה, תכשיטים, ידיעות אחרונות, אופיס דיפו, כל בשר, כלו בו חצי חינם, סופר סל, מאפים טובים?
ת. חלק מהדברים ניתנו לי על ידי החברה וחויבו בשכר שלי על ידי הורדה, שאר הדברים הכל של החברה. הכל נעשה בשם החברה ובידיעת בעל החברה.
...
"כל הקניות האישיות ניתנו כחלק מהשכר שלי, הסכומים נוכו משכרי. את השכר קיבלתי במזומן ואני יכול להביא הצהרה של הבעלים שהוא יבוא להצהיר על כך שניכה לי מהשכר. במקום לתת לי 5,000 ₪ נתן לי 3,200 ₪"
בתום הדיון ולאחר שנמצא, כי גרסתו של הנתבע בעניין זה, דורשת הוספת תיעוד, התקבלה החלטה לפיה, יגיש הנתבע 6 תלושי משכורת מאוגוסט 2005 עד אפריל 2006 וכן אישור רו"ח של החברה שהשכר ניתן במזומן ונוכו הסכומים של רכישות הנתבע בכרטיס האשראי וכי יתר ההוצאות נרשמו כהוצאות של החברה. כמו כן נקבע, כי התובעת תגיש את צילומי 36 השיקים שניתנו לה ביום 12/4/06 לפירעון החוב, אולם חזרו עקב היות החשבון מוגבל. ביום 21/12/06 העביר הנתבע את המסמכים שנדרשו ממנו. כך צורף אישור רו"ח נדלר צבי המציין כדלהלן:
"...הננו לאשר בזה כי הנך עובד לשעבר של חב' רמות א שרותי רכב בע"מ וכי השתכרת במשכורות של 5,000 ₪ נטו אשר שולמו לך במזומן מידי חודש בחודשו וממנו נוכו מפעם לפעם סכומים עבור רכישות שבוצעו על ידך בכרטיס אשראי של החברה. כמו כן הננו לאשר בזה כי יתרת ההוצאות בכרטיס האשראי של החברה נרשמו בספרי החברה".
כמו כן צורפו תלושי שכר לחודשים 8/05-4/06 המעידים, כי הנתבע אכן היה עובד שכיר בחברה, שהשתכר 5,000 ₪ בחודש, אולם מעבר לכך לא מהווים תלושי השכר כל אסמכתא לכך שהרכישות האישיות של הנתבע בכרטיס האשראי נוכו משכרו, מאחר ובאף אחד מהתלושים לא צוין, כי נוכו סכומי כסף שונים עקב רכישות אישיות של הנתבע שבוצעו בכרטיס האשראי של החברה.
התובעת לא המציאה את השיקים כנדרש בהחלטה.
בהתאם לכך סבורני, כי גרסתו של הנתבע בסוגיה זו מגלה הגנה לכאורה, לאור מכתבו של רואה החשבון, המאשר ניכוי הסכומים משכרו עבור רכישותיו האישיות, ולאור אי המצאת השיקים על ידי התובעת, מהם ניתן היה ללמוד מי "הלקוח" שביקש להגיע להסדר החוב.
הערבות האישית של הנתבע
הסוגיה השנייה השנויה במחלוקת, היא הערבות האישית, שנתן הנתבע לטובת החברה. סוגיה זו התעוררה במהלך הדיון, כאשר רק בשלב זה הציגה התובעת את ההתחייבות החתומה על ידי הנתבע. בכתב התביעה לא צוין דבר ביחס לכך וכל שנטען הוא, שהנתבע חב אישית מאחר והכרטיס הונפק לו.
הערבות האישית קובעת כדלהלן:
"בכל מקרה שבו בית העסק, מכל סיבה, לא יפרע חיוב בגין עסקה שנעשתה באמצעות הכרטיס על ידי מחזיק הכרטיס, ערב בזה מחזיק הכרטיס אישית בערבות מוחלטת ובלתי מוגבלת לתשלום החוב, ומסכים בזה כי CAL תהא רשאית לממש ערבות זו גם ללא נקיטת הליכים כלשהם כנגד בית העסק" (הדגשה הוספה).
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע לפשר חתימתו על הערבות האישית וענה, כי לא היה ידוע לו שהוא חותם על ערבות אישית, ואם היה יודע לא היה חותם (עמ' 2 לפרוטוקול). טענה זו היא טענה קשה, שכן הנתבע לא טען שמסיבות סובייקטיביות לא הבין את האמור בהתחייבות לערבות אישית או שהוטעה לחשוב כי הוא חותם על מסמך אחר. כל שטען הנתבע הוא לחוסר ידיעה על מה חתם. ההלכה הפסוקה היא שחזקה, כי חתימתו של אדם על פני מסמך כלשהו, מהווה למעשה עדות מפורשת, לכך שנתן אדם זה את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117, רע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ, רע"א 8242/05 דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (טרם פורסמו)).
עם זאת, מאחר וכתב התביעה הוא שקובע את מסגרת הדיון ובכתב התביעה לא ציינה התובעת, שחבות הנתבע קמה מכוח ערבות אישית ואף לא צירפה את כתב הערבות, יש בכך כדי לפגוע ביכולתו של הנתבע להתגונן כראוי בפני התביעה שהוגשה נגדו. התובעת הגישה את התביעה מכוח היות הנתבע מחזיק בכרטיס. "ראשית הראיה" שצורפה לכתב התביעה היא הסכם ההצטרפות. לא צוין בכתב התביעה, כי הנתבע ערב לחובותיה של החברה ולא צורפה "ראשית ראיה" לטענה זו ואין התובעת יכולה להתבסס על טענה מפתיעה, שלא נטענה בכתב התביעה. כמו כן, אינה יכולה להימנע מצירוף מסמך, המגבש עילת תביעה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה ולהציגו רק בחקירה הנגדית.
לאור האמור, ניתנת לנתבע רשות להתגונן. התצהיר ישמש כתב הגנה.
לאור סכומה עוברת התביעה לסדר דין מהיר:
א. התובעת תגיש תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם, עד ליום 15/2/07.
ב. הנתבע יגיש גילוי מסמכים מוקדם, עד ליום 1/3/07.
ג. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם, עד ליום 1/4/07.
ד. נקבע לישיבה מקדמית, ליום 2/5/07 שעה 13:00.
ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים