law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 31.05.2006

עמותת זמרי פילהרמוניה - נגד - 1. עמותת פסטיבל מחולות כרמיאל,2. שלום כרמי (תביעה נדחתה ביום 25/4/06),3. אהרון סולומון (תביעה נדחתה ביום 25/4/06)

ת"א (תל-אביב-יפו) 37789/04
עמותת זמרי פילהרמוניה
נ ג ד
1. עמותת פסטיבל מחולות כרמיאל
2. שלום כרמי (תביעה נדחתה ביום 25/4/06)
3. אהרון סולומון (תביעה נדחתה ביום 25/4/06)
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[31.05.06]
כב' השופטת דודקביץ אסתר
בשם התובעת - עו"ד מרדכי בן-חיל
בשם הנתבעים - עו"ד בן טל גיורא ועו"ד גב' אסא
פסק דין
1. העובדות
צלילים צורמים של הפסטיבל למחולות בכרמיאל משנת 2001 נתגלגלו ובאו לפתחו של בימ"ש זה.
ואלו העובדות הצריכות לענייננו:
התובעת, עמותת זמרי פילהרמוניה, הינה עמותה רשומה, המנהלת ומארגנת פעילותה של מקהלת זמרים מקצועית לביצוע מוסיקה ווקאלית לסוגיה (להלן: "העמותה").
הנתבעת, עמותת פסטיבל מחולות כרמיאל, הינה אף היא עמותה רשומה, והיא המארגנת והמפעילה של פסטיבל כרמיאל (להלן: "כרמיאל").
בחודש יולי 2001, במהלך פסטיבל כרמיאל, התקיימו ששה קונצרטים, במסגרתם הועלתה התוכנית "כרמינה בורנה" וזאת בהשתתפותה של העמותה.
בכתב התביעה נטען, כי כרמיאל לא שילמה את מלוא התמורה המגיעה לעמותה בגין השתתפותה באותם ששה קונצרטים.
הצדדים אינם חלוקים על כך, שביום 1/3/01 חתמו הצדדים על הסכם עבודה, לפיו בגין השתתפותה של העמותה באותם ששה קונצרטים תקבל המקהלה סך של 65,500$. כמו כן נרשם בכתב יד, כי סכום מסוים מתוך סכום זה "ישולם ע"י המרכז לקליטת עליה. במידה ולא יתקבל סכום זה בחלקו או במלואו, ישלם הפסטיבל את הסכום הנ"ל" (ראה: נספח א' לכתב התביעה). הסכם זה יקרא להלן: "ההסכם".
יצוין כבר עתה, כי לכתב התביעה צורף צילומו של ההסכם וכי הצדדים הצהירו, כי המסמך המקורי אינו ברשותו של מי מהם ואולם, במהלך הבאת הראיות, התגלה לפתע צילום ההסכם, שהופק באמצעות סורק, לגביו אפרט מאוחר יותר.
יחד עם זאת יש חשיבות לעובדה זו, לכאורה, ולו מן הסיבה, שבכתב התביעה נטען שבהסכם נכתב בכתב יד, כי 10,000$ מתוך הסכום ישולמו ע"י המרכז לקליטת עליה (ראה: סעיף 8 לכתב התביעה וסעיף 9 ל- ת/3) בעוד שלגרסת כרמיאל נכתב באותו רישום בכתב יד, כי 40,000$ מתוך הסכום האמור ישולמו ע"י המרכז לקליטת אמנים (ראה: סעיף 12 ל- נ/4).
עוד הוסכם בין הצדדים, כי כרמיאל שילמה לעמותה סך בשקלים השווה ערך ל- 30,000$ בגין הופעת העמותה בפסטיבל כרמיאל וכי עניינה של התביעה נשוא פסק דיני זה נסב על תביעתה של העמותה לתשלום יתרת החוב, כך לגרסת העמותה, בסך השווה ערך ל- 35,500$.
בקצירת האומר ייאמר, כי עיקר המחלוקת מתמצה בכך שבעוד העמותה סומכת את ידיה על ההסכם וטוענת, כי יש לשלם את יתרת החוב וזאת להשלמת מלוא התמורה בסך 65,500$ כנקוב בהסכם, הרי שכרמיאל טוענת, שההסכם אינו מחייב וכי כרמיאל הבהירה, שלא תשא בסכום העולה על 30,000$ וכי כך אכן הוסכם.
למעלה מן הצורך יצוין, כי תחילה הוגשה התביעה גם נגד יו"ר כרמיאל ומנכ"ל כרמיאל, ואולם בהסכמת הצדדים ועם תום שמיעת הראיות, הסכימה העמותה לדחיית התביעה נגדם ללא צו להוצאות, וכך אכן הוחלט.
2. הראיות שהובאו
מטעם העמותה העידה גב' אביגיל ארנהיים, אשר שימשה כחברת הוועד של העמותה בתקופה הרלוונטית. כן העיד מר רפי וייס, אשר היה חבר הוועד המנהל וכיום מכהן בוועדת הביקורת של העמותה וכן העיד מר אייל לוי, מנהל העמותה.
מטעם כרמיאל הגיש מר אהרון סולומון תצהיר עדות ראשית, עליו נחקר.
3. האם חייבת כרמיאל לשלם לתובעת את יתרת החוב הנטען?
כאמור, קבעו הצדדים בהסכם, כי העמותה תשתתף בששה קונצרטים ותקבל על פעילותה זו סך של 65,500$ וכן נקבע במפורש ע"י הצדדים, כי במידה ולא יתקבל תשלום מהמרכז לקליטת עליה (יהא גובה הסכום אשר יהא), בחלקו או במלואו, תשלם כרמיאל את הסכום הנ"ל.
אמנם, הנתבעת בכתב הגנתה ניסתה לכפור בהיות ההסכם הסכם מחייב ולהכחישו ואף ניסתה לטעון, כי הוסכם על תשלום שאינו עולה על 30,000$ (ראה: סעיפים 10 ו- 11 לכתב ההגנה וכך גם בסיכומיה בע"פ) הגם שבתצהיר עדותה הראשית הודתה הנתבעת בחתימתה על ההסכם ובתוקפו המחייב (ראה: סעיפים 10-14 ל- נ/4).
כאמור לעיל, לשונו הלאקונית של ההסכם מטילה את החובה על כרמיאל לשלם לעמותה סך השווה ערך ל- 65,500$, במידה ולא יתקבל מענק מהמרכז לקליטת עליה. אמנם חלוקים היו הצדדים, האם נאמר, כי הסכום שישולם ע"י המרכז לקליטת עליה נרשם בהסכם כ- 40,000$ או כ- 10,000$, והאמת ניתנת להיאמר, כי מהתבוננות בנספח א' לכתב התביעה, כמו גם מהתבוננות בעותק שהוגש לפתע בשלב מאוחר יותר (נ/1), ניתן לסבור, כי אכן נרשם הסך של 40,000$ ואולם, קביעה זו לא נקייה מספקות. כך לא ברור, מדוע טרח מנהל כרמיאל לסרוק את המסמך בסורק (קל וחומר בסורק צבעוני), אך לא טרח לשמור כל עותק מקורי של ההסכם, לא ברור מתי בוצעה הסריקה ובעיקר- לא ברור מדוע וכיצד צץ אותו מסמך רק במהלך חקירתו של מנהל כרמיאל, למרות שלדבריו המסמך אותר על ידו, כך לפתע, מספר ימים עובר לחקירתו (ראה: עמ' 31 לפרוטוקול שורות 2-6; עמ' 41 לפרוטוקול שורה 28; עמ' 42 לפרוטוקול שורה 21).
יחד עם זאת נראה לי, כי אין לייחס משמעות יתרה למחלוקת זו, וזאת מכמה סיבות.
ראשית- אין חולק, כי חל על כרמיאל חיוב פוזיטיבי וברור לשלם את מלוא הסכום, במידה ולא יתקבל המענק (יהא גודלו אשר יהא) מהמרכז לקליטת עליה.
זאת ועוד. מנהל כרמיאל אף הודה בחקירתו הנגדית, כי החיוב ברור ומובן אפילו לו (ראה: עמ' 42 לפרוטוקול שורות 27-29).
שנית- בכתב ההגנה טענה כרמיאל, כי העמותה קיבלה תשלומים ומענקים ממקורות אחרים בסך של 37,000 ₪, שאותו יש להפחית מסכום החוב של כרמיאל וזאת בהתאם לאותה הסכמה שזכרה בא בכתב יד בהסכם (ראה: סעיף 11 לכתב ההגנה).
זאת ועוד. בעוד שבתצהיר עדותו הראשית של מר סולומון נטען, שהעמותה קיבלה בשנים 2001-2002 סכומים, שאף עולים על סכום התביעה (ראה: סעיף 26 ל- נ/4), וזאת מפי השמועה, קרי- מפי מר מיכה ינון, ראש מנהל התרבות במשרד החינוך, הרי שכרמיאל לא טרחה להביא ולו בדל ראיה להוכיח, כי העמותה קיבלה מענק - בין מידי המרכז לקליטת עליה (ששמו ננקב בהסכם) ובין מידי כל גורם אחר.
לא זו אף זו. עדי העמותה לא נחקרו בשאלה זו ולו חצי שאלה במסגרת חקירתם הנגדית.
יתרה מזאת. כרמיאל לא טרחה להביא את מר ינון כעד מטעמה, על מנת להשמיע את טענתה מפי הגבורה ולא מפי השמועה. אמנם בקשה בעניין זה הועלתה על ידה בעל פה, ונדחתה ע"י כב' השופטת גרוסמן, משהודיעו הצדדים שמר ינון שימש כמגשר בין הצדדים (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 8/9/05), ברם כרמיאל לא טרחה להשיג על החלטה זו ואף לא ביקשה להביא ראיות על התמיכה הנטענת בכל דרך אחרת ו/או לבקש, כי מר ינון יעיד על קבלת אותם מענקים, כביכול, ולא על דברים שהוחלפו במהלך הגישור.
לא זו אף זו. מסתבר מטיעוני ב"כ כרמיאל, כי מר ינון לא שימש כמגשר לכל דבר ועניין, כי אם כגורם, שאצלו נפגשו הצדדים בניסיון לפתור המחלוקת ותו לא. למחדל זה נודעת חשיבות מכרעת, שכן אותו מר ינון ישב בצומת החשוב, שבו משתלמים המענקים הרלבנטיים; איתו נפגשו הצדדים עובר לחתימת ההסכם; על סמך דבריו, כנטען, נרשם אותו סכום צפוי או מקווה של המענק ואיתו נפגשו הצדדים לאחר שנתגלעה המחלוקת. לאור כל זאת, יש להניח, במידה לא קטנה של וודאות, שכל התנהלות הצדדים כוונה אל מר ינון ואל המקורות הכספיים, המרוכזים תחת ידיו, ועדותו יכולה הייתה לשפוך אור אובייקטיבי ומלא על שאירע באותם חדרי חדרים ועל הקריטריונים הרלבנטיים לקבלת מענקים כספיים, וחבל שלא כך נעשה.
יצוין, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602). לפיכך יש לזקוף מחדלה זה של כרמיאל לחובתה.
לא זו אף זו. כשנשאל מנהל כרמיאל בחקירתו הנגדית, האם הוא ידע או יודע כיום כמה היו צריכים לשלם אותם גופים ו/או כמה שילמו, התריס: "מנין לי לדעת כמה" (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 23-27), ובכך שמט את הבסיס תחת טיעוניה אלו של כרמיאל, אשר פורטו בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית.
שלישית - ואולי אין זה העיקר - ב"כ העמותה הסכים בסיכומיו בע"פ, כי אכן נרשם הסכום של 40,000$ ולא 10,000$.
לפיכך, גם אם הסכימו הצדדים, כי במידה וסכום זה או אחר ישולם ע"י המרכז לקליטת עליה, הוא יופחת מסכום החוב, הרי משטענה כרמיאל, כי לא התקבל כל סכום מהמרכז לקליטת עליה (ראה: סעיף 11 ל-ת/3 ותשובות 13-15 ל- נ/3) ומשטענתה זו לא נסתרה, הרי שעומדת על מכונה התחייבותה של כרמיאל להשלים את תשלום יתרת החוב לידי התובעת!
אך בכך לא סגי. טוענת כרמיאל, כי ההסכם היה מותלה בתנאי, לפיו- תפעל העמותה לקבלת תמיכה, ורק אם בקשתה תסורב - תחול החובה על כרמיאל לשלם את מלוא הסכום הנקוב בהסכם.
בטענה זו סמכה כרמיאל את ידיה על הוראותיו של סעיף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו- אם היה החוזה מותלה בתנאי מתלה ואחד הצדדים "מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו" וכן על סעיפים 27 ו- 43 לחוק.
לפיכך טוענת כרמיאל, כי משמנעה העמותה את קיומו של התנאי המתלה, ולמעשה- משנמנעה מלהגיש הבקשה שתקיים את התנאי המתלה, מושתקת היא ואינה רשאית להסתמך על כך והיא זו שהפרה אפוא את ההסכם.
ואכן, משהוברר, כי רק לתובעת מוקנית הזכות להגיש את הבקשה לקבלת תמיכה, מוכנה אני להניח, כי חובה זו מוטלת הייתה על כתפי העמותה.
ואמנם, בכתב תביעתה טענה העמותה, כי התובעת הגישה בקשת תמיכה נוספת בהתאם למוסכם, אך בקשתה כלל לא נדונה ע"י הגופים המאשרים (ראה: סעיף 10 לכתב התביעה).
בתצהיר עדותו הראשית של מר לוי נטען (בסעיף 11 ל- ת/3) - ובאותיות דגושות - כי:
"משלא אושרה בקשת התובעת לתמיכה נוספת...", ביקשה כרמיאל להתנער מהתחייבותה.
כרמיאל הפנתה אל העמותה שאלון, אשר נענה ע"י מר לוי בשם העמותה, והשאלון והתשובות הוגשו והוצגו (כמכלול אחד) ע"י כרמיאל כמוצגים מטעמה (נ/2, נ/3). בתשובותיו הבהיר מר לוי, כי הוא זה אשר פנה בשם העמותה למנהל התרבות, לשם קבלת מענק שיסייע לנתבעים לעמוד בחובם. הניסיון, שהיה חסר סיכוי ממשי, נדחה כצפוי (ראה תשובות 9-12 ב- נ/3).
בסיכומיו ניסה ב"כ כרמיאל לעמוד על כך, שהעמותה לא עמדה, כנטען, בחיובה לפעול בצורה אקטיבית ובתום לב לקבלת התמיכה, אך מחומר העדויות שנפרש לפני שוכנעתי, כי ההתנהלות בעניין זה עם מר ינון נעשתה בתיאום עם שני הצדדים כאחד, כך שגם עובר לחתימת ההסכם, גם לאחר ביצוע הקונצרטים וגם לאחר שנתגלע הסכסוך, היו הצדדים סבורים בתום לב, או למצער - כך קיוו, שאכן מר ינון לא יקפוץ את ידו והתמיכה תגיע כרווח והצלה לשני הצדדים כאחד. אחרת, לא היה כל טעם באותן פגישות.
משנכזבה תוחלתם, עומדות הוראות ההסכם ומדברות בעד עצמן.
זאת ועוד. גם בחקירתו הנגדית הסביר מר לוי, כי אכן נעשתה פניה בעניין זה, ועדותו זו מהימנה בעיני (וראה בעמ' 39 לפרוטוקול בשורות 1-21)-
"ש. בתשובה 12 ענית שאתה זה שפנית לגופים אחרים.
ת.נו כן, אז מה? אני מדבר על גופים אחרים כמו הפילהרמונית, כמו התזמורת הקאמרית.
ש. אני מפנה אותך לשאלה 9.
ת.אני פניתי למנהל תרבות. דיברתי עם מיכה - ומיכה זה מנהל תרבות. זה לא שנעשה ניסיון כתוב. דיברתי עם מיכה והיה משהו שקשור לרכילות ולא משהו מעשי. נתלים על דבר שלא קיים. הפניות היו משהו שיותר קשור לרכילות כי לא היה סיכוי לדבר הזה. לא הייתה פניה רשמית לאגף האמנות.
ש. הפניה הייתה לפני ההסכם או לאחריו?
ת.במהלך.
ש. לפני או אחרי שההסכם נחתם?
ת.אני לא זוכר. אני לא מייחס לזה גם חשיבות כי זה היה דבר שאהרון ידע אותו. עכשיו זה עולה בתור מנוף מלאכותי מאוד.
ש. בס' 10 לשאלון אתה כותב "בסמוך לסוף הפסטיבל הבקשה נדחתה".
ת.עמדנו על סיכויים של הדברים האלה.
ש. מי דחה לך את הבקשה?
ת.עד כמה שאני זוכר דיברתי עם מיכה. גם עם המדור לאומנים עולים, ורציתי לברר את האפשרות של בכל זאת לעזור ולא הייתה שום אפשרות.
ש. למרכז לקליטת עליה פנית?
ת.פנינו בעל פה. הייתה שם בחורה, לא זוכר את שמה. במרכז. רצינו לברר את האפשרויות שאם הם אחרי 10 שנים בארץ אם יש סיכוי לקבל כסף. לא כתבנו את זה בתצהיר התשובות לשאלון כי זה לא היה רלוונטי."
עוד טוענת כרמיאל, כי סוכם על תשלום הסכום של 65,500$ למקרה שבו יופיעו 80 זמרי פילהרמוניה, בעוד שבפועל הופיעו 40 זמרי פילהרמוניה עם 40 זמרים ממקהלת הקיבוץ המאוחד.
על כך יש להעיר מספר הערות-
ראשית- מר סולומון העיד, כי ידע עוד לפני הקונצרטים על מצב עובדתי זה ואישר, כי לא מחה על כך.
שנית- תניה זו לא בא זכרה בהסכם ואין חולק, כי המקהלה הופיעה כמקהלה מגובשת ולא הושמעו כל טענות על איכות ההופעות.
וזאת יש להדגיש גם לכאן - כאשר מדובר בתנאי בעל השפעה מיוחדת על תוקפו של ההסכם, ראוי שהתנאי יבוטא בחוזה במפורש. וכבר נפסק, כי המבקש לטעון, כי תנאי כאמור הוסכם בין הצדדים אף שלא ניתן לו ביטוי בכתובים, ייאלץ לספק לכך הסבר משכנע (וראה: ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849, 863-864; ע"א 635/84 עידן נ' גרדי [פדאור (לא פורסם) 84(1) 75]. נראה שבנטל זה לא עמדה הנתבעת.
שלישית- אין לטענה זו כל זכר במסמכי כרמיאל, עד אשר עבר הסכסוך להתנהל בידי עורכי-דין.
ועוד טענה נוספת בפי כרמיאל והיא, כי הוסכם בין הצדדים להעמיד את גובה החוב על הסך של 30,000$.
טענה זו רבת כשלים היא. ראשית- משום שהיא מהווה עדות בעל פה, המנוגדת למסמך בכתב, ומשכך איננה עולה בקנה אחד עם הוראותיו של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני. טענותיה של כרמיאל בעניין זה מתייחסות לסיכום בעל פה, לכאורה, שהושג בטרם החתימה על ההסכם, וטענות אלו הן כנגד מסמך בכתב ומכוח סעיף 80 האמור, אין מקום לייחס להן משקל. ההיגיון העומד ביסודו של כלל זה הוא, שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים, ההנחה היא, כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם. וזה הכלל: מותר להוכיח בעדים שלא נעשה הסכם או שהיה נגוע, אך אסור להוכיח בעדים שתוכנו של ההסכם היה שונה מן הכתוב במסמך (ראה: ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך סח, 40; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389; י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1104).
שנית- אם אכן הוסכם, כטענת כרמיאל, כי מתוך הסכום של 65,500$ ישולם הסך של 40,000$ ממקורות אחרים, כיצד הובעה נכונות להגיע להסכמה על חיוב בסך 30,000$ דווקא? לכך לא נשמע ולו צל של הסבר.
שלישית- אמנם ניסתה כרמיאל להסתמך על מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, ומהם עולה, התחייבות לתשלום סך של 30,000$, והיתרה - ממקורות אחרים (ראה: נספחים ד' ה' ו- ו' לתצהירו של מר סולומון (נ/4)), ברם, מהעדויות שנפרסו לפני עולה, כי הגם שכרמיאל לא חלקה על חיובה לשלם את הסכום של 30,000$ ואף לא חלקה על חיובה לעשות כן תוך 60 יום לאחר קיומם של הקונצרטים, שהאחרון שבהם התקיים ביום 17/7/01, כפי שהדברים מופיעים ברחל בתך הקטנה בהסכם (וראה: אשרורו של מנהל כרמיאל לכך בחקירתו הנגדית בעמ' 46 לפרוטוקול שורות 11-18), הרי שלבד ממקדמה ע"ס 40,000 ₪, אשר שולמה עובר לקיום הקונצרטים, סירבה כרמיאל לשלם ולו את הסכום הנדרש להשלמת הסך של 30,000$ ורק לאחר פגישת שכנוע, שהתקיימה בנוכחותם של עדי העמותה ובנוכחותו של מר סולומון ורק לאחר שהתחייבה העמותה לחתום על המכתב, אשר צורף כנספח ו' לתצהירו של מר סולומון ונכתב מכתבו של מר לוי (נספח ז' ל- נ/4), הועבר השיק ע"ס 89,000 ₪ ע"י כרמיאל לידי העמותה.
כך עולה במפורש גם מחקירתו הנגדית של מנהל כרמיאל, משנשאל והשיב וכך נאמר מפי הגבורה:
"ש. ז"א שכן נכון שאתם החזקתם ביד שיק ע"ס 89,000 ₪ ואמרתם שלא תוציאו אותו עד שלא תקבלו מכתב?
ת.אמרתי בצורה הכי ברורה שאנחנו מוציאים שיק בכפוף לאישור לגמר חשבון..."
(עמ' 46 לפרוטוקול שורה 28; עמ' 47 לפרוטוקול שורה 2).
ב"כ כרמיאל הצביע על סתירות בעדויות העמותה בעניין זה, כמו גם על כך שהמכתבים שיצאו תחת ידי העמותה אינם שונים במהותם ממכתבי כרמיאל, הגם שכה התרעמו על אלו האחרונים, ואולם מדובר בסתירות דקות מן הדק ובכך לא סגי.
אמנם חתומה העמותה על מסמכים בכתב, אותם ניתן היה לפרש כהתחייבות מאוחרת לתשלום הסך של 30,000$ ולא 65,500$, ככתוב בהסכם, ואולם התרשמתי מעדויות עדי התובעת, כמו גם מעדותו של מר סולומון, ושוכנעתי, כי מכתבים אלו נכתבו רק על מנת "להציל" לפחות ובשלב הראשון את הסכום של 89,900 ₪, בו אחזה כרמיאל ולא הסכימה "לשחרר" עד לקבלת אותם מכתבים. כך עולה גם מחקירתה הנגדית של עת/1, גב' אביגיל ארנהיים (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול שורות 19 - עמ' 22 לפרוטוקול שורה 13; עמ' 23 לפרוטוקול שורות 12-13) וכדבריה:
"אני רציתי לפתור את הבעיה בדרכים נוחות יותר ולא להטיל חשדות. עמותת כרמיאל אמרה שתעביר לנו את השיק אם נחתום על מסמך ולכן ניסחנו מסמך שהיה מקובל על שנינו ושראינו בו כמסמך שאין בו התחמקות של מר סלומון מלשלם את החוב".
(עמ' 24 לפרוטוקול שורות 1-3)
וכעדותו של מר אייל לוי:
"אהרון סלומון אמר לי שאם לא אוציא לו מכתבים הוא לא יוציא את הכסף".
(עמ' 35 לפרוטוקול שורות 29-30 וראה גם בעמ' 37 לפרוטוקול שורות 1-2).
בכך יש להסביר את חששו של מר לוי, אשר העז להוציא חשבונית על מלוא סכום החוב, רק לאחר שקיבל את השיק ע"ס 89,000 ₪ ומיד לאחר מכן, למרות ניסיונותיו הפתלתלים להסביר, כי הוא נוהג להוציא חשבונית לאחר שמתקבל תשלום, ולא היא.
שלישית- לא הוצגה כל ראיה, לפיה- הסכום שהוסכם אינו סביר וגם עת/1 העידה, כי-
"65,000$ זה מחיר סביר לכיוון הנמוך"
(עמ' 25 לפרוטוקול שורה 8).
כל עדות אותנטית אחרת לא הוצגה ע"י הנתבעים. אפילו ההתכתבות עם מקהלת האופרה הישראלית החדשה, אשר הצעתה הייתה זולה יותר, כביכול, אליבא דמר סולומון (וראה סעיף 5 ל- נ/4 ונספח א' ל- נ/4), אינה מאזכרת כל סכום שהוא ונציג האופרה לא זומן כעד מטעם כרמיאל.
לא זו אף זו - מנהל כרמיאל הודה, כי לא התמקח כלל על המחיר שנרשם על ההסכם, שהתבסס על תחשיב מדויק, כלשונו (וראה: עמ' 43 לפרוטוקול שורה 22; עמ' 44 לפרוטוקול שורה 3). למותר לציין, כי אותו תחשיב לא הוצג כלל ועיקר.
יתרה מזאת- מה כלל תחשיב זה? האם הוא הביא בחשבון הופעתם של 40 זמרי פילהרמוניה ו- 40 זמרי הקיבוץ הארצי, או שמא 80 זמרי פילהרמוניה? סתם העד ולא פירש.
זאת ועוד. חרף שאלותיו של ב"כ העמותה, לא התנדב מר סולומון להציג כל תיעוד אותנטי ממסמכי המאזן והתכנון הפיננסי של הפסטיבל, אשר יהא בו כדי להצביע על הסכום שהוקצה להופעת העמותה וגם בעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה.
ויתרה מזאת- ב"כ כרמיאל ניסה בסיכומיו לערוך חישוב של הוצאות העמותה, שיהא בו כדי להסביר עלות מוסכמת של 30,000$, אך תחשיבו זה מלא חורים ככברה, שכן ההתבססות על עלות של 6,000$ עבור מקהלת הקיבוץ הארצי נסמכת רק על תשובתו הכנה של מר לוי לשאלת ב"כ כרמיאל, משנשאל- האם מדובר בעלות של 6,000$ והשיב- כי "יכול להיות" שזו העלות (וראה: עמ' 34 לפרוטוקול שורות 12-13), ואולם מהוראות ההסכם ניתן לראות, כי הופעת העמותה כוללת יותר מהופעה של 80 זמרים וכי הסכום המוסכם כולל גם סולנית, 2 פסנתרנים, 7 נקשנים, 7 כלי הקשה+השכרה והובלה וחזרה גנראלית אחת. גם ההיגיון מחייב, כי לפני חזרה גנראלית אחת תזדקק המקהלה לחזרות נוספות, ועוד.
לפיכך נשמט הבסיס תחת תחשיבו השובה את העין של ב"כ כרמיאל.
למותר לציין ולהזכיר, כי כל חוו"ד שבמומחיות על שכר ראוי אחר, לא הוצגה ע"י כרמיאל.
רביעית - תשובותיו של מנהל כרמיאל, לפיהן הוסכם על תשלום של 30,000$ ובכל זאת נרשם סכום אחר בשל "חוסר תשומת לב" שלו (ראה: עמ' 43 לפרוטוקול שורות 8-21) אינן מתיישבות עם ניסיונו הרב, עם מעמדו ועם תפקידו כמנהל הפסטיבל מזה שנים ארוכות ועם הדבק הדברים והגיונם, גם לאור האמור לעיל.
דברים אלו נכונים ביתר שאת לגבי טענות כרמיאל, כי הוסכם, שרוב הזמרים יהיו עולים חדשים ו/או כי מר סולומון לא ידע שחצי מהזמרים יזומנו מקרב להקת הקיבוץ הארצי, על מנת להוזיל עלויות.
מן המקובץ עולה, כי הגעתי למסקנה, שיש להעדיף את גרסתם של עדי העמותה על פני גרסתו של העד מטעם כרמיאל.
4. סיכום
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך בשקלים השווה ערך
ל- 35,500$ וזאת בתוספת ריבית מיום 17/9/2001 בשיעור 4.5% לשנה, עפ"י שיעור ריבית הלייבור המוסכמת ע"י הצדדים.
כמו כן תשא הנתבעת באגרת המשפט ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 20,000 ₪ + מע"מ וסכום זה ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ד' בסיוון, תשס"ו (31 במאי 2006),בנוכחות:

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים