law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
פנה חינם אל עורך הדין
שם:
טלפון נייד:
מייל:
אזור:
תחום:
פרטי הפניה:
 
 
חיפוש פסק דין חפש פסקי דין לפי שם עורך הדין
חזור
בתאריך: 05.08.2007

1. גרסיוסו בע"מ,2. דואק יוסי (התובע, הנתבע שכנגד והמודיע) - נגד - 1. זוארץ שולי (הנתבעים והתובעים שכנגד),2. ידיעות תקשורת בע"מ,חברת חדשות הקריות עיתונות ותקשורת בע"מ (צד ג')

ת"א (חיפה) 1715/02
1. גרסיוסו בע"מ
2. דואק יוסי (התובע, הנתבע שכנגד והמודיע)
נ ג ד
1. זוארץ שולי (הנתבעים והתובעים שכנגד)
2. ידיעות תקשורת בע"מ
חברת חדשות הקריות עיתונות ותקשורת בע"מ (צד ג')
בית משפט השלום חיפה
[05.08.2007]
כב' השופטת ת.שרון-נתנאל
בשם התובעים - עו"ד חרלף עמירם
בשם הנתבעים - עו"ד גליק תמיר
פסק דין
רקע;
1. בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין הוצאת לשון הרע.
עניינה של התביעה העיקרית הינה כתבה, אשר פורסמה, ביום 21.12.01 (להלן: "הכתבה"), בגליון מס' 464 של המקומון "ערי המפרץ" (להלן: "המקומון"), בחסות הנתבעת מס' 2 (להלן: "העיתון"), ואשר נכתבה ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן: "זוארץ"), ופורסמה במקומון תחת שמה.
(העיתון וזוארץ, יחדיו, ייקראו להלן, גם כאשר אדון בתובענה שכנגד: "הנתבעים").
הכתבה התייחסה לתכנית הטלויזיה "כלבוטק" (להלן: "התכנית" או "כלבוטק"), בה נטען, כי גלולות להגדלת חזה (להלן: "הגלולות"), אשר משווקות ע"י חברת "גרסיוסיו בע"מ" (להלן: "החברה"), נמכרות במחיר מופקע של 1,200 ₪ לחפיסה, תוך שהמוכרים מציגים בפני הלקוחות מצג שווא לפיו הגלולות אכן מביאות לתוצאה המיוחלת, בעוד שאין זה כך.
התובע (להלן: "דואק"), עיתונאי במקצועו, חבר מועצת קרית ביאליק, הופיע בתכנית, כיועץ לאסטרטגיה שיווקית של החברה. לטענתו, הוא הוצג בכתבה באופן בלתי נכון ופוגע, המהווה לשון הרע, כפי שיפורט להלן.
2. לאחר פרסום הכתבה, פרסם דואק, שהינו הבעלים והעורך הראשי של המקומון "חדשות הקריות" (להלן: "חדשות הקריות"), כתבה על התובענה העיקרית שהוגשה על ידו בתיק דנן (להלן: "הפרסום"). הפרסום נעשה בחודש ינואר 2002, הוא החודש בו הוגשה על ידו התובענה העיקרית, וסמוך לאחר הגשתה, ובו דווח על הגשת התובענה.
לטענת הנתבעים אין מדובר בדיווח נכון והוגן על הליך משפטי, כפי שמתיימר הפרסום להיות, אלא בדברי כזב, המהווים לשון הרע (כפי שיפורט להלן), ובגין כך הוגשה על ידם התביעה שכנגד בתיק זה.
3. דואק שלח הודעה לצד שלישי - חברת החדשות הקריות עיתונות ותקשורת בע"מ (להלן: "הצד השלישי"), הואהעיתון בו פורסם על ידו הפרסום הנ"ל, בטענה שהצד השלישי התרשל כלפיו בכך שלא מנע ממנו לפרסם את הפרסום ולא הזהירו מפני הנזקים שבפרסום.
התובענה העיקרית;
4. כתב התביעה בתובענה זו הוגש, תחילה, בשם שני תובעים - דואק והחברה, אולם לאחר שב"כ התובעים הודיע שאין הוא מייצג עוד את החברה ולאחר שהחברה לא שילמה את המחצית השניה של האגרה ואף לא התייצבה לישיבת יום 16.5.06, ניתן פסק דין כנגדה, ונותר לדיון עניינו של דואק בלבד.
בכתב התביעה נטען, כי הכתבה מטעה בכך שהיא יוצרת רושם, שבתכנית נקבעה קביעה חד משמעית, לפיה הגלולות אינן אפקטיביות. כן נטענו בכתב התביעה טענות נוספות, בנוגע לפגיעה אשר פוגעת הכתבה במוניטין של החברה. טענות אלה, כולן, נזנחו כליל, בסיכומיו של דואק, אשר אינו מגן עוד על החברה אלא טוען כי אז, בעת שהופיע תכנית, לא ידע את האמת.
למען הסר ספק אציין, כי לצורך הדיון אשר בפניי, אין חשיבות לשאלה אם ידע דואק את האמת, כבר אז, אם לאו.
5. הוכח בפניי, כי האמור בתכנית כלבוטק בעניין מצג השווא, אשר הציגה החברה בפני הקונים אמת הוא, וכאמור, גם דואק אינו חולק על כך.
חוות הדעת מטעם הנתבעים ותצהיריה, בעניין זה, כמו גם הסרט אשר הוקרן בתכנית כלבוטק ואשר הראה את התנהלותן של המוכרות מטעם החברה, לא נסתרו, והחברה אף הורשעה בעניין זה בפלילים, כך שניתן לקבוע בבירור, כי אין בפרסום הכתבה משום לשון הרע, בכל הנוגע לכל אשר נאמר בה לגבי החברה, אשר מהווה חזרה על אשר נאמר והוצג בתכנית כלבוטק.
נותר, איפוא, לדיון, האמור בכתבה, בכל הנוגע לדואק עצמו ולחלקו של דואק בעניין.
6. באשר ללשון הרע, בנוגע לו עצמו, טוען דואק, בסיכומיו, כי הכתבה מתיימרת להיות דיווח על התכנית, אולם היא מציגה את אשר נאמר בתוכנית בצורה מעוותת, במטרה לפגוע בו ובשמו הטוב, ובשל כך היא מהווה לשון הרע.
עיקר טרונייתו של דואק בנוגע ללשון הרע המכוונת אליו, מכוון לקטע השלישי של הכתבה, אשר מובא להלן, במלואו. החלקים בקטע זה, אשר צוטטו בכתב התביעה, נרשמו בהדגשה:
"ההפתעה הגדולה בתכנית היתה הופעתו של חבר מועצת קרית ביאליק, יוסי דואק, שהוצג כיועץ לאסטרטגיה שיווקית של חברת גרסיוסיו. דואק ניסה להגן על החברה וטען כי העובדות שהוצגו בתכנית אינן נכונות למרות שעובדות החברה צולמו במצלמה נסתרת.
למרות נסיונו הרב של גינת בעריכת תחקירים, ניסה דואק להפתיע ושלף לפתע מסמך עליו חתום רופא מארה"ב, המאשר את איכותן המצויינות של הגלולות. 'רפי גינת, חבל שלא עשית שיעורי בית' התריס דואק בפני גינת בעת שהציג בפניו את הניירות. אלא שכאן נכונה לו הפתעה.
התברר שגינת דווקא הכין שיעורי בית, ועוד איך. בבוקר שידור התכנית התקשר גינת לקליפורניה וריאיין את הפרופסור ברק פורד, הרופא החתום על הטופס שהציג דואק. בשיחה, ששודרה במהלך התוכנית, טען הרופא כי אינו מכיר כלל את חברת גרסיוסיו וכי לא ביצע עבורה כל מחקר או כל פעילות אחרת. 'מיד לאחר שאסיים את הראיון איתך, אורה לעורך דיני לטפל בעניין' אמר הרופא לגינת.
דואק, בתגובה שעוררה גיחוך אצל גינת, טען: 'זה לא הקול של הרופא. אני לא יודע עם מי דיברת'. דואק, צריך לומר, הפגין לוחמנות ובקיאות יוצאת דופן עבור מי שאמור להיות יועץ לאסטרטגיה שיווקית. כך, למשל, הוא גם טען בפני גינת, כי תחקירניו צילמו את הנעשה בחדר הלא נכון, שהוא חדר ההדרכה לדבריו".
כן מפנה דואק אל חלקים מהפרק הבא של הכתבה, בהם טענה זוארץ בפני דואק, שהוא דובר החברה, ואילו דואק הכחיש זאת מכל וכל וטען שהוא איננו דובר אלא רק יועץ לאסטרטגיה שיווקית.
טענות דואק בתובענה העיקרית;
7. להלן, בקיצור, ככל האפשר, טענותיו של דואק בנוגע ללשון הרע הכלולה בקטעים הנ"ל:
א. ייחוס המילה " הפתעה" איננו במקומו ולא נועד אלא להוות פתיחה להעמדת התובע באור מגוחך ולפגוע בו, בהיותו, חבר מועצת העיר.
ב. דואק הופיע בתכנית כיועץ לאסטרטגיה שיווקית של החברה ולכן לא היה מקום לציין שהוא חבר מועצת העיר, דבר אשר נעשה על מנת לפגוע בו, בהיותו מועמד לראשות העיר.
ג. הצגת התובע כיועץ נועדה, גם היא, כדי לפגוע בו. הוספת האות "כ" לפני המילה יועץ נועדה להציגו כאילו הוא יועץ, ולאמר כי זה אינו תפקידו האמיתי.
ד. האמירה "דואק ניסה להגן" ואמירות דומות בכתבה, המיחסות לו "נסיון" יש בהן משום שיפוט ערכי לתכנית, באופן שממנו עולה, כי מעשיו של דואק היו נסיון בלבד, נסיון שלא צלח, ואילו טענת רפי גינת, מנחה התכנית (להלן: "גינת"), כנגד, כונתה "טענה ניצחת".
ה. הכתבה נוקטת עמדה שלילית כלפי אמירותיו של דואק, שכן נכתב, שהוא "הפגין לוחמנותג€¦.", תוך נקיטת עמדה ממנה עולה שהוא לא אמור להפגין לוחמנות ובקיאות, והדבר נעשה כדי לפגוע בו במהלך עבודתו.
ו. מתחת לתמונתו של דואק נכתב: "יוסי דואק מכיר קולות של רופאים", ואילו מתחת תמונתו של רפי גינת נכתב: "רפי גינת. עשה שיעורי בית", וזאת - על מנת לפגוע בדואק.
ז. הנתבעים התעקשו לייחס לדואק תפקיד של דובר, למרות שידעו שלחברה יש דובר אחר, ותוך שהם מתעלמים מדבריו של דואק, לפיהם הוא יועץ שיווקי לחברות נוספות. ההתעלמות מדברי דואק וייחוס לדואק תפקיד של דובר נעשו על מנת לפגוע במעמדו.
דואק טוען, שהנתבעים תוקפים אותו בשל יריבות בינו לבין העיתון, על מנת לפגוע בו, בשמו הטוב ובפרנסתו ולעשותו מטרה לבוז וללעג בעיני הבריות ולהשפילו, וזאת - מאחר שהוא בעל עיתון מתחרה המופיע בקריות.
8. הכוונה לפגוע מוכחת, לטענת דואק, ממספר עובדות מצטברות, והן:
העובדה שרק מחצית מחצית מהכתבה עוסקת בחברה, ומחציתה - בדואק, באופן בלתי פרופורציונלי לנושא הכתבה.
טענתה של זוארץ שדואק "דברר" את החברה.
העובדה שעלה מעדותה של זוארץ שהיא חשבה שדואק מעורב במעשיה הלא כשרים של החברה.
העובדה שזוארץ טענה בעדותה, מצד אחד, שהיא לא הכירה היטב את דואק, ומאידך טענה, שידוע לה שהוא "פרובלמטי".
חוסר יכולתה של זוארץ להגדיר, בעדותה, מהי "חובה ציבורית".
טענות הנתבעים בתובענה העיקרית;
9. עיקר טענות הנתבעים הינן, שאין בכתבה משום פרסום לשון הרע, כדלהלן:
א. תכנית כלבוטק סוקרה בכתבה באופן נכון והוגן.
ב. ראוי היה להזכיר את תפקידו הציבורי של דואק, שכן זכאי הציבור לדעת במה עוסקים נבחריו.
ג. הנתבעים קיבלו את תגובתו של דואק, וזו אף פורסמה בכתבה במלואה.
ד. טענותיו של דואק כנגד הכתבה עוסקות בזוטי דברים ובאמירות שאינן מהוות לשון הרע, ואל לו לביהמ"ש "לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע".
ה. עומדת לנתבעים הגנת "אמת דברתי", אשר בסעיף 14 לחוק איסוק לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") וכן הגנת "תום לב" אשר בסעיפים 15 ו- 16 לחוק.
דיון בתובענה העיקרית;
10. סבורתני שהצדק עם הנתבעים;
דואק אכן נתפס, בטענותיו, לזוטי דברים ולניואנסים, ומנסה לתת להם פרשנות שלילית, במנותק מאשר נראה בתכנית כלבוטק ומהאמור בכתבה.
אמנם, הכתבה איננה אוהדת את דואק, ועולה ממנה "שיפוט" שלילי לגבי הגנתו על החברה, ומנגד - אהדה לגינת ותמיכה בו, אולם לאור הנראה בסרט התכנית, אשר חלק ממנו הובא בכתבה, אין לבוא על כך בטרוניה אל הנתבעים, שכן צפייה בכתבה מצביעה כי כך אכן נראו הדברים, וכי האמור בכתבה מהווה דיווח נכון על אשר אירע בתכנית ו/או הבעת דעה לגיטימית.
כך - לגבי האמירה לפיה דואק ניסה להגן על החברה, שכן מהכתבה אכן עלה שמדובר בנסיון שלא צלח.
כך - לגבי האמירה שדואק ניסה להפתיע בשלפו מסמך עליו חתום רופא מארה"ב, שכן גינת לא הופתע כלל, אלא צוות התכנית התקשר עוד באותו בוקר אל אותו רופא.
כך - לגבי האמירה לפיה תגובתו של דואק עוררה גיחוך אצל גינת, שכן ניתן לראות זאת, בבירור, בתכנית.
מעבר לצריך אומר, כי גם לו הייתי מסכימה, ולו במקצת, עם טענתו של דואק, לפיה מדובר בענייננים המהווים לשון הרע (ואינני מקבלת טענה זו), הרי לאור המינוריות של האמירות, ניתן היה לכלול אותן בהגנה אשר מספק סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הקובע, כי הגנתו של המפרסם "לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". ראו, לעניין זה: ע"א 3199/93 - יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ. פ"ד מט(2), 843, עמ' 857-858; ע"א 334/89 - רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג . פ"ד מו(5), 555 ,עמ' 564-565; ת"א (חיפה) 960/94 - חנה ברקת נ' הד הקריות בע"מ . תק-מח 2002(2), 1116 ,עמ' 1122.
11. חלק מהאמירות מהווה, אמנם, הבעת דעה של הנתבעים, אולם גם מהכתבה ברור שמדובר בהבעת דעה, ולאור הנראה בתכנית, יש לומר, כי מדובר בדעה לגיטימית, אשר נעשתה במסגרת אותה מאפשר החוק. ראו: דנ"א 7325/95 - ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס .תק-על 98(2), 1352, עמ' 1370.
כך - לגבי המילה "הפתעה" המצוייה בראש הפרסום. הבעת דעה, לפיה מדובר בהפתעה הינה לגיטימית, שכן לגיטימי לתמוה, מה לו לחבר מועצה ומועמד לראשות העיר, לעסוק בהגנה על שיווק מוצרים כגון אלה, ובגוף הכתבה צויין שדואק ניסה להפתיע את גינת אולם לגינת היתה הפתעה משלו. בכל מקרה, אין בציון שמדובר בהפתעה משום לשון הרע.
כך - לגבי ייחוס תפקיד של דובר לדואק, לאור כך שבתכנית מילא דואק, בפועל, תפקיד של דובר, מה גם שבשיחה בה ביקשה זוארץ את תגובתו של דואק, ואשר הובאה בכתבה, ניתנה לדואק אפשרות מלאה להתייחס לנושא הדוברות, אולם לא היתה בפי דואק כל תשובה ראויה.
כאשר התבקש דואק, בשיחה, להסביר את מעורבותו בשיחה עם הרופא טען דואק עצמו, שבעניין זה יש לפנות אל הדובר. דבריו אלה של דואק מהווים, למעשה, הודאה, כי התייחסות לענין הרופא ולשיחה עימו הינה, אמנם, מתפקידו של דובר. מאחר שדואק היה זה אשר התייחס, בתכנית כלבוטק, לעניין הרופא, מכאן, שלפי הודאת דואק עצמו בשיחה הנ"ל, הוא אמנם מילא בתכנית, בפועל, תפקיד של דובר.
זאת ועוד - דואק עצמו, הסביר בעדותו בתביעה הפלילית אשר התנהלה כנגד גרסיוסיו ומנהלה, כיצד, מדוע ובאיזה תפקיד הופיע בתכנית כלבוטק, וכך אמר:
"נתבקשתי ע"י הנאשם להופיע מתוך הסיבה שאני מכיר את המדיה הזאת, אני איש טלויזיה, רדיו ואני די מכיר את הנושא ונאמר לי שאין אף אחד בחברה שמוכן לקחת את זה על עצמו, היות ואני יודע לדבר והובטח לי סכום כסף גבוה ביותר בתוספת לטיסה למיאמי לארה"ב במידה ואופיע בתכנית...".
(ההדגשות, כאן ובהמשך - אינן במקור).
מה לו, איפוא, לדואק, להלין על הנתבעים אשר התייחסו לתפקיד אשר מילא דואק בפועל, בכתבה, כדברור של החברה? הן דואק אמר זאת בעצמו !
12. אין, איפוא, כל לשון הרע בכתבה, אשר תוכנה מהווה דיווח נכון לאשר נראה והוצג בתכנית, והבעת הדעה בה, ככל שקיימת, מהווה הבעת דעה לגיטימית.
התובענה איננה עוברת, אף לא את השלב הראשון, בו "יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות" [ראו ארבעת השלבים אשר פורטו בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ פ"ד נח(3) 558, להלן: "פרשת הרציקוביץ'"].
לשון הרע אינו כל הנראה לאדם באופן סוביקטיבי, אלא יש לבחון את הדברים בעיני האדם הסביר - פרשת הרציקוביץ', בעמ' 570 לפסק הדין:
"יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר ...., לכן יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה של הסוגה ובהתאם לתפיסות מקובלת של האדם הסביר. עם זאת, כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע...".
ראו גם: ת"א (ירושלים) 8115/06 - יורם מרציאנו נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ. תק-מח 2006(4), 6979 ,עמ' 6985; ע"א (נצרת) 1090/05 - רבקה שלום נ' ד"ר גרי ניצנה. תק-מח 2006(1), 8188 ,עמ' 8192.
13. אין גם כל ממש בטענתו של דואק, לפיה לא היה מקום להזכיר את מעמדו הציבורי, וצודקים הנתבעים בטענתם, כי דווקא משום מעמדו הציבורי יש לציבור עניין במעשיו ובפעילויותיו.
דווקא לגבי אנשי ציבור, ובמיוחד כאלה אשר יש להם נגישות לתקשורת (ודואק הינו דוגמא מובהקת לכך, בהיותו עיתונאי וותיק ובעל עיתון), נפסק, כי יש ליתן משקל מקסימאלי לחופש הביטוי. ראו: פרשת הרציקוביץ', בעמ' 568-569, שם נאמר:
"...שיקול חשוב נוסף שיש לשקול במסגרת זו, הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי. במשפט האמריקאי זהו שיקול מכריע, ובמקרים כאלה ניתן משקל מקסימלי לחופש הביטוי (50 Am. jur. 2d § 67 ; New York Times v. Sullivan376 U.S 254, 84 S.Ct 710. אין לקבוע קריטריונים נוקשים בנדון. עם זאת, בפרשת אבנרי ציינתי כי :
'גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשמם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי' (בעמ' 863).
ניתן להרחיב סטנדרט זה, והוסיף ולקבוע כי המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי. (השוו: פרשת אפל, בעמ' 620-623 ;Kessler v. zekman 620 NE2d 1249 (1993); Chevlier v. Animal Rehabilitation Center Inc. 839 F Supp 1224(1993); 50 Am Jur 2d § 74 (and cumulative supplement vol. 50 (2002) §74); WFAA-TV, Inc v. McLemore, 978 S.W.2d 568 (1998))".
כן ראו התייחסות לשון הרע בנוגע לאישי ציבור, או אנשים שנושאים בתפקידים שלציבור עניין בהם, בת"א (תל-אביב-יפו) 81/98 - דרור חוטר ישי נ' מרדכי גילת. תק-מח 2006(3), 7630 ,עמ' 7636:
"מיהו איש הציבור ומהי זכותו לפרטיות ולשם טוב?
ב-ע"א 439/88 רשם מאגרי המידע נ' ונטורה ואח' (פ"ד מח(3) 808, 822) קבע בית המשפט כי :
'אדם נעשה דמות ציבורית, למשל בכך שנושא הוא משרה ציבורית נעלה, נותן בכך הסכמה מכללא לפירסום ענייניו הפרטיים בשטחים נרחבים...'
ובאשר לשם טוב של איש ציבור נקבע ב - ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא (פ"ד מג(3) 840, 863) כי:
'באיזון זה בין הערך האישי והציבורי לשם טוב לבין הערך האישי והציבורי לחופש הביטוי, יש ליתן משקל מיוחד לערך בדבר חופש הביטוי. בעיקר יש ליתן משקל מיוחד בכל הנוגע לחופש הביטוי הנוגע לענייני הציבור ולגופים ולאנשים הנושאים משרות ציבוריות, או שהם בתפקידים שלציבור עניין בהם. הטעם לכך הוא כפול: ראשית - בשל חשיבותו הרבה של חופש הביטוי, כתנאי חיוני למישטר דמוקרטי. שנית, גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור ענין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשמם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי'.
(ברוח דומה ר' גם ע"א 4607/92 הרב שלמה קליין, נ' גיל רונן, תק-על. כרך 94 (2) 2392 2393)".
עוד יש לומר, כי בכתבה לא נטען שדואק הינו בעלים של החברה, או כי יש לו חלק בה. דואק הוצג כיועץ אסטרטגי, והשתמעה מהכתבה דעת הכתבת, לפיה הוא משמש גם כדובר החברה, ובכך, כבר אמרנו, אין כל פסול. אין כל פחיתות כבוד בהיות אדם דובר של חברה, מה גם שממילא, בפועל, מילא דואק בתכנית, תפקיד של דובר, ולא של יועץ שיווקי.
14. בנסיבות הנ"ל עומדת לנתבעים הגנת "אמת דיברתי", אשר בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
דווקא השוואת הכתבה לתכנית מעלה, כי האמור בכתבה הינו אמת, וגם הביקורת כלפי דואק, הקיימת בכתבה, הינה, כאמור, ביקורת לגיטימית, לאור אשר נראה בתכנית, ואין בה משום חוסר תום לב.
עצם העובדה שזוארץ חשדה, כפי שעולה מעדותה, כי דואק הינו יותר מאשר דובר החברה, וכי הוא מעורב בעניין בדרך כזו או אחרת, איננה מעידה על חוסר תום לב מצידה, בכתיבת הכתבה.
כאמור - גם עניין ציבורי יש בכתבה, הן לאור הופעתו של דואק בתכנית, ואף, ומיוחד, לאור היותו איש ציבור.
יתירה מזו - הכתבה מוגנת גם ע"י הוראות סעיף 15 (2), (4) לחוק ואין לומר שהפרסום חרג מהסביר, בנסיבות העניין, כך שעומדת לנתבעים גם חזקת תום הלב אשר בסעיף 16 לחוק, ובוודאי שאין בטיעוניו של ב"כ דואק, בסיכומיו (אשר אינני רואה צורך להידרש לכל פרטיהם), כדי להפריך חזקה זו ע"א 723/74 - הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל . פ"ד לא(2), 281, עמ' 304-305.
15. דואק מפנה, בסיכומיו, לכתבה אשר פורסמה על התכנית, בעיתון העיר, ע"י העתונאי סייד קשוע (נספח ח' לתצהירו של דואק), וטוען כי בכתבה זו בוקר התחקיר של גינת, "מבלי להוציא לשון הרע כלפי מי מהמופיעים בתוכנית זו". לאור רגישותו של דואק לגבי האמור בכתבה, יש לתמוה על טענה זו, לאור כך שבכתבתו של קשוע נאמר על דואק שהוא "ניסה להוכיח שלמרות הכל הגלולות..." (בדומה לביטוי "ניסה להגן", אשר ננקט ע"י הנתבעים בכתבה), ואף לאור כך שכתבתו של קשוע מלגלגת קשות על גינת ועל חוסר המקצועיות שלו, כפי שנטען שם. הכתבה כתובה, כולה, בלשון מזלזלת ביותר כלפי גינת ומטילה דופי חמור במקצועיות שלו ובמניעיו, כפי שניתן לראות בנספח ח' הנ"ל, אשר מעדיפה אני שלא לצטט ממנו.
אם זו, לדעתו של דואק, אינה לשון הרע כלפי גינת, הכיצד סבור דואק שבכתבה, נשוא התובענה דנן, יש לשון הרע כלפיו?
אין זאת אלא, שתקיפה של גינת נראית לדואק כביקורת עניינית, ואילו, דיווח נכון, גם אם בנימה ביקורתית, על הופעתו בתכנית נראה לו כלשון הרע.
לדואק גם אין כל בעייה עם "אייטם", אשר פורסם במדור הרכילות של עיתונו הוא, ברשותו ובחסותו, ובו "שיחה" של דואק עם מדור הרכילות, כדלקמן:
"הדי הופעתו של יוסי דואק כיועץ לאסטרטגיה שיווקית, בתכנית 'כלבוטק' של רפי גינת, עדיין הולמים בחוזקה, כשאל משרדו של דואק, הגיעו פניות מאנשי עסקים, אשר ביקשו לשכור את שירותיו לאחר ה'נוק אאוט' שנתן בשידור חי לרפי גינת. אורהל'ה מיהרה לקבל פרטים.
אדון דואק, נמק פרט והסבר.
הגעתי לשידור למסור תגובה של אחד מלקוחותיי.
במקום תגובה, נתת לרפי גינת בומבות בראש. עשית אותו קטן.
זאת לא הייתה המטרה.
אבל בכל זאת השפלת אותו.
נתתי לו כדורי הרזייה טבעיים ואמרתי לו שהוא שמן.
הוא לא כל כך התלהב מהתרגיל שעשית לו.
הוא אוהב תמיד לנצח.
נו?
אז הבהרתי לו שהוא לא נפוליון, ושכבר מזמן עשו מנפוליון קוטג'.
איך זה נגמר?
נראה שהוא התרגז ולא התלהב ללחוץ לי את היד.
כללית, איך התרשמת ממנו?
שהוא שמן במציאות יותר מאשר בטלוויזיה".
על כך נאמור: כל המוסיף, גורע.
לא למותר לציין, כי דואק אישר בחקירתו בביהמ"ש, שהוא אישר פרסום הקטע הנ"ל, אולם התחמק מלומר מי כתב אותו (עמ' 23-25 לתמליל).
16. סיכומו של דבר, אני קובעת כי אין בכתבה משום לשון הרע, ודין התובענה העיקרית- דחייה.
התביעה הנגדית;
17.
בגוף הפרסום נרשם, בין היתר:
"ב"כ התובעים עו"ד חזי חרל"ף, הגיש כתב תביעה מפורט ומנומק, המציג אחת לאחת את טענות התובעים נגד הכתבת והעיתון, מתוכן עולה, כי כוונת הנתבעים היתה לפגוע בתובעים במזיד, מה עוד שנגד דואק מדובר במדיניות של חיסול חשבונות, בשל היותו בעל עיתון מתחרה וככל הנראה עקב רצון נקמני הנובע מתביעה קודמת אותה הגיש נגד 'ערי המפרץ'.
בעת קבלת התגובה לכתבה מ'ערי המפרץ' נשמעה הכתבת שולי זוארץ תוקפנית במיוחד ואף השמיעה איומים במידה והכתבה תפורסם".
לאחר קטע זה בא "ציטוט" (כביכול) של השיחה אשר נערכה בין דואק לזוארץ, כדלקמן:
"שולי זוארץ, מה תגובתך על תביעת לשון הרע נגדך ונגד העיתון?
עוד לא קיבלתי את התביעה.
כמה תביעות התקבלו בעיתון בשנתיים האחרונות?
זה לא עניינכם ולא התפקיד שלי לענות.
כמה תביעות את קיבלת כעיתונאית בשנתיים האחרונות?
מה איכפת לכם ותיזהרו לא להתחיל איתי.
זאת תגובתך?
בדיוק. חסר למי שמתחיל איתי.
טראח...
לאחר מספר דקות נעשה נסיון שני לקבל תגובה עניינית.
שולי, הטלפון שלך נטרק בטעות...
אל תשאלו אותי יותר שאלות, יש לי עורך דין ולא מתחשק לי לענות לכם.
רק תאמרי, האם קיבלת תביעות לשון הרע נגדך בעבר?
העורך דין שלי כבר יענה לכם.
חכו חכו שהוא יענה לכם.
למה סגנון האיומים הזה?
כדי שלא תכתבו עליי. תזהרו.
טראח..."
יצויין, כי, מדובר, למעשה, בשתי שיחות, אשר נערכו בזו אחר זו, לאחר שזוארץ ניתקה את הטלפון ודואק שב והתקשר אליה. שתי השיחות ייקראו להלן: "השיחה".
18. בעדותו בפניי אישר דואק שהציטוט הנ"ל מהשיחה, הינו ציטוט נכון, וכי השאלות שנשאלה זוארץ וכן התשובות אשר ניתנו על ידה, כפי שנרשמו בפרסום אכן נשאלו על ידו והושבו על ידה (עמ' 18 לתמליל ישיבת יום 16.5.06), ואף התעקש כי לא חל כל שיבוש בציטוטים (עמ' 19 לתמליל הישיבה).
19. דא עקא, שהתברר כי זוארץ הקליטה את השיחה, וכי נאמרו בה דברים שונים לחלוטין.
להלן התמליל הנכון של השיחה, כפי שהתקיימה והוקלטה ע"י זוארץ:
"זוארץ: ...מרגישה מצויין, כן?
דואק: יופי. תגידי לי, מה את אומרת על התביעה שהוגשה נגדכם על חצי מליון שקל?
זוארץ: דואק, אין לי מושג. אם הגשת תביעה, אני בטח לא אשוחח איתך, כי אסור לי.

אם יש עוד משהו שקשור לענייני עיתונות שאתה רוצה לשאול אותי, אני

אשמח לענות לך.
דואק: כמה תביעות קיבלת כאלה עד עכשיו?
זוארץ: יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי בעניינים עיתונאיים?
דואק: זה ענין עיתוני, עיתונאי.
זוארץ: תסלח לי שאני מאד עסוקה עכשיו".
(אין חולק שבשלב זה טרקה זוארץ את הטלפון).
להלן החלק השני של השיחה:
"זוארץ: ... לא נטרק לי הטלפון, אתה פשוט מטריד אותי. יש משהו שאתה רוצה שאני
כעיתונאית יכולה לענות לך?
דואק: נכון, אני רוצה לשאול אותך, ואני מדבר אלייך כעיתונאי עכשיו.
זוארץ: כן?
דואק: כמה תביעות קיבלת בשנתיים האחרונות?
זוארץ: יש לי עו"ד, אתה יכול לפנות אליו.
דואק: את לא יודעת כמה תביעות קיבלת?
זוארץ: ידידי, משהו שאתה יכול לשאול אותי בתור עיתונאית.
דואק: אני שואל אותך בתור עיתונאית, הרי את נשוא הכתבה ולכן אני שואל אותך,
כמה תביעות את קיבלת? אני יכול להגיד לך את מספר התיק שהוגש בבית משפט, ואני שואל אותך ...
זוארץ: אז אני רוצה להגיד לך שאין לי שום עניין בזה. אני לא מטפלת בזה, יש עורכי
דין שמטפלים בזה. אם הגשת תביעה, כל הדברים צריכים להיות מולם ....
דואק: לא ...
זוארץ: נקודה.
דואק: אני לא שואל אותך על התביעה. אני מניח שתקבלי אותה, אז תענו כתב הגנה
מסודר, זה ברור לי. אני שואל אותך כמה תביעות קיבלת?
זוארץ: שאל... תתקשר לעו"ד שלי ותשאל אותו. אם מותר לו להגיד הוא יגיד לך.
דואק: מה זה אם מותר לו? אני שואל אותך, את הרי יכולה לענות כן קיבלתי, לא
קיבלתי, חמש, שלוש מאות, שמונה.
זוארץ: דואק. אני לא אענה על זה. אם אתה... שוב אנו שואלת, אם אתה רוצה לשאול
אותי משהו שקשור לעניינים עיתונאיים, תשאל אותי. אם לא, אין לנו מה...
דואק: אני שואל אותך...
זוארץ: אני לא אענה על זה אז, אני לא אענה על זה...
דואק: טוב, תעשי מה שאת רוצה. זה תגובתך ואת זה אני ארשום.
זוארץ: שלום, שלום".
אומר מייד, כי הוכח כדבעי, כי התמליל הנ"ל הינו תמליל נכון של השיחה, כפי שהתנהלה במציאות, וכפי שתומללה ע"י מומחה ביהמ"ש.
לפי הסכמת הצדדים מונה על ידי מר אילן חמרה, כמומחה לבדיקת הקלטת ותמלולה, ובחוות דעתו, אשר הוגשה לביהמ"ש (מוצג במ/1), נקבע, כי הקלטת אותנטית, וזה תמלולה.
המומחה מציין, כי השיחה אינה מוקלטת מתחילתה, וכן מציין את הפסקת השיחה (במקום בו אין חולק שזוארץ טרקה את הטלפון), אולם אין בכך כדי לשנות את מסקנתי, לפיה השיחה משקפת את כל הדברים הרלבנטיים אשר נאמרו, כפי שאסביר בהמשך.
20. לכל המעיין בתמליל ומשווה את האמור בו לאשר צוטט בפרסום, ברור, כי השיחה האמיתית שונה, מהותית, מהשיחה כפי שהובאה בפרסום.
בכל מהלך השיחה ביקשה זוארץ שלא להשיב לשאלותיו של דואק בנוגע לתביעה או לתביעות אשר הוגשו נגדה, והפנתה אותו לעורכי הדין המייצגים אותה ואת העיתון. לא היתה כל תוקפנות מצידה ולא הושמעו על ידה כל איומים מכל סוג שהוא, לא במפורש ולא במשתמע.
אמנם, לאחר שראתה זוארץ, כי דואק אינו מרפה וממשיך "לנדנד" ולשאול אותה אותן שאלות, היא טרקה לו את הטלפון (לאחר שביקשה סליחה), אולם אין בטריקה זו (אשר אפשר, אמנם, להתווכח על הנימוס אשר בה, אך גם אפשר להבינה, לאור כך שדואק סירב לקבל את תשובותיה המנומסות), כל איום. ראוי גם לציין, כי בתחילת החלק השני של השיחה, היתה זוארץ מספיק הגונה על מנת להודות כי היא זו אשר טרקה את הטלפון ולא טענה שהקו נותק.
בשלב השני של השיחה נהגה זוארץ בסבלנות ובאיפוק, למרות שאלותיו החוזרות ונשנות של דואק, ולא טרקה את הטלפון אלא סיימה את השיחה באמירת שלום, וזאת - בניגוד ל"ציטוט" אשר בפרסום, ממנו עולה שהיא טרקה את הטלפון גם בסיום השלב השני.
21. על רקע זה, מהווים "הציטוט" בכותרת המשנה של הפרסום: "זוארץ: 'חסר למי שמתחיל איתי'", וכן האמירה בגוף הכתבה, לפיה: "בעת קבלת התגובה לכתבה מ'ערי המפרץ' נשמעה הכתבת שולי זוארץ תוקפנית במיוחד ואף השמיעה איומים במידה והכתבה תפורסם", אמירות שאינו אמת, ואשר כוללות לשון הרע, בהיותן אמירות כאמור בסעיף 1(1),(2), (3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
ה"ציטוט" של השיחה בכתבה מהווה, גם הוא, לשון הרע, הן בשל האמירות הספציפיות אשר בו, והן בשל האווירה הכללית העולה ממנו כנגד זוארץ, אשר משימה את זוארץ כמי שמשיבה בגסות, וכמי שנוקטת שיטות פסולות לשם מניעת פרסום בלתי אוהד לגביה.
ודוק: דואק לא טעה במילה או במשפט, אלא המציא (!) שיחה אחרת לחלוטין מזו שהתנהלה בפועל, ובביהמ"ש, טרם ידע שהשיחה הוקלטה ע"י זוארץ, התעקש כי ה"ציטוט" בפרסום הינו נכון.
לא רק זאת, אלא שלתצהירו צורפה (כנספח י'), "תרשומת" של השיחה, בנוסח אשר פורסם בפרסום, ואף הוגשו על ידו תצהירים מטעם שני עדים, אשר העידו כי הוא ערך תרשומת במהלך השיחה, וזאת - על מנת לשוות לדברים מראה אותנטי.
בהקשר לכך יש לציין, שהעדים לא ציינו בתצהיריהם ולו מילה אחת מהנאמר באותה שיחה, גם לא ע"י דואק, דבר האומר דרשני.
אין ספק בעיני, כי התרשומת הנ"ל, אשר צורפה לתצהירו של דואק, הינה תרשומת כוזבת, אשר נערכה ע"י דואק, בכזב, ולצורך הגשת התביעה שכנגד, ולא ניתן להדגיש, די, את חומרת הדברים.
22. בא כוחו של דואק טוען, בסיכומיו, כי , הגם שהתמליל, כפי שתומלל ע"י המומחה משקף את תוכן השיחה, אין בכך כדי לדחות את גרסתו של דואק, שכן סרט ההקלטה אשר תומלל אינו שקף את מלוא אורך השיחות, ולא ניתן ללמוד מהתמליל מה אירע בין הצדדים, בחלקים החסרים.
אין בטענה זו ולא כלום.
מעיון בתמליל קל להבחין, כי "החלקים החסרים" הינם, כפי הנראה, משפט פתיחה אחד של דואק, בתחילת השיחה הראשונה וכן מספר מילים בתחילת תשובתה של זוארץ וכך גם בתחילת השיחה השנייה.
מדובר במשפטי פתיחה, אשר אינם רלבנטיים לענייננו.
כל השיחה הרלבנטית נמצאת בקלטת ובתמליל, ומוכיחה, בעליל, את הכזב אשר ב"ציטוט" שבפרסום.
ב"כ של דואק מצביע על אורך שני חלקי השיחה בפלט השיחות של בזק, שהינו ארוך, באופן משמעותי, מאורכם בתמליל, אולם גם בכך אין כדי להושיע את דואק, שכן זוארץ הסבירה שהטלפון אינו מצלצל ישירות אצלה בחדר, אלא כל השיחות מגיעות למרכזיה, ומשם מועברות אליה, ולפיכך, יכול להיות שדואק לא הועבר ישירות אליה, מסיבה כלשהי, כגון שהטלפון אצלה בחדר היה תפוס, אולם רישומי בזק כוללים את ההמתנה (עמ' 22-23 לפרוטוקול ישיבת יום 14.11.06).
מקבלת אני הסבר זה, מה גם שתוכן שני חלקי השיחה, לרבות הפתיח שלהם וסיומם, מצביעים על כך שמדובר בשני חלקים שלמים של השיחה (למעט משפט וחצי של פתיחה, בכל קטע, אשר, כאמור, אינו רלבנטי).
דוחה אני, איפוא, את טענתו (המרומזת, יש לומר), של ב"כ דואק, לפיה הקטעים אשר "צוטטו" בפרסום, נאמרו בחלקי שיחה אשר אינם נמצאים בקלטת ובתמליל.
23. אין ספק, כי, לפי כל קנה מידה, מהווה הפרסום לשון הרע.
כוונה של חיסול חשבונות, בכוונת זדון ועל מנת לפגוע, המיוחסים לעיתון ולכתבת המפרסמים כתבה, מהווה פגיעה חמורה במקצועיותם וביושר המקצועי שלהם. אין להם, לכתבת ולעיתון, נכס מקצועי יקר יותר מאשר יושרם המקצועי, ואמינותם, בדיווח דיווחי אמת.
ייחוס מעשי איום לכתבת, במיוחד כאשר האיומים, הנטענים, מקושרים לרצון הכתבת למנוע פרסום הנוגע אליה, מהווה, גם הוא, פגיעה חמורה, הן ביושרה המקצועי והן ביושרה האישי.
מעשיו של דואק, מהווים, איפוא, פגיעה חמורה הן בעיתון והן בזוארץ, וכזביו, אשר באו לידי ביטוי בעצם פרסום תוכן כוזב של השיחה בינו לבין זוארץ, כמו גם כזביו בקשר לכך, הן בתצהירו והן בעדותו בפניי, מעצימים את חומרת מעשיו עשרת מונים.
בנסיבות אלה אין מנוס מקביעה כי לא רק שפורסמה לשון הרע על הנתבעים, אלא שהפרסום נעשה במזיד ובכוונה לפגוע, כאמור בסעיף 7א(ג) לחוק.
24. לאור כל האמור לעיל, יש יותר מאשר טעם בהפניית ב"כ הנתבעים אל הדברים אשר נאמרו בע"א 30/72 - שמואל פרידמן נ' שמואל סגל, עו"ד . פ"ד כז(2), 225, עמ' 244-245:
"הלכה פסוקה היא כי בית-המשפט צריך להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולקחת בחשבון, נוסף לטיב העוולה עצמה, גם את התנהגותו של המעוול במידה שהיתה זדונית או משולחת כל רסן, את היקף ההשמצה ופרסומה, וכן את התנהגותו במשך כל זמן ניהול המשפט, ולאמוד בהתאם לכך את סכום הפיצויים".
אכן, המקרה דנן הינו המקרה הראוי לפסיקת פיצויים על פי סעיף 7א(ג) לחוק, ואף המחייב לעשות כך.
בכתב התביעה שכנגד, ובסיכומיהם, עתרו הנתבעים לפיצוי עונשי בסך 500,000 ₪, אולם לא אוכל לפסוק פיצוי זה וסבורה אני שאין בסמכותי לפסוק יותר מאשר הפיצוי האמור בסעיף 7א(ג) לחוק, דהיינו - 100,000 ₪.
סבורתני, כי משהגביל המחוקק את הפיצוי, אשר ניתן לפסוק בגין עוולת לשון הרע, ללא הוכחת נזק, לסך של 100,000 ₪, לא ניתן לפסוק (ללא הוכחת נזק), פיצוי גבוה מכך.
25. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד.
אני מחייבת את הנתבע שכנגד - דואק יוסי, לשלם לתובעים שכנגד - שולי זוארץ וידיעות תקשורת בע"מ, פיצוי בסך 100,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה שכנגד - 21.2.02 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייבת את דואק לשלם לזוארץ ולידיעות תקשורת בע"מ, את הסכומים דלקמן:
א. את אגרות התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום בו שולמו על ידם ועד ההחזר המלא בפועל.
ב. את הוצאות המומחים, הן המומחה מטעמם, והן המומחה מטעם ביהמ"ש, כנגד הצגת קבלות על התשלומים, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום בו שולמו ההוצאות ועד ההחזר המלא בפועל.
ג. הוצאות הקלטת ישיבת יום 16.5.06, לרבות תמלול ההקלטה, כנגד קבלה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום בו שולמו ההוצאות ועד ההחזר המלא בפועל.
ד. שכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
26. אשר להודעה אשר שלח דואק לצד השלישי - לא ברור מכח מה יש לחייב את הצד השלישי. אין די באמור בכתב התביעה, לפיו התרשל הצד השלישי כלפי דואק בכך שלא מנע ממנו את הפרסום. למעט אמירה לפיה יש ליתן פסק דין לאור כך שהצד השלישי לא הגיש כתב הגנה, דואק לא הייחס לכך בתצהירו ולו במילה אחת, ואף בסיכומיו אין לכך התייחסות עניינית כלשהי.
עוד יש לומר כי דואק, על פי הודאתו, הינו הבעלים והעורך הראשי של חדשות הקריות, ולא הובהר על ידו מי, לדעתו, מטעם הצד השלישי, היה צריך להזהירו, למעט אמירתו, בחקירתו הנגדית, לפיה היה עליו, אולי, להעביר את הפרסום לרכז הכתבים או לעורך העיתון.
אין בכך די כדי לחייב את הצד השלישי, ולפיכך, אני דוחה את ההודעה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007)

פסקי דין נוספים של עורכי הדין


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים