law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 24.02.2008

ר' י' - נגד - 1. ועדת השחרורים,2. היועץ המשפטי לממשלה

לתקציר פסק הדין
עע"א (תל-אביב-יפו) 3300/07
ר' י'
נ ג ד
1. ועדת השחרורים
2. היועץ המשפטי לממשלה
בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
[24.02.2008]
כב' השופטת שרה דותן - אב"ד
כב' השופטת יהודית שיצר
כב' השופטת דליה גנות
בשם העותר : עו"ד ויסבוך
בשם המשיבים : עו"ד טנקג'י
פסק דין
עתירה זו מופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק"), בראשות כב' השופט צבי הרטל, מיום 26.11.07, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור על תנאי.
העובדות:
נגד העותר הוגש לבית המשפט המחוזי בת"א כתב אישום המפרט שורה של עבירות מין מפליגות בחומרתן, אותן ביצע באחייניתו בין השנים 1985-1994, בהיותה בגיל 8-17 (ת.פ.ח. 3048/97).
בית המשפט המחוזי הרשיע את העותר במרבית העבירות שיוחסו לו, אולם ביחס למעשים שאירעו בשנים 1985-1987 קבע כי חלה לגביהם התיישנות. על העותר הושת עונש מאסר של 12 שנות מאסר.
שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין, העותר הן על ההרשעה והן על העונש והמדינה ערערה על קולת העונש (ע.פ. 3015/98).
במסגרת טיעונו בפני בית המשפט העליון זנח העותר את ערעורו על ההרשעה, ולפיכך, התמקד הדיון בשאלת העונש בלבד.
בפסק דינו קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על העותר בבית המשפט קמא אינו משקף את חומרת המעשים ואת רמת הענישה המתבקשת בסוג זה של עבירות והטיל עליו 16 שנות מאסר.
בין יתר הנימוקים צויין בפסק הדין:
" 2. התמונה שנפרשה בפסק דינו של בית המשפט קמא במקרה שלפנינו היא תמונה קשה ומזעזעת. המתלוננת עברה מסכת של התעללות גופנית ונפשית קשה ביותר מידיו של המערער. בגזר דינו התייחס בית המשפט למספר גורמים המחייבים התיחסות מחמירה למעשיו הנלוזים של המערער. בית המשפט התחשב בכך שהתקופה בה נאלצה המתלוננת לספוג את התנהגותו של המערער היתה ארוכה מנשוא. כמו כן, נתן בית המשפט משקל לגילה הרך בשנים של המתלוננת בעת תחילת הפרשה. בית המשפט הביא במסגרת שיקוליו את העובדהכי המערער ניצל באופן ציני ואכזרי את מצבה הפגיע במיוחד של המתלוננת. המתלוננת היא בת למשפחה חרדית מרובת ילדים. עקב בעיות קשות במשפחתה הגרעינית, פוזרו ילדי המשפחה בין משפחות אומנה, שכולן מקרב המשפחה. בדרך זו, הגיעה המתלוננת אל בית סבה האדמו"ר, שהינו אביו של המערער. מעשיו של המערער החלו עוד טרם מעברה לבית סבה, והתגברו ביתר שאת מאז מעברה לבית זה, המצוי באותו בניין בו התגורר גם המערער. במקום למצוא מפלט מהבית הבעייתי וההרוס אותו יצאה, היא מצאה עצמה בנסיבות קשות אף יותר מאלה שהיו מנת חלקה בעבר. במקום לשמש לה תחליףלדמות אב, הפך המערער את חייה לסיוט מתמשך. נסיונותיה להסתייע בסביבתה הקרובה, על מנת להחלץ ממצבה, נפלו על אזנים ערלות. בין הגורמים לחומרת המעשה מנה בית המשפט את התוצאות הקשות שהמעשים גרמו למתלוננת. עבירות מין במשפחה המבוצעות בקטינים חסרי מגן, לעולם מעוררות יחס של מיאוס וסלידה בקרב כל חברה מתוקנת. אולם, בית המשפט קמא עמד על כך שלמעשיו של המערער מתלווה נופך של חומרה נוספת עקב השתייכותה של המתלוננת לחברה החרדית והיותה נתונה במצוקה נפשית, בבידוד חברתי ובאובדן דרך ואמון".
העותר החל לרצות את עונשו בשנת 1997 וסיים לרצות 2/3 מהמאסר שהושת עליו ביום 04.08.07. מועד שחרורו המלא 19.05.2013.
העותר נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים.
זהו מאסרו הראשון של העותר, אולם בעברו הרשעה קודמת בגין תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפת שוטר, כשהתוקף מזויין בנשק, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש ותקיפה סתם, אשר בוצעו ב- 1993 ודינו נגזר ב- 13.11.97 ל- 6 חודשי מאסר בפועל.
הדיון בבקשתו של העותר לשחרור על תנאי החל ב- 02.08.07 ונדחה, לצורך הגשת חוות הדעת של וג"ע (ועדת גילוי עריות) ורש"א.
בתאריך 07.10.07 הגישה ב"כ העותר בקשה להזמנת המומחים מטעם העותר, פרופ' שמואל פניג ומר דרור אורטס שפיגל.
בהחלטתו מיום 15.10.07 דחה יו"ר הועדה את הבקשה, בנימוקים כדלקמן:
"תמים דעים אני עם עמדת הפרקליטות עפי"ה לא מתקיימים במקרה זה נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות העדת מומחים בפני ועדת השחרורים".
בדיון שהתקיים בפני ועדת השחרורים בתאריך 15.11.07 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה דו"ח של וג"ע וכן מידע סודי. עו"ד וייסבוך התנגדה להגשת מידעים שלא על פי סעיף 17 לחוק. לאחר שנשמעו טיעוני ב"כ הצדדים גם לגופו של ענין, נדחתה בקשת העותר.
את החלטתה ביססה ועדת השחרורים על חוות דעת מב"ן שהונחו בפניה שכללו, בין היתר, התייחסות למידת מסוכנותו של העותר. הועדה העדיפה את חוות דעת מב"ן, וג"ע ואלמ"ב על פני חוות הדעת מטעם העותר, ונוכח הערכת מסוכנותו המינית נדחתה הבקשה.
דיון:
בתשובה לעתירה הודיע ב"כ משיב 2 כי הוא מסכים להחזרת הדיון לועדה, בשל תקלה אשר נפלה בדיון, וכתוצאה ממנה נמנע מב"כ העותר להתייחס למידע החסוי אשר הונח בפני הועדה - ונמשך, בהמשך הדיון.
הסכמה זו מוגבלת לדיון במידע החסוי בלבד.
ב"כ העותר מסכימה להחזרת הדיון, אולם מבקשת כי הדיון יוחזר למותב אחר של הועדה וכן שיתאפשר לה לזמן לחקירה את העדים.
לאור האמור לעיל, יתמקד הדיון בשתי הנקודות שבמחלוקת: זימון עדים וזהות המותב שידון בבקשה.
זימון מומחים ועדים בפני הועדה:
עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה כיצד יש להעריך את מסוכנותו העתידית של העותר, לנוכח הכחשתו העקבית את ביצוע העבירות בהן הורשע.
ברשות ערעור בג"ץ 10059/02 ביאן (בן מוחמד) אסלאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (2) 603 דן בית המשפט העליון ביישומו של סעיף 12 לחוק שעניינו שחרור אסיר הנושא מאסר בשל עבירות מין או הלוקה בנפשו, תוך התמקדות בהערכת מסוכנות על ידי מב"ן, בהעדר חרטה של האסיר.
בית המשפט קובע כי גם באותם מקרים בהם האסיר מכחיש את ביצוע העבירה ואינו מביע חרטה, יש לבחון את מידת מסוכנותו על סמך מכלול העובדות הרלבנטיות מאחר שבדיקת המסוכנות היא בדיקה רב-מימדית הנשענת על מספר מקורות מידע. התכחשות למעשה יכולה להוות נתון בעל משקל בשיקולים ביחס למסוכנות.
במקרה בו המלצת מב"ן נסמכת על חזקה חלוטה שלפיה לא ניתן להעריך את מסוכנותו של האסיר המכחיש, ראוי כי הועדה תבחן את חוות הדעת לאור ראיות של אנשי מקצוע אשר תבואנה בפני הועדה במקרה המתאים ומוסיף כב' השופט אור ומבהיר:
"יש להעיר כי האסיר העומד בפני הוועדה רשאי לבקש לחקור את מומחי מב"ן ביחס למסקנותיהם. מובן כי חקירה כאמור לא תהיה צעד שבשיגרה, והיא תותר רק במקרים שעולה בהם לכאורה שקיימת הצדקה לחקירה. לאסיר גם שמורה הזכות להביא ראיות מטעמו במקרים ובמידה המתאימים".
נשאלת השאלה האם התקיימו בענייננו אותן נסיבות חריגות המצדיקות חקירתם של מומחים.
לאחר שבחנו את חוות הדעת שהוגשו לועדה, סבורות אנו כי בדין נדחתה בקשת העותר לחקירת עדים.
חוות דעת מב"ן בחנו את מסוכנותו של העותר בהסתמך על מכלול נתונים שהכחשת המעשים היה רק אחד מהם. אין בחוות הדעת קביעה אקסיומלית לפיה עצם ההכחשה מעידה על מסוכנות או לחלופין אינה מאפשרת הערכת מסוכנות. ההיפך הוא הנכון, בחוות דעת מב"ן מיום 05.07.07 מצויין כי נערכה לעותר סדרה של בדיקות במשך תקופת מאסרו וכן מפורטים מסמכים נוספים שעמדו לנגד עיני מומחי מב"ן אשר כללו דו"חות של עובדים סוציאליים וחוות דעת פרטיות.
בהסתמך על נתונים אלה, נקבע כי רמת נרציזם פתולוגי אישיותי גבוהה יחסית מגבירה את מידת מסוכנותו המינית. עוד צויין כי המאפיין של העבירות היה שימוש בכוח ואלימות כלפי הקורבן, בנוסף למבחן MMPI-2 אשר מצביעים, בין היתר, על קווי אישיות נרציסטיים פתולוגיים, רגזנות, עוינות וחשדנות כלפי הסובבים וכל אלה מעידים על קיומו של נרציזם פתולוגי המתבטא בליקוי בתחושות אמפתיה, עוינות ופוטנציאל תוקפנות משמעותי לצד התכחשות לחלקים תוקפניים באישיותו.
עוד צויין בחוות הדעת כי התמיכה הבלתי מסויגת לה זוכה העותר בקהילתו וההכחשה הגורפת של מסוכנותו המינית מגבירות את החשש ביחס למסוכנותו זו.
לאור כל האמור לעיל, הגיעו מומחי מב"ן למסקנה כי מדובר באדם בעל מסוכנות מינית בינונית לטווח ארוך, המוגברת לאור הגורמים שעיקרם צויין על ידינו לעיל. לפיכך, לא הומלץ על שחרורו על תנאי.
בחוות דעתם המשלימה מיום 28.08.07 מתייחסים מומחי מב"ן לחוות הדעת שהוגשו על ידי העותר ומפרטים את הנימוקים לאי קבלת עמדתם תוך הפניה למחקרים רפואיים ולנתוניו האישיים של העותר.
בסופו של יום העדיפה ועדת השחרורים את חוות דעת מב"ן שהונחו בפניה, ובעשותה כן פעלה על פי שיקול הדעת המוענק לה באופן סביר.
בניגוד לנסיבות העובדתיות שבפסק הדין בענין אסלאן, שם קבעו מומחי מב"ן כי לא ניתן להעריך את מסוכנות האסיר בשל הכחשת האירועים, בענייננו ההכחשה היוותה מרכיב אחד מיני רבים אשר שימשו בסיס למסקנת מב"ן.
יודגש כי תחושת העותר כי נפל קורבן לעלילה והגישה המגוננת של הקהילה, אליה הוא משתייך, צויינו כנתונים שיש להם השלכות על מסוכנותו העתידית, וזאת בהסתמך על הידע המקצועי של עורכי חוות הדעת.
משהוצגו בפני הועדה חוות דעת מפורטות מטעם העותר וחוות דעת הגורמים הטיפוליים הממסדיים, אין מתקיימות בענייננו הנסיבות המיוחדות המצדיקות חקירת מומחים, מאחר שהיו בפני הועדה נתונים שעליהם ניתן היה לבסס ממצאים כפי שאכן נעשה.
באשר לשינוי המותב - אין אנו סבורות כי התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות העברת הדיון למותב אחר; מכיוון שעצם קבלתה של החלטה, שאינה לרוחו של העותר, אין בה כדי ללמד על כך שדעתה של הועדה נתקבעה באופן שאינו מאפשר בחינה מחודשת, על פי הנתונים הנוספים שיועמדו לעיונה.
לאור האמור לעיל, החלטנו לקבל חלקית את העתירה ולהורות על החזרת הדיון לועדה, על מנת שתדון במידע הסודי, לאחר שתינתן לבאת כוח העותר האפשרות להתייחס לאמור בו כמפורט בתגובת ב"כ המשיב 2.
הבקשות להחלפת מותב ולחקירת מומחים נדחות.
ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ח (24 בפברואר 2008) במעמד הצדדים

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים