law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 17.03.2008

פריידלין סבטלנה - נגד - סי.אי.פי. מבוא חורון בע"מ

ת"א (תל-אביב-יפו) 198429/02
פריידלין סבטלנה
נ ג ד
סי.אי.פי. מבוא חורון בע"מ
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[17.03.2008]
כב' השופטת בלהה טולקובסקי
בשם התובעת - עו"ד י. שוייצר ואח'
בשם הנתבעת - עו"ד ד. הדר ואח'
פסק דין
מבוא
1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובעת, סבטלנה פרידליין (להלן: "התובעת"), ילידת 1954, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה, ביום 26.12.01 (להלן: "התאונה"), במהלך עבודתה אצל הנתבעת.
הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.
נסיבות אירוע התאונה ושאלת האחריות
2. התובעת תארה את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "המכונה ממנה נפגעתי מורכבת משתי פלטות כאשר בפלטה העליונה נמצא ניילון אשר עוטף את המזון וסכין לחיתוך הניילון. בתפקידי היה להוציא באופן ידני את הפלטה התחתונה, להניח עליה את המגש עם הארוחה, להכניס את הפלטה אל תוך המכונה ובעזרת כפתור ההפעלה להוריד את הפלטה העליונה כדי לעטוף את הארוחה.
ביום 26.12.01 הייתה תקלה במכונה באופן שהניילון נקרע מבלי לעטוף את המגש עם המזון. התקלה תוקנה על ידי מכונאי ואני התבקשתי לנסות להפעיל את המכונה. אני הוצאתי את הפלטה התחתונה, הנחתי עליה את המגש עם המזון והכנסתי את הפלטה אל תוך המכונה. לפתע ירדה הפלטה העליונה על ידי הימנית והסכין שבפלטה פגע בידי וגרם לקטיעה חלקית של אצבע 2, לריסוק ולשבר של האצבע" (סעיפים 5-3 לתצהיר העדות הראשית, ת/1). התובעת הוסיפה וציינה כי לאחר התאונה, הוסיפה הנתבעת מגן החוסם את הגישה אל פתח המכונה ומנגנון אוטומטי המאפשר הכנסת והוצאת הפלטה, בעזרת כפתור הפעלה (סעיף 6 לתצהיר). בחקירתה הנגדית, שבה התובעת וחזרה על גירסתה כי המכונה התקלקלה לפני שעות הצהריים וכי התאונה ארעה, לאחר תיקון המכונה. התובעת העידה כי לצורך הפעלת המכונה, היה עליה ללחוץ על כפתור אחד בלבד וכי לא היה מגן פלסטיק שמנע הכנסת היד, לתוך המכונה וכדבריה: "כשאני שיחררתי את הכפתור, המגש יצא, הייתי צריכה להוציא אותו ובאותו רגע, כשאני הוצאתי את המגש, ככל הנראה שנפלה הסכין על היד שלי" (עמ' 9-8 לפרוטוקול). התובעת העידה כי המכונה עליה עבדה, בעת ארוע התאונה, היתה מכונה ישנה, בעלת כפתור הפעלה אחד בלבד לעומת מכונות חדשות שהיו בעלות שני כפתורי הפעלה (עמ' 11 לפרוטוקול). התובעת נשאלה, לגבי קיסם, שלטענת הנתבעת, הושם בתוך הכפתור, כדי למנוע את הצורך בלחיצתו ושללה טענה זו, מכל וכל (עמ' 10 לפרוטוקול). זאת ועוד, התובעת נשאלה לגבי מכסה או מגן פלסטיק, שלטענת הנתבעת, היה על המכונה, והשיבה: "אין שם מכסה פלסטיק, אין שום מחיצה, אין שום מכסה" (עמ' 9 לפרוטוקול).
3. מטעם הנתבעת העידו יגאל קרביץ, מנהל הייצור אצל הנתבעת (להלן: "יגאל") וזינה זארבצקי (להלן: "זינה"), מנהלת משמרת אשר שימשה כחונכת של התובעת, בעת קבלתה לעבודה והדריכה אותה, בנהלי העבודה והוראות הבטיחות.
יגאל ציין בתצהירו, כדלקמן: "המכונה נשוא התביעה נוקתה במשמרת הקודמת לתחילת עבודתה של התובעת, התובעת לפני תחילת עבודתה היתה אמורה להחזיר חזרה את המגן לפני תחילת עבודתה, כפי שהוסבר לה והובהר לה על ידי לא פעם כהוראות קבע לעבודה על המכונה. יודגש כי התובעת לא החזירה את מגן המכונה למקומו לפני תחילת העבודה. התובעת תודרכה ונדרשה לפני עבודתה להחזיר את מגן המכונה למקומו. המכונה מופעלת רק בלחיצה של שתי ידיים על שני כפתורים, אולם בניגוד להוראות הבטיחות התובעת הפעילה את המכונה כאשר לאחד הכפתורים במכונה הוכנס קיסם ו/או סיכה, כך שהמכונה הופעלה רק על ידי לחיצה של כפתור אחד" (סעיפים 9-6 לתצהיר).
יגאל נשאל לגבי טענתו זו האחרונה, כי התובעת, הכניסה קיסם על מנת שלא תצטרך ללחוץ על הכפתור והודה כי הוא עצמו, לא ראה כל קיסם, וכדבריו: "...אני אישית לא ראיתי. אמרו לי הבנות שהיו בשטח. עובדות אריזה שעבדו איתה, אמרו לי. אני הגעתי בשלב יותר מאוחר... אני הייתי במפעל. אני לא ראיתי שהיה שם משהו, אבל שאלתי ואמרו שהיתה שם סיכה או קיסם, אחרת המכונה לא היתה עובדת..." (עמ' 18-17 לפרוטוקול).
יגאל הוסיף ואישר, בחקירתו הנגדית, כי לאחר התאונה, נערך תחקיר עם איש הבטיחות שעבד באותה תקופה וכי: "סביר להניח שהיתה תרשומת כי עשינו בזמנו חקירה, אבל צריך לבדוק את זה" (עמ' 18 לפרוטוקול).
עוד יש לציין כי מנהלת המשמרת, זינה, אשר היתה במקום, בעת ארוע התאונה, הודתה בחקירתה הנגדית כי אינה יודעת אם הוכנס קיסם לכפתור המכונה וכי היא עצמה, לא ראתה אם היה שם משהו (עמ' 20 לפרוטוקול).
זינה הוסיפה והעידה, בחקירתה הנגדית כי: "במכונה יש מגן. מתי שמנקים את המכונה, מורידים את הפלטה מבפנים ואחרי הניקיון, שמים פלטה בפנים ושמים מגן עם שני ברגים ואסור לעבוד בלי המגן הזה. יכול להיות שהיא עבדה בלי מגן. אני לא ראיתי אם היא עבדה בלי מגן. אני לא ראיתי אם היה מגן או לא" (עמ' 20 לפרוטוקול). זינה העידה כי אינה זוכרת אם לפני התאונה, ראתה את התובעת, עובדת ללא מגן וכשנשאלה אם ראתה מישהו עובד ללא מגן, השיבה: "אסור לעשות את זה. אם אני רואה מישהו עושה את זה, אני מעירה לו ועושה לו עונשים. יש לנו מלחמה עם זה. אני תמיד אומרת שאסור לעבוד בלי מגן. אני מחליפה אנשים ולא נותנת לאנשים לעבוד בלי מגן במכונה" (עמ' 21 לפרוטוקול).
4. לאחר ששבתי ובחנתי עדויות הצדדים, ראיתי להעדיף גירסת התובעת, באשר לנסיבות ארוע התאונה. מעבר לכך שגירסתה של התובעת, לא נסתרה בחקירה נגדית, הרי עדותה כי עבדה על מכונה ישנה, מצאה תימוכין, בעדותו של יגאל שאישר כי המכונה, המעורבת בתאונה, היתה מהמכונות הראשונות שנרכשו על ידי הנתבעת (עמ' 15 לפרוטוקול).
לעומת גירסתה של התובעת, שלא נסתרה, הרי מחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת התברר כי הטענה בדבר הכנסת קיסם, לכפתור המכונה, אינה אלא בגדר שמועה שלא הוכחה והעדים עצמם, ששימשו, כזכור, כמנהל הייצור ומנהלת המשמרת, לא ראו כל קיסם כזה. זאת ועוד, התחקיר שנערך על ידי הנתבעת, לאחר התאונה, לא הוגש כראיה, איש הבטיחות שהשתתף בעריכת התחקיר וכן אותן עובדות, שעל פי הנטען, אמרו שהתובעת הכניסה קיסם לכפתור המכונה, לא זומנו לעדות - ויוזכר כי בעל דין, הנמנע מלהביא ראיות או עדויות, שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.
זאת ועוד, זינה העידה כי אינה זוכרת אם התובעת עבדה בלי אותו מגן שלגירסת הנתבעת, היה עליה להרכיב על המכונה, טרם תחילת העבודה, וכי היא עצמה, לא ראתה אם בעת ארוע התאונה, היה מגן על המכונה. מעדותו זו התרשמתי כי לא היתה הקפדה על קיומו של מגן או התקנתו על המכונה, טרם תחילת העבודה, שכן שאלת קיומו של מגן, אם אכן היה כזה ואם אכן ניתנה הוראה להרכבתו, היתה צריכה להיות השאלה הראשונה לברור, באותו תחקיר שנערך לאחר התאונה ואשר כאמור, ממצאיו, לא הוגשו כראיה מטעם הנתבעת. כן יש להניח כי באותו תחקיר או בעדותו של איש הבטיחות, שלקח חלק בעריכת התחקיר, היה כדי לאשר או לשלול גרסתה של התובעת, בדבר תקלה שתוקנה במכונה, בסמוך לפני התאונה.
5. הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה, הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לספק מקום עבודה בטוח, להדריך את העובד, בכל הנוגע לשיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה, תוך ישום הוראות הבטיחות, ראה לעניין זה: ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 וע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, (להלן: "פרשת מרציאנו").
6. לאור הסתירות והפירצות, שהתגלו בעדויות העדים, מטעם הנתבעת, ראיתי, כאמור, להעדיף גירסת התובעת, אשר לא נסתרה. מעדותה של התובעת עולה כי למכונה לא היה מגן וכי היא לא הונחתה, להרכיב מגן כלשהו על המכונה, טרם תחילת העבודה. בנסיבות אלה, הנתבעת, התרשלה והפרה את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליה כמעביד, בכך שהעמידה לרשות התובעת, מכונה שאינה מגודרת לבטח. זאת ועוד, הנתבעת התרשלה בקביעת נהלים ושיטת עבודה בטוחה ובהדרכת התובעת בדבר הסיכונים הטמונים בעבודה ואמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם ולא פיקחה על יישום נהלי הבטיחות, לרבות ההקפדה על התקנת מגן הפלסטיק, טרם תחילת העבודה על המכונה.
רשלנות תורמת
7. נטייתו של בית המשפט הינה שלא להחמיר ולהקפיד עם עובד שתוך כדי ביצוע עבודתו, נכשל, בחוסר תשומת לב או בטעות כפי שנאמר ב"פרשת מרציאנו", הנ"ל: "מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה , אשר בה נפגע העובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד ביחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (שם בעמ' 604-603). בנסיבות העניין, משהתחקיר שנערך על ידי הנתבעת, בסמוך לאחר התאונה, לא הוגש, ראיתי לקבוע כי טענת הנתבעת, בדבר קיומו של מגן פלסטיק, שהתובעת הונחתה להרכיבו, טרם תחילת העבודה, לא הוכחה. משלא הוכח כי התובעת פעלה ניגוד להוראות שניתנו לה ומשטענת הנתבעת בדבר הכנסת קיסם לכפתור המכונה, הובררה כשמועה לא מבוססת שאין לגביה כל ראיה, סבורה אני כי אין לחייב את התובעת, בתרומת רשלנות כלשהי.
מהות הפגיעה והנכות
8. התובעת, נפגעה בכף ידה הימנית. התובעת פונתה לבית חולים "אסף הרופא", שם אובחן שבר פתוח של הגליל הסופי, עם קטיעה של קצה אצבע 2, ביד ימין. התובעת טופלה על ידי תפירת קצה הגדם. בהמשך, בשל התפתחות נאורומה, עברה התובעת, ביום 15.7.02, ניתוח לצורך קטיעה חלקית של האצבע. התובעת המשיכה לסבול מכאבים עזים ורגישות ניכרת בגדם וטופלה בפיזיותרפיה, הזרקות מסביב לאצבע וטיפולים נוגדי כאב, במרפאת כאב. בהעדר הטבה, עברה, התובעת, בימים 9.10.02 ו- 17.2.04, שני ניתוחים נוספים, לצורך קיצור נוסף של הגדם.
9. מטעם התובעת, הוגשה חוות דעתו של ד"ר יהודה דויד, אשר בתחילה, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 15%. לאחר החמרה שחלה במצבה של התובעת ובעקבות הניתוחים הנוספים, הוגשה חוות דעת משלימה, במסגרתה העריך ד"ר דויד את נכותה של התובעת, בשיעור של 50%.
10. ד"ר ישראל קליר, המומחה מטעם הנתבעת, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10% ולאחר בדיקה נוספת, קבע כי לא חלה החמרה במצבה, בעקבות הניתוחים הנוספים.
11. לאור הפערים, בין חוות הדעת העדכניות, מונה ד"ר ולנטין ז'טלני, כמומחה רפואי, מטעם בית המשפט.
ד"ר ז'טלני קבע כי כתוצאה מהתאונה, התובעת סובלת מקטיעה של אצבע 2, דרך קצה הגליל המקורב, עם רגישות ניכרת בגדם וכאבים המוקרנים לאורך היד הימנית והמפריעים לתפקוד של היד כולה.
ד"ר ז'טלני, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 12.5%, בגין הקטיעה ו-20% בגין הפגיעה העצבית, הגורמת לרגישות ניכרת בגדם ובכף היד או לחלופין, בשיעור של 30%, בגין הפגיעה בתפקוד היד, בהתאם לסעיף 35 (1) ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.
12. ד"ר ז'טלני, לא נחקר על חוות דעתו ומשקביעותיו ומסקנותיו, לא נסתרו, ראיתי לאמץ את חוות דעתו ולקבוע כי נכותה הצמיתה של התובעת, הינה בשיעור של 30%, בגין הפגיעה בתפקוד היד הימנית.
13. אשר לנכות התפקודית, לאור מהות הפגיעה בידה הדומיננטית של התובעת, ומשמדובר בתובעת העוסקת בעבודת כפיים, ראיתי להוסיף ולקבוע כי מדובר בנכות תפקודית. לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800). שאלת השפעת הנכות, על השתכרותה וכושר השתכרותה של התובעת, תידון, על כן, ביחס לתקופות השונות, בהתחשב במכלול הראיות והעדויות, בנוגע לעבודתה והשתכרותה של התובעת.
הפסדי השתכרות
14. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת, כשנה עובר לתאונה.
שכרה הממוצע של התובעת, בתקופה שעובר לתאונה, הסתכם בסך של כ- 4,000 ₪, ברוטו לחודש, ובשערוך להיום, סך של כ - 4,500 ₪, ברוטו לחודש.
15. התובעת העידה כי לא עבדה, ממועד התאונה ועד יוני 2005, אז החלה לעבוד במפעל לייצור סנדוויצ'ים שם היא עוסקת, בהדבקת מדבקות, על גבי העטיפות (עמ' 6 ו- 10 לפרוטוקול). שכרה הממוצע של התובעת, לתקופה שמיולי 2005 ועד מאי 2007, מסתכם בסך של כ- 4,300 ₪, ברוטו לחודש.
16. ד"ר ז'טלני, המומחה מטעם בית המשפט, ציין כי יש לקבוע נכויות זמניות, בשיעור של 100%, למשך חודשיים לאחר התאונה ולמשך חודשיים, לאחר כל אחד מהניתוחים שהתובעת עברה ונכות זמנית, בשיעור של 50%, למשך חודשיים נוספים, לאחר כל אחת מתקופות אי הכושר האמורות.
ד"ר ז'טלני, הוסיף וציין כי "ההגבלה התפקודית של הנפגעת היא קשה, בהתאם לנכות שקבעתי, ונובעת מהקושי בתפקוד עם ידה הימנית".
17. כשמדובר בתובעת שהינה עובדת כפיים, אשר נפגעה, בידה הדומיננטית ונזקקה לטיפולים רבים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים במרפאת כאב, סביר בעיני כי התובעת לא יכלה לשוב ולהשתלב בעבודה, בתקופת הטיפולים הרפואיים ועד לתום תקופת ההחלמה שלאחר הניתוח האחרון, השלישי במספר, אותו עברה ב- 17.2.04. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות מלאים, לתקופה שמאז התאונה ועד תום תקופת ההחלמה שלאחר הניתוח האחרון, דהיינו עד ליום 1.7.04, משך כשנתיים וחצי, מיום התאונה.
הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופה זו, על בסיס השכר המשוערך, מסתכם בסך של 135,000 ₪ (30 x 4,500), ובצרוף ריבית חוקית, מאמצע התקופה (1.3.03) ועד היום, סך של 167,450 ₪.
18. מיום 1.7.04 ועד 1.6.05, מועד בו חזרה התובעת לעבודה, יחושב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על בסיס הפסד, בשיעור של 30% משכרה של התובעת עובר לתאונה.
הפיצוי בגין תקופה זו, משך 11 חודשים, מסתכם בסך של 14,850 ₪ (11 x 0.3 x 4,500), ובצרוף ריבית חוקית, מיום 1.1.05 ועד היום, סך של 16,528 ₪.
19. כאמור, ביוני 2005, התובעת שבה והשתלבה בעבודה, במפעל לייצור סנדוויצ'ים. התובעת משתכרת, מעבודתה זו, סך ממוצע של כ- 4,300 ₪ ברוטו לחודש, סכום המגיע בקרוב, כדי השתכרותה עובר לתאונה. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק את פיצוי בגין הפסדי השתכרות לתקופה שמיוני 2005 ולעתיד, עד הגיע התובעת, לגיל פרישה, על דרך הערכה גלובלית. בנסיבות העניין, ראיתי להתחשב בכך שהתובעת הינה עובדת כפיים, שנפגעה פגיעה קשה, בידה הדומיננטית. עצם העובדה שהתובעת עושה ככל יכולתה להשתקם, חזרה לעבודה ומתמידה בה, אין בה כדי להבטיח שלא יגרמו הפסדי השתכרות בעתיד. ראשית, יש לזכור כי התובעת, אינה עובדת בעבודה קבועה ומובטחת וכשמדובר בעובדת כפיים, המועסקת בעבודות פשוטות, יש להתחשב בכך שהתובעת עלולה להיפלט ממקום העבודה ולהתקשות במציאת עבודה המתאימה למגבלותיה, במיוחד כשהתובעת אינה שולטת בשפה העברית, כך שיכולתה להשתלב בשוק העבודה, מוגבלת לעבודות פשוטות, הדורשות, בדרך כלל, עבודת כפיים.
עוד יש להתחשב בכך שעצם העובדה שהתובעת מצליחה, במומה, להשתכר סך של כ- 4,300 ₪ ברוטו לחודש, מצביעה על פוטנציאל ההשתכרות של התובעת, לאור התמדתה, חריצותה והמוטיבציה הגבוהה שיש לה לעבוד ולהשתכר. בנסיבות אלה, יש לשער כי אלמלא התאונה, היה בידי התובעת להתקדם בעבודה, להשביח את שכרה ואולי אף לרכוש זכויות פנסיה ו/או זכויות סוציאליות. בשוקלי את כל אלה, בהתחשב בעבודתה ושכרה של התובעת, בתקופה שמיוני 2005 ואילך מחד ומאידך, בהתחשב בסיכון להיפלטות משוק העבודה ופגיעה בכושר ההשתכרות וביכולת להתקדם ולהשביח את השכר, ראיתי להעריך את הפיצוי, בגין הפסדי השתכרות והפסדי כושר השתכרות, לרבות הפסדי הפרשות סוציאליות, בסכום גלובלי של 135,000 ₪.
20. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם בסך של 318,978 ₪.
עזרת הזולת
21. התובעת עתרה לפסיקת פיצוי, בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד.
התובעת ציינה כי לאחר התאונה ולאחר הניתוחים שעברה נזקקה לעזרת הזולת וכי עזרה זו ניתנה לה על ידי בני משפחתה; בעלה, בתה וחתנה אשר העידו, אף הם, באשר לעזרה שהעניקו לתובעת, בביצוע פעולות היום יום, ליווי והסעה לטיפולים רפואיים ועזרה בביצוע עבודות משק הבית.
22. נוכח מהות הפגיעה ותקופת ההחלמה שנדרשה, לאחר כל אחד מהניתוחים, סביר כי התובעת נזקקה לעזרה וסיוע, בביצוע פעולות אישיות וכן בעזרה בביצוע עבודות משק הבית.
כן סביר כי נוכח הפגיעה המהותית ביד הדומיננטית, התובעת נזקקת לעזרה בביצוע עבודות במשק הבית. עזרה זו שניתנה בעבר על ידי בני המשפחה, חורגת מהמקובל והמצופה מבני משפחה והתובעת זכאית לפיצוי בגינה.
כן יש להתחשב בכך שבעתיד ועם התקדמות הגיל, התובעת עלולה להזקק לעזרה רבה יותר, ויתכן כי תאלץ לשכור עזרה בשכר.
בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרה יתרה של בני המשפחה בעבר ובגין הצורך בעזרת צד ג' בעתיד, בסכום גלובלי של 120,000 ₪.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
23. התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.
לאור ההלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 742, התובעת זכאית לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה, במסגרת קופת החולים, בה היא חברה, מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1984. עוד יוזכר כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה, לפיכך התובעת זכאית להחזר הוצאותיה הרפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, מהמל"ל.
יחד עם זאת, בהתחשב בכך שסביר כי התובעת נדרשה ועלולה להידרש, בעתיד, לשאת בדמי השתתפות, לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות וכן להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, מעבר להחזרי המל"ל, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 5,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות, בעבר ובעתיד.
כאב וסבל
24. בהתחשב במהות הפגיעה, הטיפולים והניתוחים שנדרשו בעקבותיה והנכות הצמיתה שנקבעה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 180,000 ₪.
ניכוי תשלומי המל"ל
25. מסכום הפיצויים יש לנכות את הסכומים שהתובעת קיבלה וזכאית לקבל מהמל"ל.
על פי חוות דעת אקטוארית, ערוכה על ידי מר שי ספיר, נ/1, גמלאות המל"ל, בעבר ובעתיד, מסתכמות בסך של 369,731 ₪ ובצרוף ריבית על תשלומי העבר, סך של 396,051 ₪ (ראה; ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4) 3640 וע"א 6425/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ורנבסקי, תק-על 2006 (2) 2130).
26. עיינתי בשאלות שהופנו על ידי ב"כ התובעת, לאקטואר, שי ספיר ובתשובות האקטואר, על נספחיהן, ולא מצאתי כל ממש, בטענות ב"כ התובעת, כנגד חוות הדעת בכלל וכנגד עצם הצורך בניכוי תגמולי המל"ל, מסכום הפיצויים, בפרט.
סיכום
27. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 623,978 ₪.
לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, בסך של 396,051 ₪, מסתכם סכום פסק הדין, בסך של 227,927 ₪.
על סכום פסק הדין, בסך של 227,927 ₪, יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור 20% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום התשלום ועד ליום פסק הדין.
סכום פסק הדין, ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום 17 במרץ, 2008 (י' באדר ב תשס"ח) בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים