law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 17.03.2008

שולמה הוכמן - נגד - המגן חברה לביטוח בע"מ

ת"א (תל-אביב-יפו) 26965/07
שולמה הוכמן
נ ג ד
המגן חברה לביטוח בע"מ
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[17.03.2008]
כב' השופטת ס.נ. מיכל שריר
פסק דין
1. התובעת ילידת 7.5.65, נפגעה בתאונת דרכים ביום 8.1.05.
אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.
2. הפגיעה
א. התובעת נחבלה בצווארה וגבה, אך פנתה לקופ"ח רק למחרת התאונה, לא נמצאו ממצאים אך הומלץ על 5 ימי מחלה.
ב. צילום רנטגן של עמ"ש צווארי מיום 10.1.05 העלה: "שינויים ספונדילוטיים קלים עם אוסטאופיטים קידמיים ואחוריים".
ג. התובעת הופנתה לטיפולי פיזיוטרפיה, אך לא ברור אם קיבלה.
ד. התובעת התלוננה על כאבי ראש חזקים והיתה בטיפול רופא א.א.ג. שאבחן בעיות סינוסיטיס, אך עפ"י המסמכים הרפואיים לא שוייכו תלונות אלה לתאונת הדרכים.
ה. בדיקת מיפוי עצמות מיום 1.1.06 העלתה: "קליטה מעט מוגברת בגופי חוליות צוואר תחתונות, מודגמת עפ"י חתכי ה- SPECTבלבד, ומעלה אבחנה מבדלת שבין שינויים ניווניים כגון מחלת דיסק ניוונית, שינויים פוסטראומתיים".
ו. ד"ר דוד, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדעה כי: "בבדיקה גופנית נמצאה רגישות קלה בצוואר הבולטת במיוחד אקסטנציה והגבלה קלה בטווח התנועה.
באחד ממישורי התנועה לא נמצאה כל עדות לחסר נוירולוגי, מרכזי או פריפרי. בבדיקת עמ"ש מתני נמצא טווח תנועות תקין ולא נמצא כל חסר עצבי.
בבדיקות דימות נמצאו שינויים נווניים קלים בעמ"ש צווארי. בצילום עמ"ש מתני לא נמצאו ממצאים חולניים, למעט רושם ליישור לורדוזיס מתנית. מיפוי עצמות הדגים קליטה קלה בעמ"ש צווארי היכולה לנבוע משינויים ניווניים או טראומתיים.
אני מעריך את נכותה של גב' הוכמן ב- 3% בהתאם להפעלה חלקית של סעיף 37 (5) א' לתקנות המלל (הגבלה בחלק ממישורי התנועה של הצוואר).
עיינתי בחומר הרפואי שהועמד לרשותי: קיימות תלונות רבות על כאבי ראש המיוחסות בחלקן ל- SINUSITIS וחלקן לכאבי ראש מיגרונוטיים. תלונות אלו קדמו לתאונה הנדונה.
לא מצאתי רישומים משמעותיים המתייחסים לפגיעה צווארית כלשהי שבכוחה להצביע על קיומו של מצב קודם המצדיק הפחתת הנכות (קיים רישום בודד ב- 1.8.02)".
ז. ד"ר דוד לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.
3. נזקים
א. כאב וסבל
1) "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 3% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.
סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).
תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).
2) לתובעת לא נגרם שבר, היא לא נזקקה לאשפוז או טיפולים חודרניים, היתה באי כושר 5 ימים בלבד ועל כן, אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976, אך משנותרה לה נכות בשיעור 3% נראה לי לנכון לפצותה בסך -.7,200 ₪.
ב. הוצאות רפואיות ונסיעות
1) נזק מיוחד
כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.
אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:
"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...
על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.).
(ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).
2) התובעת המציאה קבלות על כ- -.1,000 ₪ אשר בחלקן, כדין טוענת הנתבעת כי קשורות לכאבי ראש שאינם תוצאה של הפגיעה בתאונה הנדונה.
אין כל הפניות רפואיות לדיקור סיני ומסאג' או כרית אורטופדית כנטען ע"י התובעת ועל כן נראה לי לנכון לפצותה בראש נזק זה בסך -.800 ₪.
3) מאידך, כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752: "הענקת הזכות בסעיף 22 לחוק הבריאות לקופת-חולים לתבוע מהמזיק את סכום ההוצאות שהוציאה עבור טיפולים רפואיים שסיפקה לניזוק, מעבירה את זכויותיו של הניזוק כלפי המזיק אל קופת-חולים. גם כאן חל עקרון הסוברוגציה. גם כאן יש למנוע את המצב על פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות ואחר כך היה חשוף לתביעה מצד קופת-חולים...".
אין לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו יקבל מהקופה חינם, עפ"י חוק בריאות ממלכתי. כאמור בע"א 2675/92, 2596 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (טרם פורסם, תקדין עליון כרך 95 (1) תשנ"ה/תשנ"ו - 1995 עמ' 576, 581): "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462).
לפיכך, אין מקום לפסיקת הוצאות רפואיות בעתיד.
4) התובעת לא נפגעה בגפיה, אינה מוגבלת בניידותה וממילא לא הוכיחה קבלת הטיפולים הנטענים, אלא רק בדיקות אשר אני מעריכה הוצאות הנסיעה לביצוען בסך -.200 ₪.
ג. עזרת צד ג'
1) התובעת היתה באי כושר מוכח 5 ימים בלבד וממילא לא היתה במצב סיעודי ועל כן גם אם קיבלה עזרה מבני משפחה לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".
2) יש יותר מעזות מצח בהשוואת העזרה הנטענת ע"י התובעת לה נותרה 3% נכות בלבד לבין העזרה הנדרשת לילדים שהוריהם נספו בתאונה.
3) מאז התאונה חלפו למעלה מ- 3 שנים והתובעת לא הוכיחה היזקקות לעזרה בשכר וגם בכך יש משום אינדיקציה כי לא תזדקק לעזרה גם בעתיד.
ד. הפסד השתכרות
1) עובר לתאונה ולאחריה מנהלת התובעת פעוטון ילדים בביתה. לטענתה, לא חזרה לעבודתה כגננת, נאלצה להעסיק גננת מחליפה כשהיא מסתפקת בניהול הגן במשרה חלקית ועל כן דורשת עלות הגננת מאז התאונה ועד היום.
2) "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191).
3) לא זו אף זו, אלא שהתובעת העסיקה גננת גם עובר לתאונה שפוטרה כחודש בלבד לפני התאונה ועל כן סבירה טענת הנתבעת כי הגננת שהועסקה מחודש התאונה אינה אלא מחליפתה של המפוטרת והעסקתה אינה פועל יוצא של פגיעתה של התובעת בתאונה שהותירה אחריה רק 3% נכות בגין הגבלה קלה בחלק ממישורי תנועת הצוואר.
הדברים מקבלים משנה תוקף כשהתובעת הוכיחה 5 ימי אי כושר בלבד ועל כן לא היתה מניעה כי תשוב לעבודה עוד לפני שהחלה להעסיק הגננת המחליפה.
4) התובעת ממשיכה בניהול הפעוטון ובשנה שלאחר התאונה השביחה הכנסותיה בצורה משמעותית מ- -.67,087 ל- -.85,857 ₪.
התובעת הסבירה הטבת מצבה הכלכלי ביותר ילדים בפעוטון אך מצד שני בהעסקת עובדת נוספת (תשובה 38 לשאלון), אך ברור כי יותר ילדים דורשים יותר צוות טיפולי.
5) לכאורה, איפוא, דין הדרישה בראש נזק זה עבור העתיד להידחות כאמור בע.א. 413/88 אלג'נזאראה נ. שמיר חב' לביטוח בע"מ תק' על 91 (2) 1081 "ביהמ"ש גם קבע שלא היתה ואין כל מניעה למערער לעבוד עבודות נוספות כפי שעבד קודם התאונה, אם רצונו בכך ומכל מקום בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ועפ"י ממצאיו של ביהמ"ש, רשאי היה ביהמ"ש להגיע למסקנה, על פיה לא הוכיח המערער אבדן כושר השתכרות כתוצאה מהתאונה. עפ"י עובדות המקרה, ביהמ"ש יכול היה להגיע למסקנה שהסיכון שבגלל תאונה תקטן השתכרותו בעתיד מזו שהיה מגיע אליה ללא התאונה הינו אפסי, ספקולטיבי או היפותטי בלבד (ראה ע.א. 237/80 ברששת נ. האשאש ואח' פד"י לו (1) 281 בעמ' 307) ועל כן אין יסוד להתערבותנו".
6) מאידך, בפני התובעת עוד 25 שנות עבודה ועל כן ולאור נכותה נראה לי לנכון לפצותה עבור הפסד כושר השתכרותה בסך -.13,000 ₪.
4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:
א. כאב וסבל -.7,200 ₪
ב. הוצאות -.1,000 ₪
ג. הפסד כושר השתכרות -.13,000 ₪
סה"כ -.21,200 ₪
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.
5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
6. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.
ניתן היום י' ב אדר ב, תשס"ח (17 במרץ 2008) בהעדר הצדדים

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים