law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 14.10.2007

בנפשי - תעשיות אלומיניום בע"מ - נגד - 1. מגדלי הדר אפקה בע"מ,2. חדאד יהודה

ת"א (תל-אביב-יפו) 32195/05
בנפשי - תעשיות אלומיניום בע"מ
נ ג ד
1. מגדלי הדר אפקה בע"מ
2. חדאד יהודה
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[14.10.2007]
כב' השופטת עינת רביד
בשם התובעת : עו"ד בן ציון גליק
בשם הנתבעים : עו"ד אריאל הבלין
פסק דין
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. בשנת 2002 התקשרה הנתבעת 1, העוסקת בתחום הנדל"ן (להלן: "הנתבעת") עם ט.פ. חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ (להלן: "הקבלן") לשם בניית בניין דירות בשכונת הדר יוסף בתל אביב (להלן: "הבניין"). לאחר ההתקשרות פנה הקבלן לתובעת, חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות אלומיניום בבקשה לבצע את עבודות האלומיניום בבניין (להלן: "העבודות"), ואף נחתם ביניהם הסכם אשר התבסס על הצעת מחיר של התובעת מיום 02.09.03, בו ציינה התובעת כי החומרים יישארו בבעלותה עד לפרעון התשלום.
התובעת החלה בביצוע העבודות בבניין בתחילת שנת 2004, כאשר לטענתה מספר חודשים לאחר מכן נקלע הקבלן לקשיים כלכליים בעטיים הפסיק לשלם לה את הסכומים המגיעים לה על פי ההסכם. התובעת טוענת כי לאור זאת הודיעה למנהל הקבלן כי בכוונתה להפסיק את ביצוע העבודות עד לקבלת הסכומים המגיעים לה על פי ההסכם וכן כי תפרק את עבודות האלומיניום שכבר בוצעו בבניין. לטענתה בתגובה פנה אליה הנתבע 2, מנהלה של הנתבעת (להלן: "הנתבע" ו/או "חדאד"), וביקש כי העבודות יימשכו, וכי לא יפרקו את אשר הרכיבו ואף התחייב לדאוג לביצוע התשלומים המגיעים לתובעת מהקבלן, ואף מסר לתובעת כי בידי הנתבעת ערבות בנקאית בסך של 350,000 ₪ אשר הפקיד בידיה הקבלן כבטוחה להשלמת ביצוע עבודות הבניה, וכי במידה ותתעוררנה בעיות תחלט הנתבעת את הערבות ומתוכה תשלם לתובעת את החוב המגיעה לה. לאור הבטחה זאת המשיכה התובעת לטענתה והשלימה את ביצוע העבודות במהלך שנת 2004. אולם לטענת התובעת הנתבעת לא עמדה בהבטחתה ולא שילמה לה את חובו של הקבלן. זאת למרות שהנתבעת חילטה בסופו של יום את הערבות שנמסרה לה על ידי הקבלן, לאחר ששיקים בסך של 362,997 ₪, שנמשכו על ידי הקבלן לטובת הנתבעת - לא כובדו.
לטענת התובעת בגין שיקים, שנמסרו לה ולא כובדו, היא פתחה בהליכי הוצל"פ נגד הקבלן, אשר שרוי בחובות כבדים ואשר הסיכוי להיפרע ממנו קלוש ביותר. לטענת התובעת, הנתבעים חייבים לה את הסכום הנתבע לאור התחייבותם המפורשת וכן לאור המצגים שהציגו לה לפיהם ישולם לה החוב על ידי הנתבעים, גם אם הקבלן לא יעמוד בתשלומים, ואשר בעקבותיהם הסכימה להשלים את ביצוע העבודות. לטענת התובעת בתחילת שנת 2005 פנתה הנתבעת לקבלן בבקשה כי יסכים להעברה ישירה של תשלומים לספקים ובעלי מקצוע שביצעו עבודות בבניין וזה נענה לבקשתה, אך לתובעת לא הועבר כל סכום.
2. לטענת הנתבעים ההסכם בינם לבין הקבלן לבניית הבניין הינו הסכם על בסיס מחיר "פאושלי" בו מתחייב הקבלן לסיים את עבודות בניית הבניין ולמוסרו בעד תמורה קבועה מראש שיקבל מהנתבעים, כאשר במסגרת ההסכם נקבע כי על הקבלן לבצע את כל עבודות הבניין לרבות ביצוע עבודות שלד, גמר פיתוח וכדו' ובכללם עבודות האלומיניום, אשר לצורך ביצוען התקשר הקבלן, ללא כל קשר לנתבעים, עם קבלני המשנה. לטענת הנתבעים הערבות האישית נלקחה מהקבלן כערבות להבטחת מחויבויותיו על פי ההסכם עם הנתבעת, וכי נוכח אי עמידתו בתנאי ההסכם, ונזקים כספיים רבים אשר נגרמו להם, נאלצו לחלטה. לטענתם מעולם לא התחייבו כלפי התובעת או מי מטעמה לא במפורש ולא במשתמע כי ישלמו לה את חובו של הקבלן, וכי אין כל יריבות בינם לבין התובעת ובוודאי שאין כל יריבות ו/או עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע 2 אשר שימש כמנהלה של הנתבעת. עוד טענו הנתבעים כי הפעם הראשונה בה נתקל הנתבע במר יעקב בנפשי מנהל התובעת (להלן: "בנפשי") הייתה בחודש ינואר 2005, עת התפרץ זה למשרדו בליווי אדם נוסף ודרש ממנו באיומים להעביר לו את סכום הערבות שנמסר לו על ידי הקבלן, ואיים לפרק את עבודות האלומיניום, וכי לאחר התפרצות זאת לא הגיע עוד מי מטעם התובעת לבצע את עבודות האלומיניום והנתבעים נאלצו לשכור קבלן אלומיניום נוסף על מנת שיסיים את עבודות האלומיניום באתר.
3. התובע הגיש תצהיר מטעמו, תצהיר של מר שלום פלד (להלן: "פלד") אשר התקשר עם הקבלן בהסכם לביצוע עבודת התקנת המעקות בבניין, ותצהיר של מר אמנון פרנק (להלן: "פרנק") מנהלה של ט.פ. חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ. הנתבעים הגישו תצהיר של הנתבע 2 מר יהודה חדאד.
דיון והכרעה
4. הנתבעים העלו בכתב הגנתם כמו גם בסיכומיהם את הטענה בדבר העדר יריבות בינם לבין התובעת וכן את הטענה בדבר העדר עילת תביעה אישית כלפי הנתבע 2 אשר שימש כמנהלה של הנתבעת.
5. לטענת הנתבעת התקשרותה נעשתה מול הקבלן ישירות ולא הייתה לה כל מעורבות בהתקשרות בין התובעת לקבלן. עוד טענה כי בשלב ההתקשרות כלל לא הכירה את התובעת או מי מטעמה ולא נוצר ביניהם קשר, ועל כן דין התביעה נגדה להדחות. הנני סבורה כי דין טענה זאת בדבר היעדר יריבות כעילה לדחיית התביעה כנגד הנתבעים להדחות, שכן עילת התביעה אשר הועלתה כנגד הנתבעים אינה מבוססת על ההסכם אשר נעשה בין הקבלן לתובעת, והתובעת כלל לא טענה כי הנתבעים או מי מהם היו צד לו, אלא תביעתה נשענת על הטיעון כי הנתבעים ערבו לחובות הקבלן כלפיה, ועל כן, ובמידה ותוכח טענה זאת, וודאי שישנה יריבות בנסיבות אלו בינה לבין הנתבעת.
6. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעים הייתה כי אף אם התחייב הנתבע כי הנתבעת תשלם את חובות הקבלן לתובעת, עדיין לא הייתה כל סיבה להגיש תביעה אישית נגדו, עת שימש כנושא משרה בנתבעת ובעל מניות בה ואשר התחייבותו אם ניתנה, ניתנה בשם החברה ולא באופן אישי. התובעת מנגד טענה בסיכומיה כי התחייבות הנתבע נעשתה לא כאורגן של החברה אלא באופן אישי וכי בהתאם לעדויות עדי התביעה הנתבע הוא שהתחייב כלפיהם ולא נאמר על ידו כי הנתבעת תדאג לביצוע התשלומים המגיעים להם מן הקבלן, לטענתה התחייבותו נעשתה תוך חריגה מסמכותו וללא הרשאה וכי בנסיבות אלו יש להטיל עליו אחריות מכוח סעיף 105 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983.
7. בפסק דין ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חברה לבניה בע"מ (לא פורסם, 05.02.04) דן בית המשפט העליון בהרחבה בהבדלים בין הרמת מסך לבין הטלת אחריות אישית על אורגן החברה, וכך הוא מציין:
יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק ......אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" .....אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה".
8. טענתה העובדתית של התובעת לפיה הנתבע התחייב כי הוא אישית יערוב להתחייבות הקבלן כלפיה אינה יכולה לעמוד במקרה הנדון ויש בה כדי ניסיון לאחוז במקל משני קצותיו. שכן, אין התובעת יכולה לטעון מחד כי התחייבותו של הנתבע ניתנה באופן אישי וכי הוא לא התחייב בשמה של הנתבעת אלא בשמו, וללא קשר אליה, ומנגד לתבוע את הנתבעת כאחראית בגין התחייבות נטענת זאת מכח התחייבותו של הנתבע בשמה של הנתבעת. לכן, מניסוח כתבי הטענות ועילות התביעה במקרה הנדון אשר הופנו אף כלפי הנתבעת יש לבדוק האם וככל שניתנה התחייבות על ידי הנתבע, אשר שימש כנושא משרה בנתבעת וכבעל מניות בה (בשיעור של 20% כטענת הנתבעת), יש מקום בהתאם להלכה הפסוקה להרים כלפיו מסך ולחייבו באופן אישי על פי כללי "הרמת מסך".
9. הלכה היא, כי הרמת מסך, אינה עניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ראו פסק דין בן מעש לעיל וכן ע"א 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353. במקרה הנדון, לא הוכיחה התובעת כל עילה להרמת מסך, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע ביקש לנצל את אישיותה הנפרדת של הנתבעת למטרה לא כשרה וכי עשה שימוש באישיות המשפטית של הנתבעת לצורך התחמקות מהבטחותיו הנטענות. יתרה מהאמור, התובעת לא הצליחה להוכיח כי התחייבותו הנטענת של הנתבע כלפיה ניתנה על ידו באופן אישי ולא כאורגן של הנתבעת, וכאשר נחקר מר בנפשי מדוע הוגשה התביעה נגד הנתבע באופן אישי שכן התחייבותו ככל שניתנה ניתנה בשם החברה ולא בשמו אישית השיב זה "תשאל אותו ולא אותי" (עמוד 23 לפרוטוקול מיום 07.11.06 שורה 5). די באמור לעיל כדי לקבוע כי אין מקום להרים מסך כלפי הנתבע, וככל שיש לתובעת עילת תביעה היא עומדת כלפי הנתבעת בלבד.
ערבות הנתבעים לחובות הקבלן
10. המחלוקת העיקרית בתיק זה היא כאמור בשאלה האם אכן נתן הנתבע התחייבות לתובעת, באמצעות מנהלה מר בנפשי, לפיה היה והקבלן לא ישלם לה את החובות בגין העבודות אותן ביצעה ותבצע בבניין, תשלם לה הנתבעת סכומים אלו. התחייבות זו משמעה כי הנתבעים התחייבו לערוב לתובעת בגין חובות הקבלן כלפיה, והשאלה אותה יש לבדוק היא האם עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח ערבות זאת.
11. בהתאם להלכה הפסוקה הנטל להוכיח הסכם ערבות מוטל על כתפי הטוען לו כמי שמוציא דבר מחברו ואין להסתפק לשם כך ב"הרהורי הלב של הנושה" (ראו ע"א 714/87 נתן שר נ' קלמן כהן, פ"ד מג(3) 159, 162).
12. בע"א (מחוזי ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל נ' דניר דננברג, דינים מחוזי, כרך ל"ד(1) 131, הביע בית המשפט המחוזי דעתו באשר להשתכללות חוזה ערבות בקובעו:
"חוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב ... יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים ... יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה".
13. באשר להוכחת הערבות קבע בית המשפט באותו פסק דין, בעמוד 135 :
"אף שמסמך בכתב אינו נדרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לדרוש קיומו של מסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של הערבות או ראיה פוזיטיבית אחרת מעבר לדברים בעל פה שהועברו"
14. לטענת התובעת התחייבות הנתבעים לערוב לחובותיו של הקבלן כלפיה נעשתה בעל פה ללא מסמך בכתב, וגרסתה בעניין נסמכת על עדותם של מר בנפשי ומר שלום פלד. מהאמור לעיל עולה כי הנטל הנדרש על מנת להוכיח הסכם ערבות שנעשה בעל פה הינו נטל משמעותי. אומר מייד כי לאור המסמכים אשר הוצגו לבית המשפט כמו גם העדויות אשר נשמעו בתיק, התובעת לא הרימה את הנטל בעניין ההסכמה הנטענת של הנתבעים, וזאת כמפורט להלן.
15. בתצהיר עד התביעה מר שלום פלד, אשר התקשר עם הקבלן בהסכם לביצוע עבודת התקנת המעקות בבניין, ובהתייחס להבטחתו של הנתבע לערוב לחובות הקבלן, צוין כי לפני תחילת העבודות נפגש פלד עם מר בנפשי ואז עבר במקום מר חדאד, הציג את עצמו בפניהם, וכי כאשר נשאל על ידי מר בנפשי לעניין תשלום כספם בגין העבודות בבניין ענה חדאד כי אין להם מה לדאוג וכי לא תהיינה כל בעיות בנדון. לטענתו בכל אותה התקופה הציג חדאד בפניהם כי אין להם מה לחשוש בנושא התשלום וכי ידאג לכך ששכרם ישולם לפיכך המשיך בעבודת המעקות עד להשלמתן.
16. בעדותו בבית המשפט ציין פלד כי הנתבע נשאל לגבי התשלומים מכיוון שכספים לא שולמו על ידי הקבלן באופן סדיר (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-2), וכי פגישה זאת בינם לבין הנתבע נעשתה בתחילת העבודות, ולא כפי שנרשם בתצהירו טרם תחילת העבודות. יחד עם זאת לא ידע מר פלד לציין מתי בערך נערכה הפגישה (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 9-14). כאשר נשאל פלד לעניין התחייבותו של הנתבע כלפיהם השיב כך:
ש. אתה לא טוען שיהודה אמר באותה פגישה שהוא ישלם לבנפשי או לך במקום אמנון פרנק נכון?
ת. בוא נאמר כך, באותה פגישה שאל בנפשי את אדון חדאד אם הוא ישלם והיתה איזה בעיה כנראה עם התשלומים והוא אמר שאין לנו מה לדאוג זה הכל. זה השתמע לשני פנים. מר חדאד גם ישב איתי על תוכניות ועשה דברים כאילו הוא הקבלן בבנין ולא מישהו אחר.
ש. אתה אומר שהוא שאל אם הוא ישלם ויהודה ענה שאין מה לדאוג לתשלום מי זה אם הוא ישלם מר חדאד או מר פרנק?
ת. הוא שאל אם נקבל את התשלום לבנין הזה ויהודה אמר שאין מה לדאוג כי היו בעיות עם התשלומים.
ש. אתה גם לא טוען שבאותה פגישה מר יהודה חדאד אמר לך שהנתבעת או הנתבעים יהיו ערבים כלפיכם?
ת. אני לא הצהרתי על כך ולא טענתי זאת. ........."
17. כאשר נשאל מר פלד הכיצד הוא מסביר את טענתו כי הנתבע התחייב בפניהם שעה שכל מה שאמר להם הוא כי אין להם מה לדאוג השיב "בעיני זו התחייבות. כאשר בן אדם אומר לי שאין לי מה לדאוג מבחינת התשלום אני מבין שיש מאחורי זה גב. אני לא מאמין שמר חדאד היה עושה שטויות ואומר תשמע אני ישלם לך או משהו כזה, הוא אדם די חכם. כל מה שהוא אמר לי שאין לי מה לדאוג וכספים ישולמו לי" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 22-25).
18. אינני סבורה כי יש בעדותו של מר פלד כדי לחזק את טענת התובעת בדבר התחייבות הנתבעת לערוב לחובות הקבלן כלפיה. אף אם נתעלם מהעובדה כי מר פלד אינו זוכר את המועד בה ניתנה ההתחייבות, האם נעשתה לפני תחילת העבודות כפי שציין בתצהירו, או לאחר תחילתם, הרי שאף הוא מודה בעדותו כי כל שנאמר להם על ידי הנתבע הוא כי "אין מה לדאוג", ומעולם לא נאמר להם באופן מפורש כי הנתבעים יערבו לחובות הקבלן, נהפוך הוא, עולה מן העדות כי חדאד נשמר שלא לחייב את הנתבעת בכך.
19. בשונה מאשר נאמר ונטען על ידי מר פלד, ציין מר בנפשי בתצהירו כי התובעת החלה את ביצוע העבודות בבניין בתחילת שנת 2004, ולאחר מספר חודשים עת נקלע הקבלן לקשיים כספיים בעטיים הפסיק לשלם לתובעת את התשלומים המגיעים לה על פי ההסכם, הודיעה לקבלן כי תפסיק את העבודות בבניין וכי תפרק את עבודות האלומיניום שכבר בוצעו. בעקבות כך יצר עמו קשר הנתבע 2 ובפגישה שנערכה ביניהם הוסכם כי התובעת תמשיך בעבודות, לא תפרק את האלומיניום והנתבע התחייב לדאוג לביצוע התשלומים המגיעים לתובעת מהקבלן, ובכללם חילוט הערבות שנמסרה לנתבעת על ידי הקבלן והעברת הכספים לתובעת. עוד הוסיף מר בנפשי כי לאחר ששיקים אשר מסר הקבלן לא כובדו על ידי הבנק בשל חוסר כיסוי מספיק, פנה לנתבעת בדרישה כי תעביר לידי התובעת את סכום הערבות, אך זאת הפנתה אותו למר קרני המהנדס המפקח מטעם הנתבעים אשר דחה אותו בלך ושוב.
20. עדותו של מר בנפשי בבית המשפט הייתה בעייתית וחסרת בהירות. לא זו בלבד שמר בנפשי לא ידע להשיב על הרבה שאלות מהנימוק כי הוא "אינו זוכר", הוא אף לא ידע לציין האם התחייבותו הנטענת של הנתבע ניתנה בהתאם לנאמר בתצהירו מספר חודשים לאחר תחילת שנת 2004 עת נקלע הקבלן לקשיים, או כפי שהצהיר לאחר מכן בבית המשפט לאחר שהשיקים של הקבלן התחילו לחזור (כאשר השיק הראשון חזר רק בתחילת ינואר 2005). יוער, כי ישנה חשיבות רבה לשאלת מועד מתן ההתחייבות ויש בה כדי לשפוך אור על שאלת אמיתות גרסת התובעת, שכן במועד בו החלו השיקים של הקבלן לחזור, קרי בשנת 2005, כבר הושלמו עבודות האלומיניום בבניין, כך שטענתו של מר בנפשי כי הנתבעת ביקשה ממנו כי ימנע מפירוק האלומיניום והתחייבה בפניו כי תשלם לו עבור השלמת העבודות, אינה מתיישבת עם המצב בפועל לפיו העבודה כבר הושלמה. אי יכולתה של התובעת ליתן תשובה ברורה בנושא פועלת אף היא, בשכלול כל העדויות והנתונים בתיק, לרעתה.
21. לא זו בלבד שעדותו של בנפשי הייתה חסרת בהירות, הרי שאף בפרטים מהותיים עמדה בסתירה לעדותו של מר פלד, כך למשל טען מר פלד כי התחייבותו של הנתבע ניתנה לאחר תחילת העבודות ולאחר שידעו כי הקבלן מצוי בקשיים. עדות זאת עומדת בסתירה לעדותו של מר אמנון פרנק, וכן לעדותו של מר בנפשי לפיה קיבל מהקבלן במהלך העבודות בבניין סך של 100,000 ₪ עבור ביצוע עבודות נוספות, משמע בעת תחילת העבודות טרם הייתה להם סיבה לחשוש מאי קבלת כספים מהקבלן, ולא היה מקום להעלאת שאלות בנושא בשיחתם הנטענת עם הנתבע. אף באשר למהות ההתחייבות אשר ניתנה להם על ידי הנתבע נמצאו סתירות בין עדויותיהם, וזאת כמפורט להלן.
22. כאשר נחקר מר בנפשי בבית המשפט בנוגע למועד התחייבותו של הנתבע ציין כי התחייבותו הראשונה של הנתבע לשלם לו במקום הקבלן נעשתה בפגישתם האקראית, ולא כפי שנכתב בתצהירו באופן יזום על ידי הנתבע, וזאת לאחר ביצוע 70% מעבודות האלומיניום בבניין, ובעת שנכח במקום גם מר פלד (עמודים 16-18 לפרוטוקול), וכי בפגישה זאת התחייב מר חדאד כך: "הוא אמר שאין לנו מה לדאוג והוא מחויב לשלם לנו את מה שאמנון פרנק לא ישלם זה מה שהוא אמר כשהיה גם שלום פלד....." (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 23-24). כאשר הובהר לו בחקירתו כי כל שאמר מר פלד בעדותו היה כי נאמר להם שאין להם מה לדאוג השיב "אני אומר לך שמה שמר פלד אמר זה לא נכון. אני זוכר משהו אחר ממנו. שלום הרי סיים את העבודה על סמך זה" (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 7-8).
23. עוד טען מר בנפשי בחקירתו כי מעבר לפגישה האקראית בינו לבין הנתבע, בה נכח שלום פלד, נערכה פגישה נוספת בינו לבין הנתבע בה נכח אדם בשם מאיר ואשר אף במהלכה התחייב חדאד לשלם את חובות הקבלן לתובעת (עמוד 23 לפרוטוקול). מעבר לכך כי טענה זאת לא הועלתה על ידי מר הנפשי בתצהירו, הרי שהתובעת לא טרחה לזמן את אותו אדם נוסף אשר נכח בפגישה על מנת שיעיד על הדברים אשר נאמרו בה, ועל כן פועלת נגדה החזקה בדבר אי העדת עד. הלכה היא, שלאי העדת עד חשוב, משקל ראייתי לחובת הצד שנמנע מהבאתו. ראו ספרו של כב' השופט י. קדמי "על הראיות" (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד- 2003, עמ' 1649-1650). על פי הרציונאל שבבסיס ההלכה, בעל דין לא מונע מבית המשפט ראייה שהיא לטובתו. בהעדר הסבר סביר, הימנעות צד מהבאת ראייה רלבנטית, שהיא בהישג ידו, מבססת מסקנה, שאילו הובאה אותה ראיה היא הייתה פועלת נגדו. במקרה הנדון לא ידע מר בנפשי להסביר מדוע לא הובא לעדות אותו אדם אשר נכח בפגישה הנטענת בינו לבין הנתבע ואף בכך יש כדי לפעול לרעת התובעת.
24. בסיכומיה טענה התובעת כי אי העדת מר קרני, המהנדס המפקח מטעם הנתבעים, אשר הופנתה אליו לטענתה על ידי הנתבע, לצורך קבלת אישור לפירעון הערבות הבנקאית של הקבלן, ואשר דחה אותה בלך ושוב בתירוצים שונים עומדת לרעת הנתבעים ופועלת נגדם. אינני מקבלת את טענת התובעת בעניין זה וסבורה אני כטענת הנתבעים, כי התובעת עליה מוטל נטל ההוכחה במקרה הנדון היה להביא לעדות את מר קרני ולהוכיח את טענתה בנושא, באי העדתו של עד זה, פועלת החזקה כאמור לעיל, בדבר אי העדת עד, לרעתה.
25. לא זו בלבד שלא השתכנעתי מעדויות התובעת כי הנתבע התחייב בפני מר בנפשי כי הנתבעים יערבו עבורה בגין חובות הקבלן, הרי שאף יתר העובדות בתיק זה מחזקות את המסקנה כי לא ניתנה לתובעת כל התחייבות מטעם מי מהנתבעים, וזאת כמפורט להלן.
26. מר בנפשי הודה בחקירתו בבית המשפט כי עד לפגישה האקראית בינו לבין חדאד, הוא לא הכיר את מר חדאד. כאשר נשאל בחקירתו האם העביר אי פעם לנתבעת את ההסכם בינו לבין הקבלן לא ידע להשיב על השאלה. עובדות אלו כפי שצוינו על ידי מר בנפשי עומדות בניגוד גמור לכל הגיון עסקי הן של התובעת והן של הנתבעת. באשר לתובעת, הרי מדוע הסכימה התובעת לקבל התחייבות בעל פה, מאדם, אשר על פי הודאתו של מר בנפשי, לא הכירה עד לאותו מועד, ואשר כל שנאמר בה אף על פי עדותו של מר פלד היה כי אין להם מה לדאוג, כאשר המדובר בסכומים של מאות אלפי שקלים. לא נטען על ידי התובעת כי היה במקרה הנדון עניין של נוהג בין התובעת לנתבעת לפיו נהגו לפעול בשיטה זאת, ומכאן שקבלת התחייבות זאת בעל פה מעוררת תמיהות קשות בנוגע לקיומה בפועל. לא זו אף זו, כיצד ניתן להסביר את התחייבותה הנטענת של הנתבעת לשאת בחובותיו של הקבלן כלפי התובעת וכן כלפי מר פלד, שעה שמר בנפשי אינו יודע לציין אם הועבר לה ההסכם בינו הקבלן על מנת שתוכל לעמוד על גבוה הסכומים להם היא התחייבה לערוב. אציין, כי לא נטען על ידי התובעת לא בכתבי הטענות כמו גם לא בתצהיר בנפשי או בעדות בבית המשפט כי הנתבעת ידעה על גובה הסכומים בגינם התחייבה לערוב לחובות הקבלן, אף עובדה זאת מטילה ספק במתן התחייבותם של הנתבעים.
27. עוד אציין, כי מר בנפשי טען בעדותו בבית המשפט כי התחייבות הנתבעים ניתנה לו לאחר שכבר ביצע 70% מהעבודה. כאשר נאמר לו בחקירתו הנגדית כי במצב זה יכול היה לתבוע רק 30% השיב כי היה יוצר לחץ והיו משלמים לו הכל (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 21-25). אף טענה זאת בדבר התחייבותה של הנתבעת לשאת במלא התשלום לתובעת, עת כאמור לא ברור אם כלל ידעה מהו החוב של הקבלן כלפי התובעת, ועת נותרו לביצוע רק 30% מהעבודות אינה עומדת עם ההיגיון העסקי במקרה זה בו יכלה הנתבעת לבחור בהעסקת קבלן אחר ולשלם לו רק עבור השלמת העבודות ו/או להתחייב כלפי התובעת כי תשלם לה עבור השלמת העבודות, ובוודאי לא להתחייב לתשלום מלוא החוב.
28. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי התובעת כחיזוק לטענתה כי הנתבעת התחייבה לערוב לחובות הקבלן כלפיה הינו מכתב מיום 10.01.05, נספח ב' לתצהירו של ארנון פרנק, אשר נשלח על ידי הקבלן לנתבעת בו נרשם כי הקבלן מסכים כי תשלומים המגיעים לו ישולמו ישירות לספקים. כאשר לטענת התובעת מכתב זה כלל אף אותה וזאת אף בהתאם לעדותו של מר פרנק בבית המשפט. אינני מקבלת טענה זאת, אשר אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים כמצוין לעיל, שכן אין מחלוקת כי כבר בינואר 2005 הסתיימו כל העבודות האלומיניום בבניין, ומכאן שמדוע הייתה צריכה הנתבעת לדאוג לתשלום סכומים אלו, וזאת בניגוד לספקים אחרים, אשר בהתאם לעדותו של מר חדאד טרם סיימו עבודתם במקום ואשר נדרש לשלם להם על מנת שישלימו עבודתם והדירות ימסרו לקוניהם.
29. בנוסף לכל האמור אדגיש, כי חוסר הבהירות והאחידות בטענות התובעת השתקפו אף בעניין הסכומים אשר נתבעו על ידה בתיק זה. בכתב התביעה הועמד סכום התביעה על סך של 404,175 ₪ הוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד הקבלן בגין השיקים שחזרו בסך של 362,977 ₪. בתצהירו העמיד מר בנפשי את החוב על הסכום בהצעת המחיר בסך של 418,590 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בסיכומיה טענה התובעת כי סכום החוב הוא סך השיקים אשר נמשכו על ידי הקבלן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה בסך של 370,134 ₪. יוער, כי אף סכומים אלו אינם הסכומים המדויקים שעה שמר אמנון פרנק ציין בעדותו כי הוא משלם לבנפשי ישירות ולא דרך הוצל"פ וכי עד היום שילם לו כ- 10,000 ₪ במצטבר (עמודים 3, 4 לפרוטוקול), טענה אשר אושרה מאוחר יותר על ידי מר בנפשי בעדותו (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 14-16). בנוסף לכל האמור, הרי שמעדותו של מר בנפשי בבית המשפט עלה כי ההסכם בינו לבין הקבלן אשר צורף לכתב התביעה ולתצהירו אינו ההסכם המלא אשר נערך בניהם, עוד צוין על ידו כי קיבל מהקבלן בנוסף לשיקים שלא נפרעו סך של 100,000 ₪ עבור עבודות נוספות אותן ביצע, נתונים אשר לא הוזכרו על ידו בתצהירו או בתביעתו, ואשר מעוררים ספק באשר לאמיתות הסכום הנתבע.
עשיית עושר - הרחבת חזית אסורה
30. בסיכומיה העלתה התובעת לראשונה את הטענה כי יש לחייב את הנתבעים בסכום התביעה גם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. הנני מקבלת את טענת הנתבעים כי טענה זאת אשר הועלתה רק בשלב הסיכומים, מהווה הרחבת חזית אסורה ועל כן דינה להימחק מסיכומי התובעת. שנית, ולמען הזהירות בלבד אציין, כי אף לגופו של עניין סבורה אני כי טענה זאת כלל לא הוכחה על ידי התובעת ועל כן יש לדחותה אף לגופה.
31. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 קובע שלושה יסודות שיש להוכיח בעילה זו: האחד, קבלה של נכס, שרות או טובת הנאה אחרת על ידי הזוכה, שהיא ההתעשרות; השנייה, ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה או על חשבון המזכה, שהוא קשר סיבתי; השלישית, ההתעשרות הזוכה נעשתה "שלא על פי זכות שבדין", שהוא היסוד הנורמטיבי. ראו ת.א. (ת"א) 884/92 אילנה אורן נ' עזבון האדמו"ר אלתר בונם ז"ל, לא פורסם, 28.1.07.
32. במקרה הנדון טענה הנתבעת כי ההסכם בינה לבין הקבלן היה הסכם על בסיס מחיר "פאושלי" בו מתחייב הקבלן לסיים את עבודות בניית הבניין ולמוסרו בעד תמורה קבועה מראש שיקבל מהנתבעים, ואשר במסגרתו שילמה לקבלן את הכספים בגין העבודות בבניין. התובעת הגישה תצהיר מטעמו של מר אמנון פרנק בו נטען בכלליות כי החברה הקבלנית נקלעה לחובות עקב אי תשלום כספים אותם התחייבה הנתבעת לשלם לה. בתצהירו של מר פרנק לא הוכחשה טענת הנתבעת בדבר היותו של ההסכם הסכם פאושלי ואף לא נאמר דבר באשר לקבלת כספים בגין עבודות האלומיניום בבניין. יתרה מכך, מר פרנק אף אישר בעדותו בבית המשפט כי הוא מעביר לתובעת, באמצעות מר בנפשי כספים מידי חודש על חשבון החוב (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 5-6), משמע, יש בכך כדי להודות כי קיבל כספים עבור עבודה זאת, דבר המחזק את טענתה של הנתבעת כי שילמה לו בגין עבודות האלומיניום, ועל כן אין במקרה הנדון התעשרות שלא כדין. לאור האמור, הרי שאף לגופו לא הרימה התובעת את הנטל מוטל עליה בעניין זה ולא הוכיחה כי הנתבעת התעשרה כתוצאה מביצוע העבודות על ידה, וכי הכספים עבור עבודות האלומיניום לא שולמו על ידה לקבלן, ואף נמנעה מלחקור את הנתבעת בעניין ו/או לדרוש ממנה כי תציג אסמכתאות לכך. משכך, ואף מנימוק זה דין טענתה בדבר עשיית עושר להדחות.
לסיכום
דין התביעה להדחות.
התובעת תשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך של 21,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, ב' בחשון, תשס"ח (14 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים